אנריקו קארוזו: הקול שמכר את הפונוגרף
ב-11 באפריל 1902, בחדר במלון במילאנו, שר טנור בן עשרים ותשע לתוך שופר עבור חברת הגרמופון הבריטית וקיבל 100 ליש"ט. התקליטים שיצאו מאותו אחר צהריים עשו שני דברים בבת אחת: הם הפכו מכשיר חידוש למוצר ביתי, והפכו את אנריקו קארוזו לכוכב ההקלטות הבינלאומי הראשון. בסוף הקריירה, הוא הרוויח יותר מתקליטים מאשר מבתי אופרה.
נאפולי
הוא נולד ב-25 בפברואר 1873 בוויה סנטי ג'ובאני אי פאולו 7 בנאפולי, השלישי מבין שבעה ילדים, מתוכם רק שלושה שרדו את גיל הינקות. אביו מרצ'לינו היה מכונאי ופועל בית יציקה; המשפחה הגיעה מפידמונטה ד'אליפה שבקמפניה. אגדה עמידה טוענת שהוא היה אחד מעשרים ואחד ילדים, ששמונה עשר מהם מתו; מחקר גנאלוגי הפריך זאת, וייתכן שקארוזו עצמו החל אותה. זה היה סוג הסיפור שאהב.
השכלתו הגיעה מכומר מקומי, המוזיקה שלו ממקהלת הכנסייה שאליה הצטרף בסביבות גיל תשע. אמו אנה עודדה אותו ומתה בשנת 1888, לפני שכל זה השתלם. הכשרה רשמית הגיעה מאוחר – בריטניקה מתארכת את שיעוריו הראשונים, אצל גוליילמו ורג'ינה (Guglielmo Vergine), לגיל שמונה עשרה; מאוחר יותר עבד עם המנצח וינצ'נצו לומברדי. הופעת הבכורה המקצועית שלו הייתה בתיאטרו נואובו בנאפולי באופרה ל'אמיקו פרנצ'סקו (L'Amico Francesco), המתוארכת על ידי מקורות מסוימים ל-15 במרץ 1895 ועל ידי אחרים ל-1894.
הטיפוס לצמרת
העלייה ארכה חמש שנים ועברה דרך המלחינים שהיו אז עדיין בחיים. הוא יצר את דמותו של פדריקו באופרה ל'ארליזיאנה (L'arlesiana) של צ'ילאה (Cilea) ב-1897, ואז את לוריס בפדורה (Fedora) של ג'ורדנו (Giordano) במילאנו ב-1898 – ההופעה שהפכה אותו לסנסציה והביאה לו חוזים במוסקבה, סנט פטרסבורג ובואנוס איירס. מאוריציו באדריאנה לקוברר (Adriana Lecouvreur) של צ'ילאה הגיע ב-1902.
הוא הופיע לראשונה בלה סקאלה ב-26 בדצמבר 1900 כרודולפו בלה בוהם (La bohème), תחת טוסקניני. לאחר קבלת פנים צוננת בנאפולי עבור שיקוי האהבה (L'elisir d'amore) ב-1901, נשבע שלעולם לא ישיר בעיר הולדתו שוב, וכך עשה. קובנט גארדן הגיע ב-14 במאי 1902, בתפקיד הדוכס ממנטובה בריגולטו (Rigoletto), מול נלי מלבה. תוך שנה הוא היה הטנור המבוקש ביותר בחיים.
המטרופוליטן
הופעת הבכורה האמריקאית שלו הייתה בערב הפתיחה של המטרופוליטן אופרה, 23 בנובמבר 1903, שוב בריגולטו. לאחר מכן הוא פתח את עונת המטרופוליטן במשך שבע עשרה השנים הבאות והחזיק בתפקיד הטנור המוביל במשך שמונה עשר עונות רצופות – רצף ללא מקביל לפני או מאז. בריטניקה מונה שלושים ושישה תפקידים ו-607 הופעות בבית האופרה; בספירת סיורי הופעות, הסך הכול מגיע ל-863. בעונות המוקדמות הוא שר לעיתים שבע פעמים בשבוע.
