סימן המצמוץ הנדיר במחלת פרקינסון נותר מורשת קלינית מתמשכת המיוחסת לאברהם מאירסון (Abraham Myerson), רופא אמריקאי שקריירה שלו השתרעה על פני נוירולוגיה, פסיכיאטריה ופתולוגיה. הוא איזן בין מינויים אקדמיים בהרווארד ובטאפטס לבין שירות קליני נרחב בבתי חולים מדינתיים במסצ'וסטס, וניווט בין הפרדיגמות המשתנות של בריאות הנפש במאה העשרים באמצעות מחקר, עבודה פורנזית ופרסומים אקדמיים משמעותיים.
שנים מעצבות והכשרה רפואית
מאירסון נולד ביונובה בשנת 1881, עבר עם משפחתו לארצות הברית והתיישב בניו בריטיין, קונטיקט, לפני שעבר לבוסטון ב-1892. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ב-1898, הוא בילה שבע שנים בעבודות שונות כדי לממן את השכלתו הרפואית. הוא סיים תואר דוקטור לרפואה (M.D.) בשנת 1908, לאחר שלמד אצל מורטון פרינס, שהקתדרה שלו לנוירולוגיה תאוכלס מאוחר יותר על ידי מאירסון.
מינויים אקדמיים וקליניים
מאירסון מילא תפקידים מגוונים במספר מוסדות מרכזיים. בעקבות עבודה מוקדמת בבית החולים העירוני של בוסטון והתמחות בסנט לואיס, הוא הצטרף לצוות בית החולים הפסיכופתי של בוסטון ב-1912. הקריירה שלו התקדמה דרך תפקידים בבית החולים המדינתי טונטון ובבית החולים המדינתי של בוסטון, שם הפך למנהל מחקר ב-1927. קרן רוקפלר מימנה מעבדה לעבודתו ב-1933. עד 1935, הוא היה פרופסור לפסיכיאטריה קלינית בבית הספר לרפואה של הרווארד וכיהן כראש המחלקה לנוירולוגיה בטאפטס בין השנים 1921–1940, ולאחר מכן קיבל מעמד של פרופסור אמריטוס.
מחקר ותמיכה באאוגניקה
בתקופה שבה תנועת האאוגניקה צברה תאוצה מוסדית משמעותית, מאירסון שמר על עמדה ספקנית לגבי עיקור כפוי של אלו שזוהו כבעלי פיגור שכלי או חולי נפש. פרסומו משנת 1925, "התורשה של מחלות נפש" (The Inheritance of Mental Disease), השתמש בנתונים מבית החולים המדינתי טונטון כדי להוכיח שרק עשרה אחוזים מהמטופלים החזיקו בקרוב משפחה שאושפז מאז 1854. ממצא זה הדגיש את אמונתו כי בעוד שלתורשה היה חלק, הסביבה החברתית תפקדה כגורם מכריע בבריאות הנפשית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עבודה פורנזית וחדשנות טיפולית
כבוחן פורנזי מדינתי של מסצ'וסטס במשך שמונה שנים, מאירסון השתתף במשפטם של סאקו וונזטי. הגישה הטיפולית שלו העדיפה התערבויות פיזיולוגיות, כולל קידום טיפול בנזעי חשמל והכנסת שיטת "דחיפה כוללת" (total push) לטיפול בסכיזופרניה כרונית. אף שעקב בעניין אחר עלייתן של הפרקטיקות הפסיכואנליטיות, הוא התנגד בסופו של דבר לתנועה. בנוסף, הוא שימש כמנטור לוויקטור פולק נלסון, מחבר הספר "ימי ולילות בכלא" (Prison Days and Nights), ותרם את ההקדמה לטקסט.
עובדות מהירות
- נולד: 1881, יונובה - נפטר: 1948 - השכלה: בית הספר לרפואה טאפטס, דוקטור לרפואה 1908 - מינוי מרכזי: ראש המחלקה לנוירולוגיה, אוניברסיטת טאפטס (1921–1940) - תפקיד קליני: בוחן פורנזי מדינתי של מסצ'וסטס - עבודה בולטת: "התורשה של מחלות נפש" (1925) - מורשת: סימן המצמוץ הנדיר במחלת פרקינסון
שאלות שקוראים שואלים
### האם אברהם מאירסון תמך בתנועת האאוגניקה?
לא. הוא התנגד בפומבי לעיקור כפוי, וטען באמצעות מחקריו כי התורשה היא רק אחד מכמה גורמים המשפיעים על מחלות נפש.
### מה הייתה שיטת ה'דחיפה הכוללת'?
זו הייתה גישה טיפולית שהוצגה על ידי מאירסון עבור חולי סכיזופרניה כרוניים כדי להילחם בדפוסים רגרסיביים ויאטרוגניים שנצפו בבתי חולים פסיכיאטריים מדינתיים.