לינדה ב. באק
לינדה בראון באק (Linda Brown Buck, נולדה ב-29 בינואר 1947) היא ביולוגית אמריקאית הידועה בעיקר בשל מחקרה על מערכת הריח. היא זכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2004, יחד עם ריצ'רד אקסל (Richard Axel), על עבודתם בנושא קולטני ריח. כיום היא חברת סגל במרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן בסיאטל.
חיים אישיים
לינדה ב. באק נולדה בסיאטל, וושינגטון ב-29 בינואר 1947. אביה היה מהנדס חשמל שנהג להמציא ולבנות פריטים שונים בזמנו הפנוי, ואילו אמה הייתה עקרת בית שהקדישה את רוב זמנה הפנוי לפתרון תשבצים. באק הייתה השנייה מבין שלוש בנות. לאביה היו שורשים איריים וכן אבות קדמונים מתקופת המהפכה האמריקאית. אמה הייתה ממוצא שוודי. בשנת 1994 פגשה באק את רוג'ר ברנט (Roger Brent), גם הוא ביולוג. השניים נישאו בשנת 2006.
השכלה
באק קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובמיקרוביולוגיה בשנת 1975 מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. היא הבוגרת הראשונה של אוניברסיטת וושינגטון שזכתה בפרס נובל. היא קיבלה את הדוקטורט שלה באימונולוגיה בשנת 1980 בהנחיית פרופסור אלן ויטטה (Ellen Vitetta) במרכז הרפואי הדרום-מערבי של אוניברסיטת טקסס בדאלאס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה ומחקר
בשנת 1980 החלה באק מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה תחת בנוונוטו פרניס (Benvenuto Pernis) (1980–1982). בשנת 1982 הצטרפה למעבדתו של ריצ'רד אקסל, גם הוא באוניברסיטת קולומביה במכון לחקר הסרטן. לאחר שקראה את מאמר המחקר של קבוצת סול סניידר (Sol Snyder) באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, החלה באק למפות את תהליך הריח ברמה המולקולרית, ועקבה אחר מסלול הריחות דרך תאי האף אל המוח. באק ואקסל עבדו עם גנים של עכברושים במחקרם וזיהו משפחה של גנים המקודדים ליותר מ-1000 קולטני ריח ופרסמו ממצאים אלה בשנת 1991. מאוחר יותר באותה שנה, הפכה באק לפרופסור חבר במחלקה לנוירוביולוגיה בבית הספר לרפואה של הרווארד, שם הקימה מעבדה משלה. לאחר שגילתה כיצד ריחות מזוהים על ידי האף, פרסמה באק את ממצאיה בשנת 1993 על האופן שבו קלטים מקולטני ריח שונים מאורגנים באף. בעיקרו של דבר, תחומי המחקר העיקריים שלה הם כיצד פרומונים וריחות מזוהים באף ומפורשים במוח. היא חברה מלאה בחטיבת מדעי היסוד במרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן, ופרופסור נלווה לפיזיולוגיה וביופיזיקה באוניברסיטת וושינגטון, סיאטל.
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2004)
במאמרה החלוצי שפורסם בשנת 1991 יחד עם ריצ'רד אקסל, גילתה לינדה באק מאות גנים המקודדים לחיישני ריח הממוקמים בנוירוני הריח באפנו. כל קולטן הוא חלבון שמשתנה כאשר ריח נקשר אליו, מה שגורם לאות חשמלי להישלח למוח. הבדלים בין חיישני הריח משמעם שריחות מסוימים גורמים לאות להשתחרר מקולטן מסוים. אנו מסוגלים אז לפרש אותות משתנים מהקולטנים שלנו כניחוחות ספציפיים. כדי לעשות זאת, באק ואקסל שיבטו קולטני ריח, והראו שהם שייכים למשפחת הקולטנים המצומדים לחלבון G. על ידי ניתוח DNA של עכברושים, הם העריכו כי קיימים כ-1,000 גנים שונים לקולטני ריח בגנום של היונקים. מחקר זה פתח את הדלת לניתוח הגנטי והמולקולרי של מנגנוני הריח. בעבודתם המאוחרת יותר, באק ואקסל הראו שכל נוירון קולטן ריח מבטא באופן מופלא רק סוג אחד של חלבון קולטן ריח, ושהקלט מכל הנוירונים המבטאים את אותו קולטן נאסף על ידי גלומרולוס אחד ייעודי של פקעת הריח.
פרסים ותארים
באק זכתה בפרס טאקאסאגו למחקר בחוש הריח (1992), פרס יוניליוור למדע (1996), פרס ר. ה. רייט למחקר בחוש הריח (1996), פרס לואיס ס. רוזנסטיל לעבודה מצוינת במחקר רפואי בסיסי (1996), פרס פרל/UNC למדעי המוח (2002) ופרס קרן גיירדנר הבינלאומי (2003). בשנת 2005 קיבלה את פרס צלחת הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים. באק התקבלה לאקדמיה הלאומית למדעים ב-2003 ולאקדמיה הלאומית לרפואה ב-2006. באק חברה באגודה האמריקאית לקידום המדע ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מאז 2008. היא גם מכהנת בוועדת הבחירה למדעי החיים והרפואה הבוחרת את זוכי פרס שו. בשנת 2015 הוענק לבאק תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד והיא נבחרה כחברה זרה בחברה המלכותית (ForMemRS).
חזרות מהפרסומים
באק חזרה בה מ-3 מאמרים, שפורסמו בכתבי העת Nature (פורסם ב-2001, בוטל ב-2008), Science (פורסם ב-2006, בוטל ב-2010) ו-Proceedings of the National Academy of Sciences (פורסם ב-2005, בוטל ב-2010) בשל זיוף/בדיות של תוצאות על ידי המחבר הראשי והמשתף פעולה ג'יהואה זואו (Zhihua Zou).