חיים מוקדמים והתחלות אקדמיות
סר ויליאם טמפל היה לוגיקן רמיסטי אנגלי והפרובוסט הרביעי של טריניטי קולג' דבלין. חיים מוקדמים ויליאם טמפל נולד כבנו של איש לסטרשייר אנתוני טמפל, ששם משפחתו נאמר כי הוא יורד מהאבירים הטמפלרים, מסדר נזירי שהיה פעם עוצמתי במהלך מסעי הצלב, אך הוצא מחוץ לחוק על ידי האפיפיור קלמנס החמישי. הטקסים והסודות של המסדר שרדו ומשפחות אבירים טמפלרים רבות עלו לגדולה באנגליה של המאה ה-16 כאשר הפרוטסטנטיות אומצה. הוא התחנך באיטון קולג', ועבר עם מלגה לקינגס קולג', קיימברידג', ב-1573. ב-1576 נבחר לעמית של קינגס, וסיים תואר ראשון ב-1577-8 ותואר שני בפילוסופיה ב-1581. הוא הפך למאסטר של בית הספר לדקדוק לינקולן באותה שנה. למרות שיועד במקור למשפטים, הוא הפך למורה ללוגיקה בקולג' שלו.
מחלוקות רמיסטיות
"בשיעורי הלוגיקה שלו," כתב תלמיד, אנתוני ווטון, ב-Runne from Rome שלו (1624), "הוא תמיד עמל להתאים את תלמידיו לשימוש האמיתי באמנות זו ולא להשערות שווא וסרק." הוא קיבל בהתלהבות את השיטות וההשקפות הלוגיות של פטרוס רמוס, והפך לאלוף הפעיל ביותר של הרמיסטים באנגליה. הגעה לאירלנד המראה הראשון של ויליאם טמפל על אירלנד הגיע כאשר נחת בהות' באפריל 1599 כדי לקחת את תפקידו כמזכיר ללורד לוטננט החדש, רוברט דברו, הרוזן השני מאסקס. זו הייתה טבילת אש שכן משימתם הגדולה הראשונה הייתה לדכא מרד גדול של השבטים האיריים המקומיים שהתאחדו כעת עם האנגלו-נורמנים.
בעוד אסקס ניהל קמפיין ברחבי המדינה, טמפל נשאר מאחור בדבלין באותו קיץ כשהוא מעביר חדשות על פריסה צבאית והצלחות לחצר המלכותית. אסקס, פעם איש סודו ויועצו הקרוב ביותר של אליזבת, הפך כעת למשנה למלך שלא זכה להערכה ומושמץ, שנפל בחוסר מזל אצל המלכה המזדקנת. גם הוא וגם ויליאם טמפל נקראו בבושת פנים ללונדון באותו סתיו. מחלוקות רמיסטיות ב-1580 הוא השיב בדפוס להתקפה על עמדתו של רמוס על ידי אוורארד דיגבי. באימוץ שם העט "פרנציסקוס מילדפטוס מנווארה" (רמוס למד בצעירותו בקולג' דה נווארה הפריזאי), הוא הוציא חוברת נגד דיגבי. העבודה הוקדשה לפיליפ הווארד, הרוזן הראשון מארונדל, שאיתו טמפל התוודע בזמן שהרוזן למד בקיימברידג'. דיגבי השיב בחום רב בשנה הבאה, וטמפל השיב בכרך שפורסם תחת שמו שלו.
פרסומים וקריירה אקדמית
את זה הוא הקדיש שוב לפטרונו הרוזן מארונדל, והוא הכריז על זהותו עם מילדפטוס. הוא צירף לכרך איגרת משוכללת המופנית לרמיסט אחר, יוהנס פיסקטור משטרסבורג, פרופסור באקדמיית הרבורן. תרומותיו של טמפל למחלוקת משכו תשומת לב בחו"ל, וכרך זה פורסם מחדש בפרנקפורט ב-1584. בינתיים, ב-1582 טמפל ריכז את מאמציו בכתביו של פיסקטור, והוא פרסם ב-1582 מכתב שני לפיסקטור עם תשובתו המלאה של האחרון. ב-1581, טמפל ביקש התאגדות כ-M.A. באוקספורד, וזמן קצר לאחר מכן עזב את קיימברידג' כדי לקחת את משרת המאסטר של בית הספר לדקדוק בלינקולן. ב-1584 פרסם מהדורה מוערת של הדיאלקטיקה של רמוס.
