יוליסס ס. גרנט
אישי ראשית חייו וקריירה מקום הולדתו
מלחמת האזרחים האמריקנית - מערכות
הנשיא ה-18 של ארצות הברית - נשיאות
קמפיינים נשיאותיים - בחירות 1868
מורשת - מוניטין היסטורי
יוליסס ס. גרנט (נולד בשם חירם יוליסס גרנט; 27 באפריל 1822 – 23 ביולי 1885) היה הנשיא ה-18 של ארצות הברית, כיהן בתפקיד מ-1869 עד 1877, והיה המפקד הכללי של צבא האיחוד, אשר הוביל אותו לניצחון במלחמת האזרחים האמריקנית ב-1865.
גרנט נולד באוהיו וסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בשנת 1843. הוא שירת בהצטיינות במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, אך חזר לחיים האזרחיים בחוסר כל בשנת 1854. בשנת 1861, זמן קצר לאחר תחילת מלחמת האזרחים, התגייס גרנט לצבא האיחוד. הוא זכה להכרה לאחר שהבטיח ניצחונות בזירה המערבית בשנת 1862. בשנת 1863 הוביל את מערכת ויקסבורג, שהעניקה לכוחות האיחוד שליטה בנהר המיסיסיפי והנחיתה מכה אסטרטגית קשה על הקונפדרציה. הנשיא אברהם לינקולן קידם את גרנט לדרגת לוטננט גנרל והעניק לו את הפיקוד על כל צבאות האיחוד לאחר ניצחונו בצ'טנוגה. גרנט נלחם נגד רוברט א. לי (Robert E. Lee) לאורך המערכה היבשתית, שהסתיימה כאשר לי נכנע לגרנט באפומטוקס. בשנת 1866 קידם הנשיא אנדרו ג'ונסון את גרנט לדרגת גנרל הצבא. גרנט ניתק את יחסיו עם ג'ונסון בשל מדיניות השיקום. כגיבור מלחמה, שנמשך לתפקיד מתוקף תחושת חובתו, גרנט הועמד פה אחד כמועמד המפלגה הרפובליקנית ונבחר לנשיאות בשנת 1868.
כנשיא, גרנט ייצב את הכלכלה שלאחר המלחמה, תמך בתקופת השיקום ובתיקון ה-15 לחוקה, והעמיד לדין את הקו קלוקס קלאן. כמנהל אפקטיבי בתחום זכויות האזרח, גרנט חתם על חוק להקמת מחלקת המשפטים של ארצות הברית ועבד עם הרפובליקנים הרדיקלים כדי להגן על האמריקנים ממוצא אפריקני. בשנת 1871 הקים את הוועדה הראשונה לשירות המדינה. גרנט נבחר מחדש בבחירות לנשיאות של 1872, אך ספג הצפה של שערוריות בממשלו במהלך כהונתו השנייה. תגובתו לפאניקה של 1873 לא הייתה יעילה בעצירת השפל הגדול, דבר שתרם לניצחון הדמוקרטים ברוב בבית הנבחרים ב-1874. המדיניות של גרנט כלפי האינדיאנים הייתה להטמיע אותם בתרבות האנגלו-אמריקנית. במדיניות החוץ שלו, תביעות אלבמה נגד בריטניה יושבו בדרכי שלום, אך הסנאט דחה את הצעתו לספח את סנטו דומינגו. במהלך הבחירות לנשיאות השנויות במחלוקת של 1876, הוא סייע לאישור פשרה על ידי הקונגרס.
עם עזיבתו את התפקיד ב-1877, יצא גרנט לסיור עולמי, והפך לנשיא הראשון שהקיף את העולם. בשנת 1880 הוא לא הצליח להשיג את מועמדות המפלגה הרפובליקנית לכהונה שלישית. בשנת 1885, בעודו גוסס מסרטן הגרון, כתב גרנט את זיכרונותיו, שפורסמו לאחר מותו והפכו להצלחה ביקורתית וכלכלית גדולה. במותו, הוא היה האמריקני הפופולרי ביותר והונצח כסמל לאחדות לאומית. בשל המיתולוגיה הפסאודו-היסטורית והמכחישנית של "סיבת הקונפדרציה האבודה" שהופצה על ידי אוהדי הקונפדרציה בסביבות תחילת המאה ה-20, הערכות היסטוריות ודירוגים של נשיאות גרנט סבלו משמעותית לפני שהחלו להתאושש במאה ה-21.
ראשית חייו וחינוכו
אביו של גרנט, ג'סי רוט גרנט, היה תומך המפלגה הוויגית ומתנגד עבדות נלהב. הוא וחנה סימפסון נישאו ב-24 ביוני 1821, וילדם הראשון, חירם יוליסס גרנט, נולד ב-27 באפריל 1822. כדי לכבד את חותנו, ג'סי קרא לילד "חירם יוליסס", אם כי תמיד התייחס אליו כ"יוליסס". בשנת 1823 עברה המשפחה לג'ורג'טאון, אוהיו, שם נולדו חמישה אחים ואחיות: סימפסון, קלרה, אורוויל, ג'ני ומרי. בגיל חמש החל יוליסס ללמוד בבית ספר פרטי ובהמשך למד בשני בתי ספר נוספים. בחורף 1836–1837 היה גרנט סטודנט בסמינר מייסוויל, ובסתיו 1838 למד באקדמיה של ג'ון רנקין.
בילדותו פיתח גרנט יכולת יוצאת דופן לרכיבה וטיפול בסוסים; אביו העסיק אותו בנהיגת עגלות אספקה ובהסעת אנשים. בניגוד לאחיו, גרנט לא נדרש להגיע לכנסייה על ידי הוריו המתודיסטים. לשארית חייו, הוא התפלל באופן פרטי ומעולם לא הצטרף רשמית לשום זרם דתי. עבור אחרים, כולל בנו שלו, גרנט נראה כאגנוסטיקן. גרנט היה ברובו לא פוליטי לפני המלחמה, אך כתב: "לו היו לי אי פעם אהדות פוליטיות, הן היו נתונות לוויגים. גדלתי בבית הספר הזה."
קריירה צבאית מוקדמת וחיים אישיים
### וסט פוינט והשיבוץ הראשון
לבקשתו של ג'סי גרנט, הנציג תומאס ל. המר הציע את מועמדותו של יוליסס לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, ניו יורק, באביב 1839. גרנט התקבל ב-1 ביולי. המר, שלא הכיר את גרנט היטב, שינה את שמו, ולכן גרנט גויס תחת השם "יו. ס. גרנט" (U. S. Grant). מאחר שראשי התיבות "U.S." עמדו גם עבור "הדוד סם" (Uncle Sam), הוא נודע בקרב עמיתיו לצבא כ"סם".
