פרידריך הגדול
בית הוהנצולרן, אב: פרידריך וילהלם הראשון, מלך פרוסיה, אם: סופיה דורותיאה מהנובר, חתימה, קריירה צבאית, זרוע: הצבא הפרוסי, סכסוכים: רשימה
מלחמת הירושה האוסטרית מלחמת שלזיה הראשונה קרב מולוויץ
- מלחמת שלזיה השנייה המצור על פראג (1744)
- מלחמת שבע השנים מלחמת שלזיה השלישית המצור על פירנה
פרידריך השני, מלך בפרוסיה ומלך פרוסיה, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
אבסולוטיזם נאור
צבא - רגימנטים של קירסירים פרוסים ישנים
- מלחמת הירושה האוסטרית (מלחמת שלזיה הראשונה) (מלחמת שלזיה השנייה)
- מלחמת שבע השנים (מלחמת שלזיה השלישית) (נס בית הוהנצולרן)
- חלוקת פולין הראשונה (החלוקה הפרוסית)
מדיניות - תקנון בתי הספר הכפריים הכללי
- החוקים המדינתיים הכלליים למדינות פרוסיה
אדריכלות - קארל לודוויג הילדברנדט
- פארק סנסוסי (גלריית התמונות) (החדרים החדשים) (מערת נפטון) (הבית הסיני) (הארמון החדש) (מקדש הידידות) (מקדש העתיקות) (אובליסק)
מורשת אישית - הנס הרמן פון קאטה
- תיאורים תרבותיים של פרידריך הגדול (דיוקנאות)
פרידריך השני (בגרמנית: Friedrich II.; 24 בינואר 1712 – 17 באוגוסט 1786) היה מלך פרוסיה משנת 1740 ועד מותו ב-1786. הוא היה המלך האחרון מבית הוהנצולרן שנשא בתואר "מלך בפרוסיה", והכריז על עצמו כמלך פרוסיה לאחר שסיפח את פרוסיה המלכותית מהאיחוד הפולני-ליטאי ב-1772. הישגיו המשמעותיים ביותר כוללים הצלחות צבאיות במלחמות שלזיה, ארגון מחדש של הצבא הפרוסי, חלוקת פולין הראשונה, וחסות על האמנויות ועל עידן הנאורות. תחת שלטונו הרחיבה פרוסיה את שטחה באופן משמעותי והפכה למעצמה צבאית מרכזית באירופה. הוא נודע בשם פרידריך הגדול (בגרמנית: Friedrich der Große) וכונה "פריץ הזקן" (בגרמנית: der Alte Fritz).
בילדותו, הנסיך פרידריך התעניין יותר במוזיקה ובפילוסופיה מאשר במלחמה, מה שהוביל לעימותים עם אביו הסמכותני, פרידריך וילהלם הראשון. עם זאת, עם עלייתו לכס המלוכה, הוא תקף וסיפח את מחוז שלזיה האוסטרי העשיר ב-1742, ובכך זכה להכרה צבאית. הוא הפך לתאורטיקן צבאי משפיע, שניתוחיו נבעו מניסיונו האישי הרב בשדה הקרב ועסקו בסוגיות של אסטרטגיה, טקטיקה, ניידות ולוגיסטיקה.
פרידריך היה תומך של אבסולוטיזם נאור, וטען כי השליט צריך להיות המשרת הראשון של המדינה. הוא מודרניז את הבירוקרטיה והשירות הציבורי הפרוסי, ונקט במדיניות דתית שנע בין סובלנות להפרדה. הוא רפורמה את מערכת המשפט ואפשר לאנשים ממעמד נמוך יותר להפוך לשופטים ולפקידים בכירים. פרידריך עודד מהגרים מרקעים מגוונים להגיע לפרוסיה. בעוד שהפרוטסטנטיות נותרה הדת המועדפת, הוא התיר חופש דת וגילה סובלנות כלפי יהודים וקתולים בפרוסיה, אם כי פעולותיו לא היו חפות לחלוטין מדעות קדומות. הוא תמך באמנויות ובפילוסופים שאהד, והתיר חופש עיתונות וספרות. פרידריך היה כמעט בוודאות הומוסקסואל, ומיניותו הייתה נושא למחקר רב. מכיוון שמת ללא ילדים, ירש אותו אחיינו, פרידריך וילהלם השני. הוא קבור במעונו האהוב, סנסוסי בפוטסדאם.
כמעט כל ההיסטוריונים הגרמנים במאה ה-19 הפכו את פרידריך למודל רומנטי של לוחם מהולל, תוך שהם משבחים את מנהיגותו, יעילותו המנהלית, מסירותו לחובה והצלחתו בבניית פרוסיה כמעצמה גדולה. פרידריך נותר דמות היסטורית נערצת גם לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, והנאצים האדירו אותו כמנהיג גרמני דגול המבשר את אדולף היטלר, שהעריץ אותו באופן אישי. המוניטין שלו הפך לפחות חיובי בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, בין היתר בשל אימוצו הסמלי על ידי הנאצים כגיבור היסטורי. היסטוריונים במאה ה-21 נוטים לראות בפרידריך מנהיג צבאי יוצא דופן ושליט מוכשר, שמחויבותו לתרבות הנאורות ולרפורמה מנהלית הניחה את היסודות שאפשרו לממלכת פרוסיה להתחרות בהבסבורגים האוסטרים על ההנהגה בקרב המדינות הגרמניות.