היא פורסמה בקיימברידג' על ידי תומאס תומאס, מדפיס האוניברסיטה, ונאמר כי זהו הספר הראשון שיצא מהוצאת האוניברסיטה. תשובה נוספת לפיסקטור צורפה. ההקדשה הייתה לסר פיליפ סידני. באותה שנה טמפל תרם הקדמה ארוכה, שבה חידש ברוח את המלחמה על אריסטו, ל-Disputatio de prima simplicium et concretorum corporum generatione, על ידי רמיסט עמית, ג'יימס מרטין מדנקלד, פרופסור לפילוסופיה בטורינו. גם זה הגיע מהדפוס של תומאס בקיימברידג': הוא פורסם מחדש בפרנקפורט ב-1589. באותו מקום פורסמה ב-1591 ביקורת חריפה על הטיעון של מרטין ועל ההקדמה של טמפל על ידי אריסטוטלי, אנדראס ליבאוויוס, ב-Quaestionum Physicarum controversarum inter Peripateticos et Rameos Tractatus (פרנקפורט, 1591).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שירות פוליטי וקשר לאסקס
כתביו של המזכיר טמפל משכו את תשומת ליבו של סר פיליפ סידני, שאליו הוקדשה המהדורה של הדיאלקטיקה של רמוס ב-1584, וסידני הזמין את טמפל להיות מזכירו בנובמבר 1585, כאשר מונה למושל פליסינגן. הוא היה עם סידני במהלך מחלתו הקטלנית בסתיו של השנה שלאחר מכן, ואדונו מת בזרועותיו ב-17 באוקטובר 1586. סידני הוריש לו בצוואה קצבה של 30 ליש"ט. שירותיו של טמפל התבקשו לאחר מכן ברציפות על ידי ויליאם דוויסון, מזכיר המלכה, וסר תומאס סמית', פקיד המועצה המלכותית. אך בסביבות 1594 הצטרף למשק הבית של רוברט דברו, הרוזן השני מאסקס, ובמשך שנים רבות ביצע תפקידי מזכירות עבור הרוזן בשילוב עם אנתוני בייקון, הנרי קאף וסר הנרי ווטון. ב-1597 הוא הוחזר לפרלמנט, בהשפעת אסקס, כחבר עבור טמוורת' בסטפורדשייר.
נראה שהוא ליווה את אסקס לאירלנד ב-1599, וחזר איתו בשנה שלאחר מכן. כאשר אסקס היה עסוק בארגון המרד שלו בלונדון בחורף 1600–1, טמפל עדיין היה בשירותו, אך הוא מחה במכתב לסר רוברט ססיל, שנכתב לאחר מעצרו של אסקס, כי הוחזק בבורות מוחלטת לגבי המזימה. הונו של טמפל נפגע מנפילתו של אסקס: סר רוברט ססיל נאמר כי התייחס אליו בחוסר חסד בולט. כתוצאה מכך, מיואש מהצלחה בעניינים פוליטיים, טמפל פנה מחדש ללימוד ספרותי. ב-1605 הוא הוציא, עם הקדשה להנרי פרדריק, נסיך ויילס, A Logicall Analysis of Twentye Select Psalmes שבוצע על ידי ו. טמפל. הוא ככל הנראה האדם בשם טמפל שעבורו בייקון ניסה לשווא, באמצעות תומאס מאריי מהלשכה הפרטית, להשיג את תואר האבירות ב-1607–1608.
פרובוסט של טריניטי קולג' דבלין
פרובוסט ב-14 בנובמבר 1609 מונה טמפל לפרובוסט של טריניטי קולג' דבלין. רוברט ססיל, הרוזן הראשון מסולסברי, הקנצלר של האוניברסיטה - למרות דעתו הנמוכה למדי על טמפל - שוכנע להסכים למינוי לבקשת ג'יימס אשר, הארכיבישוף מארמה. טמפל מונה למאסטר בצ'נסרי בדבלין ב-31 בינואר 1609–10, והוא הוחזר לבית הנבחרים האירי כחבר עבור אוניברסיטת דבלין באפריל 1613. הוא ייצג את מחוז הבחירה הזה עד מותו. טמפל הוכיח את עצמו כמנהל יעיל של הקולג' והאוניברסיטה כאחד, בניסיון להביא אותם להתאמה בכל הנקודות למערכת החינוכית שהייתה נהוגה באוניברסיטת קיימברידג'. רבות מהחידושים שלו הפכו למאפיינים של הארגון האקדמי של דבלין.
