זנון מקיטיון

חיים מוקדמים והשפעות

כל הדברים הם חלקים ממערכת אחת ויחידה, הנקראת טבע; החיים האינדיבידואליים טובים כאשר הם בהרמוניה עם הטבע. זנון מקיטיון (Zeno of Citium) היה פילוסוף הלניסטי ממוצא פיניקי מקיטיון (Κίτιον, Kition), קפריסין. זנון היה מייסד האסכולה הפילוסופית הסטואית, אותה לימד באתונה החל משנת 300 לפנה"ס לערך. בהתבסס על הרעיונות המוסריים של הציניקנים, הסטואיות שמה דגש רב על טוב ועל שלות נפש המושגת מחיים של סגולה בהתאם לטבע. היא הוכחה כפופולרית מאוד, ופרחה כאחת מאסכולות הפילוסופיה המרכזיות מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה הרומית. חיים זנון נולד בערך בשנת 334 לפנה"ס, בקיטיון שבקפריסין. רוב הפרטים הידועים על חייו מגיעים מהביוגרפיה ואנקדוטות שנשמרו על ידי דיוגנס לארטיוס בספרו "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים".

דיוגנס מדווח כי התעניינותו של זנון בפילוסופיה החלה כאשר "הוא התייעץ עם האורקל כדי לדעת מה עליו לעשות כדי להשיג את החיים הטובים ביותר, ותשובת האל הייתה שעליו לאמץ את גוונם של המתים. משהבין למה הכוונה, הוא למד מחברים קדומים." זנון הפך לסוחר עשיר. במהלך הפלגה מפיניקיה לפיראוס הוא שרד ספינה טרופה, שלאחריה הלך לאתונה וביקר אצל מוכר ספרים. שם הוא נתקל ב"זכרונות" (Memorabilia) של קסנופון. הוא כל כך התרשם מתיאורו של סוקרטס בספר, עד ששאל את מוכר הספרים היכן ניתן למצוא אנשים כמו סוקרטס. בדיוק אז עבר שם קראטס מתבאי, הציניקן המפורסם ביותר שחי באותה עת ביוון, ומוכר הספרים הצביע עליו. זנון מתואר כאדם כחוש ושחום עור, שחי חיים צנועים וסגפניים למרות עושרו.

זה עולה בקנה אחד עם השפעות התורה הציניקנית, ולפחות בחלקה, נמשך בפילוסופיה הסטואית שלו. מן היום שבו הפך זנון לתלמידו של קראטס, הוא הראה נטייה חזקה לפילוסופיה, אם כי עם צניעות טבעית רבה מכדי לאמץ את חוסר הבושה הציניקני. לפיכך, קראטס, שביקש לרפא פגם זה בו, נתן לו סיר מלא במרק עדשים כדי שישא אותו דרך הקרמיקוס; וכשראה שזנון מתבייש ומנסה להסתיר אותו, שבר קראטס את הסיר במכת מטהו. כשאשר החל זנון לברוח במבוכה עם מרק העדשים הניגר על רגליו, גער בו קראטס: "מדוע אתה בורח, פיניקי קטן שלי? שום דבר נורא לא קרה לך." מלבד קראטס, זנון למד אצל פילוסופים מהאסכולה המגארית, כולל סטילפון, והדיאלקטיקנים דיודורוס קרונוס ופילון.

ייסוד האסכולה הסטואית

מסופר גם שלמד פילוסופיה אפלטונית בהדרכת קסנוקרטס ופולמון. פסל חזה מודרני של זנון באתונה זנון החל ללמד באכסדרה באגורה של אתונה הידועה בשם סטואה פויקילה (יוונית Στοὰ Ποικίλη) בשנת 301 לפנה"ס. תלמידיו נקראו בתחילה זנוניאנים, אך בסופו של דבר נודעו כסטואים, שם שיוחס בעבר למשוררים שהתכנסו בסטואה פויקילה. בין מעריציו של זנון היה המלך אנטיגונוס השני גונאטאס ממקדוניה, שכל אימת שהגיע לאתונה, נהג לבקר את זנון. נאמר כי זנון דחה הזמנה לבקר את אנטיגונוס במקדוניה, אם כי התכתובת המיוחסת להם שנשמרה על ידי לארטיוס היא ללא ספק המצאה של כותב מאוחר יותר. זנון שלח במקום זאת את ידידו ותלמידו פרסאוס, שחי עם זנון בביתו.

