הרמן בורהאווה
הרמן בורהאווה (בהולנדית: Herman Boerhaave, 31 בדצמבר 1668 – 23 בספטמבר 1738) היה כימאי, בוטנאי, הומניסט נוצרי ורופא הולנדי. לעיתים הוא נחשב למייסד ההוראה הקלינית ובית החולים האקדמי המודרני, יחד עם הרופא הוונציאני סנטוריו סנטוריו (Santorio Santorio, 1561–1636). בורהאווה הנהיג גישה כמותית ברפואה, יחד עם תלמידו אלברכט פון האלר (Albrecht von Haller, 1708–1777).
הוא היה הראשון שבודד את החומר הכימי אוריאה מהשתן. הוא היה הרופא הראשון שהכניס מדידות באמצעות מדחום לפרקטיקה הקלינית. המוטו שלו היה Simplex veri sigillum: 'הפשטות היא חותם האמת'. הוא מכונה לעיתים קרובות "היפוקרטס ההולנדי".
ביוגרפיה
בורהאווה נולד בפורהאוט (Voorhout) ליד ליידן. כבנו של כומר פרוטסטנטי, בנעוריו למד בורהאווה לתואר בתאולוגיה ורצה להיות מטיף. עם זאת, לאחר מות אביו, הוצעה לו מלגה והוא נכנס לאוניברסיטת ליידן, שם קיבל תואר שני בפילוסופיה בשנת 1690, עם דיסרטציה שכותרתה De distinctione mentis a corpore (על ההבדל בין הנפש לגוף). שם הוא תקף את משנתם של אפיקורוס, תומאס הובס וברוך שפינוזה. לאחר מכן פנה ללימודי רפואה. הוא קיבל את הדוקטורט לרפואה מאוניברסיטת הרדרווייק (Harderwijk) (כיום חלדרלנד) בשנת 1693, עם דיסרטציה שכותרתה De utilitate explorandorum in aegris excrementorum ut signorum (התועלת בבחינת סימני מחלה בהפרשות החולים).
בשנת 1701 מונה למרצה על מוסדות הרפואה בליידן; בנאום הפתיחה שלו, De commendando Hippocratis studio, הוא המליץ לתלמידיו על אותו רופא דגול כמודל לחיקוי. בשנת 1709 הפך לפרופסור לבוטניקה ורפואה, ובמסגרת תפקידו זה שירת היטב לא רק את האוניברסיטה שלו, אלא גם את המדע הבוטני, באמצעות שיפורים ותוספות לגן הבוטני של ליידן, ועל ידי פרסום עבודות רבות המתארות מיני צמחים חדשים.
ב-14 בספטמבר 1710 נשא בורהאווה לאישה את מריה דרולנוו (Maria Drolenvaux, 1686–1746), בתו של הסוחר העשיר, חבר המועצה אברהם דרולנוו. נולדו להם ארבעה ילדים, מתוכם בת אחת, מריה יוהאנה (1712–1791) – אשתו של אספן האמנות הגרמני בעל קשרים פוליטיים משפיעים פרדריק רוזן דה תומס (Frederic Count de Thoms, 1696–1746), הגיעה לבגרות. בשנת 1722 החל לסבול ממקרה חמור של גאוט, והחלים בשנה שלאחר מכן.
בשנת 1714, כאשר מונה לרקטור האוניברסיטה, הוא ירש את גוברט בידלו (Govert Bidloo) בראש הקתדרה לרפואה מעשית, ובתפקיד זה הנהיג את המערכת המודרנית של הוראה קלינית. השאלה אם היה הראשון לעשות זאת נתונה במחלוקת; לדברי היסטוריון רפואי אחד, בורהאווה "לא היה חדשן של פרקטיקה זו, ואף לא מתרגל נמרץ במיוחד שלה", אם כי הוא אכן עזר להפוך את השיטה לפופולרית. ארבע שנים לאחר מכן מונה גם לראש הקתדרה לכימיה. בשנת 1728 נבחר לאקדמיה הצרפתית למדעים, וכעבור שנתיים לחברה המלכותית של לונדון. בשנת 1729 מצב בריאותו המידרדר אילץ אותו להתפטר מהקתדרות לכימיה ובוטניקה; הוא נפטר בליידן לאחר מחלה ממושכת ומכאיבה.
