חיים והקשר היסטורי
השפעת החיים בחברה היא לסבך ולבלבל את קיומנו, לגרום לנו לשכוח מי אנחנו באמת על ידי כך שאנו הופכים לאובססיביים לגבי מה שאיננו. ג'ואנג ג'ואו (Zhuang Zhou, בתרגום מילולי "מאסטר ג'ואנג"), המכונה גם צ'ואנג-דזה (Chuang Tzu), היה פילוסוף סיני משפיע שחי סביב המאה ה-4 לפנה"ס במהלך תקופת המדינות הלוחמות, תקופה המקבילה לשיא הפילוסופיה הסינית, תקופת מאה האסכולות של המחשבה. הוא נחשב למי שכתב – בחלקו או במלואו – יצירה הידועה בשמו, ה'ג'ואנג-דזה' (Zhuangzi), שהיא אחד הטקסטים המכוננים של הטאואיזם. חיים הדיווח היחיד על חייו של ג'ואנג-דזה הוא תיאור קצר בפרק 63 של 'רשומות ההיסטוריון' מאת סְה-מָה צְ'ייֵן (Sima Qian), ונראה כי רוב המידע הכלול בו נלקח פשוט מאנקדוטות בתוך ה'ג'ואנג-דזה' עצמו.
בביוגרפיה של סְה-מָה, הוא מתואר כפקיד זוטר מהעיירה מֶנג (Meng) שבמחוז אנהוי (Anhui) המודרני במדינת סונג (Song), שחי בזמנם של המלך חְווי (King Hui) ממדינת לְיָאנְג והמלך שׂוּאָן (King Xuan) ממדינת צ'י בסוף המאה ה-4 לפנה"ס. סְה-מָה צְ'ייֵן כותב: צ'ואנג-דזה הכיר היטב את כל הספרות של זמנו, אך העדיף את השקפותיו של לָאו-דזה (Lao-Tze); ודירג את עצמו בין תלמידיו, כך שחלק ניכר מעשרות אלפי הסימנים הכלולים בכתביו שפורסמו מוקדשים לאיורים מטפוריים של תורת לָאו. הוא יצר את 'הדייג הזקן', 'השודד צ'י', ו'פתיחת התיקים', כדי לסאטר ולחשוף את תלמידי קונפוציוס, ולהציג בבירור את רגשותיו של לָאו. שמות ודמויות כמו 'וֵיי-לֵיי שׂוּ' ו'קְהאנְג-סאנְג דזה' הם פיקטיביים, והקטעים שבהם הם מופיעים אינם מובנים כתיאורים של אירועים אמיתיים.
קריירה פוליטית ודחיית משרה
אך צ'ואנג היה סופר מעורר הערצה ומחבר מיומן, ובאמצעות הדוגמאות והתיאורים האמיתיים שלו הכה וחשף את המואיסטים והמלומדים. המלומדים המוכשרים ביותר של ימיו לא יכלו להימלט מהסאטירה שלו או להשיב לה, בעוד הוא התיר לעצמו ליהנות מסגנונו הנוצץ והסוחף; וכך קרה שהאנשים הגדולים ביותר, אפילו מלכים ונסיכים, לא יכלו להשתמש בו למטרותיהם. המלך וֵיי (King Wei) ממדינת צ'וּ, ששמע על יכולתו של צ'ואנג צ'ואו, שלח שליחים עם מתנות גדולות כדי להביאו לחצרו, והבטיח גם שהוא ימנה אותו לשר הראשי שלו. צ'ואנג-דזה, לעומת זאת, רק צחק ואמר להם: "אלף אונקיות כסף הן רווח גדול עבורי; ולהיות אציל ושר בכיר זה מעמד מכובד ביותר. אבל האם לא ראיתם את שור הקורבן להקרבה בגבול?
הוא מואכל בזהירות במשך מספר שנים, ולבוש ברקמה עשירה כדי שיהיה ראוי להיכנס להיכל הגדול. כשהזמן מגיע לעשות זאת, הוא היה מעדיף להיות חזיר קטן, אך הוא אינו יכול להיות כזה. לכו משם במהירות, ואל תטנפו אותי בנוכחותכם. אני מעדיף להשתעשע וליהנות באמצע תעלה מטונפת מאשר להיות כפוף לחוקים ולהגבלות בחצר של ריבון. החלטתי לעולם לא לקחת משרה, אלא מעדיף את ההנאה מרצוני החופשי." תקפות קיומו הוטלה בספק על ידי ראסל קירקלנד (Russell Kirkland), שכותב: על פי תפיסות מודרניות של המסורת הסינית, הטקסט הידוע כ'צ'ואנג-דזה' היה יצירתו של הוגה 'טאואיסטי' מסין העתיקה בשם צ'ואנג צ'ואו/ג'ואנג ג'ואו. במציאות, זה לא היה כך כלל.