בתחילה, גרנט היה אדיש לחיי הצבא, אך בתוך שנה הוא בחן מחדש את רצונו לעזוב את האקדמיה וכתב מאוחר יותר כי "בסך הכל אני אוהב את המקום הזה מאוד". הוא זכה למוניטין כפרש "המיומן ביותר". בחיפוש אחר הקלה משגרת הצבא, הוא למד אצל האמן הרומנטי רוברט וולטר וייר, ויצר תשע יצירות אמנות ששרדו. הוא בילה יותר זמן בקריאת ספרים מהספרייה מאשר בלימוד ספרי הלימוד האקדמיים שלו. בימי ראשון נדרשו הצוערים לצעוד לטקסים בכנסיית האקדמיה, דבר שגרנט לא אהב. מטבעו היה שקט, והוא יצר כמה חברויות קרובות עם צוערים עמיתים, בהם פרדריק טרייסי דנט וג'יימס לונגסטריט. הוא קיבל השראה הן מהמפקד, קפטן צ'ארלס פרגוסון סמית', והן מהגנרל וינפילד סקוט, שביקר באקדמיה כדי לבחון את הצוערים. גרנט כתב מאוחר יותר על חיי הצבא: "יש הרבה מה לא לאהוב, אבל עוד יותר לאהוב."
גרנט סיים את לימודיו ב-30 ביוני 1843, דורג במקום ה-21 מתוך 39 בכיתתו, וקודם למחרת לדרגת לוטננט משנה זמני. הוא תכנן להתפטר מתפקידו לאחר סיום תקופת ארבע השנים שלו. מאוחר יותר כתב כי בין הימים המאושרים בחייו היו היום שבו עזב את הנשיאות והיום שבו עזב את האקדמיה. למרות יכולת הרכיבה המצוינת שלו, הוא לא שובץ לפרשים, אלא לרגימנט הרגלים ה-4. השיבוץ הראשון של גרנט היה בבסיס ג'פרסון ליד סנט לואיס, מיזורי. בפיקודו של קולונל סטיבן ו. קירני, זה היה הבסיס הצבאי הגדול ביותר של המדינה במערב. גרנט היה מרוצה ממפקדו אך ציפה לסיום שירותו הצבאי ולקריירה אפשרית בהוראה.
### נישואים ומשפחה
בשנת 1844 התלווה גרנט לפרדריק דנט למיזורי ופגש את משפחתו, כולל אחותו של דנט, ג'וליה. השניים התארסו זמן קצר לאחר מכן. ב-22 באוגוסט 1848 נישאו השניים בביתה של ג'וליה בסנט לואיס. אביו מתנגד העבדות של גרנט לא אישר את החזקת העבדים של משפחת דנט, ואף אחד מהוריו של גרנט לא נכח בחתונה. גרנט לווה על ידי שלושה מבוגרי וסט פוינט במדיהם הכחולים, כולל לונגסטריט, בן דודה של ג'וליה.
לזוג היו ארבעה ילדים: פרדריק, יוליסס ג'וניור ("באק"), אלן ("נלי") וג'סי השני. לאחר החתונה, השיג גרנט הארכה של חודשיים לחופשתו וחזר לסנט לואיס, שם החליט כי עם אישה לפרנס, עליו להישאר בצבא.
### מלחמת ארצות הברית–מקסיקו
יחידתו של גרנט הוצבה בלואיזיאנה כחלק מצבא הכיבוש תחת מייג'ור גנרל זאכרי טיילור. בספטמבר 1846 הורה הנשיא ג'יימס ק. פולק לטיילור לצעוד 150 מייל (240 ק"מ) דרומה לנהר ריו גרנדה. בצעדה לעבר פורט טקסס, כדי למנוע מצור מקסיקני, חווה גרנט קרב בפעם הראשונה ב-8 במאי 1846, בקרב פאלו אלטו. גרנט שירת כקצין אספקה רגימנטלי, אך השתוקק לתפקיד קרבי; כאשר הורשה לבסוף, הוא הוביל הסתערות בקרב רסקה דה לה פאלמה. הוא הפגין את יכולתו כפרש בקרב מונטריי בהתנדבות למסור פקודה מעבר לצלפים; הוא נתלה מצד סוסו, כשהוא מחזיק את החיה בינו לבין האויב. פולק, שחשש מהפופולריות הגוברת של טיילור, פיצל את כוחותיו, ושלח חלק מהחיילים (כולל יחידתו של גרנט) להקים צבא חדש תחת מייג'ור גנרל וינפילד סקוט.
בנסיעה דרך הים נחת צבאו של סקוט בווראקרוס והתקדם לעבר מקסיקו סיטי. הם פגשו את הכוחות המקסיקניים בקרבות מולינו דל ריי וצ'פולטפק. על גבורתו במולינו דל ריי, הועלה גרנט לדרגת לוטננט ראשון ב-30 בספטמבר. בסן קוסמה הורה גרנט לאנשיו לגרור הוביצר הררי מפורק לראש מגדל כנסייה, ולאחר מכן הרכיב אותו מחדש והפגיז את הכוחות המקסיקניים הסמוכים. גבורתו ויוזמתו זיכו אותו בקידום זמני לדרגת קפטן. ב-14 בספטמבר 1847 צעד צבאו של סקוט לתוך העיר; מקסיקו ויתרה על שטח נרחב, כולל קליפורניה, לארצות הברית ב-2 בפברואר 1848. במהלך המלחמה, ביסס גרנט רשומה ראויה לשבח כחייל נועז ומיומן והחל לשקול קריירה בצבא. הוא למד את הטקטיקות והאסטרטגיות של סקוט וטיילור והפך לקצין מנוסה, וכתב בזיכרונותיו שכך למד רבות על מנהיגות צבאית. בדיעבד, אף שכיבד את סקוט, הוא הזדהה עם סגנון המנהיגות של טיילור. גרנט האמין מאוחר יותר שהמלחמה עם מקסיקו הייתה לא צודקת מבחינה מוסרית ושההישגים הטריטוריאליים נועדו להרחיב את העבדות. הוא הביע דעה שמלחמת האזרחים הייתה עונש אלוהי על התוקפנות האמריקנית נגד מקסיקו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היסטוריונים הצביעו על חשיבות הניסיון של גרנט כעוזר קצין אספקה במהלך המלחמה. אף שבתחילה התנגד לתפקיד, הוא הכין את גרנט להבנת נתיבי אספקה צבאיים, מערכות הובלה ולוגיסטיקה, במיוחד בכל הנוגע ל"אספקת צבא גדול ונייד הפועל בשטח עוין", לדברי הביוגרף רונלד וייט. גרנט הגיע להכרה כיצד ניתן לנצח או להפסיד במלחמות על ידי גורמים שמעבר לשדה הקרב.
