ג'ורג' וושינגטון
פרטים אישיים נולד: 22 בפברואר 1732, פופס קריק, וירג'יניה, אמריקה הבריטית נפטר: 14 בדצמבר 1799 (בן 67), מאונט ורנון, וירג'יניה, ארה"ב מקום קבורה: מאונט ורנון מפלגה: עצמאי בת זוג: מרתה דנדרידג' (נישאו ב-1759) קרובי משפחה: משפחת וושינגטון עיסוק: - קצין צבאי - פוליטיקאי - מודד קרקעות - בעל מטעים פרסים: - מדליית הזהב של הקונגרס
חתימה שירות צבאי זרוע/שירות: - המיליציה של וירג'יניה
שנות שירות: - 1752–1758 (המיליציה של וירג'יניה)
דרגה: - קולונל (רגימנט וירג'יניה ה-1)
- גנרל ומפקד עליון (הצבא הקונטיננטלי)
- גנרל הצבאות (מונה לאחר מותו)
פיקודים: - רגימנט וירג'יניה
קרבות/מלחמות: ראו רשימה מלחמת הצרפתים והאינדיאנים קרב ג'ומונוויל גלן
- מלחמת העצמאות האמריקאית מערכת בוסטון
אישי חיים מוקדמים
המהפכה האמריקאית - התאחדות וירג'יניה
נשיא ארצות הברית ה-1 - נשיאות ציר זמן
כהונה - חוק השיפוט
מינויים - קבינט
- שופטים פדרליים מועמדות רטלדג' לבית המשפט העליון
היסטוריית בחירות - 1788–89
מורשת - ביבליוגרפיה
ג'ורג' וושינגטון (22 בפברואר 1732 – 14 בדצמבר 1799) היה אב מייסד והנשיא הראשון של ארצות הברית, שכיהן בין השנים 1789 ל-1797. כמפקד הצבא הקונטיננטלי, הוביל וושינגטון את כוחות הפטריוטים לניצחון במלחמת העצמאות האמריקאית נגד האימפריה הבריטית. הוא ידוע בכינויו "אבי האומה" בשל תפקידו בהשגת העצמאות האמריקאית.
וושינגטון נולד במושבת וירג'יניה והפך למפקד רגימנט וירג'יניה במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים בין השנים 1754 ל-1763. מאוחר יותר נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה והתנגד לדיכוי המתיישבים האמריקאים על ידי הכתר הבריטי. כאשר החלה מלחמת העצמאות האמריקאית נגד הבריטים ב-1775, מונה וושינגטון למפקד העליון של הצבא הקונטיננטלי. הוא פיקד על כוח מאורגן ומצויד בצורה לקויה נגד חיילים בריטים ממושמעים.
וושינגטון וצבאו השיגו ניצחון מוקדם במצור על בוסטון במרץ 1776, אך נאלצו לסגת מניו יורק בנובמבר. וושינגטון חצה את נהר הדלאוור וניצח בקרבות טרנטון בסוף 1776 ובפרינסטון בתחילת 1777, ולאחר מכן הפסיד בקרבות ברנדיוויין וג'רמנטאון מאוחר יותר באותה שנה. הוא התמודד עם ביקורת על פיקודו, מורל נמוך של החיילים ומחסור באספקה לכוחותיו ככל שהמלחמה נמשכה. בסופו של דבר, הוביל וושינגטון כוח משולב צרפתי-אמריקאי לניצחון מכריע על הבריטים ביורקטאון ב-1781. בחוזה פריז שנחתם ב-1783, הכירו הבריטים בעצמאותה הריבונית של ארצות הברית. לאחר מכן כיהן וושינגטון כנשיא הוועידה החוקתית ב-1787, שניסחה את חוקת ארצות הברית הנוכחית.
וושינגטון נבחר פה אחד לנשיא ארה"ב הראשון על ידי חבר האלקטורים ב-1788 וב-1792. הוא הקים ממשל לאומי חזק וממומן היטב, תוך שמירה על נייטרליות ביריבות העזה שהתפתחה בתוך הקבינט שלו בין תומאס ג'פרסון לאלכסנדר המילטון. במהלך המהפכה הצרפתית, הוא אימץ מדיניות של נייטרליות תוך תמיכה בחוזה ג'יי עם בריטניה. וושינגטון קבע תקדימים מתמשכים למשרת הנשיא, כולל רפובליקניזם, העברת שלטון בדרכי שלום, השימוש בתואר "אדוני הנשיא" ומסורת שתי הקדנציות. נאום הפרידה שלו מ-1796 הפך להצהרה בולטת על רפובליקניזם: וושינגטון כתב על חשיבות האחדות הלאומית ועל הסכנות שהאזוריות, המפלגתיות וההשפעה הזרה מציבות לה. כבעל מטעי טבק וחיטה במאונט ורנון, וושינגטון החזיק עבדים רבים. הוא החל להתנגד לעבדות לקראת סוף חייו, וקבע בצוואתו את שחרורם העתידי של עבדיו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דמותו של וושינגטון היא סמל לתרבות האמריקאית והוא הונצח בהרחבה. בין הדברים הקרויים על שמו ניתן למנות את עיר הבירה הלאומית ואת מדינת וושינגטון. בסקרים פופולריים ואקדמיים כאחד, הוא נחשב בעקביות לאחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית.
חיים מוקדמים (1732–1752)
ג'ורג' וושינגטון נולד ב-22 בפברואר 1732, בפופס קריק שבמחוז וסטמורלנד, וירג'יניה. הוא היה הבכור מבין שישה ילדים של אוגוסטין ומרי בול וושינגטון. אביו היה שופט שלום ודמות ציבורית בולטת שהיו לו ארבעה ילדים נוספים מנישואיו הראשונים לג'יין באטלר. וושינגטון לא היה קרוב לאביו וכמעט לא הזכיר אותו בשנים מאוחרות יותר; הייתה לו מערכת יחסים מתוחה עם אמו. מבין אחיו, הוא היה קרוב במיוחד לאחיו החורג המבוגר לורנס.