מורשת
המוניטין שלו הגדיל כל כך את תהילתה של אוניברסיטת ליידן, במיוחד כבית ספר לרפואה, עד שהפך פופולרי בקרב מבקרים מכל רחבי אירופה. כל נסיכי אירופה שלחו אליו תלמידים, שמצאו בפרופסור מיומן זה לא רק מורה בלתי נלאה, אלא גם אפוטרופוס אוהב. כאשר פיוטר הגדול נסע להולנד בשנת 1716 (הוא היה בהולנד לפני כן ב-1697 כדי ללמוד עניינים ימיים), הוא גם לקח שיעורים מבורהאווה. וולטר נסע לראותו, וכך גם קארל לינאוס (Carl Linnaeus), שהפך לחבר קרוב וקרא על שמו את הסוג בורהביה (Boerhavia). בסיפור אחד שכנראה אינו אמיתי כדי להראות את היקף תהילתו של בורהאווה, אדם מסין שלח לו מכתב ממוען רק "למר בורהאווה, רופא באירופה", והוא הגיע אליו בבוא העת.
תיאטרון הניתוחים של אוניברסיטת ליידן שבו עבד פעם כאנטומיסט נמצא כעת במרכזו של מוזיאון הקרוי על שמו; מוזיאון בורהאווה (Boerhaave Museum). האסטרואיד 8175 Boerhaave נקרא על שם בורהאווה. מ-1955 עד 1961 הודפסה דמותו של בורהאווה על שטרות הולנדיים של 20 גילדן. המרכז הרפואי של אוניברסיטת ליידן מארגן הכשרות רפואיות הנקראות קורסי בורהאווה.
הייתה לו השפעה עצומה על התפתחות הרפואה והכימיה בסקוטלנד. בתי ספר לרפואה בריטיים נותנים קרדיט לבורהאווה על פיתוח מערכת החינוך הרפואי שעליה מבוססים המוסדות הנוכחיים שלהם. כל חבר מייסד של בית הספר לרפואה באדינבורו למד בליידן והשתתף בהרצאות של בורהאווה על כימיה, כולל ג'ון רתרפורד (John Rutherford) ופרנסיס הום (Francis Home). ספרו של בורהאווה Elementa Chemiae (1732) מוכר כספר הלימוד הראשון בכימיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בורהאווה תיאר לראשונה את תסמונת בורהאווה, הכוללת קרע בוושט, בדרך כלל כתוצאה מהקאות נמרצות. ידוע לשמצה כי בשנת 1724 תיאר את המקרה של הברון יאן ואן וסנאר (Jan van Wassenaer), אדמירל הולנדי שמת ממצב זה בעקבות סעודת זלילה ופליטת מזון שבאה בעקבותיה. המצב היה קטלני באופן אחיד לפני הטכניקות הכירורגיות המודרניות המאפשרות תיקון של הוושט.
בורהאווה ביקר את בן דורו ההולנדי ברוך שפינוזה, ותקף אותו בדיסרטציה שלו מ-1688. יחד עם זאת, הוא העריץ את אייזק ניוטון והיה נוצרי אדוק שלעיתים קרובות כתב על אלוהים בעבודותיו. אוסף של מחשבותיו הדתיות על רפואה, שתורגם מלטינית לאנגלית, נערך על ידי מכון סר תומאס בראון ליידן תחת השם "נאומיו של בורהאווה". בין היתר, הוא ראה בטבע את בריאתו של אלוהים, ונהג לומר שהעניים הם המטופלים הטובים ביותר שלו כי אלוהים היה משלם השכר שלהם.
תרומות רפואיות
בורהאווה הקדיש את עצמו באופן אינטנסיבי לחקר גוף האדם. הוא הושפע מאוד מהתיאוריות המכניסטיות של רנה דקארט (René Descartes), ושל האסטרונום והמתמטיקאי מהמאה ה-17 ג'ובאני בורלי (Giovanni Borelli), שתיאר תנועות בעלי חיים במונחים של תנועה מכנית. על בסיס הנחות אלו הציע בורהאווה מודל הידראולי של פיזיולוגיה אנושית. כתביו מתייחסים למכונות פשוטות כגון מנופים וגלגלות ומנגנונים דומים, והוא ראה באיברי הגוף ובראשיו כמי שהורכבו ממבנים דמויי צינורות. הפיזיולוגיה של הוורידים, למשל, הושוותה על ידו לפעולת צינורות. הוא הדגיש את החשיבות של איזון נאות של לחץ נוזלים, וציין כי נוזלים צריכים להיות מסוגלים לנוע סביב הגוף בחופשיות, ללא מכשולים. לשם רווחתו, הגוף היה צריך להיות מווסת עצמית, כדי לשמור על מצב בריא של שיווי משקל. המושג של בורהאווה לגבי הגוף כמנגנון מיקד את תשומת ליבו הרפואית בבעיות חומריות ולא בהסברים אונטולוגיים או אזוטריים למחלות.