### שיבוצים לאחר המלחמה והתפטרות
שיבוציו הראשונים של גרנט לאחר המלחמה לקחו אותו ואת ג'וליה לדטרויט ב-17 בנובמבר 1848. הוא הועבר במהרה למדיסון בארקס, מוצב שומם במדינת ניו יורק הזקוק לאספקה ותיקון. לאחר ארבעה חודשים נשלח גרנט חזרה לעבודת האספקה שלו בדטרויט. כאשר גילוי הזהב בקליפורניה הביא מחפשי זהב ומתיישבים לטריטוריה, קיבלו גרנט ורגימנט הרגלים ה-4 הוראה לתגבר את חיל המצב הקטן שם. גרנט הופקד על הבאת החיילים וכמה מאות אזרחים מניו יורק לפנמה, בדרך יבשתית לאוקיינוס השקט ולאחר מכן צפונה לקליפורניה. ג'וליה, שהייתה בחודש השמיני להריונה עם יוליסס ג'וניור, לא התלוותה אליו.
בעת שהיה גרנט בפנמה, מגפת כולרה הרגה חיילים ואזרחים רבים. גרנט ארגן בית חולים שדה בעיר פנמה, והעביר את המקרים הקשים ביותר לספינת בית חולים בים. כאשר הסדרנים מחו על הצורך לטפל בחולים, גרנט ביצע חלק גדול מהטיפול בעצמו, וזכה לשבחים רבים מהמשקיפים. באוגוסט הגיע גרנט לסן פרנסיסקו. המשימה הבאה שלו שלחה אותו צפונה לוונקובר בארקס בטריטוריית אורגון.
גרנט ניסה כמה מיזמים עסקיים אך נכשל, ובמקרה אחד שותפו העסקי ברח עם 800 דולר מהשקעתו של גרנט, שווה ערך ל-24,000 דולר ב-2024. לאחר שראה סוכנים לבנים מרמים אינדיאנים מקומיים מהאספקה שלהם, ואת ההרס שלהם מאבעבועות שחורות וחצבת שהפיצו המתיישבים הלבנים, הוא פיתח אמפתיה למצבם.
גרנט, שקודם לדרגת קפטן ב-5 באוגוסט 1853, שובץ לפקד על פלוגה F, רגימנט הרגלים ה-4, בפורט הומבולד שנבנה לאחרונה בקליפורניה. גרנט הגיע לפורט הומבולד ב-5 בינואר 1854, בפיקודו של לוטננט קולונל רוברט ג. ביוקנן. בהיותו מופרד ממשפחתו, החל גרנט לשתות. קולונל ביוקנן נזף בגרנט על אירוע שתייה ואמר לו "להתפטר או להשתקם". גרנט אמר לביוקנן שהוא "יתפטר אם לא אשתקם". ביום ראשון נמצא גרנט תחת השפעת אלכוהול, אך לא היה במצב של חוסר יכולת, ליד שולחן התשלומים של הפלוגה שלו. בקיים את הבטחתו לביוקנן, התפטר גרנט, החל מ-31 ביולי 1854. ביוקנן תמך בהתפטרותו של גרנט אך לא הגיש שום דוח שאימת את האירוע. גרנט לא עמד בפני משפט צבאי, ומחלקת המלחמה מסרה: "שום דבר לא עומד נגד שמו הטוב". גרנט אמר שנים לאחר מכן: "למידת ההשתכרות (שיכרות) היה קשר לא קטן להחלטתי להתפטר." ללא אמצעי מחיה, חזר גרנט לסנט לואיס והתאחד עם משפחתו.
מאבקים אזרחיים, עבדות ופוליטיקה
בשנת 1854, בגיל 32, נכנס גרנט לחיים האזרחיים ללא כל מקצוע שיניב רווחים לפרנסת משפחתו הגדלה. זו הייתה תחילת שבע שנים של מאבקים כלכליים וחוסר יציבות. אביו של גרנט הציע לו מקום בסניף גלינה, אילינוי, של עסק העור המשפחתי, אך דרש שג'וליה והילדים יישארו במיזורי, אצל משפחת דנט, או אצל משפחת גרנט בקנטקי. גרנט וג'וליה סירבו. במשך ארבע השנים הבאות עסק גרנט בחקלאות בעזרת העבד של ג'וליה, דן, על רכוש גיסו, ויש-טון-ויש, ליד סנט לואיס. החווה לא הצליחה וכדי להשתכר למחייתו הוא מכר עצי הסקה בפינות הרחוב בסנט לואיס.
בשנת 1856 עברו בני הזוג גרנט לקרקע בחווה של אביה של ג'וליה, ובנו בית שנקרא "הארדסקרבל" בחווה של גרנט; ג'וליה תיארה אותו כ"צריף לא אטרקטיבי". למשפחתו של גרנט היה מעט כסף, בגדים ורהיטים, אך תמיד היה לה מספיק אוכל. במהלך הפאניקה של 1857, שהרסה את גרנט כפי שעשתה לחקלאים רבים, מישכן גרנט את שעון הזהב שלו כדי לקנות מתנות לחג המולד. בשנת 1858 השכיר גרנט את הארדסקרבל והעביר את משפחתו למטע של 850 אקרים של אביה של ג'וליה. באותו סתיו, לאחר שחלה במלריה, ויתר גרנט על החקלאות. מחשש שבחירת נשיא רפובליקני תוביל למלחמת אזרחים, הצביע לדמוקרט ג'יימס ביוקנן ב-1856. הוא חש את אותו חשש ב-1860 והעדיף את דאגלס, הדמוקרט. עם זאת, הוא לא הצביע ב-1860 מכיוון שלא עמד בדרישת התושבות בגלינה.
בשנת 1858 רכש גרנט עבד מחותנו, אדם בן שלושים וחמש בשם ויליאם ג'ונס. אף שגרנט לא היה מתנגד עבדות באותה עת, הוא לא אהב את העבדות ולא יכול היה להביא את עצמו לכפות על אדם משועבד לעבוד. במרץ 1859 שחרר גרנט את ג'ונס בשטר שחרור, שערכו היה עשוי להיות לפחות 1,000 דולר (שווה ערך ל-36,000 דולר ב-2025).
גרנט עבר לסנט לואיס, ולקח על עצמו שותפות עם בן דודה של ג'וליה, הארי בוגס, בעבודה בעסקי הנדל"ן כגובה חשבונות, שוב ללא הצלחה, ובעידודה של ג'וליה סיים את השותפות. באוגוסט הגיש גרנט מועמדות למשרת מהנדס מחוז. היו לו שלושים וחמש המלצות, אך גרנט נדחה על ידי נציבי המחוז מהמפלגה הרפובליקנית ומפלגת "הקרקע החופשית" מכיוון שהאמינו שהוא שותף לרגשותיו הדמוקרטיים של חותנו.
