חייו המוקדמים והקריירה הצבאית
"שום דבר שנכפה אינו יפה". קסנופון מאתונה היה מנהיג צבאי, פילוסוף והיסטוריון שנולד באתונה. קסנופון נבחר למפקד בקרב שכירי החרב היוונים שכונו "עשרת האלפים" בגיל 30. כפי שכתב ההיסטוריון הצבאי תיאודור איירו מולט דודג', "המאות שחלפו מאז לא הגו דבר שיעלה על גאוניותו של לוחם זה". קסנופון קבע תקדימים לפעולות לוגיסטיות רבות, והיה מהראשונים להשתמש בתמרוני איגוף ובהטעיות. ה"אנאבסיס" (Anabasis) של קסנופון מתאר את הרפתקאותיו של קסנופון ועשרת האלפים בשירותו של כורש הצעיר, מסע המלחמה הכושל של כורש לתבוע את כס המלכות הפרסי מארתחששתא השני, ואת נסיגת שכירי החרב היוונים לאחר מותו של כורש בקרב קונקסא.
כתלמיד וכחבר של סוקרטס, קסנופון כתב מספר דיאלוגים סוקרטיים – "סימפוזיון", "אוייקונומיקוס" (Oeconomicus), "היירון" (Hiero); מחווה לסוקרטס – "זכרונות" (Memorabilia); ותיאור משפטו של הפילוסוף בשנת 399 לפנה"ס – "האפולוגיה של סוקרטס בפני המושבעים". קסנופון ידוע בעיקר בזכות עבודותיו ההיסטוריות. ה"הלניקה" (Hellenica) ממשיכה ישירות מהמשפט האחרון של "תולדות המלחמה הפלופונסית" מאת תוקידידס, ומכסה את שבע השנים האחרונות של המלחמה הפלופונסית (431–404 לפנה"ס) וארבעים ושתיים השנים שלאחר מכן (404 לפנה"ס – 362 לפנה"ס), ומסתיימת בקרב מנטיניאה השני. למרות שנולד כאזרח אתונאי, קסנופון זוהה עם ספרטה, היריבה המסורתית של אתונה. ניסיונו כשכיר חרב וכמנהיג צבאי, שירות תחת מפקדים ספרטנים באיוניה, אסיה הקטנה, פרס ובמקומות אחרים, גלותו מאתונה וידידותו עם המלך אגסילאוס השני חיבבו את קסנופון על הספרטנים.
חלק גדול ממה שידוע כיום על החברה הספרטנית מגיע מכתביו של קסנופון – הביוגרפיה המלכותית של המלך הספרטני אגסילאוס ו"חוקת הלקדמונים". עבודותיו של קסנופון משתרעות על פני ז'אנרים רבים ונכתבו ביוונית אטית פשוטה, ולכן שימשו לעיתים קרובות בתרגילי תרגום עבור סטודנטים בני זמננו של השפה היוונית העתיקה. ב"חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים", ציין דיוגנס לארטיוס כי קסנופון היה ידוע כ"מוזה האטית" בשל מתיקות לשונו (2.6). חיים: שנים ראשונות: קסנופון נולד בסביבות שנת 430 לפנה"ס, ברובע ארכיה שבאתונה. אביו של קסנופון, גרילוס, היה חבר במשפחה עשירה מהמעמד האריסטוקרטי. תיאורים מפורטים של אירועים ב"הלניקה" מציעים שקסנופון חזה באופן אישי בשובו של אלקיביאדס בשנת 407 לפנה"ס, משפט הגנרלים בשנת 406 לפנה"ס, והפלת שלושים הטיראנים בשנת 403 לפנה"ס.
משלחת כורש הצעיר
תיאור מפורט של חייו של קסנופון מתחיל בשנת 401 לפנה"ס. לאחר שהוזמן באופן אישי על ידי פרוקסנוס מביאוטיה (אנאבסיס 3.1.9), אחד הקפטנים בצבא השכירים של כורש, הפליג קסנופון לאפסוס כדי לפגוש את כורש הצעיר ולהשתתף במסע הצבאי של כורש נגד טיספרנס, הסטראפ הפרסי של איוניה. קסנופון מתאר את חייו בשנים 401 ו-400 לפנה"ס בספר הזיכרונות "אנאבסיס". "אנאבסיס": ה"אנאבסיס" הוא סיפור על האופן שבו "קסנופון מעורר את היוונים המיואשים לפעולה ומוביל אותם במסעם הארוך הביתה; והנרטיב של הצלחותיו הקנה לו הערצה ראויה לציון אם כי לא אחידה במשך למעלה מאלפיים שנה". משלחת כורש הצעיר: ה"אנאבסיס" של קסנופון, שנכתב שנים לאחר האירועים שהוא מתאר (ביוונית: ἀνάבסיס, מילולית "עליה"), הוא התיעוד שלו למסע של כורש ולמסעם של שכירי החרב היוונים הביתה.
קסנופון כותב כי שאל את סוקרטס לעצתו האם ללכת עם כורש, וכי סוקרטס הפנה אותו לפיתיה שקיבלה השראה אלוהית. שאלתו של קסנופון לאורקל, לעומת זאת, לא הייתה האם לקבל את הזמנתו של כורש או לא, אלא "לאיזה מהאלים עליו להתפלל ולהקריב קורבן, כדי שיוכל להשלים בצורה הטובה ביותר את מסעו המתוכנן ולחזור בבטחה, עם מזל טוב". האורקל ענה על שאלתו ואמר לו לאילו אלים להתפלל ולהקריב קורבנות. כאשר חזר קסנופון לאתונה וסיפר לסוקרטס על עצת האורקל, סוקרטס נזף בו על ששאל שאלה כל כך לא כנה (אנאבסיס 3.1.5–7). מפת המסלול של קסנופון ועשרת האלפים (קו אדום) באימפריה האחמנית. הסטראפיה של כורש הצעיר מסומנת בירוק.
