רוג'ר בייקון

חיים מוקדמים וקריירה אקדמית

ידע בשפות הוא הפתח לחוכמה. רוג'ר בייקון (Roger Bacon), הידוע גם בתואר הסכולסטי 'דוקטור מיראביליס' (Doctor Mirabilis), היה פילוסוף אנגלי מימי הביניים ונזיר פרנציסקני שהניח דגש ניכר על חקר הטבע באמצעות אמפיריציזם. בתקופה המודרנית המוקדמת, הוא נתפס כקוסם והתפרסם במיוחד בזכות הסיפור על ראש הנחושת המכני או הנקרומנטי שלו. לעיתים מיוחס לו, בעיקר מאז המאה ה-19, התואר כאחד התומכים האירופיים הראשונים בשיטה המדעית המודרנית. בייקון יישם את השיטה האמפירית של אבן אל-היית'ם (Ibn al-Haytham; אלחזן - Alhazen) על תצפיות בטקסטים המיוחסים לאריסטו. בייקון גילה את חשיבות הבדיקה האמפירית כאשר התוצאות שהשיג היו שונות מאלו שניתן היה לחזות על פי אריסטו. אריסטו מעולם לא ביצע ניסויים כדי לאמת את הסבריו על תצפיותיו בטבע.

עבודתו הלשונית זכתה לשבחים על הצגתה המוקדמת של דקדוק אוניברסלי. עם זאת, הערכות מחדש עדכניות יותר מדגישות שבייקון היה בעיקרו הוגה ימי-ביניימי, כאשר חלק ניכר מהידע ה"ניסויי" שלו נלקח מספרים במסורת הסכולסטית. עם זאת, הוא היה אחראי חלקית לרפורמה בתוכנית הלימודים של האוניברסיטאות בימי הביניים, שכללה את הוספת האופטיקה לקוואדריוויום המסורתי. עבודתו העיקרית של בייקון, 'אופוס מאיוס' (Opus Majus), נשלחה לאפיפיור קלמנס הרביעי (Pope Clement IV) ברומא בשנת 1267 לבקשתו. אף על פי שאבק שריפה הומצא ותואר לראשונה בסין, בייקון היה הראשון באירופה שתיעד את נוסחתו. חייו רוג'ר בייקון נולד באילצ'סטר שבסאמרסט, אנגליה, בתחילת המאה ה-13, אם כי תאריך הולדתו מצומצם לעיתים ל-1210 לערך, "1213 או 1214", או "1215". עם זאת, חוקרים מודרניים נוטים לטעון לתאריך של סביבות

1220, אך קיימים חילוקי דעות בנושא. המקור היחיד לתאריך לידתו הוא הצהרה מחיבורו 'אופוס טרטיום' (Opus Tertium) משנת 1267 כי "חלפו ארבעים שנה מאז שלמדתי לראשונה את האלפביתום (Alphabetum)". התאריכים המאוחרים מניחים שזה התייחס לאלפבית עצמו, אך במקומות אחרים ב'אופוס טרטיום' ברור שבייקון משתמש במונח כדי להתייחס ללימודים בסיסיים, הטריוויום או הקוואדריוויום שהרכיבו את תוכנית הלימודים של ימי הביניים. נראה שמשפחתו הייתה אמידה. בייקון למד באוקספורד. בעוד שרוברט גרוסטסט (Robert Grosseteste) כנראה עזב זמן קצר לפני הגעתו של בייקון, עבודתו ומורשתו השפיעו כמעט בוודאות על החוקר הצעיר וייתכן שבייקון ביקר מאוחר יותר אצלו ואצל ויליאם משרווד (William of Sherwood) בלינקולן. בייקון הפך למאסטר באוקספורד, והרצה על אריסטו. אין ראיות לכך שאי פעם הוענק לו תואר דוקטור. התואר 'דוקטור מיראביליס' היה פוסט-מורטום ופיגורטיבי.

איש דת עוקצני בשם רוג'ר בייקון מתועד מדבר בפני המלך באוקספורד בשנת 1233. בשנת 1237 או בנקודה כלשהי בעשור שלאחר מכן, הוא קיבל הזמנה ללמד באוניברסיטת פריז. בזמן שהותו שם, הוא הרצה על דקדוק לטיני, לוגיקה אריסטוטלית, אריתמטיקה, גיאומטריה, וההיבטים המתמטיים של אסטרונומיה ומוזיקה. עמיתיו לסגל כללו את רוברט קילוארדבי (Robert Kilwardby), אלברטוס מגנוס (Albertus Magnus), ופטרוס מהיספניה (Peter of Spain), האפיפיור לעתיד יוחנן העשרים ואחד. ריצ'רד רופוס (Richard Rufus) מקורנוול היה יריב אקדמי. בשנת 1247 או זמן קצר לאחר מכן, הוא עזב את תפקידו בפריז. דיורמה של בייקון מציג את אחת מעבודותיו בפני נגידי אוניברסיטת פריז. כחוקר פרטי, מקום הימצאו בעשור הבא אינו ודאי, אך סביר להניח שהיה באוקספורד בשנים 1248–1251, שם פגש את אדם מארש (Adam Marsh), ובפריז בשנת 1251.