באפריל 1860 עברו גרנט ומשפחתו צפונה לגלינה, וקיבלו עבודה בעסק מוצרי העור של אביו, "גרנט ופרקינס", שנוהל על ידי אחיו הצעירים סימפסון ואורוויל. בתוך חודשים ספורים שילם גרנט את חובותיו. המשפחה נהגה להגיע לכנסייה המתודיסטית המקומית והוא ביסס את עצמו במהרה כאזרח מכובד.
מלחמת האזרחים
ב-12 באפריל 1861 החלה מלחמת האזרחים האמריקנית כאשר כוחות הקונפדרציה תקפו את פורט סאמטר בצ'רלסטון, דרום קרוליינה. הידיעה באה כהלם בגלינה, וגרנט שיתף את דאגת שכניו מהמלחמה. ב-15 באפריל קרא לינקולן ל-75,000 מתנדבים. למחרת נכח גרנט באספת עם כדי להעריך את המשבר ולעודד גיוס, ונאום של פרקליטו של אביו, ג'ון אהרון רולינס, עורר את הפטריוטיות של גרנט. במכתב מה-21 באפריל לאביו, כתב גרנט את דעותיו על הסכסוך המתקרב: "יש לנו ממשלה וחוקים ודגל, ויש לקיים את כולם. ישנן רק שתי מפלגות כעת, בוגדים ופטריוטים."
### פיקודים מוקדמים
ב-18 באפריל ניהל גרנט את אספת הגיוס השנייה, אך דחה משרת קפטן כמפקד פלוגת המיליציה שהוקמה לאחרונה, בתקווה שניסיונו יסייע לו להשיג דרגה בכירה יותר. מאמציו המוקדמים לקבל מינוי מחדש נדחו על ידי מייג'ור גנרל ג'ורג' ב. מקללן ובריגדיר גנרל נתניאל ליון. ב-29 באפריל, בתמיכת חבר הקונגרס אליהו ב. וושבורן מאילינוי, מונה גרנט לעוזר צבאי למושל ריצ'רד ייטס וגייס עשרה רגימנטים למיליציה של אילינוי. ב-14 ביוני, שוב בסיוע וושבורן, מונה גרנט לקולונל והופקד על רגימנט הרגלים המתנדבים ה-21 של אילינוי; הוא מינה את ג'ון א. רולינס לעוזרו והביא סדר ומשמעת לרגימנט. זמן קצר לאחר מכן הועברו גרנט והרגימנט ה-21 למיזורי כדי לסלק את כוחות הקונפדרציה.
ב-5 באוגוסט, בעזרתו של וושבורן, מונה גרנט לבריגדיר גנרל של מתנדבים. מייג'ור גנרל ג'ון ק. פרימונט, מפקד האיחוד במערב, דילג על גנרלים בכירים ומינה את גרנט למפקד מחוז דרום-מזרח מיזורי. ב-2 בספטמבר הגיע גרנט לקהיר, אילינוי, נטל את הפיקוד בהחליפו את קולונל ריצ'רד ג'. אוגלסבי, והקים את מפקדתו כדי לתכנן מערכה במורד המיסיסיפי, ומעלה נהרות הטנסי והקמברלנד.
לאחר שכוחות הקונפדרציה נעו לתוך מערב קנטקי, כבשו את קולומבוס, עם תוכניות על דרום אילינוי, הודיע גרנט לפרימונט ובלי לחכות לתשובתו, התקדם לעבר פדוקה, קנטקי, ולקח אותה ללא קרב ב-6 בספטמבר. לאחר שהבין את חשיבות הנייטרליות של קנטקי עבור לינקולן, הבטיח גרנט לאזרחיה: "באתי אליכם לא כאויב שלכם, אלא כידיד.". ב-1 בנובמבר הורה פרימונט לגרנט "לבצע הפגנות כוח" נגד כוחות הקונפדרציה משני צדי המיסיסיפי, אך אסר עליו לתקוף.
### בלמונט (1861), פורט הנרי ופורט דונלסון (1862)
ב-2 בנובמבר 1861 הדיח לינקולן את פרימונט מהפיקוד, מה ששחרר את גרנט לתקוף את חיילי הקונפדרציה שחנו בקייפ ג'ירארדו, מיזורי. ב-5 בנובמבר, גרנט, יחד עם בריגדיר גנרל ג'ון א. מקלרננד, הנחיתו 2,500 איש בהאנטרס פוינט, וב-7 בנובמבר השתתפו בקרב בלמונט. צבא האיחוד כבש את המחנה, אך כוחות הקונפדרציה המתוגברים תחת הבריגדיר גנרלים פרנק צ'יטהאם וגידון ג'. פילו אילצו נסיגה כאוטית של האיחוד. גרנט רצה להשמיד את מעוזי הקונפדרציה בבלמונט, מיזורי, ובקולומבוס, קנטקי, אך לא קיבל מספיק כוחות והצליח רק לשבש את עמדותיהם. חייליו של גרנט נמלטו חזרה לקהיר תחת אש מהמעוז המבוצר בקולומבוס. אף שגרנט וצבאו נסוגו, הקרב העניק למתנדבים שלו ביטחון וניסיון נחוצים.
קולומבוס חסמה את גישת האיחוד למיסיסיפי התחתון. גרנט ולוטננט קולונל ג'יימס ב. מקפרסון תכננו לעקוף את קולומבוס ולנוע נגד פורט הנרי על נהר טנסי. לאחר מכן הם היו צועדים מזרחה לפורט דונלסון על נהר קמברלנד, בסיוע ספינות תותחים, פותחים את שני הנהרות ומאפשרים לאיחוד גישה דרומה יותר. גרנט הציג את תוכניתו להנרי האלק, מפקדו החדש במחלקה החדשה של מיזורי. האלק דחה את גרנט, מתוך אמונה שהוא זקוק לכמות כפולה של חיילים. עם זאת, לאחר התייעצות עם מקללן, הוא הסכים לבסוף בתנאי שההתקפה תהיה בשיתוף פעולה הדוק עם קצין הצי אנדרו ה. פוט. ספינות התותחים של פוט הפגיזו את פורט הנרי, מה שהוביל לכניעתו ב-6 בפברואר 1862, עוד לפני שהחי"ר של גרנט הגיע למקום.