חיים מוקדמים
פרידריך היה בנם של יורש העצר דאז פרידריך וילהלם מפרוסיה וסופיה דורותיאה מהנובר. הוא נולד בין השעות 23:00 ל-24:00 ב-24 בינואר 1712 בארמון ברלין והוטבל בשם היחיד פרידריך (Friedrich) על ידי בנג'מין אורסינוס פון בר ב-31 בינואר. הלידה התקבלה בברכה על ידי סבו, פרידריך הראשון, שכן שני נכדיו הקודמים מתו בינקותם. עם מותו של פרידריך הראשון ב-1713, הפך בנו פרידריך וילהלם הראשון למלך בפרוסיה, ובכך הפך פרידריך הצעיר ליורש העצר. לפרידריך היו תשעה אחים שהגיעו לבגרות. היו לו שש אחיות, ביניהן וילהלמינה, הבכורה, ולואיזה אולריקה, שנישאה למלך השוודי אדולף פרדריק והפכה למלכת שוודיה. לפרידריך היו גם שלושה אחים צעירים, ביניהם אוגוסט וילהלם והיינריך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרידריך וילהלם הראשון, שכונה בפי העם "המלך החייל", היה בעל מזג אלים ושלט בברנדנבורג-פרוסיה בסמכות מוחלטת. הוא ניהל בקפידה את עושר הממלכה, פיתח ממשל מרכזי חזק, והקים צבא גדול ועוצמתי שכלל רגימנט של "ענקי פוטסדאם" המפורסמים שלו. לעומת זאת, אמו של פרידריך, סופיה, בתו של ג'ורג' לואיס מבראונשווייג-לינבורג שירש את כס המלוכה הבריטי כמלך ג'ורג' הראשון ב-1714, הייתה מנומסת, כריזמטית ומשכילה. ההבדלים הפוליטיים והאישיים בין הוריו של פרידריך יצרו מתחים, שהשפיעו על יחסו של פרידריך לתרבות, על תפקידו כשליט ועל יחסיו עם אביו.
בילדותו המוקדמת חי פרידריך עם אמו ואחותו וילהלמינה, אם כי הם ביקרו בקביעות בבקתת הציד של אביהם בקניגס וסטרהאוזן. פרידריך ואחותו הגדולה פיתחו מערכת יחסים קרובה, שנמשכה עד מותה ב-1758. פרידריך חונך לדבר צרפתית וגרמנית כאחד, ורבים ממוריו היו קלוויניסטים צרפתים. חינוכו המוקדם פוקח על ידי מאדאם דה מונטבייל, ששימשה גם כמורה של פרידריך וילהלם הראשון. מוריו המאוחרים יותר בנושאים כמו שפות, ספרות קלאסית, היסטוריה ורטוריקה היו ז'אק דוהאן דה ז'נדון ומטורן וסייר לה קרוז.
פרידריך וילהלם הראשון גדל כקלוויניסט למרות האמונה הלותרנית המדינתית בפרוסיה, אך חשש שהוא אינו מאלו שנבחרו על ידי האל. כדי למנוע את האפשרות שבנו פרידריך יונע על ידי אותם חששות, הורה המלך שלא ללמד את יורשו על דוקטרינת הפרדסטינציה (גזירה קדומה). למרות כוונת אביו, נראה שפרידריך אימץ לעצמו תחושת גזירה קדומה.
ללא מורא מרצונו של אביו שחינוכו יהיה דתי ופרגמטי לחלוטין, פיתח פרידריך הצעיר העדפה למוזיקה, ספרות ותרבות צרפתית. פרידריך וילהלם חשב שתחומי עניין אלו הם נשיים, שכן הם התנגשו עם המיליטריזם שלו, מה שהוביל להכאתו והשפלתו התכופה של פרידריך. עם זאת, פרידריך, בעזרתו של ז'אק דוהאן, השיג ספרייה סודית בת 3,000 כרכים של שירה, קלאסיקות יווניות ורומיות ופילוסופיה כדי להשלים את שיעוריו הרשמיים.
יורש העצר
בגיל 16 פיתח פרידריך קשר לנער השירות של המלך בן ה-17, פטר קארל כריסטוף פון קית'. וילהלמינה תיעדה כי השניים "הפכו עד מהרה לבלתי נפרדים... הוא שירת את אחי מתוך רגשות של מסירות אמיתית". וילהלמינה הוסיפה וציינה כי "אף שהבחנתי שהוא נמצא ביחסים קרובים יותר עם נער השירות הזה מכפי שהיה ראוי למעמדו, לא ידעתי עד כמה אינטימית הייתה הידידות". מכיוון שפרידריך היה כמעט בוודאות הומוסקסואל, יחסיו עם קית' עשויים היו להיות הומו-ארוטיים, אם כי מידת האינטימיות שלהם נותרה מעורפלת. כשפרידריך וילהלם שמע שמועות על מערכת היחסים ביניהם, קית' נשלח לרגימנט לא פופולרי ליד הגבול ההולנדי.
באמצע שנות ה-20 של המאה ה-18, ניסתה המלכה סופיה דורותיאה לארגן את נישואיהם של פרידריך ואחותו וילהלמינה לילדיו של אחיה, המלך ג'ורג' השני, אמיליה ופרידריך, יורש העצר. מחשש לברית בין פרוסיה לבריטניה, פילדמרשל פון סקנדורף, השגריר האוסטרי בברלין, שיחד את שר המלחמה הפרוסי, פילדמרשל פון גרומבקוב, ואת השגריר הפרוסי בלונדון, בנג'מין רייכנבאך. השניים ערערו את היחסים בין החצרות הבריטית והפרוסית באמצעות שוחד והשמצות. בסופו של דבר, פרידריך וילהלם כעס על הרעיון שפרידריך יינשא לאישה אנגלייה ויהיה תחת השפעת החצר הבריטית. במקום זאת, הוא חתם על הסכם עם אוסטריה, שהבטיח במעורפל להכיר בזכויותיה של פרוסיה על נסיכויות יוליך-ברג, מה שהוביל לקריסת הצעת הנישואין.