מחברות והיסטוריה טקסטואלית
ה'צ'ואנג-דזה' המוכר לנו כיום היה יצירתו של הוגה מהמאה ה-3 לספירה בשם גוֹאו שׂיאנְג (Kuo Hsiang). למרות שגוֹאו נקרא במשך זמן רב רק 'פרשן', הוא היה במציאות הרבה יותר מכך: הוא סידר את הטקסטים וערך את המהדורה הנוכחית בת 33 הפרקים. לגבי זהותו של האדם המקורי ששמו צ'ואנג צ'ואו/ג'ואנג-דזה, אין כל נתונים היסטוריים אמינים. עם זאת, הביוגרפיה של ג'ואנג-דזה מאת סְה-מָה צְ'ייֵן קודמת לגוֹאו שׂיאנְג במאות שנים. יתרה מכך, ה'האן שׁוּ' (Han Shu), המונגרפיה 'ייוונג'י' (Yiwenzhi) על הספרות, מפרטת טקסט בשם 'ג'ואנג-דזה', מה שמראה שטקסט עם כותרת זו היה קיים לא מאוחר מהמאה ה-1 לספירה, שוב קודם לגוֹאו שׂיאנְג במאות שנים. כתבים ג'ואנג-דזה נחשב באופן מסורתי כמחבר של לפחות חלק מהיצירה הנושאת את שמו, ה'ג'ואנג-דזה'.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מבנה ותוכן ה'ג'ואנג-דזה'
יצירה זו, בצורתה הנוכחית המורכבת מ-33 פרקים, מחולקת באופן מסורתי לשלושה חלקים: הראשון, הידוע כ"פרקים הפנימיים", מורכב משבעת הפרקים הראשונים; השני, הידוע כ"פרקים החיצוניים", מורכב מ-15 הפרקים הבאים; האחרון, הידוע כ"פרקים המעורבים", מורכב מ-11 הפרקים הנותרים. המשמעות של שלושת השמות הללו שנויה במחלוקת: על פי גוֹאו שׂיאנְג, ה"פרקים הפנימיים" נכתבו על ידי ג'ואנג-דזה, ה"פרקים החיצוניים" נכתבו על ידי תלמידיו, וה"פרקים המעורבים" על ידי ידיים אחרות; הפרשנות השנייה היא שהשמות מתייחסים למקור הכותרות של הפרקים – ה"פרקים הפנימיים" לוקחים את כותרותיהם מביטויים בתוך הפרק, ה"פרקים החיצוניים" מהמילים הפותחות של הפרקים, וה"פרקים המעורבים" מתערובת של שני מקורות אלו.
מחקר נוסף של הטקסט אינו מספק בחירה ברורה בין חלופות אלו. מצד אחד, כפי שמציין מרטין פאלמר (Martin Palmer) במבוא לתרגומו, שניים משלושת הפרקים שסְה-מָה צְ'ייֵן ציטט בביוגרפיה שלו על ג'ואנג-דזה מגיעים מ"הפרקים החיצוניים" והשלישי מ"הפרקים המעורבים". "אף אחד מאלה אינם מותרים כפרקי צ'ואנג-דזה אותנטיים על ידי טהרנים מסוימים, ובכל זאת הם נושמים את רוחו של צ'ואנג-דזה בדיוק כמו, למשל, 'קטע הפרפר' המפורסם של פרק 2." מצד שני, פרק 33 נחשב לעתים קרובות כפולשני, בהיותו סקירה של התנועות העיקריות במהלך "מאה האסכולות של המחשבה" עם דגש על הפילוסופיה של חְווי שׁי (Hui Shi). יתר על כן, א.ק.
ניתוח סגנוני וזרמים פילוסופיים
גרהאם (A.C. Graham) ומבקרים אחרים ערכו לטקסט ניתוח סגנוני וזיהו ארבעה זרמי מחשבה בספר: א) רעיונותיו של ג'ואנג-דזה או תלמידיו; ב) זרם מחשבה "פרימיטיביסטי" הדומה ללָאו-דזה בפרקים 8-10 ובמחצית הראשונה של פרק 11; ג) זרם המיוצג מאוד בפרקים 28-31 המיוחס לפילוסופיה של יאנְג צ'וּ (Yang Chu); וד) זרם רביעי שעשוי להיות קשור לאסכולה הפילוסופית של חְוואנְג-לָאו (Huang-Lao). ברוח זו, מרטין פאלמר כתב ש"ניסיון לקרוא את צ'ואנג-דזה ברצף הוא טעות. הטקסט הוא אוסף, לא טיעון מתפתח." ג'ואנג-דזה היה ידוע במשחקי המילים המבריקים שלו ובשימוש במשלים כדי להעביר מסרים. הביקורת שלו על החברה הקונפוציאנית ועל דמויות היסטוריות היא הומוריסטית ולעתים אירונית. השפעה ג'ואנג-דזה השפיע על המחשבה הרבה מעבר למזרח אסיה.
