ג'ון טרבולטה: שני קאמבקים ובואינג 707
בליל ה-24 בנובמבר 1992, מטוס גאלפסטרים שטס לפי מכשירים מעל עננים סמיכים איבד את כל המערכת החשמלית שלו בגישה לוושינגטון נשיונל. הטייס הנחית אותו והתקרב למטוס 727 של USAir בדרך פנימה, תקרית שיוחסה מאוחר יותר להחלטה מסוכנת של בקרת התעבורה האווירית. הטייס היה כוכב קולנוע שהיה מועמד לפרס האוסקר בגיל עשרים וארבע, בילה את רוב העשור הקודם בנפילה חופשית מסחרית, והיה שנתיים לפני שקיבל את התפקיד שישקם אותו. ג'ון טרבולטה תמיד היה קריא ביותר כאדם בתנועה — על רצפת ריקודים, בתא טייס, בין קריירות.
אנגלווד
הוא נולד ב-18 בפברואר 1954 באנגלווד, ניו ג'רזי, הצעיר מבין שישה ילדים. אביו, סלווטורה, היה כדורגלן חצי-מקצועני שהפך לאיש מכירות צמיגים; אמו, הלן ברק, הייתה שחקנית, זמרת ומורה לדרמה בתיכון ששרה עם להקה ווקאלית ברדיו. כל חמשת אחיו הפכו גם הם לשחקנים. הוא גדל כקתולי בשכונה אירית-אמריקאית, נשר מתיכון דווייט מורו בגיל שבע-עשרה ב-1971, והמיר את דתו לסיינטולוגיה ב-1975 לאחר ששחקנית נתנה לו עותק של דיאנטיקה.
ניו יורק הגיעה קודם: להקת הסיבובים של גריז, בתפקיד דודי, ואז ברודוויי ב-Over Here!. טלוויזיה באה בעקבותיה, וב-1975 התפקיד של ויני ברברינו ב-Welcome Back, Kotter הפך אותו לאליל נוער. הוא הופיע ב-קארי של בריאן דה פלמה (1976) כבריון בילי נולאן, והיה לו סינגל בטופ-10 של הבילבורד, "Let Her In", באותה שנה.
ברברינו וטוני מנרו
שיגעון המוזיקה (1977) שינה את קנה המידה של הכל. כטוני מנרו, טרבולטה היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בגיל עשרים וארבע, בין הגברים הצעירים ביותר שהיו מועמדים בקטגוריה, והסרט הפך לאחד ההצלחות המסחריות הגדולות של העשור. גריז (1978), לצד אוליביה ניוטון-ג'ון, בא בעקבותיו; הפסקול שלו עמד בראש מצעד הבילבורד 200, ו-"You're the One That I Want" ו-"Summer Nights" עדיין בשימוש חצי מאה לאחר מכן. אורבן קאובוי (1980) רכב על שיגעון מוזיקת קאנטרי לאומי ואישר אותו כשחקן ראשי.
ההחלקה הארוכה
ואז זה הפסיק לעבוד. בלואו אאוט (1981), שוב דה פלמה, זכה להערצה ולא עשה עסקים. Two of a Kind (1983) נכשל. סאטרדיי נייט פיבר 2 (1983), סרט ההמשך לשיגעון המוזיקה, נקטל על ידי המבקרים למרות שהכניס מעל 65 מיליון דולר ולמרות שטרבולטה אימן את עצמו לרדת עשרים פאונד כדי לשחק רקדן מקצועי. Perfect (1985) שקע. מה שהופך את העשור לכואב במבט לאחור הוא רשימת הדברים שדחה: אמריקן ג'יגולו וקצין וג'נטלמן, שניהם הלכו לריצ'רד גיר, וספלאש, שהלך לטום הנקס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סרטי תראו מי מדבר מ-1989 שיקמו את המספרים המסחריים שלו — הראשון הכניס 297 מיליון דולר — מבלי לשקם את מעמדו.
וינסנט וגה
קוונטין טרנטינו ליהק אותו כוינסנט וגה בספרות זולה (1994), מתנקש שהוא בו-זמנית מאיים וחסר תקווה, והסרט החזיר אותו לרשימת ה-A בן לילה והביא לו מועמדות שנייה לאוסקר. רוג'ר איברט, בביקורת של שלושה וחצי כוכבים, ציין רגע שבו טרבולטה מדבר לאינטרקום "באדיבות כה רצינית וממלכתית שבאסטר קיטון היה מקנא". האזכור של קיטון אינו מקרי; הוא מזהה בדיוק מה היה לטרבולטה שלא היה לבני דורו.
העשור שבא בעקבותיו היה הטוב ביותר שלו: תפוס את שורטי (1995), שזיכה אותו בגלובוס הזהב, חץ שבור ופנומן (1996), עימות חזיתי (1997) לצד ניקולס קייג', צבעי השלטון (1998) כמועמד בצורת קלינטון, ואזרח אזרחי (1998).