נראה שהוא למד את רוב העבודות היווניות והערביות הידועות על אופטיקה המכונה אז "פרספקטיבה" (perspectiva). קטע ב'אופוס טרטיום' מציין שבנקודה מסוימת הוא לקח הפסקה של שנתיים מלימודיו. עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-13, התרעומת נגד היחס המועדף של המלך לקרוביו המהגרים מפואטו הובילה להפיכה ולהטלת 'תקנות אוקספורד וווסטמינסטר', שהנהיגו מועצת ברונים ופרלמנטים תכופים יותר. האפיפיור אורבנוס הרביעי (Pope Urban IV) פטר את המלך משבועתו ב-1261, ולאחר התנגדות ראשונית עקרה, הוביל שמעון דה מונפור (Simon de Montfort) כוח, מוגדל עקב כישלונות יבול אחרונים, שניהל את מלחמת הברונים השנייה. משפחתו של בייקון נחשבה לתומכת המלוכה: אנשיו של דה מונפור תפסו את רכושם ודחקו כמה מבני המשפחה לגלות.

חיים פרנציסקניים וחסות אפיפיורית

בשנת 1256 או 1257, הוא הפך לנזיר במסדר הפרנציסקני בפריז או באוקספורד, בעקבות דוגמתם של פרנציסקנים אנגלים מלומדים כמו גרוסטסט ומארש. לאחר 1260, פעילותו של בייקון הוגבלה על ידי תקנון האוסר על נזירי המסדר שלו לפרסם ספרים או חוברות ללא אישור מראש. סביר להניח שהוא הושאר במשימות שירות משפילות כדי להגביל את זמנו להגות, והוא החל לראות ביחס כלפיו היעדרות מאולצת מהחיים המלומדים. האנדרטה לרוג'ר בייקון בכנסיית סנט מרי מייג'ור, אילצ'סטר. עד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-13, הוא יצא בחיפוש אחר פטרונים שיכולים להבטיח אישור ומימון לחזרתו לאוקספורד.

לזמן מה, בייקון הצליח סוף סוף לעקוף את התערבות הממונים עליו באמצעות היכרותו עם גי דה פולק (Guy de Foulques), בישוף נרבון, קרדינל סבינה, והציר האפיפיורי שניהל משא ומתן בין הסיעות המלכותיות והברוניות באנגליה. בשנת 1263 או 1264, מסר ששובש על ידי שליחו של בייקון, ריימונד מלאון (Raymond of Laon), הוביל את גי להאמין שבייקון כבר השלים סיכום של המדעים. למעשה, לא היה לו כסף לחקור, שלא לדבר על להעתיק עבודה כזו, וניסיונות להבטיח מימון ממשפחתו סוכלו על ידי מלחמת הברונים השנייה. עם זאת, ב-1265 זומן גי לקונקלווה בפרוג'ה שבחרה בו לאפיפיור קלמנס הרביעי. ויליאם בנקור (William Benecor), ששימש בעבר כשליח בין הנרי השלישי לאפיפיור, נשא כעת את התכתובת בין בייקון לקלמנס.

תשובתו של קלמנס מ-22 ביוני 1266 הזמינה "כתבים ותרופות לתנאים הנוכחיים", והורתה לבייקון לא להפר שום "איסורים" קיימים של מסדרו אלא לבצע את משימתו בסודיות מוחלטת. בעוד שהפקולטות של התקופה הוגבלו במידה רבה לעיסוק במחלוקות על הטקסטים הידועים של אריסטו, חסותו של קלמנס אפשרה לבייקון לעסוק בהתבוננות רחבת היקף על מצב הידע בתקופתו. בשנת 1267 או 1268, שלח בייקון לאפיפיור את 'אופוס מאיוס', שהציג את השקפותיו על אופן שילוב הלוגיקה והמדע האריסטוטליים בתיאולוגיה חדשה, תוך תמיכה בגישה מבוססת הטקסט של גרוסטסט נגד "שיטת המשפטים" שהייתה אופנתית אז.

תחריט מהמאה ה-19 של בייקון צופה בכוכבים באוקספורד. בייקון שלח גם את 'אופוס מינוס' (Opus Minus), 'דה מולטיפליקציונה ספציירום' (De Multiplicatione Specierum), 'דה ספקוליס קומבורנטיבוס' (De Speculis Comburentibus), עדשה אופטית, ואולי עבודות אחרות על אלכימיה ואסטרולוגיה. התהליך כולו כונה "אחד המאמצים הבודדים המדהימים ביותר של פרודוקטיביות ספרותית", כאשר בייקון חיבר יצירות עם סימוכין של כמיליון מילים בשנה בערך. האפיפיור קלמנס מת ב-1268 ובייקון איבד את מגינו. הגינויים של 1277 אסרו את ההוראה של דוקטרינות פילוסופיות מסוימות, כולל אסטרולוגיה דטרמיניסטית. זמן מה בתוך השנתיים שלאחר מכן, בייקון כנראה נכלא או הושם במעצר בית. הדבר יוחס באופן מסורתי לשר הכללי הפרנציסקני ג'רום מאסקולי (Jerome of Ascoli), שפעל כנראה בשם אנשי דת רבים, נזירים ומחנכים שהותקפו על ידי 'קומפנדיום סטודי פילוסופיה' (Compendium Studii Philosophiae) של בייקון מ-1271.

