פרידריך החמישי מהפאלטينات: המלך שמלך חורף אחד
הוא בנה, לפי דברי בני זמנו, את הגן המרהיב ביותר בצפון אירופה — ציפורים שרות אוטומטיות, עוגב מים בסגנון רומי, וצלע הר עם טרסות שגולפו עבור כלתו — ולאחר פחות מעשור מיום סיומו, איבד ממלכה, נסיכות בוחרת ואת הגן עצמו בהפגזת ארטילריה. תקופת מלכותו של פרידריך החמישי כמלך בוהמיה נמשכה חורף אחד בלבד; המלחמה שקבלת הכתר שלו עזרה להצית נמשכה שלושים שנה ועיצבה מחדש את מפת אירופה.
נסיך קלוויניסטי שיועד להנהגה
פרידריך נולד ב-26 באוגוסט 1596, באמברג (Amberg) שבפאלטينات עילית, חלק משושלת ויטלסבאך (Wittelsbach) וחונך כקלוויניסט, כאשר חלק מחינוכו עבר בצרפת כדי להכינו לתפקיד מנהיגות בקרב הנסיכים הפרוטסטנטיים של אירופה. הוא ירש את אביו, פרידריך הרביעי, כנסיך הבוחר מהפאלטينات של הריין בשנת 1610 וירש עם התואר את הנהגת האיחוד הפרוטסטנטי, הליגה ההגנתית של המדינות הפרוטסטנטיות הגרמניות, כשהוא מונחה בראשית שלטונו על ידי יועצו המשפיע כריסטיאן מאנהלט (Christian of Anhalt). בשנת 1613 נשא לאישה את אליזבת סטיוארט, בתו של מלך אנגליה ג'יימס הראשון, זיווג שקשר את הפאלטينات לכתר האנגלי, ובשנים שבאו לאחר מכן, הפך את פרידריך ואליזבת לזוג הצעיר והמפורסם של אירופה הפרוטסטנטית.
הגן שנבנה עבור מלכה
בשנה שלאחר מכן, ב-1614, הזמין פרידריך מתנת חתונה בקנה מידה מוגזם כמעט: הורטוס פאלטינוס (Hortus Palatinus), גן שגולף לתוך צלע ההר התלול סביב טירת היידלברג ונבנה סביב המעון האלקטורלי בקימור גדול בצורת L של טרסות. הוא שכר את סלומון דה קו (Salomon de Caus), מהנדס הידראולי ואדריכל הוגנוטי שעל פי השמועות בקרב בני זמנו החזיק באהדה לרוזיקרוציאנים, כדי לעצבו, ודה קו הגיש משהו הקרוב יותר למוצג הנדסי מאשר לגן רגיל: עוגב מים שעוצב לפי תוכניות רומיות עתיקות, ציפורי שעון מכניות ששרו לפי פקודה, פסל מונפש שעוצב לפי דמותו של ממנון (Memnon) האגדי מהעת העתיקה ששר, ערוגות פרחים מורכבות, מערות, ומטעי תפוזים שהובאו מרחבי אירופה. כמה מבני זמנו האמינו שדה קו הטמין ידע אזוטרי סודי בדפוסים המתומנים החוזרים של הגן. עד שנת 1619 כינו אותו צופים "הפלא השמיני של העולם" והגן הרנסאנסי המשובח ביותר מצפון לאלפים.
ההימור הבוהמי
אותה שנה זימנה לפרידריך את ההחלטה שתגדיר את הקריירה הפוליטית שלו ותסיים אותה. בשנת 1618 קמו האחוזות הפרוטסטנטיות של בוהמיה נגד שליטם ההבסבורגי הקתולי; כאשר הקיסר מתיאס (Matthias) מת, דחו האצילים הבוהמים את יורשו הקתולי המיועד, פרדיננד השני, והציעו במקום זאת את הכתר לפרידריך. בחישוב כי הפרוטסטנטים הגרמנים, אנגליה והרפובליקה ההולנדית יתגייסו לתמוך בו, קיבל פרידריך את ההצעה והוכתר למלך בוהמיה בפראג ב-4 בנובמבר 1619 — החלטה שפרובוקטיבית באופן מכוון כלפי הקיסר הרומי הקדוש הקתולי ונחשבת באופן נרחב כמי שהציתה את פרוץ מלחמת שלושים השנים, הסכסוך שעתיד היה להחריב את מרכז אירופה למשך דור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התמיכה שפרידריך בנה עליה מעולם לא התממשה בעוצמה מספקת. ב-8 בנובמבר 1620, בקושי שנה לאחר הכתרתו, כוחות הליגה הקתולית תחת הרוזן פון טילי (Count von Tilly) ריסקו את הצבא הבוהמי תחת כריסטיאן מאנהלט בקרב ההר הלבן ליד פראג. שלטונו של פרידריך קרס כמעט בן לילה, מה שהקנה לו את הכינוי שבו זוכרת אותו ההיסטוריה: "מלך החורף", שליט שמלכותו נמשכה עונת חורף אחת.
