קרל לינא tuvimos

קרל לינאוס

קרל לינאוס (בסוּודתית: Carl Linnaeus;‏ 23 במאי 1707 – 10 בינואר 1778), הידוע גם לאחר קבלת תואר האצולה שלו ב-1761 כקרל פון לינה (Carl von Linné), היה ביולוג ורופא שוודי אשר מיסד את השיום הבינומי, המערכת המודרנית למתן שמות ליצורים חיים. הוא ידוע בכינוי "אבי הטקסונומיה המודרנית". רבים מכתביו היו בלטינית; שמו בלטינית מנוסח כ-Carolus Linnæus ולאחר קבלת תואר האצולה שלו ב-1761, כ-Carolus a Linné.

לינאוס היה בנו של כומר קהילה ונולד ברשהולט (Råshult), באזור הכפרי של סמולנד (Småland) שבדרום שוודיה. את רוב השכלה גבוהה קיבל באוניברסיטת אופסלה והחל להרצות שם על בוטניקה ב-1730. הוא חי בחו"ל בין השנים 1735 ל-1738, תקופה שבה למד וגם פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו "Sytema Naturae" (מערכת הטבע) בהולנד. לאחר מכן חזר לשוודיה ונעשה פרופסור לרפואה ולבוטניקה באופסלה. בשנות ה-40 של המאה ה-18 נשלח למסעות שונים ברחבי שוודיה כדי ללאתר ולסווג צמחים ובעלי חיים. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-18 המשיך לאסוף ולסווג בעלי חיים, צמחים ומינרלים, תוך כדי פרסום כרכים אחדים. עד מותו ב-1778 היה לאחד המדענים המוערכים ביותר באירופה.

לינאוס זכה לכינוי Princeps botanicorum (נסיך הבוטנאים) ו"פליניוס של הצפון". הוא נחשב גם לאחד ממייסדי האקולוגיה המודרנית.

בבוטניקה, הקיצור L. משמש לציון לינאוס כסמכות לשמו של מין. בזואולוגיה, הקיצור Linnaeus משמש בדרך כלל; הקיצורים L.‎,‏ Linnæus ו-Linné משמשים גם כן. בפרסומים ישנים יותר נמצא הקיצור "Linn.". לינאוס מוגדר כטיפוס המייצג (type specimen) של המין האנושי, Homo sapiens.

ראשית חייו

### ילדות

לינאוס נולד בכפר רשהולט שבסמולנד, שוודיה, ב-23 במאי 1707. הוא היה בילדם הבכור של ניקולאוס (נילס) לינאוס (שנולד כנילס אינגמרסון) ושל כריסטינה ברודרוסיה (Christina Brodersonia). אביו לימד אותו לטינית כבר בגיל צעיר. נילס, שהיה בן למששלת ארוכה של איכרים וכמרים, היה בוטנאי חובב, כומר לותראני וכומר קהילה בכפר הקטנטן סטנברוהולט (Stenbrohult) שבסמולנד. כריסטינה הייתה בתו של הרקטור של סטנברוהולט, סמואל ברודרוסון (Samuel Brodersonius). שנה לאחר לידתו של לינאוס מת סבו סמואל ברודרוסון, ואביו נילס הפך לרקטור של סטנברוהולט. המשפחה עברה לבית השרד מבית הכומר. עוד בשנותיו הראשונות נראה שלינאוס חיבב צמחים, ופרחים בפרט. בכל פעם שהיה עצוב, היו נותנים לו פרח, דבר שהרגיע אותו מיד. נילס בילה זמן רב בגינתו והציג לעיתים קרובות פרחים בפני לינאוס תוך כדי שהוא מספר לו את שמותיהם. עד מהרה הוקצתה ללינאוס פיסת אדמה משל עצמו שבה יכול היה לגדל צמחים.

אביו של קרל היה הראשון בשושלתו שאימץ שם משפחה קבוע. לפני כן, אבותיו השמשו במערכת שמות הפטרונים של ארצות סקנדינביה; אביו נקרא אינגמרסון על שם אביו אינגמר בנגטסון (Ingemar Bengtsson). כאשר התקבל נילס לאוניברסיטת לונד, הוא נאלץ לבחור שם משפחה. הוא אימץ את השם הלטיני לינאוס (Linnæus) על שם עץ ליים (טיליה) ענק, שנקרא lind בשוודית, אשר צמח בחלקת המשפחה. שם זה אוית עם ליגטורת æ. כשקרל נולד, הוא נקרא קרל לינאוס, עם שם המשפחה של אביו. גם הבן אימץ תמיד את האיות עם ליגטורת æ, הן במסמכים בכתב יד והן בפרסומים. שמו הפטרונימי של קרל היה אמור להיות נילסון, כמו קרל נילסון לינאוס (Carl Nilsson Linnæus).

### השכלה מוקדמת

אביו של לינאוס החל ללמד אותו לטינית בסיסית, דת וגאוגרפיה בגיל צעיר. כשהיה לינאוס בן שבע, החליט נילס לשכור עבורו מורה פרטי. ההורים בחרו ביוהאן טלנדר (Johan Telander), בנו של איכר מקומי. לינאוס לא חיבב אותו, וכתב באוטוביוגרפיה שלו שטלנדר "התאים יותר לכיבוי כישרונותיו של ילד מאשר לפיתוחם".

שנתיים לאחר תחילת שיעוריו הפרטיים, נשלח לבית הספר היסודי לדקדוק בווקשֶה (Växjö) ב-1717. לינאוס למד לעיתים נדירות, ונהג להרחיק לרוב אל האזורים הכפריים כדי לחפש צמחים. בשלב מסוים ביקר אותו אביו, ולאחר ששמע הערכות ביקורתיות מצד מוריו, החליט לשים את הנער כשוליה אצל סנדלר הגון כלשהו. המנהל שלו, דניאל לאנרוס (Daniel Lannerus), שם לב להתעניינותו של לינאוס בבוטניקה, והכיר לו את יוהאן רוטמן (Johan Rothman), רופא המחוז של סמולנד ומורה בבית הספר הקתדרלי (Katedralskolan) בווקשֶה. רוטמן הרחיב את התעניינותו של לינאוס בבוטניקה ועזר לו לפתח עניין ברפואה. בהגיעו לגיל 17, לינאוס כבר הכיר היטב את הספרות הבוטנית הקיימת. הוא ציין ביומנו שהוא "קרא יומם ולילה, כשהוא מכיר כמו את כף ידו את ספר עשבי המרפא של ארביד מונסון (Arvidh Månsson Rydaholm), את 'Flora Åboensis' של טילאנדץ (Tillandz), את 'Serta Florea Suecana' של פלמברג (Palmberg), את 'Chloros Gothica' של ברומליוס (Bromelii) ואת 'Hortus Upsaliensis' של רודבק (Rudbeckii)".

