ג'ון סלסטון
סר ג'ון אדוארד סלסטון (John Edward Sulston), בעל אות עמית כבוד (CH), עמית החברה המלכותית (FRS) ועמית האקדמיה האירופית (MAE) (27 במרץ 1942 – 6 במרץ 2018) היה ביולוג ואקדמאי בריטי שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 2002 על עבודתו בנושא שושלת התאים והגנום של התולעת Caenorhabditis elegans, יחד עם עמיתיו סידני ברנר (Sydney Brenner) ורוברט הורביץ (Robert Horvitz) במעבדה לביולוגיה מולקולרית של ה-MRC. הוא היה מנהיג במחקר הגנום האנושי ויו"ר המכון למדע, אתיקה וחדשנות באוניברסיטת מנצ'סטר. סלסטון דגל בקידום המדע לטובת הציבור, כגון גישה חופשית למידע מדעי, והתנגד לרישום פטנטים על גנים ולהפרטה של טכנולוגיות גנטיות.
חיים מוקדמים וחינוך
סלסטון נולד בפולמר, בקינגהאמשייר, אנגליה, לארתור אדוארד אוברי סלסטון וג'וזפין מיוריאל פרירסון, לבית בלוקסידג'. אביו היה כומר אנגליקני ומנהל באגודה להפצת הבשורה. אמו עזבה את עבודתה כמורה לאנגלית בבית הספר ווטפורד גראמר כדי לטפל בו ובאחותו מדלן, וחינכה אותם בבית עד גיל חמש. בגיל חמש החל ללמוד בבית הספר היסודי המקומי, יורק האוס, שם פיתח עד מהרה סלידה ממשחקי ספורט. הוא גילה עניין מוקדם במדע ונהנה מניתוח בעלי חיים וביצוע חתכים בצמחים כדי לצפות במבנה ובתפקוד שלהם. סלסטון זכה במלגה לבית הספר מרצ'נט טיילורס בנורת'ווד, ולאחר מכן לקולג' פמברוק שבאוניברסיטת קיימברידג', וסיים את לימודיו בשנת 1963 עם תואר ראשון במדעי הטבע (כימיה). הוא הצטרף למחלקה לכימיה באוניברסיטת קיימברידג' לאחר ראיון עם אלכסנדר טוד וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1966 עבור מחקר בכימיה של נוקלאוטידים.
קריירה
בין השנים 1966 ל-1969 עבד כחוקר פוסט-דוקטורט במכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. המנחה האקדמי שלו, קולין ריס, סידר לו לעבוד עם לזלי אורגל, שהפנה את הקריירה המדעית שלו לנתיב אחר. אורגל הציג אותו בפני פרנסיס קריק וסידני ברנר, שעבדו בקיימברידג'. הוא החל לנטות למחקר ביולוגי.
אף על פי שאורגל רצה שסלסטון יישאר איתו, סידני ברנר שכנע את סלסטון לחזור לקיימברידג' כדי לעבוד על הנוירוביולוגיה של Caenorhabditis elegans במעבדה לביולוגיה מולקולרית (LMB) של מועצת המחקר הרפואי (MRC). סלסטון יצר במהרה מפה מלאה של הנוירונים של התולעת. הוא המשיך לעבוד על ה-DNA שלה ולאחר מכן על ריצוף הגנום המלא. בשנת 1998 פורסם רצף הגנום המלא בשיתוף פעולה עם מכון הגנום באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, כך ש-C. elegans הפכה לבעל החיים הראשון שגנום שלם שלו עבר ריצוף.
סלסטון מילא תפקיד מרכזי בפרויקטים של ריצוף הגנום של C. elegans ושל האדם. הוא טען בהצלחה בעד ריצוף C. elegans כדי להוכיח שפרויקטים של ריצוף גנום בהיקף גדול הם ברי-ביצוע. בעוד ריצוף גנום התולעת נמשך, החל פרויקט הגנום האנושי. בשלב זה הוא מונה למנהל מרכז סנגר (שנקרא על שם פרד סנגר), הממוקם בקיימברידג'שייר, אנגליה.
בשנת 2000, לאחר השלמת ה"טיוטה העובדת" של רצף הגנום האנושי, פרש סלסטון מניהול מרכז סנגר. יחד עם ג'ורג'ינה פרי, הוא תיאר את קריירת המחקר שלו שהובילה לרצף הגנום האנושי בספר "החוט המשותף: סיפור של מדע, פוליטיקה, אתיקה והגנום האנושי" (2002).
