תאופרסטוס

חיים מוקדמים וקריירה

אמונה תפלה עשויה להיראות פשוט כפחדנות ביחס לעל-טבעי. תאופרסטוס, יליד ארסוס (Eresos) שבלסבוס (Lesbos), היה יורשו של אריסטו באסכולה הפריפטטית. שמו המקורי היה טירטמוס (Tyrtamus, ביוונית: Τύρταμος); כינויו 'בעל ניסוח אלוהי' ניתן לו על ידי אריסטו בשל 'סגנון ביטויו האלוהי'. הוא הגיע לאתונה בגיל צעיר ולמד בתחילה באסכולה של אפלטון. לאחר מותו של אפלטון, הוא התקרב לאריסטו, אשר העריך את תאופרסטוס בכתביו. כאשר אריסטו נמלט מאתונה, תאופרסטוס תפס את מקומו כראש הליקיאון. תאופרסטוס עמד בראש האסכולה הפריפטטית במשך שלושים ושישה שנה, תקופה שבה האסכולה שגשגה מאוד. הוא נחשב לעתים קרובות לאבי הבוטניקה בשל עבודותיו על צמחים. לאחר מותו, האתונאים כיבדו אותו בהלוויה ציבורית. יורשו בראשות האסכולה היה סטרטו מלאמפסאקוס (Strato of Lampsacus).

תחומי העניין של תאופרסטוס היו רחבים, והשתרעו מביולוגיה ופיזיקה ועד אתיקה ומטאפיזיקה. שתי עבודותיו הבוטניות ששרדו, 'מחקר על צמחים' (Historia Plantarum) ו'על סיבות הצמחים', היו בעלות השפעה חשובה על המדע בתקופת הרנסאנס. כמו כן שרדו העבודות 'על תווים מוסריים', 'על תפיסת החושים' ו'על אבנים', וכן קטעים על פיזיקה ומטאפיזיקה. בפילוסופיה, הוא חקר דקדוק ושפה והמשיך את עבודתו של אריסטו על לוגיקה. הוא גם ראה במרחב סתם סידור ומיקום של גופים, בזמן – תאונה של תנועה, ובתנועה – תוצאה הכרחית של כל פעילות. באתיקה, הוא ראה באושר דבר התלוי בהשפעות חיצוניות כמו גם בסגולה טובה.

חיים רוב המידע הביוגרפי על תאופרסטוס סופק על ידי 'חייהם ודעותיהם של פילוסופים דגולים' מאת דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius), שנכתב יותר מארבע מאות שנה לאחר זמנו של תאופרסטוס. הוא היה יליד ארסוס בלסבוס. שמו המקורי היה טירטמוס (Tyrtamus, ביוונית: Τύρταμος), אך מאוחר יותר הוא התפרסם בכינוי "תאופרסטוס", שניתן לו, כך אומרים, על ידי אריסטו כדי לציין את החן שבשיחתו, מהמילים ביוונית עתיקה Θεός ("אל") ו-φράζειν ("לנסח"), כלומר, ביטוי אלוהי. לאחר שקיבל הדרכה בפילוסופיה בלסבוס מאדם בשם אלקיפוס (Alcippus), הוא עבר לאתונה, שם ייתכן שלמד אצל אפלטון. הוא התיידד עם אריסטו, וכאשר אפלטון מת בשנת 348/7 לפנה"ס, ייתכן שתאופרסטוס הצטרף לאריסטו בגלותו מרצון מאתונה. כאשר אריסטו עבר למיטילנה (Mytilene) שבלסבוס בשנת 345/4, סביר מאוד שהוא עשה זאת בהפצרתו של תאופרסטוס.

הנהגת הליקיאון

נראה שבלסבוס החלו אריסטו ותאופרסטוס את מחקרם במדעי הטבע, כאשר אריסטו חוקר בעלי חיים ותאופרסטוס חוקר צמחים. תאופרסטוס כנראה ליווה את אריסטו למקדוניה כאשר אריסטו מונה לחונך של אלכסנדר הגדול בשנת 343/2. בסביבות שנת 335 לפנה"ס, עבר תאופרסטוס עם אריסטו לאתונה, שם החל אריסטו ללמד בליקיאון. כאשר לאחר מות אלכסנדר, רגשות אנטי-מקדוניים אילצו את אריסטו לעזוב את אתונה, תאופרסטוס נשאר מאחור כראש האסכולה הפריפטטית, תפקיד שהמשיך למלא גם לאחר מותו של אריסטו בשנת 322/1. אריסטו, תאופרסטוס וסטרטו מלאמפסאקוס. חלק מפרסקו בפורטיקו של אוניברסיטת אתונה שצייר קרל ראל (Carl Rahl), בערך ב-1888. אריסטו בצוואתו הפך אותו לאפוטרופוס של ילדיו, כולל ניקומאכוס (Nicomachus), שהיה קרוב אליו.

