אליזבת הראשונה

אליזבת הראשונה

אליזבת הראשונה (Elizabeth I; 7 בספטמבר 1533 – 24 במרץ 1603) הייתה מלכת אנגליה ואירלנד מ-17 בנובמבר 1558 ועד מותה ב-1603. היא הייתה המונרך האחרון ובעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר בבית טיודור. תקופת מלכותה רבת האירועים, והשפעתה על ההסטוריה והתרבות, העניקו את השם לתקופה האליזבתנית.

אליזבת הייתה הילדה היחידה ששרדה מנישואיו של הנרי השמיני לאשתו השנייה, אן בויין (Anne Boleyn). כאשר אליזבת הייתה בת שנתיים, נישואיהם של הוריה בוטלו, אמה הוצאה להורג, ואליזבת הכריזו עליה כעל ממזרה. הנרי החזיר אותה לסדר הירושה כשהייתה בת 10. לאחר מותו של הנרי ב-1547, אחיה למחצה הצעיר אדוארד השישי (Edward VI) שלט עד מותו שלו ב-1553, והוריש את הכתר לבן דוד פרוטסטנטי, ליידי ג'יין גרי (Lady Jane Grey), תוך התעלמות מתביעותיהן של שתי אחיותיו למחצה, מاري ואליזבת, למרות חוקים שקבעו אחרת. צוואתו של אדוארד בוטלה במהרה ומרי הקתולית הפכה למלכה, כשהיא מديחה את ג'יין. במהלך תקופת מלכותה של מרי, אליזבת נכלאה במשך כמעט שנה בחשד לתמיכה במורדים פרוטסטנטים.

עם מותה של מרי ב-1558, אליזבת עלתה לכס המלכות ויצאה לשלוט באמצעות עצה טובה. היא נסמכה רבות על קבוצת יועצים מהימנים בראשות ויליאם ססיל (William Cecil), שאותו מינתה לברון ברגלי (Baron Burghley). אחת מפעולותיה הראשונות כמלכה הייתה הקמת כנסייה אנגלית, שבה נעשתה מושלה העליון. סידור זה, שנקרא לימים ההסדר הדתי האליזבתני, התפתח לכנסייה של אנגליה. היה צפי שאלזבת תתחתן ותעמיד יורש; אולם, למרות חיזורים רבים, היא מעולם לא עשתה זאת. בשל כך היא מכונה לעיתים "המלכה בתולה". ירש אותה בן דודה מדרגה שנייה פעמיים, ג'יימס השישי מסקוטלנד (James VI).

בשלטונה, אליזבת הייתה מתונה יותר מכפי שהיו אביה ואחיה. אחד המוטו שלה היה video et taceo ('אני רואה ושותקת'). בדת, היא הייתה סובלנית יחסית ונמנעה מרדיפות שיטתיות. לאחר שהאפיפיור הכריז עליה כממזרה ב-1570, דבר שתיאורטית שחרר קתולים אנגלים מנאמנות אליה, מספר קונספירציות איימו על חייה, וכולן סוככלו בעזרת שירות הביון של שריה, שנוהל על ידי פרנסיס ולסינגהם (Francis Walsingham). אליזבת הייתה זהירה בענייני חוץ, וניווטה בין המעצמות הגדולות צרפת וספרד. היא תמכה בחצי-לב במספר מסעות צבאיים לא אפקטיביים ודלים במשאבים בהולנד, צרפת ואירלנד. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-16, אנגליה לא יכלה עוד להימנע ממלחמה עם ספרד.

ככל שהתבגרה, אליזבת התפרסמה בזכות בתוליה. סביבה התפתח פולחן אישיות שקיבל ביטוי בדיוקנאות, בתהלוכות ובספרות של התקופה. התקופה האליזבתנית מפורסמת בפריחה של הדרמה האנגלית, בהנהגת מחזאים כגון ויליאם שייקספיר (William Shakespeare) וכריסטופר מרלו (Christopher Marlowe), בגבורתם של הרפתקנים ימיים אנגלים, כגון פרנסיס דרייק (Francis Drake) וולטר ריילי (Walter Raleigh), ובתבוסת הארמדה הספרדית. היסטורונים מסוימים מתארים את אליזבת כשליטה חמת מזاج, לעיתים חסרת החלטה, שנהנתה מיותר ממנת מזלה ההוגנת. לקראת סוף תקופת מלכותה, סדרת בעיות כלכליות וצבאיות החלישה את הפופולריות שלה. אליזבת מוכרת כמבצעת כריזמטית וכניצולה עיקשת בעידן שבו הממשל היה רעוע ומוגבל, ושבו מונרכים בארצות שכנות התמודדו עם בעיות פנימיות ומלחמות אזרחיות דתיות שסיכנו את כס מלכותם. לאחר תקופות המלכות הקצרות וההרסניות של אחיה למחצה, 44 השנים שלה על כס המלכות סיפקו יציבות רצויה לממלכה ועזרו לעצב תחושת זהות לאומית.

