הוריישו נלסון, הוויקונט הראשון מנלסון
תת-אדמירל של הצי הלבן הוריישו נלסון (Horatio Nelson), הוויקונט הראשון מנלסון, הדוכס הראשון מברונטה (29 בספטמבר 1758 – 21 באוקטובר 1805) היה קצין בצי המלכותי הבריטי, שמנהיגותו, תפיסתו האסטרטגית וטקטיקותיו הבלתי שגרתיות הובילו לניצחונות ימיים בריטיים מכריעים במהלך המלחמות המהפכניות בצרפת והמלחמות הנפוליאוניות. כיכר טרפלגר מוקדשת לו. הוא נחשב באופן נרחב לאחד האדמירלים הגדולים בהיסטוריה הבריטית.
נלסון נולד למשפחה מבוססת למדי בנורפוק והצטרף לצי בזכות השפעתו של דודו מוריס סאקלינג, קצין צי בכיר. נלסון עלה במהירות בדרגות ושירת תחת מפקדי צי מובילים בתקופה, לפני שקיבל פיקוד עצמאי בגיל 20 בשנת 1778. הוא פיתח מוניטין של גבורה אישית ותפיסה טקטית איתנה, אך סבל מתקופות של מחלה ואבטלה לאחר סיום מלחמת העצמאות של ארצות הברית. פרוץ המלחמות המהפכניות בצרפת אפשר לנלסון לחזור לשירות, שם היה פעיל במיוחד בים התיכון. הוא נלחם בכמה התנגשויות קטנות מול טולון והיה חשוב בכיבוש קורסיקה, שם נפצע ואיבד חלקית את ראייתו בעין אחת, ולאחר מכן מילא תפקידים דיפלומטיים מול המדינות האיטלקיות. בשנת 1797 הצטיין בפיקוד על אה"מ קפטן (HMS Captain) בקרב כף סנט וינסנט. זמן קצר לאחר קרב זה, השתתף נלסון בקרב סנטה קרוס דה טנריפה, שם נכשל ההתקפה והוא איבד את זרועו הימנית, מה שאילץ אותו לחזור לאנגליה כדי להחלים. בשנה שלאחר מכן הוא זכה בניצחון מכריע על הצרפתים בקרב הנילוס ונשאר בים התיכון כדי לתמוך בממלכת נאפולי נגד פלישה צרפתית.
בשנת 1801 נשלח נלסון לים הבלטי והביס את דנמרק הנייטרלית בקרב קופנהגן. הוא פיקד על המצור על הציים הצרפתי והספרדי בטולון, ולאחר בריחתם רדף אחריהם לאיי הודו המערביים ובחזרה, אך לא הצליח להביאם לקרב. לאחר חזרה קצרה לאנגליה, הוא השתלט על המצור על קדיס בשנת 1805. ב-21 באוקטובר 1805 יצא הצי הצרפתי-ספרדי מהנמל, והצי של נלסון התעמת איתם בקרב טרפלגר. הקרב הפך לניצחון הימי הגדול ביותר של בריטניה, אך נלסון, על סיפון אה"מ ויקטורי (HMS Victory), נפצע אנושות על ידי צלף צרפתי. גופתו הובאה חזרה לאנגליה, שם זכה להלוויה ממלכתית ונחשב לגיבור.
מותו של נלסון בטרפלגר הבטיח את מעמדו כאחת הדמויות ההרואיות ביותר של בריטניה. האות שנתן רגע לפני תחילת הקרב, "אנגליה מצפה שכל אדם יעשה את חובתו", מצוטט ומנוסח מחדש באופן קבוע. אנדרטאות רבות, כולל עמוד נלסון בכיכר טרפלגר בלונדון ואנדרטת נלסון באדינבורו, הוקמו לזכרו. בשנת 2002 נכלל נלסון ברשימת 100 הבריטים הגדולים בכל הזמנים.
חיים מוקדמים
הוריישו נלסון נולד ב-29 בספטמבר 1758 בבית כומר בברנהאם תורפ, נורפוק, אנגליה; השישי מבין אחד-עשר ילדיהם של הכומר אדמונד נלסון ואשתו קתרין סאקלינג. הוא נקרא "הוריישו" על שם סנדקו הוריישו וולפול, הרוזן הראשון מאורפורד. הוריישו וולפול היה אחיינו של רוברט וולפול, הרוזן הראשון מאורפורד, ראש הממשלה דה פקטו הראשון של בריטניה הגדולה. נלסון שמר על אמונה נוצרית חזקה לאורך כל חייו. דודו מצד אמו, מוריס סאקלינג, היה קצין צי בכיר, ומאמינים שהייתה לו השפעה רבה על חייו של נלסון.
