קרל לנדשטיינר
קרל לנדשטיינר (Karl Landsteiner; 14 ביוני 1868 – 26 ביוני 1943) היה ביולוג, רופא ואימונולוג אוסטרי-אמריקאי. בשנת 1923 היגר עם משפחתו לניו יורק בגיל 55 בשל הזדמנויות מקצועיות, והחל לעבוד במכון רוקפלר.
הוא הבחין בין סוגי הדם העיקריים בשנת 1901, לאחר שפיתח את השיטה המודרנית לסיווג סוגי דם בעקבות זיהוי נוכחותם של אגלוטינינים בדם. בשנת 1937, יחד עם אלכסנדר ס. וינר (Alexander S. Wiener), זיהה את גורם רזוס (Rh), ובכך אפשר לרופאים לערוך עירויי דם מבלי לסכן את חיי המטופל. יחד עם קונסטנטין לבדיטי (Constantin Levaditi) וארווין פופר (Erwin Popper), גילה את נגיף הפוליו בשנת 1909. בשנת 1926 קיבל את פרס ארונסון. בשנת 1930 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. לאחר מותו הוענק לו פרס לסקר בשנת 1946, והוא מתואר לעיתים קרובות כאבי רפואת העירויים.
חיים מוקדמים והשכלה
הוא נולד למשפחה יהודית. אביו לאופולד לנדשטיינר (1818–1875), עיתונאי וינאי ידוע והעורך הראשי של "די פרסה" (Die Presse), מת בגיל 56, כאשר קרל היה בן 6. הילד נקשר מאוד לאמו פאני (לבית הס; 1837–1908). לאחר סיום לימודיו התיכוניים בוינה ועמידה בבחינות הבגרות (Matura), החל ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. לנדשטיינר כתב את עבודת הדוקטורט שלו ב-1891. עוד בהיותו סטודנט פרסם מאמר על השפעת תזונה על הרכב הדם.
בין השנים 1891–1893, למד לנדשטיינר כימיה בווירצבורג אצל הרמן אמיל פישר (Hermann Emil Fischer), במינכן אצל אויגן במברגר (Eugen Bamberger) ובציריך אצל ארתור רודולף האנץ' (Arthur Rudolf Hantzsch). הוא פרסם מספר פרסומים מאותה תקופה, חלקם בשיתוף פעולה עם פרופסורים שלו.
מחקר בווינה; גילוי נגיף הפוליו
לאחר שחזר לווינה הפך לעוזרו של מקס פון גרובר (Max von Gruber) במכון להיגיינה. במחקריו התמקד במנגנון החיסוני ובטבעם של נוגדנים. מנובמבר 1897 עד 1908 שימש לנדשטיינר כעוזר במכון לפתולוגיה-אנטומיה של אוניברסיטת וינה תחת אנטון וייכסלבאום (Anton Weichselbaum), שם פרסם 75 מאמרים העוסקים בנושאים בסרולוגיה, בקטריולוגיה, וירולוגיה ואנטומיה פתולוגית. בנוסף, הוא ביצע כ-3,600 נתיחות לאחר המוות בעשר שנים אלו. וייכסלבאום היה המנחה של לנדשטיינר לקבלת ההסמכה להרצאה פוסט-דוקטורלית ב-1903. בין השנים 1908–1920 היה לנדשטיינר פרוסקטור בבית החולים וילהלמינשפיטל (Wilhelminenspital) בווינה, וב-1911 הושבע כפרופסור חבר לאנטומיה פתולוגית. בתקופה זו גילה – בשיתוף פעולה עם ארווין פופר – את האופי הזיהומי של מחלת הפוליו ובידד את נגיף הפוליו. כהוקרה על תגלית פורצת דרך זו, שהיוותה בסיס למאבק בפוליו, הוא הונצח לאחר מותו בהיכל התהילה של הפוליו בוורם ספרינגס, ג'ורג'יה, שנחנך בינואר 1958.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מחקר סוגי הדם
בשנת 1900 גילה לנדשטיינר שדם של שני אנשים שעברו מגע ביניהם עובר אגלוטינציה, וב-1901 מצא שהשפעה זו נובעת ממגע של דם עם נסיוב דם. כתוצאה מכך הצליח לזהות את שלושת סוגי הדם A, B ו-O, שאותו סימן כ-C, בדם אדם. לנדשטיינר מצא גם שעירוי דם בין אנשים בעלי אותו סוג דם לא הוביל להרס תאי דם, בעוד שזה קרה בין אנשים בעלי סוגי דם שונים. בהתבסס על ממצאיו, עירוי הדם המוצלח הראשון בוצע על ידי רובן אוטנברג (Reuben Ottenberg) בבית החולים מאונט סיני בניו יורק ב-1907.