רפורמות מנהליות ומחלוקת
על ידי מניפולציה זהירה של הכנסות הקולג' הוא הגדיל את מספר העמיתים מארבעה לשישה-עשר, ואת מספר המלומדים מעשרים ושמונה לשבעים. את העמיתים הוא היה הראשון לחלק לשתי מחלקות, והפך שבעה מהם לעמיתים בכירים, ותשעה מהם לזוטרים. את הממשל הכללי של המוסד הפקיד בידי העמיתים הבכירים. הוא הנהיג משרות מנהליות רבות אחרות, שלכל אחת מהן הקצה תפקידים מוגדרים, ותוכנית משרות הקולג' שלו נותרה ללא שינוי במשך שנים רבות. הוא ניסח תקנונים חדשים עבור הקולג' והאוניברסיטה כאחד, וניסה להשיג מהמלך ג'יימס הראשון צ'רטר חדש, המרחיב את הפריבילגיות שהעניקה המלכה אליזבת הראשונה ב-1595. הוא שהה בלונדון ממאי 1616 עד מאי 1617 בניסיון לשכנע את הממשלה לקבל את הצעותיו, אך מאמציו נכשלו.
כהונתו בתפקיד פרובוסט לא הייתה חופשית לחלוטין ממחלוקת. הוא התריס נגד פקודתו של הארכיבישוף ג'ורג' אבוט שהוא ועמיתיו צריכים ללבוש גלימות בכנסייה. הוא התעקש שכאדם חילוני הוא זכאי לוותר על הפורמליות הזו. באופן פרטי הוא היה לעיתים קרובות בקשיים כספיים, מהם ניסה להיחלץ על ידי העברת נכסי הקולג' לאשתו ולקרובי משפחה אחרים. טמפל קיבל תואר אביר על ידי הלורד סגן של אירלנד, סר אוליבר סנט ג'ון ב-4 במאי 1622, ומת בטריניטי קולג', דבלין, ב-15 בינואר 1626 – 1627, ונקבר בקפלת הקולג' הישנה שנהרסה מאז. בתאריך מותו החלו משא ומתן להתפטרותו בשל 'גילו וחולשתו'. צוואתו, מתאריך 21 בדצמבר 1626, שמורה במשרד הרישום הציבורי בדבלין. הוא החזיק באדמות רבות באירלנד.
מוות ומשפחה
משפחה אשתו מרתה, בתו של רוברט הריסון, ממשפחה מדרבישייר, הייתה המוציאה לפועל היחידה. ממנה הותיר טמפל שני בנים, סר ג'ון טמפל, לימים מאסטר הרולס באירלנד, ותומאס; ושלוש בנות, קתרין, מרי ומרתה. הבן השני, תומאס, עמית בטריניטי קולג', דבלין, הפך לרקטור של אולד רוס, בדיוקסיה של פרנס, ב-6 במרץ 1626 – 1627. הוא השיג לאחר מכן מוניטין כמטיף פוריטני בלונדון, שם ביצע את שירותו בבטרסי משנת 1641 ואילך. הוא הטיף לפני הפרלמנט הארוך, והיה חבר באספת וסטמינסטר. מורשתו התקנונים שלו של טריניטי קולג' דבלין שרדו היטב עד המאה ה-19, אך הוא נכשל בתפקידו העיקרי בקידום מטרת הקולג' כסמינר פרוטסטנטי.
מורשת והשפעה
הוא סירב לעודד את השפה האירית בתוך טריניטי וראה בהרס השפה והתרבות האירית תנאי מוקדם הכרחי להבסת אורח החיים האירי המקומי. זה אמר למעשה שהכמורה הפרוטסטנטית המשכילה החדשה של טריניטי הייתה מצוידת בצורה גרועה ולא הייתה מוכנה לשרת באירלנד הגאלית, מה שהפך ללעג את תוכניתו הגדולה של המלך ג'יימס השישי לחסל את הקתוליות ולהחליפה בפרוטסטנטיות בטרנספורמציה דתית ותרבותית מלאה של החברה האירית. ברמה האישית, שושלת משפחתו פרחה לאחר מותו, במיוחד עם הגעתו של העידן הפוריטני של קרומוול. צאצאיו כוללים לורדים ראשונים של האדמירליות, מזכירי מדינה, שומרי החותם הפרטי, לורדים ראשונים של האוצר וראש הממשלה לורד פלמרסטון, ששמו הגיע מאחוזת המשפחה שהיא כיום כפר בדבלין.
בנו ונכדו חיו שניהם מדי פעם בבית העיר שלהם שהוא כיום חלק מ-The Temple Bar. המשפחה המשיכה לשלם לתאגיד דבלין שכר דירה שנתי של 40 ליש"ט עבור נכס זה במשך כמעט 200 שנה.