אריסטו הוריש לו גם את ספרייתו ואת המקורות של עבודותיו, ומינה אותו ליורשו בליקיאון. לאאודמוס מרודוס (Eudemus of Rhodes) היו גם כמה תביעות לתפקיד זה, ואריסטוקסנוס (Aristoxenus) אמר כי התרעם על בחירתו של אריסטו. תאופרסטוס עמד בראש האסכולה הפריפטטית במשך שלושים וחמש שנה, ומת בגיל שמונים וחמש על פי דיוגנס. הוא אמר, כך מספרים: "אנחנו מתים בדיוק כשאנחנו מתחילים לחיות". תחת הדרכתו האסכולה שגשגה מאוד — הייתה תקופה שבה היו בה יותר מ-2000 תלמידים, כך מאשר דיוגנס, ובמותו, על פי תנאי צוואתו שנשמרה על ידי דיוגנס, הוא הוריש לה את גנו עם הבית והעמודים כמושב קבע ללימודים. המשורר הקומי מננדרוס (Menander) היה בין תלמידיו.

עבודות מדעיות ופילוסופיות

הפופולריות שלו הוכחה בהתחשבות שהפגינו כלפיו פיליפוס, קסנדרוס ותלמי, ובכישלון המוחלט של אישום בחילול השם שהוגש נגדו. הוא זכה להלוויה ציבורית, ו"כל אוכלוסיית אתונה, שכיבדה אותו מאוד, ליוותה אותו לקבר." יורשו בראשות הליקיאון היה סטרטו מלאמפסאקוס. כתבים מרשימותיו של דיוגנס, המונות 227 כותרים, עולה כי פעילותו של תאופרסטוס השתרעה על כל תחום הידע בן זמנו. כתיבתו כנראה לא הייתה שונה בהרבה מטיפולו של אריסטו באותם נושאים, אם כי השלימה בפרטים. כמו אריסטו, רוב כתביו הם עבודות אבודות. כך תאופרסטוס, כמו אריסטו, חיבר 'אנליטיקה ראשונה' (Ἀναλυτικῶν προτέρων) ו'אנליטיקה שנייה' (Ἀναλυτικῶν ὑστέρων).

הוא כתב גם ספרים על 'נושאים' (Ἀνηγμένων τόπων, Τοπικῶν ו-Τὰ πρὸ τῶν τόπων); על 'ניתוח הסילוגיזמים' (Περὶ ἀναλύσεως συλλογισμῶν ו-Περὶ συλλογισμῶν λύσεως), על 'סופיזמים' (Σοφισμάτων) ועל 'אישור ושלילה' (Περὶ καταφάσεως καὶ ἀποφάσεως) וכן על 'פילוסופיה טבעית' (Περὶ φύσεως, Περὶ φυσικῶν, Φυσικῶν ואחרים), על 'השמיים' (Περὶ οὐρανοῦ), ועל 'תופעות מטאורולוגיות' (Τῆς μεταρσιολεσχίας ו-Μεταρσιολογικῶν). בנוסף, תאופרסטוס כתב על 'החם והקר' (Περὶ θερμοῦ καὶ ψυχροῦ), על 'מים' (Περὶ ὕδατος), 'אש' (Περὶ πυρóς), 'הים' (Περὶ θαλάττης), על 'קרישה והמסה' (Περὶ πήξεων καὶ τήξεων), על תופעות שונות של חיים אורגניים ורוחניים, ועל 'הנפש' (Περὶ ψυχῆς), על 'ניסיון' (Περὶ ἐμπειρίας) ועל 'תפיסת החושים', הידועה גם כ'על החושים' (Περὶ αἰσθήσεων).

כמו כן, אנו מוצאים אזכור של מונוגרפיות של תאופרסטוס על הפילוסופים היוונים המוקדמים אנקסימנס, אנכסגורס, אמפדוקלס, ארכלאוס, דיוגנס מאפולוניה, דמוקריטוס, ששימשו את סימפליקיוס (Simplicius); וגם על קסנוקרטס, נגד האקדמאים, וסקיצה של הדוקטרינה הפוליטית של אפלטון. Historia plantarum, 1549 הוא חקר היסטוריה כללית, כפי שאנו יודעים מחייהם של ליקורגוס, סולון, אריסטידס, פריקלס, ניקיאס, אלקיביאדס, ליסנדרוס, אגסילאוס ודמוסתנס מאת פלוטארכוס, שסביר להניח שהושאלו מהעבודה על 'חיים' (Περὶ βίων). אך מאמציו העיקריים היו להמשיך את עבודתו של אריסטו בהיסטוריה של הטבע.

דבר זה מעיד לא רק על מספר מסות על נושאים פרטניים בזואולוגיה, שמלבד כותרותיהן נותרו רק קטעים, אלא גם על ספריו 'על אבנים', 'מחקר על צמחים', ו'על סיבות הצמחים' (ראה להלן), שהגיעו לידינו בשלמותם. גם בפוליטיקה נראה שהלך בעקבות אריסטו.