### פרסים והוקרה
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סלסטון נבחר לעמית החברה המלכותית (FRS) בשנת 1986. בתעודת הבחירה שלו נכתב:
> ג'ון סלסטון מצטיין בעבודתו על הגנטיקה המולקולרית וההתפתחותית של Caenorhabditis elegans. מחקרו הראשוני היה בתחום הסינתזה הכימית של אוליגונוקלאוטידים. סלסטון החל את עבודתו על C. elegans ב-1974 באפיון ה-DNA שלה. מאז הוא ביצע מגוון רחב של מחקרים גנטיים והתפתחותיים על התולעת, אך מחקרו העיקרי עסק בשושלת ההתפתחותית ובמוטציות המשפיעות עליה. בסדרת מחקרים, שהגיעה לשיאה במאמר שפורסם ב-1983, ניתח ותיאר סלסטון את מלוא השושלת התאית של התולעת, מה שהפך אותה לאורגניזם הראשון שעבורו ידוע במדויק המקור של כל תא. עבודה זו מהווה בסיס לחקר מוטציות המשפיעות על שושלות והיא הבסיס שעליו יתבססו מחקרים מפורטים על התפתחות באורגניזם זה. סלסטון הפנה כעת את תשומת לבו לניתוח הגנום של C. elegans והוא בונה מפה פיזית מלאה תוך שימוש בשיטה חדשנית לניתוח מקטעי DNA משובטים.
הוא נבחר לעמית ארגון המעבדות הביולוגיות האירופי (EMBO) ב-1989 וזכה בפרס ג'ורג' וו. בידל בשנת 2000. בשנת 2001 נשא סלסטון את הרצאות חג המולד של המכון המלכותי בנושא "סודות החיים". בשנת 2002 זכה בפרס דן דייוויד ובפרס רוברט ברנס להומניטריות. מאוחר יותר, הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם סידני ברנר ורוברט הורביץ, שניהם עבדו איתו במעבדה לביולוגיה מולקולרית של ה-MRC, על תגליותיהם בנוגע ל"בקרה גנטית של התפתחות איברים ומוות תאי מתוכנן".
אחת התרומות החשובות ביותר של סלסטון במהלך שנות מחקרו ב-LMB הייתה פיענוח הסדר המדויק שבו תאים מתחלקים ב-C. elegans. למעשה, הוא וצוותו הצליחו לעקוב אחר כל שושלת התאים העובריים של התולעת.
בשנת 2004 קיבל סלסטון את פרס צלחת הזהב מהאקדמיה האמריקאית להישגים. בשנת 2006 הוענק לו פרס ג'ורג' דוסון בגנטיקה על ידי טריניטי קולג' דבלין. בשנת 2013 הוענקה לסלסטון הרצאת הזיכרון על שם רתרפורד של החברה המלכותית של ניו זילנד, אותה נשא בנושא לחץ אוכלוסייה.
הוא מונה לחבר במסדר עמיתי הכבוד (CH) ביום ההולדת של המלכה בשנת 2017 עבור שירותיו למדע ולחברה.
ב-23 באוקטובר 2017 הוענקה לו מדליית הבוגרים של המחלקה לכימיה בקיימברידג'.
סלסטון היה פעיל בולט נגד רישום פטנטים על מידע גנטי אנושי.
חיים אישיים
ג'ון סלסטון פגש את דפני בייט, עוזרת מחקר בקיימברידג'. הם נישאו ב-1966 רגע לפני שיצאו לארצות הברית למחקר פוסט-דוקטורט. יחד נולדו להם שני ילדים. בתם הראשונה, אינגריד, נולדה בלה הויה ב-1967, ובנם השני, אדריאן, נולד מאוחר יותר באנגליה. הזוג התגורר בסטאפלפורד, קיימברידג'שייר, שם היו חברים פעילים בקהילה המקומית: ג'ון התנדב בקביעות בספרייה המקומית ובצוותי עבודה במאגוג דאון; הוא היה נאמן של "קיימברידג' עבר, הווה ועתיד".
אף שגדל במשפחה נוצרית, סלסטון איבד את אמונתו במהלך לימודיו בקיימברידג' ונותר אתאיסט. הוא היה תומך בולט של ארגון "הומניסטים בריטניה" (Humanists UK). בשנת 2003 היה אחד מ-22 זוכי פרס נובל שחתמו על המניפסט ההומניסטי.
סלסטון דגל בגישה חופשית למידע מדעי. הוא רצה שמידע גנומי יהיה נגיש באופן חופשי, ותיאר כ"בלתי מוסרי ומגעיל לחלוטין" את הרעיון של עשיית רווחים ממחקר כזה. הוא גם ביקש לשנות את חוקי הפטנטים וטען שהגבלות על תרופות כמו התרופה האנטי-ויראלית טמיפלו (Tamiflu) של חברת רוש הן מכשול עבור חולים שחייהם תלויים בהן.
בדצמבר 2010 תמך סלסטון בג'וליאן אסאנג' בכך ששימש כערב לשחרורו בערבות, על פי עורך דינו של אסאנג' מארק סטיבנס. סלסטון הפסיד 15,000 ליש"ט מתוך 20,000 ליש"ט שהתחייב להם ביוני 2012, מכיוון שאסאנג' נכנס לשגרירות אקוודור כדי לחמוק מסמכות השיפוט של בתי המשפט האנגליים.
סלסטון נפטר ב-6 במרץ 2018 מסרטן הקיבה, בגיל 75.