נלסון למד בבית הספר לדקדוק פסטון בנורת' וולשאם עד גיל 12, ולמד גם בבית הספר לדקדוק על שם המלך אדוארד השישי בנוריץ'. הקריירה הימית שלו החלה ב-1 בינואר 1771, כאשר התייצב על סיפון אה"מ רזונבל (HMS Raisonnable) מדרגה שלישית כמלח פשוט וקוקסיין תחת סאקלינג, שפיקד על כלי השיט. זמן קצר לאחר העלייה לסיפון, מונה נלסון לפרח קצונה והחל בהכשרה לקצונה. בתחילת שירותו גילה נלסון שהוא סובל ממחלת ים, בעיה כרונית שליוותה אותו כל חייו.
איי הודו המזרחיים והמערביים, 1771–1780
רזונבל הופעלה בתקופה של מתיחות עם ספרד, אך כשהיא חלפה, הועבר סאקלינג לספינת המשמר בנור, אה"מ טריומף (HMS Triumph). נלסון נשלח לשרת על סיפון ספינת הסוחר לאיי הודו המערביים מרי אן (Mary Ann) של חברת הספנות היברט, פורייר והורטון, כדי לצבור ניסיון בים. הוא הפליג ממדוויי שבקנט ב-25 ביולי 1771, לכיוון ג'מייקה וטובגו, וחזר לפלימות' ב-7 ביולי 1772. הוא חצה את האוקיינוס האטלנטי פעמיים לפני שחזר לשרת תחת דודו כמפקד סירת המשוטים שלו, שנשאה מלחים ודברי דואר אל החוף וממנו. לאחר מכן נודע לנלסון על משלחת מתוכננת בפיקודו של קונסטנטין פיפס, שנועדה לסקור מעבר באזור הארקטי שדרכו קיוו להגיע להודו: המעבר הצפון-מזרחי האגדי.
לבקשת אחיינו, דאג סאקלינג לכך שנלסון יצטרף למשלחת כקוקסיין, תחת המפקד סקפינגטון לוטווידג' על סיפון ספינת הפצצה שהוסבה, אה"מ קרקאס (HMS Carcass). המשלחת הגיעה למרחק של עשר מעלות מהקוטב הצפוני, אולם בהיעדר יכולת למצוא דרך דרך גושי הקרח הצפופים, נאלצה לחזור על עקבותיה. עד שנת 1800 החל לוטווידג' להפיץ סיפור שנלסון הבחין בדוב קוטב ורדף אחריו בזמן שהספינה הייתה לכודה בקרח, לפני שקיבל פקודה לחזור לספינה. מאוחר יותר, בשנת 1809, אמר לוטווידג' שנלסון וחבר רדפו אחרי הדוב וכשנשאלו מדוע, השיב: "רציתי, אדוני, להשיג את העור עבור אבי". נלסון חזר לזמן קצר לטריומף לאחר שהמשלחת חזרה לבריטניה בספטמבר 1773. לאחר מכן דאג סאקלינג להעברתו לאה"מ סיהורס (HMS Seahorse); אחת משתי ספינות שעמדו להפליג לאיי הודו המזרחיים.
נלסון הפליג לאיי הודו המזרחיים ב-19 בנובמבר 1773, והגיע למאחז הבריטי במדראס ב-25 במאי 1774. נלסון וסיהורס בילו את שארית השנה בשיוט מול החוף ובליווי ספינות סוחר. עם פרוץ מלחמת אנגלו-מראטה הראשונה, פעל הצי הבריטי בתמיכה בחברת הודו המזרחית. בתחילת 1775 נשלחה סיהורס לשאת מטען של כספי החברה לבומביי. ב-19 בפברואר תקפו שתיים מספינותיו של היידר עלי את סיהורס, שהדפה אותן לאחר חילופי אש קצרים. זו הייתה חוויית הקרב הראשונה של נלסון. נלסון בילה את שארית השנה בליווי שיירות והמשיך לפתח את כישורי הניווט והטיפול בספינה שלו. בתחילת 1776 חלה במלריה וחלה קשה. הוא שוחרר מסיהורס ב-14 במרץ וחזר לאנגליה על סיפון אה"מ דולפין (HMS Dolphin). נלסון בילה את מסע ששת החודשים בהחלמה וכמעט התאושש עד שהגיע לבריטניה בספטמבר. הפטרון שלו סאקלינג עלה לתפקיד מבקר הצי ב-1775, והשתמש בהשפעתו כדי לעזור לנלסון לקבל קידום נוסף. נלסון מונה לסגן בפועל על סיפון אה"מ וורצ'סטר (HMS Worcester), שעמדה להפליג לגיברלטר.