המשפחה עברה למטע בליטל האנטינג קריק ב-1735 לפני שהתיישבה בחוות פרי ליד פרדריקסבורג, וירג'יניה, ב-1738. כאשר אוגוסטין מת ב-1743, וושינגטון ירש את חוות פרי ועשרה עבדים; לורנס ירש את ליטל האנטינג קריק ושינה את שמה למאונט ורנון. בשל מות אביו, וושינגטון לא זכה להשכלה הפורמלית שקיבלו אחיו החורגים המבוגרים בבית הספר לדקדוק אפלבי באנגליה; במקום זאת הוא למד בבית הספר "לואר צ'רץ'" בהרטפילד. הוא למד מתמטיקה ומדידת קרקעות, והפך לשרטט וקרטוגרף מוכשר. בבגרותו המוקדמת, הוא כתב במה שביוגרף שלו, רון צ'רנו, תיאר כ"כוח ניכר" ו"דיוק". כנער, וושינגטון חיבר למעלה ממאה כללים לאינטראקציה חברתית בסגנון "כללי נימוס", שהועתקו מתרגום אנגלי של מדריך צרפתי.
וושינגטון ביקר לעיתים קרובות בבלוואר, המטע של ויליאם פיירפקס, חמיו של לורנס, ובמאונט ורנון. פיירפקס הפך לפטרון ולאב חורג של וושינגטון. ב-1748, וושינגטון בילה חודש עם צוות שסקר את נכסיו של פיירפקס בעמק שננדואה. בשנה שלאחר מכן, הוא קיבל רישיון מודד מקולג' ויליאם ומרי. למרות שוושינגטון לא השלים את תקופת החניכות המקובלת, תומאס פיירפקס (בן דודו של ויליאם) מינה אותו למודד של מחוז קלפפר, וירג'יניה. וושינגטון נשבע אמונים ב-20 ביולי 1749, והתפטר ב-1750. עד 1752, הוא קנה כמעט 1,500 אקרים (600 דונם) בעמק שננדואה והחזיק ב-2,315 אקרים (937 דונם).
בשנת 1751, וושינגטון עזב את צפון אמריקה בפעם הראשונה והיחידה, כאשר ליווה את לורנס לברבדוס, בתקווה שהאקלים ירפא את השחפת של אחיו. וושינגטון חלה באבעבועות שחורות במהלך הטיול, מה שהותיר את פניו מצולקות מעט והעניק לו חסינות מפני זיהום עתידי. לורנס מת ב-1752, וושינגטון חכר את מאונט ורנון מאלמנתו, אן; הוא ירש אותו לחלוטין לאחר מותה ב-1761. המסע לברבדוס חשף את וושינגטון לעולם האטלנטי הבריטי הרחב ולהיבטים של חברת המטעים והמנהל האימפריאלי מעבר לווירג'יניה.
קריירה צבאית קולוניאלית (1752–1758)
שירותו של לורנס וושינגטון כקצין מטה כללי של המיליציה של וירג'יניה עורר בג'ורג' השראה לחפש מינוי במיליציה. סגן המושל של וירג'יניה, רוברט דינווידי, מינה את וושינגטון למייג'ור ומפקד של אחד מארבעת מחוזות המיליציה. הבריטים והצרפתים התחרו על השליטה בעמק נהר אוהיו: הבריטים בנו מבצרים לאורך הנהר, והצרפתים בין הנהר לימת אירי.
באוקטובר 1753, דינווידי מינה את וושינגטון לשליח מיוחד בדרישה שהכוחות הצרפתיים יפנו אדמות שנתבעו על ידי הבריטים. וושינגטון הונחה גם לעשות שלום עם קונפדרציית ההודנוסאוני (אירוקוי) ולאסוף מודיעין על הכוחות הצרפתיים. וושינגטון נפגש עם מנהיג ההודנוסאוני טנצ'ריסון בלוגסטאון. וושינגטון אמר שבפגישה זו טנצ'ריסון כינה אותו "קונוטוקאוריוס". שם זה, שפירושו "טורף כפרים", ניתן בעבר לסבא-רבא שלו ג'ון וושינגטון בסוף המאה ה-17 על ידי הסוסקהאנוק.
קבוצתו של וושינגטון הגיעה לנהר אוהיו בנובמבר 1753 ויורטה על ידי סיור צרפתי. הקבוצה לוותה לפורט לה בוף, שם התקבל וושינגטון בצורה ידידותית. הוא מסר את הדרישה הבריטית לפינוי למפקד הצרפתי ז'אק לגארדר דה סן-פייר, אך הצרפתים סירבו לעזוב. סן-פייר נתן לוושינגטון את תשובתו הרשמית לאחר עיכוב של כמה ימים, וכן אוכל וביגוד חורף למסע חזרה לווירג'יניה. וושינגטון השלים את המשימה המסוכנת בתנאי חורף קשים, והשיג מידה של הצטיינות כאשר הדו"ח שלו פורסם בווירג'יניה ובלונדון.
### מלחמת הצרפתים והאינדיאנים
בפברואר 1754, דינווידי קידם את וושינגטון לדרגת לוטננט קולונל וסגן מפקד רגימנט וירג'יניה בן ה-300 איש, עם הוראות להתעמת עם הצרפתים במפגש נהרות אוהיו. וושינגטון יצא עם מחצית מהרגימנט באפריל ועד מהרה היה מודע לכך שכוח צרפתי של 1,000 איש החל בבניית פורט דוקן במקום. במאי, לאחר שהקים עמדה הגנתית בגרייט מדוז, נודע לוושינגטון שהצרפתים הקימו מחנה במרחק שבעה מיילים (11 ק"מ); הוא החליט לצאת למתקפה. הכוח הצרפתי התברר כבן כ-50 איש בלבד, ולכן ב-28 במאי פיקד וושינגטון על מארב. כוחו הקטן של וירג'ינים ובעלי ברית אינדיאנים הרג את הצרפתים, כולל מפקדם ז'וזף קולון דה ג'ומונוויל, שנשא מסר דיפלומטי לבריטים. הצרפתים מצאו מאוחר יותר את בני ארצם מתים וקרקופים, והאשימו את וושינגטון, שנסוג לפורט נססיטי.
