אנגלברט הומפרדינק (Engelbert Humperdinck): האגדה שאכלה קריירה
אנגלברט הומפרדינק (Engelbert Humperdinck) כתב ארבעה שירים ללוות את מופע בובות הגרביים של אחייניותיו, וכאשר סיים להרחיב אותם, הוא כבר הלחין את האופרה שתגדיר – ובמידה רבה תאפיל על – יתר חיי העבודה שלו. הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) עלתה לראשונה בוויימאר (Weimar) בשנת 1893 בניצוחו של ריכרד שטראוס (Richard Strauss), שכינה אותה "יצירת מופת באיכות הגבוהה ביותר... כולה מקורית, חדשה, וגרמנית באופן אותנטי". שום דבר שהומפרדינק כתב לפני כן או לאחר מכן מעולם לא השתווה אליה, עובדה שאיתה חי במשך קרוב לשלושים שנות הלחנה נוספות.
בנו של אדריכל שהלחין בגיל שבע
הומפרדינק (Humperdinck) נולד ב-1 בספטמבר 1854 בזիגבורג (Siegburg), ליד בון (Bonn), במה שהיה אז פרוסיה (Prussia). הוא הפגין כישרון מוזיקלי מוקדם, והלחין את היצירה הראשונה שלו בגיל שבע, אך הוריו דחפו אותו לעבר אדריכלות במקום מוזיקה. הוא הלך בעקבות התוכנית המשפחתית רק לזמן קצר בטרם לימודי המוזיקה הרשמיים ניצחו, ונכנס לקונסרבטוריון של קלן (Cologne Conservatory) בשנת 1872 כדי ללמוד תחת ידיהם של פרדיננד הילר (Ferdinand Hiller) ואיזידור זייס (Isidor Seiss). מלגה נשאה אותו למינכן (Munich) בשנת 1876 להמשך לימודים עם פרנץ לאכנר (Franz Lachner) ויוזף ריינברגר (Josef Rheinberger), ובשנת 1879 הוא זכה בפרס מנדלסון החינוכי מטעם קרן מנדלסון של ברלין (Berlin's Mendelssohn Foundation) – פרס משמעותי מספיק כדי לממן נסיעות ולהניע הלכה למעשה את הקריירה הבינלאומית שלו.
עוזרו של וגנר והמורה של זיגפריד
אותה מלגת מנדלסון שלחה את הומפרדינק (Humperdinck) לאיטליה, שם פגישה מקרית עם ריכרד וגנר (Richard Wagner) בנאפולי (Naples) עיצבה מחדש לחלוטין את מסלולו. וגנר (Wagner) הזמין אותו לביירוית (Bayreuth), ובמהלך השנים 1880 ו-1881 הומפרדינק (Humperdinck) סייע בהפקת פרסיפַל (Parsifal) ושימש כמורה מוזיקלי לבנו של וגנר (Wagner), זיגפריד (Siegfried) – תפקיד שמיקם אותו בתוך המעגל הפנימי ביותר של דמות האופרה הדומיננטית ביותר של התקופה והותיר חותם וגנרי שאין לטעות בו על טכניקת ההלחנה שלו עצמו, כזה שמבקרים יציינו, ולעיתים ישתמשו נגדו, לאורך כל שארית הקריירה שלו.
מלחין-מורה עובד
לאחר שנותיו בביירוית (Bayreuth), הומפרדינק (Humperdinck) נסע ברחבי איטליה, צרפת וספרד בטרם השתקע במשרות הוראה: הקונסרבטוריון הצמוד לגרן טראטה דל ליסאו (Gran Teatre del Liceu) של ברצלונה מ-1885 עד 1887, חזרה לקלן, ומ-1890 פרופסורה בקונסרבטוריון הוך (Hoch Conservatory) בפרנקפורט (Frankfurt), שם שימש גם כמבקר מוזיקלי עבור ה-פרנקפורטר צייטונג (Frankfurter Zeitung). היו אלו חיי העבודה של מוזיקאי מוערך באמצע הקריירה – הוראה, ביקורת, הלחנה מזדמנת – ללא כל אינדיקציה עדיין להצלחה יוצאת הדופן הממתינה כמה שנים קדימה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ממופעת בובות ליצירת מופת
האופרה שתגדיר את הומפרדינק (Humperdinck) החלה, בשנת 1890, כמשהו כמעט אגבי: ארבעה שירים שנכתבו ללוות מופע בובות שאחייניותיו העלו בבית, המותאמים ללברית שאחותו אדלהייד וטה (Adelheid Wette) עיבדה באופן חופשי מתוך אגדת האחים גרים (Brothers Grimm). הומפרדינק (Humperdinck) המשיך להרחיב את החומר לזינגשפיל (Singspiel) בן שירים אחד עשר מלאים, ועד ינואר 1891 כינס את היצירה השלמה לכלי נגינה. הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) עלתה לראשונה ב-23 בדצמבר 1893 בוויימאר (Weimar) תחת ניהולו של ריכרד שטראוס (Richard Strauss) הצעיר, שהערכתו הפומבית הנלהבת – מקורית, חדשה, גרמנית באופן אותנטי – סייעה לדחוף את היצירה להצלחה מיידית וסוחפת. הסינתזה שלה בין טכניקת תזמור וגנרית לבין הפשטות המלודית של שיר העם הגרמני העניקה לה ערעור כפול נדיר: מתוחכמת דיה עבור מוזיקאים רציניים, נגישה דיה עבור ילדים ומשפחות, שילוב שכמעט שום אופרה אחרת בתקופה לא השיגה. היצירה המשיכה להישגים טכנולוגיים כמו גם אמנותיים: היא הייתה הבחירה של בית האופרה המלכותי (Royal Opera House) עבור שידור האופרה המלא הראשון בברית הרדיו של לונדון ב-1923, ושמונה שנים לאחר מכן הפכה לאופרה הראשונה של מטרופוליטן אופרה (Metropolitan Opera) ששודרה בשידור חי.