הרפרטואר היה כמעט כולו איטלקי וצרפתי. הוא שר בדיוק שתי אופרות גרמניות, לוהנגרין (Lohengrin) של וגנר ומלכת שבא (Die Königin von Saba) של גולדמרק, ושתיהן באיטלקית. בשנת 1910 כתב פוצ'יני את תפקידו של דיק ג'ונסון בנערה מן המערב (La fanciulla del West) כשקולו של קארוזו ספציפית בראשו; הוא שר בבכורה ב-10 בדצמבר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המכונה
הסשנים במילאנו של אפריל 1902 נערכו בניגוד לרצונה של הנהלת חברת הגרמופון בלונדון, שחשבה ש-100 ליש"ט הם סכום גבוה מדי עבור עשרה צדדים. זו הפכה לאחת הטעויות הרווחיות בהיסטוריה התאגידית. בפברואר 1904 חתם קארוזו עם חברת ויקטור טוקינג משין (Victor Talking Machine Company) והחל להקליט בחדר 826 בקרנגי הול. התקליטים המוקדמים השתמשו בליווי פסנתר; תזמורות הפכו לסטנדרט מפברואר 1906.
הוא ביצע בערך 250 הקלטות שיצאו מסחרית בין 1902 ל-1920, מתוך רפרטואר מוקלט שעלה על 500 שירים – אריות, שירים נאפוליטניים, מוזיקה דתית וקטעים פופולריים. בין 1902 ל-1921 תמלוגי התקליטים שלו עברו שני מיליון דולר. עד 1918 חשבון מס ההכנסה שלו בלבד הגיע ל-154,000 דולר. הסשן האחרון היה ב-16 בספטמבר 1920, באולפן המוסב של ויקטור בכנסיית טריניטי בקמדן, ניו ג'רזי, וכלל מבחר מתוך המיסה החגיגית הקטנה (Petite messe solennelle) של רוסיני.
ההיגיון המסחרי עבד לשני הכיוונים. הפונוגרף היה זקוק לקול ששווה לקנות עבורו מכונה, והגוון של קארוזו התברר כשורד את תהליך ההקלטה האקוסטית טוב יותר ממעט כל קול אחר – תאונה טכנולוגית שעיצבה מאה של האזנה.
רעידות אדמה ובתי קופים
הוא שהה בסן פרנסיסקו עם המטרופוליטן כאשר רעידת האדמה הכתה בשעה 5:13 בבוקר ה-18 באפריל 1906. הוא תפס תצלום חתום של תאודור רוזוולט, השתמש בו כתעודה מזהה, ועזב בסירה ולאחר מכן ברכבת, כשהוא נשבע לא לחזור לעולם.
באותו נובמבר הוא נעצר בבית הקופים בגן החיות של סנטרל פארק, באשמת צביטת אישה. למקרה היו סימנים של הפללה: המתלוננת נתנה כתובת שקרית, מעולם לא הופיעה בבית המשפט, והתברר שהכירה את השוטר שעצר אותו. הוא הורשע בכל זאת ונקנס בעשרה דולרים. מכירות הכרטיסים שלו לא נפגעו. בסביבות 1910 סחטנים מ"היד השחורה" (Black Hand) דרשו ממנו תחילה 2,000 דולר ואז 15,000 דולר; הבלש ג'וזף פטרוסינו התחזה לקארוזו בזמן העברת הכסף ועצר את שני הגברים.
חייו הפרטיים היו פחות מסודרים מחייו הציבוריים. הוא חי עם הסופרן אדה ג'אקטי (Ada Giachetti) מ-1897 עד 1908 ונולדו לו ממנה שני בנים, רודולפו ואנריקו ג'וניור. בשנת 1918 נשא את דורותי פארק בנג'מין (Dorothy Park Benjamin) למרות התנגדות אביה. הוא קנה את וילה בלוסגוארדו ליד פירנצה ב-1904 והחזיק סוויטה במלון ניקרבוקר במנהטן, התרחץ פעמיים ביום, אסף מטבעות, בולים וקופסאות הרחה, צייר קריקטורות מיומנות, ועישן סיגריות מצריות חזקות ללא הפסקה.