באמתלה של לחימה בטיספרנס, הסטראפ הפרסי של איוניה, הקים כורש צבא עצום המורכב מחיילים פרסים ילידים, אך גם ממספר גדול של יוונים. לפני היציאה למלחמה נגד ארתחששתא, טען כורש כי האויב הוא הפיסידים, ולכן היוונים לא היו מודעים לכך שהם עומדים להילחם נגד הצבא הגדול יותר של המלך ארתחששתא השני (אנאבסיס 1.1.8–11). בטרסוס נודע לחיילים על תוכניותיו של כורש להדיח את המלך, וכתוצאה מכך סירבו להמשיך (אנאבסיס 1.3.1). עם זאת, קליארכוס, גנרל ספרטני, שכנע את היוונים להמשיך במשלחת. צבא כורש פגש את צבא ארתחששתא השני בקרב קונקסא. למרות לחימה יעילה של היוונים, כורש נהרג בקרב (אנאבסיס 1.8.27–1.9.1).
נסיגת עשרת האלפים
זמן קצר לאחר מכן, קליארכוס הוזמן בבוגדנות על ידי טיספרנס למשתה, שם, לצד ארבעה גנרלים אחרים וקפטנים רבים, כולל חברו של קסנופון, פרוקסנוס, הוא נלכד והוצא להורג (אנאבסיס 2.5.31–32). השיבה: שכירי החרב, המכונים "עשרת האלפים", מצאו עצמם ללא הנהגה הרחק מהים, עמוק בשטח עוין ליד לב מסופוטמיה, כשהם צריכים להתמודד עם אוכלוסייה עוינת וצבאות. הם בחרו מנהיגים חדשים, כולל קסנופון עצמו. דודג' אומר על הפיקוד של קסנופון: "קסנופון הוא האב של שיטת הנסיגה, הממציא של כל מה שקשור למדע הלחימה של המשמר העורפי. הוא צמצם את ניהולה לשיטה מושלמת. יותר מקוריות בטקטיקה הגיעה מהאנאבסיס מאשר מכל תריסר ספרים אחרים.
כל שיטת מלחמה מסתכלת על זה כמקור כשמדובר בתנועות אחוריות, כפי שהיא מסתכלת על אלכסנדר כמודל של התקדמות חסרת התנגדות ואינטליגנטית. הצורך עבור קסנופון היה באמת אם ההמצאה, אך המאות שחלפו מאז לא הגו דבר שיעלה על גאוניותו של לוחם זה. אף גנרל לא החזיק מעולם בנחיתות מוסרית גדולה יותר על אנשיו. איש מעולם לא עבד למען ביטחון חייליו בלהט רב יותר או בתוצאה טובה יותר". קסנופון ואנשיו נאלצו בתחילה להתמודד עם מטחי חיצים של כוח קטן של פרשים פרסים מציקים. בכל יום, הפרשים הללו, שלא מצאו התנגדות מצד עשרת האלפים, התקרבו בזהירות רבה יותר ויותר. לילה אחד, הקים קסנופון גוף של קשתים ופרשים קלים.
כאשר הגיעו הפרשים הפרסים למחרת, כשהם יורים ממרחק של מטרים ספורים, שחרר קסנופון בפתאומיות את הפרשים החדשים שלו במתקפת הלם, ריסק את האויב ההמום והמבולבל, הרג רבים והניס את היתר. טיספרנס רדף אחרי קסנופון עם כוח עצום, וכאשר הגיעו היוונים לנהר הזב הגדול הרחב והעמוק, נראה שהם מוקפים. עם זאת, קסנופון הגה במהירות תוכנית: כל העיזים, הפרות, הכבשים והחמורים נשחטו וגופותיהם מולאו בחציר, הונחו לרוחב הנהר ונתפרו, וכוסו באדמה כדי שלא יהיו חלקלקים. זה יצר גשר שעליו הוביל קסנופון את אנשיו לפני שהפרסים יכלו להגיע אליהם. העובדה שקסנופון הצליח לרכוש את האמצעים להאכיל את כוחו בלב אימפריה עצומה עם אוכלוסייה עוינת הייתה מדהימה.
דודג' מציין: "בנסיגה זו הוצגו גם לראשונה האמצעים ההכרחיים, אם כי האכזריים, לעצירת אויב רודף על ידי הרס שיטתי של הארץ שבה עברו והשמדת כפריה כדי למנוע ממנו מזון ומחסה. וקסנופון הוא יתרה מכך הראשון שביסס בעורף הפלנקס עתודה שממנה יכול היה להזין לפי רצונו חלקים חלשים בקו שלו. זה היה מושג ראשון מעולה". קסנופון מוביל את עשרת האלפים שלו דרך פרס אל הים השחור. איור מהמאה ה-19. עשרת האלפים עשו בסופו של דבר את דרכם לארץ הקרדוקים, שבט פראי המאכלס את הרי טורקיה המודרנית של דרום-מזרח. הקרדוקים היו "גזע עז ואוהב מלחמה, שמעולם לא נכבש.
פעם אחת שלח המלך הגדול לארצם צבא של 120,000 איש כדי להכניעם, אך מכל אותו צבא גדול, איש לא ראה שוב את ביתו". עשרת האלפים עשו את דרכם פנימה ונורו באבנים ובחיצים במשך מספר ימים לפני שהגיעו למעבר שבו ישב הצבא הקרדוקי העיקרי. בקרב במעבר הקרדוקי, קסנופון גרם ל-8,000 חיילים להטעות את הצבא הזה והצעיד את 2,000 הנותרים למעבר שנחשף על ידי אסיר תחת כיסוי של סופת גשמים, ו"לאחר שעשו את דרכם לעורף המעבר הראשי, באור יום, תחת כיסוי של ערפל הבוקר, הם דחפו באומץ פנימה אל הקרדוקים המופתעים. תרועת החצוצרות הרבות שלהם הודיעה על מעקפם המוצלח לקסנופון, וכן הוסיפה לבלבול האויב.
