חיים מוקדמים
קווינטוס אניוס היה סופר ומשורר שחי בתקופת הרפובליקה הרומית. הוא נחשב לעתים קרובות לאבי השירה הרומית. הוא נולד ברודיאה (Rudiae), עיירה קטנה שהייתה ממוקמת ליד לצ'ה (Lecce) המודרנית בעקב של איטליה, באזור קלבריה העתיקה, כיום סלנטו, וידע לדבר אוסקית כמו גם לטינית ויוונית. אף שרק שברירי יצירותיו שרדו, השפעתו על הספרות הלטינית הייתה משמעותית, במיוחד בשימוש שלו במודלים ספרותיים יווניים. ביוגרפיה: מעט מאוד ידוע בוודאות על חייו של אניוס. בני דורו בקושי הזכירו אותו, ורבות מהעובדות הקשורות אליו עשויות להיות רקומות מהתייחסויות שכתב על עצמו בכתביו שנותרו כיום כשברים בלבד.
מקורות ספרותיים והשפעות
כמה שורות מה"אנאלס" (Annales), כמו גם עדויות עתיקות, מרמזות למשל שאניוס פתח את האפוס שלו בזיכרון של חלום שבו כותב האפוס העתיק הומרוס (Homer) הודיע לו שרוחו נולדה מחדש בתוך אניוס. נכון שדוקטרינת גלגול הנשמות פרחה פעם באזורים של איטליה שיושבו על ידי יוונים, אך ייתכן שההצהרה לא הייתה יותר מקישוט ספרותי. נראה כי אניוס נטה להצהרות גדולות, כפי שדיווח מאורוס סרוויוס הונוראטוס (Maurus Servius Honoratus) כי טען למוצא ממשאפוס (Messapus), המלך האגדי של מחוז הולדתו. העיר ההלניסטית למחצה רודיאה, מקום הולדתו, הייתה בוודאות באזור שיושב על ידי המשאפיים. על פי אולוס גליוס (Aulus Gellius), הוא נהג לומר שזה העניק לו מורשת לשונית ותרבותית משולשת, שתוארה בדמיון כ"שלושה לבבות... יווני, אוסקי ולטיני".
שירות צבאי וקריירה ציבורית
הקריירה הציבורית של אניוס צצה באמת רק באמצע חייו, כאשר שירת בצבא בדרגת סנטוריון במהלך המלחמה הפונית השנייה. בעודו בסרדיניה בשנת 204 לפנה"ס, נאמר כי משך את תשומת לבו של קאטו הזקן (Cato the Elder) ונלקח על ידו לרומא. שם לימד יוונית ועיבד מחזות יווניים למחייתו, ודרך יצירותיו הפואטיות זכה בידידותם של כמה מהאנשים הגדולים ברומא שהישגיהם פיאר. ביניהם היו סקיפיו אפריקנוס (Scipio Africanus) ופולביוס נוביליור (Fulvius Nobilior), שאותו ליווה במסעו האתולי בשנת 189 לפנה"ס. לאחר מכן, הוא הפך את כיבוש אמברקיה (Ambracia), שבו נכח, לנושא של מחזה ולפרק ב"אנאלס". דרך השפעתו של בנו של נוביליור, קווינטוס, השיג אניוס לאחר מכן אזרחות רומית.
שנים מאוחרות ומוות
אך הוא עצמו חי בצניעות ובפשטות ברובע הספרותי על גבעת האוונטין עם המשורר קאיקיליוס סטטיוס (Caecilius Statius), עמית לעיבוד מחזות יווניים. בגיל 70 בערך מת אניוס, מיד לאחר שהפיק את הטרגדיה שלו "תייסטס" (Thyestes). בספר האחרון של הפואמה האפית שלו, שבו נראה כי נתן פרטים שונים על ההיסטוריה האישית שלו, הוא ציין כי היה בשנתו ה-67 בעת כתיבתה. הוא השווה את עצמו, בהתבוננות על סיומה של עבודת חייו הגדולה, לסוס אמיץ שאחרי שניצח לעתים קרובות בפרס במשחקים האולימפיים, זכה למנוחתו כשהיה עייף מהגיל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תפוקה ספרותית וה"אנאלס"
תחושת גאווה דומה על סיומה של קריירה גדולה מובעת בשורות הזיכרון שחיבר כדי שיונחו מתחת לפסלו לאחר מותו: "איש אל יבכה עליי, או יחגוג את הלווייתי באבל; כי אני עדיין חי, כשאני עובר הלוך ושוב בפי אנשים". ספרות: אניוס המשיך את המסורת הספרותית המתהווה בכתיבת מחזות בסגנון יווני ורומי (praetextae ו-palliatae), כמו גם ביצירתו המפורסמת ביותר, אפוס היסטורי בהקסמטרים שנקרא "אנאלס". יצירות משניות אחרות כוללות את ה"אפיכרמוס" (Epicharmus), "אפיגרמטה" (Epigrammata), ה"אווהמרוס" (Euhemerus), ה"הדיפגטיקה" (Hedyphagetica), "פרצפטה/פרוטרפטיקוס" (Praecepta/Protrepticus), ה"סטוראה" (Saturae) או סאטירות, "סקיפיו" (Scipio) ו"סוטה" (Sota). ה"אנאלס": ה"אנאלס" הייתה פואמה אפית בחמישה עשר ספרים, שהורחבה מאוחר יותר לשמונה עשר, המכסה את ההיסטוריה הרומית מנפילת טרויה בשנת 1184 לפנה"ס ועד לצנזורה של קאטו הזקן בשנת 184 לפנה"ס.