מדוע אנריקו מכונה גאון
הטענה כאן נשענת על כלי פיזי והמלאכה שנבנתה סביבו, וכנה יותר לומר זאת מאשר לשאוף לאינטלקט. קולו של קארוזו הגיע לדו-דיאז גבוה בשיאו והתכהה בהדרגה עם הגיל; בני דורו תיארו אותו כגברי ועוצמתי אך מתוק ולירי, חושני בקו ומלא מרץ בהתפרצויות דרמטיות. השילוב הזה – המשקל של טנור דרמטי עם הגמישות של טנור לירי – אפשר לו להחזיק בתפקידים ליריים, ספינטו ודרמטיים בו-זמנית בדרך שבדרך כלל דורשת שלושה זמרים שונים, וזאת בתוך שלושים ושישה תפקידים במטרופוליטן בלבד.
המלאכה היא המקום שבו הטיעון הופך לחזק יותר. הוא לא היה כישרון טבעי עם מתנה קלה: הוא הגיע להכשרה מאוחר, עבד דרך ורג'ינה ולומברדי, ובנה מחדש את הטכניקה לאורך שנות העשרים שלו. פוצ'יני שכותב תפקיד לקולו הספציפי הוא סוג של אישור שלא ניתן לייצר. והוא הבין את שופר ההקלטה כמכשיר חדש ולא כמטרד, מה שרוב יריביו לא עשו, והתאים את שירתו אליו.
טיעון הנגד הוא פשוט. גאונות במוזיקה שמורה בדרך כלל לאנשים שיוצרים דברים חדשים, וקארוזו לא הלחין דבר ולא ביים דבר; הוא פרש רפרטואר שאנשים אחרים כתבו. חלק מתהילתו הוא תאונה של תזמון – הוא היה הקול הנכון בעשור הנכון למכונה שעדיין לא יכלה לקלוט סופרניות או תזמורות היטב. מה שלא מקרי הוא שמאבך של טכנולוגיית השמעה מעולם לא גרם לתקליטיו להישמע כמו סקרנות תקופתית.
מורשת
בדצמבר 1920 פגע בו חלק מתפאורה מעל הכליה השמאלית במהלך שמשון ודלילה. הוא סבל מדימום בגרון במהלך שיקוי האהבה ב-11 בדצמבר ושר את הופעתו האחרונה, היהודייה (La Juive), בערב חג המולד בכאב חריף; טוסקניני אמר לגאטי-קאזאצה מהמטרופוליטן שהאיש חייב להיות חולה. אבחנה של דלקת ריאות ודלקת קרום הריאה ניתנה ביום חג המולד. שבעה ניתוחים עקבו כדי לנקז נוזלים, כולל הסרת צלע בפברואר. הוא החלים באיטליה מסוף מאי, התאמץ מדי בטיולים לקאפרי ופומפיי ביולי, ומת במלון וזוב בנאפולי מעט אחרי תשע בבוקר ה-2 באוגוסט 1921, בגיל ארבעים ושמונה, מדלקת הצפק כתוצאה מקרע של מורסה.
המלך ויטוריו אמנואלה השלישי פתח את הבזיליקה המלכותית של סן פרנצ'סקו די פאולה עבור הלוויה. אותות כבוד נערמו מאוחר ולאחר המוות: המסדר הוויקטוריאני המלכותי מאדוארד השביעי ב-1907, כוכב בהוליווד ב-1960, בול דואר אמריקאי ופרס גראמי למפעל חיים ב-1987, היכל התהילה של הגרמופון ב-2012. דרגת קפטן כבוד של כוח המשטרה של ניו יורק, שהוענקה ב-1918, היא זו שלפי האמור העריך יותר מכל.