המלגה המודרנית, לעומת זאת, מציינת שהאזכור הראשון ל"כליאתו" של בייקון מתוארך לשמונים שנה לאחר מותו באשמת "חידושים חשודים" לא מוגדרים ומוצאת אותו פחות מאמין. חוקרים עכשוויים שמקבלים את כליאתו של בייקון משייכים זאת בדרך כלל ל"משיכתו של בייקון לנבואות עכשוויות", אהדתו לאגף ה"עוני" הרדיקלי של הפרנציסקנים, עניין בדוקטרינות אסטרולוגיות מסוימות, או אישיות לוחמנית באופן כללי, ולא מתוך "כל חידושים מדעיים שאולי הציע". זמן מה לאחר 1278, חזר בייקון לבית הפרנציסקני באוקספורד, שם המשיך בלימודיו ומשוער שבילה את רוב שארית חייו. כתיבתו הניתנת לתיארוך האחרונה – 'קומפנדיום סטודי תיאולוגיה' (Compendium Studii Theologiae) – הושלמה ב-1292. נראה שהוא מת זמן קצר לאחר מכן ונקבר באוקספורד.

עבודות מרכזיות ותרומות מדעיות

יצירות פילוסופיה אירופית של ימי הביניים הסתמכה לעיתים קרובות על פניות לסמכותם של אבות הכנסייה כמו אוגוסטינוס הקדוש (St Augustine), ועל עבודות של אפלטון ואריסטו הידועות רק מיד שנייה או דרך תרגומים לטיניים. עד המאה ה-13, עבודות חדשות וגרסאות טובות יותר – בערבית או בתרגומים לטיניים חדשים מהערבית – החלו לזרום צפונה מספרד המוסלמית. בכתבי רוג'ר בייקון, הוא דבק בקריאתו של אריסטו לאיסוף עובדות לפני הסקת אמיתות מדעיות, בניגוד למנהגיהם של בני דורו, בטענה ש"משם בא שקט לנפש". איור מכתב יד של בייקון מציג את אחת מעבודותיו בפני נגיד אוניברסיטת פריז. בייקון קרא גם לרפורמה בתחום התיאולוגיה.

הוא טען כי במקום להתאמן בוויכוח על הבחנות פילוסופיות משניות, על תיאולוגים למקד את תשומת ליבם בראש ובראשונה בתנ"ך עצמו, תוך למידה יסודית של שפות המקור שלו. הוא היה דובר רהוט של כמה מהשפות הללו והיה מסוגל להבחין ולקונן על כמה שיבושים בכתבי הקודש, ובעבודותיהם של הפילוסופים היוונים שתורגמו או פורשו באופן שגוי על ידי חוקרים שעבדו בלטינית. הוא גם תמך בחינוך תיאולוגים במדעים "פילוסופיית טבע" והוספתה לתוכנית הלימודים של ימי הביניים. אופוס מאיוס 'העבודה הגדולה' של בייקון מ-1267, 'אופוס מאיוס', מכילה טיפולים במתמטיקה, אופטיקה, אלכימיה ואסטרונומיה, כולל תיאוריות על המיקומים והגדלים של גרמי השמיים.

היא מחולקת לשבעה חלקים: "ארבע הסיבות הכלליות לבורות אנושית" (Causae Erroris), "זיקת הפילוסופיה לתיאולוגיה" (Philosophiae cum Theologia Affinitas), "על התועלת שבדקדוק" (De Utilitate Grammaticae), "התועלת שבמתמטיקה בפיזיקה" (Mathematicae in Physicis Utilitas), "על מדע הפרספקטיבה" (De Scientia Perspectivae), "על ידע ניסויי" (De Scientia Experimentali), ו"פילוסופיה של מוסר" (Moralis Philosophia). היא לא נועדה כעבודה שלמה אלא כ"הקדמה משכנעת" (persuasio praeambula), הצעה עצומה לרפורמה בתוכנית הלימודים של האוניברסיטאות בימי הביניים והקמת סוג של ספרייה או אנציקלופדיה, המביאה מומחים לחבר אוסף של טקסטים סופיים בנושאים אלו.

הנושאים החדשים היו אמורים להיות "פרספקטיבה" כלומר אופטיקה, "אסטרונומיה" הכוללת אסטרונומיה ממש, אסטרולוגיה והגיאוגרפיה הדרושה כדי להשתמש בהן, "משקולות" שכנראה כללו טיפול מסוים במכניקה אך חלק זה של 'אופוס מאיוס' אבד, אלכימיה, חקלאות הכוללת בוטניקה וזואולוגיה, רפואה, ו"מדע ניסויי", פילוסופיה של מדע שתדריך את האחרים. החלק על גיאוגרפיה היה ככל הנראה מעוטר במקור במפה המבוססת על חישובים עתיקים וערביים של קווי אורך ורוחב, אך אבד מאז. טענותיו המוטעות התומכות ברעיון שיבשה מהווה את החלק הגדול יותר של כדור הארץ היו דומות ככל הנראה לאלו שהדריכו מאוחר יותר את קולומבוס.

לימודי אופטיקה על ידי בייקון. בעבודה זו בייקון מבקר את בני דורו אלכסנדר מהיילס (Alexander of Hales) ואלברטוס מגנוס, שהוחזקו במוניטין רב למרות שרכשו את ידיעתם על אריסטו רק מיד שנייה במהלך קריירת ההטפה שלהם. אלברט התקבל בפריז כסמכות השווה לאריסטו, אבן סינא (Avicenna) ואבן רושד (Averroes), מצב שבייקון גינה: "מעולם לא התרחשה בעולם מפלצתיות כזו לפני כן". בחלק א' של 'אופוס מאיוס' בייקון מזהה כמה פילוסופים כ'ספיינטס' (Sapientes), או המעטים המחוננים, וראה את ידיעתם בפילוסופיה ובתיאולוגיה כנעלה על ה'וולגוס פילוסופנטיום' (vulgus philosophantium), או עדר הפילוסופים הפשוטים. הוא החזיק הוגים איסלאמיים בין 1210 ל-1265 בהערכה גבוהה במיוחד, וכינה אותם "גם פילוסופים וגם כותבים קדושים" והגן על שילוב הפילוסופיה האיסלאמית בלמידה הנוצרית.