שאר רגימנט וירג'יניה הצטרף לוושינגטון בחודש שלאחר מכן עם הידיעה שהוא הועלה לדרגת קולונל וקיבל פיקוד על הרגימנט המלא. הם תוגברו על ידי פלוגה עצמאית של מאה דרום-קרוליינים בראשות קפטן ג'יימס מאקיי; המינוי המלכותי שלו היה בכיר מזה של וושינגטון ונוצר סכסוך פיקודי. ב-3 ביולי, 900 חיילים צרפתים תקפו את פורט נססיטי, והקרב שהתפתח הסתיים בכניעתו של וושינגטון. וושינגטון לא דיבר צרפתית, אך חתם על מסמך כניעה שבו לקח על עצמו שלא במתכוון אחריות ל"התנקשות" בג'ומונוויל, ומאוחר יותר האשים את המתרגם בכך שלא תרגם זאת כראוי. רגימנט וירג'יניה פוצל ולוושינגטון הוצעה דרגת קפטן באחד הרגימנטים החדשים שהוקמו. הוא סירב, שכן זו הייתה הורדה בדרגה – הבריטים הורו ש"קולוניאליים" לא יכולים להיות מדורגים גבוה יותר מקפטן – ובמקום זאת התפטר מתפקידו. פרשת ג'ומונוויל הפכה לתקרית שהציתה את מלחמת הצרפתים והאינדיאנים.
בשנת 1755, וושינגטון התנדב כעוזר לגנרל אדוארד בראדוק, שהוביל משלחת בריטית לגירוש הצרפתים מפורט דוקן ומארץ אוהיו. בהמלצת וושינגטון, בראדוק פיצל את הצבא לטור ראשי ו"טור מעופף" קטן יותר. וושינגטון סבל מדיזנטריה קשה ולכן לא נסע בתחילה עם כוחות המשלחת. כשחבר לבראדוק במונונגהלה, כשהוא עדיין חולה מאוד, הצרפתים ובעלי בריתם האינדיאנים ארבו לצבא המפוצל. שני שלישים מהכוח הבריטי הפכו לנפגעים בקרב המונונגהלה שבא בעקבותיו, ובראדוק נהרג. תחת פיקודו של לוטננט קולונל תומאס גייג', וושינגטון אסף את הניצולים והקים משמר עורפי, מה שאפשר לשרידי הכוח לסגת. במהלך הקרב, נורו שני סוסים מתחת לוושינגטון, וכובעו ומעילו נוקבו על ידי כדורים. התנהלותו שיקמה את המוניטין שלו בקרב מבקרי פיקודו בקרב פורט נססיטי, אך הוא לא נכלל על ידי המפקד הבא (קולונל תומאס דאנבר) בתכנון פעולות עוקבות.
רגימנט וירג'יניה הוקם מחדש באוגוסט 1755, ודינווידי מינה את וושינגטון למפקדו, שוב בדרגת קולונל. וושינגטון התנגש כמעט מיד על בכירות, הפעם עם קפטן ג'ון דגוורת'י, שפיקד על יחידה של מרילנדים במפקדת הרגימנט בפורט קמברלנד. וושינגטון, חסר סבלנות למתקפה נגד פורט דוקן, היה משוכנע שבראדוק היה מעניק לו מינוי מלכותי ולחץ על עניינו בפברואר 1756 עם יורשו של בראדוק כמפקד עליון, ויליאם שירלי, ושוב בינואר 1757 עם יורשו של שירלי, לורד לאודון. לאודון השפיל את וושינגטון, סירב להעניק לו מינוי מלכותי, והסכים רק לשחרר אותו מהאחריות על איוש פורט קמברלנד.
בשנת 1758, רגימנט וירג'יניה הוקצה למשלחת פורבס הבריטית לכיבוש פורט דוקן. גנרל ג'ון פורבס קיבל את עצתו של וושינגטון בכמה היבטים של המשלחת אך דחה את דעתו על המסלול הטוב ביותר למבצר. עם זאת, פורבס העניק לוושינגטון דרגת בריגדיר גנרל זמנית ונתן לו פיקוד על אחת משלוש החטיבות שהוקצו לתקיפת המבצר. הצרפתים נטשו את המבצר ואת העמק לפני התקיפה, וושינגטון ראה רק תקרית של אש ידידותית, שהותירה 14 הרוגים ו-26 פצועים. מתוסכל, הוא התפטר מתפקידו זמן קצר לאחר מכן וחזר למאונט ורנון.
תחת וושינגטון, רגימנט וירג'יניה הגן על 300 מיילים (480 ק"מ) של גבול מפני 20 התקפות אינדיאניות ב-10 חודשים. הוא הגדיל את המקצועיות של הרגימנט ככל שגדל מ-300 ל-1,000 איש. למרות שלא הצליח להשיג מינוי מלכותי, מה שהפך אותו לעוין כלפי הבריטים, הוא רכש ביטחון עצמי, כישורי מנהיגות וידע בטקטיקות צבאיות בריטיות. התחרות ההרסנית שוושינגטון היה עד לה בקרב פוליטיקאים קולוניאליים טיפחה את תמיכתו המאוחרת בממשל מרכזי חזק.