וורצ'סטר, בפיקודו של קפטן מארק רובינסון, הפליגה כליווי שיירה ב-3 בדצמבר, וחזרה עם שיירה נוספת באפריל 1777. לאחר מכן נסע נלסון ללונדון כדי לעבור את בחינת הסגן שלו ב-9 באפריל; ועדת הבחינה שלו כללה את הקפטנים ג'ון קמפבל, אברהם נורת' ודודו סאקלינג. נלסון עבר את הבחינה, ולמחרת קיבל את המינוי שלו ואת המינוי לאה"מ לואסטוף (HMS Lowestoffe), שהתכוננה להפליג לג'מייקה תחת קפטן ויליאם לוקר. היא הפליגה ב-16 במאי, הגיעה ב-19 ביולי, ולאחר הצטיידות מחדש, ביצעה מספר שיוטים במימי הקריביים. לאחר פרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית, לקחה לואסטוף מספר שלל, שאחד מהם הוכנס לשירות הצי כליטל לוסי (Little Lucy). נלסון ביקש וקיבל את הפיקוד עליה, ולקח אותה לשני שיוטים משלו.
בנוסף לכך שנתן לו את הפיקוד הראשון שלו, זה נתן לנלסון את ההזדמנות לחקור את העניין המתפתח שלו במדע. במהלך השיוט הראשון שלו בפיקוד על ליטל לוסי, הוביל נלסון משלחת לאיי קאיקוס, שם רשם הערות מפורטות על חיות הבר, ובמיוחד על ציפור שכיום מאמינים שהיא ה-white-necked jacobin. לוקר, שהתרשם מיכולותיו של נלסון, המליץ עליו למפקד העליון החדש בג'מייקה, סר פיטר פארקר. פארקר לקח את נלסון לספינת הדגל שלו אה"מ בריסטול (HMS Bristol). כניסת הצרפתים למלחמה בתמיכה באמריקאים פירושה מטרות נוספות לצי של פארקר. הוא לקח שלל רב לקראת סוף 1778, מה שהביא לנלסון כ-400 ליש"ט (שווה ערך ל-55,100 ליש"ט ב-2025) בכספי שלל. פארקר מינה אותו לרב-חובל ומפקד הבריג אה"מ באדג'ר (HMS Badger) ב-8 בדצמבר.
נלסון ובאדג'ר בילו את רוב 1779 בשיוט מול חופי מרכז אמריקה, והגיעו עד להתיישבויות הבריטיות בהונדורס הבריטית (כיום בליז) ובניקרגואה, אך ללא הצלחה רבה ביירוט שלל אויב. עם חזרתו לפורט רויאל, נודע לו שפארקר קידם אותו לדרגת פוסט-קפטן ב-11 ביוני, ומתכוון לתת לו פיקוד נוסף. נלסון מסר את הבאדג'ר לקאת'ברט קולינגווד בזמן שהמתין להגעת ספינתו החדשה: הפריגטה בעלת 28 התותחים אה"מ הינצ'ינברוק (HMS Hinchinbrook), שנלכדה זה עתה מהצרפתים. בזמן שנלסון המתין, הגיעה לפארקר ידיעה על צי צרפתי בפיקודו של שארל הקטור, רוזן ד'אסטן, המתקרב לג'מייקה. פארקר ארגן בחופזה את הגנותיו והציב את נלסון בפיקוד על פורט צ'ארלס, שכיסה את הגישות לקינגסטון. ד'אסטן פנה צפונה, כפי שקיבל פקודה להטיל מצור על סוואנה, והפלישה הצפויה מעולם לא התממשה.
נלסון קיבל את הפיקוד על הינצ'ינברוק ב-1 בספטמבר 1779. הינצ'ינברוק הפליגה מפורט רויאל ב-5 באוקטובר, ובחברת ספינות בריטיות אחרות, המשיכה ללכוד מספר שלל אמריקאי. עם חזרתו לג'מייקה בדצמבר, החל נלסון לסבול מהתקפי מלריה חוזרים. נלסון נשאר באיי הודו המערביים כדי להשתתף בניסיונו של מייג'ור-גנרל ג'ון דאלינג לכבוש את המושבות הספרדיות במרכז אמריקה, כולל תקיפה על מבצר ההתעברות ללא חטא על נהר סן חואן בניקרגואה. בפברואר 1780 הפליגה הינצ'ינברוק מג'מייקה כליווי לכוח הפלישה של דאלינג. לאחר הפלגה במעלה שפך נהר סן חואן, השיג כוח המשלחת של נלסון את כניעת מבצר ההתעברות ללא חטא ו-160 מגניו הספרדים לאחר מצור של שבועיים. למרות הצלחה ראשונית זו, הכוחות הבריטיים מעולם לא הגיעו לאגם ניקרגואה, ומכיוון שחוסלו על ידי קדחת צהובה, נאלצו לחזור לג'מייקה. הבריטים הרסו את המבצר כשפינו אותו בינואר 1781. המערכה הכושלת הובילה ליותר מ-2,500 נפגעים, מה שהפך אותה לאסון הבריטי היקר ביותר של המלחמה כולה. למרות זאת, נלסון זכה לשבחים על מאמציו.