לינאוס החל את לימודיו בבית הספר הקתדרלי בווקשֶה ב-1724, ושם למד בעיקר יוונית, עברית, תאולוגיה ומתמטיקה, תוכנית לימודים שנועדה לנערים שהתכוננו לכлериקטים (כמרים). בשנה האחרונה בגימנסיה, ביקש אביו של לינאוס מהפרופסורים לדעת כיצד מתקדמים לימודיו של בנו; לתדהמתו, רובם אמרו שהנער לעולם לא יהיה מלומד. רוטמן סבר אחרת, והציע שללינאוס עשוי להיות עתיד ברפואה. הרופא הציע שלינאוס יגור עם משפחתו בווקשֶה וילמד פיзиולוגיה ובוטניקה. נילס קיבל את ההצעה.

לימודים אקדמיים

### לונד

רוטמן הראى ללינאוס שבוטניקה היא תחום רציני. הוא לימד את לינאוס לסווג צמחים על פי המערכת של טורנפור (Tournefort). לינאוס למד גם על הרבייה המינית של צמחים, על פי סבסטיאן ואיאן (Sébastien Vaillant). ב-1727, בגיל 21, נרשם לינאוס לאוניברסיטת לונד שבסקונה (Skåne). הוא נרשם בשם Carolus Linnæus, הצורה הלטינית של שמו המלא, שבה השתמש מאוחר יותר גם לפרסומיו בלטינית.

פרופסור קיליאן סטובאוס (Kilian Stobæus), מדען טבע, רופא והיסטוריון, הציע ללינאוס שיעורים פרטיים ומגורים, וכן שימוש בספרייתו שכללה ספרים רבים על בוטניקה. הוא העניק לסטודנט גם כניסה חופשית להרצאותיו. בזמנו הפנוי, לינאוס חקר את הצמחייה של סקונה, יחד עם סטודנטים בעלי תחומי עניין דומים.

### אופסלה

באוגוסט 1728 החליט לינאוס ללמוד באוניברסיטת אופסלה בעצתו של רוטמן, שהאמין כי זו תהיה בחירה טובה יותר אם לינאוס ירצה ללמוד גם רפואה וגם בוטניקה. רוטמן ביסס המלצה זו על שני הפרופסורים שלימדו בפקולטה לרפואה באופסלה: אולוף רודבק הבן (Olof Rudbeck the Younger) ולארס רוברג (Lars Roberg). למרות שרודבק ורוברג היו ללא ספק פרופסורים טובים, עד אז הם היו מבוגרים יותר ולא כל כך התעניינו בהוראה. רודבק כבר לא נשא הרצאות פומביות, והעסיק אחרים שימלאו את מקומו. הרצאות הבוטניקה, הזואולוגיה, הפרמקולוגיה והאנטומיה לא היו במצבם הטוב ביותר. באופסלה פגש לינאוס תומך חדש, אולוף צלසියס (Olof Celsius), שהיה פרופסור לתאולוגיה ובוטנאי חובב. הוא קיבל את לינאוס לביתו והתיר לו להשתמש בספרייתו, שהייתה אחת מספריות הבוטניקה העשירות בשוודיה.

ב-1729 כתב לינאוס את התזה "Praeludia Sponsaliorum Plantarum" על הרבייה המינית של צמחים. הדבר מך את תשומת ליבו של רודבק; במאי 1730 הוא בחר בלינאוס להעביר הרצאות באוניברסיטה אף על פי שהצעיר היה סטודנט שנה שנייה בלבד. הרצאותיו היו פופולריות, ולינאוס פנה לעיתים קרובות לקהל של 300 איש. ביוני עבר לינאוס מביתו של צלසියס לביתו של רודבק כדי להיות המורה הפרטי של שלושת הצעירים מבין 24 ילדיו. חברותו עם צלසියס לא דעכה והם המשיכו במסעותיהם הבוטניים. במהלך אותו חורף החל לינאוס לפקפק במערכת הסיווג של טורנפור והחליט ליצור מערכת משלו. תוכניתו הייתה לחלק את הצמחים לפי מספר האבקנים ועמודי העלי. הוא החל לכתוב כמה ספרים, שיובילו בהמשך, למשל, ל-Genera Plantarum ו-Critica Botanica. הוא הוציא לאור גם ספר על הצמחים שגדלו בגן הבוטני של אופסלה, Adonis Uplandicus.

עוזרו לשעבר של רודבק, נילס רוזן (Nils Rosén), חזר לאוניברסיטה במרץ 1731 עם תואר ברפואה. רוזן החל להעביר הרצאות באנטומיה וניסה להשתלט על הרצאות הבוטניקה של לינאוס, אך רודבק מנע זאת. עד דצמבר, רוזן הדריך את לינאוס באופן פרטי ברפואה. בדצמבר היה ללינאוס "סכסוך" עם אשתו של רודבק והוא נאלץ לעזוב את ביתו של המנטור שלו; נראה שמערכת היחסים שלו עם רודבק לא נפגעה מכך. באותו חג מולד חזר לינאוס לביתו בסטנברוהולט כדי לבקר את הוריו לראשונה מזה כ-3 שנים. אמו הסתייגה מכך שנכשל להפוך לכומר, אך שמחה ללמוד שהוא מלמד באוניברסיטה.

מסע חקר ללפלנד

במהלך ביקור אצל הוריו, סיפר לינאוס להם על תוכניתו לנסוע ללפלנד; רודבק ערך את המסע ב-1695, אך תוצאותיו המפורטות של מחקרו אבדו בשריפה שבעה עשורים לאחר מכן. תקוותו של לינאוס הייתה למצוא צמחים חדשים, בעלי חיים וככל הנראה מינרלים בעלי ערך. הוא סקרן גם לגבי מנהגי ילידי הסאמי, נודדים רועי איילים שנדדו בטונדרה העצומה של סקנדינביה. באפריל 1732 זכה לינאוס במענק מטעם החברה המלכותית למדעים באופסלה עבור מסעו.

