אפיקטטוס
אפיקטטוס (יוונית עתיקה: Ἐπίκτητος, Epíktētos; בערך 50 – בערך 135 לספירה) היה פילוסוף סטואי יווני. הוא נולד לעבדות בהייראפוליס, פריגיה (פמוקלה של ימינו, במערב טורקיה) וחי ברומא עד לגירושו, ולאחר מכן בילה את שארית חייו בניקופוליס שבצפון-מערב יוון.
אפיקטטוס למד פילוסופיה סטואית אצל מונוסיוס רופוס ולאחר שחרורו, האמנציפציה הרשמית שלו מעבדות, הוא החל ללמד פילוסופיה. כאשר פילוסופים גורשו מרומא על ידי הקיסר דומיטיאנוס לקראת סוף המאה הראשונה, אפיקטטוס הקים בית ספר לפילוסופיה בניקופוליס. הוא לימד שפילוסופיה היא דרך חיים ולא פשוט דיסציפלינה תיאורטית. עבור אפיקטטוס, כל האירועים החיצוניים הם מעבר לשליטתנו; הוא טוען שעלינו לקבל את כל מה שקורה ברוגע ובאופן לא משוחד. עם זאת, הוא החזיק בדעה שאנשים אחראים למעשיהם שלהם, אותם הם יכולים לבחון ולשלוט באמצעות משמעת עצמית קפדנית. תורתו נכתבה ופורסמה על ידי תלמידו אריאנוס ב"דיונים" (Discourses) וב"אנכירדיון" (Enchiridion). הם השפיעו על הוגים מאוחרים רבים, כולל מרקוס אורליוס, רבלה, פסקל, מונטסקייה, דידרו וסמואל ג'ונסון.
חיים
לאחר שתיאר את עצמו כזקן בשנת 108 לספירה, אפיקטטוס מונח שנולד בסביבות שנת 50 לספירה, בהייראפוליס, פריגיה. השם שניתן על ידי הוריו אינו ידוע. השם שבו הוא ידוע נגזר מהמילה epíktētos (ἐπίκτητος) שביוונית, פשוט אומר "נצבר" או "נרכש"; הפילוסוף היווני אפלטון, בחיבורו "חוקים", השתמש במונח זה כדי לציין רכוש ש"נוסף לרכושו התורשתי של אדם". אפיקטטוס בילה את נעוריו ברומא כעבד של אפפרודיטוס, עבד משוחרר עשיר שהיה מזכירו של נירון. מעמדו החברתי של אפיקטטוס היה לפיכך מסובך, ושילב את המעמד הנמוך של עבד עם המעמד הגבוה של מי שיש לו קשר אישי לכוח אימפריאלי.
מוקדם בחייו, אפיקטטוס רכש תשוקה לפילוסופיה ו, ברשות אדונו העשיר, הוא למד פילוסופיה סטואית אצל מונוסיוס רופוס. הפיכה למשכיל יותר בדרך זו העלתה את מעמדו החברתי. בשלב כלשהו, הוא הפך לנכה. קלסוס, המצוטט על ידי אוריגנס, כתב שזה בגלל שרגלו נשברה בכוונה על ידי אדונו. מבלי לציין סיבה, סימפליקיוס כתב שאפיקטטוס היה נכה מילדותו.
אפיקטטוס השיג את חירותו זמן מה לאחר מותו של נירון בשנת 68 לספירה, והוא החל ללמד פילוסופיה ברומא. בסביבות שנת 93 לספירה, כאשר הקיסר הרומי דומיטיאנוס גירש את כל הפילוסופים מהעיר, אפיקטטוס עבר לניקופוליס שבאפירוס, יוון, שם הקים בית ספר לפילוסופיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תלמידו המפורסם ביותר, אריאנוס, למד אצלו כצעיר (בסביבות שנת 108 לספירה) וטען שכתב את ה"דיונים" המפורסמים שלו על סמך ההערות שלקח על הרצאות של אפיקטטוס. אריאנוס טען שיש לראות ב"דיונים" שלו דומים לספרות הסוקרטית. אריאנוס תיאר את אפיקטטוס כנואם עוצמתי שיכול "לגרום למאזין שלו להרגיש בדיוק את מה שאפיקטטוס רצה שהוא ירגיש". דמויות בולטות רבות חיפשו שיחות איתו. הקיסר אדריאנוס היה ידידותי אליו, ייתכן ששמע את אפיקטטוס מדבר בבית ספרו בניקופוליס.