מלבד ספריו על 'המדינה' (Πολιτικῶν ו-Πολιτικοῦ), אנו מוצאים מסות שונות מצוטטות על 'חינוך' (Περὶ παιδείας βασιλέως ו-Περὶ παιδείας), על 'מלכות' (Περὶ βασιλείας, Περὶ παιδείας βασιλέως ו-Πρὸς Κάσανδρον περὶ βασιλείας), על 'המדינה הטובה ביותר' (Περὶ τῆς ἀρίστης πολιτείας), על 'מוסר פוליטי' (Πολιτικῶν ἐθῶν), ובמיוחד עבודותיו על ה'חוקים' (Νόμων κατὰ στοιχεῖον, Νόμων ἐπιτομῆς ו-Περὶ νόμων), שאחת מהן, המכילה סיכום של חוקי מדינות ברבריות שונות ויווניות, נועדה להיות נלווית למתווה של אריסטו על 'פוליטיקה', וחייבת הייתה להיות דומה לה. הוא כתב גם על רטוריקה ושירה. תאופרסטוס, ללא ספק, התרחק יותר מאריסטו בכתביו האתיים, כפי שעשה גם בחקירותיו המטאפיזיות על תנועה, הנפש ואלוהים.

מלבד כתבים אלו, תאופרסטוס כתב מספר אוספי בעיות, שמהם עברו כמה דברים לפחות ל'בעיות' שבאו לידינו תחת שמו של אריסטו, ופרשנויות, חלקן דיאלוגים, שאליהם השתייכו כנראה ה'ארוטיקוס' (Ἐρωτικός), 'מגקלס' (Μεγακλῆς), 'קליסתנס' (Καλλισθένης) ו'מגאריקוס' (Μεγαρικός), ומכתבים, חלקם ספרים על מדעים מתמטיים וההיסטוריה שלהם. Historia plantarum, 1549 רבות מיצירותיו ששרדו קיימות רק בצורה מקוטעת. "סגנון עבודות אלו, כמו של הספרים הבוטניים, מעיד כי בדומה למקרה של אריסטו, מה שיש בידינו מורכב מהערות להרצאות או הערות שנלקחו מהרצאות", מציין המתרגם שלו, ארתור פ. הורט (Arthur F. Hort). "אין בהן קסם ספרותי; המשפטים הם לרוב דחוסים ואליפטיים מאוד, עד כדי עמימות לעתים".

מחקרים בוטניים

הטקסט של קטעים ותמציות אלו לעתים כה מושחת, עד שיש מידה מסוימת של סבירות לסיפור הידוע כי עבודותיהם של אריסטו ותאופרסטוס הושארו לנבול במרתפו של נאלאוס מסקפסיס (Neleus of Scepsis) וצאצאיו. על צמחים הספרים החשובים ביותר שלו הם שתי מסות בוטניות גדולות: 'מחקר על צמחים' (Περὶ φυτῶν ἱστορία), הידוע בדרך כלל כ-'Historiae Plantarum', ו-'על סיבות הצמחים' (ביוונית: Περὶ ἀἰτιῶν φυτικῶν, בלטינית: De causis plantarum), המהווים את התרומה החשובה ביותר למדע הבוטני במהלך העת העתיקה וימי הביניים, המיון הראשון של העולם הבוטני; מכוחן של עבודות אלו יש המכנים אותו, בעקבות לינאוס, "אבי הבוטניקה". 'מחקר על צמחים' מנה במקור עשרה ספרים, מתוכם תשעה שרדו.

העבודה מסודרת למערכת שבה צמחים מסווגים לפי אופני התרבותם, מיקומיהם, גדליהם ועל פי שימושיהם המעשיים כגון מזון, מיצים, עשבי תיבול וכו'. הספר הראשון עוסק בחלקי הצמחים; הספר השני ברביית צמחים ובזמנים ובדרכים של זריעה; הספרים השלישי, הרביעי והחמישי מוקדשים לעצים, לסוגיהם, למיקומיהם וליישומיהם המעשיים; הספר השישי עוסק בשיחים ובצמחים קוצניים; הספר השביעי עוסק בעשבי תיבול; הספר השמיני עוסק בצמחים המייצרים זרעים אכילים; והספר התשיעי עוסק בצמחים המייצרים מיצים שימושיים, חניכיים, שרפים וכו'. עצי לבונה בדופאר 'על סיבות הצמחים' מנה במקור שמונה ספרים, מתוכם שישה שרדו.

הוא עוסק בצמיחת צמחים; בהשפעות על פריונם; בזמנים המתאימים לזריעה וקציר; בשיטות הכנת האדמה, דישונה והשימוש בכלים; ובריחות, טעמים ותכונות של סוגי צמחים רבים. העבודה עוסקת בעיקר בשימושים הכלכליים של צמחים ולא בשימושיהם הרפואיים, אם כי האחרונים מוזכרים לעתים. ספר על יינות וספר על ריחות צמחים ייתכן שהיו פעם חלק מהעבודה השלמה. אף על פי שעבודות אלו מכילות הצהרות אבסורדיות ומדומיינות רבות, הן כוללות תצפיות יקרות ערך הנוגעות לתפקודים ולתכונות של צמחים. תאופרסטוס זיהה את תהליך הנביטה והבין את חשיבות האקלים והקרקע לצמחים.