לינאוס החל את מסע החקר שלו מאופסלה ב-12 במאי 1732, רגע לפני שמלאו לו 25. הוא נסע ברגל ובסוס, כשהוא מביא עליו את יומנו, כתבי יד בוטניים ואורניתולוגיים ודפי נייר לכבישת צמחים. ליד יבלה (Gävle) מצא כמויות עצומות של Campanula serpyllifolia, הידוע לימים בשם Linnaea borealis, הפרח התאום שיהפוך לחביב עליו. לפעמים הוא ירד מהסוס בדרך כדי לבחון פרח או סלע והתעניין במיוחד בטחבים ובחזזיות, כאשר האחרונים מהווים חלק עיקרי מתזונתו של האייל הצפוני, חיה נפוצה ובעלת חשיבות כלכלית בלפלנד.

לינאוס נסע בכיוון השעון סביב חוף מפרץ בוטניה, תוך שהוא עורך גיחות פנימיות מרכזיות מאומאו (Umeå), לולאו (Luleå) וטורניו (Tornio). הוא חזר ממסעו שנמשך שישה חודשים ואשר השתרע על פני למעלה מ-2,000 קילומטרים באוקטובר, לאחר שליקט וצפה בצמחים, ציפורים וסלעים רבים. למרות שלפלנד הייתה אזור מוגבל במגוון הביולוגי שבו, לינאוס תיאר כ-100 צמחים שלא זוהו קודם לכן. אלה הפכו לבסיס ספרו Flora Lapponica. עם זאת, במסע החקר ללפלנד, לינאוס השתמש בשמות ביטוי בלטיניים כדי לתאר אורגניזמים משום שטרם פיתח את המערכת הבינומית.

ב-Flora Lapponica נעשה לראשונה שימוש מעשי ברעיונותיו של לינאוס לגבי מינוח וסיווג, מה שהופך ספר זה לפלורה הפרו-מודרנית הראשונה. התיאור כיסה 534 מינים, עשה שימוש במערכת הסיווג הלינאית וכלל, עבור המינים המתוארים, תפוצה גאוגרפית והערות טקסונומיות. אוגוסטן פיראמוס דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle) היה זה שזקף לזכותו של לינאוס את Flora Lapponica כדוגמה הראשונה בז'אנר הבוטני של כתיבת פלורה. ההיסטוריון הבוטני א. ל. גרין (E. L. Greene) תיאר את Flora Lapponica כ"קלאסי והמענג ביותר" מבין יצירותיו של לינאוס.

במהלך מסע חקר זה חווה לינאוס הבזק של תובנה לגבי סיווג היונקים. עם צפייתו בלסת התחתונה של סוס בצדי דרך שבה נסע, העיר לינאוס: "לו רק ידעתי כמה שיניים ואיזה סוג יש לכל בעל חיים, כמה פטמות והיכן הן ממוקמות, אולי הייתי מצליח למצוא מערכת טבעית לחלוטין לסידור כל היונקים הגדולים (בעלי ארבע רגליים)".

ב-1734 הנהיג לינאוס קבוצה קטנה של סטודנטים לדלרנה (Dalarna). במימון מושל דלרנה, מטרת המסע הייתה לקטלג משאבי טבע ידועים ולגלה חדשים, אך גם לאסוף מודיעין על פעילויות הכרייה הנורвеגיות בררוס (Røros).

שנותיו ברפובליקה ההולנדית (1735–38)

### דוקטורט

לאחר שמערכת היחסים שלו עם נילס רוזן החמירה, קיבל לינאוס הזמנה מקלאס סולברג (Claes Sohlberg), בנו של מפקח מכרות, לבלות את חופשת חג המול ב-פאלון (Falun), שם הותר ללינאוס לבקר במכרות.

באפריל 1735, לפי הצעתו של אביו של סולברג, יצאו לינאוס וסולברג לעבר הרפובליקה ההולנדית, שם התכוון לינאוס ללמוד רפואה באוניברסיטת הארדרווייק (Harderwijk) תוך כדי הוראה פרטית של סולברג בתמורה למשכורת שנתית. באותה תקופה, היה נפוץ עבור שוודים להשיג תוארי דוקטור בהולנד, שהייתה אז מקום מוערך ביותר ללימודי היסטוריה של הטבע.

בדרכם, עצרו השניים בהמבורג, שם פגשו את ראש העיר, שהציג בגאווה פלא טבע לכאורה שהיה ברשותו: שרידים חנוטים של הידרא בעלת שבעה ראשיים. לינאוס גילה במהירות שהפריט היה מזויף, שהורכב מלסתות וכפות של סמורים ומעורות של נחשים. מוצאו של ההידרא רמז ללינאוס שהוא יוצר על ידי נזירים כדי לייצג את חיה ההתגלות. אפילו בסיכון של משיכת חמתו של ראש העיר, לינאוס פרסם את תצפיותיו ברבים, והרס את חלומותיו של ראש העיר למכור את ההידרא בסכום עתק. לינאוס וסולברג נאלצו להימלט מהמבורג.

לינאוס החל לעבוד לקראת התואר שלו ברגע שהגיע להארדרווייק, אוניברסיטה הידועה בהענקת תארים בתוך שבוע בלבד. הוא הגיש עבודת גמר, שנכתבה עוד בשוודיה, שכותרתה Dissertatio medica inauguralis in qua exhibetur hypothesis nova de febrium intermittentium causa, ובה הציג את ההיפпотеза שלו שמלריה נוצרת רק באזורים בעלי אדמות עשירות בחימר. למרות שנכשל בזיהוי המקור האמיתי להעברת המחלה (כלומר, יתוש האנופלס), הוא כן חזה נכונה כי Artemisia annua (לענה חד-שנתית) תהפוך למקור לתרופות נגד מלריה. בתוך שבועיים הוא סיים את בחינותיו בעל פה ומעשיות והוענק לו תואר דוקטור.

באותו קיץ התאחד לינאוס עם פיטר ארטדי (Peter Artedi), חבר מאופסלה שעימו כרת בעבר ברית שאם אחד משניהם ימות טרם זמנו, הניצול ישלים את עבודתו של הנפטר. עשרה שבועות לאחר מכן, ארטדי טבע בתעלות אמסטרדם, והותיר מאחוריו כתב יד בלתי גמור על סיווג הדגים.

### פרסום Systema Naturae

אחד המדענים הראשונים שלינאוס פגש בהולנד היה יוהאן פרדריק גרונוביוס (Johan Frederik Gronovius), בפניו הציג לינאוס את אחד מכמה כתבי יד שהביא עימו משוודיה. כתב היד תיאר מערכת חדשה לסיווג צמחים. כשגרונוביוס ראה זאת, הוא התרשם מאוד, והציע לסייע במימון ההדפסה. באמצעות תרומה כספית נוספת של הרופא הסקוטי אייזק לוסון (Isaac Lawson), כתב היד פורסם בשם Systema Naturae (1735).

