חיים מוקדמים ורקע
בשתיקה, אני שומע את הפגמים של אנשים אחרים ומסתיר את שלי. זנון מאליאה (Zeno of Elea) היה פילוסוף יווני טרום-סוקרטי ממגנא גרקיה וחבר באסכולה האליאטית שייסד פרמנידס (Parmenides). אריסטו (Aristotle) כינה אותו ממציא הדיאלקטיקה. הוא ידוע בעיקר בזכות הפרדוקסים שלו, שברטרנד ראסל (Bertrand Russell) תיאר כ"עדינים ועמוקים במידה שלא תשוער". חיים מעט ידוע בוודאות על חייו של זנון. אף שנכתבו כמעט מאה שנה לאחר מותו של זנון, המקור העיקרי למידע ביוגרפי על זנון הוא הדיאלוג "פרמנידס" מאת אפלטון (Plato) והוא מוזכר גם ב"פיזיקה" של אריסטו. בדיאלוג פרמנידס, אפלטון מתאר ביקור באתונה של זנון ופרמנידס, בתקופה שבה פרמנידס הוא "בן 65 בערך", זנון הוא "בן כמעט 40", וסוקרטס (Socrates) הוא "צעיר מאוד".
חיים וסכסוכים עם עריצים
בהנחה שגילו של סוקרטס הוא בסביבות 20 ונטילת שנת לידתו של סוקרטס כ-469 לפנה"ס, מתקבל תאריך לידה משוער לזנון בשנת 490 לפנה"ס. אפלטון אומר שזנון היה "גבוה ויפה למראה" ושהיה "בימי נעוריו... מדווח כמי שפרמנידס אהב". פרטים אחרים, אולי פחות אמינים, על חייו של זנון ניתנים על ידי דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius) בספרו "חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים", שם מדווח כי היה בנו של טלאוטגורס (Teleutagoras), אך בנו המאומץ של פרמנידס, היה "מיומן בוויכוח על שני הצדדים של כל שאלה, המבקר האוניברסלי", וכי נעצר ואולי נהרג בידי עריץ של אליאה. לפי דיוגנס לארטיוס, זנון קשר קשר להפלת ניארכוס (Nearchus) העריץ. בסופו של דבר, זנון נעצר ועונה.
דיווחים על עינויים והתנגדות
לפי ולריוס מקסימוס (Valerius Maximus), כאשר עונה כדי לחשוף את שמות עמיתיו לקשר, זנון סירב לחשוף את שמותיהם, אף שאמר שיש לו סוד שיהיה כדאי לניארכוס לשמוע. כשניארכוס התכופף כדי לשמוע את הסוד, זנון נשך את אוזנו. הוא "לא הרפה עד שאיבד את חייו והעריץ איבד את אותו חלק מגופו". בתוך "אנשים בעלי אותו שם", דמטריוס (Demetrius) אמר שהאף הוא שננשך. ייתכן שזנון בא במגע גם עם עריצים אחרים. לפי לארטיוס, הרקלידס למבוס (Heraclides Lembus), בתוך ה"סאטירה" שלו, אירועים אלו התרחשו נגד דיומדון (Diomedon) במקום ניארכוס. ולריוס מקסימוס מספר על קשר נגד העריץ פלריס (Phalaris), אך הדבר יהיה בלתי אפשרי שכן פלריס מת לפני שזנון בכלל נולד. לפי פלוטארכוס (Plutarch), זנון ניסה להרוג את העריץ דמילוס (Demylus).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כתבים ושיטה פילוסופית
לאחר שנכשל, הוא "נשך את לשונו בשיניו שלו, וירק אותה בפניו של העריץ". כתבים אף שסופרים עתיקים רבים מתייחסים לכתביו של זנון, אף אחד מעבודותיו לא שרד בשלמותו. המקורות העיקריים לטבע טיעוניו של זנון על תנועה, למעשה, מגיעים מכתביהם של אריסטו וסימפליקיוס מקיליקיה (Simplicius of Cilicia). אפלטון אומר שכתביו של זנון "הובאו לאתונה בפעם הראשונה לרגל" ביקורם של זנון ופרמנידס. אפלטון גם שם בפי זנון את הטענה שעבודה זו "נועדה להגן על טיעוניו של פרמנידס", נכתבה בנעוריו של זנון, נגנבה ופורסמה ללא הסכמתו.