אפיקטטוס חי חיים של פשטות רבה, עם מעט רכוש. הוא חי לבדו זמן רב, אך בזקנתו, הוא אימץ את ילדו של חבר שאחרת היה נותר למות, וגידל אותו בעזרתה של אישה. לא ברור אם אפיקטטוס והיא היו נשואים. הוא מת זמן מה בסביבות שנת 135 לספירה. לאחר מותו, לפי לוקיאנוס, מנורת השמן שלו נרכשה על ידי מעריץ תמורת 3,000 דרכמות.
מחשבה
אפיקטטוס טוען שיסוד כל הפילוסופיה הוא הכרת עצמך; כלומר, השכנוע בבורותנו ובפתיותנו צריך להיות הנושא הראשון של לימודינו. לוגיקה מספקת הנמקה תקפה וודאות בשיפוט, אך היא כפופה לצרכים מעשיים. הוא גם טען שהחלק הראשון וההכרחי ביותר של הפילוסופיה נוגע ליישום הדוקטרינה, למשל, שאנשים לא צריכים לשקר. השני נוגע לסיבות, למשל, מדוע אנשים לא צריכים לשקר. השלישי, לבסוף, בוחן ומבסס את הסיבות. זהו החלק הלוגי, שמוצא סיבות, מראה מהי סיבה, ושהסיבה הנתונה היא נכונה. חלק אחרון זה הכרחי, אך רק בשל השני, ששוב הופך להכרחי על ידי הראשון.
מורשת
לא ידוע על כתבים של אפיקטטוס. הדיונים שלו תומללו וקובצו על ידי תלמידו אריאנוס (בערך 86/89 – בערך אחרי 146/160 לספירה). היצירה העיקרית היא ה"דיונים", שארבעה ספרים מתוכם נשתמרו (מתוך השמונה המקוריים). אריאנוס גם קיבץ תקציר פופולרי, שכותרתו "אנכירדיון", או "מדריך", של אפיקטטוס. בהקדמה ל"דיונים" המופנית ללוקיוס גליוס, אריאנוס מציין ש"כל מה ששמעתי אותו אומר נהגתי לכתוב, מילה במילה, כמיטב יכולתי, תוך ניסיון לשמר זאת כמזכרת, לשימושי העתידי, של דרך חשיבתו ושל כנות דיבורו". כמה חוקרים, עם זאת, הטילו ספק בטענה זו והציעו שאפיקטטוס למעשה כתב את ה"דיונים" בעצמו, אם כי זו אינה דעת הקונצנזוס.
הפילוסופיה של אפיקטטוס השפיעה על הקיסר הרומי מרקוס אורליוס (121 עד 180 לספירה), שמצטט את אפיקטטוס ב"מחשבות" שלו. אפיקטטוס מופיע גם ב"דיאלוג בין הקיסר אדריאנוס לאפיקטטוס הפילוסוף" מהמאה השנייה או השלישית. טקסט לטיני קצר זה מורכב משבעים ושלוש שאלות קצרות שכביכול הועלו על ידי אדריאנוס ונענו על ידי אפיקטטוס. דיאלוג זה היה פופולרי מאוד בימי הביניים עם תרגומים ועיבודים רבים.
אפיקטטוס הפגין השפעה על פילוסופים של עידן הנאורות הצרפתי, כגון וולטר, מונטסקייה, דני דידרו והברון ד'הולבאך, שכולם קראו את ה"אנכירדיון" כשהיו סטודנטים. בלז פסקל רשם את אפיקטטוס בין אותם פילוסופים שהוא הכיר ביותר, ותיאר אותו כ"מוח גדול" שהוא "בין פילוסופי העולם שהבינו בצורה הטובה ביותר את חובותיו" של הפרט.
במאה השישית, הפילוסוף הניאופלאטוני סימפליקיוס כתב פרשנות קיימת על ה"אנכירדיון".