רפורמה בלוח השנה בחלק ד' של 'אופוס מאיוס', הציע בייקון רפורמה בלוח השנה הדומה למערכת המאוחרת שהונהגה בשנת 1582 תחת האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר (Pope Gregory XIII). בהתבסס על אסטרונומיה יוונית עתיקה ואסלאמית מימי הביניים שהוכנסה לאחרונה למערב אירופה דרך ספרד, בייקון המשיך את עבודתו של רוברט גרוסטסט וביקר את לוח השנה היוליאני הנוכחי כ"בלתי נסבל, נורא ומגוחך". הדיאגרמה של בייקון של אור נשבר על ידי מכל כדורי של מים. התברר שהנחתם של אודוקסוס (Eudoxus) וסוסיגנס (Sosigenes) על שנה של 365 ורבע ימים הייתה, במהלך מאות שנים, לא מדויקת מדי. בייקון טען שמשמעות הדבר היא שחישוב חג הפסחא הוזז קדימה ב-9 ימים מאז ועידת ניקיאה הראשונה בשנת 325.

הצעתו להשמיט יום אחד כל 125 שנים ולהפסיק את קיום נקודות השוויון וההיפוך הקבועות לא יושמה בעקבות מותו של האפיפיור קלמנס הרביעי ב-1268. לוח השנה הגרגוריאני הסופי משמיט יום אחד משלוש המאות הראשונות בכל קבוצה של 400 שנה. אופטיקה בחלק ה' של 'אופוס מאיוס', בייקון דן בפיזיולוגיה של הראייה ובאנטומיה של העין והמוח, תוך התחשבות באור, מרחק, מיקום וגודל, ראייה ישירה ומשתקפת, שבירה, מראות ועדשות. הטיפול שלו הונחה בעיקר על ידי התרגום הלטיני ל'ספר האופטיקה' של אלחזן. הוא גם מסתמך רבות על התרגום הלטיני של יוג'ין מפלרמו (Eugene of Palermo) לתרגום הערבי של 'אופטיקה' של תלמי; על עבודתו של רוברט גרוסטסט המבוססת על 'אופטיקה' של אל-כינדי (Al-Kindi); ודרך אלחזן אבן אל-היית'ם, על עבודתו של אבן סהל (Ibn Sahl) על דיופטריקה.

אבק שריפה קטע ב'אופוס מאיוס' ואחר ב'אופוס טרטיום' נחשבים בדרך כלל לתיאורים האירופיים הראשונים של תערובת המכילה את המרכיבים החיוניים של אבק שריפה. פרטינגטון (Partington) ואחרים הגיעו למסקנה שבייקון ככל הנראה היה עד לפחות להדגמה אחת של זיקוקים סיניים, שייתכן והושגו על ידי פרנציסקנים—כולל חברו של בייקון ויליאם מרוברוק (William of Rubruck)—שביקרו באימפריה המונגולית במהלך תקופה זו. הקטע המעיד ביותר קורא: יש לנו דוגמה לדברים אלו (הפועלים על החושים) ב[צליל ובאש של] צעצוע הילדים הזה המיוצר בחלקים רבים [שונים] של העולם; כלומר מכשיר לא גדול יותר מהאגודל של אדם.

מכוחה של אותו מלח הנקרא אשלגן חנקתי (יחד עם גופרית ופחם עץ ערבה, משולבים לאבקה) נוצר צליל נורא כל כך על ידי התפוצצות של דבר כה קטן, לא יותר מחתיכת קלף [המכילה אותו], שאנו מוצאים [את האוזן מותקפת על ידי רעש] העולה על שאגת רעם חזק, והבזק בהיר יותר מהברק המבריק ביותר. בתחילת המאה ה-20, הנרי ויליאם לוואט היים (Henry William Lovett Hime) מהארטילריה המלכותית פרסם את התיאוריה ש'אפיסטולה' (Epistola) של בייקון הכילה צופן הנותן מתכון לאבק השריפה שראה. התיאוריה נמתחה ביקורת על ידי תורנדייק (Thorndike) במכתב מ-1915 לכתב העת 'סיינס' (Science) ובמספר ספרים, עמדה שאליה הצטרפו מויר (Muir), סטילמן (Stillman), סטיל (Steele), וסרטון (Sarton). נידהם (Needham) ואחרים

הסכימו עם המבקרים המוקדמים הללו שהקטע הנוסף לא מקורו בבייקון והראו בנוסף שהפרופורציות שפוענחו כביכול כיחס של 7:5:5 של אשלגן חנקתי לפחם וגופרית לא היו אפילו שימושיות לזיקוקים, שכן הן נשרפו לאט עם הרבה עשן ולא הצליחו להידלק בתוך קנה של אקדח. תכולת החנקות של כ-41% נמוכה מכדי להיות בעלת תכונות נפץ. סוד הסודות בייקון ייחס את 'סוד הסודות' (Secretum Secretorum), ה"מראה לנסיכים" האיסלאמית (בערבית: סיר אל-אסראר - Sirr al-ʿasrar), לאריסטו, במחשבה שהוא חיבר אותו עבור אלכסנדר הגדול. בייקון הפיק מהדורה של התרגום הלטיני של פיליפ מטריפולי (Philip of Tripoli), מלאה בהקדמה ובהערות משלו; וכתביו משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-13 מצטטים אותו הרבה יותר ממה שעשו בני דורו.

