חיים מוקדמים
אני מרגיש בטוח יותר עם פירון מאשר עם פאולוס הקדוש, שכן חוכמה שנונה עדינה יותר מקדושה פרועה. פירון מאליס (Pyrrho of Elis) היה פילוסוף יווני מהעת העתיקה, והוא נחשב לפילוסוף הספקן היווני הראשון ומייסד הפירוניזם (Pyrrhonism). חיים: ההערכה היא שפירון מאליס חי בערך בין 365/360 ל-275/270 לפנה"ס. פירון היה מאליס, שעל חוף הים היוני. סביר להניח שהיה חבר בקליטידאי (Klytidiai), שבט של חוזים באליס שפירשו את האורקלים של מקדש זאוס באולימפיה, שם שירת פירון ככוהן דת בכיר. הקליטידאי היו צאצאי קליטיוס (Klytios), שהיה בנו של אלקמאון (Alcmaeon) ונכדו של עמרפיאוראוס (Amphiaraus). בחיבור "פיטון" (Python), תלמידו של פירון, טימון מפליוס (Timon of Phlius), מתאר את פגישתם הראשונה במתחם האמפיאראיון (Amphiareion), כלומר מקדש לאמפיאוראוס, בעת ששניהם היו בעלייה לרגל לדלפי.
קריירה ומסעות
דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius), בציטוט אפולודורוס מאתונה (Apollodorus of Athens), מציין כי פירון היה בתחילה צייר, ותמונות פרי מכחולו הוצגו בגימנסיון באליס. מאוחר יותר הופנה לעיסוק בפילוסופיה על ידי עבודותיו של דמוקריטוס (Democritus), ולפי דיוגנס לארטיוס הכיר את הדיאלקטיקה המגארית דרך בריסון (Bryson), תלמידו של סטילפו (Stilpo). פירון, יחד עם אנאכסארכוס (Anaxarchus), ליווה את אלכסנדר הגדול במסעותיו במזרח, "עד שהגיע אפילו אל הגימנוסופיסטים בהודו ואל המאגים" בפרס. חשיפה זו לפילוסופיה מזרחית, ובאופן ספציפי לפילוסופיה בודהיסטית, נראית כמי שנתנה לו השראה ליצור את הפילוסופיה החדשה שלו ולאמץ חיי התבודדות. בשובו לאליס, חי בתנאי דחק, אך זכה לכבוד רב מצד אנשי אליס, שמינו אותו לכוהן דת בכיר, וגם מצד האתונאים, שהעניקו לו זכויות אזרח.
תלמידים ופילוסופיה
בין תלמידיו של פירון נמנו טימון מפליוס, הקטאיאוס מאבדרה (Hecataeus of Abdera) ונאוסיפאנס (Nausiphanes), שהיה אחד ממוריו של אפיקורוס (Epicurus). הוא היווה גם השפעה מרכזית על ארקסילאוס (Arcesilaus), שעם הפיכתו לראש האקדמיה האפלטונית, שינה את תורתה כדי שתתאים לתורתו של פירון. צעד זה חנך את הספקנות האקדמית, האסכולה ההלניסטית השנייה של פילוסופיה ספקנית. פילוסופיה: פירון עצמו לא הותיר אחריו כתבים. דוקטרינותיו תועדו בכתבי תלמידו טימון מפליוס. למרבה הצער, רוב כתבים אלו אבדו. מעט ידוע בוודאות על פרטי הפילוסופיה של פירון וכיצד היא עשויה הייתה להיות שונה מהפירוניזם המאוחר. רוב מה שאנו מכירים כיום כפירוניזם מגיע דרך הספר "קווי יסוד לפירוניזם" (Outlines of Pyrrhonism) שנכתב על ידי סקסטוס אמפיריקוס (Sextus Empiricus) למעלה מ-400 שנה לאחר מותו של פירון.
אטראקסיה ואפוחה
רוב המקורות מסכימים שהמטרה העיקרית של הפילוסופיה של פירון הייתה השגת מצב של אטראקסיה (ataraxia), או חופש ממטרד נפשי, וכי הוא הבחין שאטראקסיה יכולה לבוא לידי ביטוי על ידי הימנעות מאמונות דוגמטיות לגבי מחשבות ותפיסות. עם זאת, הפילוסופיה של פירון עצמו עשויה הייתה להיות שונה משמעותית בפרטיה מהפירוניזם המאוחר. רוב הפרשנויות למידע על הפילוסופיה של פירון מציעות שהוא טען כי המציאות היא מיסודה בלתי מוגדרת, מה שבעיני הפירוניזם כפי שתואר על ידי סקסטוס אמפיריקוס, היה נחשב לאמונה דוגמטית שלילית. סיכום של הפילוסופיה של פירון נשמר על ידי אוסביוס (Eusebius), בציטוט אריסטוקלס (Aristocles), המצטט את טימון, במה שנודע כ"קטע אריסטוקלס". קיימות פרשנויות סותרות לרעיונות המוצגים בקטע זה, שכל אחת מהן מובילה למסקנה שונה לגבי כוונתו של פירון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היסטוריה ומורשת הפירוניזם
מפה של האימפריה של אלכסנדר הגדול והנתיב שבו עברו הוא ופירון להודו: לא ברור אם הפירוניזם היה תנועה קטנה אך רציפה בעת העתיקה או אם היא דעכה וחזרה לתחייה. ללא קשר, מאות שנים לאחר שפירון חי, הוביל איינסידמוס (Aenesidemus) תחייה של הפילוסופיה. הפירוניזם היה אחת משתי האסכולות המרכזיות של הספקנות הפילוסופית שהופיעו במהלך התקופה ההלניסטית, כשהשנייה היא הספקנות האקדמית. הפירוניזם פרח בקרב חברי האסכולה האמפירית של הרפואה, שבה נתפס כבסיס הפילוסופי לגישתם לרפואה, שעמדה בניגוד לגישת האסכולה הדוגמטית של הרפואה. הפירוניזם נפל לאלמוניות בתקופה הפוסט-הלניסטית. פירוניסטים רואים בפילוסופיה שלהם דרך חיים, ורואים בפירון מודל לדרך חיים זו.
