ג'ורג' וואלאס: המפסיד המשפיע ביותר
בבוקר ה-11 ביוני 1963, אדם בעל קומה נמוכה בחליפה כהה הציב את עצמו בפתח אולם פוסטר באוניברסיטת אלבמה וקרא הצהרה על זכויות המדינות בפני סגן התובע הכללי הפדרלי. הוא כבר הפסיד. קנדי הורה לכוחות הדיוויזיה ה-2 של הצבא לנוע מפורט בנינג, ושני הסטודנטים השחורים שבמרכז העניין, ויויאן מאלון (Vivian Malone) וג'יימס הוד (James Hood), יירשמו ללימודים באותו אחר הצהריים. וואלאס ידע כל פרט מכך עוד לפני שהגיע. הנקודה מעולם לא הייתה להחזיק בפתח. הנקודה הייתה להצטלם כשהוא עומד בו.
קליו, הזירה וספסל השיפוט
ג'ורג' קורלי וואלאס הבן (George Corley Wallace Jr.) היה הבכור במשפחת חקלאים מתקשה ממחוז ברבור, שנולד ב-25 באוגוסט 1919 בקליו, אלבמה, ולמד מוקדם שניתן להמיר קוטן לכוח. הוא זכה באליפויות ה'גולדן גלובס' של אלבמה ב-1936 וב-1937 ונשא עמו תנוחת אגרוף קלה לכל חדר אליו נכנס לאחר מכן. הוא סיים את בית הספר התיכון במחוז ברבור ב-1937 וקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת אלבמה ב-1942, כשהוא חולק כיתות עם פרנק מ. ג'ונסון הבן (Frank M. Johnson Jr.), השופט הפדרלי שלימים הפך ליריבו המועיל ביותר.
המלחמה קטעה את דרכו והותירה בו חותם. דלקת קרום המוח שחלה בה בתחילת 1943 סיימה כל תקווה לשרת כטייס והותירה נזק עצבי קבוע וחרשות חלקית. הוא הוכשר מחדש כמהנדס טיסה במפציצי B-29, ביצע משימות נגד יפן מהמריאנה ב-1945 תחת פיקודו של קרטיס לה-מיי (Curtis LeMay) מחיל האוויר העשרים, ושוחרר מסיבות רפואיות עם קצבה קטנה עבור מה שהמסמכים הגדירו כפסיכונאורוזה. הוא חזר הביתה, זכה במושב בבית הנבחרים של אלבמה ב-1946, וקידם את חוק בתי הספר המקצועיים של 1947 ואת חוקי וואלאס-קייטר לגיוס תעשייה של 1951. כשופט בבית משפט מחוזי מראשית שנות ה-50, "השופט הקטן והלוחמני" היה, לפי עדותו של עורך הדין השחור ג'. ל. צ'סטנאט (J.L. Chestnut), השופט הליברלי ביותר שלפניו הופיע אי פעם והראשון באלבמה שקרא לו "אדוני" בבית המשפט.
הלקח של 1958
אותו אדם נעלם ב-1958. כשהתמודד למשרת המושל בתמיכת ה-NAACP נגד הקו הנוקשה של ג'ון פטרסון (John Patterson), וואלאס הפסיד באופן משפיל, ואמר לעוזרו כי יריבו גבר עליו והוא לא ייתן לזה לקרות שנית. מאוחר יותר הוא תיאר את השינוי בכנות שהיא מרשיעה יותר מכל האשמה: הוא ניסה לדבר על כבישים טובים ובתי ספר טובים, איש לא הקשיב, ואז הוא החל להשתמש בכינויים גזעניים והם רקעו ברגליהם על הרצפה. זה לא היה שינוי בערכיו. זה היה מחקר שוק.
סגרגציה לנצח
הוא ניצח ב-1962 ונכנס לתפקידו ב-14 בינואר 1963 עם נאום השבעה שנכתב על ידי אסה ארל קרטר (Asa Earl Carter), מנהיג קו קלוקס קלאן לשעבר: "אני מותח את הקו באבק וזורק את הכפפה לפני רגלי העריצות, ואני אומר סגרגציה עכשיו, סגרגציה מחר, סגרגציה לנצח." חמישה חודשים לאחר מכן הגיע אירוע הדלת בבית הספר. במכתבים פרטיים באותה שנה הוא כתב על אמריקאים שחורים כ"נוטים לפליליות" והזהיר שהאינטגרציה תותיר את הגזע הלבן "מתדרדר למורכבות של בני תערובת." הוא הקים כוח משטרת מדינה עם דגלי הקונפדרציה ו"ועדת ריבונות" בלתי חוקתית כדי לפקח על תושבי אלבמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפרדוקס של כהונתו הראשונה הוא שהישגיו המקומיים לא היו ריאקציוניים כלל. הוא בנה חמישה בתי ספר מקצועיים, הקים את אוניברסיטת דרום אלבמה, הנהיג ספרי לימוד בחינם, ייסד את מערכת המכללות הקהילתיות, העלה את שכר המורים ביותר מ-40 אחוזים, והפך למושל הדרומי הראשון שטס לצפון להציע הקלות מס לחברות – מה שהביא מאות מיליוני דולרים למפעלים חדשים, שרובם, כפי שמציינת האנציקלופדיה של אלבמה, היו בשכר נמוך.