הצבא הראשי הצטרף מיד להתקפה מצד העמק, והקרדוקים גורשו ממעוזם". לאחר לחימה הררית קשה שבה הפגין קסנופון את הרוגע והסבלנות הנדרשים למצב, עשו היוונים את דרכם למרגלות הצפוניים של ההרים בנהר סנטריטס, רק כדי לגלות כוח פרסי גדול החוסם את הנתיב צפונה. כשהקרדוקים נעים לעבר עורף היוונים, קסנופון שוב עמד בפני איום של השמדה מוחלטת בקרב. סייריו של קסנופון מצאו במהירות מעבר אחר, אך הפרסים נעו וחסמו גם אותו. קסנופון שלח כוח קטן חזרה לעבר המעבר השני, מה שגרם לפרסים החרדים לנתק חלק גדול מכוחם במקביל. קסנופון הסתער וריסק לחלוטין את הכוח במעבר שלו, בעוד הכוח היווני ביצע צעידה כפויה לראש גשר זה.
זו הייתה אחת ההתקפות הראשונות בעומק שבוצעו אי פעם, 23 שנים לאחר דליום ו-30 שנה לפני השימוש המפורסם יותר של אפמינונדס בלקטרה. החורף הגיע בינתיים כשהיוונים צעדו דרך ארמניה "חסרי בגדים מתאימים למזג אוויר כזה לחלוטין", מה שגרם ליותר נפגעים ממה שסבלו במהלך מארב מיומן של כוח סטראפ מקומי ואיגוף של כוח אחר בתקופה זו. בתקופה שבה היוונים היו זקוקים נואשות למזון, הם החליטו לתקוף טירה מעץ שהיה ידוע כי היו בה מחסנים. הטירה, לעומת זאת, הייתה מוצבת על גבעה מוקפת ביער.
קסנופון הורה לקבוצות קטנות מאנשיו להופיע בדרך הגבעה, וכאשר המגינים ירו, חייל אחד היה קופץ לתוך העצים, והוא "עשה זאת לעיתים כה קרובות עד שלבסוף הייתה ערימת אבנים קטנה מונחת לפניו, אך הוא עצמו לא נפגע". אז, "האנשים האחרים הלכו בעקבותיו, והפכו את זה למעין משחק, נהנים מהתחושה, הנעימה גם לזקנים וגם לצעירים, של חיזור אחר סכנה לרגע, ואז בריחה מהירה. כשהאבנים כמעט אזלו, החיילים התחרו זה בזה על החלק החשוף של הדרך", כבשו את המבצר, שעם רוב חיל המצב מנוטרל כעת, בקושי הציב התנגדות. ה"אנאבסיס" של קסנופון. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו אנשיו של קסנופון לטרפזוס שעל חוף הים השחור (אנאבסיס 4.8.22).
לפני עזיבתם, היוונים כרתו ברית עם המקומיים ונלחמו בקרב אחרון נגד הקולכים, ואסלים של הפרסים, בארץ הררית. קסנופון הורה לאנשיו לפרוס את הקו דק ביותר כדי לחפוף את האויב, תוך שמירה על עתודה חזקה. הקולכים, כשראו שהם מאוגפים, פיצלו את צבאם כדי לבדוק את הפריסה היוונית, ופתחו פער בקו שלהם שדרכו מיהר קסנופון עם העתודות שלו, וגרף ניצחון יווני מבריק. לאחר מכן הם עשו את דרכם מערבה חזרה לשטח יווני דרך כריסופוליס (אנאבסיס 6.3.16). ברגע שהגיעו לשם, הם עזרו לסותס השני להפוך למלך תראקיה, לפני שגויסו לצבאו של הגנרל הספרטני תימברון, שקסנופון מתייחס אליו כתיברון. הספרטנים היו במלחמה עם טיספרנס ופרנבזוס השני, סטראפים פרסים באנטוליה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים לאחר האנאבסיס
מלא בשפע של מקוריות וגאונות טקטית, ניהול הנסיגה על ידי קסנופון גרם לדודג' לכנות את האביר האתונאי לגנרל הגדול ביותר שקדם לאלכסנדר הגדול. חיים לאחר ה"אנאבסיס": ה"אנאבסיס" של קסנופון מסתיים בשנת 399 לפנה"ס בעיר פרגמון עם הגעתו של המפקד הספרטני תימברון. הקמפיין של תימברון מתואר ב"הלניקה". רמת הפירוט שבה מתאר קסנופון את הקמפיין של תימברון ב"הלניקה" מציעה ידע ממקור ראשון. לאחר כיבוש טאותראניה והליסארנה, היוונים בראשות תימברון מטילים מצור על לריסה. לאחר שנכשלו בכיבוש לריסה, נסוגו היוונים לקאריה. כתוצאה מהמצור הכושל על לריסה, האפורים של ספרטה מדיחים את תימברון ושולחים את דרקילידס להוביל את הצבא היווני. לאחר שעמד בפני בית המשפט בספרטה, תימברון מוגלה. קסנופון מתאר את דרקילידס כמפקד מנוסה משמעותית מתימברון.