הוראתו של בורהאווה את ידיעותיו ופילוסופיית שלו משכה סטודנטים רבים לאוניברסיטת ליידן. הוא הדגיש את חשיבות המחקר האנטומי המבוסס על תצפית מעשית וניסוי מדעי. תפיסתו את המערכת הגופנית תפסה אחיזה בכל אירופה, ועזרה לשנות את החינוך הרפואי בבתי הספר האירופיים. תובנותיו עוררו עניין רב בקרב הוגים רפואיים ביקורתיים אחרים, לא פחות אצל פרידריך הופמן (Friedrich Hoffmann), שדגל בתוקף בחשיבותם של עקרונות פיזיקו-מכניים לשימור או אף לשחזור הבריאות. כפרופסור בליידן, בורהאווה השפיע על סטודנטים רבים. חלקם בניסוייהם תמכו וקידמו את הפילוסופיה שלו, בעוד אחרים דחו אותה והציעו תיאוריות חלופיות של פיזיולוגיה אנושית. הוא הפיק ספרי לימוד וכתבים רבים שבאמצעותם הופצה הגאונות המזוקקת של הרצאותיו בליידן ברחבי אירופה. בשנת 1708 פורסם ספרו Institutiones Medicae בלמעלה מחמש שפות, ויצא בכעשר מהדורות. ספרו Elementa Chemia, ספר לימוד לכימיה בעל שם עולמי, פורסם בשנת 1732.
המושג המכניסטי של גוף האדם חרג מהתפיסות עתיקות היומין שנקבעו על ידי גלנוס ואריסטו. במקום הסתמכות עבדנית על תורות שהועברו מימי קדם, בורהאווה הבין את החשיבות של ביסוס ממצאים סופיים באמצעות חקירה משלו, ועל ידי יישום ישיר של שיטות בדיקה משלו. הגיון חדש זה הרחיב את תחום האנטומיה של הרנסנס: הוא פתח את הדרך לרפורמות בפרקטיקה הרפואית ובהבנה בתחום ה-iatrochemistry (כימיה רפואית).
עבודות
- Oratio academica qua probatur, bene intellectam a Cicerone et confutatam esse sententiam Epicuri de summo bono (ליידן, 1688)
- Het Nut der Mechanistische Methode in de Geneeskunde (ליידן, 1703)
- Aphorismi de cognoscendis et curandis morbis (ליידן, 1709), שעליו פרסם תלמידו ועוזרו, ג'רארד ואן סוויטן (Gerard van Swieten, 1700–1772) פרשנות ב-5 כרכים. Aphorismi de cognoscendis et curandis morbis (בלטינית). פריז. 1728 – דרך apud Guillelmum Cavelier, via Jacobea, sub signo Lilii aurei.
- Index plantarum quae in Horto academico Lugduno Batavo reperiuntur (בלטינית). ליידן: Cornelis Boutesteyn. 1710.
- Index alter plantarum quae in horto academico Lugduno-Batavo aluntur (בלטינית). כרך 1. ליידן: Pieter van der Aa (1.). 1720. Index alter plantarum quae in horto academico Lugduno-Batavo aluntur (בלטינית). כרך 2. ליידן: Pieter van der Aa (1.). 1720.
- Institutiones et Experimenta chemiae (פריז, 1724) (לא מורשה). (מהדורה דיגיטלית על ידי אוניברסיטת וספריית המדינה בדיסלדורף)
- Historia plantarum quae in Horto Academico Lugduni-Batavorum crescunt (בלטינית). רומא: Francesco Gonzaga. 1727.
- Elementa chemiae (בלטינית). כרך 1. ליידן: Severinus, Isaak. 1732. Elements of Chemistry. כרך 1. לונדון: Pemberton, J and J. 1735. תורגם מהלטינית המקורית על ידי טימותי דלו, MD.
- Elementa chemiae (בלטינית). כרך 2. ליידן: Severinus, Isaak. 1732.
- Historia plantarum quae in Horto Academico Lugduni-Batavorum crescunt (בלטינית). כרך 1. אמסטרדם. 1738. Historia plantarum quae in Horto Academico Lugduni-Batavorum crescunt (בלטינית). כרך 2. אמסטרדם. 1738.