חיים מוקדמים והשכלה
השימוש היחיד בפצצה אטומית הוא למנוע ממישהו אחר להשתמש בה. ג'ורג' ואלד (George Wald) היה מדען אמריקאי שחקר פיגמנטים ברשתית. הוא זכה בחלק מפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1967 יחד עם הלדן קפר הארטליין (Haldan Keffer Hartline) וראגנר גרניט (Ragnar Granit). מחקר כחוקר בתר-דוקטורט, גילה ואלד כי ויטמין A הוא מרכיב ברשתית. ניסויי ההמשך שלו הראו שכאשר הפיגמנט רודופסין נחשף לאור, הוא מניב את החלבון אופסין ותרכובת המכילה ויטמין A. ממצא זה הצביע על כך שוויטמין A חיוני לתפקוד הרשתית. בשנות ה-50, השתמשו ואלד ועמיתיו בשיטות כימיות כדי להפיק פיגמנטים מהרשתית. לאחר מכן, באמצעות ספקטרופוטומטר, הם הצליחו למדוד את בליעת האור של הפיגמנטים.
מחקר פיגמנטים ברשתית
מאחר שבליעת האור על ידי פיגמנטים ברשתית תואמת לאורכי הגל שמפעילים בצורה הטובה ביותר את תאי הקולטנים, ניסוי זה הראה את אורכי הגל שהעין יכולה לקלוט בצורה הטובה ביותר. עם זאת, מכיוון שתאי קנים מהווים את רוב הרשתית, מה שואלד ועמיתיו מדדו באופן ספציפי היה הבליעה של רודופסין, פיגמנט הראייה העיקרי בקנים. מאוחר יותר, בעזרת טכניקה הנקראת מיקרוספקטרופוטומטריה, הוא הצליח למדוד את הבליעה ישירות מהתאים, במקום מהפקת פיגמנטים. הדבר אפשר לוואלד לקבוע את בליעת הפיגמנטים בתאי המדוכים גולדשטיין, 2001. ביוגרפיה ג'ורג' ואלד נולד בעיר ניו יורק, בנם של ארנסטין רוזנמן ואייזק ואלד, הורים מהגרים יהודים. הוא היה חבר במחזור הבוגרים הראשון של בית הספר התיכון הטכני ברוקלין בניו יורק בשנת 1923.
קריירה אקדמית ונסיעות
הוא קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת ניו יורק בשנת 1927 ותואר דוקטור בזואולוגיה מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1932. לאחר סיום לימודיו, קיבל מענק נסיעות מהמועצה הלאומית למחקר של ארה"ב. ואלד השתמש במענק זה כדי לעבוד בגרמניה עם אוטו היינריך ורבורג (Otto Heinrich Warburg), שם זיהה את ויטמין A ברשתית. לאחר מכן המשיך ואלד לעבוד בציריך שבשוויץ עם מגלה ויטמין A, פאול קארר (Paul Karrer). לאחר מכן עבד ואלד תקופה קצרה עם אוטו פריץ מאיירהוף (Otto Fritz Meyerhof) בהיידלברג שבגרמניה, אך עזב את אירופה לאוניברסיטת שיקגו בשנת 1933 כאשר אדולף היטלר עלה לשלטון והחיים באירופה הפכו למסוכנים יותר עבור יהודים. בשנת 1934 הגיע ואלד לאוניברסיטת הרווארד, שם הפך למדריך ולאחר מכן לפרופסור. הוא נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1950 ובשנת 1967 הוענק לו פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על תגליותיו בתחום הראייה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אקטיביזם פוליטי
בשנת 1966 הוענקה לו מדליית פרדריק אייבס על ידי האגודה האופטית של אמריקה (OSA) ובשנת 1967 מדליית הזהב של פאול קארר מאוניברסיטת ציריך. ואלד שרטט את בליעת הפיגמנט בקנים (עקומה שחורה), ולאחר מכן את בליעת הפיגמנטים במדוכים (עקומות אדומות, ירוקות וכחולות). ואלד התבטא בנושאים פוליטיים וחברתיים רבים, ופרסומו כחתן פרס נובל הביא תשומת לב לאומית ובינלאומית לדעותיו. הוא היה פציפיסט ומתנגד קולני למלחמת וייטנאם ולמרוץ החימוש הגרעיני. בנאומו ב-MIT בשנת 1969 הלין ואלד: "הממשלה שלנו הפכה להיות טרודה במוות, בעסקי ההרג וההריגה". בשנת 1980 שירת ואלד כחלק מהמשלחת של רמזי קלארק לאיראן במהלך משבר בני הערובה באיראן. יחד עם מספר קטן של זוכי פרס נובל אחרים, הוא הוזמן בשנת 1986 לטוס למוסקבה כדי לייעץ למיכאיל גורבצ'וב בנושאים סביבתיים שונים.
שנים מאוחרות וחיים אישיים
במהלך שהותו שם, הוא שאל את גורבצ'וב על מעצרם, כליאתם והגלייתם של ילנה בונר (Yelena Bonner) ובעלה, חתן פרס נובל אנדריי סחרוב (Andrei Sakharov) זוכה פרס השלום, 1975. ואלד דיווח כי גורבצ'וב אמר שאינו יודע דבר על כך. בונר וסחרוב שוחררו זמן קצר לאחר מכן, בדצמבר 1986. ג'ורג' ואלד עם אשתו רות האברד (Ruth Hubbard) בשנת 1967. כחבר במרכז המשאבים למילה בבוסטון, הוא היה אחד המדענים הראשונים שהתנגדו למילה, אך מאמרו "מילה", שנדחה על ידי הניו יורק טיימס בשנת 1975, פורסם בשנת 2012 רק על ידי מגזין אנגלי. ואלד מת בקיימברידג', מסצ'וסטס. הוא היה נשוי פעמיים: בשנת 1931 לפרנסס קינגסלי (1906–1980) ובשנת 1958 לביוכימאית רות האברד.
נולדו לו שני בנים מקינגסלי – מייקל ודייוויד; לו ולהאברד נולד בן – מוזיקולוג והמוזיקאי עטור הפרסים אלייג'ה ואלד (Elijah Wald) – ובת, דבורה, עורכת דין בולטת לענייני משפחה. הוא היה אתאיסט.