גרנט הורה על תקיפה מיידית על פורט דונלסון, ששלט על נהר קמברלנד. ללא ידיעה על כוחו של חיל המצב, גרנט, מקלרננד וסמית' מיקמו את הדיוויזיות שלהם סביב המבצר. למחרת פתחו מקלרננד וסמית' באופן עצמאי בהתקפות גישוש על נקודות תורפה לכאורה אך נאלצו לסגת. ב-14 בפברואר החלו ספינות התותחים של פוט להפגיז את המבצר, רק כדי להיהדף על ידי תותחיו הכבדים. למחרת, פילו תקף והניס את הדיוויזיה של מקלרננד. תגבורת של האיחוד הגיעה, מה שהעניק לגרנט כוח כולל של למעלה מ-40,000 איש. גרנט היה עם פוט במרחק ארבעה מיילים כשכוחות הקונפדרציה תקפו. בשומעו את הקרב, רכב גרנט בחזרה ואסף את מפקדי כוחותיו, כשהוא עובר מעל שבעה מיילים של כבישים קפואים ותעלות, מחליף דיווחים. כאשר גרנט חסם את כביש נאשוויל, כוחות הקונפדרציה נסוגו בחזרה לתוך פורט דונלסון. ב-16 בפברואר חידש פוט את ההפגזה שלו, מה שסימן מתקפה כללית. גנרלי הקונפדרציה ג'ון ב. פלויד ופילו נמלטו, כשהם משאירים את המבצר בפיקודו של סיימון בוליבר באקנר, שנכנע לדרישתו של גרנט ל"כניעה מיידית וללא תנאי".
גרנט זכה בניצחון הגדול הראשון עבור האיחוד, כשהוא לוכד את כל הצבא של פלויד המונה יותר מ-12,000 איש. האלק כעס שגרנט פעל ללא אישורו והתלונן בפני מקללן, כשהוא מאשים את גרנט ב"הזנחה וחוסר יעילות". ב-3 במרץ שלח האלק מברק לוושינגטון והתלונן שאין לו קשר עם גרנט במשך שבוע. שלושה ימים לאחר מכן, טען האלק ש"הגיעה אליי מילה ש... גרנט חזר להרגליו הרעים (של שתייה)". לינקולן, בכל מקרה, קידם את גרנט למייג'ור גנרל של מתנדבים והעיתונות הצפונית התייחסה לגרנט כגיבור. תוך משחק עם ראשי התיבות שלו, הם החלו לקרוא לו "גרנט כניעה ללא תנאי".
### שילה (1862) ותוצאותיה
האלק החזיר את גרנט לתפקידו בדחיפת לינקולן ומזכיר המלחמה אדווין סטנטון, וגרנט הצטרף מחדש לצבאו עם פקודות להתקדם עם צבא טנסי אל תוך טנסי. הצבא הראשי שלו היה ממוקם בפיטסבורג לנדינג, בזמן ש-40,000 חיילי קונפדרציה התכנסו בקורינת', מיסיסיפי. גרנט רצה לתקוף את כוחות הקונפדרציה בקורינת', אך האלק הורה לו לא לתקוף עד שמייג'ור גנרל דון קרלוס ביואל יגיע עם הדיוויזיה שלו בת ה-25,000. גרנט התכונן להתקפה על צבא הקונפדרציה שהיה בעל כוח דומה בערך. במקום להכין ביצורי הגנה, הם בילו את רוב זמנם באימון חיילים חסרי ניסיון ברובם, בעוד שרמן דחה דיווחים על כוחות קונפדרציה סמוכים.
בבוקר ה-6 באפריל 1862, חייליו של גרנט הופתעו כאשר כוחות הקונפדרציה, בהנהגת הגנרלים אלברט סידני ג'ונסטון ופ. ג. ט. בורגארד, תקפו ראשונים "כמו מפולת אלפינית" ליד כנסיית שילה, כשהם תוקפים חמש דיוויזיות של צבא גרנט ומאלצים נסיגה מבלבלת לעבר נהר טנסי. ג'ונסטון נהרג והפיקוד עבר לבורגארד. קו אחד של האיחוד הדף את התקפת הקונפדרציה במשך מספר שעות, מה שנתן לגרנט זמן להקים ארטילריה ו-20,000 חיילים ליד פיטסבורג לנדינג. כוחות הקונפדרציה פרצו לבסוף ולקחו בשבי דיוויזיה של האיחוד, אך הקו החדש של גרנט החזיק את אזור הנחיתה, בעוד כוחות הקונפדרציה המותשים, בהעדר תגבורת, עצרו את התקדמותם.
בסיוע 18,000 חיילים מדיוויזיות המייג'ור גנרלים ביואל ולו וואלאס, יצא גרנט להתקפת נגד עם עלות השחר למחרת והחזיר לעצמו את השדה, כשהוא מאלץ את המורדים המפורקים והמדוכאים לסגת לקורינת'. האלק הורה לגרנט לא להתקדם יותר מצעדה של יום אחד מפיטסבורג לנדינג, ובכך עצר את המרדף. אף שגרנט ניצח בקרב, המצב השתנה מעט. גרנט, שהבין כעת שהדרום נחוש להילחם, כתב מאוחר יותר: "אז, באמת, ויתרתי על כל רעיון להצלת האיחוד אלא באמצעות כיבוש מלא."
שילה היה הקרב היקר ביותר בתולדות אמריקה עד לאותה נקודה, וה-23,746 נפגעים המדהימים הדהימו את האומה. לאחר שהוכתר לזמן קצר כגיבור על הדיפת כוחות הקונפדרציה, שקע גרנט במהרה במחלוקת. העיתונות הצפונית תקפה את גרנט על הנפגעים הרבים באופן מזעזע, והאשימה אותו בשכרות במהלך הקרב, בניגוד לדיווחים של אלו שהיו איתו באותה עת. גרנט המיואש שקל להתפטר, אך שרמן שכנע אותו להישאר. לינקולן דחה את מבקריו של גרנט באמרו: "אני לא יכול לוותר על האיש הזה; הוא נלחם". הניצחון היקר של גרנט בשילה סיים כל סיכוי של כוחות הקונפדרציה להכריע בעמק המיסיסיפי או להחזיר לעצמם את היתרון האסטרטגי במערב.
האלק הגיע מסנט לואיס ב-11 באפריל, נטל את הפיקוד, ואסף צבא משולב של כ-120,000 איש. ב-29 באפריל הוא פיטר את גרנט מפיקוד שדה והחליפו במייג'ור גנרל ג'ורג' הנרי תומאס. האלק צעד לאט עם צבאו כדי לכבוש את קורינת', כשהוא מתבצר בכל לילה. בינתיים, בורגארד העמיד פנים שהוא מתגבר כוחות, שלח "עריקים" לצבא האיחוד עם הסיפור הזה, והזיז את צבאו החוצה במהלך הלילה, להפתעתו של האלק כשהגיע סוף סוף לקורינת' ב-30 במאי.
האלק פיצל את הצבא המשולב שלו והחזיר את גרנט למפקד שדה ב-11 ביולי. מאוחר יותר באותה שנה, ב-19 בספטמבר, צבאו של גרנט הביס את כוחות הקונפדרציה בקרב איוקה, ולאחר מכן הגן בהצלחה על קורינת', כשהוא גורם לנפגעים כבדים. ב-25 באוקטובר נטל גרנט את הפיקוד על מחוז טנסי. בנובמבר, לאחר הצהרת האמנציפציה המוקדמת של לינקולן, הורה גרנט ליחידות תחת פיקודו לשלב עבדים לשעבר בצבא האיחוד, תוך שהוא מספק להם בגדים, מחסה ושכר על שירותיהם.
