תומאס הובס

תומאס הובס

תומאס הובס (באנגלית: Thomas Hobbes; 5 באפריל 1588 – 4 בדצמבר 1679) היה פילוסוף ותאורטיקן פוליטי אנגלי, הידוע בעיקר בזכות ספרו "לווייתן" משנת 1651, שבו הוא מציג ניסוח משפיע של תאוריית האמנה החברתית. הוא נחשב לאחד ממייסדי הפילוסופיה המדינית המודרנית.

בתחילת חייו, שהיו מוצלים על ידי עזיבתו של אביו בעקבות קטטה, הוא הועבר לטיפולו של דודו העשיר. מסעו האקדמי של הובס החל בווסטפורט והוביל אותו לאוניברסיטת אוקספורד, שם נחשף לספרות קלאסית ולמתמטיקה. לאחר מכן סיים את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1608. הוא הפך למורה של משפחת קוונדיש, דבר שקישר אותו לחוגים אינטלקטואליים והוביל למסעותיו הרבים ברחבי אירופה. חוויות אלו, כולל פגישות עם דמויות כמו גלילאו, עיצבו את התפתחותו האינטלקטואלית.

לאחר שחזר לאנגליה מצרפת ב-1637, הובס היה עד להרס ולאכזריות של מלחמת האזרחים האנגלית בין השנים 1642 ל-1651 בין הפרלמנטרים לרויאליסטים, דבר שהשפיע רבות על תמיכתו בשלטון על ידי ריבון מוחלט ב"לווייתן", כפתרון לסכסוך האנושי ולהתפרקות חברתית. מלבד תאוריית האמנה החברתית, "לווייתן" גם הפופולרי רעיונות כמו מצב הטבע ("מלחמה של הכל בהכל") וחוקי הטבע. יצירותיו העיקריות האחרות כוללות את הטרילוגיה "De Cive" (1642), "De Corpore" (1655), ו-"De Homine" (1658), כמו גם היצירה שלאחר המוות "בהמות" (1681).

הובס תרם למגוון רחב של תחומים, כולל היסטוריה, תורת המשפט, גיאומטריה, אופטיקה, תאולוגיה, תרגומים קלאסיים, אתיקה, כמו גם פילוסופיה בכלל, מה שהפך אותו לאיש אשכולות. למרות מחלוקות ואתגרים למוניטין שלו, כולל האשמות באתאיזם ודיונים שנויים במחלוקת עם בני דורו, עבודתו של הובס השפיעה עמוקות על ההבנה של המבנה הפוליטי והטבע האנושי.

ביוגרפיה

### חיים מוקדמים

תומאס הובס נולד ב-5 באפריל 1588 (לפי הלוח היוליאני), בווסטפורט, כיום חלק ממלמסבורי במחוז וילטשייר, אנגליה. לאחר שנולד בטרם עת כאשר אמו שמעה על הפלישה הקרבה של הארמדה הספרדית, הובס דיווח מאוחר יותר ש"אמי ילדה תאומים: אותי ואת הפחד". להובס היה אח, אדמונד, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים, וכן אחות בשם אן.

אף שילדותו של תומאס הובס אינה ידועה במידה רבה, וכך גם שם אמו, ידוע שאביו של הובס, תומאס האב, היה הכומר של צ'רלטון וווסטפורט. אביו של הובס היה חסר השכלה, לפי ג'ון אוברי (John Aubrey), הביוגרף של הובס, והוא "זלזל בלמידה". תומאס האב היה מעורב בקטטה עם הכמורה המקומית מחוץ לכנסייתו, מה שאילץ אותו לעזוב את לונדון. כתוצאה מכך, המשפחה הושארה בטיפולו של אחיו הבכור של תומאס האב, פרנסיס, יצרן כפפות עשיר ללא משפחה משלו.

חינוך

הובס התחנך בכנסיית וסטפורט מגיל ארבע, הלך לבית הספר במלמסבורי, ואחר כך לבית ספר פרטי שניהל צעיר בשם רוברט לטימר, בוגר אוניברסיטת אוקספורד. הובס היה תלמיד טוב, ובין השנים 1601 ל-1602 הלך למגדלן הול (Magdalen Hall), קודמתו של הרטפורד קולג', אוקספורד, שם למד לוגיקה סכולסטית ומתמטיקה. המנהל, ג'ון וילקינסון, היה פוריטני והייתה לו השפעה מסוימת על הובס. לפני שעלה לאוקספורד, הובס תרגם את "מדיאה" של אוריפידס מיוונית לחרוזים לטיניים.