כיום, עירויי דם מלא הם נדירים. ידוע כיום שאנשים בעלי סוג דם AB יכולים לקבל תרומות של כדוריות דם אדומות מכל שאר סוגי הדם, ושאנשים בעלי סוג דם O-שלילי יכולים לתרום כדוריות דם אדומות לכל שאר הסוגים. אנשים בעלי סוג דם AB מכונים מקבלים אוניברסליים, ואלו בעלי סוג דם O-שלילי ידועים כתורמים אוניברסליים. יחסי תורם-מקבל אלו נובעים מהעובדה שדם מסוג O-שלילי אינו מכיל אנטיגנים של סוג דם A או של סוג דם B. לכן, המערכות החיסוניות של אנשים בעלי סוג דם A, B או AB אינן דוחות את התרומה. בנוסף, מכיוון שאנשים בעלי סוג דם AB אינם יוצרים נוגדנים כנגד אנטיגנים של סוג דם A או B, הם יכולים לקבל כדוריות דם אדומות מאנשים בעלי סוגי דם אלו, כמו גם מאנשים בעלי סוג דם O-שלילי.
בשנת 1930 הוענק ללנדשטיינר פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה כהוקרה על הישגים אלו. על עבודתו החלוצית, הוא מוכר כאבי רפואת העירויים.
עבודת מחקר בהולנד ובארצות הברית
לאחר מלחמת העולם הראשונה, וינה והרפובליקה החדשה של אוסטריה כולה היו במצב כלכלי עגום, מצב שבו לנדשטיינר לא ראה אפשרויות להמשיך בעבודת המחקר שלו. הוא החליט לעבור להולנד וקיבל משרה כפרוסקטור בבית החולים הקתולי הקטן סנט יואנס דה דאו (St. Joannes de Deo, כיום HMC Westeinde) בהאג, וכדי לשפר את מצבו הכלכלי לקח גם עבודה במפעל קטן שייצר טוברקולין ישן (tuberculinum pristinum). הוא גם פרסם מספר מאמרים, חמישה מהם פורסמו בהולנדית על ידי האקדמיה המלכותית למדעים. עם זאת, תנאי העבודה התבררו כלא טובים בהרבה מאלו שבווינה שלאחר המלחמה.
לפיכך, לנדשטיינר קיבל את ההזמנה שהגיעה אליו מניו יורק, ביוזמתו של סיימון פלקסנר (Simon Flexner), שהכיר את עבודתו של לנדשטיינר, לעבוד עבור מכון רוקפלר. הוא הגיע לשם עם משפחתו באביב 1923. לאורך שנות ה-20 עבד לנדשטיינר על בעיות חיסוניות ואלרגיות. בשנת 1927 גילה סוגי דם חדשים: M, N ו-P, ובכך שכלל את העבודה שהחל 20 שנה לפני כן. זמן קצר לאחר מכן, לנדשטיינר ועמיתו, פיליפ לוין (Philip Levine), פרסמו את העבודה, ומאוחר יותר באותה שנה, החלו להשתמש בסוגים אלו בתביעות אבהות.
פרסים ותארים
בנוסף לזכייה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, נבחר לנדשטיינר לאקדמיה הלאומית למדעים ב-1932, לחברה הפילוסופית האמריקאית ב-1935, וקיבל את פרס קמרון לטיפול תרופתי מאוניברסיטת אדינבורו ב-1937. הוא נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1941. בשנת 1946, הוענק לו לאחר מותו פרס לסקר-דה בייקי למחקר רפואי קליני. מאז 2005, יום תורם הדם הבינלאומי נחגג ביום הולדתו של לנדשטיינר.
חיים אישיים
לנדשטיינר המיר את דתו מיהדות לנצרות בשנת 1890, ונטבל לכנסייה הקתולית. בשנת 1916 נישא ללאופולדין הלן ולאסטו (Leopoldine Helene Wlasto), אישה יוונית-אורתודוקסית שהמירה את דתה לדת הקתולית של בעלה.
בשנת 1937 יזם לנדשטיינר ללא הצלחה הליך משפטי נגד מוציא לאור אמריקאי שכלל אותו בספר "מי ומי ביהדות אמריקה" (Who's Who in American Jewry). לנדשטיינר אמר כי "זה יהיה מזיק לי להדגיש בפומבי את דת אבותיי."