לינאוס התיידד עם אחד הרופאים והבוטנאים המוערכים ביותר בהולנד, הרמן בורהאוה (Herman Boerhaave), שניסה לשכנע את לינאוס לעשות קריירה שם. בורהאוה הציע לו מסע לדרום אפריקה ולאמריקה, אך לינאוס סירב, בציינו שאינו יכול לעמוד בחום. במקום זאת, בורהאוה שכנע את לינאוס שעליו לבקר את הבוטנאי יוהאנס בורמן (Johannes Burman). לאחר ביקורו, בורמן, שהתרשם מידיעותיו של אורחו, החליט שלינאוס צריך להתארח אצלו במהלך החורף. במהלך שהותו, לינאוס סייע לבורמן בעבודתו על Thesaurus Zeylanicus. בורמן גם סייע ללינאוס בספרים שעבד עליהם: Fundamenta Botanica ו-Bibliotheca Botanica.

### ג'ורג' קליפורד, פיליפ מילר ויוהאן יעקב דילניוס

באוגוסט 1735, במהלך שהותו של לינאוס אצל בורמן, פגש את ג'ורג' קליפורד השלישי (George Clifford III), דירקטור בחברת הודו המזרחית ההולנדית ובעליו של גן בוטני עשיר באחוזת הרטקאמפ (Hartekamp) שבהיימסטדה (Heemstede). קליפורד התרשם מאוד מיכולתו של לינאוס לסווג צמחים, והזמין אותו להיות רופאו ומנהל גנו. לינאוס כבר התחייב להתארח אצל בורמן לאורך החורף, ולכן לא יכול היה להיענות מיד להצעה. עם זאת, קליפורד הציע לפצות את בורמן בכך שיעניק לו עותק של ספרו של סר האנס סלואן Natural History of Jamaica, ספר נדיר, אם יאפשר ללינאוס להישאר אצלו, ובורמן נעתר. ב-24 בספטמבר 1735 עבר לינאוס להרטקאמפ כדי לשמש כרופאו האישי של קליפורד וכאוצר ההרבריום של קליפורד. שכרור עמד על 1,000 פלורינים בשנה, כולל דיור וכלכלה בחינם. למרות שההסכם היה רק עבור חורף אותה שנה, לינאוס נשאר שם למעשה עד 1738. שם כתב את ספרו Hortus Cliffortianus, שבהקדמה לו תיאר את חוויותיו כ"זמן המאושר בחיי" (חלק מהרטקאמפ הוכרז כגן ציבורי באפריל 1956 על ידי הרשות המקומית של היימסטדה, ונקרא "Linnaeushof". בסופו של דבר הפך למגרש המשחקים הגדול באירופה, לטענתם).

ביולי 1736 נסע לינאוס לאנגליה, על חשבונו של קליפורד. הוא נסע ללונדון כדי לבקר את סר האנס סלואן, אספן של היסטוריה של הטבע, ולראות את ארון הפלאות שלו, וכן כדי לבקר בגן הפיזיקאי של צ'לסי (Chelsea Physic Garden) ובשומר שלו, פיליפ מילר (Philip Miller). הוא לימד את מילר על המערכת החדשה שלו לחלוקת צמחים למשנה, כמתואר ב-Systema Naturae. בהתחלה, מילר היסס להשתמש בשיום הבינומי החדש, והעדיף במקום זאת את הסיווגים של ז'וזף פיטון דה טורנפור וג'ון ריי. אף על פי כן, לינאוס הריע ל-Gardeners Dictionary של מילר. מילר השמרן שמר במילון שלו על כמה ממיינים בינומיים טרום-לינאיים שנדחו על ידי לינאוס אך נשמרו על ידי בוטנאים מודרניים. הוא עבר במלואו למערכת הלינאית רק במהדורה של The Gardeners Dictionary משנת 1768. מילר התרשם בסופו של דבר, ומאותו רגע ואילך החל לסדר את הגן בהתאם למערכת של לינאוס.

לינאוס נסע גם לאוניברסיטת אוקספורד כדי לבקר את הבוטנאי יוהאן יעקב דילניוס (Johann Jacob Dillenius). הוא נכשל בכך שדילניוס לא קיבל באופן פומבי ובמלואו את מערכת הסיווג החדשה שלו, אם כי שני הגברים המשיכו להתכתב במשך שנים רבות לאחר מכן. לינאוס הקדיש לו את Critica Botanica, כ-"opus botanicum quo absolutius mundus non-vidit" (יצירה בוטנית שהעולם לא ראה שלמה ממנה). לינאוס קרא מאוחר יותר לסוג של עץ טרופי Dillenia לכבודו. לאחר מכן חזר להרטקאמפ, כשהוא מביא עימו דגימות רבות של צמחים נדירים. בשנה שלאחר מכן, 1737, פרסם את Genera Plantarum, שבו תיאר 935 סוגים של צמחים, וזמן קצר לאחר מכן השלים אותו עם Corollarium Generum Plantarum, עם שישים סוגים נוספים.

עבודתו בהרטקאמפ הובילה לספר נוסף, Hortus Cliffortianus, קטלוג של האחזקות הבוטניות בהרבריום ובגן הבוטני של הרטקאמפ. הוא כתב אותו בתשעה חודשים (הושלם ביולי 1737), אך הוא פורסם רק ב-1738. הוא מכיל את השימוש הראשון בשם Nepenthes, שבו השתמש לינאוס כדי לתאר סוג של צמחי כדים.

לינאוס נשאר אצל קליפורד בהרטקאמפ עד 18 באוקטובר 1737 (בסגנון חדש), אז עזב את הבית כדי לחזור לשוודיה. מחלה וטוב לבם של חברים הולנדים אילצו אותו להישאר חודשים נוספים בהולנד. במאי 1738 יצא שוב לשוודיה. בדרך הביתה, שהה בפריז כחודש, וביקר בוטנאים כגון אנטואן דה ז'וסייה (Antoine de Jussieu). לאחר שובו, לינאוס מעולם לא עזב עוד את שוודיה.

חזרה לשוודיה

כאשר לינאוס חזר לשוודיה ב-28 ביוני 1738, הוא נסע לפאלון, שם התארס לסארה אליזבת מוראה (Sara Elisabeth Moræa). שלושה חודשים לאחר מכן, עבר לסטוקהולם כדי למצוא עבודה כרופא, ובכך לאפשר לעצמו לפרנס משפחה. שוב מצא לינאוס פטרון; הוא התיידד עם הרוזן קרל גוסטב טסין (Carl Gustav Tessin), שעזר לו להשיג עבודה כרופא באדמירליות. בתקופה זו בסטוקהולם, סייע לינאוס בייסוד האקדמיה המלכותית השוודית למדעים; הוא הפך לנשיא (Praeses) הראשון של האקדמיה בהגרלה.