חלק גדול מהמידע על צמחי יוון עשוי להגיע מתצפיותיו שלו, שכן ידוע כי טייל ברחבי יוון, והיה לו גן בוטני משלו; אך העבודות נהנות גם מדיווחים על צמחי אסיה שהובאו על ידי אלו שליוו את אלכסנדר הגדול: לדיווחים של אנשי אלכסנדר הוא חב את תיאוריו על צמחים כגון צמח הכותנה, פיקוס בנגלי, פלפל, קינמון, מור ולבונה. 'מחקר על צמחים' של תאופרסטוס פורסם לראשונה בתרגום לטיני על ידי תאודורוס עזה (Theodore Gaza), בטרוויזו, 1483; ביוונית המקורית שלו הוא הופיע לראשונה מהדפוס של אלדוס מנוטיוס (Aldus Manutius) בוונציה, 1495–98, מכתב יד מדרגה שלישית, שכמו רוב כתבי היד שנשלחו לבתי דפוס במאה ה-15 וה-16, נעלם.

כריסטיאן וימר (Christian Wimmer) זיהה שני כתבי יד מהדרגה הראשונה, ה-'Codex Urbinas' בספריית הוותיקן, שלא הובא לידיעתו של י. ג. שניידר (J. G. Schneider), שערך את המהדורה הביקורתית המודרנית הראשונה, 1818–21, וקטעים ב-'Codex Parisiensis' בספרייה הלאומית של צרפת. הקיצור הסטנדרטי של המחבר Theophr. משמש לציון אדם זה כמחבר בעת ציטוט שם בוטני. על תווים מוסריים ספרו 'תווים' (Ἠθικοὶ χαρακτῆρες) מכיל שלושים מתווים קצרים של טיפוסים מוסריים. הם הניסיון המתועד הראשון לכתיבת תווים שיטתית. הספר נחשב על ידי אחדים לעבודה עצמאית; אחרים נוטים לדעה שהרישומים נכתבו מעת לעת על ידי תאופרסטוס, ונאספו ונערכו לאחר מותו; אחרים, שוב, רואים ב-'תווים' חלק מעבודה שיטתית גדולה יותר, אך סגנון הספר נוגד זאת.

תאופרסטוס מצא מחקים רבים בסוג זה של כתיבה, בולטים בהם ג'וזף הול (1608), סר תומאס אוברבורי (1614–16), הבישוף ארל (1628), וז'אן דה לה ברייר (1688), שגם תרגם את ה-'תווים'. ג'ורג' אליוט גם שאבה השראה מ-'תווים' של תאופרסטוס, בעיקר בספר הקריקטורות שלה, 'Impressions of Theophrastus Such'. כתיבת "רישום התווים" כתרגיל לימודי מקורה גם בטיפולוגיה של תאופרסטוס. על תחושה מסה 'על תפיסת החושים' (Περὶ αἰσθήσεων) ועל אובייקטים שלה חשובה לידע על הדוקטרינות של הפילוסופים היוונים העתיקים יותר בנוגע לנושא. פרפרזה ופרשנות על עבודה זו נכתבו על ידי פריסקיאנוס מלידיה (Priscian of Lydia) במאה השישית. עם סוג זה של עבודה אנו יכולים לקשר את הקטעים על 'ריחות', 'עייפות', 'סחרחורת', 'זיעה', 'עילפון', 'שיתוק' ו'דבש'.

מינרלוגיה ומדעי הפיזיקה

פיזיקה קטעים של 'היסטוריה של הפיזיקה' (Περὶ φυσικῶν ἱστοριῶν) קיימים. למחלקה זו של עבודה שייכים הקטעים שעדיין קיימים על 'אש', על 'רוחות', ועל 'סימני מים, רוחות וסופות'. Cinnamomum verum, מתוך 'צמחי מרפא' של קהלר, (1887) קטעים מדעיים קטנים שונים נאספו במהדורות של יוהאן גוטלוב שניידר (1818–21) ופרידריך וימר (1842–62) וב-'Analecta Theophrastea' של הרמן אוסנר (Hermann Usener). מטאפיזיקה המטאפיזיקה, כותרת יוונית אנכרוניסטית: (Θεοφράστου τῶν μετὰ τὰ φυσικά), בתשעה פרקים, הידועה גם כ-'על עקרונות ראשונים', נחשבה כקטע של עבודה גדולה יותר על ידי אוסנר במהדורתו 'Theophrastos, Metaphysica', בון, 1890, אך על פי רוס ופובס (Ross and Fobes) במהדורתם 'Theophrastus, Metaphysica', אוקספורד, 1929, המסה שלמה עמ' X ודעה זו מקובלת כעת באופן נרחב.

אין סיבה לייחס עבודה זו למחבר אחר מכיוון שהיא לא מצוינת אצל הרמיפוס ואנדרוניקוס, במיוחד מכיוון שניקולאוס מדמשק כבר הזכיר אותה. על אבנים במסתו 'על אבנים' (Περὶ λίθων), ששימשה כמקור ללפידריום (ספרי אבנים יקרות) אחרים עד לפחות תקופת הרנסאנס, תאופרסטוס סיווג סלעים ואבני חן על בסיס התנהגותם בעת חימום, וקיבץ מינרלים נוספים לפי תכונות משותפות, כגון ענבר ומגנטיט, שלשניהם יש את כוח המשיכה. הוא גם מגיב על דרגות הקושי השונות של מינרלים. תאופרסטוס מתאר שיש שונים; מזכיר פחם, שלדבריו משמש לחימום על ידי עובדי מתכת; מתאר את עפרות המתכת השונות; וידע שאבני פומיס היו בעלות מקור וולקני.

