וילהלם פון הומבולדט
פרידריך וילהלם כריסטיאן קרל פרדיננד פון הומבולדט (22 ביוני 1767 – 8 באפריל 1835) היה פילוסוף, בלשן, פקיד ממשל ודיפלומט פרוסי, ומייסד אוניברסיטת הומבולדט בברלין (Humboldt University of Berlin). בשנת 1949 נקראה האוניברסיטה על שמו ועל שם אחיו הצעיר, אלכסנדר פון הומבולדט, חוקר טבע.
הוא היה בלשן שתרם לפילוסופיה של השפה, לאתנו-בלשנות, ולתיאוריה ולפרקטיקה של החינוך. הוא תרם תרומה מרכזית להתפתחות הליברליזם בכך שתפס את החינוך כאמצעי למימוש פוטנציאל אינדיבידואלי, ולא כדרך להקניית רעיונות מסורתיים לצעירים כדי להתאימם למקצוע או לתפקיד חברתי מוגדר מראש. בפרט, הוא היה האדריכל של אידיאל החינוך ההומבולדטי, ששימש מראשיתו בפרוסיה כמודל למערכת החינוך הציבורי שלה, וכן בארצות הברית וביפן. הוא נבחר כחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1822.
ביוגרפיה
הומבולדט נולד בפוסטדאם, במרקיזות ברנדנבורג, ומת בטגל, בפרובינציית ברנדנבורג.
אביו, אלכסנדר גאורג פון הומבולדט (1720–1779), השתייך למשפחת אצולה גרמנית בולטת מפומרניה. אף שלא נמנה עם האצולה בעלת התארים, הוא היה רב-סרן בצבא פרוסיה, ששירת תחת הדוכס מבראונשווייג. בגיל 42 תוגמל אלכסנדר גאורג על שירותיו במלחמת שבע השנים בתפקיד משרת מלכותי. הוא הפיק רווחים מחוזה לחכירת הגרלות ממלכתיות ומכירות טבק.
סבו של וילהלם היה יוהאן פאול פון הומבולדט (1684–1740), שנישא לסופיה דורותיאה פון שוודר (1688–1749), בתם של אדיוטנט הגנרל הפרוסי מיכאל פון שוודר (1663–1729). בשנת 1766 נישא אביו, אלכסנדר גאורג, למריה אליזבת קולומב, אישה משכילה ואלמנתו של הברון פרידריך ארנסט פון הולוודה (1723–1765), עמו היה לה בן בשם היינריך פרידריך לודוויג פרדיננד (1762–1817). לאלכסנדר גאורג ומריה אליזבת נולדו ארבעה ילדים: שתי בנות, קרולינה וגבריאלה, שמתו בצעירותן, ולאחריהן שני בנים, וילהלם ואלכסנדר. בנה הבכור היינריך, אחיהם למחצה של וילהלם ואלכסנדר, קצין פרשים ברגימנט הז'נדרמים, היה דמות בעייתית שלא מוזכרת רבות בהיסטוריה המשפחתית.
חיים אישיים
ביוני 1791 נישא הומבולדט לקרולינה פון דאכרודן. היו להם שמונה ילדים, מתוכם חמישה (בהם גבריאלה פון הומבולדט) שרדו עד לבגרות.
הברית בין שתי משפחות האצולה הגרמניות הללו יצרה ענף נבדל שצאצאיו נשאו את השם המשולב פון הומבולדט-דאכרודן, לאחר שקיבלו תואר ברונים בממלכת פרוסיה על ידי וילהלם הראשון בשנת 1875.
פילוסוף
הומבולדט היה פילוסוף; הוא כתב את "גבולות פעילות המדינה" (The Limits of State Action) בשנים 1791–1792 (אף שלא פורסם עד 1850, לאחר מותו של הומבולדט), אחת מההגנות הנועזות ביותר על חירויות הנאורות. החיבור השפיע על המסה "על החירות" (1859) של ג'ון סטיוארט מיל, שדרכה התפרסמו רעיונותיו של פון הומבולדט בעולם דובר האנגלית. הומבולדט שירטט גרסה מוקדמת למה שמיל יכנה מאוחר יותר "עקרון הנזק". ביתו ברומא הפך למרכז תרבותי, בניהולה של קרולינה פון הומבולדט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החלק העוסק בחינוך פורסם בגיליון דצמבר 1792 של ה-Berlinische Monatsschrift תחת הכותרת "על חינוך מדינתי ציבורי". בפרסום זה נטל הומבולדט חלק בדיון הפילוסופי בנוגע לכיוון החינוך הלאומי שהתנהל בגרמניה, כמו במקומות אחרים, לאחר המהפכה הצרפתית.