נישואין, חיים אזרחיים ופוליטיים (1759–1775)
ב-6 בינואר 1759, וושינגטון, בגיל 26, נשא לאישה את מרתה דנדרידג' קסטיס, אלמנה בת 27 של בעל המטעים העשיר דניאל פארק קסטיס. מרתה הייתה אינטליגנטית, אדיבה ומנוסה בניהול אחוזת מטעים, ולזוג היו נישואים מאושרים. הם חיו במאונט ורנון, שם גידל וושינגטון טבק וחיטה. הנישואים העניקו לוושינגטון שליטה על חלק האלמנה של מרתה (שליש) באחוזת קסטיס בת 18,000 האקרים (7,300 דונם), והוא ניהל את שני השלישים הנותרים עבור ילדיה של מרתה. כתוצאה מכך, הוא הפך לאחד האנשים העשירים בווירג'יניה, מה שהעלה את מעמדו החברתי.
בדחיפתו של וושינגטון, המושל לורד בוטטורט מילא את הבטחתו של דינווידי מ-1754 להעניק מענקי קרקע למי ששירת במיליציות התנדבותיות במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים. בסוף 1770, וושינגטון סקר את האדמות באזורי אוהיו וגרייט קנווה, ושכר את המודד ויליאם קרופורד כדי לחלק אותן. קרופורד הקצה 23,200 אקרים (9,400 דונם) לוושינגטון, שאמר לווטרנים שאדמתם אינה מתאימה לחקלאות והסכים לרכוש 20,147 אקרים (8,153 דונם), מה שהותיר חלק מהם בתחושה שרומו. הוא גם הכפיל את גודלו של מאונט ורנון ל-6,500 אקרים (2,600 דונם), ועד 1775, הכפיל את אוכלוסיית העבדים שלו ליותר ממאה.
כגיבור צבאי מכובד ובעל קרקעות גדול, וושינגטון החזיק במשרות מקומיות ונבחר לבית המחוקקים של וירג'יניה, כשהוא מייצג את מחוז פרדריק בבית הנבחרים של וירג'יניה במשך שבע שנים החל מ-1758. בתחילת הקריירה החקיקתית שלו, וושינגטון נדיר שדיבר או אפילו נכח במושבים חקיקתיים, אך היה פעיל יותר פוליטית החל משנות ה-60 של המאה ה-18, והפך למבקר בולט של מדיניות המיסוי והמרקנטיליזם של בריטניה כלפי המושבות האמריקאיות. וושינגטון ייבא מוצרי מותרות מאנגליה, ושילם עליהם על ידי ייצוא טבק. הוצאותיו הראוותניות בשילוב עם מחירי טבק נמוכים הותירו אותו בחוב של 1,800 ליש"ט עד 1764. הסתמכותו המוחלטת של וושינגטון על קונה וסוחר הטבק הלונדוני רוברט קארי איימה גם על ביטחונו הכלכלי. בין 1764 ל-1766, הוא ביקש לגוון את אחזקותיו: הוא שינה את יבול המזומן העיקרי של מאונט ורנון מטבק לחיטה והרחיב את הפעילות לכלול טחינת קמח וגידול המפ. בתו החורגת של וושינגטון, פטסי, סבלה מהתקפים אפילפטיים, והיא מתה במאונט ורנון ב-1773, מה שאפשר לוושינגטון להשתמש בחלק מהירושה מעזבונה כדי לסלק את חובותיו.
### התנגדות לפרלמנט הבריטי ולכתר
וושינגטון התנגד למיסים שהטיל הפרלמנט הבריטי על המושבות ללא ייצוג הולם. הוא האמין שחוק הבולים של 1765 הוא מדכא וחגג את ביטולו בשנה שלאחר מכן. בתגובה לחוקי טאונשנד, הוא הציג הצעה במאי 1769 שקראה לווירג'ינים להחרים סחורות בריטיות; חוקי טאונשנד בוטלו ברובם ב-1770. וושינגטון ומתיישבים אחרים כעסו גם על הכרזת המלך מ-1763 (שאסרה על התיישבות אמריקאית ממערב להרי אלגני) ועל ההתערבות הבריטית בספקולציות קרקע אמריקאיות במערב (שוושינגטון היה משתתף בהן).
הפרלמנט ביקש להעניש את מתיישבי מסצ'וסטס על תפקידם במסיבת התה של בוסטון ב-1774 על ידי העברת חוקי הכפייה, שוושינגטון ראה בהם "פלישה לזכויות ולפריבילגיות שלנו". באותו יולי, הוא וג'ורג' מייסון ניסחו רשימת החלטות לוועדת מחוז פיירפקס, כולל קריאה לסיום סחר העבדים האטלנטי; ההחלטות אומצו. באוגוסט, וושינגטון השתתף בוועידת וירג'יניה הראשונה ונבחר כציר לקונגרס הקונטיננטלי הראשון. ככל שהמתחים גברו ב-1774, הוא עזר לאמן מיליציות בווירג'יניה וארגן את אכיפת החרם של ההתאחדות הקונטיננטלית על סחורות בריטיות שהנהיג הקונגרס.
מפקד עליון של הצבא (1775–1783)
מלחמת העצמאות האמריקאית פרצה ב-19 באפריל 1775, עם קרבות לקסינגטון וקונקורד. וושינגטון עזב בחופזה את מאונט ורנון ב-4 במאי כדי להצטרף לקונגרס הקונטיננטלי השני בפילדלפיה. ב-14 ביוני, הקונגרס הקים את הצבא הקונטיננטלי וג'ון אדמס הציע את וושינגטון כמפקדו העליון, בעיקר בשל ניסיונו הצבאי והאמונה שוירג'יני יאחד טוב יותר את המושבות. הוא נבחר פה אחד על ידי הקונגרס למחרת. וושינגטון נשא נאום קבלה ב-16 ביוני, וסירב לקבל שכר, אם כי מאוחר יותר הוחזרו לו הוצאותיו.
