אנדרו ג'קסון: הגנרל מהגבול שעיצב מחדש את הדמוקרטיה האמריקאית
אנדרו ג'קסון היה הנשיא השנוי ביותר במחלוקת במאה התשע-עשרה ואחד המשפיעים ביותר שבהם. הוא נולד בעוני באזור הספר של קרוליינה, הפך לגיבור מלחמה, לעורך דין בבנייה עצמית, למדושן-קרב פראי ולנשיא השביעי של ארצות הברית – אדם שהרחיב בו-זמנית את הדמוקרטיה עבור גברים לבנים בני מעמד הפועלים וגם יזם את הפינוי הכפוי של עשרות אלפי ילידים אמריקאים מאדמות אבותיהם. נשיאותו נותרת זירת קרב של פרשנות היסטורית.
ילדות באזור הספר ומלחמת העצמאות
אנדרו ג'קסון נולד ב-15 במרץ 1767 באזור ווקסהאוס שעל גבול קרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית, והיה בנם השלישי של מהגרים סקוטים-איריים. אביו מת שבועות מספר לפני לידתו. מלחמת העצמאות של ארצות הברית הותירה חותם קשה על ילדותו באכזריות מיוחדת: אחיו הבכור יו מת ממכת חום לאחר קרב סטونو פרי; אחיו רוברט מת מאבעבועות שחורות לאחר ששבי הבריטים תפסו את שני הנערים. אנדרו עצמו נפצע בחתך בפניו ובידו מידי קצין בריטי לאחר שסירב לנקות את מגפיו – צלקת שנישא עמו כל ימי חייו והשתמש בה לאורך הקריירה הפוליטית שלו כעדות לפטריוטיזם שלו ולמרדנותו.
עורך דין, דו-קרביסט ואיש ספר בטנסי
לאחר המלחמה למד ג'קסון משפטים ובשנת 1787 התקבל ללשכת עורכי הדין בקרוליינה הצפונית. הוא עבר מערבה לנשוויל שבים טנסי – שהייתה אז בקושי התיישבות – ושם נעשה תובע, ספסר קרקעות ולבסוף שופט. הוא נישא לרייצ'ל דונלסון רוברדס מתוך אמונה שגירושיה מבעלה הראשון הפכו סופיים; המורכבויות המשפטיות של נישואים אלו רדפו את שניהם כל ימי חייהם, שכן יריבים פוליטיים האשימו מעת לעת את רייצ'ל בביגאמיה. ג'קסון נודע بمزاجו הפגיע והרוגש: הוא לחם בלפחות שלושה עשר דו-קרבים בחייו, והרג אדם אחד – צ'ארלס דיקינסון, ג'נטלמן בולט מנשוויל שעלב בכבודה של רייצ'ל – בשנת 1806. קליעו של דיקינסון פגע בחזהו של ג'קסון, בסמוך ללבו; לא ניתן היה להסיר את הקליע בבטחה והוא נותר נעוץ שם למשך שארית חייו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קרב ניו אורלינס ותהילה לאומית
המוניטין הצבאי של ג'קסון התבסס במלחמת 1812. כשהוא מפקד על כוח של חיילים סדירים, מיליציה, פיראטים ומתנדבים שחורים חופשיים, הוא הביס צבא בריטי מקצועי בקרב ניו אורלינס ב-8 בינואר 1815 – ניצחון שהגיע, למרבה האירוניה, שבועיים לאחר חתימת הסכם השלום, אף על פי שהחדשות טרם הגיעו לאמריקה. האבידות האמריקאיות היו מינימליות; האבידות הבריטיות היו קטסטרופליות. ג'קסון הפך לגיבור לאומי בן לילה וקיבל את הכינוי "ההיקורי הישן" (Old Hickory) בשל קשיחותו והזדהותו עם החייל הפשוט.
הנשיאות והדמוקרטיה הג'קסונית
ג'קסון זכה בנשיאות בשנת 1828 לאחר מסע בחירות מר وקשה שבו הפיצו אויביו התקפות על אופייה של רייצ'ל; היא מתה מהתקף לב בין הבחירות להשבעתו, וג'קסון האשים את יריביו הפוליטיים במותה. נשיאותו (1837-1829) שינתה את פני הפוליטיקה האמריקאית. הוא הרחיב את זכות ההצבעה לגברים לבנים באמצעות ביטול דרישות הרכוש, והחליף את המנהג המקובל של מינוי למשרה ציבורית על בסיס כישורים ב"שיטת השלל" – תגמול בעלי ברית פוליטיים במשרות פדרליות. הוא הטיל וטו על חידוש הצ'רטר של הבנק השני של ארצות הברית, מתוך ראייתו כמוסד של העילית העשירה, והמשבר הפיננסי שבא בעקבות זאת הפיל את המדינה למיתון.
שביל הדמעות
ג'קסון חתם על חוק פינוי האינדיאנים של 1830, שיזם את ההעברה הכפויה של חמשת השבטים התרבותיים – צ'ירוקי, קריק, צ'יקאסו, צ'וקטאו וסמינול – ממולדתם בדרום-מזרח ארצות הברית אל הטריטוריה האינדיאנית מערבית לנהר המיסיסיפי. הפינוי, שבוצע בחלקו תחת יורשו מרטין ואן ביורן, נודע בשם שביל הדמעות (Trail of Tears): כ-60,000 ילידים אמריקאים עקורים, והערכות על מקרי המוות במהלך הצעדה נעות בין 10,000 ל-15,000. ג'קסון ראה בפינוי אמצעי הומניטרי שיגן על הילידים מפני חדירתם של מתיישבים לבנים. שיפוט זה לא שרד את הבחינה ההיסטורית.
מורשת: גיבור ונבל
אנדרו ג'קסון מת ב-8 ביוני 1845 באחוזתו, הארמיטאז' (The Hermitage), ליד נשוויל, בגיל שבעים ושמונה. פניו הופיעו על שטר עשרים הדולר של ארצות הברית במשך עשרות שנים – מיקום שנוי במחלוקת כיום ככל שמורשתו מוערכת מחדש. הוא היה הנשיא ה"פופוליסטי" האמיתי הראשון – אדם שטען שהוא מייצג אמריקאים רגילים מול עילית מבוססת – סגנון פוליטי שחזר ונשנה לאורך ההיסטוריה האמריקאית. הוא היה אחראי גם לאחת האפיזודות האפלות ביותר במדיניות הפדרלית האמריקאית. שני דברים אלו נכונים, ואף אחד מהם אינו מבטל את השני.