זה הוביל את איסטון (Easton) ואחרים, כולל רוברט סטיל, לטעון שהטקסט הניע את הטרנספורמציה של בייקון עצמו לאקספרימנטליסט. בייקון מעולם לא תיאר השפעה מכרעת כזו בעצמו. התיארוך של מהדורת 'סוד הסודות' של בייקון הוא פיסת ראיות מרכזית בוויכוח, כאשר אלו הטוענים להשפעה גדולה יותר נותנים לה תאריך מוקדם יותר; אך הוא בהחלט השפיע על תפיסתו של בייקון המבוגר את ההיבטים הפוליטיים של עבודתו במדעים. אלכימיה בייקון זכה לקרדיט על מספר טקסטים אלכימיים.

תחריט מהמאה ה-19 של בייקון עורך ניסוי אלכימי. ה'מכתב על פעולותיה הסודיות של האמנות והטבע ועל בטלות הקסם' (Epistola de Secretis Operibus Artis et Naturae et de Nullitate Magiae), הידוע גם כ'על הכוחות הנפלאים של האמנות והטבע' (De Mirabili Potestate Artis et Naturae), מכתב זויף ככל הנראה לאלמוני "ויליאם מפריז", דוחה פרקטיקות כמו נקרומנסיה אך מכיל את רוב הנוסחאות האלכימיות המיוחסות לבייקון, כולל אחת לאבן החכמים ואחרת שאולי מיועדת לאבק שריפה. הוא כולל גם כמה קטעים על מכונות מעופפות וצוללות היפותטיות, המייחסים את השימוש הראשון בהן לאלכסנדר הגדול. 'על בטלות הקסם' הוא הפרכה של טענות אזוטריות בזמנו של בייקון, המראה שניתן להסביר אותן על ידי תופעות טבעיות.

בלשנות וכתבים אחרים

בלשנות עבודותיו הלשוניות והלוגיות המוקדמות של בייקון הן 'סקירת הדקדוק' (Summa Grammatica), 'סומה דה סופיסמטיבוס אט דיסטינקציוניבוס' (Summa de Sophismatibus et Distinctionibus), ו'סומולה דיאלקטיצס' (Summulae Dialectices) או 'סומולה סופר טוטם לוגיקם' (Summulae super Totam Logicam). אלו הן הצגות בוגרות אך קונבנציונליות בעיקר של הלוגיקה והדקדוק הטרמינסטי והקדם-מודיסטי של אוקספורד ופריז. עבודתו המאוחרת בבלשנות היא אידיוסינקרטית הרבה יותר, תוך שימוש במינוח והתייחסות לשאלות ייחודיות בתקופתו. ב'דקדוקים יווניים ועבריים' (Grammatica Graeca and Hebraica), בעבודתו "על התועלת שבדקדוק" ספר ג' של 'אופוס מאיוס', וב'קומפנדיום ללימוד הפילוסופיה', בייקון מדגיש את הצורך של חוקרים לדעת מספר שפות.

שפותיה הוורנקולריות של אירופה אינן מתעלמות – הוא רואה אותן מועילות למטרות מעשיות כגון מסחר, פרוזליטיזם ומנהל – אך בייקון מתעניין בעיקר בשפות המדע והדת של זמנו: ערבית, יוונית, עברית ולטינית. דיוקן של רוג'ר בייקון ממהדורה מהמאה ה-15 של 'דה רטרדציונה'. בייקון פחות מעוניין בשליטה מעשית מלאה בשפות האחרות מאשר בהבנה תיאורטית של חוקי הדקדוק שלהן, כדי להבטיח שקורא לטיני לא יבין לא נכון את המשמעות המקורית של קטעים. מסיבה זו, הטיפולים שלו בדקדוק יווני ועברי אינם יצירות מבודדות בנושא שלהם אלא דקדוקים ניגודיים המתייחסים להיבטים שהשפיעו על הלטינית או שהיו נדרשים להבנה נאותה של טקסטים לטיניים. הוא מציין במפורש, "אני רוצה לתאר דקדוק יווני לטובת דוברי לטינית".

סביר להניח שרק מובן מוגבל זה התכוון בייקון בטענתו שהוא יכול ללמד תלמיד מעוניין שפה חדשה תוך שלושה ימים. קטעים ב'סקירה' ובדקדוק היווני נתפסו כהצגה מוקדמת של דקדוק אוניברסלי העומד בבסיס כל השפות האנושיות. הדקדוק היווני מכיל את ההצגה התמציתית והמפורסמת ביותר: הדקדוק הוא אחד ואותו דבר בכל השפות, באופן מהותי, אם כי הוא עשוי להשתנות, באופן מקרי, בכל אחת מהן. עם זאת, חוסר העניין של בייקון בלימוד דקדוק מילולי העומד בבסיס השפות הידועות לו ועבודותיו הרבות על בלשנות ובלשנות השוואתית הניעו את הובדהאוגן (Hovdhaugen) להטיל ספק בתרגום המילולי המקובל של 'גרמטיקה' (grammatica) של בייקון בקטעים כאלה.