הקונגרס בחר את קציני המטה העיקריים של וושינגטון, כולל ארטמס וורד, הוריישיו גייטס, צ'ארלס לי, פיליפ סקיילר ונתנאל גרין. הנרי נוקס הרשים את אדמס ואת וושינגטון בידיעותיו בתחום התחמושת וקודם לדרגת קולונל וראש התותחנים. באופן דומה, וושינגטון התרשם מהאינטליגנציה והאומץ של אלכסנדר המילטון; מאוחר יותר הוא יקדם את המילטון לדרגת קולונל וימנה אותו לעוזרו האישי.
וושינגטון אסר בתחילה על גיוס חיילים שחורים, הן חופשיים והן משועבדים. הבריטים ראו הזדמנות לפלג את המושבות: המושל הקולוניאלי של וירג'יניה פרסם הכרזה המבטיחה חופש לעבדים אם יצטרפו לכוחות הבריטיים. בתגובה להכרזה זו ולצורך בחיילים, וושינגטון ביטל עד מהרה את האיסור שלו. עד סוף המלחמה, כעשירית מהחיילים בצבא הקונטיננטלי היו שחורים, וחלקם זכו בחירות.
### המצור על בוסטון
באפריל 1775, בתגובה לתנועה המורדת הגוברת, כבשו כוחות בריטיים את בוסטון, בהנהגת גנרל תומאס גייג', מפקד הכוחות הבריטיים באמריקה. מיליציות מקומיות הקיפו את העיר ולוכדו את הכוחות הבריטיים, מה שהוביל למבוי סתום. כשוושינגטון פנה לבוסטון, הוא התקבל על ידי קהל מריע וטקס פוליטי; הוא הפך לסמל של המטרה הפטריוטית. עם הגעתו של וושינגטון ב-2 ביולי, הוא הלך לבדוק את הצבא, אך מצא מיליציה לא ממושמעת. לאחר התייעצות, הוא יזם את הרפורמות שהציע בנג'מין פרנקלין, הנהיג תרגילים צבאיים והטיל צעדים משמעתיים מחמירים. וושינגטון קידם כמה מהחיילים שהפגינו ביצועים טובים בבאנקר היל לדרגת קצין, והדיח קצינים שראה כלא כשירים. באוקטובר, המלך ג'ורג' השלישי הכריז שהמושבות נמצאות במרד גלוי ושחרר את גייג' מהפיקוד, והחליף אותו בגנרל ויליאם האו.
כאשר נהר צ'ארלס קפא, וושינגטון היה להוט לחצות ולפשוט על בוסטון, אך גייטס ואחרים התנגדו לכך שמיליציה לא מאומנת תנסה לתקוף ביצורים מוגנים היטב. במקום זאת, וושינגטון הסכים לאבטח את דורצ'סטר הייטס מעל בוסטון כדי לנסות לאלץ את הבריטים החוצה. ב-17 במרץ, 8,906 חיילים בריטים, 1,100 לויאליסטים ו-1,220 נשים וילדים החלו בפינוי ימי כאוטי. וושינגטון נכנס לעיר עם 500 איש, ונתן להם הוראות מפורשות לא לבזוז. הוא נמנע מלהפעיל סמכות צבאית בבוסטון, והשאיר עניינים אזרחיים בידי הרשויות המקומיות.
### ניו יורק וניו ג'רזי
קרב לונג איילנד
לאחר הניצחון בבוסטון, וושינגטון ניחש נכון שהבריטים יחזרו לניו יורק ויגיבו. הוא הגיע לשם ב-13 באפריל 1776, והורה על בניית ביצורים. הוא גם הורה לכוחותיו להתייחס לאזרחים ולרכושם בכבוד, כדי להימנע מההתעללויות שסבלו תושבי בוסטון מידי החיילים הבריטים. הכוחות הבריטיים, כולל יותר ממאה ספינות ואלפי חיילים, החלו להגיע לסטטן איילנד ביולי כדי להטיל מצור על העיר.
כוחו של האו מנה 32,000 חיילים סדירים ועוזרי הסן; לוושינגטון היו 23,000 איש, רובם מגויסים לא מאומנים ומיליציה. באוגוסט, האו הנחית 20,000 חיילים בגרייבסנד, ברוקלין, והתקרב לביצוריו של וושינגטון. תוך שהוא עוקף את הגנרלים שלו, וושינגטון בחר להילחם, בהתבסס על מידע לא מדויק שלצבאו של האו היו רק כ-8,000 חיילים. בקרב לונג איילנד, האו תקף את אגפו של וושינגטון וגרם ל-1,500 נפגעים פטריוטים. וושינגטון נסוג למנהטן.
האו שלח הודעה לוושינגטון לנהל משא ומתן לשלום, כשהוא פונה אליו כ"ג'ורג' וושינגטון, אסקווייר". וושינגטון סירב לקבל את ההודעה, בדרישה שיפנו אליו בפרוטוקול דיפלומטי – לא כאל מורד. למרות הסתייגויות, וושינגטון נענה לעצתו של גנרל גרין להגן על פורט וושינגטון, אך בסופו של דבר נאלץ לנטוש אותו. האו רדף ווושינגטון נסוג מעבר לנהר ההדסון לפורט לי. בנובמבר, האו כבש את פורט וושינגטון. לויאליסטים בניו יורק ראו בהאו משחרר והפיצו שמועה שוושינגטון הצית את העיר. כעת, כשהצטמצם ל-5,400 חיילים, צבאו של וושינגטון נסוג דרך ניו ג'רזי.
