אלכסנדר פלמינג: הבלגן שהציל מיליונים
בספטמבר 1928, בקטריולוג סקוטי חזר מחופשת קיץ לשולחן מעבדה שהשאיר עמוס בצלחות תרבית ישנות, ומצא צלחת אחת של חיידקי סטפילוקוקוס מזוהמת בנבג עובש תועה. סביב העובש, החיידקים מתו. רוב המיקרוביולוגים של התקופה היו שוטפים את הצלחת וממשיכים הלאה. אלכסנדר פלמינג הסתכל מקרוב במקום זאת, והחומר שבודד מאותו עובש — פניצילין — יציל יותר חיי אדם מכל תגלית רפואית אחרת של המאה העשרים. זוהי גם, בצדק, אחת ה"תגליות" המתווכחות ביותר בהיסטוריה של המדע, מכיוון שפלמינג עצמו מעולם לא הפך אותה לתרופה שמישה.
נער חווה מאיירשייר
אלכסנדר פלמינג נולד ב-6 באוגוסט 1881, בחוות לוצ'פילד באיירשייר, סקוטלנד, אחד משמונה ילדים במשפחת חקלאים; אביו מת כשפלמינג היה בן שבע, והשאיר את אמו לנהל את החווה. בגיל שלוש-עשרה עבר ללונדון לגור עם אחיו הבכור תומאס, רופא עיניים, וב-1901 זכה במלגה לבית הספר לרפואה של בית החולים סנט מרי בפדינגטון, מוסד שנשאר ביתו המקצועי לשארית הקריירה שלו. הוא הוסמך ברפואה ב-1906 בהצטיינות והצטרף למחלקה להזרקות שניהל סר אלמרוט רייט בסנט מרי, והחל שותפות מחקרית וחונכות שעיצבו את כל השקפתו המדעית.
פצעים, חומרי חיטוי, ותגלית ראשונה
במהלך מלחמת העולם הראשונה, פלמינג שירת כקפטן בחיל הרפואה המלכותי, ועבד במעבדת מחקר פצעים בצרפת תחת הדרכתו של רייט. שם הוא הדגים משהו שעמד בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת: חומרי החיטוי הכימיים החזקים שרופאים שפכו לתוך פצעי חיילים עשו לעיתים קרובות יותר נזק מתועלת, והרגו את תאי הדם הלבנים שהיו נלחמים בזיהום באופן טבעי, תוך כישלון להגיע לחיידקים עמוק ברקמה פגועה. הנכונות המוקדמת ההיא להטיל ספק בטיפול מקובל על סמך הראיות שלפניו הפכה לדפוס. בתחילת שנות ה-20, פלמינג גילה את הליזוזים, אנזים הקיים בריר האף, בדמעות ובנוזלי גוף אחרים המסוגל להשמיד חיידקים מסוימים — תגלית אנטיבקטריאלית אמיתית בזכות עצמה, אם כי כזו עם יישום קליני מוגבל, שעם זאת הוכיחה שיש לו עין להבחין מתי חיידקים מתנהגים בצורה בלתי צפויה בצלחת תרבית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תאונה, שהובחנה
העין הזו לבלתי צפוי היא שהפכה תאונת מעבדה רגילה לתגלית המשמעותית ביותר בקריירה שלו. כשחזר מחופשה בספטמבר 1928, פלמינג מצא צלחת תרבית סטפילוקוקוס שהושארה ללא כיסוי וזוהמה על ידי נבג עובש פניציליום הנישא באוויר, והוא הבחין שמושבות החיידקים המקיפות את העובש הושמדו בעוד מושבות רחוקות יותר שגשגו ללא הפרעה. היכן שרוב החוקרים היו משליכים צלחת מזוהמת כהרוסה, פלמינג בודד את העובש, אישר שהוא מייצר חומר המסוגל להרוג מגוון חיידקים גורמי מחלות, וקרא לחומר ההוא פניצילין. הוא פרסם את ממצאיו ב-1929, אך ראה את הפניצילין בעיקר כחומר חיטוי מקומי וככלי מעבדתי שימושי לבידוד חיידקים מסוימים, ולא כטיפול בהזרקה — והוא נאבק, ללא הכימיה לטהר ולייצב את התרכובת בקנה מידה גדול, לפתח אותה עוד בעצמו.
