בכל פעם שאתה נופל, תאסוף משהו.
אוסוルド תאודור אברי הבן (Oswald Theodore Avery Jr.) היה רופא וחוקר רפואי אמריקאי-קנדי. החלק העיקרי של קריירה שלו הוקדש לבית החולים רוקפלר בעיר ניו יורק. אברי היה ממנסחי הביולוגיה המולקולרית הראשונים וחלוץ באימונוכימיה, אך הוא ידוע בעיקר בשל הניסוי שפורסם בשנת 1944 יחד עם עמיתיו קולין מקלאוד ומקלין מקארתי, אשר ביודעם בודד את ה-DNA כחומר שממנו עשויים גנים וכרומוזומים.
הזוכה בפרס נובל ארנה טיסלואי (Arne Tiselius) אמר שאברי היה המדען הראוי ביותר שלא קיבל את פרס נובל על עבודתו, אף על פי שהיה מועמד לפרס לאורך שנות ה-30, ה-40 וה-50 של המאה ה-20.
מכתש הירח אברי נקרא על שמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תוכן העניינים 1 חייו המוקדמים והשכלתו 2 מכון רוקפלר 3 הדיון על הפתוגן במגפת השפעת של 1918 4 DNA כבסיס לגנים 5 ביבליוגרפיה 6 מקורות 7 קריאה נוספת
חייו המוקדמים והשכלתו אברי נולד בהליפקס שבנובה סקוטשה בשנת 1877 לפרנסיס ג'וזף אברי, כומר בטיסטי, ולאשתו אליזבת קרוודי. הזוג היגר מבריטניה בשנת 1873. אוסוルド אברי נולד וגדל בבית שורות מעץ קטן ברחוב מורן בצפון הליפקס, כיום מבנה מורשת מוכר. כאשר אברי בן 10, עברה משפחתו للלוואר איסט סייד של העיר ניו יורק. אברי סיים את התואר הראשון שלו באוניברסיטת קולגייט והיה חבר במחזור 1900. אברי למד תחילה מוזיקה ולאחר מכן עבר לרפואה בקולג', קיבל את תואר הרופא שלו והחל לעסוק ברפואה בשנת 1904.
מכון רוקפלר בשנת 1912, רופוס קול, ששם לב לכמה מפרסומיו של אברי, הציע לו משרה בבית החולים רוקפלר שנפתח לאחרונה, מתקן למחקר קליני שהיה חלק ממכון רוקפלר. אברי נענה להצעה. במכון, קול, אברי ואלפונס דושז פיתחו את הסרום החיסוני היעיל הראשון נגד זן של פנאומוקוק, חיידק הגורם לדלקת ריאות. הסרום הופק מדמו של סוסים נגועים.
הדיון על הפתוגן במגפת השפעת של 1918 בשיא מגפת השפעת של 1918, ההשпоте הדומיננטית הייתה שגורם המחלה היה חיידק – במיוחד Haemophilus influenzae שנקרא אז 'הבצילוס של פייפר' או Bacillus influenzae, מיקרוביום שבודד לראשונה על ידי הבקטריולוג הגמני ריכרד פייפר, אשר זיהה אותו בדגימות אפיות של חולים שנדבקו בשפעת עונתית עשרות שנים קודם לכן ואשר נמצא גם בדגימות רבות אך לא כולן שנלקחו מחולים במגפת 1918. הכישלון בבידוד B. influenzae אצל חלק מהחולים יוחס בדרך כלל לקושי בתרביות החיידק.
פיטר אוליצקי ופרדריק גייטס במכון רוקפלר גילו שהפרשות אפיות מחולים נגועים עדיין יכולות לגרום למחלה בריאותיהם של ארנבות לאחר סנון דרך מסנן ברקפלד מונע חיידקים, אך חוקרים אחרים לא יכלו לשחזר את תוצאותיהם. אברי פקפק תחילה בנתונים של אוליצקי וגייטס, ויצא להוכיח את השערת B. influenzae. לשם כך, הוא פיתח מצעי תרבית משופרים עבור B. influenzae, אשר אומצו באופן נרחב והפחיתו את האפשרות לתוצאות שליליות שגויות. עם זאת, עדיין לא ניתן היה למצוא את B. influenzae אצל כל חולי השפעת. הגורם האמיתי לשפעת, וירוס, לא התגלה עד שנות ה-30.
DNA כבסיס לגנים לאחר מגפת השפעת, אברי חזר לעבודתו על פנאומוקוק. הוא זיהה זנים R ו-S של החיידק; האחרון גרם למחלה והיה בעל קפסולת פוליסכריד, בעוד שלראשון חסרה הקפסולה והוא היה לא מזיק. הניסוי של גריפית' משנת 1928 הראו כי היכולת לייצר קפסולה יכולה לעבור מזן S לזן R של חיידקים, גם אם חיידקי זן S הומתו קודם לכן.
במשך שנים רבות, סברו כי המידע הגנטי כלול בחלבון התא. תוך המשך המחקר שביצע פרדריק גריפית', אברי עבד עם קולין מקלאוד ומקלין מקארתי על תעלומת התורשה. הוא קיבל מעמד של פרופסור אמריטוס ממכון רוקפלר בשנת 1943, אך המשיך לעבוד במשך חמש שנים, אף על פי שבאותו זמן היה כבר בסוף שנות השישים לחייו. טכניקות היו זמינות להסרת תרכובות אורגניות שונות מחיידקים, ואם התרכובות האורגניות הנותרות עדיין יכלו לגרום לחיידקי זן R לעבור טרנספורמציה, אז החומרים שהוסרו לא יכלו להיות נושאי הגנים. מחיידקי S הוסרו תחילה המבנים התאיים הגדולים. לאחר מכן הם טופלו באנזימים פרוטאזות, אשר הסירו את החלבונים מהתאים לפני שהשארית הונחה עם חיידקי זן R. חיידקי זן R עברו טרנספורמציה, כלומר חלבונים לא נשאו את הגנים הגורמים למחלה. לאחר מכן שאריות חיידקי זן S טופלו באנזים דאוקסיריבונוקלאז שהסיר את ה-DNA. לאחר טיפול זה, חיידקי זן R לא עברו עוד טרנספורמציה. דבר זה הראה ש-DNA הוא החומר שהפך את חיידקי זן R לחיידקי זן S והעיד על היותו נושא הגנים בתאים.
אלפרד הרשי ומרתה צ'ייס קידמו את מחקרו של אברי בשנת 1952 עם ניסוי הרשי-צ'ייס. ניסויים אלו סללו את הדרך לגילוי המבנה הסלילי של ה-DNA על ידי ווטסון וקריק, ובכך ללידת הגנטיקה המודרנית והביולוגיה המולקולרית. על אירוע זה כתב אברי במכתב לאחיו הצעיר רוי, בקטריולוג בבית הספר לרפואה של ונדרבילט: "זה הרבה כיף להפריח בועות אבל חכם יותר לפוצץ אותן בעצמך לפני שמישהו אחר ינסה".
הזוכה בפרס נובל ג'ושוע לדרברג הצהיר כי אברי ומעבדתו סיפקו "את הפלטפורמה ההיסטורית של מחקר ה-DNA המודרני" ו"בישרו את המהפכה המולקולרית בגנטיקה ובמדע הביו-רפואי בכלל". אברי ידוע בעיקר בזכות גילויו משנת 1944 לפיו DNA הוא החומר שממנו עשויים גנים וכרומוזומים.