היא מציינת את העמימות במונח הלטיני, שיכול להתייחס באופן מגוון למבנה השפה, לתיאורה ולמדע העומד בבסיס תיאורים כאלה: כלומר, בלשנות. עבודות אחרות בייקון מציין ש'העבודה הקטנה' (Opus Minus) ו'העבודה השלישית' (Opus Tertium) נועדו במקור כסיכומים של 'אופוס מאיוס' למקרה שיאבד במעבר. סקירתו של איסטון על הטקסטים מציעה שהם הפכו לעבודות נפרדות במהלך התהליך המייגע של יצירת עותק נקי של 'אופוס מאיוס', שחצי מיליון המילים שלו הועתקו בכתב יד וככל הנראה תוקנו מאוד לפחות פעם אחת.

עבודות אחרות של בייקון כוללות את 'מסכת על הכפלת המינים' (Tractatus de Multiplicatione Specierum), 'על עדשות בוערות' (De Speculis Comburentibus), ה'קומוניה נטורליום' (Communia Naturalium) וה'מתמטיקה' (Mathematica), ה'קומפנדיום ללימוד הפילוסופיה' ו'של התיאולוגיה' (Compendium Studii Philosophiae and Theologiae), וה'קומפוטוס' (Computus) שלו. 'קומפנדיום ללימוד התיאולוגיה', שכנראה נכתב בשנותיו האחרונות, היה אנטי-קליימקס: לא הוסיף דבר חדש, והוא מוקדש בעיקר לעניינים של שנות ה-60 של המאה ה-13. אפוקריפה 'מראה האלכימיה' (Speculum Alchemiae), מסה קצרה על מקורן והרכבן של מתכות, מיוחסת באופן מסורתי לבייקון. היא דוגלת בתיאוריה הערבית של כספית וגופרית המהוות את המתכות האחרות, עם רמזים מעורפלים על טרנסמוטציה.

סטילמן הביע דעה ש"אין בו דבר האופייני לסגנונו או לרעיונותיו של רוג'ר בייקון, וגם לא מה שמבדיל אותו מלוצרציות אלכימיות לא חשובות רבות של כותבים אנונימיים מהמאה ה-13 עד ה-16", ומויר וליפמן (Lippmann) גם החשיבו אותו לפסאודואפיגרף. הדף הראשון של המכתב מבייקון לקלמנס הרביעי המציג את 'אופוס טרטיום' שלו. כתב היד המוצפן של ווייניץ' (Voynich manuscript) יוחס לבייקון על ידי מקורות שונים, כולל על ידי בעליו המתועד הראשון, אך היסטוריונים של המדע לין תורנדייק וג'ורג' סרטון דחו את הטענות הללו כבלתי מבוססות, והקלף של כתב היד תוארך מאז למאה ה-15.

מורשת ואגדה ספרותית

מורשת בייקון התעלמו במידה רבה מבני דורו לטובת חוקרים אחרים כמו אלברטוס מגנוס, בונבנטורה (Bonaventure), ותומאס אקווינס (Thomas Aquinas), אם כי עבודותיו נלמדו על ידי בונבנטורה, ג'ון פקאם (John Pecham), ופטר מלימוז' (Peter of Limoges), שדרכם ייתכן שהשפיע על רמון לול (Raymond Lull). הוא היה אחראי גם חלקית להוספת האופטיקה (perspectiva) לתוכנית הלימודים של האוניברסיטאות בימי הביניים. עד התקופה המודרנית המוקדמת, האנגלים ראו בו את התגלמותו של בעל ידע חכם ועדין אסור, קוסם דמוי פאוסט שהערים על השטן ולכן הצליח להגיע לגן עדן. מבין האגדות הללו, אחת הבולטות הייתה שהוא יצר ראש נחושת מדבר שיכול לענות על כל שאלה.

הסיפור מופיע בתיאור האנונימי מהמאה ה-16 של 'ההיסטוריה המפורסמת של הנזיר בייקון' (The Famous Historie of Fryer Bacon), שבו בייקון מדבר עם שד אך גורם לראש לדבר על ידי "האדים המתמשכים של ששת המרכיבים החמים ביותר", בוחן את התיאוריה שלו שדיבור נגרם על ידי "שפיעה של אדים". סביב 1589, רוברט גרין (Robert Greene) עיבד את הסיפור לבמה כ'ההיסטוריה המכובדת של הנזיר בייקון והנזיר בונגיי' (The Honorable Historie of Frier Bacon and Frier Bongay), אחת הקומדיות האליזבתניות המצליחות ביותר. עד שנות ה-40 של המאה ה-17, תומאס בראון (Thomas Browne) עדיין התלונן ש"כל אוזן מלאה בסיפור על הנזיר בייקון, שיצר ראש נחושת שיאמר את המילים הללו, הזמן הוא". בייקון של גרין בילה שבע שנים ביצירת ראש פליז שידבר "אפוריזמים מוזרים וגסים" כדי לאפשר לו להקיף את בריטניה בחומה של פליז שתהפוך את כיבושה לבלתי אפשרי.