הובלת אלבמה לזירה הלאומית
משהוגבל מלכהן תקופה נוספת, הוא הריץ את אשתו לורלין (Lurleen) ב-1966 כמועמדת זמנית; היא נכנסה לתפקיד בינואר 1967 ומתה מסרטן הרחם במאי 1968, בגיל 41, לאחר שהוסתר ממנה דבר אבחנתה במשך שנים. עד אז וואלאס כבר היה דמות לאומית. הוא כבר קיבל לפחות שליש מהקולות בפריימריז בוויסקונסין, אינדיאנה ומרילנד נגד לינדון ג'ונסון (Lyndon Johnson) ב-1964. ב-1968 הוא רץ כמועמד מפלגת 'העצמאים האמריקאים' עם לה-מיי כסגנו, אמר לקהל ש"אין שום הבדל משמעותי" בין שתי המפלגות, הבטיח שכל אנרכיסט שישכב מול מכוניתו ישכב מול מכוניתו האחרונה, וזכה בחמש מדינות דרום עם כמעט עשרה מיליון קולות. הוא נותר המועמד האחרון מחוץ לשתי המפלגות הגדולות שזכה בקולות אלקטורליים מובטחים.
לורל, מרילנד
ב-15 במאי 1972, במהלך מסע בחירות בחניון של מרכז קניות בלורל, מרילנד, הוא נורה ארבע פעמים על ידי ארתור ברמר (Arthur Bremer), נווד שיומנו הראה כי חיפש תהילה ולא אידיאולוגיה. קליע אחד ננעץ בעמוד השדרה של וואלאס והותיר אותו משותק מהמותניים ומטה לכל ימי חייו. יום לאחר הירי הוא ניצח בפריימריז במרילנד ובמישיגן; הקמפיין שלו בכל מקרה הגיע לסיומו.
ההתנצלות הארוכה
את מחצית חייו השנייה בילה בניסיון לחזור בו מהראשונה. הוא הכריז על עצמו כנוצרי שנולד מחדש, וב-1979 אמר באופן חד משמעי על אירוע הדלת בבית הספר: "טעיתי. הימים ההם חלפו, ומן הראוי שיחלפו." כשחזר לתפקידו ב-1982 הוא התמודד כליברל ללא עכבות בנושאי תקציב, זכה בשליש מקולות השחורים בפריימריז וברוב מוחץ בבחירות הכלליות, ובקדנציה האחרונה שלו מינה יותר שחורים לתפקידים רשמיים מכל מושל לפניו, כולל שני חברי קבינט. באוקטובר 1996 הוא נפגש עם ויויאן מאלון ג'ונס (Vivian Malone Jones) בפרטיות, התנצל, והעניק לה את פרס לורלין ב. וואלאס לאומץ לב הראשון. היא אמרה שסלחה לו. הוא מת מהלם ספטי במונטגומרי ב-13 בספטמבר 1998.
מדוע ג'ורג' מכונה גאון
המילה דבקה בוואלאס כאבחנה של אינסטינקט פוליטי, לא של אינטלקט, והאנשים שמשתמשים בה הם בעיקר היסטוריונים שתיעבו אותו. דן ט. קרטר (Dan T. Carter) מאוניברסיטת אמורי ניסח זאת בבהירות: וואלאס "הניח את היסודות לשליטת המפלגה הרפובליקנית בחברה האמריקאית באמצעות מניפולציה של נושאים גזעיים וחברתיים," ו"הוא היה המורה הראשי, וריצ'רד ניקסון (Richard Nixon) והנהגת המפלגה הרפובליקנית שבאו אחריו היו תלמידיו." ה'האנטסוויל טיימס' עקב אחר קריאותיהם של ניקסון, רייגן ובוש נגד וושינגטון ומצא את מקורן בו. הביוגרפים שלו הסכימו על הביטוי "המפסיד המשפיע ביותר" בפוליטיקה האמריקאית של המאה ה-20.
הכישרון הספציפי היה קריאת קהל ברמה כמעט כירורגית: יכולת לאתר את המרמור המדויק שקהל לא יכול היה לתת לו שם ולהחזיר להם אותו כשפה, ואז לחוש את הרגע שבו השפה הזו הפסיקה למכור ולהחליפה. שום דבר שבנה לא החזיק מעמד; הדוקטרינה שהמציא האריכה ימים אחריו בפיהם של אחרים.
טיעון הנגד חזק ויש להציגו. הוא לא המציא את המרמור בדרום, הוא חילק אותו לחילוף חומרים. האנציקלופדיה של אלבמה מעריכה שהוא "אולי משל הכי מעט מכל מושלי אלבמה," שכן העדיף מסעות בחירות על פני מנהל והותיר את מחלקותיו לממונים, שחלקם – כולל עוזרו סימור טראמל (Seymore Trammell) – נכנסו לכלא. הוא מעולם לא פתר את בעיית מימון החינוך וסירב לרפורמה במס רכוש. וכישרון שמופעל בחוסר תום לב, לפי הודאתו שלו, קרוב יותר לאוזנו של נוכל מאשר לגאונות מכל סוג מכובד שהוא.
מורשת
וואלאס הפסיד בכל מרוץ נשיאותי שבו השתתף ובכל זאת ניצח בוויכוח, וזו הצורה הלא-נוחה של הקריירה שלו. הארגון מחדש ששרטט – מצביעים לבנים ממעמד הפועלים שהתנתקו מקואליציית ה'ניו דיל' בשל טינה ולא בשל כלכלה – הפך לעובדה המרכזית בפוליטיקה האלקטורלית האמריקאית במשך 50 שנה. אלבמה הותירה את שמו על מכללות קהילתיות ומנהרה; ב-2020 אוניברסיטאות רבות הסירו את שמו מהבניינים שלהן. שתי ההחלטות נגעו לאותו אדם.