בראשות דרקילידס, קסנופון והצבא היווני צועדים לאאוליס וכובשים תשע ערים ב-8 ימים, כולל לריסה, המקסיטוס וקולונאי. הפרסים ניהלו משא ומתן על הפסקת אש זמנית והצבא היווני פרש למחנה חורף בביזנטיון. בשנת 398 לפנה"ס, קסנופון היה ככל הנראה חלק מהכוח היווני שכבש את העיר למפסקוס. גם בשנת 398, האפורים הספרטנים ניקו רשמית את עשרת האלפים מכל עוול קודם (עשרת האלפים היו ככל הנראה חלק מחקירת כישלונו של תימברון בלריסה) ושילבו את עשרת האלפים באופן מלא בצבאו של דרקילידס. ה"הלניקה" מזכירה את תגובת המפקד של עשרת האלפים, ככל הנראה קסנופון: "אבל אנשי לאקדמון, אנחנו אותם אנשים כעת כפי שהיינו בשנה שעברה; אבל המפקד עכשיו הוא אדם אחד, ובעבר היה אחר.
לכן אתם מסוגלים מיד לשפוט בעצמכם את הסיבה לכך שאיננו אשמים כעת, למרות שהיינו אז". קסנופון, מוזיאון אפרודיסיאס. הפסקת האש בין היוונים לפרסים הייתה שברירית ובשנת 397 לפנה"ס כוחו של דרקילידס התאים לכוחם של טיספרנס ופרנבזוס ליד אפסוס, אך לא עסק בקרב. הצבא הפרסי נסוג לטראלס והיוונים ללאוקופריס. דרקילידס הציע את התנאים החדשים להפסקת האש לטיספרנס ופרנבזוס ושלושת הצדדים הגישו את הצעת הפסקת האש לספרטה ולמלך הפרסי לאשרור. לפי הצעתו של דרקילידס, הפרסים נוטשים את תביעותיהם לערים יווניות עצמאיות באיוניה והספרטנים מושכים את הצבא ומשאירים מושלים ספרטנים בערים היווניות. בשנת 396 לפנה"ס, מלך ספרטה החדש, אגסילאוס, מגיע לאפסוס ולוקח את הפיקוד על הצבא מדרקילידס.
קסנופון ואגסילאוס נפגשים ככל הנראה בפעם הראשונה וקסנופון מצטרף למסעו של אגסילאוס למען עצמאות יוון האיונית בשנים 396-394. בשנת 394 לפנה"ס, צבא אגסילאוס חוזר ליוון בנתיב הפלישה הפרסית שמונים שנה קודם לכן ונלחם בקרב קורונאה. אתונה מגרשת את קסנופון על לחימה בצד הספרטני. קסנופון כנראה עקב אחרי צעדתו של אגסילאוס לספרטה בשנת 394 לפנה"ס וסיים את מסעו הצבאי לאחר שבע שנים. קסנופון קיבל אחוזה בסקילוס שבה בילה את עשרים ושלוש השנים הבאות. בשנת 371 לפנה"ס, לאחר קרב לקטרה, הטירונים החרימו את אחוזתו של קסנופון וקסנופון עבר לקורינתוס. קסנופון חי בקורינתוס עד מותו בשנת 354 לפנה"ס. הפוליטיקה של קסנופון: קסנופון זוהה זמן רב עם האופוזיציה לדמוקרטיה האתונאית של זמנו, שבה ראה את החסרונות ואת התבוסה הסופית לכוח האוליגרכי הספרטני.
פילוסופיה פוליטית והקירופדיה
למרות שקסנופון נראה כמעדיף אוליגרכיה, או לפחות אריסטוקרטיה, במיוחד לאור הקשרים שלו עם ספרטה, אף אחת מעבודותיו אינה שמה דגש עיקרי על תקיפת הדמוקרטיה. אך יש בהחלט כמה לעג או ביקורת פה ושם, למשל ב"אנאבסיס", כאשר דיונים מאוימים על ידי קריאות "לזרוק אבנים" אם דובר אומר משהו שאחרים אינם מסכימים איתו. או בדיאלוג בין המפקד הספרטני לקסנופון עצמו (ספר IV, פרק 6, שורה 16) כאשר הספרטני אומר: "גם אני שומע שאתם האתונאים פיקחים בגניבת כספי ציבור, וזה אפילו שהסכנה היא קיצונית לגנב; ואכן הטובים שבהם עושים זאת הכי הרבה, אם אכן הטובים שביניכם הם אלו הנחשבים ראויים לשלוט". כמה חוקרים מרחיקים לכת ואומרים שדעותיו תואמות את אלו של הדמוקרטיה בזמנו.
עם זאת, עבודות מסוימות של קסנופון, ובפרט ה"קירופדיה" (Cyropaedia), נראות כמציגות את הפוליטיקה האוליגרכית שלו. סיפורת היסטורית זו משמשת פורום לקסנופון להציג בעדינות את נטיותיו הפוליטיות. קירופדיה: יחסים בין מדיים לפרסים בקירופדיה: קסנופון כתב את הקירופדיה כדי להתוות את הפילוסופיה הפוליטית והמוסרית שלו. הוא עשה זאת על ידי הענקת גרסה בדיונית לילדותו של כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית הראשונה, עם התכונות של מה שקסנופון החשיב כשליט האידיאלי. היסטוריונים שאלו האם הדיוקן של קסנופון על כורש היה מדויק או אם קסנופון הטמיע בכורש אירועים מחייו של קסנופון עצמו. הקונצנזוס הוא שהקריירה של כורש מתוארת בצורה הטובה ביותר ב"היסטוריות" של הרודוטוס.