חיתוך עץ מהמחזה של רוברט גרין המציג את ראש הנחושת מכריז "הזמן הוא. הזמן היה. הזמן עבר." בניגוד לחומר המקור שלו, גרין אינו גורם לראשו לפעול על ידי כוחות טבעיים אלא על ידי "קסמים נקרומנטיים" ו"כוחותיו המכשפים של השטן": כלומר, על ידי לכידת רוח מתה או גובלין. בייקון קורס, מותש, רגע לפני שהתקן שלו מתעורר לחיים ומכריז "הזמן הוא", "הזמן היה", ו"הזמן עבר" לפני שהוא מושמד בצורה מרהיבה: הוראת הבמה מורה ש"ברק מבזיק החוצה, ויד מופיעה המנפצת את הראש עם פטיש". ראש נקרומנטי יוחס לאפיפיור סילבסטר השני (Pope Sylvester II) כבר בשנות ה-1120, אך בראון ראה באגדה אי-הבנה של קטע ב'פנינה יקרה' (Precious Pearl) של פטר הטוב (Peter the Good) משנת 1335 לערך, שם האלכימאי הרשלן מחמיץ את לידת יצירתו ומאבד אותה לנצח.

הסיפור עשוי גם לשמר את עבודתם של בייקון ובני דורו לבניית כדורים ארמילריים מכניים. בייקון שיבח "דגם עובד המופעל בעצמו של השמיים" כ"גדול מכל הדברים שהומצאו". כבר במאה ה-16, פילוסופים של הטבע כמו ברונו (Bruno), די (Dee), ופרנסיס בייקון (Francis Bacon) ניסו לשקם את המוניטין של בייקון ולתאר אותו כחלוץ מדעי שנמנע מהוויכוחים הקטנוניים של בני דורו כדי לנסות הבנה רציונלית של הטבע. עד המאה ה-19, פרשנים בעקבות וויוול (Whewell) סברו ש"בייקון... לא הוערך בתקופתו כי הקדים אותה לחלוטין; הוא פילוסוף מהמאה ה-16 או ה-17, שגורלו הוטל במקרה במאה ה-13".

הערכה מחודשת מדעית מודרנית

טענותיו ב'אופוס מאיוס' ש"תיאוריות שסופקו על ידי התבונה צריכות להיות מאומתות על ידי נתונים חושיים, בסיוע מכשירים, ומאוששות על ידי עדים מהימנים" היו ועדיין נחשבות ל"אחד הניסוחים החשובים הראשונים של השיטה המדעית שמתועדים". "המחקר של הנזיר בייקון" באוקספורד. עד סוף המאה ה-18, מחקר זה על גשר פולי (Folly Bridge) הפך למקום עלייה לרגל עבור מדענים, אך המבנה נהרס ב-1779 כדי לאפשר את הרחבת הכביש. רעיון זה שבייקון היה מדען ניסויי מודרני שיקף שתי השקפות של התקופה: שהצורה העיקרית של פעילות מדעית היא ניסוי וכי אירופה של המאה ה-13 עדיין ייצגה את "ימי הביניים החשוכים".

השקפה זו, שעדיין משתקפת בכמה ספרי מדע פופולרי מהמאה ה-21, מתארת את בייקון כתומך במדע ניסויי מודרני שהופיע כגאון בודד בעידן עוין לרעיונותיו. בהתבסס על האפוקריפה של בייקון, הוא מתואר גם כחוזה שחזה את המצאת הצוללת, המטוס והמכונית. עם זאת, במהלך המאה ה-20, הוסרל (Husserl), היידגר (Heidegger) ואחרים הדגישו את החשיבות למדע המודרני של תחזיות קרטזיות וגליליאניות של מתמטיקה על פני תפיסות חושיות של הטבע; היידגר במיוחד ציין את היעדר הבנה כזו בעבודותיו של בייקון. אף על פי שקרומבי (Crombie), קון (Kuhn) ושרם (Schramm) המשיכו לטעון לחשיבותו של בייקון לפיתוח תחומים "איכותיים" של המדע המודרני, דוהם (Duhem), תורנדייק, קרטון (Carton) וקוארה (Koyré) הדגישו את הטבע הימי-ביניימי המהותי של ה'מדע הניסויי' (scientia experimentalis) של בייקון.

מחקר גם קבע שבייקון לא היה מבודד כל כך—וכנראה לא נרדף כל כך—כפי שחשבו פעם. מקורות ימי-ביניימיים רבים והשפעות על פעילותו המדעית של בייקון זוהו. בפרט, בייקון הזכיר לעיתים קרובות את חובו לעבודתו של רוברט גרוסטסט: עבודתו על אופטיקה ולוח השנה הלכה בעקבות גרוסטסט, וכך גם הרעיון שלו שמסקנות נגזרות אינדוקטיבית צריכות להיות מוגשות לאימות באמצעות בדיקה ניסויית. לוח ווסטגייט באוקספורד. בייקון ציין על ויליאם משרווד ש"אף אחד לא היה גדול ממנו בפילוסופיה"; שיבח את פטר ממאריקור (Peter of Maricourt) מחבר 'מכתב על מגנטיות' ואת ג'ון מלונדון כמתמטיקאים "מושלמים"; את קמפנוס מנובארה (Campanus of Novara) מחבר עבודות על אסטרונומיה, אסטרולוגיה ולוח השנה ואת מאסטר ניקולס כ"טובים"; והכיר בהשפעתם של אדם מארש ודמויות פחותות.