הוא עוסק גם באבנים יקרות, ברקת, אחלמה, אוניקס, ישפה וכו', ומתאר זן של "ספיר" שהיה כחול עם ורידי זהב, וכך היה ככל הנראה לפיס לזולי. הוא ידע שפנינים מגיעות מרכיכות, שאלמוגים מגיעים מהודו, ומדבר על השרידים המאובנים של חיים אורגניים. תאופרסטוס ביצע את ההתייחסות הידועה הראשונה לתופעה, הידועה כיום כנגרמת על ידי פירואלקטריות, שהמינרל 'לינגוריום' (lyngurium), כנראה טורמלין, מושך קש ופיסות עץ בעת חימום. הוא גם שוקל את השימושים המעשיים באבנים שונות, כגון המינרלים הנחוצים לייצור זכוכית; לייצור פיגמנטים שונים של צבע כגון אוכרה; ולייצור טיח.

הוא דן בשימוש באבן בוחן לבדיקת זהב וסגסוגות זהב, תכונה חשובה שתדרוש את הגאונות של ארכימדס כדי לפתור בפירוט כמותי כאשר התבקש לחקור זיוף חשוד של כתר כמה שנים מאוחר יותר. ברקת חתוכה רבים מהמינרלים הנדירים נמצאו במכרות, והוא מזכיר את מכרות הנחושת המפורסמים של קפריסין ואת מכרות הכסף המפורסמים עוד יותר, כנראה של לאוריון (Laurium) שליד אתונה, שעליהם התבסס עושרה של העיר, וכן מתייחס למכרות זהב. מכרות הכסף של לאוריון, שהיו רכוש המדינה, הוחכרו בדרך כלל תמורת סכום קבוע ואחוז מהעבודה. לקראת סוף המאה החמישית התפוקה ירדה, בחלקה בשל הכיבוש הספרטני של דקליאה (Decelea).

אך המכרות המשיכו להיות מופעלים, אם כי סטראבון מתעד שבתקופתו עבדו על שאריות העפרות, ופאוסניאס מדבר על המכרות כעל נחלת העבר. העבודות העתיקות, המורכבות מפירים ומגלריות לחפירת העפרה, ושולחנות שטיפה להפקת המתכת, עדיין ניתן לראות. תאופרסטוס כתב עבודה נפרדת 'על כרייה', שכמו רוב כתביו היא עבודה אבודה. פליניוס הזקן (Pliny the Elder) מבצע התייחסויות ברורות לשימושו ב-'על אבנים' ב-'Naturalis Historia' שלו משנת 77 לספירה, תוך שהוא מעדכן ומוסיף מידע חדש רב על מינרלים בעצמו.

אף על פי שהטיפול של פליניוס בנושא נרחב יותר, תאופרסטוס שיטתי יותר ועבודתו נקייה יחסית מאגדות ומקסם, אף על פי שתיאר את 'לינגוריום', אבן חן שנוצרה כביכול משתן מוקשה של שונר (הטובים שבהם מגיעים מזכרים פראיים), שנכללה בלפידריומים רבים עד שנעלמה בהדרגה מהעין במאה ה-17. משני טקסטים מוקדמים אלו עמדה להיווצר המינרלוגיה, ובסופו של דבר הגיאולוגיה. פליניוס קשוב במיוחד להרגל הגבישים ולקשיות המינרלים, למשל. פילוסופיה המידה שבה תאופרסטוס עקב אחר הדוקטרינות של אריסטו, או הגדיר אותן בצורה מדויקת יותר, או תפס אותן בצורה שונה, ואילו מבני מחשבה נוספים הוא הניח עליהן, ניתנים לקביעה רק חלקית בשל אובדן רבות מכתיבתו.

תיאוריות מטאפיזיות ואתיות

רבות מדעותיו צריכות להשתחזר מתוך עבודות של כותבים מאוחרים יותר כגון אלכסנדר מאפרודיסיאס (Alexander of Aphrodisias) וסימפליקיוס. לוגיקה נראה שתאופרסטוס ביצע עוד יותר את הבסיס הדקדוקי של הלוגיקה והרטוריקה, שכן בספרו על מרכיבי הדיבור, הוא הבדיל בין חלקי הדיבור העיקריים לחלקים המשניים, וגם ביטויים ישירים (κυρία λέξις - kuria lexis) מביטויים מטאפוריים, ועסק ברגשות (πάθη - pathe) של הדיבור. הוא הבדיל בנוסף התייחסות דו-כיוונית של דיבור (σχίσις - schisis) לדברים (πράγματα - pragmata) ולשומעים, וייחס שירה ורטוריקה לאחרונים. תאופרסטוס, מתואר כמלומד ימי הביניים ב-'כרוניקה של נירנברג'. הוא כתב בהרחבה על אחדות השיפוט, על סוגים שונים של שלילה, ועל ההבדל בין הכרח ללא תנאי לבין הכרח מותנה.