### פרשת קאטה
זמן קצר לאחר שמערכת היחסים שלו עם קית' הסתיימה, הפך פרידריך לידיד קרוב של הנס הרמן פון קאטה, קצין פרוסי המבוגר מפרידריך בשמונה שנים, שהפך לאחד מחבריו הקרובים ואולי היה מאהבו. לאחר שהנישואים האנגליים הפכו לבלתי אפשריים, תכנן פרידריך לברוח לבריטניה עם קאטה וקציני צבא זוטרים אחרים. בזמן שהפמליה המלכותית הייתה ליד מנהיים בנסיכות הבוחר מהפאלטינט, רוברט קית' (אחיו של פטר קית' ואחד מחבריו של פרידריך) חווה התקף מצפון כשהקושריים התכוננו לברוח והתחנן בפני פרידריך וילהלם למחילה ב-5 באוגוסט 1730. פרידריך וקאטה נעצרו לאחר מכן ונכלאו בקיסטרין. מכיוון שהיו קציני צבא שניסו לברוח מפרוסיה לבריטניה, האשים פרידריך וילהלם את השניים בבגידה. המלך איים לזמן קצר על יורש העצר בהוצאה להורג, ואז שקל לאלץ את פרידריך לוותר על הירושה לטובת אחיו, אוגוסט וילהלם, אם כי כל אחת מהאפשרויות הייתה קשה להצדקה בפני הדיאטה הקיסרית של האימפריה הרומית הקדושה. המלך גזר על קאטה מוות ואילץ את פרידריך לצפות בעריפת ראשו בקיסטרין ב-6 בנובמבר; יורש העצר התעלף רגע לפני המכה הקטלנית.
פרידריך קיבל חנינה מלכותית ושוחרר ב-18 בנובמבר 1730, אם כי נותר משולל דרגתו הצבאית. הוא נאלץ להישאר בקיסטרין והחל לימודים קפדניים במדינאות ובמינהל עבור מחלקות המלחמה והאחוזות. המתחים פחתו מעט כאשר פרידריך וילהלם ביקר בקיסטרין שנה לאחר מכן, ופרידריך הורשה לבקר בברלין לרגל נישואיה של אחותו וילהלמינה למרקיז פרידריך מבאיירוית ב-20 בנובמבר 1731. יורש העצר חזר לברלין לאחר ששוחרר סופית מהאפוטרופסות שלו בקיסטרין ב-26 בפברואר 1732 בתנאי שיינשא לאליזבת כריסטינה מבראונשווייג-בוורן.
### נישואים ומלחמת הירושה הפולנית
פרידריך וילהלם שקל להשיא את פרידריך לאליזבת ממקלנבורג-שוורין, אחייניתה של הקיסרית אנה מרוסיה, אך תוכנית זו נתקלה בהתנגדות נחרצת מצד הנסיך אויגן מסבויה. פרידריך עצמו הציע להינשא למריה תרזה מאוסטריה בתמורה לוויתור על הירושה. במקום זאת, שכנע אויגן את פרידריך וילהלם, באמצעות סקנדורף, שיורש העצר צריך להינשא לאליזבת כריסטינה, קרובת משפחה פרוטסטנטית של ההבסבורגים האוסטרים. פרידריך כתב לאחותו: "לא יכולה להיות בינינו לא אהבה ולא ידידות", והוא איים בהתאבדות, אך הוא הסכים לחתונה ב-12 ביוני 1733. היה לו מעט מאוד במשותף עם כלתו, והנישואים נתפסו כדוגמה להתערבות הפוליטית האוסטרית שפקדה את פרוסיה. עם זאת, במהלך חיי הנישואים המוקדמים שלהם, התגורר הזוג המלכותי בארמון יורש העצר (Kronprinzenpalais) בברלין. מאוחר יותר, אליזבת כריסטינה ליוותה את פרידריך לטירת ריינסברג, שם מילאה בתקופה זו תפקיד פעיל בחייו החברתיים. לאחר מות אביו ועלייתו לכס המלוכה, נפרד פרידריך מאליזבת. הוא העניק לה את ארמון שונהאוזן ודירות בארמון ברלין (Berliner Stadtschloss), אך אסר עליה לבקר בחצרו בפוטסדאם. לא היו להם ילדים, ופרידריך העניק את התואר יורש העצר, "נסיך פרוסיה", לאחיו אוגוסט וילהלם. עם זאת, אליזבת כריסטינה נותרה מסורה לו. פרידריך העניק לה את כל הכבוד הראוי למעמדה, אך מעולם לא הפגין כל חיבה. לאחר פרידתם, הוא היה רואה אותה רק באירועים ממלכתיים. אלו כללו ביקורים אצלה ביום הולדתה, בין ההזדמנויות הנדירות שבהן פרידריך לא לבש מדים צבאיים.
בשנת 1732 הוחזר פרידריך לצבא הפרוסי כקולונל של רגימנט פון דר גולץ, שהוצב ליד נאון ונוירופין. כאשר פרוסיה סיפקה כוח חיילים לסיוע לצבא האימפריה הרומית הקדושה במהלך מלחמת הירושה הפולנית, למד פרידריך תחת הנסיך אויגן מסבויה במהלך המערכה נגד צרפת על הריין; הוא ציין את חולשתו של הצבא הקיסרי תחת פיקודו של אויגן, דבר שהוא ינצל על חשבונה של אוסטריה כאשר יעלה לכס המלוכה. פרידריך וילהלם, שנחלש מהגאוט וביקש להתפייס, העניק לפרידריך את טירת ריינסברג בריינסברג, מצפון לנוירופין. בריינסברג אסף פרידריך מוזיקאים, שחקנים ואמנים אחרים. הוא בילה את זמנו בקריאה, בצפייה ובמשחק במחזות דרמטיים, ובהלחנה ונגינה במוזיקה. פרידריך הקים את "מסדר באייאר" כדי לדון בלוחמה עם חבריו; היינריך אוגוסט דה לה מוט פוקה מונה לרב-אמן של המפגשים. מאוחר יותר, פרידריך ראה בתקופה זו את אחת המאושרות בחייו.
לימוד יצירותיו של ניקולו מקיאוולי, כגון "הנסיך", נחשב הכרחי לכל מלך באירופה כדי לשלוט ביעילות. בשנת 1739 סיים פרידריך את "אנטי-מקיאוולי" שלו, הפרכה אידיאליסטית למקיאוולי. היא נכתבה בצרפתית – כפי שנכתבו כל יצירותיו של פרידריך – ופורסמה בעילום שם ב-1740, אך וולטר הפיץ אותה באמסטרדם והיא זכתה לפופולריות רבה. שנותיו של פרידריך שהוקדשו לאמנויות במקום לפוליטיקה הסתיימו עם מותו של פרידריך וילהלם ב-1740 וירושתו את ממלכת פרוסיה. פרידריך ואביו התפייסו עם מותו של האחרון, ופרידריך הודה מאוחר יותר, למרות הסכסוך המתמיד ביניהם, שפרידריך וילהלם היה שליט יעיל: "איזה אדם נורא הוא היה. אבל הוא היה צודק, אינטליגנטי ומיומן בניהול עניינים... בזכות מאמציו, בזכות עבודתו הבלתי נלאית, יכולתי להשיג את כל מה שעשיתי מאז."
