תרקל מתיאסן: איש האצבעונים שנתן שם לתרבות
קהילות האינואיטים שביניהן עבד בשנות ה-20 המוקדמות העניקו לתרקל מתיאסן (Therkel Mathiassen) כינוי: טיקליק (Tikkilik), "זה עם האצבעונים", אשר הוענק לו בשל כלי התפירה המתכתיים הקטנים שחילק בתמורה לשיתוף פעולה ואירוח במהלך עבודת השדה שלו. זהו פרט אנושי קטן מקריירה שנקראת אחרת כמסמך מכונן של תחום מדעי שלם — מתיאסן היה הארכאולוג שחפירותיו במפרץ הדסון זיהו וכינו לראשונה את תרבות תולה (Thule), הציוויליזציה הפרהיסטורית של האינואיטים שבעבר השתרעה ברחבי האזור הארקטי מאלסקה ועד גרינלנד.
מפאורבו למפרץ הקפוא
מתיאסן נולד ב-5 בספטמבר 1892, בפרבורו (Favrbo), דנמרק. הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קופנהגן, והגיש עבודת דוקטורט שכותרתה "ארכאולוגיה של האסקימואים המרכזיים" (1927), אשר עתידה הייתה להניח את היסודות לכל התחום הבא של ארכאולוגיית האסקימואים — המכונה כיום לרוב אינואיטים. אך עבודת השדה שעמדה מאחורי עבודה זו הגיעה מוקדם יותר, וזאת דרך אחת ממשלחות המחקר הארקטיות הגדולות של המאה העשרים.
משלחת תולה החמישית
בין השנים 1921 ל-1923, הצטרף מתיאסן למשלחת תולה החמישית, הסקר השאפתני של צפון אמריקה הארקטית שהובל על ידי החוקר הדני-גרינלנדי קנוד רסמוסן (Knud Rasmussen), כשהוא נוסע לצד החוקר והסופר פטר פרויכן (Peter Freuchen). בעוד תרומתו של רסמוסן התמקדה באתנוגרפיה ובתיעוד המסורת שבעל פה של האינואיטים ברחבי האזור הארקטי, משימתו של מתיאסן הייתה ארכאולוגית: חפירת אתרים ממערב ומצפון למפרץ הדסון כדי לבסס, לראשונה על בסיס מדעי שיטתי, את התרבות החומרית של תושבי האזור הפרהיסטוריים. בשנת 1922 הוא ערך את מה שמתואר כחפירה הארכאולוגית האמיתית הראשונה באזור הארקטי של קנדה, באתר נאוג'אן (Naujan/Naujaat), שם חשף שתים-עשרה בתי אדמה יחד עם ערימות פסולת מטבחיות שסיפקו לו תיעוד חומרי מפורט של האופן שבו חיו דיירי האתר באמת — כליהם, תזונתם ומגוריהם — במקום להסתמך על מסורת שבעל פה או על ניחושים בלבד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מתן השם לתרבות תולה
עבודת שדה זו במפרץ הדסון היא שהובילה את מתיאסן לזהות ולכנות את תרבות תולה: חברה אינואיטית פרהיסטורית מובחנת ומתוחכמת מבחינה טכנולוגית, המסומנת על ידי סוגי כלים מאפיינים, מבני מגורים וטכנולוגיית ציד לווייתנים, אותה זיהה כמסורת ארכאולוגית קוהרנטית הנבדלת הן מעמי האזור הארקטי הקדומים יותר והן מקהילות האינואיטים ההיסטוריות של זמנו. פרסומיו לאורך שנות ה-20 וה-30 הציגו את מושג תרבות תולה לעולם המלומד הרחב יותר, והעניקו לארכאולוגים ברחבי הצפון המקיף את הקוטב מסגרת ואוצר מילים משותפים לסיווג אתרים ארקטיים פרהיסטוריים, הנותרים בשימוש, מעודכנים אך שלמים ביסודם, בדיסציפלינה כיום. עבודתו גם הובילה אותו לדחות תיאוריות קודמות שהציעו קיומה של תרבות תקופת אבן גרינלנדית נפרדת שקדמה לאנשי תולה — שיפוט שהפך למורכב יותר מאוחר יותר כאשר תיארוך פחמן-14 בשנות ה-50 סיפק ראיות המצדיקות היבטים של אותן תיאוריות מוקדמות, תזכורת לכך שאפילו עבודת שדה יסודית יכולה להתעלות על ידי טכניקות שטרם הומצאו בזמנה.