בדוקטרינת הסילוגיזמים שלו הוא העלה את ההוכחה להמרה של שיפוטים חיוביים אוניברסליים, היה שונה מאריסטו פה ושם בהנחה ובסידור המודוסים של הסילוגיזמים, בחלקו בהוכחתם, בחלקו בדוקטרינת התערובת, כלומר, של השפעת המודאליות של ההנחות על המודאליות של המסקנה. לאחר מכן, בשתי עבודות נפרדות, הוא עסק בצמצום הטיעונים לצורה הסילוגיסטית ופתרונם; ויתרה מכך, עם מסקנות היפותטיות. עבור דוקטרינת ההוכחה, גאלנוס מצטט את ה-'אנליטיקה השנייה' של תאופרסטוס, בשילוב עם זו של אריסטו, כמסות הטובות ביותר על אותה דוקטרינה. במונוגרפיות שונות נראה שניסה להרחיב זאת לתאוריה כללית של מדע.

לכך, גם כן, ייתכן שהשתייכה הטענה המצוטטת מ-'נושאים' שלו, שעקרונות הניגודים הם בעצמם מנוגדים, ולא ניתן לגזור אותם מאותו סוג גבוה יותר. מעבר לכך, כמה סטיות קלות מההגדרות האריסטוטליות מצוטטות מה-'Topica' של תאופרסטוס. קשור קשר הדוק למסה זו היה זה על מילים או רעיונות דו-משמעיים, שללא ספק תאמו לספר Ε של ה-'מטאפיזיקה' של אריסטו. פיזיקה ומטאפיזיקה תאופרסטוס הציג את ה-'פיזיקה' שלו בהוכחה שכל קיום טבעי, בהיותו גופני ומורכב, דורש עקרונות, ובראש ובראשונה, תנועה, כבסיס לכל שינוי. בהכחישו את מהות המרחב, נראה שהוא ראה בו, בניגוד לאריסטו, סתם סידור ומיקום (taxis ו-thesis) של גופים.

זמן הוא כינה 'תאונה של תנועה', בלי, כנראה, לראות בו, עם אריסטו, את הגורם המספרי הקובע של תנועה. הוא תקף את דוקטרינת ארבעת היסודות הקלאסיים ואתגר האם ניתן לקרוא לאש יסוד ראשוני כאשר היא נראית כמורכבת, שכן היא דורשת חומר אחר להזנתה. הוא התרחק יותר מאריסטו בדוקטרינת התנועה שלו, שכן מצד אחד הוא הרחיב אותה על כל הקטגוריות, ולא הגביל אותה לאלו שנקבעו על ידי אריסטו.

הוא ראה בתנועה, עם אריסטו, פעילות, שלא נושאת את מטרתה בעצמה (ateles), של מה שקיים רק בכוח, אך הוא התנגד לדעה של אריסטו שתנועה דרשה הסבר מיוחד, וראה בה משהו שמתאים גם לטבע בכלל וגם למערכת השמימית בפרט: אכן, אם כן, אם החיים בבעלי חיים אינם זקוקים להסבר או שיש להסבירם רק בדרך זו, האם לא ייתכן שגם בשמיים, ובגרמי השמיים, התנועה אינה זקוקה להסבר או שיש להסבירם בדרך מיוחדת? הוא לא הכיר בשום פעילות ללא תנועה, ולכן התייחס לכל פעילויות הנפש לתנועה: התשוקות והרגשות לתנועה גופנית, שיפוט (kriseis) והתבוננות לתנועה רוחנית.

הרעיון של רוח בלתי תלויה לחלוטין בפעילות אורגנית, חייב היה להיראות לו אפוא מוטל בספק רב; ובכל זאת הוא נראה מסתפק בפיתוח ספקותיו וקשייו בנושא, מבלי לדחות אותו באופן חיובי. פריפטטיקנים אחרים, כמו דיקארכוס (Dicaearchus), אריסטוקסנוס, ובמיוחד סטרטו, פיתחו עוד יותר את הנטורליזם הזה בדוקטרינה האריסטוטלית. תאופרסטוס נראה, באופן כללי, במקום שבו החקירה חרגה מגבולות הניסיון, כמי שמעדיף לפתח את הקשיים מאשר לפתור אותם, כפי שניכר במיוחד ב-'מטאפיזיקה' שלו. הוא הטיל ספק בטלאולוגיה של אריסטו והמליץ להשתמש ברעיונות כאלה בזהירות: בנוגע לדעה שכל הדברים הם למען מטרה ושום דבר אינו לשווא, הקצאת מטרות אינה קלה בדרך כלל, כפי שלרוב מוצהר...

עלינו לקבוע גבולות מסוימים למכוונות ולמאמץ אחר הטוב ביותר, ולא לטעון לקיומם בכל המקרים ללא סייג. הוא לא עקב אחר הניסיונות הבלתי פוסקים של אריסטו להתייחס לתופעות ליסודותיהן האולטימטיביים, או ניסיונותיו לפרוש את הקשרים הפנימיים בין האחרונים, ובינם לבין התופעות. בעת העתיקה, הייתה זו תלונה שתאופרסטוס לא ביטא את עצמו בדיוק ובעקביות בנוגע לאלוהים, והבין אותו פעם כ'שמיים', ופעם אחרת כ'נשימה מחיה' (pneuma). אתיקה תאופרסטוס לא אפשר אושר שנשען רק על סגולה טובה, או, כתוצאה מכך, להיאחז בערך הבלתי מותנה של מוסר. הוא כפף דרישות מוסריות ליתרון לפחות של חבר, והתיר בשגשוג קיומה של השפעה מזיקה להן.