ירושה
פרידריך היה בן עשרים ושמונה כשמת אביו והוא עלה לכס המלוכה של פרוסיה. פרידריך וילהלם הראשון הותיר אותו עם מדינה מיליטריסטית ביותר. פרוסיה הייתה המדינה ה-12 בגודלה באירופה מבחינת אוכלוסייה, אך צבאה היה הרביעי בגודלו, אחרי צרפת, רוסיה ואוסטריה. בפרוסיה היה חייל אחד על כל 28 אזרחים, בעוד שבבריטניה היה חייל אחד על כל 310, והצבא ספג 86% מתקציב המדינה של פרוסיה. חיל הרגלים הפרוסי שאומן על ידי פרידריך וילהלם הראשון היה, בעת עלייתו של פרידריך, ללא תחרות מבחינת משמעת וכוח אש. עד 1770 הכפיל פרידריך את גודלו של הצבא העצום שירש. המצב מסוכם באמרה מתורגמת ומצוטטת רבות המיוחסת למירבו, שטען ב-1786 כי "La Prusse n'est pas un pays qui a une armée, c'est une armée qui a un pays" ("פרוסיה אינה מדינה שיש לה צבא, אלא צבא שיש לו מדינה"). תוך שימוש במשאבים שטיפח אביו החסכן, הצליח פרידריך בסופו של דבר לבסס את פרוסיה כמעצמה האירופית החמישית והקטנה ביותר.
כאשר עלה פרידריך לכס המלוכה כ"מלך בפרוסיה" השלישי ב-1740, ממלכתו כללה שטחים מפוזרים, כולל קלבה, מארק ורוונסברג במערב האימפריה הרומית הקדושה; ברנדנבורג, פומרניה העילית ופומרניה הרחוקה במזרח האימפריה; וממלכת פרוסיה, דוכסות פרוסיה לשעבר, מחוץ לאימפריה הגובלת באיחוד הפולני-ליטאי. הוא נקרא "מלך בפרוסיה" מכיוון שממלכתו כללה רק חלק מפרוסיה ההיסטורית; הוא הכריז על עצמו כמלך פרוסיה לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772.
שלטון
180 ק"מ 112 מייל 2221201918 דרזדן 1716151413121110 ברלין 98 פראג 7654321 מלחמת שלזיה השנייה מלחמת שלזיה השלישית
### מלחמת הירושה האוסטרית
כאשר הפך פרידריך למלך, הוא עמד בפני אחזקות מנותקות ופגיעות עם בסיס כלכלי חלש. כדי לחזק את מעמדה של פרוסיה, הוא נלחם במלחמות בעיקר נגד אוסטריה, ששושלת ההבסבורג שלה שלטה כקיסרי האימפריה הרומית הקדושה ברציפות מאז המאה ה-15. לפיכך, עם עלייתו לכס המלוכה ב-31 במאי 1740, סירב פרידריך לאשר את ה"סנקציה הפרגמטית" של 1713, מנגנון משפטי להבטחת ירושת נחלות ההבסבורגים על ידי מריה תרזה מאוסטריה, בתו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל השישי. עם מותו של קרל השישי ב-29 באוקטובר 1740, ערער פרידריך על זכות הירושה של מריה תרזה בת ה-23 לנחלות ההבסבורגים, תוך שהוא טוען בו-זמנית לזכותו שלו על מחוז שלזיה האוסטרי בהתבסס על מספר תביעות הוהנצולרן ישנות ומעורפלות לחלקים משלזיה.
מלחמת שלזיה הראשונה (1740–1742, חלק ממלחמת הירושה האוסטרית) החלה ב-16 בדצמבר 1740 כאשר פרידריך פלש וכבש במהירות כמעט את כל שלזיה בתוך שבעה שבועות. אף שפרידריך הצדיק את כיבושו על רקע שושלתי, לפלישה לחלק פגיע זה מבחינה צבאית ופוליטית של האימפריה ההבסבורגית היה גם פוטנציאל לספק יתרונות כלכליים ואסטרטגיים משמעותיים לטווח ארוך. כיבוש שלזיה הוסיף את אחד האזורים הגרמניים המתועשים ביותר לממלכתו של פרידריך והעניק לה שליטה על נהר האודר הניתן לשיט. הוא כמעט הכפיל את אוכלוסיית פרוסיה והגדיל את שטחה בשליש. הוא גם מנע מאוגוסט השלישי, מלך פולין והנסיך הבוחר מסקסוניה, לנסות לחבר את נחלותיו המפוזרות דרך שלזיה.
בסוף מרץ 1741 יצא פרידריך שוב למערכה כדי לכבוש את המבצרים הבודדים שנותרו במחוז שעדיין החזיקו מעמד. הוא הופתע מהגעתו של צבא אוסטרי, שאיתו נלחם בקרב מולוויץ ב-10 באפריל 1741. אף שפרידריך שירת תחת הנסיך אויגן מסבויה, זה היה הקרב הגדול הראשון שלו בפיקוד על צבא. הפרשים של פרידריך אורגנו מחדש על ידי הסתערות של הסוסים האוסטרים. מתוך אמונה שכוחותיו הובסו, פרידריך דהר משם כדי להימנע מנפילה בשבי, והשאיר את פילדמרשל קורט שוורין להוביל את חיל הרגלים הפרוסי הממושמע לניצחון. פרידריך יודה מאוחר יותר בהשפלה על נטישת הפיקוד שלו ויצהיר שמולוויץ היה בית הספר שלו. מאוכזב מהביצועים של הפרשים שלו, שאת אימונם הזניח אביו לטובת חיל הרגלים, בילה פרידריך זמן רב בשלזיה בביסוס דוקטרינה חדשה עבורם.