באוניברסיטה, נראה שתומאס הובס עקב אחר תוכנית לימודים משלו שכן הוא לא נמשך ללמידה הסכולסטית. בעוזבו את אוקספורד, הובס השלים את התואר הראשון שלו על ידי התאגדות בסנט ג'ונס קולג', קיימברידג', בשנת 1608. הוא הומלץ על ידי סר ג'יימס האסי, המורה שלו במגדלן, כמורה לוויליאם, בנו של ויליאם קוונדיש, ברון הארדוויק (ולימים דוכס דבונשייר), והחל קשר של חיים עם אותה משפחה. ויליאם קוונדיש הועלה לאצולה במות אביו בשנת 1626, והחזיק בתואר שנתיים לפני מותו ב-1628. בנו, שגם שמו ויליאם, הפך באותו אופן לדוכס השלישי מדבונשייר. הובס שימש כמורה וכמזכיר לשני הגברים. לאחיו הצעיר של הדוכס הראשון, צ'ארלס קוונדיש, היו שני בנים שהיו פטרוניו של הובס. הבן הבכור, ויליאם קוונדיש, לימים הדוכס הראשון מניוקאסל, היה תומך מוביל של צ'ארלס הראשון במהלך מלחמת האזרחים, שבה מימן באופן אישי צבא למלך, לאחר שהיה מושל לנסיך מוויילס, צ'ארלס ג'יימס, דוכס קורנוול. לוויליאם קוונדיש זה הקדיש הובס את "עקרונות החוק".

הובס הפך לבן לוויה של ויליאם קוונדיש הצעיר, ושניהם לקחו חלק בטיול הגדול של אירופה בין השנים 1610 ו-1615. הובס נחשף לשיטות מדעיות וביקורתיות אירופיות במהלך הטיול, בניגוד לפילוסופיה הסכולסטית שלמד באוקספורד. בוונציה, הובס התוודע לפולגנציו מיקנציו (Fulgenzio Micanzio), עמיתו של פאולו סארפי (Paolo Sarpi), חוקר ומדינאי ונציאני.

מאמציו המלומדים באותה תקופה כוונו ללימוד זהיר של סופרים יוונים ולטיניים קלאסיים, שהתוצאה שלהם הייתה, בשנת 1628, המהדורה שלו ל"תולדות המלחמה הפלופונסית" מאת תוקידידס (Thucydides), התרגום הראשון של יצירה זו לאנגלית ישירות מכתב יד יווני. הובס הביע הערצה עמוקה לתוקידידס, שיבח אותו כ"היסטוריוגרף הפוליטי ביותר שכתב אי פעם", וחוקר אחד הציע כי "קריאתו של הובס בתוקידידס אישרה, או אולי גבשה, את קווי המתאר הרחבים ופרטים רבים של מחשבתו [של הובס]". נטען כי שלושה מהדיונים בפרסום משנת 1620 המכונה "Horae Subsecivae: Observations and Discourses" מייצגים גם הם את עבודתו של הובס מתקופה זו.

אף על פי שהוא התרועע עם דמויות ספרותיות כמו בן ג'ונסון ועבד לזמן קצר ככותב בשירותו של פרנסיס בייקון (Francis Bacon), תוך תרגום כמה מהמסות שלו ללטינית, הוא לא הרחיב את מאמציו לפילוסופיה עד לאחר 1629. ביוני 1628, מעסיקו קוונדיש, אז דוכס דבונשייר, מת מהמגפה, ואלמנתו, הרוזנת כריסטיאן, פיטרה את הובס.

### פריז (1629–1637)

בשנת 1629 מצא הובס עבודה כמורה של ג'רווייס קליפטון, בנו של סר ג'רווייס קליפטון, הברונט הראשון, והמשיך בתפקיד זה עד נובמבר 1630. את רוב הזמן הזה בילה בפריז. לאחר מכן, מצא שוב עבודה אצל משפחת קוונדיש, כמורה של ויליאם קוונדיש, הדוכס השלישי מדבונשייר, בנו הבכור של תלמידו הקודם. במהלך שבע השנים הבאות, לצד ההוראה, הוא הרחיב את ידיעותיו בפילוסופיה, מה שעורר בו סקרנות לגבי דיונים פילוסופיים מרכזיים. הוא ביקר את גלילאו גליליי בפירנצה בעת שהיה במעצר בית לאחר גינוי, בשנת 1636, ומאוחר יותר היה משתתף קבוע בדיונים בקבוצות פילוסופיות בפריז, שהתכנסו סביב מארן מרסן (Marin Mersenne).

תחום הלימוד הראשון של הובס היה עניין בדוקטרינה הפיזית של תנועה ותנע פיזי. למרות התעניינותו בתופעה זו, הוא זלזל בעבודה ניסיונית כמו בפיזיקה. הוא המשיך להגות את מערכת המחשבה שלפירוטה יקדיש את חייו. תוכניתו הייתה תחילה לעבד, בחיבור נפרד, דוקטרינה שיטתית של גוף, המראה כיצד תופעות פיזיות היו ניתנות להסבר באופן אוניברסלי במונחים של תנועה, לפחות כפי שתנועה או פעולה מכנית הובנו אז. לאחר מכן הוא הבדיל את האדם מממלכת הטבע והצמחים. ואז, בחיבור אחר, הוא הראה אילו תנועות גופניות ספציפיות היו מעורבות ביצירת התופעות הייחודיות של תחושה, ידע, רגשות ותשוקות שדרכן בא האדם לידי קשר עם אדם אחר. לבסוף, הוא שקל, בחיבורו המרכזי, כיצד הונעו בני האדם להיכנס לחברה, וטען כיצד יש לווסת זאת אם אנשים לא רוצים לשקוע חזרה ל"בהמיות ואומללות". כך הציע לאחד את התופעות הנפרדות של גוף, אדם ומדינה.

