אברהם לינקולן: הנשיא המשכיל-מעצמו שהציל את האיחוד
אברהם לינקולן עלה מבקתת עץ בקנטקי אל נשיאות ארצות הברית ללא השכלה רשמית מלבד חודשים ספורים, כשהוא לומד בעיקר בכוחות עצמו וקורא לאור האש על רצפת עפר. הוא הוביל את האומה דרך הקטסטרופה הגדולה ביותר שלה – מלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של אמריקאים רבים יותר מאשר כל מלחמות אמריקה גם יחד – ובכך שם קץ לעבדות בארצות הברית והגדיר מחדש את משמעות הרפובליקה. הוא נُرצח חמישה ימים לאחר סיום המלחמה למעשה.
ילדות בפריפריה והשכלה עצמית
אברהם לינקולן, שנולד ב-12 בפברואר 1809 בבקתת עץ בת חדר אחד במחוז הארדין שקנטקי, גדל בעוני מחפיר בפריפריה. אמו, ננסי הנקס לינקולן (Nancy Hanks Lincoln), מתה ממחלת החלב כשהיה בן תשע; אביו, תומאס לינקולן (Thomas Lincoln), נישא מחדש לאלמנה, שרה בוש ג'ונסטון (Sarah Bush Johnston), שהפגינה כלפי הילד טוב לב ועודדה את קריאתו. בסך הכל קיבל לינקולן פחות משנת לימודים רשמית אחת – הוא למד בבתי ספר שבהם התלמידים שיננו שיעורים בקול רם. כל השאר הוא לימד את עצמו. הוא קרא ושוב קרא בתנ"ך של המלך ג'יימס, במשלֵי איזופוס, ב-רובינזון קרוזו (Robinson Crusoe), ובכל ספר אחר שהצליח להשאיל. הוא שינן קטעים משקספיר ודקלם אותם במשך שנים. הוא לימד את עצמו משפטים באמצעות קריאת ההערות על חוקי אנגליה של בלאקסטון (Blackstone's Commentaries on the Laws of England), שאותן השאיל משכן.
משפטים, פוליטיקה באילינוי וקריירה במגמת נסיקה
לינקולן עבר לסיילם החדשה (New Salem) שבאילינוי ב-1831, עבד כפועל חנות, כמנהל דואר וכמודד לפני שלמד משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין של אילינוי ב-1836. הוא כיהן בבית המחוקקים של מדינת אילינוי בשנים 1834 עד 1842 מטעם המפלגה הוויגית ונבחר לכהונה אחת בבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1846. הוא נישא למרי טוד (Mary Todd) ב-1842; לזוג היו ארבעה בנים, שרק אחד מהם הגיע לבגרות. לאחר תקופה של עיסוק פרטי בעורכות דין בספרינגפילד, לינקולן שב לפוליטיקה הארצית בעקבות חוק קנזס-נברסקה משנת 1854, אשר פתח מחדש את סוגיית הרחבת העבדות לשטחים חדשים. העימותים שלו עם סטיבן דאגלס (Stephen Douglas) ב-1858 – כאשר שניהם התמודדו על מושב הסנאט של אילינוי – הפכו אותו לדמות בקנה מידה ארצי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בחירות, פרישה ופרוץ מלחמת האזרחים
לינקולן זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-1860 על בסיס מצע המתנגד להרחבת העבדות. בחירתו – ללא קולות האלקטורים מדרום המדינה – עוררה את פרישתן של אחת-עשרה מדינות דרומיות, אשר הקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה. לינקולן דחה את הפרישה כבלתי חוקתית ועמד על כך שהאיחוד הוא קבוע. כאשר כוחות הקונפדרציה ירו לעבר פורט סאמטר באפריל 1861, החלה מלחמת האזרחים. לינקולן הוכיח את עצמו כמנהיג בזמן מלחמה יעיל בהרבה מכפי שמישהו ציפה – נחוש, פיקח מבחינה פוליטית, מוכן להדיח גנרלים בלתי כשירים ובעל ראייה אסטרטגית אמיתית. הוא השעה את צו ההבאיאס קורפוס, הנהיג גיוס חובה צבאי וקיבל החלטות בעלות חדשנות חוקתית עוצרת נשימה, תמיד מתוך מיקוד פרגמטי במטרה האחת של שימור האיחוד.
הצהרת האמנציפציה ומשמעות המלחמה
עמדתו של לינקולן לגבי העבדות התפתחה בפומבי ובכוונה תחילה. הוא נכנס למלחמה כשהוא מחויב לשימור האיחוד מעל הכל; הוא סיים אותה כמחבר האמנציפציה. הצהרת האמנציפציה, שפורסמה ב-1 בינואר 1863, הכריזה שכל האנשים המשועבדים במדינות הקונפדרציה "חופשיים לעולם" – צעד צבאי לא פחות מאשר מוסרי, אשר שלל מהקונפדרציה את כוח העבודה שלה וגייס חיילים שחורים לצבא האיחוד. התיקון השישה-עשר לחוקה (התיקון השלושה-עשר), שלינקולן נאבק להעברתו ושביטל את העבדות ברחבי ארצות הברית, אושר שמונה חודשים לאחר מותו. נאום ההשבעה השני שלו, שנשא במרץ 1865 כאשר ניצחון האיחוד היה קרב ובא, נמנה עם הנאומים הגדולים ביותר בשפה האנגלית: "ללא זדון כלפי איש, עם חמלה כלפי הכל."
התנקשות ואלמוות
ב-14 באפריל 1865 – חמישה ימים לאחר כניעתם של גנרל הקונפדרציה רוברט אי. לי (Robert E. Lee) באפומאטוקס – נורה לינקולן בְּחלקו האחורי של ראשו בתיאטרון פורד בוושינגטון על ידי ג'ון וילקס בות' (John Wilkes Booth), תומך הקונפדרציה ושחקן. הוא מת למחרת בבוקר, בן חמישים ושש. האבל הלאומי היה עצום וכמעט מיידי. המוניטין של לינקולן, שהיה מורכב במהלך חייו בשל האשמות על זהירות יתר ורדיקליות מועטה מדי, התייצב מאז לכדי הערכה אוניברסלית כמעט כנשיא האמריקאי הגדול ביותר. הוא שימר את האיחוד, שם קץ לעבדות ו – בנאומים בעלי חן ספרותי חסר תקדים – ניסח את המשמעות של רפובליקה המוקדשת להנחת היסוד שכל בני האדם נבראו שווים, במיטבה.