מעודדים מהניצחון של פרידריך במולוויץ, הצרפתים ובעלי בריתם, הנסיכות הבוחרת מבוואריה, נכנסו למלחמה נגד אוסטריה בתחילת ספטמבר 1741 וצעדו לעבר פראג. בינתיים, פרידריך, לצד חברים אחרים בליגת נימפנבורג, נתן חסות למועמדותו של בעל בריתו קרל מבוואריה להיבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. בסוף נובמבר כבשו הכוחות הפרנקו-בוואריים את פראג, וקרל הוכתר למלך בוהמיה. לאחר מכן, הוא נבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל השביעי ב-24 בינואר 1742. לאחר שהאוסטרים הוציאו את צבאם משלזיה כדי להגן על בוהמיה, פרידריך רדף אחריהם וחסם את דרכם לפראג. האוסטרים תקפו נגד ב-17 במאי 1742, מה שהוביל לקרב צ'וטוסיץ. הפרשים המאומנים מחדש של פרידריך הוכיחו את עצמם כיעילים יותר מאשר במולוויץ, אך שוב הייתה זו המשמעת של חיל הרגלים הפרוסי שניצחה בשדה הקרב ואפשרה לפרידריך לתבוע ניצחון גדול. ניצחון זה, יחד עם כיבוש פראג על ידי הכוחות הפרנקו-בוואריים, אילץ את האוסטרים לחפש שלום. תנאי הסכם ברסלאו, שנחתם ביוני 1742, העניקו לפרוסיה את כל שלזיה ומחוז גלאץ, כאשר האוסטרים שמרו רק על החלק שנקרא שלזיה האוסטרית או הצ'כית.
עד 1743 הכניעו האוסטרים את בוואריה וגירשו את הצרפתים מבוהמיה. פרידריך חשד מאוד שמריה תרזה תחדש את המלחמה בניסיון להשיב לעצמה את שלזיה. בהתאם לכך, הוא חידש את בריתו עם צרפת ופלש באופן מונע לבוהמיה באוגוסט 1744, ובכך החלה מלחמת שלזיה השנייה. בסוף אוגוסט 1744 חצה צבאו של פרידריך את הגבול הבוהמי, צעד ישירות לפראג והטיל מצור על העיר, שנכנעה ב-16 בספטמבר 1744 לאחר הפגזה של שלושה ימים. חייליו של פרידריך המשיכו מיד לצעוד אל לב בוהמיה המרכזית, אך סקסוניה הצטרפה כעת למלחמה נגד פרוסיה. אף שהצבאות האוסטריים והסקסוניים המשולבים עלו במספרם על כוחותיו של פרידריך, הם סירבו להתעמת ישירות עם צבאו של פרידריך, והטרידו במקום זאת את קווי האספקה שלו. פרידריך נאלץ לסגת לשלזיה עם התקרבות החורף. בינתיים, פרידריך תבע בהצלחה את ירושתו על הטריטוריה הקטנה של פריזיה המזרחית בחוף הים הצפוני של גרמניה, וכבש את הטריטוריה לאחר ששליטה האחרון מת ללא יורשים ב-1744.
בינואר 1745 מת קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל השביעי מבוואריה, מה שהוציא את בוואריה מהמלחמה ואפשר לבעלה של מריה תרזה, פרנץ מלורן, להיבחר בסופו של דבר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. כעת, כשהם מסוגלים להתמקד אך ורק בצבאו של פרידריך, האוסטרים, שחוזקו על ידי הסקסונים, חצו את ההרים כדי לפלוש לשלזיה. לאחר שאפשר להם לחצות, פרידריך ריתק אותם והביס אותם באופן מכריע בקרב הוהנפרידברג ב-4 ביוני 1745. פרידריך התקדם לאחר מכן לתוך בוהמיה והביס מתקפת נגד של האוסטרים בקרב סור. פרידריך פנה אז לעבר דרזדן כשנודע לו שהסקסונים מתכוננים לצעוד על ברלין. עם זאת, ב-15 בדצמבר 1745, כוחות פרוסיים בפיקודו של לאופולד מאנהלט-דסאו הביסו בצורה מוחצת את הסקסונים בקרב קסלסדורף. לאחר שחיבר את צבאו עם זה של לאופולד, כבש פרידריך את בירת סקסוניה דרזדן, ואילץ את הנסיך הבוחר הסקסוני, אוגוסט השלישי, להיכנע.
על פי תנאי הסכם דרזדן, שנחתם ב-25 בדצמבר 1745, אולצה אוסטריה לדבוק בתנאי הסכם ברסלאו ולהעניק את שלזיה לפרוסיה. לאחר חתימת ההסכם הפך פרידריך, שהיה אז בן 33, ידוע לראשונה בשם "הגדול".
### מלחמת שבע השנים
אף שפרידריך פרש ממלחמת הירושה האוסטרית ברגע שאוסטריה הבטיחה את החזקתו בשלזיה, אוסטריה נותרה מעורבת במלחמה עד הסכם אקס-לה-שאפל ב-1748. פחות משנה לאחר חתימת ההסכם, מריה תרזה חיפשה שוב בעלי ברית, במיוחד רוסיה וצרפת, כדי לחדש בסופו של דבר את המלחמה עם פרוסיה ולהשיב לעצמה את שלזיה. במהלך עשר שנות השלום שבאו לאחר חתימת הסכם דרזדן, התכונן פרידריך להגן על תביעתו לשלזיה על ידי ביצור נוסף של המחוז, הרחבת צבאו וארגון מחדש של כספיו.