### מערכת ויקסבורג (1862–1863)
כיבוש ויקסבורג על ידי האיחוד, המעוז האחרון של הקונפדרציה על נהר המיסיסיפי, נחשב לחיוני שכן הוא יפצל את הקונפדרציה לשניים. לינקולן מינה את מקלרננד לתפקיד, במקום גרנט או שרמן. האלק, ששמר על כוחו על תנועת כוחות, הורה למקלרננד לממפיס, והעמיד אותו ואת חייליו תחת סמכותו של גרנט.
ב-13 בנובמבר 1862 כבש גרנט את הולי ספרינגס והתקדם לקורינת'. תוכניתו הייתה לתקוף את ויקסבורג מהיבשה, בזמן ששרמן יתקוף את ויקסבורג מצ'יקאסו באיו. עם זאת, פשיטות פרשים של הקונפדרציה ב-11 וב-20 בדצמבר ניתקו את תקשורת האיחוד וכבשו מחדש את הולי ספרינגס, מה שמנע מגרנט ושרמן להתכנס על ויקסבורג. המשמעותית מבין פשיטות אלו הובלה על ידי גנרל הקונפדרציה ארל ואן דורן, שהתקפת ההפתעה המוצלחת שלו בהולי ספרינגס ב-20 בדצמבר 1862 השמידה את בסיס האספקה של גרנט ואילצה אותו לנטוש את התקדמותו היבשתית על ויקסבורג. מקלרננד הגיע לצבא שרמן, נטל את הפיקוד, ובאופן עצמאי מגרנט הוביל מערכה שכבשה את פורט הינדמן של הקונפדרציה. לאחר ביזת הולי ספרינגס, גרנט שקל ולעיתים אימץ את האסטרטגיה של חיפוש מזון באזור, במקום לחשוף קווי אספקה ארוכים של האיחוד להתקפת אויב.
עבדים אפרו-אמריקנים נמלטים נהרו למחוזו של גרנט, והוא שלח אותם צפונה לקהיר כדי להיות משרתים ביתיים בשיקגו. עם זאת, לינקולן סיים זאת כאשר מנהיגים פוליטיים מאילינוי התלוננו. על דעת עצמו, הקים גרנט תוכנית פרגמטית ושכר את הכומר הפרסביטריאני ג'ון איטון לנהל מחנות לעבדים נמלטים. עבדים משוחררים קטפו כותנה שנשלחה צפונה כדי לסייע למאמץ המלחמתי של האיחוד. לינקולן אישר והתוכנית של גרנט הצליחה. גרנט גם העסיק עבודה של שחורים משוחררים בתעלה כדי לעקוף את ויקסבורג, כשהוא משלב את הפועלים בצבא ובצי של האיחוד.
אחריות המלחמה של גרנט כללה מלחמה בסחר כותנה צפוני בלתי חוקי ובחסימות אזרחיות. הוא קיבל תלונות רבות על ספקולנטים יהודים במחוזו. הרוב המכריע, עם זאת, של המעורבים במסחר הבלתי חוקי לא היו יהודים. כדי לסייע במאבק בזה, גרנט דרש שני היתרים, אחד ממשרד האוצר ואחד מצבא האיחוד, כדי לרכוש כותנה. ב-17 בדצמבר 1862 פרסם גרנט פקודה כללית שנויה במחלוקת מס' 11, המגרשת את "היהודים, כמעמד", מהמחוז הצבאי שלו. לאחר תלונות, לינקולן ביטל את הפקודה ב-3 בינואר 1863. גרנט סיים סופית את הפקודה ב-17 בינואר. מאוחר יותר הוא תיאר את פרסום הפקודה כאחת החרטות הגדולות שלו.
ב-29 בינואר 1863 נטל גרנט את הפיקוד הכללי. כדי לעקוף את התותחים של ויקסבורג, גרנט התקדם לאט עם צבא האיחוד שלו דרומה דרך שטח מוצף. התוכנית לתקוף את ויקסבורג במורד הנהר הייתה מסוכנת מכיוון שממזרח לנהר, צבאו יהיה רחוק מרוב קווי האספקה שלו, ויצטרך להסתמך על חיפוש מזון. ב-16 באפריל הורה גרנט לספינות התותחים של אדמירל דייוויד דיקסון פורטר לנוע דרומה תחת אש מסוללות התותחים של ויקסבורג כדי לפגוש כוחות שצעדו דרומה במורד הצד המערבי של הנהר. גרנט הורה על קרבות הסחה, מה שבלבל את מפקד הקונפדרציה גנרל ג'ון ק. פמברטון ואפשר לצבא גרנט לנוע מזרחה מעבר למיסיסיפי. צבא גרנט כבש את ג'קסון. בהתקדמות מערבה, הוא הביס את הצבא של פמברטון בקרב צ'מפיון היל ב-16 במאי, מה שאילץ את נסיגתם לתוך ויקסבורג.
לאחר שאנשיו של גרנט הסתערו על הביצורים פעמיים, סופגים אבדות כבדות, הם התיישבו למצור שנמשך שבעה שבועות. בתקופות שקטות של המערכה, גרנט נהג לשתות לעיתים. היריבות האישית בין מקלרננד לגרנט נמשכה עד שגרנט הדיח אותו מהפיקוד כאשר פעל בניגוד לגרנט בפרסום פקודה ללא אישור. פמברטון נכנע בויקסבורג לגרנט ב-4 ביולי 1863.
נפילת ויקסבורג העניקה לכוחות האיחוד שליטה בנהר המיסיסיפי ופיצלה את הקונפדרציה. באותו זמן, האהדות הפוליטיות של גרנט תאמו לחלוטין את העמדה התקיפה של הרפובליקנים הרדיקלים על ניהול המלחמה ושחרור העבדים. ההצלחה בויקסבורג היוותה דחיפה מורלית למאמץ המלחמתי של האיחוד. כאשר סטנטון הציע שגרנט יובא מזרחה כדי לנהל את צבא הפוטומאק, גרנט סירב, וכתב שהוא מכיר את הגיאוגרפיה והמשאבים של המערב טוב יותר ושהוא אינו רוצה לשבש את שרשרת הפיקוד במזרח.
### צ'טנוגה (1863) וקידום
ב-16 באוקטובר 1863 שובץ גרנט לקחת פיקוד על הדיוויזיה החדשה של המיסיסיפי, שכללה את צבאות אוהיו, טנסי וקמברלנד. לאחר קרב צ'יקמוגה, צבא קמברלנד נסוג לצ'טנוגה, שם היה נתון במצור חלקי. גרנט הגיע לצ'טנוגה, שם תוכניות לאספקה מחדש ושבירת המצור החלקי כבר נקבעו. כוחות בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'וזף הוקר, שנשלחו מצבא הפוטומאק, התקרבו מהמערב והתחברו ליחידות אחרות שנעו מזרחה מתוך העיר, כבשו את בראון פרי ופתחו קו אספקה למסילת הרכבת בברידג'פורט.