בין תלמידיו האחרים של זנון היו אריסטו מכיוס, ספארוס וקלאנתס, שירש את זנון כראש הסכולארך של האסכולה הסטואית באתונה. נאמר כי זנון דחה את האזרחות האתונאית כאשר הוצעה לו, מחשש שייראה לא נאמן לארץ מולדתו, שבה זכה להערכה רבה, ושבה תרם לשחזור מרחצאותיה, שלאחריהם נחקק שמו על עמוד שם כ"זנון הפילוסוף". עוד נאמר לנו כי זנון היה בעל מזג רציני וקודר; שהוא העדיף את חברת המעטים על פני הרבים; שהוא היה חובב התעמקות בחקירות; ושהוא סלד מנאומים עתירי מילים ומורכבים. דיוגנס לארטיוס שימר הערות פיקחיות ושנונות רבות של זנון, אם כי אנקדוטות אלו נחשבות בדרך כלל לבלתי מהימנות. זנון מת בסביבות שנת 262 לפנה"ס.

מוות ומורשת

לארטיוס מדווח על מותו: בעת שעזב את בית הספר הוא מעד ונפל, ושבר את בוהנו. כשהכה בקרקע באגרופו, הוא ציטט את השורה מתוך "ניובה": אני בא, אני בא, מדוע את קוראת לי? ומת במקום בעקבות עצירת נשימתו. במהלך חייו זכה זנון להערכה על משנתו הפילוסופית והפדגוגית. בין היתר, זנון כובד בזר זהב, וקבר הוקם לכבוד השפעתו המוסרית על בני דורו. המכתש זנון על הירח נקרא על שמו.

מערכת פילוסופית

פילוסופיה בעקבות רעיונות האקדמיה העתיקה, חילק זנון את הפילוסופיה לשלושה חלקים: לוגיקה, נושא רחב הכולל רטוריקה, דקדוק ותיאוריות של תפיסה ומחשבה; פיזיקה, לא רק מדע, אלא גם הטבע האלוהי של היקום; ואתיקה, שמטרתה הסופית הייתה להשיג אאודיימוניה (אושר) דרך דרך החיים הנכונה בהתאם לטבע. מכיוון שרעיונותיו של זנון הורחבו מאוחר יותר על ידי כריסיפוס וסטואים אחרים, קשה לקבוע בדיוק מה הוא חשב. אך ניתן לתאר את השקפותיו הכלליות באופן הבא: לוגיקה בטיפולו בלוגיקה, הושפע זנון מסטילפון ומיתר המגארים. זנון הדגיש את הצורך להניח בסיס ללוגיקה מכיוון שהאדם החכם חייב לדעת כיצד להימנע מהטעיה.

קיקרו האשים את זנון בנחיתות לעומת קודמיו הפילוסופיים בטיפולו בלוגיקה, ונראה שזה נכון שטיפול מדויק יותר בנושא הונח על ידי יורשיו, כולל כריסיפוס. זנון חילק מושגים אמיתיים למובנים ובלתי מובנים, כשהוא מאפשר לרצון החופשי את כוח ההסכמה (sinkatathesis/συνκατάθεσις) בהבחנה בין התרשמויות חושיות. זנון אמר שיש ארבעה שלבים בתהליך המוביל לידע אמיתי, אותם הדגים בעזרת הדוגמה של כף היד השטוחה והפרוסה, והסגירה ההדרגתית של האגרוף: זנון פשט את אצבעותיו, והראה את כף ידו, – "תפיסה," – הוא אמר, – "היא דבר כזה."- לאחר מכן, כשהוא סגר את אצבעותיו מעט, – "הסכמה היא כזו." – לאחר מכן, כשסגר לחלוטין את ידו, והראה את אגרופו, זה, הוא אמר, היה הבנה.

מהדימוי הזה הוא גם נתן למצב ההוא שם חדש, וכינה אותו קטאלפסיס (κατάληψις). אך כאשר הביא את ידו השמאלית נגד ימינו, ובעזרתה אחז אחיזה איתנה והדוקה באגרופו: – "ידע" – הוא אמר, היה בעל אופי כזה; וזה מה שלא היה לאיש מלבד אדם חכם. פיזיקה היקום, לפי השקפתו של זנון, הוא אלוהים: ישות רציונלית אלוהית, שבה כל החלקים שייכים לשלם. לתוך המערכת הפנתאיסטית הזו הוא שילב את הפיזיקה של הירקליטוס; היקום מכיל אש-אומן אלוהית, החוזה הכל, ובהתפשטותה ברחבי היקום, חייבת לייצר הכל: זנון, אם כן, מגדיר את הטבע באומרו שהוא אש הפועלת באמנות, המתקדמת לפי שיטות קבועות ליצירה.

