רוג'ר בניסטר: הרץ שרץ את זה כמו ניסוי
רוג'ר בניסטר (Roger Bannister) לא חשב שמייל בארבע דקות הוא קיר שצריך לנפץ. הוא התייחס אליו כאל השערה לבדיקה, ותכנן את האימונים של גופו שלו כפי שיתכנן מאוחר יותר מחקר קליני: מדידת המשתנה, בידוד המנגנון, ביצוע הניסוי. ב-6 במאי 1954, במסלול מוכה רוח באוקספורד, הניב הניסוי את תוצאתו, 3 דקות ו-59.4 שניות, וסטודנט לרפואה הפך לרץ המפורסם ביותר בחיים מבלי שהתכוון מעולם להישאר כזה.
מהארו לאוקספורד
רוג'ר גילברט בניסטר נולד ב-23 במרץ 1929, בהארו, לונדון, לרלף בניסטר, עובד בשירות הציבורי, ולאליס בניסטר, ממשפחה ממעמד הפועלים בלנקשייר. המשפחה עברה לבאת' (Bath) במהלך מלחמת העולם השנייה לאחר שפשיטת הפצצה פגעה בביתם בלונדון, ובבית הספר לבנים של באת' גילה בניסטר את כישרונו לריצת שטח, כשזכה בגביע הנוער שלוש שנים ברציפות. הוא התקבל לקולג' אקסטר (Exeter College), אוקספורד, בסתיו 1946, בגיל שבע-עשרה, ללימודי תואר ברפואה של שלוש שנים, והתאמן סביב הקורסים שלו במגרש המשחקים פדינגטון (Paddington Recreation Ground) במיידה וייל, כשהוא מגביל את עצמו לשעה בערך של ריצה ביום מכיוון שהרפואה קדמה לכל. הוא התחרה באולימפיאדת הלסינקי 1952, סיים במקום הרביעי בריצת 1,500 מטר אך קבע שיא בריטי של 3:46.30, תוצאה שצרבה מספיק כדי לחדד את המיקוד שלו במייל.
תכנון הניסוי
בעוד שרצי מייל אחרים באותה תקופה התאמנו על פי אינסטינקט וקילומטראז', בניסטר ניגש להתניה שלו כפי שפיזיולוג היה ניגש; מקור מהתקופה מתאר אותו מיישם את הכשרתו הרפואית ישירות על אתלטיקה, תוך שימוש בחישוב ולא בניחוש כדי לאתר את המחסום. מסקנתו, אליה הגיע זמן רב לפני ריצת השיא שלו, הייתה שמייל בארבע דקות אינו מגבלה פיזית כלל אלא פסיכולוגית, השערה שהוא יצא להפריך באופן אמפירי. הוא הגביר את האימונים שנועדו במיוחד להורדת דופק המנוחה שלו, בטיעון נכון, שלב חזק יותר מזרים דם עשיר בחמצן לשרירים עובדים ויאריך את יכולתו לשמור על קצב תחת עומס. בעבודה עם מכתיבי הקצב כריס ברשר (Chris Brasher) וכריס צ'אטוויי (Chris Chataway), ובהשפעת שיטות האימון במרווחים של המאמן פרנץ שטמפל (Franz Stampfl), הוא בנה תוכנית מרוץ בדיוק של פרוטוקול מעבדה: קצב התחלתי מבוקר, חילוף באמצע המרוץ, וזינוק סופי שנשמר במיוחד להקפה האחרונה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שעה שש, דרך איפלי
הניסיון התרחש במפגש כפול בין ה-AAA הבריטי לאוניברסיטת אוקספורד ב-6 במאי 1954, מול כ-3,000 צופים במסלול דרך איפלי (Iffley Road). רוח של עד 25 מייל לשעה איימה לאלץ דחייה, אך היא שככה רגע לפני הזינוק בשעה 18:00. ברשר הוביל את ההקפה הראשונה ב-58 שניות והגיע לחצי מייל ב-1:58; צ'אטוויי השתלט על ההובלה לאורך ההקפה השלישית, והגיע לפעמון ב-3:01. בניסטר פתח בריצת הסיום שלו בערך 275 יארד מהקו וסיים את ההקפה האחרונה בפחות מ-59 שניות. ה-BBC שידר את המרוץ בשידור חי עם פרשנות של אלוף אולימפיאדת 1924 בריצת 100 מטר, הרולד אברהמס (Harold Abrahams), והכרוז נוריס מקווירטר (Norris McWhirter), שלימים היה שותף להקמת ספר השיאים של גינס, משך את ההכרזה על הזמן כל כך הרבה זמן עד ששאגת הקהל בלעה את הנתון המדויק לפני שסיים לומר אותו. השיא החזיק מעמד 46 ימים בלבד: האוסטרלי ג'ון לנדי (John Landy) רץ 3:57.9 בטורקו, פינלנד, ב-21 ביוני. השניים נפגשו באוגוסט באותה שנה במשחקי חבר העמים בוונקובר במה שנודע כ-"מייל הנס", כאשר בניסטר עקף את לנדי בסיבוב האחרון וניצח ב-3:58.8. הוא פרש מאתלטיקה תחרותית מאוחר יותר באותה שנה, בגיל 25, לאחר שהוכיח את טענתו.