אך סטיבן הירש כותב: "עם זאת, ישנם מקרים שבהם ניתן לאשר מעדויות מזרחיות שקסנופון צודק במקום שבו הרודוטוס טועה או חסר מידע. מקרה לדוגמה נוגע לשושלת של כורש". הרודוטוס סותר את קסנופון במספר נקודות אחרות, בעיקר בנושא יחסיו של כורש עם הממלכה המדית. הרודוטוס אומר שכורש הוביל מרד נגד סבו מצד אמו, אסטיאגס מלך מדי, והביס אותו, ולאחר מכן השאיר באופן לא סביר את אסטיאגס בחצרו לשארית חייו ("היסטוריות" 1.130). המדים היו אפוא "כפופים לשעבוד" (1.130) והפכו ל"עבדים" (1.129) לפרסים 20 שנה לפני כיבוש בבל בשנת 539 לפנה"ס. הקירופדיה מספרת במקום זאת שאסטיאגס מת וירש אותו בנו קיאקסרס השני, דודו מצד אמו של כורש (1.5.2).
במסע המלחמה הראשוני נגד הלידים, הבבלים ובני בריתם, המדים הובלו על ידי קיאקסרס והפרסים על ידי כורש, שהיה נסיך הכתר של הפרסים, שכן אביו עדיין היה בחיים (4.5.17). קסנופון מספר כי בתקופה זו היו המדים החזקות בממלכות שהתנגדו לבבלים (1.5.2). יש הדים לאמירה זו, המאמתים את קסנופון וסותרים את הרודוטוס, באסטלת חרן, מסמך מחצרו של נבונאיד. בערך לשנה ה-14 או ה-15 למלכותו (542-540 לפנה"ס), נבונאיד מדבר על אויביו כמלכי מצרים, המדים והערבים. אין אזכור לפרסים, אם כי לפי הרודוטוס והקונצנזוס הנוכחי המדים הפכו ל"עבדים" של הפרסים כמה שנים קודם לכן.
לא נראה שנבונאיד יוטעה לחלוטין לגבי מי היו אויביו, או מי באמת שלט על המדים והפרסים רק שנה עד שלוש שנים לפני שממלכתו נפלה בידי צבאותיהם. הקירופדיה של קסנופון. ראיות ארכיאולוגיות אחרות התומכות בתמונתו של קסנופון על קונפדרציה של מדים ופרסים, ולא בשעבוד המדים על ידי הפרסים, מגיעות מתבליטי הבסיס במדרגות בפרספוליס. אלו אינם מראים הבדל בדרג רשמי או בסטטוס בין האצולה הפרסית למדית.
אף על פי שאולמסטד הלך בעקבות דעת הרוב שכורש שיעבד את המדים, הוא כתב בכל זאת: "המדים כובדו במידה שווה לפרסים; הם הועסקו במשרות בכירות ונבחרו להוביל צבאות פרסיים". רשימה נרחבת יותר של שיקולים הקשורים לאמינות התמונה של הקירופדיה על היחסים בין המדים לפרסים נמצאת בדף הקירופדיה. גם הרודוטוס (1.123, 214) וגם קסנופון (1.5.1, 2, 4; 8.5.20) מציגים את כורש כבן 40 לערך כשכוחותיו כבשו את בבל. בדברי ימי נבונאיד, יש אזכור למותה של אשת המלך (השם לא ניתן) בתוך חודש לאחר כיבוש בבל.
הועלתה השערה שזו הייתה אשתו הראשונה של כורש, מה שמעניק אמינות להצהרת הקירופדיה (8.5.19) שקיאקסרס השני נתן את בתו לאישה לכורש זמן קצר אך לא מיד לאחר נפילת העיר, עם ממלכת מדי כנדוניה שלה. כשקיאקסרס מת כשנתיים לאחר מכן, הממלכה המדית עברה בשלום לכורש, כך שזו תהיה ההתחלה האמיתית של האימפריה המדי-פרסית תחת מונרך אחד בלבד. פרסים כקנטאורים: הקירופדיה ככלל מרעיפה שבחים רבים על הקיסר הפרסי הראשון, כורש הגדול, בשל סגולותיו ויכולת המנהיגות שלו, ובזכות גדולתו התגבשה האימפריה הפרסית. לפיכך, ספר זה נקרא בדרך כלל כחיבור חיובי על כורש.
עם זאת, בעקבות ליאו שטראוס, דייוויד ג'ונסון מציע שיש רובד עדין אך חזק בספר שבו קסנופון מעביר ביקורת לא רק על הפרסים אלא גם על הספרטנים והאתונאים. בסעיף 4.3 לקירופדיה, כורש מבהיר את רצונו להקים פרשים. הוא מרחיק לכת עד כדי לומר שהוא רוצה שאף פרסי "קאלו-קגאתוס" ("אדם אציל וטוב", מילולית, או פשוט "אציל") לא ייראה לעולם ברגל אלא תמיד על סוס, עד כדי כך שהפרסים עשויים להיראות כקנטאורים (4.3.22–23). קנטאורים נחשבו לעיתים קרובות כיצורים בעלי מוניטין רע, מה שהופך אפילו את יועציו של כורש לזהירים מהתיוג. השר שלו כריסאנטס מעריץ את הקנטאורים על טבעם הכפול, אך גם מזהיר שהטבע הכפול אינו מאפשר לקנטאורים ליהנות במלואו או לפעול כאחד מהיבטיהם במלואו (4.3.19–20).
תבליטי בסיס של חיילים פרסים יחד עם חיילים מדיים נפוצים בפרספוליס. אלו עם הכובעים המעוגלים הם מדיים. בתיוג הפרסים כקנטאורים דרך פיו של כורש, קסנופון משחק על הפרדיגמה התעמולתית הפופולרית שלאחר המלחמות הפרסיות של שימוש בדימויים מיתולוגיים כדי לייצג את הסכסוך היווני-פרסי. דוגמאות לכך כוללות את חתונת הלפיתים, גיגנטומכיה, מלחמת טרויה, והאמזונומכיה על אפריז הפרתנון. ג'ונסון קורא עוד יותר לעומק לתוך תווית הקנטאור. הוא מאמין שהדיכוטומיה הלא יציבה של אדם וסוס שנמצאת בקנטאור מעידה על הברית הלא יציבה והלא טבעית של פרסי ומדי שנוסחה על ידי כורש. החוסן והצניעות הפרסית משולבים עם הנהנתנות של המדים, שתי תכונות שאינן יכולות להתקיים יחד.