חציית הדלאוור, טרנטון ופרינסטון
וושינגטון חצה את נהר הדלאוור לפנסילבניה, שם הצטרף אליו גנרל ג'ון סאליבן עם 2,000 חיילים נוספים. עתידו של הצבא הקונטיננטלי היה מוטל בספק בשל מחסור באספקה, חורף קשה, סיום גיוסים ועריקות. האו הציב חיל מצב הסני בטרנטון כדי להחזיק את מערב ניו ג'רזי ואת הגדה המזרחית של הדלאוור. עם עלות השחר ב-26 בדצמבר 1776, וושינגטון, בסיוע קולונל נוקס והתותחנים, הוביל את אנשיו במתקפת פתע מוצלחת על ההסנים.
וושינגטון חזר לניו ג'רזי ב-3 בינואר 1777, ופתח במתקפה על החיילים הבריטים הסדירים בפרינסטון, עם 40 אמריקאים הרוגים או פצועים ו-273 בריטים הרוגים או שבויים. האו נסוג לניו יורק לחורף. וושינגטון קבע את מפקדת החורף שלו במוריסטאון, ניו ג'רזי. מבחינה אסטרטגית, ניצחונותיו של וושינגטון בטרנטון ובפרינסטון היו מכריעים: הם החיו את המורל הפטריוטי וחיסלו את האסטרטגיה הבריטית של הפגנת כוח מוחץ ולאחר מכן הצעת תנאים נדיבים, מה ששינה את מהלך המלחמה.
### פילדלפיה
ברנדיוויין, ג'רמנטאון וסרטוגה
ביולי 1777, הגנרל הבריטי ג'ון בורגוין הוביל את כוחותיו הבריטיים דרומה מקוויבק במערכת סרטוגה; הוא כבש מחדש את פורט טיקונדרוגה, מתוך כוונה לפצל את ניו אינגלנד. עם זאת, גנרל האו לקח את צבאו מניו יורק דרומה לפילדלפיה במקום להצטרף לבורגוין ליד אולבני. וושינגטון וגילברט, המרקיז דה לה פאייט מיהרו לפילדלפיה כדי להתעמת עם האו. בקרב ברנדיוויין ב-11 בספטמבר 1777, האו תמרן את וושינגטון וצעד ללא התנגדות לבירה האמריקאית בפילדלפיה. מתקפה פטריוטית נגד הבריטים בג'רמנטאון באוקטובר נכשלה.
בצפון מדינת ניו יורק, הפטריוטים הובלו על ידי גנרל הוריישיו גייטס. מודאג מתנועותיו של בורגוין דרומה, וושינגטון שלח תגבורת צפונה עם הגנרלים בנדיקט ארנולד ובנג'מין לינקולן. ב-7 באוקטובר 1777, בורגוין ניסה לכבוש את במיס הייטס אך היה מבודד מתמיכה ונאלץ להיכנע. הניצחון של גייטס העז את מבקריו של וושינגטון, שהעדיפו את גייטס כמנהיג צבאי. לדברי הביוגרף ג'ון אלדן, "זה היה בלתי נמנע שתבוסות כוחותיו של וושינגטון והניצחון המקביל של הכוחות בצפון ניו יורק יושוו". ההערצה לוושינגטון דעכה.
ואלי פורג' ומונמות'
וושינגטון וצבאו בן 11,000 איש נכנסו למחנות חורף בואלי פורג' מצפון לפילדלפיה בדצמבר 1777. שם הם איבדו בין 2,000 ל-3,000 איש כתוצאה ממחלות ומחסור באוכל, ביגוד ומחסה, מה שצמצם את הצבא לפחות מ-9,000 איש. עד פברואר, וושינגטון התמודד עם מורל נמוך של חיילים ועלייה בעריקות. מרד פנימי של קציניו הניע כמה מחברי הקונגרס לשקול את הדחתו של וושינגטון מהפיקוד. תומכיו של וושינגטון התנגדו, והעניין נזנח בסופו של דבר.
וושינגטון הגיש עתירות חוזרות ונשנות לקונגרס לאספקה והביע את דחיפות המצב בפני משלחת קונגרס. הקונגרס הסכים לחזק את קווי האספקה של הצבא ולארגן מחדש את מחלקות האפסנאות והמזון, בעוד וושינגטון השיק את ה"פוראג' הגדול" של 1778 כדי לאסוף אוכל מהאזור שמסביב. בינתיים, התרגילים הבלתי פוסקים של הברון פרידריך וילהלם פון שטויבן הפכו את מגויסיו של וושינגטון לכוח לוחם ממושמע. וושינגטון מינה אותו למפקח כללי.
בתחילת 1778, הצרפתים נכנסו לברית עם האמריקאים. במאי, האו התפטר והוחלף על ידי סר הנרי קלינטון. הבריטים פינו את פילדלפיה לניו יורק ביוני ההוא ווושינגטון זימן מועצת מלחמה של גנרלים אמריקאים וצרפתים. הוא בחר להורות על תקיפה מוגבלת על הבריטים הנסוגים. הגנרלים לי ולה פאייט נעו עם 4,000 איש, ללא ידיעתו של וושינגטון, ושיבשו את תקיפתם הראשונה ב-28 ביוני. וושינגטון הדיח את לי והשיג תיקו לאחר קרב נרחב. הבריטים המשיכו בנסיגתם לניו יורק. קרב זה "סימן את סוף מסעות המלחמה במדינות הצפון והמרכז. וושינגטון לא יילחם שוב בבריטים בקרב גדול במשך יותר משלוש שנים". תשומת הלב הבריטית עברה לזירה הדרומית; בסוף 1778, גנרל קלינטון כבש את סוואנה, ג'ורג'יה, נמל מפתח בדרום אמריקה. וושינגטון, בינתיים, הורה על משלחת נגד ההודנוסאוני (אירוקוי), בעלי הברית הילידים של הבריטים, והרס את כפריהם.