בשנת 1756 ניסה פרידריך למנוע את מימון בריטניה לצבא רוסי על גבול פרוסיה על ידי משא ומתן על ברית עם בריטניה באמנת וסטמינסטר, לפיה פרוסיה תגן על הנובר מפני התקפה צרפתית, ובריטניה לא תסבסד עוד את רוסיה. הסכם זה עורר את "המהפכה הדיפלומטית" שבה אוסטריה ההבסבורגית וצרפת הבורבונית, שהיו אויבות מסורתיות, התאחדו עם רוסיה כדי להביס את הקואליציה האנגלו-פרוסית. כדי לחזק את מעמדו האסטרטגי מול קואליציה זו, ב-29 באוגוסט 1756, פלש צבאו המוכר היטב של פרידריך באופן מונע לסקסוניה. פלישתו עוררה את מלחמת שלזיה השלישית ואת מלחמת שבע השנים הגדולה יותר, שתיהן נמשכו עד 1763. הוא כבש במהירות את דרזדן, הטיל מצור על הצבא הסקסוני הלכוד בפירנה, והמשיך לצעוד עם שארית צבאו לעבר צפון בוהמיה, מתוך כוונה לחרוף שם. בקרב לוּבּוֹזיץ הוא תבע ניצחון דחוק נגד צבא אוסטרי ששאף לשחרר את פירנה, אך לאחר מכן נסוג עם כוחותיו חזרה לסקסוניה לחורף. כאשר הכוחות הסקסוניים בפירנה נכנעו לבסוף באוקטובר 1756, שילב אותם פרידריך בכוח בצבאו שלו. פעולה זו, יחד עם פלישתו הראשונית לסקסוניה הנייטרלית, הביאה לו ביקורת בינלאומית רחבה; אך כיבוש סקסוניה סיפק לו נכסים פיננסיים, צבאיים ואסטרטגיים משמעותיים כדי לקיים את המלחמה.
בתחילת אביב 1757 פלש פרידריך שוב לבוהמיה. הוא ניצח את הצבא האוסטרי בקרב פראג ב-6 במאי 1757, אך אבדותיו היו כה גדולות שהוא לא הצליח לכבוש את העיר, והסתפק במצור עליה. ב-18 ביוני 1757 ספג פרידריך את תבוסתו הגדולה הראשונה בקרב קולין, מה שאילץ אותו לנטוש את פלישתו לבוהמיה. כאשר הצרפתים והאוסטרים רדפו אחריו לסקסוניה ולשלזיה בסתיו 1757, הביס פרידריך והדף צבא פרנקו-אוסטרי גדול בהרבה בקרב רוסבאך וצבא אוסטרי נוסף בקרב לויטן. פרידריך קיווה ששני ניצחונות אלו יאלצו את אוסטריה לנהל משא ומתן, אך מריה תרזה הייתה נחושה לא לעשות שלום עד שתשיב לעצמה את שלזיה. למרות ביצועיו החזקים, האבדות שנגרמו מקרבות, מחלות ועריקות הפחיתו משמעותית את איכות הצבא הפרוסי.
בשנים הנותרות של המלחמה, עמד פרידריך בפני קואליציה של אויבים שכללה את אוסטריה, צרפת, רוסיה, שוודיה והאימפריה הרומית הקדושה, בתמיכת בריטניה ובעלות בריתה הסה, בראונשווייג והנובר בלבד. בשנת 1758 נטל פרידריך שוב את היוזמה על ידי פלישה למוראביה. עד מאי הוא הטיל מצור על אולומוץ, אך האוסטרים הצליחו להחזיק בעיר והשמידו את שיירת האספקה של פרידריך, מה שאילץ אותו לסגת לשלזיה. בינתיים, הצבא הרוסי התקדם עד 100 מייל (160 ק"מ) מזרחית לברלין. באוגוסט הוא נלחם בכוחות הרוסיים לתיקו בקרב צורנדורף, שבו כמעט שליש מחייליו של פרידריך היו נפגעים. לאחר מכן פנה דרומה כדי להתעמת עם הצבא האוסטרי בסקסוניה. שם הוא הובס בקרב הוכקירך ב-14 באוקטובר, אם כי הכוחות האוסטריים לא הצליחו לנצל את ניצחונם.
במהלך מערכת 1759 נטלו הכוחות האוסטריים והרוסיים את היוזמה, אותה שמרו למשך שארית המלחמה. הם התאחדו וצעדו לעבר ברלין. צבאו של פרידריך, שהורכב ממספר משמעותי של חיילים שגויסו במהירות ומאומנים למחצה, ניסה לבלום אותם בקרב קונרסדורף ב-12 באוגוסט, שם הובס וכוחותיו נסו על נפשם. כמעט מחצית מצבאו הושמד, ופרידריך כמעט הפך לנפגע כאשר כדור ניפץ קופסת טבק שנשא. עם זאת, הכוחות האוסטרו-רוסיים היססו ועצרו את התקדמותם לשנה זו, אירוע שפרידריך כינה מאוחר יותר "נס בית הוהנצולרן". פרידריך בילה את שארית השנה בניסיון עקר לתמרן את האוסטרים מחוץ לסקסוניה, שם כבשו מחדש את דרזדן. מאמצו עלה לו באבדות נוספות כאשר הגנרל שלו פרידריך אוגוסט פון פינק נכנע במקסן ב-20 בנובמבר.
בתחילת 1760 נעו האוסטרים כדי לכבוש מחדש את שלזיה, שם הביס אותם פרידריך בקרב ליגניץ ב-15 באוגוסט. הניצחון לא אפשר לפרידריך להחזיר את היוזמה או למנוע מחיילים רוסים ואוסטרים לפשוט על ברלין באוקטובר כדי לסחוט כופר מהעיר. בסוף עונת המערכה, נלחם פרידריך בקרב הגדול האחרון שלו במלחמה. הוא זכה בניצחון שולי בקרב טורגאו ב-3 בנובמבר, שהבטיח את ברלין מפני פשיטות נוספות. פרידריך הפך לנפגע כאשר נפגע בחזהו מכדור תועה.
עד 1761 היו הכוחות הצבאיים האוסטריים והפרוסיים מותשים כל כך שאף קרב גדול לא התרחש ביניהם. מצבו של פרידריך הפך נואש עוד יותר כאשר בריטניה, לאחר שהשיגה ניצחון בזירות המלחמה באמריקה ובהודו, סיימה את תמיכתה הכספית בפרוסיה לאחר מותו של המלך ג'ורג' השני, דודו של פרידריך. הכוחות הרוסיים המשיכו גם הם בהתקדמותם, כבשו את פומרניה וחלקים מברנדנבורג. כשהרוסים מתקדמים לאיטם לעבר ברלין, נראה היה שפרוסיה עומדת לקרוס. ב-6 בינואר 1762 כתב פרידריך לרוזן קארל-וילהלם פינק פון פינקנשטיין: "עלינו לחשוב כעת על שימור עבור אחייני, בדרך של משא ומתן, כל שבר של הטריטוריה שלי שנוכל להציל מתאוות הבצע של אויביי".