### אנגליה (1637–1641)

הובס חזר הביתה מפריז ב-1637, למדינה שסועה בחוסר שביעות רצון, מה ששיבש אותו מביצוע מסודר של תוכניתו הפילוסופית. עם זאת, עד סוף הפרלמנט הקצר ב-1640, הוא כתב חיבור קצר בשם "עקרונות החוק, הטבעי והמדיני". הוא לא פורסם והופץ רק ככתב יד בין מכריו. גרסה פיראטית, לעומת זאת, פורסמה כעשר שנים מאוחר יותר. אף על פי שנראה שחלק גדול מ"עקרונות החוק" חובר לפני ישיבת הפרלמנט הקצר, ישנם קטעים פולמוסיים ביצירה המסמנים בבירור את השפעות המשבר הפוליטי הגובר. עם זאת, אלמנטים רבים (אם כי לא כולם) של המחשבה הפוליטית של הובס נותרו ללא שינוי בין "עקרונות החוק" לבין "לווייתן", מה שמוכיח שהאירועים של מלחמת האזרחים האנגלית השפיעו מעט על המתודולוגיה החוזית שלו. עם זאת, הטיעונים ב"לווייתן" שונו מ"עקרונות החוק" בכל הנוגע לצורך בהסכמה ליצירת מחויבות פוליטית: הובס כתב ב"עקרונות החוק" שממלכות פטרימוניאליות לא בהכרח נוצרו בהסכמת הנשלטים, בעוד שב"לווייתן" טען שהן כן. זה היה אולי השתקפות של מחשבותיו של הובס על מחלוקת ההתקשרות או של תגובתו לחיבורים שפרסמו פטריארכליסטים, כמו סר רוברט פילמר (Sir Robert Filmer), בין 1640 ל-1651.

כאשר בנובמבר 1640 החליף הפרלמנט הארוך את הקצר, הובס הרגיש שהוא בחוסר חסד בשל תפוצת חיבורו וברח לפריז. הוא לא חזר במשך 11 שנים. בפריז הוא חזר לקבוצה סביב מרסן וכתב ביקורת על "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" מאת רנה דקארט (René Descartes), שהודפסה כשלישית בין סדרות ה"השגות" שצורפו, עם "תגובות" מאת דקארט, ב-1641. סדרת הערות שונה על יצירות אחרות של דקארט הצליחה רק להפסיק כל התכתבות בין השניים.

הובס גם הרחיב את יצירותיו שלו בדרך מסוימת, בעבודה על החלק השלישי, "De Cive", שהושלם בנובמבר 1641. למרות שהוא הופץ בתחילה רק באופן פרטי, הוא התקבל היטב וכלל קווי טיעון שחזרו על עצמם עשור מאוחר יותר ב"לווייתן". לאחר מכן חזר לעבודה קשה על שני החלקים הראשונים של יצירתו ופרסם מעט מלבד חיבור קצר על אופטיקה (Tractatus opticus), שנכלל באוסף החיבורים המדעיים שפרסם מרסן כ-"Cogitata physico-mathematica" בשנת 1644. הוא בנה מוניטין טוב בחוגים פילוסופיים וב-1645 נבחר עם דקארט, ז'יל דה רוברבל ואחרים לשמש כשופטים במחלוקת בין ג'ון פל ולונגומונטנוס על בעיית ריבוע המעגל.

### תקופת מלחמת האזרחים (1642–1651)

מלחמת האזרחים האנגלית החלה בשנת 1642, וכאשר העניין הרויאליסטי החל לדעוך באמצע 1644, רויאליסטים רבים הגיעו לפריז והיו ידועים להובס. זה החיה את האינטרסים הפוליטיים של הובס, וה-"De Cive" פורסם מחדש והופץ באופן נרחב יותר. ההדפסה החלה בשנת 1646 על ידי סמואל דה סורבייר דרך הוצאת אלזוויר (Elsevier) באמסטרדם עם הקדמה חדשה וכמה הערות חדשות בתגובה להשגות.

בשנת 1647, הובס נטל תפקיד כמורה למתמטיקה של צ'ארלס הצעיר, נסיך ויילס, שהגיע לפריז מג'רזי בסביבות יולי. אירוסין זה נמשך עד 1648, כאשר צ'ארלס נסע להולנד.

חברת הרויאליסטים הגולים הובילה את הובס להפיק את "לווייתן", שהציג את תאוריית הממשל האזרחי שלו ביחס למשבר הפוליטי הנובע מהמלחמה. הובס השווה את המדינה למפלצת (לווייתן) המורכבת מבני אדם, שנוצרה תחת לחץ של צרכים אנושיים ומתפוררת על ידי סכסוך אזרחי בשל תשוקות אנושיות. היצירה נסגרה ב"סקירה ומסקנה" כללית, בתגובה למלחמה, שענתה על השאלה: האם לנתין יש זכות לשנות נאמנות כאשר כוחו של ריבון לשעבר להגן אובד ללא תקנה?