### ריגול ופורט ווסט פוינט
וושינגטון הפך למרגל הראשי הראשון של אמריקה על ידי תכנון מערכת ריגול נגד הבריטים. ב-1778, מייג'ור בנג'מין טלמדג' הקים את טבעת קולפר בהנחייתו של וושינגטון כדי לאסוף בחשאי מידע על הבריטים בניו יורק. מודיעין מטבעת קולפר הציל כוחות צרפתיים ממתקפת פתע בריטית, שהתבססה בעצמה על מודיעין מהגנרל של וושינגטון שהפך למרגל בריטי, בנדיקט ארנולד.
וושינגטון התעלם מתקריות של חוסר נאמנות מצד ארנולד, שהצטיין במערכות רבות, כולל הפלישה לקוויבק. ב-1779, ארנולד החל לספק למרגל הראשי הבריטי ג'ון אנדרה מידע רגיש שנועד לאפשר לבריטים לכבוש את ווסט פוינט, עמדה הגנתית אמריקאית מרכזית על נהר ההדסון. ב-21 בספטמבר, ארנולד נתן לאנדרה תוכניות להשתלט על חיל המצב. אנדרה נלכד על ידי מיליציה שגילתה את התוכניות, ולאחר מכן ארנולד ברח לניו יורק. כשנודע לו על בגידתו של ארנולד, וושינגטון זימן את המפקדים שהוצבו תחת ארנולד בנקודות מפתח סביב המבצר כדי למנוע כל שותפות לדבר עבירה. הוא נטל פיקוד אישי בווסט פוינט וארגן מחדש את הגנותיו.
### הזירה הדרומית ויורקטאון
עד יוני 1780, הבריטים כבשו את אזור פידמונט של דרום קרוליינה והיו בעלי שליטה איתנה בדרום. וושינגטון התמלא מרץ, עם זאת, כאשר לה פאייט חזר מצרפת עם יותר ספינות, אנשים ואספקה, ו-5,000 חיילים צרפתים ותיקים בהנהגת המרשל רושאמבו הגיעו לניופורט, רוד איילנד ביולי.
גנרל קלינטון שלח את ארנולד, כעת בריגדיר גנרל בריטי, לווירג'יניה בדצמבר עם 1,700 חיילים כדי לכבוש את פורטסמות' ולבצע פשיטות על כוחות פטריוטים. וושינגטון שלח את לה פאייט דרומה כדי להתמודד עם מאמציו של ארנולד. וושינגטון קיווה בתחילה להביא את המלחמה לניו יורק, למשוך את הכוחות הבריטיים הרחק מווירג'יניה ולסיים שם את המלחמה, אך רושאמבו יעץ לו שקורנווליס בווירג'יניה הוא המטרה הטובה יותר. ב-19 באוגוסט 1781, וושינגטון ורושאמבו החלו בצעדה ליורקטאון, וירג'יניה, הידועה כיום כ"צעדה המהוללת". וושינגטון פיקד על צבא של 7,800 צרפתים, 3,100 מיליציה ו-8,000 חיילים קונטיננטליים. חסר ניסיון בלוחמת מצור, הוא נטה לעיתים קרובות לשיקול דעתו של רושאמבו. למרות זאת, רושאמבו מעולם לא ערער על סמכותו של וושינגטון כמפקד הקרב.
עד סוף ספטמבר, כוחות פטריוטים-צרפתים הקיפו את יורקטאון, ולוכדו את הצבא הבריטי, בעוד הצי הצרפתי יצא מנצח בקרב צ'ספיק. המתקפה האמריקאית האחרונה החלה בירייה שנורתה על ידי וושינגטון. המצור הסתיים בכניעה בריטית ב-19 באוקטובר 1781; מעל 7,000 חיילים בריטים הפכו לשבויי מלחמה. וושינגטון ניהל משא ומתן על תנאי הכניעה במשך יומיים, וטקס החתימה הרשמי התקיים ב-19 באוקטובר. למרות שחוזה השלום לא נחתם במשך שנתיים נוספות, יורקטאון התברר כקרב המשמעותי האחרון של מלחמת העצמאות, כאשר הפרלמנט הבריטי הסכים להפסיק את פעולות האיבה במרץ 1782.
### פירוז והתפטרות
כאשר החל המשא ומתן לשלום באפריל 1782, גם הבריטים וגם הצרפתים החלו לפנות בהדרגה את כוחותיהם. במרץ 1783, וושינגטון הרגיע בהצלחה את קשר ניובורג, מרד מתוכנן של קצינים אמריקאים שלא היו מרוצים מחוסר תשלום. וושינגטון הגיש דין וחשבון על הוצאות בסך 450,000 דולר שקידם לצבא. החשבון יושב, אם כי הוא היה מעורפל לגבי סכומים גדולים וכלל הוצאות שאשתו נשאה בהן במהלך ביקורים במפקדתו.
כאשר חוזה פריז נחתם ב-3 בספטמבר 1783, בריטניה הכירה רשמית בעצמאות אמריקאית. וושינגטון פיזר את צבאו, ונשא נאום פרידה לחייליו ב-2 בנובמבר. הוא פיקח על פינוי הכוחות הבריטיים בניו יורק והתקבל במצעדים וחגיגות.
בתחילת דצמבר 1783, וושינגטון נפרד מקציניו בפונדק פראנסס והתפטר מתפקידו כמפקד עליון זמן קצר לאחר מכן. בהופעה אחרונה במדים, הוא נשא הצהרה לקונגרס: "אני רואה בכך חובה הכרחית לסיים את המעשה החגיגי האחרון הזה של חיי הרשמיים, על ידי הפקדת האינטרסים של ארצנו היקרה ביותר להגנת האל הכול יכול, ואת אלו שיש להם את הפיקוח עליהם, לשמירתו הקדושה". התפטרותו של וושינגטון זכתה לשבחים בבית ומחוצה לו, "והוללה על ידי היסטוריונים מאוחרים כאירוע מאותת שקבע את המסלול הפוליטי של המדינה" לדברי ההיסטוריון אדוארד ג'. לארסון. באותו חודש, וושינגטון מונה לנשיא הכללי של אגודת סינסינטי, אחווה תורשתית שהוקמה לאחרונה של קציני מלחמת העצמאות.