פארקר קרא לנלסון בחזרה ונתן לו את הפיקוד על הפריגטה בעלת 44 התותחים אה"מ יאנוס (HMS Janus). בשנת 1780 חלה נלסון קשה, ככל הנראה בדיזנטריה או בקדחת צהובה, בג'ונגלים של קוסטה ריקה, ולא היה מסוגל לקבל את הפיקוד. הוא נלקח לקינגסטון, ג'מייקה, כדי להיות מטופל על ידי ה"דוקטורית" קובה קורנווליס. הוא שוחרר באוגוסט וחזר לבריטניה על סיפון אה"מ ליון (HMS Lion), והגיע בסוף נובמבר. נלסון התאושש בהדרגה במשך מספר חודשים, ועד מהרה החל לדרוש פיקוד. הוא מונה לפריגטה אה"מ אלבמארל (HMS Albemarle) ב-15 באוגוסט 1781.
פיקוד, 1781–1796
### קפטן של אלבמארל
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נלסון קיבל פקודות ב-23 באוקטובר 1781 להוציא את אלבמארל שעברה שיפוץ לים. הוא קיבל הוראה לאסוף שיירה נכנסת של חברת רוסיה באלסינור וללוות אותם חזרה לבריטניה. עבור פעולה זו, הציב האדמירליות את הפריגטות אה"מ ארגו (HMS Argo) ואה"מ אנטרפרייז (HMS Enterprise) תחת פיקודו. נלסון ארגן בהצלחה את השיירה וליווה אותה למימי בריטניה. לאחר מכן עזב את השיירה כדי לחזור לנמל, אך סערות קשות עיכבו אותו. סופות כמעט הרסו את אלבמארל, שכן היא הייתה ספינה מתוכננת בצורה גרועה ותאונה קודמת הותירה אותה פגועה, אך נלסון הביא אותה בסופו של דבר לפורטסמות' בפברואר 1782. שם, הורה לו האדמירליות להתאים את אלבמארל לים ולהצטרף לליווי של שיירה שנאספה בקורק כדי להפליג לקוויבק. נלסון הגיע לניופאונדלנד עם השיירה בסוף מאי, ואז התנתק לשיוט כדי לצוד פריבטירים אמריקאים. נלסון היה בדרך כלל לא מוצלח; הוא הצליח רק להשתלט מחדש על מספר ספינות סוחר בריטיות שנלכדו וללכוד מספר סירות דיג קטנות וכלי שיט שונים.
באוגוסט 1782, נלסון נמלט בקושי מכוח צרפתי עדיף בהרבה תחת לואי-פיליפ דה וודריי, והתחמק מהם רק לאחר מרדף ממושך. נלסון הגיע לקוויבק ב-18 בספטמבר. הוא הפליג שוב כחלק מהליווי לשיירה לניו יורק. הוא הגיע באמצע נובמבר ודיווח לאדמירל סמואל הוד, מפקד תחנת ניו יורק. לבקשתו של נלסון, העביר אותו הוד לצי שלו ואלבמארל הפליגה בחברתו של הוד, לכיוון איי הודו המערביים. עם הגעתם, תפס הצי הבריטי עמדות מול ג'מייקה כדי להמתין להגעת כוחו של דה וודריי. נלסון ואלבמארל קיבלו הוראה לסייר במעברים הרבים בחיפוש אחר סימני האויב, אך בתחילת 1783 התברר שהצרפתים חמקו מהוד.
במהלך פעולות הסיור שלו, פיתח נלסון תוכנית לתקוף את חיל המצב הצרפתי באיי טורקס. בפיקוד על שייטת קטנה של פריגטות וכלי שיט קטנים יותר, הוא הנחית כוח של 167 מלחים ונחתים מוקדם בבוקר ה-8 במרץ תחת הפגזה תומכת. הצרפתים נמצאו מבוצרים היטב, ולאחר מספר שעות ביטל נלסון את התקיפה. מספר קצינים שהיו מעורבים מתחו ביקורת על נלסון, אך נראה שהוד לא נזף בו. נלסון בילה את שארית המלחמה בשיוט באיי הודו המערביים, שם לכד מספר שלל צרפתי וספרדי. לאחר שהגיעה הידיעה על השלום להוד, חזר נלסון לבריטניה בסוף יוני 1783.
### האי נוויס, נישואין ושלום
נלסון ביקר בצרפת בסוף 1783 ושהה אצל מכרים בסן-אומר, וניסה ללמוד צרפתית במהלך שהותו. הוא חזר לאנגליה בינואר 1784 והופיע בחצר המלוכה כחלק מפמלייתו של לורד הוד. בהשפעת הפוליטיקה הסיעתית של התקופה, הוא שקל להתמודד לפרלמנט כתומך של ויליאם פיט, אך לא הצליח למצוא מושב.