הוא מצטט את הנסיגה של הפרסים מיד לאחר מותו של כורש כתוצאה מחוסר יציבות זה, איחוד שהתאפשר רק בזכות דמותו ללא רבב של כורש. בניתוח נוסף של מודל הקנטאור, כורש משול לקנטאור כמו כיירון, דוגמה אצילית מגזע לא אצילי. לפיכך, כל הפרדיגמה הזו נראית כעקיצה לפרסים וכאינדיקציה לטעמו הכללי של קסנופון כלפי הפרסים. נגד אימפריה/מונרכיה: כוחו של כורש בהחזקת האימפריה יחד ראוי לשבח על פי קסנופון. עם זאת, האימפריה החלה להתדרדר עם מותו של כורש. בדוגמה זו ביקש קסנופון להראות שאימפריות חסרות יציבות ויכולות להישמר רק על ידי אדם בעל כושר יוצא דופן, כגון כורש. כורש עבר אידיאליזציה רבה בנרטיב. קסנופון מציג את כורש כאדם נעלה וממוזג.
זה לא אומר שהוא לא היה שליט טוב, אך הוא מתואר כסוריאליסטי ולא כפוף לחולשות של אנשים אחרים. על ידי הצגת כך שרק מישהו שכמעט מעבר לאנושי יכול היה לבצע מפעל כזה כמו אימפריה, קסנופון מגנה בעקיפין תכנון אימפריאלי. לפיכך הוא גם משקף על מצב המציאות שלו בצורה עקיפה עוד יותר, תוך שימוש בדוגמה של הפרסים כדי לגנות את הניסיונות לאימפריה שנעשו על ידי אתונה וספרטה. למרות שזכה בחלקו בחוכמה שלאחר מעשה, לאחר שכתב את הקירופדיה לאחר נפילת אתונה במלחמה הפלופונסית, עבודה זו מבקרת את הניסיונות היווניים לאימפריה ו"מונרכיה", וגוזרת עליהם כישלון. נגד דמוקרטיה: קטע נוסף שג'ונסון מצטט כביקורת על מונרכיה ואימפריה נוגע לפיחות של ה"הומוטימוי" (homotīmoi). האופן שבו זה קורה נראה גם כעקיצה עדינה לדמוקרטיה.
ההומוטימוי היו משכילים מאוד וביסודיות ולכן הפכו לליבת החיילים כחיל רגלים כבד. כפי שהשם הומוטימוי "שווים", או "אותם כבודים", כלומר "עמיתים" מציע, הלהקה הקטנה שלהם (1000 כשכורש נלחם באשורים) חלקה שווה בשווה בשלל המלחמה. עם זאת, מול מספרים עצומים במסע נגד האשורים, כורש חימש את פשוטי העם בנשק דומה במקום בחימוש הטווח הקל הרגיל שלהם (קירופדיה 2.1.9). התפתח ויכוח כיצד יחולק השלל כעת, וכורש אכף מריטוקרטיה. הומוטימוי רבים מצאו זאת לא הוגן כי האימון הצבאי שלהם לא היה טוב יותר מפשוטי העם, רק השכלתם, ולחימה פנים אל פנים הייתה פחות עניין של מיומנות מאשר של כוח ואומץ.
כפי שג'ונסון טוען, קטע זה מגנה מריטוקרטיה אימפריאלית ושחיתות, שכן ההומוטימוי נאלצו כעת להחניף לקיסר עבור תפקידים וכיבודים; מנקודה זו הם נקראו "אנטימוי" (entīmoi), כבר לא בעלי "אותם כבודים" אלא נאלצים להיות "בפנים" כדי לקבל את הכבוד. מצד שני, הקטע נראה ביקורתי כלפי דמוקרטיה, או לפחות סימפתי לאריסטוקרטים בתוך דמוקרטיה, שכן האריסטוקרטיה/אוליגרכיה של ההומוטימוי פוחתת עם העצמת פשוטי העם (דמוס). למרות שאימפריה מופיעה במקרה זה, זוהי גם סדרת אירועים הקשורה לדמוקרטיה. דרך הביקורת הכפולה שלו על אימפריה ודמוקרטיה, קסנופון מתייחס בעדינות לתמיכתו באוליגרכיה. חוקת הספרטנים: הספרטנים לא כתבו דבר על עצמם, או אם כתבו, זה אבד. לכן, מה שאנו יודעים עליהם מגיע אך ורק מאנשים מבחוץ כגון קסנופון.
כתבים סוקרטיים ומורשת
זיקתו של קסנופון לספרטנים ברורה ב"חוקת הספרטנים", כמו גם נטייתו לאוליגרכיה. שורת הפתיחה קוראת: "עלה בדעתי יום אחד שספרטה, למרות היותה בין המדינות הדלילות ביותר באוכלוסייה, הייתה ללא ספק העיר החזקה והמפורסמת ביותר ביוון; ותהיתי איך זה יכול היה לקרות. אך כאשר שקלתי את מוסדות הספרטנים, לא תהיתי יותר". קסנופון ממשיך לתאר בפירוט את ההיבטים העיקריים של לקוניה, ומעביר לידינו את הניתוח המקיף ביותר שנותר על מוסדות ספרטה. "האוליגרך הזקן": חיבור קצר על "חוקת האתונאים" קיים שפעם נחשב כשל קסנופון, אך כנראה נכתב כשקסנופון היה בן חמש שנים בערך.