בתקופות מאוחרות יותר, נמצא פגם בביטויו ב-'קליסתנס', "החיים נשלטים על ידי מזל, לא חוכמה" (vitam regit fortuna non sapientia). שבהגדרת ההנאה, באותו אופן, הוא לא חפף עם אריסטו, נראה כפי שמצוין על ידי כותרות שתיים מעבודותיו, שאחת מהן עסקה בהנאה באופן כללי, והשנייה בהנאה כפי שאריסטו הגדיר אותה. אף על פי שכמו מורו, הוא העדיף חיי התבוננות תיאורטיים על פני חיים פעילים מעשיים, הוא העדיף לשחרר את האחרונים מהגבלות חיי המשפחה וכו' באופן שאריסטו לא היה מאשר. החזה עם הכתובת "Θεόφραστος Μελάντα Ἐρέσιος (תאופרסטוס מלאנטה ארסיוס)" תאופרסטוס התנגד לאכילת בשר על בסיס שזה שדד מבעלי חיים את חייהם ולכן היה לא צודק. בעלי חיים שאינם אנושיים, אמר, יכולים להסיק, לחוש ולהרגיש בדיוק כפי שעושים בני אדם.

מורשת ודיוקנאות

ה"דיוקן" של תאופרסטוס דמות השיש דמוית ההרמה עם הראש המזוקן מסוג פילוסוף, הנושאת את הכתובת המפורשת, חייבת להילקח כמקובלת גרידא. ראשי דיוקן לא מזוהים לא מצאו שוק מוכן ברומא שאחרי הרנסאנס. חזה זה היה בעבר באוסף של המרקיז פייטרו מאסימי (Pietro Massimi) בפאלאצו מאסימי והיה שייך למרקיז ל. מאסימי בזמן שהתחריט נעשה. הוא נמצא כעת בווילה אלבאני, רומא, מספר מלאי 1034. החזה עם הכתובת אויר לעתים קרובות בתחריטים ובתצלומים: תצלום שלו מהווה את עמוד השער ל-'Theophrastus: Enquiry into Plants' של ה-Loeb Classical Library, כרך I, 1916.

אנדרה טווט (André Thevet) אייר בלקסיקון האיקונוגרפי שלו, 'Les vraies Pourtrats et vies des Hommes Illustres', פריז, 1584, דיוקן לכאורה שהועתק מהחזה, תוך תמיכה בהונאה שלו בסיפור המומצא שהוא השיג אותו מהספרייה של יווני בקפריסין ושהוא ראה חזה מאשר בהריסות אנטיוכיה. בתרבות הפופולרית עולם נקרא 'תאופרסטוס' ברומן הגרפי 'Firefly' משנת 2014, 'Serenity: Leaves on the Wind'. תיאודור גייזל השתמש בשם "תאופרסטוס" כשמו הפרטי של האלטר-אגו שלו, ד"ר סוס. משחק לוח בשם 'תאופרסטוס' יצא בשנת 2001. שחקנים מתחרים באמצעות סדרה של ניסויי אלכימיה כדי להפוך לחניכו של תאופרסטוס. עבודות 'מטאפיזיקה' או 'על עקרונות ראשונים'. תורגם על ידי מ. ואן ראלטה (M. van Raalte), 1993, בריל. 'על עקרונות ראשונים'. תורגם על ידי דימיטרי גוטאס (Dimitri Gutas), 2010, בריל. תורגם על ידי מ. ואן ראלטה, 1993, בריל.

ביבליוגרפיה ומהדורות מודרניות

'על עקרונות ראשונים'. תורגם על ידי דימיטרי גוטאס, 2010, בריל. 'מחקר על צמחים': ספרים 1-5. תורגם על ידי א. פ. הורט, 1916. Loeb Classical Library. ISBN 0-674-99077-3 כרך 1 - כרך 2 'מחקר על צמחים': ספרים 6-9; מסה על ריחות; בנוגע לסימני מזג אוויר. תורגם על ידי א. פ. הורט, 1926. Loeb Classical Library. ISBN 0-674-99088-9 'Recherches sur les plantes'. תורגם לצרפתית על ידי סוזן אמיג (Suzanne Amigues). פריז, Les Belles Lettres. 1988-2006. 5 כרכים. כרך 1, ספרים I-II. 1988. LVIII-146 עמ'. כרך II, ספרים III-IV. 1989. 306 עמ'. כרך III, ספרים V-VI. 1993. 212 עמ'. כרך IV, ספרים VII-VIII, 2003. 238 עמ'. כרך V, ספרים IX. 2006. LXX-400 עמ'. מהדורה ראשונה בצרפתית. הזיהויים מעודכנים, ונבדקו בקפידה עם בוטנאים. שמות יווניים עם זיהויים נמצאים ב-Pl@ntUse. 'De Causis Plantarum'. תורגם על ידי ב. איינרסון וג. לינק (B. Einarson and G. Link), 1989-1990. Loeb Classical Library.