בשנת 1784 קיבל נלסון את הפיקוד על הפריגטה אה"מ בוריאס (HMS Boreas), עם המשימה לאכוף את חוקי הספנות בסביבת אנטיגואה. נלסון שנא את אנטיגואה והנחמה היחידה הייתה מרי מוטריי, אותה העריץ מאוד. החוקים היו לא פופולריים הן בקרב האמריקאים והן בקרב המושבות. נלסון שירת בתחנה תחת אדמירל סר ריצ'רד יוז, ולעתים קרובות נקלע לסכסוך עם הממונה עליו על פרשנותם השונה לחוקים. הקפטנים של הספינות האמריקאיות שנלסון תפס תבעו אותו על תפיסה לא חוקית. מכיוון שהסוחרים של האי הסמוך נוויס תמכו בתביעה האמריקאית, נלסון היה בסכנת מאסר; הוא נשאר מבודד על בוריאס במשך שמונה חודשים עד שבית המשפט פסק לטובתו.
בינתיים, נלסון פגש את פרנסס "פאני" ניסבט, אלמנה צעירה ממשפחת מטעים בנוויס. נלסון פיתח חיבה אליה. בתגובה, דודה ג'ון הרברט הציע לו נדוניה עצומה. גם הרברט וגם ניסבט הסתירו את העובדה שעושרם המפורסם היה בדיה, ופאני לא גילתה שהיא עקרה בגלל זיהום ברחם. ברגע שהם התארסו, הרברט הציע לנלסון סכום רחוק מהנדוניה שהבטיח. במהלך התקופה הג'ורג'יאנית, הפרת אירוסין נחשבה למבישה למדי, ולכן נלסון וניסבט נישאו באחוזת מונפלייה בנוויס ב-11 במרץ 1787, זמן קצר לפני סיום תקופת שירותו בקריביים. הנישואין נרשמו בכנסיית פיג טרי בקהילת סנט ג'ון בנוויס. נלסון חזר לאנגליה ביולי, כשפאני הגיעה מאוחר יותר.
נלסון נשאר עם בוריאס עד שהיא שולמה בנובמבר 1787. הוא ופאני חילקו את זמנם בין באת' ללונדון, וביקרו מדי פעם אצל קרובי משפחתו של נלסון בנורפוק. בשנת 1788 הם התיישבו בבית ילדותו של נלסון בברנהאם תורפ. כעת במילואים ובחצי שכר, הוא ניסה לשכנע את האדמירליות – ודמויות בכירות אחרות שהכיר, כמו הוד – לספק לו פיקוד. הוא לא הצליח, שכן היו מעט מדי ספינות בצי בזמן שלום, והוד לא התערב עבורו. נלסון בילה את זמנו בניסיון למצוא תעסוקה לאנשי צוות לשעבר, בטיפול בעניינים משפחתיים ובשכנוע אנשי קשר בצי לקבל תפקיד. בשנת 1792 סיפחה הממשלה המהפכנית הצרפתית את ארצות השפלה האוסטריות (כיום בלגיה). האדמירליות קראה לנלסון לשירות ונתנה לו את הפיקוד על אה"מ אגממנון (HMS Agamemnon) בעלת 64 התותחים בינואר 1793. נלסון לקח איתו את בנו החורג ג'וזאיה כפרח קצונה. ב-1 בפברואר הכריזה צרפת מלחמה.
### שירות בים התיכון
במאי 1793 הפליג נלסון כחלק מדיוויזיה בפיקודו של תת-אדמירל ויליאם הות'אם, אליה הצטרף מאוחר יותר באותו חודש שאר הצי של לורד הוד. הכוח הפליג בתחילה לגיברלטר – ומתוך כוונה לבסס עליונות ימית בים התיכון – עשה את דרכו לטולון, ועגן מול הנמל ביולי. טולון נשלטה במידה רבה על ידי רפובליקנים מתונים ומלוכנים, אך אוימה על ידי כוחות הוועידה הלאומית שצעדו לעבר העיר. בשל מחסור באספקה וספק ביכולתם להגן על עצמם, ביקשו רשויות העיר מהוד לקחת אותה תחת חסותו. הוד הסכים ברצון, ושלח את נלסון לשאת דברי דואר לסרדיניה ולנאפולי, בבקשה לתגבורת. לאחר מסירת דברי הדואר לסרדיניה, הגיעה אגממנון לנאפולי בתחילת ספטמבר. שם פגש נלסון את מלך נאפולי פרדיננד הרביעי, ואחריו את השגריר הבריטי בממלכה, ויליאם המילטון. במהלך המשא ומתן על תגבורת, הוצג נלסון לאשתו החדשה של המילטון, אמה המילטון.
המשא ומתן הצליח, ו-2,000 מלחים ומספר ספינות גויסו עד אמצע ספטמבר. נלסון יצא לים במרדף אחר פריגטה צרפתית, אך לאחר שלא הצליח לתפוס אותה, הפליג לליבורנו ואז לקורסיקה. הוא הגיע לטולון ב-5 באוקטובר, שם מצא שצבא צרפתי גדול כבש את הגבעות המקיפות את העיר והפגיז אותה. הוד עדיין קיווה שניתן יהיה להחזיק בעיר אם יגיעו תגבורות נוספות, ושלח את נלסון להצטרף לשייטת שפעלה מול קליארי.