במהלך שנות חיבור ה"לווייתן", הובס נשאר בפריז או בקרבתה. בשנת 1647 הוא סבל ממחלה כמעט קטלנית שהשביתה אותו לשישה חודשים. עם החלמתו, חזר למשימתו הספרותית והשלים אותה עד 1650. בינתיים, תרגום של "De Cive" הופק; חוקרים חלוקים בדעתם אם הובס הוא שתרגם אותו.

בשנת 1650 פורסמה מהדורה פיראטית של "עקרונות החוק, הטבעי והמדיני". היא חולקה לשני כרכים קטנים: "הטבע האנושי, או העקרונות הבסיסיים של המדיניות"; ו-"De corpore politico", או עקרונות החוק, המוסרי והמדיני.

בשנת 1651 פורסם התרגום של "De Cive" תחת הכותרת "יסודות פילוסופיים הנוגעים לממשל וחברה". כמו כן, הדפסת היצירה הגדולה התקדמה, ולבסוף הופיעה באמצע 1651, תחת הכותרת "לווייתן, או החומר, הצורה והכוח של חבר העמים, כנסייתי ואזרחי". היה לה תחריט שער מפורסם המתאר ענק מוכתר מעל המותניים מתנשא מעל גבעות המשקיפות על נוף, מחזיק חרב ומטה ועשוי מדמויות אנושיות זעירות. ליצירה הייתה השפעה מיידית. עד מהרה, הובס זכה לשבחים וגינויים יותר מכל הוגה דעות אחר בזמנו. ההשפעה הראשונה של פרסומה הייתה לנתק את הקשר שלו עם הרויאליסטים הגולים, שהיו עלולים להרוג אותו. הרוח החילונית של ספרו הרגיזה מאוד גם אנגליקנים וגם קתולים צרפתים. הובס פנה לממשלה האנגלית המהפכנית להגנה וברח חזרה ללונדון בחורף 1651. לאחר כניעתו למועצת המדינה, הורשה לו לשקוע לחיי פרטיות ב-Fetter Lane.

### חיים מאוחרים

בשנת 1658 פרסם הובס את החלק האחרון של המערכת הפילוסופית שלו, והשלים את התוכנית שתכנן יותר מ-19 שנים לפני כן. "De Homine" כלל ברובו תאוריה מורכבת של ראייה. שאר החיבור עסק בחלקו בכמה מהנושאים שטופלו בצורה מלאה יותר ב"הטבע האנושי" וב"לווייתן". בנוסף לפרסום כמה כתבים שנויים במחלוקת על מתמטיקה, כולל דיסציפלינות כמו גיאומטריה, הובס המשיך גם להפיק יצירות פילוסופיות.

מתקופת הרסטורציה, הוא רכש בולטות חדשה; "הובסיזם" הפך למילת קוד לכל מה שהחברה המכובדת צריכה לגנות. המלך הצעיר, תלמידו לשעבר של הובס, כעת צ'ארלס השני, זכר את הובס וקרא לו לחצר כדי להעניק לו פנסיה של 100 ליש"ט.

המלך היה חשוב בהגנה על הובס כאשר, בשנת 1666, בית הנבחרים הציג הצעת חוק נגד אתאיזם וחילול הקודש. באותה שנה, ב-17 באוקטובר 1666, הוחלט שהוועדה אליה הופנתה הצעת החוק "צריכה להיות מוסמכת לקבל מידע הנוגע לספרים כאלה הנוטים לאתאיזם, כפירה וחילול הקודש... בפרט... ספרו של מר הובס הנקרא הלווייתן". הובס היה מבועת מהסיכוי להיות מתויג ככופר, והמשיך לשרוף כמה מהניירות המפלילים שלו. במקביל, הוא בדק את המצב בפועל של חוק הכפירה. תוצאות חקירתו הוכרזו לראשונה בשלושה דיאלוגים קצרים שנוספו כנספח לתרגום הלטיני שלו ל"לווייתן", שפורסם באמסטרדם ב-1668. בנספח זה, הובס נועד להראות שמאז שבית הדין הגבוה לנציבות הופסק, לא נותר שום בית דין לכפירה אליו הוא היה כפוף, וכי שום דבר לא יכול להיות כפירה מלבד התנגדות לקרדו של ניקיאה, אשר, כך טען, "לווייתן" לא עשה.

התוצאה היחידה שצמחה מהצעת החוק הייתה שהובס לעולם לא יכול היה לאחר מכן לפרסם דבר באנגליה בנושאים הנוגעים להתנהגות אנושית. מהדורת יצירותיו מ-1668 הודפסה באמסטרדם כי הוא לא יכול היה להשיג את רישיון הצנזור לפרסומה באנגליה. כתבים אחרים לא פורסמו בציבור עד לאחר מותו, כולל "בהמות: תולדות הגורמים למלחמות האזרחים של אנגליה והעצות והתחבולות שבאמצעותן נוהלו משנת 1640 ועד שנת 1662". במשך זמן מה, הובס אפילו לא הורשה להגיב להתקפות מצד אויביו. למרות זאת, המוניטין שלו בחו"ל היה עצום.