גלות וגן הרוס
פרידריך נמלט להאג בעוד כוחות ספרדים ובווארים כבשו את שטחי נחלותיו בזה אחר זה. בשנת 1623 הקיסר פרדיננד השני שלל ממנו רשמית את תוארו האלקטורלי והעבירו למקסימיליאן הראשון מבוואריה, ופרידריך בילה את העשור הבא בגלות ברפובליקה ההולנדית, כשהוא מוחזק על ידי סובסידיות צנועות ותמיכה לא מוצלחת ברובה של בעלי ברית פרוטסטנטיים שלחצו מדי פעם להשבתו. בחזרה בבית, ההורטוס פאלטינוס — האנדרטה שלו לנישואיו ולתרבות האינטלקטואלית של חצרו — נהרס על ידי ארטילריה קתולית במהלך הלחימה ומעולם לא נבנה מחדש; הטרסות שלו שורדות כיום רק כחורבות ציוריות מעל היידלברג.
מזלו השתפר מעט לאחר שמלך שוודיה גוסטב השני אדולף (Gustav II Adolf) הביס את טילי בקרב ברייטנפלד בשנת 1631, מה שפתח נתיב עבור פרידריך להצטרף מחדש למלחמה בצד הפרוטסטנטי; הוא לקח חלק בפלישה לבוואריה בהנהגת השוודים ב-1632, כשהוא עדיין מקווה להשיב את מה שאיבד. הוא מת ב-29 בנובמבר 1632, במיינץ, בגיל 36, כאשר תאריו לא הוחזרו.
מדוע פרידריך מכונה גאון
התשובה הכנה היא שפרידריך עצמו לא היה, לפי התיעוד ששרד, גאון אינטלקטואלי או יצירתי במובן אישי כלשהו — מעשה המדינאות המגדיר שלו, קבלת הכתר הבוהמי, נזכר על ידי היסטוריונים בעיקר כטעות בחישוב קטסטרופלית שעזרה להצית שלושה עשורים של מלחמה יבשתית, ושום דבר במקורות אינו מציע שהוא תכנן, תכנת או תיאור דבר באופן אישי. המקום שבו טמון הטיעון לגאונות הוא למעשה במה שהחסות שלו הרכיבה ואפשרה: ההורטוס פאלטינוס לא היה גן דקורטיבי אלא יצירה של הנדסה הידראולית יישומית, שנבנתה על ידי סלומון דה קו תוך שימוש בטכניקות אוטומציה — עוגב מים מתפקד, ציפורים שרות מכניות, פסל מונפש — שהיו בחזית מה שהמדע והמלאכה של אותה תקופה יכלו להשיג, מתקדמים כל כך עד שצופים שיערו שדה קו הטמין ידע נסתר בתוך העיצוב שלו. חצרו של פרידריך, במילים אחרות, ריכזה לזמן קצר הנדסה אמיתית ואולי גאונות אינטלקטואלית אזוטרית תחת קורת גג אחת, והתווית "הפלא השמיני של העולם" שהעניקו לו בני זמנו לא הייתה חנופה ריקה. אבל זו חסות, לא גאונות אישית, ויש לכנות זאת כך: פסק הדין ההיסטורי של פרידריך עצמו הוא באופן גורף של שיקול דעת פוליטי שגוי ולא של גאונות, נסיך צעיר שהימר על נסיכות בוחרת יציבה עבור כתר לא יציב ואיבד את שניהם, יחד עם הגן שעמד כהישג התרבותי הבלתי מעורער היחיד שלו.
מורשת
פרידריך החמישי זכור פחות בזכות משהו שבנה או כתב באופן אישי, אלא בשל המלחמה שהחלטה בודדת שלו עזרה לשחרר והחורבן שהותירה מאחוריה בהיידלברג — גן שפעם כונה המשובח ביותר באירופה, שצומצם לטרסות שבורות על ידי אותו סכסוך ששאיפתו של פטרונו הניעה. שלטונו הקצר העניק למאה את הקיצור להיבריס שהובס על ידי טעות בחישוב, ו"מלך החורף" האריך ימים יותר מכל עובדה אחרת עליו.