שכן הוא טוען כי תפקידה העיקרי של האמנות הוא ליצור ולהפיק, וכי מה שהיד משיגה בתוצרי האמנויות שאנו מעסיקים, מושג בצורה אמנותית הרבה יותר על ידי הטבע, כלומר, כפי שאמרתי, על ידי אש הפועלת באמנות, שהיא האדון של האמנויות האחרות. אש אלוהית זו, או האתר, היא הבסיס לכל פעילות ביקום, הפועלת על חומר פסיבי אחרת, שאינו גדל ואינו מצטמצם. החומר הראשוני ביקום מגיע מהאש, עובר דרך שלב האוויר, ואז הופך למים: החלק העבה יותר הופך לאדמה, והחלק הדק יותר הופך שוב לאוויר, ואז מתדלדל חזרה לאש. נשמות אינדיבידואליות הן חלק מאותה אש כמו נשמת העולם של היקום. בעקבות הירקליטוס, אימץ זנון את ההשקפה שהיקום עובר מחזורים קבועים של היווצרות והרס.

אתיקה ותיאוריה רגשית

הטבע של היקום הוא כזה שהוא משיג את מה שנכון ומונע את ההפך, ומזוהה עם גורל בלתי מותנה, תוך מתן אפשרות לרצון החופשי המיוחס לו. אתיקה כמו הציניקנים, זנון זיהה טוב יחיד, בלעדי ופשוט, שהוא המטרה היחידה לשאוף אליה. "אושר הוא זרימה טובה של חיים," אמר זנון, וניתן להשיג זאת רק באמצעות שימוש בתבונה הנכונה העולה בקנה אחד עם התבונה האוניברסלית (Logos), השולטת בהכל. רגש רע (pathos) "הוא הפרעה של הנפש המנוגדת לתבונה, ונגד הטבע." עקביות נפשית זו, שמתוכה נובעות פעולות טובות מוסרית, היא הסגולה, טוב אמיתי יכול להיות מורכב רק בסגולה. סוקרטס, אפלטון, פיתגורס, אריסטו וזנון מאת פרנסואה פוקביל זנון סטה מהציניקנים באומרו שדברים שהם מוסרית אדיאפורה (אדישים) יכולים בכל זאת להיות בעלי ערך.

לדברים יש ערך יחסי בהתאם לאופן שבו הם עוזרים לאינסטינקט הטבעי של שימור עצמי. מה שמועדף הוא "פעולה מתאימה" (kathêkon/καθῆκον), ייעוד שזנון הציג לראשונה. לשימור עצמי, ולדברים התורמים לו, יש רק ערך מותנה; זה לא עוזר לאושר, שתלוי רק בפעולות מוסריות. בדיוק כשם שסגולה יכולה להתקיים רק תחת שלטון התבונה, כך רשע יכול להתקיים רק עם דחיית התבונה. סגולה מנוגדת לחלוטין לרשע, השניים אינם יכולים להתקיים באותו דבר יחד, ולא ניתן להגדיל או להקטין אותם; אף פעולה מוסרית אחת אינה סגולית יותר מאחרת. כל הפעולות הן טובות או רעות, שכן דחפים ותשוקות נשענים על הסכמה חופשית, ולכן אפילו מצבים נפשיים פסיביים או רגשות שאינם מודרכים על ידי התבונה הם בלתי מוסריים, ומייצרים פעולות בלתי מוסריות.

יצירות והיסטוריה ספרותית

זנון הבחין בין ארבעה רגשות שליליים: תשוקה, פחד, הנאה וצער (epithumia, phobos, hêdonê, lupê / ἐπιθυμία, φόβος, ἡδονή, λύπη), והוא כנראה היה אחראי להבחנה בין שלושת הרגשות החיוביים המקבילים: רצון, זהירות ושמחה (boulêsis, eulabeia, chara / βούλησις, εὐλάβεια, χαρά), ללא מקבילה רציונלית לכאב. יש לעקור את כל השגיאות מהשורש, לא רק להניח אותן בצד, ולהחליף אותן בתבונה נכונה. יצירות אף אחת מכתביו המקוריים של זנון לא שרדו אלא כציטוטים חלקיים שנשמרו על ידי כותבים מאוחרים יותר. המפורסמת שביצירותיו הייתה "המדינה" של זנון, שנכתבה בחיקוי מודע של, או בהתנגדות ל, "המדינה" של אפלטון. למרות שהיא לא שרדה, ידוע עליה יותר מאשר על כל יצירה אחרת שלו. היא התוותה את חזונו של זנון לחברה הסטואית האידיאלית.