רפובליקה מוקדמת (1783–1789)
### חזרה למאונט ורנון
לאחר שבילה רק עשרה ימים במאונט ורנון מתוך 8.5 שנים של מלחמה, וושינגטון היה להוט לחזור הביתה. הוא הגיע בערב חג המולד; פרופסור ג'ון א. פרלינג כתב שהוא שמח להיות "חופשי מההמולה של מחנה ומהסצנות העמוסות של החיים הציבוריים". הוא קיבל זרם בלתי פוסק של מבקרים שבאו לחלוק לו כבוד במאונט ורנון.
וושינגטון הפעיל מחדש את תחומי העניין שלו בפרויקטים של ביצת דיסמל הגדולה ותעלת פוטומק, שהחלו לפני המלחמה, אם כי אף אחד מהם לא הניב לו דיבידנדים. הוא יצא לטיול של 34 ימים ו-680 מיילים (1,090 ק"מ) ב-1784 כדי לבדוק את אחזקות הקרקע שלו בארץ אוהיו. הוא פיקח על השלמת עבודות השיפוץ במאונט ורנון, שהפכו את מגוריו לאחוזה ששרדה עד היום – אם כי מצבו הכלכלי לא היה חזק. נושים שילמו לו במטבע מלחמה פוחת, והוא היה חייב סכומים משמעותיים במיסים ובשכר. מאונט ורנון לא הניבה רווח במהלך היעדרותו, והוא ראה יבולים דלים בעקביות בשל מזיקים ומזג אוויר גרוע. אחוזתו רשמה את השנה ה-11 ברציפות בגירעון ב-1787.
כדי להפוך את אחוזתו לרווחית שוב, וושינגטון נקט בתוכנית גינון חדשה והצליח לטפח מגוון עצים צומחים במהירות ושיחים מקומיים. הוא גם החל להרביע פרדות לאחר שקיבל במתנה סוס הרבעה מהמלך צ'ארלס השלישי מספרד ב-1785; הוא האמין שהם יחוללו מהפכה בחקלאות.
### הוועידה החוקתית של 1787
לפני שחזר לחיים פרטיים ביוני 1783, וושינגטון קרא לאיחוד חזק. למרות שחשש שמא יבקרו אותו על התערבות בעניינים אזרחיים, הוא שלח מכתב חוזר למדינות, וטען שתקנון הקונפדרציה אינו יותר מ"חבל חול". הוא האמין שהאומה נמצאת על סף "אנרכיה ובלבול", פגיעה להתערבות זרה, וכי חוקה לאומית תאחד את המדינות תחת ממשל מרכזי חזק.
כאשר מרד שייס פרץ במסצ'וסטס באוגוסט 1786, וושינגטון השתכנע עוד יותר שיש צורך בחוקה לאומית. כמה לאומנים חששו שהרפובליקה החדשה הידרדרה לאנרכיה, והם נפגשו ב-11 בספטמבר 1786, באנאפוליס כדי לבקש מהקונגרס לשנות את תקנון הקונפדרציה. הקונגרס הסכים לוועידה חוקתית שתתקיים בפילדלפיה ב-1787, כאשר כל מדינה תשלח צירים. וושינגטון נבחר להוביל את משלחת וירג'יניה, אך הוא סירב. היו לו חששות לגבי חוקיות הוועידה והוא התייעץ עם ג'יימס מדיסון, הנרי נוקס ואחרים. הם שכנעו אותו להשתתף מכיוון שהרגישו שנוכחותו עשויה להניע מדינות מהססות לשלוח צירים ולהחליק את הדרך לתהליך האשרור תוך מתן לגיטימציה לוועידה.
וושינגטון הגיע לפילדלפיה ב-9 במאי 1787, והוועידה החלה ב-25 במאי. בנג'מין פרנקלין הציע את וושינגטון לעמוד בראש הפגישה, והוא נבחר פה אחד. הציר אדמונד רנדולף הציג את תוכנית וירג'יניה של מדיסון; היא קראה לחוקה חדשה לחלוטין ולממשל לאומי ריבוני, שוושינגטון המליץ עליה מאוד. עם זאת, פרטים סביב ייצוג היו שנויים במחלוקת במיוחד, מה שהוביל להעלאת תוכנית ניו ג'רזי מתחרה. ב-10 ביולי, וושינגטון כתב לאלכסנדר המילטון: "אני כמעט מתייאש מלראות תוצאה חיובית להליכי הוועידה שלנו ולכן מתחרט על כך שהיה לי חלק כלשהו בעניין". אף על פי כן, הוא השאיל את יוקרתו לעבודתם של הצירים האחרים, תוך שהוא משדל רבים לתמוך באשרור החוקה. הגרסה הסופית אימצה את פשרת קונטיקט בין שתי התוכניות, ונחתמה על ידי 39 מתוך 55 צירים ב-17 בספטמבר 1787.
### בחירות נשיאותיות ראשונות
רגע לפני הבחירות הנשיאותיות הראשונות ב-1789, ב-1788 מונה וושינגטון לקנצלר קולג' ויליאם ומרי. הוא המשיך לשרת לאורך נשיאותו עד מותו. הצירים לוועידה לבחירות הנשיאותיות הראשונות צפו נשיאות של וושינגטון והשאירו לו להגדיר את המשרה לאחר שייבחר. כאשר האלקטורים של המדינות הצביעו ב-4 בפברואר 1789, וושינגטון נבחר פה אחד, מקרה ייחודי בקרב נשיאי ארה"ב. ג'ון אדמס נבחר לסגן נשיא. למרות שכתב שהוא מרגיש "תחושות חרדה וכואבות" לגבי עזיבת מאונט ורנון, וושינגטון יצא לניו יורק ב-16 באפריל.