### קורסיקה
מוקדם ב-22 באוקטובר 1793, הבחינה אגממנון בחמישה מפרשים. נלסון התקרב אליהם וגילה שהם שייטת צרפתית. הוא פתח מיד במרדף, וירה על המלפומן (Melpomene) בעלת 40 התותחים. במהלך הפעולה ב-22 באוקטובר 1793, הוא גרם לנזק ניכר, אך שאר הספינות הצרפתיות פנו להצטרף לקרב. משהבין שהוא בנחיתות מספרית, נסוג נלסון והמשיך לקליארי, והגיע ב-24 באוקטובר. לאחר ביצוע תיקונים, הפליגו נלסון ואגממנון לתוניס ב-26 באוקטובר עם שייטת תחת קומודור רוברט לינזי. עם ההגעה, קיבל נלסון את הפיקוד על שייטת קטנה המורכבת מאגממנון, שלוש פריגטות וסלופ, וקיבל הוראה להטיל מצור על חיל המצב הצרפתי בקורסיקה. נפילת טולון בסוף דצמבר 1793 פגעה קשות במזל הבריטי בים התיכון. הוד לא הצליח לבצע הכנות נאותות לנסיגה ו-18 ספינות קו צרפתיות נפלו לידי הרפובליקנים. למשימתו של נלסון לקורסיקה הייתה חשיבות נוספת, שכן היא יכלה לספק לבריטים בסיס ימי קרוב לחוף הצרפתי. לכן חיזק הוד את נלסון בספינות נוספות בינואר 1794.
כוח תקיפה בריטי נחת על האי ב-7 בפברואר, ולאחר מכן עבר נלסון להגביר את המצור על בסטיה. במשך שארית החודש ביצע פשיטות לאורך החוף ויירט ספינות אויב. עד סוף פברואר נפל סן פיורנצו, וחיילים בריטים תחת לוטננט-גנרל דייוויד דנדאס נכנסו לפאתי בסטיה. עם זאת, דנדאס רק העריך את עמדות האויב ואז נסוג, בטענה שהצרפתים מבוצרים מדי מכדי להסתכן בתקיפה. נלסון שכנע את הוד אחרת, אך ויכוח ממושך בין מפקדי הצבא והצי גרם לכך שנלסון לא קיבל אישור להמשיך עד סוף מרץ. נלסון החל להוריד תותחים מספינותיו ולהציב אותם בגבעות המקיפות את העיר. ב-11 באפריל נכנסה השייטת הבריטית לנמל ופתחה באש בזמן שנלסון לקח פיקוד על כוחות היבשה והחל בהפגזה. לאחר 45 ימים נכנעה העיר. לאחר מכן התכונן נלסון לתקיפה על קלבי, בעבודה משותפת עם לוטננט-גנרל צ'ארלס סטיוארט.
כוחות בריטיים נחתו בקלבי ב-19 ביוני, והחלו מיד להעביר תותחים לחוף כדי לכבוש את הגבהים המקיפים את העיר. בזמן שנלסון ניהל הפגזה מתמשכת על עמדות האויב, החלו חייליו של סטיוארט להתקדם. בבוקר ה-12 ביולי היה נלסון באחת הסוללות הקדמיות כאשר ירייה פגעה באחד משקי החול הסמוכים שהגנו על העמדה, והתיזה אבנים וחול. נלסון נפגע מרסיסים בעינו הימנית ונאלץ לפרוש מהעמדה. עם זאת, פצעו נחבש עד מהרה והוא חזר לפעולה. עד 18 ביולי נוטרלו רוב עמדות האויב, וסטיוארט, בתמיכת נלסון, הסתער על עמדת ההגנה הראשית בלילה וכבש אותה. במיקום מחדש של התותחים שלהם, הביאו הבריטים את קלבי תחת הפגזה מתמדת, והעיר נכנעה ב-10 באוגוסט. נלסון אכן החזיר לעצמו ראייה חלקית בעין הפגועה, אך אמר שהוא יכול רק "...להבחין בין אור לחושך אך לא באף אובייקט."
### גנואה והקרב של סה אירה
לאחר כיבוש קורסיקה, הורה הוד לנלסון לפתוח יחסים דיפלומטיים עם עיר-המדינה גנואה, בעלת ברית פוטנציאלית בעלת חשיבות אסטרטגית. זמן קצר לאחר מכן חזר הוד לאנגליה והוחלף על ידי אדמירל ויליאם הות'אם כמפקד העליון בים התיכון. נלסון נכנס לליבורנו, ובזמן שאגממנון עברה תיקונים, נפגש עם קציני צי אחרים בנמל וניהל רומן קצר עם אדלייד קורגליה המקומית. הות'אם הגיע עם שאר הצי בדצמבר, ולאחר מכן הפליגו נלסון ואגממנון במספר שיוטים איתם בסוף 1794 ותחילת 1795. ב-8 במרץ הגיעה להות'אם ידיעה על הצי הצרפתי בים בדרכו לקורסיקה. הוא יצא מיד ליירט אותם, ונלסון ציפה בקוצר רוח לפעולת הצי הראשונה שלו. הצרפתים נרתעו מלהתעמת, ושני הציים עקבו זה אחר זה ב-12 במרץ. למחרת, שתיים מהספינות הצרפתיות התנגשו, מה שאפשר לנלסון להתעמת עם הסה אירה (Ça Ira) הגדולה בהרבה בעלת 84 התותחים. עימות זה נמשך שעתיים וחצי, עד שהגעתן של שתי ספינות צרפתיות אילצה את נלסון להתרחק, לאחר שגרם לנפגעים כבדים ולנזק ניכר.