משקל וטקסטים בית-ספריים
זו הייתה הפואמה הלטינית הראשונה שאימצה את משקל ההקסמטר הדקטילי ששימש בשירה האפית והדידקטית היוונית, מה שהוביל לכך שהוא הפך למשקל הסטנדרטי עבור ז'אנרים אלו בשירה הלטינית. ה"אנאלס" הפכו לטקסט לימודי עבור תלמידי בית ספר רומאים, ובסופו של דבר הוחלפו על ידי ה"איניאדה" (Aeneid) של ורגיליוס (Virgil). כ-600 שורות שרדו. עותק של היצירה נמצא בין מגילות הלטינית של ספריית הרקולנאום (Herculaneum). יצירות משניות: ה"אפיכרמוס" קיבל השראה מההיפותזות הפילוסופיות שפיתח המשורר והפילוסוף הסיציליאני אפיכרמוס מקוס (Epicharmus of Kos), שעל שמו נקראה יצירתו של אניוס. ב"אפיכרמוס", המשורר מתאר חלום שחלם בו מת והועבר למקום של הארה שמימית. כאן פגש את אפיכרמוס, שהסביר את טבע האלים ולימד את אניוס את הפיזיקה של היקום.
יצירות תיאולוגיות ופילוסופיות
ה"אווהמרוס" הציג דוקטרינה תיאולוגית המבוססת על הרעיונות היווניים של אווהמרוס ממסינה (Euhemerus of Messene), שטען כי אלי האולימפוס אינם כוחות על-טבעיים המתערבים בחיי בני האדם, אלא גיבורי עבר שאחרי מותם נחשבו בסופו של דבר לאלוהויות בשל גבורתם, אומץ לבם או השפעתם התרבותית; אמונה זו ידועה כיום כאווהמריזם. גם קיקרו (Cicero) וגם לקטנטיוס (Lactantius) כותבים כי ה"אווהמרוס" היה "תרגום" ליצירתו המקורית של אווהמרוס, ה"היסטוריה הקדושה", אך לא ברור אם זה אומר שאניוס פשוט תרגם את המקור מיוונית ללטינית, או הוסיף אלמנטים משלו. רוב מה שנשמר מיצירה זו מגיע אלינו מלקטנטיוס, וקטעים אלו מרמזים כי ה"אווהמרוס" היה טקסט בפרוזה. ה"הדיפגטיקה" שאבה חלק ניכר מתוכנה מהאפוס הגסטרונומי של ארכיסטראטוס מגלה (Archestratus of Gela).
יצירות משניות
החלקים ששרדו מהפואמה של אניוס דנים היכן יכול קורא למצוא את סוג הדג הטוב ביותר. רוב השברים, המלאים במונחים ייחודיים לדגים ושמות מקומות רבים, הם משובשים או פגומים. ה"הדיפגטיקה" כתובה בהקסמטרים, אך נבדלת מה"אנאלס" בנוגע ל"פרקטיקות משקליות"; הבדל זה נובע במידה רבה מהנושא הייחודי של כל יצירה. הכותרות "פרצפטה" (Praecepta) ו"פרוטרפטיקוס" (Protrepticus) שימשו ככל הנראה להתייחס לאותה יצירה, אולי תוכחתית. עם זאת, בהתחשב באופי הבלתי קיים כמעט של יצירה זו – רק המילה "pannibus", צורה "יוצאת דופן" של המילה "pannis", שפירושה "סמרטוטים", נשמרה בכתביו של הדקדקן הלטיני כריסיוס (Charisius) – עמדה זו קשה מאוד לאימות. ה"סטוראה" (Saturae) היא אוסף של כ-30 שורות מתוך פואמות סאטיריות, מה שהופך אותה לדוגמה הקיימת הראשונה של סאטירה רומית.
שירה נוספת ושברים
שורות אלו כתובות במגוון משקלים פואטיים. הפואמות באוסף זה "עסקו בעיקר בחוכמה מעשית, לעתים קרובות מבהירות לקח בעזרת משל". ה"סקיפיו" של אניוס היה יצירה, אולי פואמה פאנלגירית, שככל הנראה חגגה את חייו ומעשיו של סקיפיו אפריקנוס. כמעט דבר לא נותר מיצירה זו, ומה שנשמר מוטמע בכתבי אחרים. למרבה הצער, "אף ציטוט לא מספק הקשר". יש שהציעו שהיצירה נכתבה לפני ה"אנאלס", ואחרים אמרו שהיצירה נכתבה לאחר הניצחון של סקיפיו בשנת 201 לפנה"ס שהגיע בעקבות קרב זאמה (Battle of Zama) בשנת 202 לפנה"ס. ה"סוטה" (Sota) הייתה פואמה, פוטנציאלית באורך מסוים, שנקראה על שם המשורר היווני סוטאדס (Sotades). היצירה, שעקבה אחר משקל שנקבע על ידי סוטאדס המכונה "סוטדאוס" (Sotadeus), עסקה במספר נושאים ורעיונות שונים. מהדורות: קווינטו אניו (Quinto Ennio).
ביבליוגרפיה
Le opere minori, כרך I. Praecepta, Protrepticus, Saturae, Scipio, Sota. עריכה, תרגום ופרשנות: אלסנדרו רוסו. פיזה: Edizioni ETS, 2007. Testi e studi di cultura classica, 40. וורמינגטון, א. ה. 1935. Ennius Q. Ennius. Remains of Old Latin. ערוך על ידי אריק הרברט וורמינגטון. כרך 2: Ennius and Caecilius. קיימברידג': הוצאת אוניברסיטת הרווארד.