הובס בילה את ארבע או חמש השנים האחרונות לחייו עם פטרונו, ויליאם קוונדיש, הדוכס הראשון מדבונשייר, באחוזת צ'אטסוורת' האוס של המשפחה. הוא היה חבר של המשפחה מאז 1608 כשהדריך לראשונה ויליאם קוונדיש מוקדם יותר. לאחר מותו של הובס, רבים מכתבי היד שלו יימצאו בצ'אטסוורת' האוס.

יצירותיו האחרונות היו אוטוביוגרפיה בחרוזים לטיניים ב-1672, ותרגום של ארבעה ספרים של ה"אודיסיאה" לחרוזים אנגליים "מחוספסים" שבשנת 1673 הובילו לתרגום מלא של ה"איליאדה" וה"אודיסיאה" ב-1675.

### מוות

באוקטובר 1679 סבל הובס מהפרעת שלפוחית השתן, ואז משבץ משתק, ממנו מת ב-4 בדצמבר 1679, בגיל 91, בהארדוויק הול, בבעלות משפחת קוונדיש.

מילותיו האחרונות נאמרו כ"זינוק גדול אל החשיכה", שנאמרו ברגעיו המודעים האחרונים. גופתו נקברה בכנסיית יוחנן המטביל, באולט האקנאל, בדרבישייר.

תאוריה פוליטית

לפי כריסטופר היל:

> הובס מצא את המחשבה הפוליטית הרשמית נשלטת על ידי הרעיון שיש לציית לממשלה כי היא מונתה על ידי אלוהים; והוא החליף זאת בתאוריה שהמדינה הוקמה על ידי האדם לנוחיותו שלו, ושיש לציית לה כי ניתן להוכיח שהתוצאות של אי-ציות הן גרועות יותר מאשר צייית, כמעט בכל המקרים. כלומר, כדאיות, לא מוסר, היא עבור הובס המניע לציות פוליטי.

הובס, בהשפעת רעיונות מדעיים עכשוויים, התכוון שהתאוריה הפוליטית שלו תהיה מערכת קוואזי-גיאומטרית, שבה המסקנות נובעות בהכרח מההנחות. בתאוריה שלו, המדינה או החברה אינן יכולות להיות בטוחות אלא אם הן עומדות לרשות ריבון מוחלט. מכאן נובעת ההשקפה שאיש אינו יכול להחזיק בזכויות קניין מול הריבון, ושהריבון יכול אפוא לקחת את רכוש נתיניו ללא הסכמתם. השקפה מסוימת זו חבה את משמעותה לכך שהיא פותחה לראשונה בשנות ה-30 של המאה ה-17 כאשר צ'ארלס הראשון ביקש להעלות הכנסות ללא הסכמת הפרלמנט, ומכאן של נתיניו. הובס דחה אחת התזות המפורסמות ביותר של הפוליטיקה של אריסטו, דהיינו שבני אדם מותאמים באופן טבעי לחיים בפוליס ואינם מבינים את טבעם במלואו עד שהם ממלאים את תפקיד האזרח. אולי חשוב לציין גם שהובס החצין את הבנתו המכניסטית של הטבע אל התחום החברתי והפוליטי, מה שהפך אותו לאבי המונח "מבנה חברתי".

### לווייתן

ב"לווייתן", הובס הציב את דוקטרינת היסוד של מדינות וממשלות לגיטימיות ויצר מדע אובייקטיבי של מוסר. רוב הספר עוסק בהפגנת הצורך בסמכות מרכזית חזקה כדי להימנע מהרוע של דיסקורד ומלחמת אזרחים.

בהתחלה מהבנה מכניסטית של בני אדם ותשוקותיהם, הובס מניח איך היו נראים החיים ללא ממשלה, מצב שהוא מכנה מצב הטבע. במצב זה, לכל אדם תהיה זכות, או רישיון, לכל דבר בעולם. זה, טוען הובס, יוביל ל"מלחמה של הכל בהכל" (bellum omnium contra omnes). התיאור מכיל את אחד הקטעים המוכרים ביותר בפילוסופיה האנגלית, המתאר את המצב הטבעי שבו האנושות הייתה נמצאת, אלמלא הקהילה הפוליטית:

> במצב כזה, אין מקום לתעשייה; כי פרי זה אינו בטוח: וכתוצאה מכך אין תרבות של האדמה; אין ניווט, ואין שימוש בסחורות שניתן לייבא מהים; אין בנייה נוחה; אין מכשירים להזזה, ולהסרה, של דברים כאלה הדורשים כוח רב; אין ידע על פני האדמה; אין חשבון של זמן; אין אמנויות; אין מכתבים; אין חברה; והגרוע מכל, פחד מתמיד, וסכנת מוות אלים; וחיי האדם, בודדים, עניים, מגעילים, בהמיים וקצרים.