מכיוון שמצבו הכלכלי השתפר וכעת הספיק לפרנס משפחה, קיבל רשות להתחתן עם ארוסתו, סארה אליזבת מוראה. חתונתם התקיימה ב-26 ביוני 1739. שבעה עשר חודשים לאחר מכן, ילדה סארה את בנם הבכור, קרל. שנתיים לאחר מכן נולדה בת, אליזבת כריסטינה, ובשנה שלאחר מכן ילדה סארה את סארה מגדלנה, שמתה בהיותה בת 15 יום. סארה ולינאוס הביאו בהמשך ארבעה ילדים נוספים: לואיזה, סארה כריסטינה, יוהאנס וסופיה.

במאי 1741 מונה לינאוס לפרופסור לרפואה באוניברסיטת אופסלה, תחילה עם אחריות לעניינים הקשורים לרפואה. עד מהרה התחלף במקום עם פרופסור אחר לרפואה, נילס רוזן, וכך הפך לאחראי על הגן הבוטני (אשר אותו שיקם ביסודיות והרחיב), על הבוטניקה ועל ההיסטוריה של הטבע במקומו. באוקטובר אותה שנה הלכו בעקבותיו אשתו ובנם בן התשעה חודשים לגור באופסלה.

### אולנד וגוטלנד

עשרה ימים לאחר שמונה לפרופסור, יצא למסע חקר אל מחוזות האיים אולנד (Öland) וגוטלנד עם שישה סטודנטים מהאוניברסיטה כדי לחפש צמחים המועילים לרפואה. הם שהו באולנד עד 21 ביוני, ואז הפליגו לוויסבי (Visby) שבגוטלנד. לינאוס והסטודנטים שהו בגוטלנד כחודש, ואז חזרו לאופסלה. במהלך מסע חקר זה, הם מצאו 100 צמחים שלא נועדו קודם לכן. התצפיות ממסע החקר פורסמו בהמשך ב-Öländska och Gothländska Resa, שנכתב בשוודית. בדומה ל-Flora Lapponica, הוא כלל תצפיות זואולוגיות ובוטניות כאחד, כמו גם תצפיות הנוגעות לתרבות באולנד ובגוטלנד.

במהלך קיץ 1745 פרסם לינאוס שני ספרים נוספים: Flora Suecica ו-Fauna Suecica. Flora Suecica היה ספר בוטני לחלוטין, בעוד Fauna Suecica היה זואולוגי. אנדרס צלසියס יצר את סולם הטמפרטורות הקרוי על שמו ב-1742. הסולם של צלසියס היה במקור הפוך מהאופן שבו הוא משמש כיום, כאשר המים רותחים ב-0 מעלות צלזיוס וקופאים ב-100 מעלות צלזיוס. לינאוס הפך את הסולם לשימושו הנוכחי ב-1745.

### ווסטרגוטלנד

בקיץ 1746 הוטל על לינאוס פעם נוספת מטעם הממשלה לצאת למסע חקר, הפעם למחוז השוודי ווסטרגוטלנד (Västergötland). הוא יצא מאופסלה ב-12 ביוני וחזר ב-11 באוגוסט. במסע החקר בן לוויה העיקרי שלו היה אריק גוסטף לידבק (Erik Gustaf Lidbeck), סטודנט שהתלווה אליו במסעו הקודם. לינאוס תיאר את ממצאיו ממסע החקר בספר Wästgöta-Resa, שפורסם בשנה שלאחר מכן. לאחר שחזר מהמסע, החליטה הממשלה שלינאוס צריך לצאת למסע חקר נוסף למחוז הדרומי ביותר סקונה. מסע זה נדחה, שכן לינאוס הרגיש עמוס מדי.

ב-1747 הוענק ללינאוס התואר archiater, או הרופא הראשי, על ידי מלך שוודיה אדולף פרדריק – אות לכבוד רב. באותה שנה נבחר לחבר באקדמיה למדעים בברלין.

### סקונה

באביב 1749 יכול היה לינאוס סוף סוף לנסוע לסקונה (Skåne), שוב בשליחות הממשלה. עימו הביא את הסטודנט שלו אולוף סודרברג (Olof Söderberg). בדרך לסקונה, ערך את ביקורו האחרון אצל אחיו ואחיותיו בסטנברוהולט מאז שאביו מת בשנה הקודمة. מסע החקר היה דומה למסעות הקודמים ברוב היבטיהם, אך הפעם צווה גם למצוא את המקום הטוב ביותר לגדל בו עצי אגוז מלך ועצי מנוס שוודיים (Swedish whitebeam); עצים אלו שימשו את הצבא לייצור רובים. בזמן שהותם שם, הם ביקרו במרחצאות המינרליים רמלסה (Ramlösa), שם ציין לשבח את איכות המים עתירי הברזל שלהם. המסע צלח, ותצפיותיו של לינאוס פורסמו בשנה שלאחר מכן ב-Skånska Resa ("מסע בסקונה"). הספר משתרע על פני 561 עמודים והוא יומן הכולל תיאורים מפורטים של כל מה שגילה בסקונה. הוא משבח את תושבי סקונה על הכנסת האורחים שלהם, אשר "באיזו ארץ שהיא, אף על פי שבכל מקום התקבלתי היטב, אינה ברת-השוואה".

### רקטור אוניברסיטת אופסלה

בשנת 1750 הפך לינאוס לרקטור אוניברסיטת אופסלה, ובכך פתח תקופה שבה מדעי הטבע זכו להערכה רבה. אולי התרומה החשובה ביותר שתרם בתקופתו באופסלה הייתה ההוראה; רבים מתלמידיו נסעו למקומות שונים בעולם כדי לאסוף דגימות בוטניות. לינאוס כינה את הטובים שסטודנטים אלו "השליחים" שלו. הרצאותיו היו בדרך כלל פופולריות מאוד ונערכו לרוב בגן הבוטני. הוא ניסה ללמד את הסטודנטים לחשוב בעצמם ולא לסמוך על איש, אפילו לא עליו. פופולריות אף יותר מההרצאות היו הסיורים הבוטניים שנערכו מדי יום שבת במהלך הקיץ, שבהם לינאוס ותלמידיו חקרו את הצמחייה ובעלי החיים בסביבת אופסלה.