מותה הפתאומי של הקיסרית אליזבת מרוסיה בינואר 1762 הוביל לעלייתו של פטר השלישי, אוהד פרוסיה, אחיינה הגרמני, שהיה גם דוכס הולשטיין-גוטורפ. זה הוביל לקריסת הקואליציה האנטי-פרוסית; פטר הבטיח מיד לסיים את הכיבוש הרוסי של פרוסיה המזרחית ופומרניה. אחד המאמצים הדיפלומטיים הראשונים של פטר השלישי היה לחפש תואר פרוסי; פרידריך נענה לבקשה. פטר השלישי היה כה מאוהב בפרידריך שהוא לא רק הציע לו שימוש מלא בחיל רוסי למשך שארית המלחמה נגד אוסטריה, הוא גם כתב לפרידריך שהוא מעדיף להיות גנרל בצבא הפרוסי מאשר צאר של רוסיה. משמעותי מכך, התפנית של רוסיה מאויבת של פרוסיה לפטרונית שלה זעזעה את הנהגת שוודיה, שמיהרה לעשות שלום עם פרידריך. עם סיום האיום על גבולותיו המזרחיים, וצרפת שגם היא חיפשה שלום לאחר תבוסותיה על ידי בריטניה, הצליח פרידריך להביא את האוסטרים למבוי סתום. בעוד שהסכם הוברטוסבורג שבא בעקבותיו החזיר את הגבולות האירופיים למה שהיו לפני מלחמת שבע השנים, יכולתו של פרידריך לשמור על שלזיה למרות הסיכויים זיכתה את פרוסיה בהערצה בכל הטריטוריות דוברות הגרמנית. שנה לאחר הסכם הוברטוסבורג, חתמה יקטרינה הגדולה על ברית לשמונה שנים עם פרוסיה, אם כי בתנאים שהיטיבו עם הרוסים.
הצלחתו הסופית של פרידריך הגיעה במחיר כלכלי כבד לפרוסיה. חלק מהנטל כוסה על ידי האמנה האנגלו-פרוסית, שהעניקה לפרידריך 670,000 ליש"ט שנתיים בסובסידיות בריטיות מ-1758 עד 1762. סובסידיות אלו פסקו כאשר פרידריך התחבר עם פטר השלישי, בין היתר בגלל המצב הפוליטי המשתנה ובגלל נכונותה הפוחתת של בריטניה לשלם את הסכומים שפרידריך רצה. פרידריך גם מימן את המלחמה על ידי פיחות המטבע הפרוסי חמש פעמים; מטבעות פגומים הופקו בעזרתם של מנהלי המטבעה בלייפציג, וייטל היינה אפרים, דניאל איציג ומשה אייזקס. הוא גם ביצע פיחות במטבע של סקסוניה ופולין. זה עזר לפרידריך לכסות מעל 20 אחוז מעלות המלחמה, אך במחיר של גרימת אינפלציה מאסיבית ותהפוכות כלכליות בכל האזור. סקסוניה, שנכבשה על ידי פרוסיה ברוב הסכסוך, נותרה כמעט חסרת כל כתוצאה מכך. בעוד שפרוסיה לא איבדה שום טריטוריה, האוכלוסייה והצבא דוללו קשות על ידי קרבות מתמידים ופלישות של אוסטריה, רוסיה ושוודיה. מיטב קציניו של פרידריך נהרגו בסכסוך. אף שפרידריך הצליח להביא את צבאו ל-190,000 איש עד שהכלכלה התאוששה במידה רבה ב-1772, מה שהפך אותו לצבא השלישי בגודלו באירופה, כמעט אף אחד מהקצינים בצבא זה לא היה ותיק של דורו, ויחסו של המלך כלפיהם היה קשה ביותר. פרידריך ספג מספר אבדות אישיות. רבים מחבריו ובני משפחתו הקרובים ביותר – כולל אחיו אוגוסט וילהלם, אחותו וילהלמינה ואמו – מתו בזמן שפרידריך היה מעורב במלחמה.
### חלוקת פולין הראשונה
פרידריך ביקש לרכוש ולנצל כלכלית את פרוסיה הפולנית כחלק ממטרתו הרחבה יותר להעשיר את ממלכתו. כבר ב-1731 הציע פרידריך שמדינתו תרוויח מסיפוח טריטוריה פולנית, ותיאר את פולין כ"ארטישוק, מוכן לצריכה עלה אחר עלה". עד 1752 הוא הכין את הקרקע לחלוקת פולין-ליטא, במטרה להשיג את מטרתו לבנות גשר טריטוריאלי בין פומרניה, ברנדנבורג ומחוזות פרוסיה המזרחית שלו. הטריטוריות החדשות יספקו בסיס מס מוגדל, כוח אדם לצבא, וישמשו כתחליף למושבות מעבר לים של המעצמות הגדולות האחרות.
פולין הייתה פגיעה לחלוקה בשל ממשל לקוי והתערבות של מעצמות זרות בענייניה הפנימיים. פרידריך עצמו היה אחראי בחלקו לחולשה זו על ידי התנגדות לניסיונות לרפורמה פיננסית ופוליטית בפולין, וערעור הכלכלה הפולנית על ידי ניפוח המטבע שלה באמצעות השימוש שלו במטבעות פולניים. הרווחים עלו על 25 מיליון טאלרים, פי שניים מהתקציב הלאומי של פרוסיה בזמן שלום. הוא סיכל מאמצים פולניים ליצור מערכת כלכלית יציבה על ידי בניית מבצר מכס במרינוורדר על הוויסלה, עורק הסחר העיקרי של פולין, ועל ידי הפגזת נמלי מכס פולניים על הוויסלה.