המחבר, המכונה לעיתים באנגלית ה"אוליגרך הזקן" או פסאודו-קסנופון, מתעב את הדמוקרטיה של אתונה ואת המעמדות העניים יותר, אך הוא טוען שמוסדות פריקלס מעוצבים היטב למטרותיהם המעוררות רחמים. למרות שהקסנופון האמיתי נראה כמעדיף אוליגרכיה על פני דמוקרטיה, אף אחת מעבודותיו אינה מגנה את הדמוקרטיה בלהט כה רב כמו "חוקת האתונאים". עם זאת, חיבור זה מבהיר שרגשות אנטי-דמוקרטיים היו קיימים באתונה בסוף המאה ה-5 לפנה"ס והוגברו רק לאחר שחסרונותיה נוצלו והתבררו במהלך המלחמה הפלופונסית. עבודות ודיאלוגים סוקרטיים: עבודותיו של קסנופון כוללות מבחר של דיאלוגים סוקרטיים; כתבים אלו נשמרו לחלוטין. למעט הדיאלוגים של אפלטון, הם הנציגים השורדים היחידים של ז'אנר הדיאלוג הסוקרטי.
עבודות אלו כוללות את ה"אפולוגיה", ה"זכרונות", ה"סימפוזיון" וה"אוייקונומיקוס" של קסנופון. ה"סימפוזיון" מתאר את דמותו של סוקרטס כשהוא וחבריו דנים בתכונה שהם מתגאים בה. אחת העלילות המרכזיות של ה"סימפוזיון" היא על סוג מערכת היחסים האוהבת – אצילה או נחותה – שאריסטוקרט עשיר יוכל ליצור עם נער צעיר שנכח במשתה לצד אביו שלו. ב"אוייקונומיקוס", סוקרטס מסביר כיצד לנהל משק בית. גם ה"אפולוגיה" וגם ה"זכרונות" מגנים על דמותו ותורתו של סוקרטס. הראשונה מתרחשת במהלך משפטו של סוקרטס, ומגנה למעשה על הפסדו ומותו של סוקרטס, בעוד האחרונה מסבירה את עקרונותיו המוסריים וכי הוא לא היה משחית הנוער. קשר עם סוקרטס: קסנופון היה תלמידו של סוקרטס, והקשר האישי ביניהם ניכר דרך שיחה בין השניים ב"אנאבסיס" של קסנופון.
בספרו "חייהם של פילוסופים מפורסמים", הביוגרף היווני דיוגנס לארטיוס שכותב מאות שנים לאחר מכן מדווח כיצד פגש קסנופון את סוקרטס. "אומרים שסוקרטס פגש אותו בסמטה צרה, והניח את מקלו לרוחבה ומנע ממנו לעבור, ושאל אותו היכן נמכרים כל מיני דברים הכרחיים. וכשענה לו, שאל אותו שוב היכן אנשים הופכים לטובים וסגולתיים. וכיוון שלא ידע, אמר, 'לך אחרי, אם כן, ולמד'. ומזמן זה ואילך, קסנופון הפך לממשיכו של סוקרטס". דיוגנס לארטיוס מספר גם על מקרה "כאשר בקרב דליום נפל קסנופון מסוסו" וסוקרטס לפי השמועה "התערב והציל את חייו". קטעים מה"הלניקה" של קסנופון, פפירוס PSI 1197, הספרייה הלורנציאנית, פירנצה. הערצתו של קסנופון למורו ניכרת בכתבים כגון "סימפוזיון", "אפולוגיה" ו"זכרונות".
קסנופון היה רחוק במסעו הפרסי במהלך משפטו ומותו של סוקרטס. עם זאת, חלק גדול מהכתיבה הסוקרטית של קסנופון, במיוחד ה"אפולוגיה", נוגע לאותו משפט ולסניגוריה שהציג סוקרטס. סוקרטס: קסנופון נגד אפלטון: גם אפלטון וגם קסנופון כתבו "אפולוגיה" בנוגע למותו של סוקרטס. שני הכותבים נראים מודאגים יותר מהשבת תשובות לשאלות שעלו לאחר המשפט מאשר מהאישומים בפועל. בפרט, קסנופון ואפלטון מודאגים מכשלונותיו של סוקרטס להגן על עצמו. הסוקרטס שקסנופון תיאר היה שונה מזה של אפלטון בהיבטים מרובים. קסנופון טוען שסוקרטס התמודד עם התביעה שלו בצורה יהירה ביותר, או לפחות נתפס כמי שדיבר ביהירות. לעומת זאת, בעודו לא משמיט זאת לחלוטין, אפלטון פעל למתן את היוהרה הזו ב"אפולוגיה" שלו.
קסנופון עיצב את ההגנה של סוקרטס, ששניהם מודים שלא הייתה מוכנה כלל, לא ככישלון לטעון ביעילות לצדו, אלא כחתירה למוות גם לאור אישומים לא משכנעים. כפי שדנציג מפרש זאת, שכנוע המושבעים לגנות אותו אפילו על אישומים לא משכנעים יהיה אתגר רטורי הראוי למשכנע הגדול. קסנופון משתמש בפרשנות זו כהצדקה לעמדתו היהירה של סוקרטס ולכישלונו הקונבנציונלי. לעומת זאת, אפלטון לא מרחיק לכת וטוען שסוקרטס באמת רצה במוות, אך נראה כטוען שסוקרטס ניסה להפגין סטנדרט מוסרי גבוה יותר וללמד לקח, אף שהגנתו נכשלה בסטנדרטים קונבנציונליים.