### Philosophia Botanica

לינאוס פרסם את Philosophia Botanica ב-1751. הספר כלל סקירה מקיפה של מערכת הטקסונומיה שבה השתמש בעבודותיו המוקדמות. הוא הכיל גם מידע על אופן ניהול יומן מסעות וכיצד לתחזק גן בוטני.

### Nutrix Noverca

בתקופתו של לינאוס היה נהוג שנשים מהמעמד העליון מעסיקות מיניקות עבור תינוקותיהן. לינאוס הצטרף למסע תעמולה מתמשך שנועד לשים קץ למנהג זה בשוודיה ולעודד הנקה בידי האמהות. ב-1752 פרסם לינאוס תזה יחד עם פרדריק לינדברג (Frederick Lindberg), סטודנט לרפואה, שהתבססה על חוויותיהם. במסורת התקופה, דיסרטציה זו הייתה ביסודה רעיון של הסוקר המושב (prases) שפותח על ידי הסטודנט. הדיסרטציה של לינאוס תורגמה לצרפתית על ידי ז'אן-אמנואל ז'יליבר (J. E. Gilibert) ב-1770 בשם La Nourrice marâtre, ou Dissertation sur les suites funestes du nourrisage mercénaire. לינאוס הציע שילדים עשויים לספוג את אישיותה של המיניקה שלהם דרך החלב. הוא העריץ את פרקטיקות הטיפול בילדים של בני הלפ (Lapps) והצביע על כמה בריאים היו תינוקותיהם בהשוואה לאלו של אירופאים שהעסיקו מיניקות. הוא השווה את התנהגותן של חיות בר והצביע על כך שאף אחת מהן אינה מונעת מילודיה החדשים את חלב האם שלהם. ההערכה היא שאקטיביזם זה מילא תפקיד בבחירתו במונח Mammalia (יונקים) עבור מחלקת האורגניזמים.

### Species Plantarum

לינאוס פרסם את Species Plantarum, היצירה המוכרת כיום בעולם כולו כנקודת המוצא של הנומנקלטורה הבוטנית המודרנית, ב-1753. הכרך הראשון יצא לאור ב-24 במאי, והכרך השני הגיע ב-16 באוגוסט באותה שנה. הספר הכיל 1,200 עמודים ופורסם בשני כרכים; הוא תיאר למעלה מ-7,300 מינים. באותה שנה העניק לו המלך תואר אביר במסדר הכוכב הقطבי, האזרח הראשון בשוודיה שהפך לאביר במסדר זה. לאחר מכן נראה לעיתים רחוקות מבלי לענוד את סמלי המסדר.

### קבלת תואר אצולה

לינאוס הרגיש שאופסלה רועשת ולא בריאה מדי, ולכן קנה שתי חוות ב-1758: האמרבי (Hammarby) וסבייה (Sävja). בשנה שלאחר מכן, קנה חוות שכנה, אדבי (Edeby). הוא בילה את הקיצים עם משפחתו בהאמרבי; בתחילה היה בה רק בית קטן בן קומה אחת, אך ב-1762 נוסף בית ראשי חדש וגדול יותר. בהאמרבי הקים לינאוס גן שבו יכלו לגדול צמחים שלא יכלו לצמוח בגן הבוטני שבאופסלה. הוא החל בבניית מוזיאון על גבעה מאחורי האמרבי ב-1766, לשם העביר את ספרייתו ואת אוסף הצמחים שלו. שריפה שהרסה כשליש מאופסלה ואיימה על מקום מגוריו שם הפכה את המעבר להכרחי.

מאז ההשקה הראשונית של Systema Naturae ב-1735, הספר הורחב והודפס מחדש מספר פעמים; המהדורה העשירית יצאה לאור ב-1758. מהדורה זו ביססה את עצמה כנקודת המוצא לנומנקלטורה זואולוגית, המקבילה ל-Species Plantarum.

מלך שוודיה אדולף פרדריק העניק ללינאוס אצולה ב-1757, אך הוא קיבל את תואר האצולה רק ב-1761. עם קבלת תואר האצולה, הוא אימץ את השם קרל פון לינה (בלטינית: Carolus a Linné), כאשר 'לינה' הוא גרסה מקוצרת ומגויירת של 'לינאוס', ומילית האצולה הגרמנית 'פון' מציינת את אצילותו. סמל האצולה של המשפחה מציג באופן בולט פרח תאום, אחד הצמחים החביבים על לינאוס; הוא זכה לשם המדעי Linnaea borealis לכבודו על ידי גרונוביוס. המגן בסמל האצולה מחולק לשלישים: אדום, שחור וירוק עבור שלוש ממלכות הטבע (בעלי חיים, מינרלים וצמחים) בסיווג הלינאי; במרכז נמצאת ביצה "כדי לציין את הטבע, הממשיך ומתקיים באובו (in ovo)". בתחתית ישנה מימרה בלטינית, שאולה מהאינאידה, האומרת "Famam extendere factis": אנו מרחיבים את תהילתנו באמצעות מעשינו. לינאוס חקק את המוטו האישי הזה בספרים שהוענקו לו על ידי חברים.

לאחר קבלת תואר האצולה, המשיך לינאוס ללמד ולכתוב. בסך הכל, הוא ניצח על 186 טקסי דוקטורט, כאשר רבים מהדיסרטציות נכתבו על ידו. מוניטין שלו התפשט ברחבי העולם, והוא התכתב עם אנשים רבים ושונים. לדוגמה, יקתרינה השנייה מרוסיה שלחה לו זרעים מארצה. הוא גם התכתב עם ג'ובאני אנטוניו סקופולי (Giovanni Antonio Scopoli), "הלינאוס של האימפריה האוסטרית", שהיה רופא ובוטנאי באידריה, דוכסות קרניולה (סלובניה כיום). סקופולי תקשר את כל מחקריו, ממצאיו ותיאוריו (לדוגמה של המערה והנמנמן, שתי חיות קטנות שעד כה היו לא ידועות ללינאוס). לינאוס כיבד מאוד את סקופולי והראה עניין רב בעבודתו. הוא קרא לסוג ממשפחת הסולניים, Scopolia (מקור הסקופולמין), על שמו, אך בשל המרחק הרב ביניהם, הם מעולם לא נפגשו.

שנים אחרונות

לינאוס שוחרר מתפקידיו באקדמיה המלכותית השוודית למדעים ב-1763, אך המשיך את עבודתו שם כרגיל במשך יותר מעשר שנים לאחר מכן. ב-1769 נבחר לחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית בשל עבודתו. הוא פרש מתפקידו כרקטור באוניברסיטת אופסלה בדצמבר 1772, בעיקר בשל בריאותו ההולכת ודרדרת.