הוא בבירור לא היה גאון מבודד. הכנסייה של ימי הביניים לא התנגדה בדרך כלל למחקר מדעי והמדע של ימי הביניים היה מגוון ונרחב. כתוצאה מכך, התמונה של בייקון השתנתה. בייקון נתפס כעת כחלק מתקופתו: דמות מובילה בתחילת האוניברסיטאות של ימי הביניים בפריז ובאוקספורד אך כזו שהצטרפה לפיתוח הפילוסופיה של המדע על ידי רוברט גרוסטסט, ויליאם מאוברן (William of Auvergne), הנרי מגנט (Henry of Ghent), אלברט מגנוס, תומאס אקווינס, ג'ון דנס סקוטוס (John Duns Scotus), וויליאם מאוקאם (William of Ockham). לינדברג (Lindberg) סיכם: בייקון לא היה מודרני, מחוץ לקצב עם זמנו, או מבשר של דברים לבוא, אלא הוגה דעות מבריק, לוחמני ומעט אקסצנטרי של המאה השלוש עשרה, המשתדל לנצל את הלמידה החדשה שהפכה לזמינה תוך שמירה על נאמנות למושגים מסורתיים...

של החשיבות שיש לייחס לידע פילוסופי". סקירה אחרונה של החזונות הרבים של בייקון לאורך הדורות אומרת שמלגה עכשווית עדיין מזניחה את אחד ההיבטים החשובים ביותר בחייו ובמחשבתו: מחויבותו למסדר הפרנציסקני. 'אופוס מאיוס' שלו היה תחינה לרפורמה המופנית לראש הרוחני העליון של האמונה הנוצרית, שנכתבה על רקע של ציפייה אפוקליפטית ומבוססת על הדאגות המניעות של הנזירים. היא נועדה לשפר את ההכשרה למיסיונרים ולספק מיומנויות חדשות שיש להשתמש בהן בהגנה על העולם הנוצרי מפני איבת הלא-נוצרים ומפני האנטיכריסט. לא ניתן לקרוא אותה בצורה מועילה רק בהקשר של היסטוריה של המדע והפילוסופיה. ביחס להשפעת הדת על הפילוסופיה של בייקון, צ'ארלס סנדרס פירס (Charles Sanders Peirce) ציין, "עבור רוג'ר בייקון,...

השפעה תרבותית

תפיסת ההסקה של ההוגים נראתה רק כמכשול לאמת... מכל סוגי הניסיון, הטוב ביותר, הוא חשב, היה הארה פנימית, המלמדת דברים רבים על הטבע שהחושים החיצוניים לעולם לא יוכלו לגלות, כגון טרנסובסטנציאציה של לחם." בלור של אוקספורד, בייקון מוכר כשמו של גשר פולי על כך שגרם לעצמו להיות מושם במעצר בית בקרבת מקום. למרות שזה כנראה לא נכון, הוא היה ידוע בעבר כ"גשר הנזיר בייקון". בייקון זוכה לכבוד גם באוקספורד על ידי לוח המוצמד לקיר של מרכז הקניות החדש ווסטגייט. בתרבות הפופולרית כדי להנציח את יום השנה ה-700 לשנת הולדתו המשוערת של בייקון, פרופ' ג'. ארסקין (Prof. J. Erskine) כתב את המחזה הביוגרפי 'פייג'נט של המאה השלוש עשרה' (A Pageant of the Thirteenth Century), שהוצג ופורסם על ידי אוניברסיטת קולומביה ב-1914.

תיאור בדיוני של חייו ותקופתו של בייקון מופיע גם בספר השני של טרילוגיית 'אחרי ידע כזה' (After Such Knowledge) של ג'יימס בליש (James Blish), 'דוקטור מיראביליס' (Doctor Mirabilis) מ-1964. בייקון משמש כמנטור לגיבורי 'הוורד השחור' (The Black Rose) מ-1945 של תומאס קוסטיין (Thomas Costain), ו'שם הוורד' (The Name of the Rose) מ-1980 של אומברטו אקו (Umberto Eco). המחזה של גרין הניע סרט המשך פחות מוצלח 'ג'ון מבורדו' (John of Bordeaux) ועובד מחדש כסיפור ילדים עבור 'שלושים סיפורים מפורסמים נוספים שסופרו מחדש' (Thirty More Famous Stories Retold) מ-1905 של ג'יימס בולדווין (James Baldwin). "ראש הנחושת של הנזיר בייקון" מופיע גם ב'יומן שנת המגפה' (Journal of the Plague Year) מ-1722 של דניאל דפו (Daniel Defoe), 'סימן הלידה' (The Birth-Mark) מ-1843 ו'אמן היפה' (The Artist of the Beautiful) מ-1844 של נתנאל הות'ורן (Nathaniel Hawthorne), 'האנדרואיד מנחושת' (The Brazen Android) מ-1891 של ויליאם דאגלס אוקונור (William Douglas O'Connor) שם בייקון מתכנן אותו כדי להטיל אימה על המלך הנרי לקבל את דרישותיו של שמעון דה מונפור לדמוקרטיה גדולה יותר, 'ראש הנחושת' (The Brazen Head) מ-1956 של ג'ון קאופר פוויס (John Cowper Powys), ו'העסק החמישי' (Fifth Business) מ-1970 של רוברטסון דייוויס (Robertson Davies).

בסדרת הפאנפיקשן 'הארי פוטר ושיטות הרציונליות' (Harry Potter and the Methods of Rationality), הארי מקבל את היומן של בייקון.