במדינות כאלה, אנשים מפחדים מהמוות וחסרים להם גם הדברים הנחוצים לחיים נוחים, וגם התקווה להיות מסוגלים להשיג אותם. לכן, כדי להימנע מכך, אנשים מסכימים לאמנה חברתית ומקימים חברה אזרחית. לפי הובס, חברה היא אוכלוסייה וסמכות ריבונית, שאליה כל הפרטים באותה חברה מוותרים על זכות כלשהי למען הגנה. כוח המופעל על ידי סמכות זו אינו יכול להיתקל בהתנגדות, כי כוחו הריבוני של המגן נובע מוויתור הפרטים על כוחם הריבוני שלהם להגנה. הפרטים הם אפוא מחברי כל ההחלטות שמתקבלות על ידי הריבון: "המתלונן על פגיעה מהריבון שלו מתלונן על מה שהוא עצמו מחברו, ולכן אל לו להאשים איש מלבד את עצמו, ואף לא את עצמו על פגיעה כי לעשות פגיעה לעצמך זה בלתי אפשרי". אין דוקטרינה של הפרדת רשויות בדיון של הובס. הוא טוען שכל חלוקה של סמכות תוביל לסכסוך פנימי, ותסכן את היציבות המסופקת על ידי ריבון מוחלט. לפי הובס, הריבון חייב לשלוט בסמכויות אזרחיות, צבאיות, שיפוטיות וכנסייתיות, אפילו במילים.

התנגדות

### ג'ון ברמהול

בשנת 1654 פורסם חיבור קטן, "על חירות והכרח", המופנה להובס, על ידי הבישוף ג'ון ברמהול. ברמהול, ארמיניאני חזק, פגש והתווכח עם הובס ואחר כך כתב את דעותיו ושלח אותן באופן פרטי כדי שייענו בצורה זו על ידי הובס. הובס הגיב כראוי, אך לא לפרסום. עם זאת, מכר צרפתי לקח עותק של התגובה ופרסם אותה עם "איגרת משבחת בצורה מופרזת". ברמהול השיב בשנת 1655, כאשר הדפיס את כל מה שעבר ביניהם (תחת הכותרת "הגנה על החירות האמיתית של פעולות אנושיות מהכרח קודם או חיצוני").

בשנת 1656, הובס היה מוכן עם "השאלות הנוגעות לחירות, הכרח ומקריות", שבה הגיב "בכוח מדהים" לבישוף. כמי שאולי היה החשיפה הברורה הראשונה לדוקטרינה הפסיכולוגית של דטרמיניזם, שני הקטעים של הובס היו חשובים בהיסטוריה של מחלוקת הבחירה החופשית. הבישוף חזר להאשמה בשנת 1658 עם "ייסורים של הערותיו של מר הובס", וכלל גם נספח מגושם שכותרתו "לכידתו של לווייתן הלווייתן הגדול".

### ג'ון ווליס

הובס התנגד להסדרים האקדמיים הקיימים ותקף את מערכת האוניברסיטאות המקוריות ב"לווייתן". הוא המשיך לפרסם את "De Corpore", שהכיל לא רק דעות מגמתיות על מתמטיקה אלא גם הוכחה שגויה לריבוע המעגל. כל זה הוביל מתמטיקאים למקד אותו לפולמוסים ועורר את ג'ון ווליס להפוך לאחד ממתנגדיו העקשניים ביותר. מ-1655, תאריך הפרסום של "De Corpore", הובס וווליס המשיכו לקרוא בשמות ולהתווכח במשך כמעט רבע מאה, כאשר הובס נכשל להודות בטעותו עד סוף ימיו. לאחר שנים של ויכוח, המריבה על הוכחת ריבוע המעגל צברה פרסום כזה שהפכה לאחת הפיודים הידועים לשמצה בהיסטוריה של המתמטיקה.

השקפות דתיות

הדעות הדתיות של הובס נותרו שנויות במחלוקת, שכן עמדות רבות יוחסו לו ונעו בין אתאיזם לנצרות אורתודוקסית. ב"עקרונות החוק", הובס סיפק טיעון קוסמולוגי לקיומו של אלוהים, באומרו שאלוהים הוא "הסיבה הראשונה של כל הסיבות".

הובס הואשם באתאיזם על ידי כמה מבני דורו; הארכיבישוף ג'ון ברמהול האשים אותו בתורות שעלולות להוביל לאתאיזם. זו הייתה האשמה חשובה, והובס עצמו כתב, בתשובתו ל"לכידתו של לווייתן" של ברמהול, ש"אתאיזם, חוסר דתיות וכדומה הם מילים של ההכפשה הגדולה ביותר האפשרית". הובס תמיד הגן על עצמו מפני האשמות כאלה. גם בזמנים מודרניים יותר, נעשה רבות מהשקפותיו הדתיות על ידי חוקרים כמו ריצ'רד טאק ו-J. G. A. Pocock, אך עדיין יש חוסר הסכמה נרחב לגבי המשמעות המדויקת של דעותיו הלא שגרתיות של הובס על דת.