שנותיו האחרונות של לינאוס הופרעו על ידי מחלה. הוא סבל ממחלה שנקראה קדחת אופסלה ב-1764, אך שרד הודות לטיפולו של רוזן. הוא פיתח סיאטיקה ב-1773, ובשנה שלאחר מכן לקה בשבץ מוחי ששותק אותו חלקית. הוא עבר שבץ שני ב-1776, שאיבד את התפקוד של צדו הימני והותיר אותו משולל זיכרון; אף על פי שעדיין היה מסוגל להתפעל מכתביו שלו, הוא לא יכול היה לזהות את עצמו כמחברם.

בדצמבר 1777 לקה בשבץ נוסף שהחליש אותו מאוד, והוביל לבסוף למותו ב-10 בינואר 1778 בהאמרבי. למרות רצונו להיקבר בהאמרבי, הוא נקבר בקתדרלת אופסלה ב-22 בינואר.

ספרייתו ואוספיו הושארו לאלמנתו סארה ולילדיהם. ג'וזף בנקס (Joseph Banks), בוטנאי דגול, רצה לרכוש את האוסף, אך בנו קרל סירב להצעה ובמקום זאת העביר את האוסף לאופסלה. ב-1783 מת קרל וסארה ירשה את האוסף, לאחר שהאריכה ימים יותר מבעלה ומבנה כאחד. היא ניסתה למכרו לבנקס, אך הוא כבר לא היה מעוניין; במקום זאת הסכים מכר שלו לקנות את האוסף. המכר היה סטודנט לרפואה בן 24, ג'יימס אדוארד סמית' (James Edward Smith), שרכש את האוסף כולו: 14,000 צמחים, 3,198 חרקים, 1,564 קונכיות, כ-3,000 מכתבים ו-1,600 ספרים. סמית' ייסד את החברה הלינאית של לונדון חמש שנים לאחר מכן.

שם משפחת פון לינה הסתיים עם בנו קרל, מעולם לא התחתן. בנו האחר, יוהאנס, מת בגיל 3. ישנם למעלה מאתיים צאצאים ללינאוס דרך שתיים מבנותיו.

שליחים

בתקופתו של לינאוס כפרופסור וכרקטור של אוניברסיטת אופסלה, הוא לימד סטודנטים מסורים רבים, ש-17 מהם כינה "שליחים". הם היו הסטודנטים המבטיחים והמחויבים ביותר, וכולם יצאו למסעות חקר בוטניים למקומות שונים בעולם, לרוב בעזרתו. היקף עזרה זו השתנה; לפעמים השתמש בהשפעתו כרקטור כדי להעניק לשליחיו מלגה או מקום במסע חקר. לרוב השליחים הוא נתן הוראות מה לחפש במסעותיהם. בחו"ל, השליחים אספו וארגנו צמחים, בעלי חיים ומינרלים חדשים על פי המערכת של לינאוס. רובם גם מסרו חלק מאוספם ללינאוס עם סיום מסעם. הודות לסטודנטים אלו, מערכת הטקסונומיה הלינאית התפשטה ברחבי העולם מבלי שלינאוס יצטרך אי פעם לטייל מחוץ לשוודיה מאז שובו מהולנד. הבוטנאי הבריטי ויליאם ט. סטרן (William T. Stearn) מציין שללא המערכת החדשה של לינאוס, לא היה מתאפשר לשליחים לאסוף ולארגן כל כך הרבה דגימות חדשות.

### מסעות חקר מוקדמים

כריסטופר טרנסטרום (Christopher Tärnström), השליח הראשון וכומר בן 43 עם אישה וילדים, יצא למסעו ב-1746. הוא עלה על ספינה של חברת הודו המזרחית השוודית שהייתה בדרכה לסין. טרנסטרום מעולם לא הגיע ליעדו, ומת מקדחת טרופית באי קון סון (Côn Sơn) באותה שנה. אלמנתו של טרנסטרום האשימה את לינאוס בכך שהפך את ילדיה ליתומים מאב, מה שגרם ללינאוס להעדיף לשלוח סטודנטים צעירים יותר שאינם נשואים אחרי טרנסטרום. שישה שליחים נוספים מתו מאוחר יותר במסעות החקר שלהם, בהם פהר פושקל (Pehr Forsskål) ופהר לופינג (Pehr Löfling).

שנתיים לאחר מסע החקר של טרנסטרום, יצא פהר קאלם (Pehr Kalm), יליד פינלנד, כשליח השני לצפון אמריקה. שם בילה שנתיים וחצי בלימוד החי והצומח של פנסילבניה, ניו יורק, ניו ג'רזי וקנדה. לינאוס היה מאושר עד עמקי נשמתו כאשר קאלם חזר, והביא עימו פרחים כבושים וזרעים רבים. לפחות 90 מתוך 700 המינים הצפון אמריקאיים שתוארו ב-Species Plantarum הובאו בחזרה על ידי קאלם.

### מסעות קוק ויפן

דניאל סולנדר (Daniel Solander) התגורר בביתו של לינאוס בזמן לימודיו באופסלה. לינאוס חיבב אותו מאוד, והבטיח לסולנדר את יד בתו הבכורה נישואין. בהמלצתו של לינאוס, נסע סולנדר לאנגליה ב-1760, שם פגש את הבוטנאי האנגלי ג'וזף בנקס. יחד עם בנקס, הצטרף סולנדר לג'יימס קוק במסעו לאוקיאניה על גבי ה-Endeavour בשנים 1768–1771. סולנדר לא היה השליח היחיד שנסע עם ג'יימס קוק; אנדרס ספרמן (Anders Sparrman) הלך בעקבותיו על גבי ה-Resolution בשנים 1772–1775 בדרכו, בין היתר, לאוקיאניה ולדרום אמריקה. ספרמן ערך מסעות חקר רבים נוספים, אחד מהם לדרום אפריקה.

אולי השליח המפורסם והמצליח ביותר היה קרל פטר תונברג (Carl Peter Thunberg), שיצא למסע חקר בן תשע שנים ב-1770. הוא שהה בדרום אפריקה במשך שלוש שנים, ולאחר מכן נסע ליפן. כל הזרים הורחקו מכניסה ליפן והוגבלו לאי הזעיר דג'ימה (Dejima) מחוץ לנאגאסקי, כך שהיה קשה לתונברג ללמוד את הצמחייה. עם זאת, הוא הצליח לשכנע כמה מהמתורגמנים להביא לו צמחים שונים, ומצא צמחים גם בגנים של דג'ימה. הוא חזר לשוודיה ב-1779, שנה אחת לאחר מותו של לינאוס.