פרידריך השתמש במחלוקת הדתית של פולין כדי להשאיר את הממלכה פתוחה לשליטה פרוסית. פולין הייתה קתולית ברובה, אך כעשרה אחוזים מאוכלוסיית פולין, 600,000 אורתודוקסים ו-250,000 פרוטסטנטים, היו מתנגדים לא-קתולים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-18, החשיבות הפוליטית של המתנגדים הייתה לא פרופורציונלית למספרם. אף שלמתנגדים עדיין היו זכויות משמעותיות, האיחוד הפולני-ליטאי צמצם בהדרגה את זכויותיהם האזרחיות לאחר תקופה של חופש דתי ופוליטי ניכר. עד מהרה נאסר על פרוטסטנטים לכהן במשרות ציבוריות ובסיים (הפרלמנט הפולני). פרידריך ניצל מצב זה על ידי הפיכתו למגן האינטרסים הפרוטסטנטיים בפולין בשם חופש הדת. פרידריך פתח עוד יותר את השליטה הפרוסית על ידי חתימה על ברית עם יקטרינה הגדולה, שהציבה את סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, מאהב ומועדף לשעבר, על כס המלוכה הפולני.
לאחר שרוסיה כבשה את הנסיכויות הדנוביות ב-1769–1770, נציגו של פרידריך בסנט פטרסבורג, אחיו הנסיך היינריך, שכנע את פרידריך ואת מריה תרזה שמאזן הכוחות יישמר על ידי חלוקה משולשת של האיחוד הפולני-ליטאי במקום שרוסיה תיקח אדמה מהעות'מאנים. הם הסכימו על חלוקת פולין הראשונה ב-1772 ללא מלחמה. פרידריך רכש את רוב פרוסיה המלכותית, וסיפח 38,000 קמ"ר ו-600,000 תושבים. אף שחלקו של פרידריך בחלוקה היה הקטן ביותר מבין המעצמות המחלקות, לאדמות שרכש היה ערך כלכלי דומה בערך לאחרות והיה להן ערך אסטרטגי רב. המחוז החדש שנוצר, פרוסיה המערבית, חיבר את פרוסיה המזרחית ופומרניה הרחוקה, העניק לפרוסיה שליטה על שפך נהר הוויסלה, וניתק את הסחר הימי של פולין. מריה תרזה הסכימה רק בחוסר רצון לחלוקה, עליה הגיב פרידריך בסרקזם: "היא בוכה, אבל היא לוקחת".
פרידריך נטל על עצמו את ניצול הטריטוריה הפולנית באמתלה של משימה תרבותית נאורה שהדגישה את העליונות התרבותית כביכול של הדרכים הפרוסיות. הוא ראה בפרוסיה הפולנית ברברית ולא מתורבתת, ותיאר את התושבים כ"זבל פולני מרושל". מטרתו ארוכת הטווח הייתה להסיר את הפולנים באמצעות גרמניזציה, שכללה הפקעת אדמות כתר ומנזרים פולניים, הכנסת גיוס צבאי, עידוד התיישבות גרמנית באזור, ויישום מדיניות מס שהענייה באופן לא פרופורציונלי את האצילים הפולנים.
### מלחמת הירושה הבווארית
בסוף חייו מעורב פרידריך את פרוסיה במלחמת הירושה הבווארית בקנה מידה קטן ב-1778, שבה חנק ניסיונות אוסטריים להחליף את ארצות השפלה האוסטריות בבוואריה. מצדם, האוסטרים ניסו ללחוץ על הצרפתים להשתתף במלחמת הירושה הבווארית מכיוון שהיו ערבויות שנשקלו הקשורות לשלום וסטפאליה, סעיפים שקישרו בין שושלת בורבון של צרפת לשושלת הבסבורג-לורן של אוסטריה. למרבה הצער עבור הקיסר האוסטרי יוזף השני, החצר הצרפתית לא הייתה מוכנה לתמוך בו מכיוון שהם כבר תמכו במהפכנים האמריקאים בצפון אמריקה והרעיון של ברית עם אוסטריה היה לא פופולרי בצרפת מאז סוף מלחמת שבע השנים. פרידריך סיים כמוטב של מלחמת העצמאות האמריקאית, שכן אוסטריה נותרה פחות או יותר מבודדת.
סקסוניה ורוסיה, שתיהן היו בעלות בריתה של אוסטריה במלחמת שבע השנים, היו כעת בברית עם פרוסיה. אף שפרידריך היה עייף ממלחמה לעת זקנתו, הוא היה נחוש לא לאפשר דומיננטיות אוסטרית בעניינים גרמניים. פרידריך והנסיך היינריך צעדו עם הצבא הפרוסי לתוך בוהמיה כדי להתעמת עם צבאו של יוזף, אך שני הכוחות הידרדרו בסופו של דבר למבוי סתום, כשהם חיים בעיקר מהאדמה ומנהלים התכתשויות. יריבתו הוותיקה של פרידריך מריה תרזה, שהייתה אמו של יוזף ושליטה משותפת איתו, לא רצתה מלחמה חדשה עם פרוסיה, ושלחה בחשאי שליחים לפרידריך כדי לדון במשא ומתן לשלום. לבסוף, יקטרינה השנייה מרוסיה איימה להיכנס למלחמה לצדו של פרידריך אם לא ינוהל משא ומתן לשלום, ויוזף ויתר בחוסר רצון על תביעתו לבוואריה. כשיוזף ניסה את התוכנית שוב ב-1784, הקים פרידריך את ה"פירסטנבונד" (ליגת הנסיכים), מה שאפשר לו להיתפס כמגן החירויות הגרמניות. כדי לעצור את ניסיונותיו של יוזף השני לרכוש את בוואריה, גייס פרידריך את עזרתם של הנסיכים הבוחרים מהנובר ומסקסוניה יחד עם כמה נסיכים גרמנים קטנים אחרים. אולי משמעותי מכך, פרידריך נהנה מעריקתו של הכומר הבכיר של הכנסייה הגרמנית, הארכיבישוף ממיינץ, שהיה גם הארכי-קנצלר של האימפריה הרומית הקדושה, מה שחיזק עוד יותר את מעמדם של פרידריך ופרוסיה בקרב המדינות הגרמניות.