Battlefield Earth
בשנת 2000 הוא כיכב והפיק במשותף את Battlefield Earth, המבוסס על הרומן של ל. רון האברד — פרויקט שרצה מאז 1982, כשהאברד כתב לו על גרסה קולנועית. הוא זכה לביקורות עוינות כמעט באופן אוניברסלי, נכשל מסחרית, וזיכה אותו בשני פרסי פטל הזהב. הוא עבד בהתמדה לאחר מכן מבלי לשחזר את הגובה: סולם 49 (2004), גברים עם כבוד (2007), הקול של בולט (2008), וחשוב מכך, עדנה טרנבלד בהיירספריי (2007), המחזמר הראשון שלו מאז גריז. הטלוויזיה שירתה אותו טוב יותר מהקולנוע — הוא שיחק את רוברט שפירו באמריקן קריים סטורי: המדינה נגד או. ג'יי. סימפסון (2016), ולקח מועמדות לפרס האמי בפריים-טיים על ההופעה ואמי כמפיק. בשנת 2026 הוקרן בבכורה בקאן סרט הביכורים שלו כבמאי, Propeller One-Way Night Coach, המבוסס על ספר ילדים שכתב ב-1997, שם הוענק לו דקל הזהב של כבוד.
תא הטייס
הטיסה אינה תחביב. טרבולטה מחזיק בדירוגי סוג על שמונה כלי טיס, כולל בואינג 707 ו-720, גאלפסטרים II וליירג'ט, והיה בבעלותו ארבעה מטוסים. אחוזתו בפלורידה יושבת על שדה תעופה, עם מסלול הסעה המוביל לבית. הוא שימש כשגריר רצון טוב רשמי של קוואנטס והיה בבעלותו בואינג 707 לשעבר של קוואנטס בצבעי חברת התעופה הישנים, שנקרא "Jett Clipper Ella" על שם ילדיו; ב-2017 הוא תרם אותו לאגודה לשימור מטוסים היסטוריים באוסטרליה. הוא הוכנס להיכל התהילה של אגדות התעופה החיות ב-2007. לאחר רעידת האדמה בהאיטי ב-2010 הוא הטיס את ה-707 עמוס ברופאים ואספקה.
חייו סומנו על ידי אובדן. דיאנה היילנד, איתה היה מעורב באמצע שנות ה-70, מתה מסרטן השד ב-1977. בנו ג'ט מת בגיל שש-עשרה ב-2009 לאחר התקף; טרבולטה הקים את קרן ג'ט טרבולטה לילדים עם צרכים מיוחדים לזכרו. אשתו קלי פרסטון, לה נישא ב-1991, מתה מסרטן השד ביולי 2020.
מדוע ג'ון נקרא גאון
הטענה עבור טרבולטה היא טענה על הגוף, ויש לומר זאת בבירור במקום להלביש אותה כמשהו מוחי יותר. הוא שייך לקטגוריה קטנה מאוד של שחקני מסך שהכלי העיקרי שלהם הוא תנועה פיזית ולא קול או פנים — קרוב יותר בסוגו לרקדן או לקומיקאי אילם מאשר לבני דורו המאומנים בשיטת המשחק. המיומנות מורכבת מקצב ומדיוק מרחבי מוחלט: לדעת איפה כל חלק מעצמו נמצא בתוך פריים, ולהשתמש בזה כדי לשאת משמעות שהדיאלוג לא נושא. זו הסיבה ששיגעון המוזיקה קיבל מועמדות לשחקן הטוב ביותר עבור מה שהוא, על הנייר, דמות קלה, וזו הסיבה שאיברט הושיט יד לבאסטר קיטון כדי לתאר אדם שעונה לאינטרקום. תזמון קומי בסדר גודל כזה הוא יכולת פיזית, לא מילולית, והוא נדיר מספיק שטרנטינו בנה תפקיד סביבו חמש-עשרה שנה אחרי שהוליווד מחקה את טרבולטה.
מקרה הנגד הוא שכלי יוצא דופן שודך לשיקול דעת לא אמין באופן בולט. הוא דחה את אמריקן ג'יגולו, קצין וג'נטלמן וספלאש ברצף אחד. הוא בילה שמונה-עשרה שנים בדחיפת Battlefield Earth לקיום ואסף שני פרסי פטל הזהב עבורו. רוב התפוקה שלו מאז 2010 הייתה עבודת אקשן לא מובחנת. פעמיים הוא ניצל על ידי טעם של אנשים אחרים — של טרנטינו ב-1994, ושל מפיקי אמריקן קריים סטורי ב-2016 — ולא על ידי שלו. הסיכום הכנה הוא מבצע בעל אינטליגנציה פיזית אמיתית ויוצאת דופן שמעולם לא היה שופט אמין של מה לכוון אותה אליו.
מורשת
לטרבולטה שתי מועמדויות לפרס האוסקר, שלושה גלובוס הזהב, אמי בפריים-טיים כמפיק, ודקל הזהב של כבוד. הוא הוציא תשעה אלבומים והכניס ארבעה סינגלים לטופ 40 של הבילבורד. הוא, לצד כל זה, טייס ברמה של חברת תעופה שהטיס משימות סיוע ותרם בואינג 707 למוזיאון. אלו חיים בעלי צורה יוצאת דופן, והמאפיין המגדיר שלהם הוא שהם הוכרזו פעמיים כגמורים על ידי אנשים שטעו.