פרסומים מרכזיים

### Systema Naturae

המהדורה הראשונה של Systema Naturae הודפסה בהולנד ב-1735. זו הייתה יצירה בת שנים עשר עמודים. עד שהגיעה למהדורתה ה-10 ב-1758, היא סווגה 4,400 מינים של בעלי חיים ו-7,700 מינים של צמחים. אנשים מכל רחבי העולם שלחו את הדגימות שלהם ללינאוס כדי להיכלל. עד שהחל לעבוד על המהדורה ה-12, לינאוס נזקק להמצאה חדשה – כרטיס הרישום – כדי לעקוב אחר סיווגים.

לאחר הירידה בבריאותו של לינאוס בראשית שנות ה-70 של המאה ה-18, פרסום המהדורות של Systema Naturae פנה לשני כיוונים שונים. מדען שוודי נוסף, יוהאן אנדראס מארי (Johan Andreas Murray), הוציא את החלק של Regnum Vegetabile בנפרד ב-1774 כ-Systema Vegetabilium, שסומן בבלבול מסוים כמהדורה ה-13. בינתיים, מהדורה 13 של המערכת כולה הופיעה בחלקים בין 1788 ל-1793 בעריכתו של יוהאן פרידריך גמלין (Johann Friedrich Gmelin). דרך ה-Systema Vegetabilium הפכה עבודתו של לינאוס לידועה ברבים באנגליה, בעקבות תרגומה מלטינית על ידי החברה הבוטנית של ליצ'פילד כ-A System of Vegetables (1783–1785).

### Species Plantarum

Species Plantarum (או, באופן מלא יותר, Species Plantarum, exhibentes plantas rite cognitas, ad genera relatas, cum differentiis specificis, nominibus trivialibus, synonymis selectis, locis natalibus, secundum systema sexuale digestas) פורסם לראשונה ב-1753, כיצירה דו-כרכית. חשיבותו העיקרית היא אולי בכך שהוא נקודת המוצא העיקרית של נומנקלטורה בוטנית כפי שהיא קיימת כיום.

Genera Plantarum

Genera plantarum: eorumque characteres naturales secundum numerum, figuram, situm, et proportionem omnium fructificationis partium פורסם לראשונה ב-1737, ותוואי סוגי הצמחים. כ-10 מהדורות פורסמו, לא כולן על ידי לינאוס עצמו; החשובה שבהן היא מהדורת החמישית של 1754. בה מחלק לינאוס את ממלכת הצמחים ל-24 מחלקות. אחת מהן, Cryptogamia, כללה את כל הצמחים בעלי חלקי רבייה נסתרים (אצות, פטריות, טחבים וטחבי כבד ושרכים).

Philosophia Botanica

Philosophia Botanica (1751) היה סיכום של מחשבתו של לינאוס על סיווג צמחים ונומנקלטורה, והרחבה של העבודה שפרסם בעבר ב-Fundamenta Botanica (1736) ו-Critica Botanica (1737). פרסומים נוספים המהווים חלק מתוכניתו לרפורמה ביסודות הבוטניקה כוללים את Classes Plantarum ו-Bibliotheca Botanica: כולם הודפסו בהולנד (כמו גם Genera Plantarum (1737) ו-Systema Naturae (1735)), כאשר ה-Philosophia יצא לאור במקביל בסטוקהולם.

אוספים

בסוף ימיו נחשב האוסף הלינאי באופסלה לאחד האוספים המשובחים ביותר של פריטי היסטוריה של הטבע בשוודיה. לצד האוסף שלו עצמו, הוא הקים גם מוזיאון עבור אוניברסיטת אופסלה, שסופק על ידי חומר שתרמו קרל גילנבורג (ב-1744–1745), יורש העצר אדולף פרדריק (ב-1745), אריק פטראוס (ב-1746), קלאס גריל (ב-1746), מגנוס לאגרסטרם (ב-1748 ו-1750) ויונס אלסטרום (ב-1749). הקשר בין המוזיאון לבין האוסף הפרטי לא הוסדר והזרם המתמיד של חומרים מאת תלמידיו של לינאוס שולב באוסף הפרטי ולא במוזיאון. לינאוס הרגיש שעבודתו משקפת את הרמוניית הטבע, והצהיר ב-1754 "האדמה אם כך אינה אלא מוזיאון של יצירות המופת של הבורא חכם-הכל, המחולק לשלושה חדרים". הוא הרגיש שהפך את אחוזתו שלו למיקרוקוסמוס של אותו "מוזיאון עולמי".

ב-1784 רכש הסטודנט הצעיר לרפואה ג'יימס אדוארד סמית' את כל אוסף הדגימות, הספרייה, כתבי היד וההתכתבויות של קרל לינאוס מאלמנתו ומבתו והעביר את האוספים ללונדון. לא כל החומר באוסף הפרטי של לינה הועבר לאנגליה. שלושים ושלוש דגימות דגים השמורות באלכוהול לא נשלחו ואבדו מאוחר יותר.

לונדון סמית' נטה להזניח את החלקים הזואולוגיים של האוסף; הוא הוסיף כמה דגימות וגם מסר דגימות אחרות. במהלך המאות הבאות האוסף הלינאי בלונדון סבל באופן קשה מידיהם של מדענים שחקרו את האוסף, ותוך כדי כך הפרו את הסידור והתוויות המקוריות, הוסיפו דגימות שלא שייכות לסדרה המקורית ומשכו חומר טיפוס מקורי ויקר ערך.

חומר רב שחקרו לינה היה שייך לאוסף של המלכה לואיזה אולריקה (1720–1782); הפרסומים הלינאיים קוראים לזה "Museum Ludovicae Ulricae" או "M. L. U."). האוסף נתרם על ידי נכדה המלך גוסטב הרביעי אדולף (1778–1837) למוזיאון באופסלה ב-1804. אוסף בעלה המלך אדולף פרדריק (1710–1771) ידוע במקורות הלינאיים כ-"Museum Adolphi Friderici" או "Mus. Ad. Fr.". החלקים הרטובים (אוסף האלכוהול) נתרמו מאוחר יותר לאקדמיה המלכותית השוודית למדעים, ומאוחסנים במוזיאון השוודי להיסטוריה של הטבע בסטוקהולם. החומר היבש הועבר לאופסלה.