רפורמות בחינוך
הומבולדט התחנך בחינוך ביתי ומעולם לא סיים את לימודיו האוניברסיטאיים הקצרים יחסית באוניברסיטאות פרנקפורט (על האודר) וגטינגן. אף על פי כן, הוא הפך לאחד הפקידים המשפיעים ביותר בחינוך הגרמני. למעשה, הומבולדט התכוון להיות שר החינוך, אך לא הצליח להשיג תפקיד זה. מלך פרוסיה ביקש ממנו לעזוב את רומא ב-1809 ולעמוד בראש מנהלת החינוך תחת פרידריך פרדיננד אלכסנדר צו דונה-שלובטן. הומבולדט לא השיב למינוי במשך מספר שבועות והעדיף להישאר בשגרירות ברומא. אשתו לא חזרה עמו לפרוסיה; הזוג נפגש שוב כאשר הומבולדט פרש מתפקיד החינוך ומונה לראש השגרירות בווינה.
הומבולדט הנהיג מערכת סטנדרטית של חינוך ציבורי, מבית הספר היסודי ועד לחינוך העל-יסודי, וייסד את אוניברסיטת ברלין. הוא כפה סטנדרטיזציה של בחינות ופיקוח מדינתיים ויצר מחלקה מיוחדת בתוך המשרד שתפקידה לפקח ולעצב תוכניות לימודים, ספרי לימוד ועזרי למידה.
המודל החינוכי של הומבולדט חרג מעבר להכשרה מקצועית. במכתב למלך פרוסיה כתב: "ישנם ללא ספק סוגי ידע מסוימים שחייבים להיות בעלי אופי כללי, וחשוב מכך, טיפוח מסוים של הנפש והאופי שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו להיות בלעדיו. אנשים ברור שלא יכולים להיות בעלי מלאכה, סוחרים, חיילים או אנשי עסקים טובים אלא אם כן, ללא קשר לעיסוקם, הם בני אדם ואזרחים טובים, הגונים ומושכלים – בהתאם למצבם. אם יסוד זה מונח דרך בית הספר, כישורים מקצועיים נרכשים בקלות מאוחר יותר, ואדם תמיד חופשי לעבור מעיסוק אחד למשנהו, כפי שקורה לעיתים קרובות בחיים". הפילוסוף יוליאן נידה-רומלין ביקר את הפערים בין האידיאלים של הומבולדט לבין מדיניות החינוך האירופית המודרנית, שמבינה חינוך בצורה צרה כהכנה לשוק העבודה, וטען שעלינו להכריע בין מקינזי להומבולדט.
דיפלומט
כדיפלומט מצליח בין השנים 1802 ו-1819, הומבולדט היה ציר פרוסי מוסמך ברומא מ-1802, שגריר בווינה מ-1812 במהלך מאבקי הסיום של המלחמות הנפוליאוניות, בקונגרס של פראג (1813) שם מילא תפקיד מפתח במשיכת אוסטריה לברית עם פרוסיה ורוסיה נגד נפוליאון; חותם על הסכם השלום בפריז ועל ההסכם בין פרוסיה לסקסוניה המובסת (1815), ובקונגרס באאכן ב-1818. עם זאת, המדיניות הריאקציונרית הגוברת של הממשלה הפרוסית גרמה לו לזנוח את החיים הפוליטיים ב-1819; ומאז ואילך הקדיש עצמו אך ורק לספרות ולמחקר.
בלשן
וילהלם פון הומבולדט היה בלשן מיומן ולמד את השפה הבאסקית. הוא תרגם את פינדארוס ואייסכילוס לגרמנית.
עבודתו של הומבולדט כפילולוג בשפה הבאסקית השפיעה באופן נרחב יותר מעבודותיו האחרות. שני ביקוריו בארץ הבאסקים הניבו את "מחקרים על תושביה הקדומים של ספרד בעזרת השפה הבאסקית" (1821). בחיבור זה ניסה הומבולדט להראות על ידי בחינת שמות גיאוגרפיים שבתקופה מסוימת גזע או גזעים דוברי ניבים הקרובים לבאסקית המודרנית השתרעו ברחבי ספרד, דרום צרפת והאיים הבלאריים; הוא זיהה אנשים אלו עם האיברים של הכותבים הקלאסיים, ושיער עוד כי היו בעלי ברית של הברברים מצפון אפריקה. עבודתו החלוצית של הומבולדט הוחלפה בפרטיה על ידי הבלשנות והארכיאולוגיה המודרניות, אך לעיתים היא עדיין נעקבת ללא ביקורת גם כיום. הוא נבחר לחבר באגודה האנטיקווארית האמריקאית ב-1820, ולחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1822.