נוירולוגיה, לא ריצה
בניסטר סיים את הכשרתו הרפואית בבית הספר לרפואה של בית החולים סנט מרי (St Mary's Hospital Medical School) ובנה קריירה מלאה כנוירולוג, המתמחה בהפרעות של מערכת העצבים האוטונומית, מערכת הוויסות הבלתי רצונית של הגוף לדופק, לחץ דם וטמפרטורה, אותן מערכות שחקר בעצמו כדי לשבור את שיא המייל. הוא פרסם יותר מ-80 מאמרים מדעיים, ערך את ספר הלימוד "כשל אוטונומי" (Autonomic Failure) ומהדורות רבות של "נוירולוגיה קלינית של מוח ובניסטר" (Brain and Bannister's Clinical Neurology), וכיהן כנשיא המועצה הבינלאומית למדעי הספורט וחינוך גופני מ-1976 עד 1983, שם עזר לחלוץ כמה מהשיטות המוקדמות ביותר לבדיקת ספורטאים לשימוש בסטרואידים אנאבוליים. מאוחר יותר הוא כיהן שמונה שנים כראש קולג' פמברוק (Pembroke College), אוקספורד, ובראיון ב-2014 אמר בפשטות: "אני מעדיף שיזכרו אותי בזכות עבודתי בנוירולוגיה מאשר בזכות הריצה שלי".
מדוע רוג'ר מכונה גאון
בניסטר הוא הדמות הנדירה בקבוצה זו שעבורה המילה גאון אינה צריכה תרגום מהמרשם האינטלקטואלי לפיזי, כיוון שהמקורות תומכים בשתי הקריאות בו-זמנית, והוא עצמו מפורש בכך שהעדיף את האינטלקטואלית. המייל שלו בארבע דקות לא היה סתם הישג אתלטי גדול; הוא היה, לפי תכנונו שלו, ניסוי בפיזיולוגיה יישומית, תוך שימוש בהבנתו של סטודנט לרפואה במכניקה קרדיווסקולרית כדי לזהות בדיוק מה צריך להשתנות, דופק, אספקת חמצן, מבנה קצב, ואז ביצוע התוכנית ההיא בדיוק קרוב יותר לניסוי מבוקר מאשר למרוץ. תובנתו שהמחסום היה פסיכולוגי ולא פיזי הוכחה כנכונה כמעט מיד: תוך שישה שבועות הוא נשבר שוב, ובתוך שלוש שנים עברו עוד שמונה-עשר רצים את גבול ארבע הדקות, עדות לכך שהמגבלה הייתה אכן אמונה משותפת ולא תקרה ביולוגית קשיחה, בדיוק כפי שבניסטר הניח. זוהי תרומה אינטלקטואלית באמת, השערה הניתנת לבדיקה לגבי ביצועים אנושיים, שאושרה על ידי תוצאות עוקבות, מונחת על גבי הכישרון הפיזי הנדרש לביצוע הניסוי בעצמו. הסיבוך הכנה הוא שבניסטר בילה את שארית חייו בניסיון להסיט את תשומת הלב מהריצה לעבר הנוירולוגיה, שם בנה קריירת מחקר רצינית באופן עצמאי; התייחסות למייל כאל מעשה הגאונות המגדיר שלו היא, במובן מסוים, שיפוט שהוא עצמו התנגד לו.
מורשת
בניסטר זכה לתואר אבירות ב-1975 על עבודתו בראשות מועצת הספורט של בריטניה וקיבל את מסדר עמיתי הכבוד (Order of the Companions of Honour) ב-2017. הוא מת מדלקת ריאות ב-3 במרץ 2018, בגיל 88, לאחר שחי עם מחלת פרקינסון מאז 2011. הוא מונצח באבן בפינת המדענים של מנזר וסטמינסטר, המציבה את הרץ שהתעלה מעל מחסום פסיכולוגי לצמיתות בין המדענים שהוא החשיב כעמיתיו האמיתיים.