כל מה שאחרי
הומפרדינק (Humperdinck) הלחין שבע אופרות נוספות בין בערך 1895 ל-1919, כולל היפהפייה הנרדמת (Dornröschen, 1902) ו-ילדי המלך (Königskinder), שהועלתה לראשונה ב-1897 ונוסחה מחדש ב-1910, בהן התנסה בשפְּרֶכְגֶזַאנְג (Sprechgesang), טכניקת שירה המשלבת גובה צליל מושר עם דקלום מדובר שצפתה מראש חידושים ווקאליים מאוחרים של המאה העשרים. אף אחת מיצירות מאוחרות אלו לא התקרבה לקבלת הפנים הפופולרית או הביקורתית של הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel). הוא גם תחזק התכתבות מתועדת, אם כי צנועה, עם גוסטב מאהלר (Gustav Mahler), עם מכתבים ששרדו המתוארכים ל-1895 ו-1902, ושני המלחינים הצטלבו בדרכים באירועי קונצרטים משותפים בווינה. בסביבות 1900, הוא מונה לראש מחלקת ההלחנה בבית הספר למאסטרים של ברלין (Berlin's Meister-Schule), כשהוא מלמד סטודנטים שכללו את המלחין הספרדי אנדרס איזאסי (Andrés Isasi) ובמהפך מעגלי, את זיגפריד וגנר (Siegfried Wagner) – אותו הילד שפעם הדריך בביירוית (Bayreuth), כעת מלחין בפני עצמו.
חיים מאוחרים ומוות
בשנת 1896, הקייזר וילהלם השני (Kaiser Wilhelm II) הוקיר את הומפרדינק (Humperdinck) בפרופסורה, והוא עבר לבופארד (Boppard). שבץ מוחי קשה ב-1912 הותיר את ידו השמאלית משותקת לצמיתות, אך המשיך להלחין בעזרתו של בנו וולפראם (Wolfram). הוא מת ב-27 בספטמבר 1921 בנאוסטרליץ (Neustrelitz), מהתקף לב שסבל בזמן שצפה בביצוע של האופרה הקלע המכשף (Der Freischütz) מאת ובר (Weber) שבנו ביים – הופעת הבכורה של בנו כבמאי. הוא קבור בבית הקברות הדרום-מערבי בשטאנסדורף (Stahnsdorf), ליד ברלין; האופרה הממלכתית של ברלין (Berlin State Opera) העلتה את הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) לזכרו זמן קצר לאחר מותו.
מדוע אנגלברט מכונה גאון
הטענה נשענת כמעט לחלוטין על יצירה יחידה ולא על גוף של חדשנות עקבית, והערכות רציניות של הקריירה של הומפרדינק (Humperdinck) מודות בכך ישירות: הוא נחשב בדרך כלל, כפי שניסח זאת הסיכום של קרן מאהלר (Mahler Foundation) עצמה, כ"חסיד וגנרי ולא חדשן". מה שמצדיק "גאונות" במקרה שלו הוא הישג צר וחד יותר – הסינתזה, ב-הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel), של אומנות תזמור וגנרית כבדת משקל עם הפשטות והחמימות של שיר העם והאגדה הגרמניים, המייצרת יצירה מתוחכמת דיה לספק את שיפוטו התובעני של ריכרד שטראוס (Richard Strauss) בעודנה נשארת, באופן ייחודי בקרב אופרות גדולות, מתאימה באמת לילדים. זוהי תובנה קומפוזיציונית ומבנית ספציפית – התאמת שאפתנות טכנית לנושא במקום לתת לאחד להציף את האחר – ולא טענה לגאונות המצאתית מתמשכת לאורך קריירה שלמה. הטיעון הנגדי ההגון הוא ישיר: אף אחת משבע האופרות הבאות שלו, שהולחנו לאורך כמעט שלושה עשורים של מאמץ מקצועי רציף, לא הגיעה קרוב לשחזור ההצלחה הזו, מה שמרמז או על יישור קנה יצירתי ייחודי של חומר ורגע שלא ניתן היה לייצר פעמיים, או על כישרון שנשען בכבדות על החידושים של וגנר עצמו במקום לייצר חדשים מקוריים במידה שווה באופן עצמאי.
מורשת
יותר ממאה שנה לאחר בכורתה, הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) נותרה פריט קבוע ברפרטואר האופראי, ובאופן יוצא דופן לז'אנר, נקודת כניסה אמיתית לילדים הפוגשים אופרה לראשונה – שירי מופע הבובות שהומפרדינק (Humperdinck) כתב עבור אחייניותיו צמחו מזמן מעבר למשק הבית שעבורו נכתבו.