מורשת והשפעה
הפילוסוף הגרמני מרטין בובר (Martin Buber) תרגם את כתביו בשנת 1910. בשנת 1930, מרטין היידגר (Martin Heidegger) ביקש את תרגומו של בובר ל'ג'ואנג-דזה' לאחר נאום ברמן שלו "על מהות האמת". כדי להסביר את הפילוסופיה שלו, היידגר קרא מפרק 17, שבו ג'ואנג-דזה אומר להוגה חְווי שׁי: "האם אתה רואה איך הדגים עולים אל פני השטח ושוחים מסביב כאוות נפשם?
זה מה שהדגים באמת נהנים ממנו." "אתה לא דג," השיב חְווי דזה, "אז איך אתה יכול לומר שאתה יודע ממה דגים באמת נהנים?" ג'ואנג-דזה אמר: "אתה לא אני, אז איך אתה יכול לדעת שאני לא יודע ממה דגים נהנים." היסטוריון הרעיונות דאג הרביורנסרוד (Dag Herbjørnsrud) מסכם: "לכן עשוי להיות קשה לומר היכן מסתיימות הפילוסופיות של לָאו-דזה וג'ואנג-דזה והיכן מתחילה המחשבה הגרמנית המשפיעה ביותר של המאה העשרים". בתחילת הסרט 'מטריקס' (08:59), הדמות הראשית ניאו (Neo) שואלת את אורחיו אם הייתה להם הרגשה שבה הם לא היו בטוחים אם הם ערים או חולמים. זהו אזכור ל"חלום הפרפר" של ג'ואנג-דזה: "כעת איני יודע אם הייתי אז אדם שחולם שהוא פרפר, או אם אני כעת פרפר, החולם שהוא אדם." אבולוציה ביולוגית באחד הקטעים בכתביו, ג'ואנג-דזה תיאר את שינוי המינים.
תפיסות על טרנספורמציה ואבולוציה
ב'כל כתבי צ'ואנג-דזה', בתרגומו של ברטון ווטסון (Burton Watson), נאמר כי: לזרעי הדברים יש פעולות מסתוריות. במים הם הופכים ל'גפן שבורה', על שולי המים הם הופכים ל'גלימת צפרדע'. אם הם נובטים על המדרונות הם הופכים ל'נעלי גבעה'. אם 'נעלי גבעה' מקבלות אדמה עשירה, הן הופכות ל'רגלי עורב'. השורשים של 'רגלי עורב' הופכים לרימות והעלים שלהם הופכים לפרפרים. בטרם חלף זמן רב הפרפרים עוברים טרנספורמציה והופכים לחרקים החיים מתחת לתנור; הם נראים כמו נחשים ושמם הוא צ'וּ-טוֹ. לאחר אלף ימים, חרקי הצ'וּ-טוֹ הופכים לציפורים הנקראות 'עצמות שארית מיובשות'. הרוק של 'עצמות שארית מיובשות' הופך לחרקי סוּ-מי וחרקי הסוּ-מי הופכים ל'אוכלי חומץ'. חרקי אִי-לוֹ נולדים מ'אוכלי חומץ', וחרקי חְוואנְג-שׂוּאָנְג מחרקי צ'יוּ-יוּ.
חרקי צ'יוּ-יוּ נולדים מחרקי מוֹאוּ-רוּי וחרקי מוֹאוּ-רוּי נולדים מרימות ריקבון ורימות ריקבון נולדים מ'חתן הכבשים'. 'חתן הכבשים' מזדווג עם במבוק שלא נבט זמן רב ומייצר צמחי 'שלום ירוק'. צמחי 'שלום ירוק' מייצרים נמרים ונמרים מייצרים סוסים וסוסים מייצרים בני אדם. בני אדם בסופו של דבר חוזרים שוב לפעולות המסתוריות. כך כל היצורים יוצאים מהפעולות המסתוריות וחוזרים אליהן שוב. הפילוסוף והמסאי הסיני של המאה ה-20 הוּ שׁי (Hu Shih) החשיב את ג'ואנג-דזה כמבשר סיני של האבולוציה.