הומבולדט מת בעת שהכין את חיבורו הגדול ביותר, על שפת הקאווי העתיקה של ג'אווה, אך המבוא שלו פורסם ב-1836 תחת הכותרת "הטרוגניות של השפה והשפעתה על ההתפתחות האינטלקטואלית של המין האנושי". ספרו משנת 1836 על פילוסופיית הדיבור מציג את המושג "הצורה הפנימית של השפה" (לפי אנציקלופדיה בריטניקה 1911):
> [הוא] קבע לראשונה בבירור שהאופי והמבנה של שפה מבטאים את החיים הפנימיים והידע של דובריה, וכי שפות חייבות להיות שונות זו מזו באותו אופן ובאותה מידה כמו אלו המשתמשים בהן. צלילים אינם הופכים למילים עד שמושקעת בהם משמעות, ומשמעות זו מגלמת את מחשבתה של קהילה. מה שהומבולדט מכנה הצורה הפנימית של שפה הוא בדיוק אותו אופן של ציון היחסים בין חלקי המשפט המשקף את האופן שבו קבוצה מסוימת של בני אדם רואה את העולם סביבם. תפקידה של מורפולוגיית הדיבור הוא להבחין בדרכים השונות שבהן שפות נבדלות זו מזו מבחינת צורתן הפנימית, ולסווג ולסדר אותן בהתאם.
נועם חומסקי מצטט לעיתים קרובות את תיאור השפה של הומבולדט כמערכת מונחית חוקים ש"עושה שימוש אינסופי באמצעים סופיים", כלומר ניתן ליצור מספר אינסופי של משפטים תוך שימוש במספר סופי של חוקים דקדוקיים. עם זאת, חוקר הומבולדט טילמן בורשה מזהיר כי הבדלים עמוקים נותרים בין השקפתו של פון הומבולדט על השפה לבין זו של חומסקי.
באופן עקרוני יותר, הומבולדט זכה להכרה גם כמקור להשערת היחסיות הלשונית (הידועה יותר כהשערת ספיר-וורף), שפותחה על ידי הבלשנים אדוארד ספיר או בנג'מין וורף מאה שנה מאוחר יותר.
קבלת עבודתו של הומבולדט נותרה בעייתית במדינות דוברות אנגלית, למרות עבודתם של לנגהאם בראון, מנצ'סטר וג'יימס ו. אנדרהיל (Humboldt, Worldview and Language, 2009), בשל המושג שלו (מה שכינה) Weltansicht, ה"שקפת עולם לשונית", בעוד Weltanschauung מתורגם בפשטות כ'שקפת עולם' (worldview) – מונח הקשור לאידיאולוגיות ולתפיסות עולם תרבותיות הן בגרמנית והן באנגלית. מרכזיותה של הבחנה זו בהבנת עבודתו של הומבולדט הוגדרה על ידי אחד מחוקרי הומבולדט הגרמנים המובילים בימינו, יורגן טרבאנט, בכתביו הן בגרמנית והן בצרפתית. בלשנים פולנים בבית הספר של לובלין (ראו יז'י ברטמינסקי), במחקריהם על הומבולדט, מדגישים גם הם הבחנה זו בין השקפות עולם מסוג אישי או פוליטי, לבין השקפת העולם המשתמעת בשפה כמערכת מושגית.
עם זאת, הייתה באנגלית דלות יחסית של מחקר קפדני הבוחן את הקשר בין השקפת העולם הלשונית לבין הטרנספורמציה והתחזוקה של השקפת עולם זו על ידי דוברים בודדים. יוצא דופן אחד בולט הוא עבודתו של אנדרהיל, החוקר מחקרים לשוניים השוואתיים ב-Creating Worldviews: Language, Ideology & Metaphor (2011) וב-Ethnolinguistics and Cultural Concepts: Truth, Love, Hate & War (2012). בעבודתו של אנדרהיל נעשית הבחנה בין חמש צורות של השקפת עולם – תפיסת עולם, תפיסת עולם מושגית, תפיסה תרבותית, עולם אישי ופרספקטיבה – כדי להעביר את ההבחנות שהומבולדט דאג לשמר באתנו-בלשנות שלו. כנראה הבלשנית הידועה ביותר הפועלת מנקודת מבט הומבולדטית מובהקת הכותבת באנגלית כיום היא אנה וז'ביצקה, שפרסמה מספר עבודות השוואתיות על אוניברסלים סמנטיים והבחנות מושגיות בשפה.
פרויקט האתנו-בלשנות של רואן (Rouen Ethnolinguistics Project) בצרפת פרסם ברשת סדרת הרצאות בת 7 שעות על מחשבתו של הומבולדט על השפה, עם המומחה מברלין, פרופסור טרבאנט.
בעבודתו המסכמת החשובה של צ'ארלס טיילור, "החיה הלשונית: הצורה המלאה של היכולת הלשונית האנושית" (2016), פון הומבולדט זוכה לקרדיט, לצד יוהאן גאורג האמאן ויוהאן גוטפריד הרדר, על השראת הגישה של טיילור "HHH" לפילוסופיה של השפה, המדגישה את הכוח היצירתי והייחודיות התרבותית של השפה.