הציים המשיכו לעקוב זה אחר זה, לפני שיצרו קשר שוב ב-14 במרץ בקרב גנואה. נלסון הצטרף לספינות הבריטיות האחרות בתקיפת הסה אירה החבוטה, שכעת נגררה על ידי סנסור (Censeur). פגועות קשות, שתי הספינות הצרפתיות נאלצו להיכנע, ונלסון השתלט על סנסור. מובסים בים, נטשו הצרפתים את תוכניתם לפלוש לקורסיקה וחזרו לנמל.
### התכתשויות והנסיגה מאיטליה
נלסון והצי נשארו בים התיכון לאורך קיץ 1795. ב-4 ביולי הפליגה אגממנון מסן פיורנצו עם כוח קטן של פריגטות וסלופים לכיוון גנואה. ב-6 ביולי נתקל נלסון בצי הצרפתי ומצא את עצמו נרדף על ידי מספר ספינות קו גדולות בהרבה. הוא נסוג לסן פיורנצו, והגיע רגע לפני הצרפתים הרודפים, שניתקו מגע כאשר תותחי האות של נלסון התריעו בפני הצי הבריטי בנמל. הות'אם רדף אחרי הצרפתים לאיי הייר, אך לא הצליח להביאם לפעולה מכרעת. מספר התנגשויות קטנות התרחשו, אך למורת רוחו של נלסון, הוא ראה מעט פעולה. נלסון חזר לפעול מחוץ לגנואה, יירוט ובדיקת ספינות סוחר וחיתוך כלי שיט חשודים בנמלי אויב ונייטרליים. נלסון ניסח תוכניות שאפתניות לנחיתות אמפיביות ותקיפות ימיות כדי לסכל את התקדמות הצבא הצרפתי של איטליה שצעד כעת לעבר גנואה, אך לא הצליח לעורר עניין רב אצל הות'אם. בנובמבר הוחלף הות'אם על ידי סר הייד פארקר, אך המצב באיטליה הידרדר במהירות עבור הבריטים: הצרפתים פשטו סביב גנואה ורגש יעקוביני חזק היה נפוץ בתוך העיר.
תקיפה צרפתית גדולה בסוף נובמבר פרצה את קווי בעלות הברית, ואילצה נסיגה כללית לעבר גנואה. כוחותיו של נלסון הצליחו לחפות על הצבא הנסוג ולמנוע מהם להיות מוקפים, אך היו לו מעט מדי ספינות וחיילים כדי לשנות באופן מהותי את המצב האסטרטגי. הבריטים נאלצו לסגת מהנמלים האיטלקיים. נלסון חזר לקורסיקה ב-30 בנובמבר, כועס ומדוכא מהכישלון הבריטי, ותוהה על עתידו בצי.
### ג'רוויס ופינוי הים התיכון
בינואר 1796 היה המפקד העליון החדש של הצי בים התיכון סר ג'ון ג'רוויס, שמינה את נלסון להפעיל פיקוד עצמאי על הספינות שהטילו מצור על החוף הצרפתי כקומודור. נלסון בילה את המחצית הראשונה של השנה בביצוע פעולות לסיכול התקדמות צרפתית ולחיזוק בעלות הברית האיטלקיות של בריטניה. למרות הצלחות קטנות ביירוט ספינות מלחמה צרפתיות קטנות – כמו בפעולה של 31 במאי 1796, כאשר שייטת של נלסון לכדה שיירה של שבע ספינות קטנות – הוא החל להרגיש שהנוכחות הבריטית בחצי האי האיטלקי הופכת לחסרת תועלת. ביוני נשלחה אגממנון לבריטניה לתיקונים, ונלסון מונה לאה"מ קפטן (HMS Captain) בעלת 74 התותחים.
באותו חודש, הצרפתים דחפו לעבר ליבורנו והיו בטוחים שיכבשו את העיר. נלסון מיהר לשם כדי לפקח על פינוי נתינים בריטים ולהעבירם לקורסיקה. לאחר מכן, הורה לו ג'רוויס להטיל מצור על הנמל הצרפתי שנכבש זה עתה. ביולי הוא פיקח על כיבוש אלבה, אך עד ספטמבר הפרו הגנואים את נייטרליותם כדי להכריז על תמיכה בצרפתים. עד אוקטובר, עמדת הגנואים וההתקדמות הצרפתית המתמשכת הובילו את הבריטים להחליט שלא ניתן עוד לספק את צי הים התיכון. הם הורו לפנות אותו לגיברלטר. נלסון עזר לפקח על הנסיגה מקורסיקה, ועד דצמבר 1796 היה על סיפון הפריגטה אה"מ מינרווה (HMS Minerve), מחפה על פינוי חיל המצב באלבה. לאחר מכן הפליג לגיברלטר.