טיעונים לוגיים ואינסוף
אפלטון שם בפי סוקרטס פרפרזה של "התזה הראשונה של הטיעון הראשון" של עבודתו של זנון כדלקמן: "אם הישות היא רבה, היא חייבת להיות גם דומה וגם לא דומה, וזה בלתי אפשרי, כי הדומה לא יכול להיות לא דומה, והלא דומה לא יכול להיות דומה". לפי פרוקלוס (Proclus) ב"פירוש לפרמנידס של אפלטון", זנון הפיק "לא פחות מארבעים טיעונים החושפים סתירות", אך רק תשעה ידועים כיום. משאלתך הנאצלת, הו זנון, הייתה להרוג עריץ אכזר, לשחרר את אליאה מהכבלים הקשים של עבדות מבישה, אך התאכזבת; כי העריץ כתש אותך במכתש. אני אומר שגוי, הוא רק ריסק את גופך, ולא אותך. טיעוניו של זנון הם אולי הדוגמאות הראשונות לשיטת הוכחה הנקראת reductio ad absurdum, שמשמעותה המילולית היא הפחתה לאבסורד. פרמנידס נחשב לאדם הראשון שיישם סגנון טיעון זה.
מורשת והשפעה פילוסופית
צורת טיעון זו נודעה עד מהרה כ-epicheirema. בספר השביעי של ה"טופיקה" שלו, אריסטו אומר ש-epicheirema הוא "סילוגיזם דיאלקטי". זהו רצף של הנמקה שיריב הציג כנכון. המתווכח יוצא לפרק את הסילוגיזם הדיאלקטי. שיטה הרסנית זו של טיעון נשמרה על ידו במידה כזו שסנקה הצעיר (Seneca the Younger) העיר כעבור כמה מאות שנים: "אם אסכים לפרמנידס, לא נותר דבר מלבד האחד; אם אסכים לזנון, אפילו האחד לא נותר". זנון נחשב גם לפילוסוף הראשון שעסק בדיווחים המוקדמים ביותר שניתן לאמת על האינסוף המתמטי.
פרשנויות היסטוריות ופרדוקסים
לפי סר ויליאם סמית' (Sir William Smith), ב"מילון לביוגרפיה ומיתולוגיה יוונית ורומית" 1870, אחרים מסתפקים בהחשבת פרמנידס וכן זנון כשייכים לאסכולה הפיתגוראית, או בדיבור על חיים פרמנידיים, באותו אופן שמדברים על חיים פיתגוראיים; ואפילו טימון (Timon) הביקורתי מאפשר לפרמנידס להיות אדם בעל עקרונות; בעוד שאפלטון מדבר עליו בהערצה, ואריסטו ואחרים נותנים לו העדפה מוחלטת על פני שאר האליאטים. אוסביוס (Eusebius) בציטוט אריסטוקלס ממסנה (Aristocles of Messene) אומר שזנון היה חלק משושלת פילוסופית שהגיעה לשיאה בפיררוניזם. הפרדוקסים של זנון הפרדוקסים של זנון הדהימו, אתגרו, השפיעו, עוררו השראה, הכעיסו ושיעשעו פילוסופים, מתמטיקאים ופיזיקאים במשך למעלה מאלפיים שנה. המפורסמים שבהם הם הטיעונים נגד תנועה המתוארים על ידי אריסטו ב"פיזיקה", ספר VI.
רשימת פרדוקסים
אכילס והצב הדיכוטומיה החץ השורות הנעות