מסקרנות לתרופה
במשך כעשור, פניצילין נותר סקרנות מדעית ולא תרופה. היו אלה הווארד פלורי וארנסט צ'יין, שעבדו באוקספורד, שבשנת 1940 פתרו את הבעיה שפלמינג לא יכול היה: טיהור פניצילין לצורה יציבה ומרוכזת והדגמה בניסויים בבעלי חיים ואז בבני אדם שהוא יכול לרפא זיהומים חיידקיים קטלניים אחרת. עבודתם, שהואצה על ידי לחץ בזמן מלחמה לטפל בפצעי שדה קרב מזוהמים, הפכה את התצפית המעבדתית של פלמינג לתרופה בייצור המוני תוך כמה שנים — יריית הפתיחה האמיתית של עידן האנטיביוטיקה, שנבנתה על תגלית בת עשור שכמעט נשכחה.
הכרה ואזהרה נבואית
פלמינג נבחר לעמית החברה המלכותית ב-1943 וקיבל תואר אבירות מהמלך ג'ורג' השישי ב-1944. ב-1945 הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם פלורי וצ'יין, כבוד שהכיר רשמית בתרומותיהם הנפרדות של כל שלושת הגברים במקום לזקוף את הקרדיט לפלמינג בלבד. בהרצאת הנובל שלו, פלמינג פרסם אזהרה שהתיישנה בדיוק יוצא דופן: שמתן מינון חסר של פניצילין למטופלים יאפשר לחיידקים שורדים לפתח עמידות אליו. עמידות לאנטי-מיקרוביאליים מוכרת כיום כאחד מאיומי בריאות הציבור הגלובליים הגדולים של המאה העשרים ואחת, בעיה שפלמינג צפה מהדוכן באותה שנה שהתרופה הגיעה לייצור המוני.
מדוע אלכסנדר מכונה גאון
הגאונות של פלמינג לא הייתה גאונות של המצאה שיטתית אלא של קשב — המשמעת הספציפית של הבחנה באנומליה בצלחת מעבדה מבולגנת ומזוהמת שכמעט כל אחד אחר היה זורק, ובעל ידע רקע מספיק, מעבודת הליזוזים שלו ומהספקנות שלו כלפי חומרי חיטוי בזמן המלחמה, כדי לזהות את מה שהוא מסתכל עליו. היכולת הזו לחלץ תגלית ממה שנראה כתאונה היא אמיתית ומתועדת היטב, והמאמר שלו מ-1929 ופרס נובל שלאחר מכן משקפים הכרה מדעית אמיתית, לא יצירת מיתוסים בדיעבד. הסיבוך הכנה, שהוכר על ידי פרס נובל המשותף עצמו, הוא שפלמינג לא הפך את התצפית שלו לתרופה: היו אלה הכימיה והניסויים הקליניים של פלורי וצ'יין, עשור לאחר מכן, שעשו את העבודה המדעית הקשה והניתנת לוויכוח כמשמעותית יותר של הפיכת הפניצילין לשימושי בכלל, ובלי אותם המאמר של פלמינג מ-1929 היה עשוי להישאר הערת שוליים. הגאונות של פלמינג הייתה המיומנות הנדירה והפסיבית יותר של זיהוי תגלית כאשר המקרה הגיש לו אחת; הגאונות השיטתית שהפכה אותה לתרופה הייתה שייכת במידה רבה לאחרים.
מורשת
פלמינג מת ב-11 במרץ 1955, בלונדון, ואפרו נטמן בקתדרלת סנט פול, מקום מנוחה השמור בדרך כלל לדמויות בעלות חשיבות לאומית. פניצילין והאנטיביוטיקה שבאה בעקבותיו זוכים לקרדיט על הצלת מאות מיליוני חיים מאז, והאזהרה של פלמינג עצמו לגבי עמידות נקראת כעת פחות כזהירות ויותר כנבואה, שכן התרופות שנבנו על צלחת התרבית המזוהמת שלו עומדות בפני האיום המדויק שהוא חזה מרגע שהן הצליחו.