קריירה שנבנתה על נסיעות חוזרות צפונה
מתיאסן לא עצר במפרץ הדסון. הוא המשיך להוביל שש משלחות נפרדות לגרינלנד בין 1929 ל-1955, כשהוא מקיים יותר משלושה עשורים של עבודת שדה ארקטית ישירה. ב-1929 הוא חפר אתרים של תרבות מתקופת הוויקינגים (Norse) באינוגסוק (Inugsuk), גרינלנד, ועבד לצד עוזרת המחקר פרדריקה דה לגונה (Frederica de Laguna), שהפכה בעצמה לאחת הארכאולוגיות האמריקאיות המשמעותיות ביותר באזור הארקטי של המאה העשרים — שיתוף פעולה שעזר להעביר את שיטותיו של מתיאסן לדור הבא של התחום משני עברי האוקיינוס האטלנטי. לאורך כל הדרך, היסטוריונים של התחום זוקפים לזכות עבודתו של מתיאסן במפרץ הדסון ובגרינלנד את הסימון, במובן מילולי למדי, של תחילת התקופה המקצועית בארכאולוגיה הארקטית — המעבר מחקר ארקטי חובבני או אתנוגרפי גרידא לעבר חפירה שיטתית מבוססת סטרטיגרפיה המבוצעת על ידי מומחים מאומנים.
הנהגה מוזיאלית
הקריירה המוסדית של מתיאסן הגיעה לשיאה במוזיאון הלאומי של דנמרק, שם כיהן כאוצר המחלקה הפרהיסטורית מ-1941 עד 1946 לפני שקודם לאוצר הראשי של אותה מחלקה, תפקיד בו החזיק מ-1946 עד 1962. תקופת כהונתו הארוכה במוזיאון העניקה לו עשורים של סמכות מוסדית לעצב את האופן שבו דנמרק אספה, שימרה ופירשה את התיעוד הארכאולוגי שלה, לצד ההתמחות הארקטית שלו. בשנת 1932 העניקה לו החברה הגאוגרפית המלכותית הדנית את מדליית הנס אגדה (Hans Egede Medal), אחד הכבודים העיקריים של דנמרק להישגים קוטביים וגאוגרפיים, והוא ישב בוועדה המייסדת הדנית של ה-Societas Arctica Scandinavica, גוף סקנדינבי מוקדם לשיתוף פעולה מלומד באזור הארקטי.
מדוע תרקל מכונה גאון
טענתו של מתיאסן למילה נשענת על פעולת סיווג ספציפית ובעלת השלכות: בעמדו בין חורבות בתי אדמה לא מפורשות וערימות אשפה על חופי מפרץ הדסון, הוא זיהה תרבות פרהיסטורית קוהרנטית, ללא שם קודם, והעניק לארכאולוגיה את הקטגוריה המושגית — תרבות תולה — שהתחום כולו עדיין מארגן את עצמו סביבה מאה שנים מאוחר יותר. סוג כזה של זיהוי דפוסים, שהופך ראיות פיזיות מפוזרות לטקסונומיה מדעית עמידה, הוא מיומנות נדירה באמת, והוא דרש ממנו לשלב משמעת חפירה בשטח עם מוח מסנתז ומשווה המסוגל לראות רציפות על פני אתרים המרוחקים מאות קילומטרים זה מזה. מקרה הנגד הכן הוא ששיטותיו, חלוציות ככל שהיו עבור 1922, היו פרימיטיביות בסטנדרטים מאוחרים יותר, ולפחות אחד משיפוטיו הפרשניים העיקריים — דחייתו את קיומה של תרבות תקופת אבן גרינלנדית נפרדת — הוכח מאוחר יותר כלא שלם על ידי טכניקות פחמן-רדיואקטיבי שלא הייתה לו גישה אליהן. הוא היה פחות חוזה בודד ויותר מומחה מיומן שצורף למשלחת בעלת משאבים טובים באופן יוצא דופן בדיוק ברגע שבו הארכאולוגיה הארקטית נזקקה למישהו שיבצע את העבודה היסודית; הגאונות שלו הייתה תצפית וסיווג ממושמעים בתנאי שטח קשים, לא מקוריות תיאורטית מהסוג שמעצב מחדש את הנחות היסוד של דיסציפלינה.
מורשת
המונח "תרבות תולה" שטבע מתיאסן נותר הכינוי הסטנדרטי המשמש ארכאולוגים ברחבי האזור הארקטי של צפון אמריקה וגרינלנד כיום, מורשת שיום בקנה מידה של שם סוג בביולוגיה. עשרות שנותיו בראש המחלקה הפרהיסטורית של המוזיאון הלאומי של דנמרק ושש משלחותיו לגרינלנד הרחיבו את עבודת היסוד ההיא ממפרץ הדסון לקריירה ארוכת שנים של ניהול הארכאולוגיה הארקטית, תוך ביצור תפקידה המוסדי המרכזי של דנמרק בתחום שחפירותיו שלו ייסדו למעשה.