3 כרכים: ISBN 0-674-99519-8, ISBN 0-674-99523-6, ISBN 0-674-99524-4. 'על תווים' ביוונית תורגם על ידי ר. ג'. ג'ב (R. C. Jebb), 1870. תורגם על ידי ג'. מ. אדמונדס (J. M. Edmonds), 1929, עם טקסט מקביל. תורגם על ידי ג'. רוסטן (J. Rusten), 2003. Loeb Classical Library. ISBN 0-674-99603-8 תורגם על ידי ר. ג'. ג'ב, 1870. תורגם על ידי ג'. מ. אדמונדס, 1929, עם טקסט מקביל. תורגם על ידי ג'. רוסטן, 2003. Loeb Classical Library. ISBN 0-674-99603-8 'על זיעה', 'על סחרחורת' ו-'על עייפות'. תורגם על ידי ו. פורטנבו, ר. שארפלס, מ. סולנברגר (W. Fortenbaugh, R. Sharples, M. Sollenberger). בריל 2002. ISBN 90-04-12890-5 'על סימני מזג אוויר'. תורגם על ידי ג'. ג'. ווד, ג'. ג'. סימונס (J. G. Wood, G. J. Symons), 1894. ערוך על ידי סידר דיוויד וברונשו קרל וולפרם (Sider David and Brunschön Carl Wolfram). בריל 2007. תורגם על ידי ג'. ג'. ווד, ג'. ג'. סימונס, 1894. ערוך על ידי סידר דיוויד וברונשו קרל וולפרם. בריל 2007.

'על אבנים' מהדורות מודרניות 'Characters' של תאופרסטוס: An Ancient Take on Bad Behavior מאת ג'יימס רום (James Romm) מחבר, פמלה מנש (Pamela Mensch) מתרגמת, ואנדרה קארילו (André Carrilho) מאייר, Callaway Arts & Entertainment, 2018. בריל 'פרויקט תאופרסטוס הבינלאומי' שהחל על ידי הוצאת בריל בשנת 1992. 'Theophrastus of Eresus: Sources for His Life, Writings, Thought and Influence' שני כרכים, בעריכת ויליאם פורטנבו (William Fortenbaugh) ואח', ליידן: בריל, 1992. 1. חיים, כתבים, דוחות שונים, לוגיקה, פיזיקה, מטאפיזיקה, תיאולוגיה, מתמטיקה. 2. פסיכולוגיה, פיזיולוגיה אנושית, יצורים חיים, בוטניקה, אתיקה, דת, פוליטיקה, רטוריקה ופואטיקה, מוזיקה, מיסצלאנה. 1. חיים, כתבים, דוחות שונים, לוגיקה, פיזיקה, מטאפיזיקה, תיאולוגיה, מתמטיקה. 2. פסיכולוגיה, פיזיולוגיה אנושית, יצורים חיים, בוטניקה, אתיקה, דת, פוליטיקה, רטוריקה ופואטיקה, מוזיקה, מיסצלאנה.

'Theophrastus of Eresus: Sources for His Life, Writings, Thought and Influence' — פרשנות, ליידן: בריל, 1994 ואילך. מתוכננים 9 כרכים; הכרכים שפורסמו הם: 2. לוגיקה, מאת פמלה יובי (Pamela Huby) 2007; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 3.1. מקורות על פיזיקה טקסטים 137-223, מאת ר. ו. שארפלס 1998. 4. פסיכולוגיה טקסטים 265-327, מאת פמלה יובי 1999; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 5. מקורות על ביולוגיה פיזיולוגיה אנושית, יצורים חיים, בוטניקה: טקסטים 328-435, מאת ר. ו. שארפלס 1994. 6.1. מקורות על אתיקה, מאת ויליאם ו. פורטנבו; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס 2011. 8. מקורות על רטוריקה ופואטיקה טקסטים 666-713, מאת ויליאם ו. פורטנבו 2005; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 9.1. מקורות על מוזיקה טקסטים 714-726C, מאת מאסימו ראפה (Massimo Raffa) 2018. 9.2.

מקורות על תגליות והתחלות, פתגמים ואחרים טקסטים 727-741, מאת ויליאם ו. פורטנבו 2014. 2. לוגיקה, מאת פמלה יובי 2007; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 3.1. מקורות על פיזיקה טקסטים 137-223, מאת ר. ו. שארפלס 1998. 4. פסיכולוגיה טקסטים 265-327, מאת פמלה יובי 1999; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 5. מקורות על ביולוגיה פיזיולוגיה אנושית, יצורים חיים, בוטניקה: טקסטים 328-435, מאת ר. ו. שארפלס 1994. 6.1. מקורות על אתיקה, מאת ויליאם ו. פורטנבו; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס 2011. 8. מקורות על רטוריקה ופואטיקה טקסטים 666-713, מאת ויליאם ו. פורטנבו 2005; עם תרומות על החומר הערבי מאת דימיטרי גוטאס. 9.1. מקורות על מוזיקה טקסטים 714-726C, מאת מאסימו ראפה 2018. 9.2. מקורות על תגליות והתחלות, פתגמים ואחרים טקסטים 727-741, מאת ויליאם ו. פורטנבו 2014.