זנון, מתואר כמלומד ימי-ביניימי בכרוניקה של נירנברג כתב יד שיוחס לזנון, התואם כותרת ידועה של אחת מיצירותיו של זנון, Περὶ φύσεως (על הטבע), התגלה בשנת 1949 בתרגום ארמני עתיק. בשנת 1956 הוא תורגם לרוסית ופורסם עם פירוש נרחב. חקירה פילולוגית שלאחר מכן קבעה שהמחבר לא יכול היה להיות זנון אלא פילוסוף נוצרי אנונימי מהמאה השישית המאוחרת או קצת אחרי, שכתב במסורת הפילוסופיה העתיקה, אך עשה זאת כנוצרי. הוא ידוע כעת כפסאודו-זנון. יצירתו מראה שילוב של מושגים נוצריים ופילוסופיים, אך בצורה מאופקת מאוד. אף אחת מכתביו של זנון לא שרדו אלא כציטוטים חלקיים שנשמרו על ידי כותבים מאוחרים יותר.

עם זאת, שמות רבים מכתביו של זנון ידועים והם כדלקמן: כתבים אתיים: Πολιτεία – המדינה Περὶ τοῦ κατὰ φύσιν βίου – על חיים בהתאם לטבע Περὶ ὁρμῆς ἢ Περὶ ἀνθρώπου φύσεως – על דחף, או על טבע האדם Περὶ παθῶν – על תשוקות Περὶ τοῦ καθήκοντος – על חובה Περὶ νόμου – על חוק Περὶ τῆς Ἑλληνικῆς παιδείας – על חינוך יווני Πολιτεία – המדינה Περὶ τοῦ κατὰ φύσιν βίου – על חיים בהתאם לטבע Περὶ ὁρμῆς ἢ Περὶ ἀνθρώπου φύσεως – על דחף, או על טבע האדם Περὶ παθῶν – על תשוקות Περὶ τοῦ καθήκοντος – על חובה Περὶ νόμου – על חוק Περὶ τῆς Ἑλληνικῆς παιδείας – על חינוך יווני כתבים פיזיים: Περὶ ὄψεως – על ראייה Περὶ τοῦ ὅλου – על היקום Περὶ σημείων – על סימנים Πυθαγορικά – תורות פיתגוראיות Περὶ ὄψεως – על ראייה Περὶ τοῦ ὅλου – על היקום Περὶ σημείων – על סימנים Πυθαγορικά – תורות פיתגוראיות כתבים לוגיים: Καθολικά – דברים כלליים Περὶ λέξεων Προβλημάτων Ὁμηρικῶν εʹ – בעיות הומריות Περὶ ποιητικῆς ἀκροάσεως – על קריאות פואטיות Καθολικά – דברים כלליים Περὶ λέξεων Προβλημάτων Ὁμηρικῶν εʹ – בעיות הומריות Περὶ ποιητικῆς ἀκροάσεως – על קריאות פואטיות יצירות אחרות: Τέχνη Λύσεις – פתרונות Ἔλεγχοι βʹ Ἄπομνημονεύματα Κράτητος ἠθικά Περὶ οὐσίας – על הוויה Περὶ φύσεως – על טבע Περὶ λόγου – על הלוגוס Εἰς Ἡσιόδου θεογονίαν Διατριβαί – דיונים Χρεῖαι Τέχνη Λύσεις – פתרונות Ἔλεγχοι βʹ Ἄπομνημονεύματα Κράτητος ἠθικά Περὶ οὐσίας – על הוויה Περὶ φύσεως – על טבע Περὶ λόγου – על הלוגוס Εἰς Ἡσιόδου θεογονίαν Διατριβαί – דיונים Χρεῖαι היצירה המפורסמת ביותר מבין אלו הייתה "המדינה" של זנון, יצירה שנכתבה בחיקוי מודע של, או בהתנגדות ל, "המדינה" של אפלטון.

למרות שהיא לא שרדה, ידוע עליה יותר מאשר על כל יצירה אחרת שלו. היא התוותה את חזונו של זנון לחברה הסטואית האידיאלית.