גרנט תכנן שצבא טנסי של שרמן, בסיוע צבא קמברלנד, יסתער על הקצה הצפוני של מישיונרי רידג' ויתגלגל לאורכו על אגף ימין של האויב. ב-23 בנובמבר הפתיע מייג'ור גנרל ג'ורג' הנרי תומאס את האויב באור יום, כשהוא מתקדם עם קווי האיחוד ותופס את אורצ'רד נוב, בין צ'טנוגה לרכס. למחרת, שרמן לא הצליח להגיע לפסגת מישיונרי רידג', שהיה המפתח לתוכנית הקרב של גרנט. כוחותיו של הוקר כבשו את הר לוקאאוט בהצלחה בלתי צפויה. ב-25, הורה גרנט לתומאס להתקדם לעבר בורות הרובאים בבסיס מישיונרי רידג' לאחר שצבא שרמן לא הצליח לכבוש את מישיונרי רידג' מצפון-מזרח. ארבע דיוויזיות של צבא קמברלנד, כשהמרכזיות מובלות על ידי מייג'ור גנרל פיליפ שרידן ובריגדיר גנרל תומאס ג'. ווד, רדפו את כוחות הקונפדרציה אל מחוץ לבורות הרובאים בבסיס ובניגוד לפקודות, המשיכו בהסתערות במעלה המדרון בן 45 המעלות וכבשו את ביצורי הקונפדרציה לאורך הרכס, מה שאילץ נסיגה מבוהלת. הקרב המכריע העניק לאיחוד שליטה בטנסי ופתח את ג'ורג'יה, לב הקונפדרציה, לפלישת האיחוד.
ב-2 במרץ 1864 קידם לינקולן את גרנט לדרגת לוטננט גנרל, והעניק לו פיקוד על כל צבאות האיחוד. דרגתו החדשה של גרנט הוחזקה בעבר רק על ידי ג'ורג' וושינגטון. גרנט הגיע לוושינגטון ב-8 במרץ וקיבל את המינוי באופן רשמי על ידי לינקולן למחרת בישיבת קבינט. גרנט פיתח יחסי עבודה טובים עם לינקולן, שאפשר לגרנט להתוות אסטרטגיה משלו.
גרנט הקים את מפקדתו עם צבא הפוטומאק של הגנרל ג'ורג' מיד בקלפפר, וירג'יניה, ונפגש מדי שבוע עם לינקולן וסטנטון בוושינגטון. לאחר מחאה מהאלק, גרנט ביטל פלישה מסוכנת לצפון קרוליינה ותכנן חמש מתקפות איחוד מתואמות כדי למנוע מצבאות הקונפדרציה להעביר כוחות לאורך קווים פנימיים. גרנט ומיד יבצעו התקפה חזיתית ישירה על צבא וירג'יניה הצפונית של רוברט א. לי, בעוד שרמן – שכעת בפיקוד על כל צבאות המערב – ישמיד את צבא טנסי של ג'וזף א. ג'ונסטון ויכבוש את אטלנטה. מייג'ור גנרל בנג'מין באטלר יתקדם על לי מדרום-מזרח, במעלה נהר ג'יימס, בעוד מייג'ור גנרל נתניאל בנקס יכבוש את מוביל. מייג'ור גנרל פרנץ סיגל היה אמור לכבוש ממגורות וקווי רכבת בעמק שננדואה הפורה. גרנט פיקד כעת על 533,000 חיילים מוכנים לקרב פרוסים על פני חזית של שמונה-עשר מיילים.
### המערכה היבשתית (1864)
המערכה היבשתית הייתה סדרה של קרבות אכזריים שנערכו בווירג'יניה במהלך מאי ויוני 1864. מאמציהם של סיגל ובאטלר נכשלו, וגרנט נותר לבדו להילחם בלי. ב-4 במאי הוביל גרנט את הצבא ממפקדתו לעבר ג'רמנה פורד. הם חצו את הראפידן ללא התנגדות. ב-5 במאי תקף צבא האיחוד את לי בקרב וילדרנס, קרב בן שלושה ימים עם אבדות מוערכות של 17,666 לאיחוד ו-11,125 לקונפדרציה.
במקום לסגת, גרנט איגף את צבאו של לי לדרום-מזרח וניסה להחדיר את כוחותיו בין לי לריצ'מונד בבית המשפט של ספוטסילבניה. צבאו של לי הגיע לספוטסילבניה ראשון ופרץ קרב יקר, שנמשך שלושה-עשר ימים, עם אבדות כבדות. ב-12 במאי ניסה גרנט לפרוץ את בליטת ה-Muleshoe של לי שנשמרה על ידי ארטילריה של הקונפדרציה, מה שהוביל לאחת ההסתערויות העקובות מדם של מלחמת האזרחים, הידועה כזווית המדממת. ללא יכולת לפרוץ את קווי לי, גרנט שוב איגף את המורדים לדרום-מזרח, ונפגש בנורת' אנה, שם נמשך קרב שלושה ימים.
קולד הארבור
מערכת וילדרנס העקובה מדם שהתרחשה אז הורידה משמעותית את מורל הקונפדרציה; גרנט האמין שפריצה דרך קווי לי בנקודה החלשה ביותר שלהם, קולד הארבור, מרכז דרכים חיוני שהתחבר לריצ'מונד, תביא לסיום מהיר של המלחמה. לגרנט כבר היו שני קורפוסים בעמדה בקולד הארבור עם הקורפוס של הנקוק בדרך.
הקווים של לי היו מורחבים צפונה ומזרחה מריצ'מונד ופיטרסבורג לאורך כעשרה מיילים, אך בנקודות מסוימות טרם נבנו ביצורים, כולל קולד הארבור. ב-1 וב-2 ביוני גם גרנט וגם לי המתינו להגעת תגבורת. אנשיו של הנקוק צעדו כל הלילה והגיעו מותשים מכדי לבצע התקפה מיידית באותו בוקר. גרנט דחה את ההתקפה עד 17:00, ולאחר מכן שוב עד 4:30 בבוקר ב-3 ביוני. עם זאת, גרנט ומיד לא נתנו פקודות ספציפיות להתקפה, והשאירו זאת למפקדי הקורפוס לתאם. גרנט טרם למד שלי במהלך הלילה בנה בחיפזון ביצורים כדי לסכל כל ניסיון פריצה בקולד הארבור. גרנט היה להוט לעשות את מהלכו לפני הגעת שאר צבאו של לי. בבוקר ה-3 ביוני, עם כוח של יותר מ-100,000 איש, מול 59,000 של לי, תקף גרנט, מבלי להבין שצבאו של לי מבוצר היטב כעת, כשרובו מוסתר על ידי עצים ושיחים. צבא גרנט ספג 12,000–14,000 נפגעים, בעוד צבא לי ספג 3,000–5,000 נפגעים, אך לי היה פחות מסוגל להחליפם.