כפי שציין א. פ. מרטיניץ' (A. P. Martinich), בזמנו של הובס המונח "אתאיסט" יושם לעתים קרובות על אנשים שהאמינו באלוהים אך לא בהשגחה אלוהית, או על אנשים שהאמינו באלוהים אך גם החזיקו באמונות אחרות שנחשבו כבלתי עקביות עם אמונה כזו או שנשפטו כבלתי תואמות לנצרות האורתודוקסית. הוא אומר ש"סוג כזה של פער הוביל לטעויות רבות בקביעה מי היה אתאיסט בתקופה המודרנית המוקדמת". במובן מודרני מוקדם מורחב זה של אתאיזם, הובס אכן נקט עמדות שהתנגדו בתוקף לתורות הכנסייה של זמנו. לדוגמה, הוא טען שוב ושוב שאין חומרים לא גופניים, וכי כל הדברים, כולל מחשבות אנושיות, ואפילו אלוהים, גן עדן וגיהינום הם גופניים, חומר בתנועה. הוא טען ש"למרות שכתבי הקודש מכירים ברוחות, הרי שהם בשום מקום לא אומרים שהן לא גופניות, בכוונה בכך ללא ממדים וכמות". (בהשקפה זו, הובס טען שהוא הולך בעקבות טרטוליאנוס.) כמו ג'ון לוק, הוא גם הצהיר שהתגלות אמתית לעולם לא יכולה להיות בניגוד להיגיון ולניסיון האנושי, אם כי הוא גם טען שאנשים צריכים לקבל התגלות ופירושיה מאותה סיבה שהם צריכים לקבל את פקודות הריבון שלהם: כדי להימנע ממלחמה.

בזמן שהיה בוונציה בטיול, הובס התוודע לפולגנציו מיקנציו, עמית קרוב של פאולו סארפי, שכתב נגד יומרות האפיפיורות לכוח זמני בתגובה לאינטרדיקט של האפיפיור פאולוס החמישי נגד ונציה, שסירבה להכיר בפררוגטיבות האפיפיור. ג'יימס הראשון הזמין את שני הגברים לאנגליה ב-1612. מיקנציו וסארפי טענו שאלוהים רצה בטבע האנושי, ושהטבע האנושי הצביע על האוטונומיה של המדינה בעניינים זמניים. כשחזר לאנגליה ב-1615, ויליאם קוונדיש שמר על התכתבות עם מיקנציו וסארפי, והובס תרגם את מכתביו של האחרון מאיטלקית, שהופצו בקרב חוג הדוכס.

יצירות

1602. תרגום לטיני ל"מדיאה" של אוריפידס (אבד).

- 1620. "A Discourse of Tacitus", "A Discourse of Rome", ו-"A Discourse of Laws". בתוך "The Horae Subsecivae: Observation and Discourses".

- 1626. "De Mirabilis Pecci, Being the Wonders of the Peak in Darby-shire" (פורסם 1636) – שיר על שבעת פלאי הפיק.

- 1629. "Eight Books of the Peloponnese Warre", תרגום עם מבוא של "תולדות המלחמה הפלופונסית" של תוקידידס.

- 1630. "A Short Tract on First Principles" המחבר מוטל בספק, שכן יצירה זו מיוחסת על ידי מבקרים חשובים לרוברט פיין.

- 1637. "A Briefe of the Art of Rhetorique" כותרת מהדורת מולסוורת': "The Whole Art of Rhetoric".

- מחבר משוער: בעוד ששוהמן (1998) דוחה בתוקף את ייחוס יצירה זו להובס, רוב המלומדים חלוקים על הערכתו האידיוסינקרטית של שוהמן. שוהמן חולק על ההיסטוריון קוונטין סקינר, שיסכים עם שוהמן.

- 1639. "Tractatus Opticus II" (ידוע גם ככתב יד אופטי לטיני)

- 1640. "עקרונות החוק, הטבעי והמדיני" הופץ בתחילה רק בעותקים בכתב יד; ללא אישורו של הובס, המהדורה המודפסת הראשונה תהיה ב-1650.

- 1641. "Objectiones ad Cartesii Meditationes de Prima Philosophia" סדרה שלישית של השגות.

- 1642. "Elementorum Philosophiae Sectio Tertia de Cive" (לטינית, מהדורה מוגבלת ראשונה)

- 1643. "De Motu, Loco et Tempore" מהדורה ראשונה (1973) עם הכותרת: "Thomas White's De Mundo Examined".

- 1644. חלק מה-"Praefatio to Mersenni Ballistica". ב-"F. Marini Mersenni minimi Cogitata physico-mathematica. In quibus tam naturae quàm artis effectus admirandi certissimis demonstrationibus explicantur."

- 1644. "Opticae, liber septimus" (ידוע גם כ-"Tractatus opticus I" שנכתב ב-1640). ב-"Universae geometriae mixtaeque mathematicae synopsis", בעריכת מארן מרסן. כותרת מהדורת מולסוורת' (OL V, עמ' 215–248): "Tractatus Opticus".

- 1646. "A Minute or First Draught of the Optiques" (Harley MS 3360) מולסוורת' פרסם רק את ההקדשה לקוונדיש ואת המסקנה ב-EW VII, עמ' 467–471.

- 1646. "על חירות והכרח" (פורסם 1654) פורסם ללא אישורו של הובס.

- 1647. "Elementa Philosophica de Cive" מהדורה מורחבת שנייה עם הקדמה חדשה לקורא.

- 1650. "Answer to Sir William Davenant's Preface before Gondibert."

- 1650. "הטבע האנושי: או העקרונות הבסיסיים של המדיניות" כולל שלושה-עשר הפרקים הראשונים של "עקרונות החוק, הטבעי והמדיני".

- פורסם ללא אישורו של הובס.