במהלך המעבר, לכד נלסון את הפריגטה הספרדית סנטה סבינה (Santa Sabina), והציב את הסגנים ג'ונתן קולברהאוס ותומאס הארדי כאחראים על כלי השיט שנלכד; כשהוא לוקח את הקפטן הספרדי של הפריגטה על סיפון מינרווה. סנטה סבינה הייתה חלק מכוח ספרדי גדול יותר, ולמחרת בבוקר נצפו שתי ספינות קו ספרדיות ופריגטה מתקרבות במהירות. לא מסוגל להקדים אותם, נלסון היה נחוש בתחילה להילחם, אך קולברהאוס והארדי הניפו את הדגלים הבריטיים והפליגו צפון-מזרחה, ומשכו את הספינות הספרדיות אחריהם עד שנלכדו, מה שנתן לנלסון את ההזדמנות לברוח. נלסון המשיך להיפגש עם הצי הבריטי באלבה, שם בילה את חג המולד. הוא הפליג לגיברלטר בסוף ינואר, ולאחר שנודע לו שהצי הספרדי הפליג מקרטחנה, עצר מספיק זמן רק כדי לאסוף את הארדי, קולברהאוס ושאר צוות השלל שנלכד עם סנטה סבינה, לפני שהמשיך דרך המצרים כדי להצטרף לג'רוויס מול קדיס.
### קרב כף סנט וינסנט
נלסון הצטרף לצי של סר ג'ון ג'רוויס מול כף סנט וינסנט ודיווח על התנועות הספרדיות. ג'רוויס החליט להתעמת ושני הציים נפגשו ב-14 בפברואר 1797. נלסון מצא את עצמו לעבר החלק האחורי של הקו הבריטי והבין שיעבור זמן רב עד שיוכל להביא את קפטן לפעולה. נלסון הפר פקודות וסובב את הספינה, נפרד מהקו ופנה להתעמת עם החלוץ הספרדי של סן חוסף (San Josef) בעלת 112 התותחים, סן ניקולס (San Nicolas) בעלת 80 התותחים, וסנטיסימה טרינידד (Santísima Trinidad) בעלת 130 התותחים. קפטן התעמתה עם כל השלוש, בסיוע אה"מ קולודן (HMS Culloden), שבאה לעזרתו של נלסון. לאחר שעה של חילופי מטחים שהותירו את קפטן וקולודן פגועות קשות, מצא נלסון את עצמו לצד סן ניקולס. הוא הוביל מפלגת עלייה לסיפון, כשהוא צועק "מנזר וסטמינסטר או ניצחון מפואר!" ואילץ אותה להיכנע. סן חוסף ניסתה לבוא לעזרת סן ניקולס, אך הסתבכה עם בת ארצה ונותרה משותקת. נלסון הוביל את מפלגתו מסיפון סן ניקולס אל סן חוסף וכבש גם אותה. כשהחשיך, הצי הספרדי ניתק מגע והפליג לקדיס. ארבע ספינות נכנעו לבריטים ושתיים מהן היו של נלסון. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 300 שנה שקצין דגל בריטי הוביל מפלגת עלייה לסיפון.
נלסון ניצח, אך הפר פקודות ישירות. ג'רוויס חיבב את נלסון ולכן לא נזף בו רשמית, אך לא הזכיר את פעולותיו של נלסון בדיווח הרשמי שלו על הקרב. הוא אכן כתב מכתב פרטי ללורד הראשון של האדמירליות, ג'ורג' ספנסר, שבו אמר שנלסון "תרם רבות למזל של היום". נלסון גם כתב מספר מכתבים על ניצחונו ודיווח שפעולתו מכונה בקרב הצי כ"גשר הפטנט של נלסון לעלייה לסיפון ספינות מדרגה ראשונה". הדיווח של נלסון אותגר מאוחר יותר על ידי תת-אדמירל ויליאם פארקר, שהיה על סיפון אה"מ פרינס ג'ורג' (HMS Prince George). פארקר טען שנלסון נתמך על ידי עוד כמה ספינות ממה שהודה, וסן חוסף כבר הורידה את דגליה עד שהנלסון עלה לסיפונה. הדיווח של נלסון על תפקידו גבר והניצחון התקבל היטב בבריטניה; ג'רוויס הפך לרוזן סנט וינסנט וב-17 במאי, נלסון הפך לאביר מסדר האמבט. ב-20 בפברואר, בקידום סטנדרטי לפי הוותק שלו ולא קשור לקרב, קודם נלסון לתת-אדמירל של הכחול.