מספר הנפגעים חסר התקדים הגביר את הרגשות נגד המלחמה בצפון. לאחר הקרב, גרנט רצה לפנות ללי תחת דגל לבן כדי שכל צד יאסוף את פצועיו, רובם חיילי איחוד, אך לי התעקש שתוכרז הפסקת אש כוללת ובעוד הם דנים בכך כל הפצועים מלבד בודדים מתו בשטח. מבלי להתנצל על התבוסה הרת האסון בדו"ח הצבאי הרשמי שלו, גרנט התוודה בפני צוותו לאחר הקרב ושנים לאחר מכן כתב בזיכרונותיו שהוא "הצטער שההסתערות האחרונה בקולד הארבור אי פעם נעשתה."
### המצור על פיטרסבורג (1864–1865)
ללא גילוי על ידי לי, העביר גרנט את צבאו מדרום לנהר ג'יימס, שחרר את באטלר מברמודה הנדרד, והתקדם לעבר פיטרסבורג, מרכז מסילות הברזל המרכזי של וירג'יניה, מה שהוביל למצור של תשעה חודשים. המרירות בצפון גברה. שרידן מונה לפקד על צבא האיחוד של שננדואה וגרנט הורה לו "לעקוב אחר האויב עד מותם" בעמק שננדואה. לאחר ניסיונו הכושל של גרנט לכבוש את פיטרסבורג, לינקולן תמך בגרנט בהחלטתו להמשיך.
גרנט נאלץ להקצות כוחות כדי לבלום את פשיטות גנרל הקונפדרציה ג'ובאל ארלי בעמק שננדואה, שהתקרבו בצורה מסוכנת לוושינגטון. עד סוף יולי, בפיטרסבורג, אישר גרנט בלית ברירה תוכנית לפוצץ חלק מתעלות האויב ממנהרה מלאה באבק שריפה. הפיצוץ המסיבי הרג באופן מיידי רגימנט קונפדרציה שלם. חיילי האיחוד המונהגים בצורה גרועה תחת מייג'ור גנרל אמברוז ברנסייד ובריגדיר גנרל ג'יימס ה. לדלי, במקום להקיף את המכתש, מיהרו לתוכו. בהתאוששות מההפתעה, כוחות קונפדרציה, בהובלת מייג'ור גנרל ויליאם מהון, הקיפו את המכתש וקצרו בקלות את חיילי האיחוד. 3,500 הנפגעים של האיחוד עלו על אלו של הקונפדרציה ביחס של שלושה לאחד. הקרב סימן את הפעם הראשונה שחיילים שחורים של האיחוד, שנשאו בחלק גדול מהנפגעים, השתתפו בקרב גדול כלשהו במזרח. גרנט הודה שהטקטיקה הייתה "כישלון כביר".
גרנט ייפגש מאוחר יותר עם לינקולן ויעיד בבית משפט חוקר נגד הגנרלים ברנסייד ולדלי על חוסר כשירותם. בזיכרונותיו האשים אותם בתבוסה האיומה של האיחוד. במקום להילחם בלי בהתקפה חזיתית מלאה כפי שעשה בקולד הארבור, המשיך גרנט להכריח את לי להרחיב את הגנותיו מדרום ומערב לפיטרסבורג, מה שאפשר לו טוב יותר לכבוש קישורי רכבת חיוניים.
כוחות האיחוד כבשו במהרה את מפרץ מוביל ואטלנטה ושלטו כעת בעמק שננדואה, מה שהבטיח את בחירתו מחדש של לינקולן בנובמבר. שרמן שכנע את גרנט ולינקולן לאפשר לצבאו לצעוד לסוואנה. שרמן חתך נתיב הרס של 60 מייל (97 ק"מ) ללא התנגדות, הגיע לאוקיינוס האטלנטי וכבש את סוואנה ב-22 בדצמבר. ב-16 בדצמבר, לאחר דחיפה רבה מצד גרנט, צבא האיחוד תחת תומאס ריסק את כוחות הקונפדרציה של ג'ון בל הוד בנאשוויל. מערכות אלו הותירו את כוחותיו של לי בפיטרסבורג כמכשול המשמעותי היחיד שנותר לניצחון האיחוד.
עד מרץ 1865 היה לי לכוד וכוחו נחלש קשות. הוא נותר ללא עתודות להחלפת הנפגעים הגבוהים בשדה הקרב ושאר חיילי הקונפדרציה, שלא היה להם עוד אמון במפקדם ותחת הלחץ של מלחמת החפירות, ערקו באלפים. ב-25 במרץ, במאמץ נואש, הקריב לי את כוחותיו שנותרו (4,000 נפגעים לקונפדרציה) בפורט סטדמן, ניצחון של האיחוד והקרב האחרון על קו פיטרסבורג.
### כניעת לי וניצחון האיחוד (1865)
ב-2 באפריל הורה גרנט על מתקפה כללית על כוחות לי; לי נטש את פיטרסבורג וריצ'מונד, אותן כבש גרנט. לי הנואש וחלק מצבאו ניסו להתחבר לשאריות צבאו של ג'וזף א. ג'ונסטון. הפרשים של שרידן עצרו את שני הצבאות מלהתכנס, וניתקו אותם מרכבות האספקה שלהם. גרנט שלח את עוזרו אורוויל בבקוק לשאת את הדיווח האחרון שלו ללי בדרישה לכניעתו. גרנט רכב מיד מערבה, עוקף את צבא לי, כדי להצטרף לשרידן שכבש את תחנת אפומטוקס, ובכך חסם את נתיב הבריחה של לי. בדרכו קיבל גרנט מכתב מלי שבו ציין לי שייכנע את צבאו.
ב-9 באפריל נפגשו גרנט ולי בבית המשפט באפומטוקס. אף שגרנט חש דכדוך מנפילתו של "אויב שנלחם כל כך הרבה זמן ובאומץ", הוא האמין שהמטרה הדרומית הייתה "אחת הגרועות עבורן נלחם עם כלשהו". גרנט כתב את תנאי הכניעה: "לכל קצין וחייל יורשה לחזור לביתו, לא להיות מוטרד על ידי סמכות ארה"ב כל עוד הם שומרים על שחרורם והחוקים בתוקף במקום שבו הם עשויים להתגורר." לי קיבל מיד את תנאיו של גרנט וחתם על מסמך הכניעה, ללא הכרה דיפלומטית בקונפדרציה. לי ביקש שחיילי הקונפדרציה לשעבר שלו ישמרו על סוסיהם, מה שגרנט