- 1650. "עקרונות החוק, הטבעי והמדיני" (מהדורה פיראטית) ארוז מחדש לכלול שני חלקים: "הטבע האנושי, או העקרונות הבסיסיים של המדיניות", פרקים 14–19 של "עקרונות", חלק ראשון (1640)

- "De Corpore Politico", "עקרונות", חלק שני (1640)

- 1651. "Philosophicall Rudiments concerning Government and Society" – תרגום לאנגלית של "De Cive"

- 1651. "לווייתן, או החומר, הצורה והכוח של חבר העמים, כנסייתי ואזרחי"

- 1654. "על חירות והכרח, חיבור"

- 1656. "עקרונות הפילוסופיה, החלק הראשון, בנוגע לגוף" – תרגום לאנגלית אנונימי של "De Corpore"

- 1656. "Six Lessons to the Professor of Mathematics"

- 1656. "השאלות הנוגעות לחירות, הכרח ומקריות" – הדפסה חוזרת של "על חירות והכרח, חיבור", עם תוספת של תגובתו של ברמהול ותגובתו של הובס לתגובתו של ברמהול.

- 1657. "Stigmai, or Marks of the Absurd Geometry, Rural Language, Scottish Church Politics, and Barbarisms of John Wallis"

- 1658. "Elementorum Philosophiae Sectio Secunda De Homine"

- 1660. "Examinatio et emendatio mathematicae hodiernae qualis explicatur in libris Johannis Wallisii"

- 1661. "Dialogus physicus, sive De natura aeris"

- 1662. "Problematica Physica" תרגום לאנגלית שכותרתו: "Seven Philosophical Problems" (1682)

- 1662. "Seven Philosophical Problems, and Two Propositions of Geometry" – פורסם לאחר המוות

- 1662. "Mr. Hobbes Considered in his Loyalty, Religion, Reputation, and Manners. By way of Letter to Dr. Wallis" – אוטוביוגרפיה באנגלית

- 1666. "De Principis & Ratiocinatione Geometrarum"

- 1666. "דיאלוג בין פילוסוף לסטודנט למשפט המקובל של אנגליה" (פורסם 1681)

- 1668. "תשובה לספר שפרסם ד"ר ברמהול, הבישוף המנוח של דרי; שנקרא לכידתו של הלווייתן. יחד עם נרטיב היסטורי בנוגע לכפירה, והעונש עליה" (פורסם 1682)

- 1671. "Three Papers Presented to the Royal Society Against Dr. Wallis. Together with Considerations on Dr. Wallis his Answer to them"

- 1671. "Rosetum Geometricum, sive Propositiones Aliquot Frustra antehac tentatae. Cum Censura brevi Doctrinae Wallisianae de Motu"

- 1672. "Lux Mathematica. Excussa Collisionibus Johannis Wallisii"

- 1673. תרגום לאנגלית של "איליאדה" ו"אודיסיאה" של הומרוס

- 1674. "Principia et Problemata Aliquot Geometrica Antè Desperata, Nunc breviter Explicata & Demonstrata"

- 1678. "Decameron Physiologicum: Or, Ten Dialogues of Natural Philosophy"

- 1679. "Thomae Hobbessii Malmesburiensis Vita. Authore seipso" – אוטוביוגרפיה לטינית תורגמה לאנגלית בשנת 1680

### יצירות שלאחר המוות

- 1680. "נרטיב היסטורי בנוגע לכפירה, והעונש עליה"

- 1681. "בהמות, או הפרלמנט הארוך" נכתב ב-1668, הוא לא פורסם לבקשת המלך

- 1682. "Seven Philosophical Problems" (תרגום לאנגלית של "Problematica Physica", 1662)

- 1682. "A Garden of Geometrical Roses" (תרגום לאנגלית של "Rosetum Geometricum", 1671)

- 1682. "Some Principles and Problems in Geometry" (תרגום לאנגלית של "Principia et Problemata", 1674)

- 1688. "Historia Ecclesiastica Carmine Elegiaco Concinnata"

### מהדורות מלאות

מהדורות מולסוורת'

מהדורות שנערכו על ידי ויליאם מולסוורת'.

יצירות שלאחר המוות שאינן כלולות במהדורות מולסוורת'

### תרגומים באנגלית מודרנית

- "De Corpore", חלק א'. "Computatio Sive Logica". בעריכת מסה מבוא מאת ל. ס. הונגרלנד וג. ר. ויק. תרגום ופרשנות מאת א. מרטיניץ'. ניו יורק: הוצאת אבאריס, 1981.

- "Thomas White's De mundo Examined", תרגום מאת ה. ו. ג'ונס, ברדפורד: הוצאת אוניברסיטת ברדפורד, 1976 (הנספחים של המהדורה הלטינית (1973) אינם מצורפים).

### מהדורות ביקורתיות חדשות ליצירותיו של הובס

- "מהדורת קלרנדון ליצירותיו של תומאס הובס", אוקספורד: הוצאת קלרנדון (פורסמו 10 כרכים מתוך 27 מתוכננים).

- "תרגום היצירות הלטיניות של הובס", בניצוחו של איב שארל זרקה, פריז: ורן (פורסמו 5 כרכים מתוך 17 מתוכננים).