זה מציב את סוקרטס בעמדה מוסרית גבוהה יותר מתובעיו, דוגמה אפלטונית טיפוסית לזיכוי "סוקרטס מאשמה בכל דרך אפשרית". מציאות היסטורית: למרות שקסנופון טוען שהיה נוכח ב"סימפוזיון", זה בלתי אפשרי שכן הוא היה רק נער צעיר בתאריך שבו הוא מציע שהאירוע התרחש. ושוב, קסנופון לא היה נוכח במשפטו של סוקרטס, בהיותו במסע באנטוליה ובמסופוטמיה. לפיכך הוא שם בפיו של האחרון את מה שהיה חושב שהוא יגיד. נראה שקסנופון כתב את ה"אפולוגיה" ואת ה"זכרונות" שלו כהגנות על מורו לשעבר, לא כדי להסביר את הקשר של סוקרטס לאישומים בפועל שנגרמו.
קבלה מודרנית ורשימת עבודות
קבלה מודרנית: מעמדו של קסנופון כפילוסוף פוליטי זכה להגנה בזמנים האחרונים על ידי ליאו שטראוס, שהקדיש חלק ניכר מהניתוח הפילוסופי שלו לעבודותיו של קסנופון, תוך חזרה לשיפוט הגבוה של קסנופון כהוגה שהובע על ידי אנתוני אשלי-קופר, הרוזן השלישי משפטסברי, מישל דה מונטן, מונטסקייה, ז'אן-ז'אק רוסו, יוהאן יואכים וינקלמן, ניקולו מקיאוולי, פרנסיס בייקון, ג'ון מילטון, ג'ונתן סוויפט, בנג'מין פרנקלין וג'ון אדמס. הלקחים של קסנופון על מנהיגות נבחנו מחדש בשל ערכם המודרני. ג'ניפר אופלאנרי גורסת כי "דיונים על מנהיגות וסגולה אזרחית צריכים לכלול את עבודתו של קסנופון ...
על חינוך ציבורי לשירות ציבורי". ה"קירופדיה", בתוותה את כורש כמנהיג אידיאלי ששלט בסגולות של "חינוך, שוויון, קונצנזוס, צדק ושירות למדינה", היא העבודה שהיא מציעה לשמש כמדריך או דוגמה לאלו השואפים להיות מנהיגים (ראו מראות לנסיכים). הקישור בין קוד מוסרי וחינוך הוא תכונה רלוונטית במיוחד המיוחסת לכורש שאופלאנרי מאמינה שתואמת תפיסות מודרניות של מנהיגות. רשימת עבודות: כל הקורפוס הקלאסי של קסנופון שרד. הרשימה הבאה של עבודותיו מציגה את הרוחב הנרחב של הז'אנרים שבהם כתב קסנופון. עבודות היסטוריות וביוגרפיות: "אנאבסיס" גם: ה"משלחת הפרסית" או "הצעידה פנימה" או "המשלחת של כורש": מספק ביוגרפיה של חייו המוקדמים של קסנופון.
ה"אנאבסיס" שימש כמדריך שטח על ידי אלכסנדר הגדול במהלך השלבים הראשונים של משלחת האימפריה האחמנית שלו. "קירופדיה" גם: "החינוך של כורש": נתפס לעיתים כארכיטיפ של ז'אנר "מראות הנסיכים" האירופי. "הלניקה": ה"הלניקה" שלו היא מקור ראשוני מרכזי לאירועים ביוון בין 411 ל-362 לפנה"ס, והיא ההמשך של "תולדות המלחמה הפלופונסית" מאת תוקידידס, ומגיעה עד כדי להתחיל בביטוי "בעקבות אירועים אלו...". ה"הלניקה" מתארת את שבע השנים האחרונות של המלחמה הפלופונסית, כמו גם את תוצאותיה, והיא תיאור מפורט וישיר (אף כי מוטה כלפי ספרטה) של ההיסטוריה של יוון עד 362 לפנה"ס. "אגסילאוס": הביוגרפיה של אגסילאוס השני, מלך ספרטה וחברו של קסנופון. "משטר הלקדמונים": ההיסטוריה והתיאור של קסנופון על הממשל והמוסדות הספרטנים.
עבודות ודיאלוגים סוקרטיים: הגנות על סוקרטס: "זכרונות": אוסף דיאלוגים סוקרטיים המשמשים כהגנה על סוקרטס מחוץ לבית המשפט. "אפולוגיה": ההגנה של קסנופון על סוקרטס בבית המשפט. דיאלוגים סוקרטיים אחרים: "אוייקונומיקוס": דיאלוג סוקרטי מסוג אחר, הנוגע לניהול משק בית. "סימפוזיון": ספרות סימפוזיונית שבה סוקרטס וחבריו דנים במה שהם מתגאים בו ביחס לעצמם. טיראנים: "היירון": דיאלוג על אושר בין היירון, טיראן סירקוסאי, למשורר הלירי סימונידס מתיאוס. חיבורים קצרים: עבודות אלו כנראה נכתבו על ידי קסנופון כשחי בסקילוס. ימיו עברו כנראה בפנאי יחסי כאן, והוא כתב את החיבורים הללו על סוגי הפעילויות שבילה בהן זמן.
"על רכיבה": חיבור על אופן האילוף, האימון והטיפול בסוסים. "היפארכיקוס": מתווה את חובותיו של קצין פרשים. "ציד עם כלבים": חיבור על שיטות הציד הנכונות עם כלבים והיתרונות של הציד. "דרכים ואמצעים": מתאר כיצד על אתונה להתמודד עם משבר פיננסי וכלכלי. ספוריה (עבודות מזויפות): "חוקת האתונאים": מתאר ומבקר את הדמוקרטיה האתונאית; כעת חושבים שלא נכתב על ידי קסנופון.