מתודולוגיה
מטרתם העיקרית היא להשיג אטראקסיה באמצעות הגעה למצב של אפוחה (epoché), כלומר השעיית השיפוט לגבי אמונות. שיטה אחת שבה משתמשים הפירוניסטים כדי להשעות את השיפוט היא איסוף טיעונים משני צדי הסוגיה שבמחלוקת, תוך המשך איסוף טיעונים כך שלטיעונים תהיה התכונה של איזוסתניה (isostheneia), כלומר שוויון כוח. דבר זה מוביל את הפירוניסט למסקנה שיש מחלוקת שאינה ניתנת לפתרון בנושא, ולכן התגובה המתאימה היא השעיית השיפוט. בסופו של דבר, הפירוניסט מפתח אפוחה כתגובה הרגלית לכל ענייני המחלוקת, מה שמוביל לאטראקסיה.
השפעות הודיות
השפעות הודיות עתיקות על פירון: הביוגרפיה של פירון מאת דיוגנס לארטיוס מדווחת כי פירון נסע עם צבאו של אלכסנדר הגדול בכיבוש הודו בין השנים 327 ל-325 לפנה"ס וביסס את הפילוסופיה שלו על מה שלמד שם: ...הוא אפילו הגיע עד לגימנוסופיסטים בהודו, ולמאגים. בנסיבות אלו, נראה שנקט קו נאצל בפילוסופיה, והציג את דוקטרינת אי-הידיעה ואת הצורך להשעות את השיפוט.... המקורות והיקף ההשפעות ההודיות על הפילוסופיה של פירון, לעומת זאת, נתונים במחלוקת. כמה אלמנטים של ספקנות פילוסופית כבר היו נוכחים בפילוסופיה היוונית, במיוחד במסורת הדמוקריטית שבה למד פירון לפני ביקורו בהודו.
ויכוח מלומד על השפעות מזרחיות
ריצ'רד בט (Richard Bett) מבטל במידה רבה כל השפעות הודיות מהותיות על פירון, בטענה שעל בסיס עדותו של אונסיקריטוס (Onesicritus) לגבי הקושי לשוחח עם הגימנוסופיסטים, שדרש שלושה מתורגמנים שאף אחד מהם לא הבין דבר בפילוסופיה, זה בלתי סביר לחלוטין שפירון יכול היה להיות מושפע באופן מהותי מאחד מהפילוסופים ההודיים. על פי ניתוחו של כריסטופר איי. בקווית' (Christopher I. Beckwith) לקטע אריסטוקלס, המונחים אדיאפורה (adiaphora), אסטאתמטה (astathmēta) ואנפיקריטה (anepikrita) דומים להפליא לשלושת סימני הקיום הבודהיסטיים, מה שמעיד על כך שהוראתו של פירון מבוססת על בודהיזם. בקווית' חולק על הטיעון של בט לגבי המתורגמנים, שכן דיווחים אחרים על שימוש במתורגמנים בהודו, המערבים את אלכסנדר הגדול ונארכוס (Nearchus), מציינים כי נזקקו למתורגמן אחד בלבד, ואונסיקריטוס ספג ביקורת מצד כותבים אחרים בעת העתיקה על כך שהגזים.
מקורות על פירון
בקווית' גם טוען כי 18 החודשים שבילה פירון בהודו היו מספיקים ללמוד שפה זרה, וכי העקרונות החדשניים המרכזיים של הספקנות של פירון נמצאו באותה עת רק בפילוסופיה ההודית ולא ביוון. הועלתה השערה כי הגימנוסופיסטים היו ג'יינים (Jains), או אג'נאנים (Ajnanins), וכי אלו השפעות סבירות על פירון. מקורות על פירון: פירון לא הפיק שום עבודה כתובה. רוב המידע על הפילוסופיה של פירון מגיע מתלמידו טימון. רק שברים ממה שטימון כתב נשתמרו, בעיקר על ידי סקסטוס אמפיריקוס, דיוגנס לארטיוס ואוסביוס. רוב המידע הביוגרפי על פירון, כמו גם מידע מסוים בנוגע להליכותיו והתנהגותו, מגיע מעבודותיו של הביוגרף מאמצע המאה ה-3 לפנה"ס, אנטיגונוס מקריסטוס (Antigonus of Carystus).
אנקדוטות ביוגרפיות מדיוגנס לארטיוס מצוטטות גם הן לעיתים קרובות; עבודתו על חייו של פירון התבססה בעיקר על הדיווחים של אנטיגונוס.