ילדות מוקדמת

### ינקות

אליזבת נולדה ב-7 בספטמבר 1533 בארמון גריניץ' (Greenwich Palace) ונקראה על שם סבתותיה, אליזבת מיורק וליידי אליזבת הווארד. היא הייתה הילדה השנייה של הנרי השמיני מלך אנגליה שנולדה בנישואים חוקיים ושרדה את הינקות. אמה הייתה אשתו השנייה של הנרי השמיני, אן בויין. בלידתה, אליזבת הייתה היורשת העוצרת לכס המלכות האנגלי. אחותה הגדולה למחצה מרי איבדה את מעמדה כיורשת חוקית כאשר הנרי ביטל את נישואיו לאמה של מרי, קתרין מעראגון (Catherine of Aragon), כדי להתחתן עם אן, מתוך כוונה להוליד יורש זכר ולהבטיח את שושלת טיודור. היא הוטבלה ב-10 בספטמבר, וסנדקיה היו תומאס קרנמר (Thomas Cranmer), ארכיבישוף קנטרברי; הנרי קורטני, מרקיז אקסטר; אליזבת סטפורד, דוכסית נורפוק; ומרגרט ווטון, המרקיז האלמנה מדורסט. חופה נישאה בטקס מעל התינוקת על ידי דודה ג'ורג' בויין, ויקונט רוצ'פור; ג'ון האסי, ברון האסי מסליפורד; לורד תומאס הווארד; וויליאם הווארד, ברון הווארד מאפינגהם.

אליזבת הייתה בת שנתיים ושמונה חודשים כאשר אמה הועלתה על המוקד ב-19 במאי 1536, ארבעה חודשים לאחר מותה של קתרין מעראגון מסיבות טבעיות. אליזבת הוכרזה כממזרה ונשללה ממנה מקומה בסדר הירושה המלכותי. אחד עשר ימים לאחר הוצאתה להורג של אן בויין, הנרי התחתן עם ג'יין סימור (Jane Seymour). המלכה ג'יין מתה בשנה שלאחר מכן זמן קצר לאחר לידת בנם, אדוארד, שהיה היורש הוודאי לכתר. אליזבת הושמה במשק הבית של אחיה למחצה ונשאה את הבד הטקסי, או מטלית ההטבלה, בהטבלתו.

### חינוך

האומנת הראשונה של אליזבת, מרגרט בריאן (Margaret Bryan), כתבה שהיא הייתה "ילדה מצייתת ונוחה בהליכותיה כפי שהכרתי מעולם בחיי". קתרין צ'אמפרנאוון (Catherine Champernowne), הידועה יותר בשמה לאחר הנישואים קתרין "קאט" אשלי (Kat Ashley), מוناة לאומנת של אליזבת ב-1537, והיא נשארה חברתה של אליזבת עד מותה ב-1565. צ'אמפרנאוון לימדה את אליזבת ארבע שפות: צרפתית, הולנדית, איטלקית וספרדית. עד שויליאם גרינדال (William Grindal) הפך למורה הפרטי שלה ב-1544, אליזבת יכלה לכתוב באנגלית, לטינית ואיטלקית. תחת גרינדال, מורה מוכשר ומיומן, היא התקדמה גם בצרפתית וביוונית. בהגיעה לגיל 12, היא יכלתה לתרגם את העבודה הדתית של אמה החורגת קתרין פאר (Catherine Parr) 'תפילות או הגיונים' מאנגלית לאיטלקית, לטינית וצרפתית, אותה העניקה לאביה כמתנת השנה החדשה. מגיל ההתבגרות שלה ולאורך כל חייה, היא תרגמה יצירות בלטינית וביוונית מאת מחברים קלאסיים רבים, כולל 'פרו מרצלו' של קיקרו (Cicero), 'תנחומים לפילוסופיה' של בואתיוס (Boethius), חיבור מאת פלוטרכוס (Plutarch), ו'האנלים' של טקיטוס (Tacitus). תרגום של טקיטוס מספריית ארמון למבת' (Lambeth Palace Library), אחד מארבעה תרגומים אנגליים ששרדו בלבד מהעידן המודרני המוקדם, אושר כתרגומה של אליזבת ב-2019, לאחר ניתוח מפורט של כתב היד והנייר שבוצע.

לאחר מותו של גרינדال ב-1548, אליזבת קיבלה את חינוכה תחת המורה הפרטי של אחיה אדוארד, רוג'ר אשקם (Roger Ascham), מורה אמפתי שהאמין שלמידה צריכה להיות מרתקת. הידע הנוכחי על לימודיה ושקידתה המוקדמת של אליזבת מגיע בחלקו הגדול מזכרונותיו של אשקם. עד לסיום חינוכה הפשמי ב-1550, אליזבת הייתה אחת הנשים המשכילות ביותר בדורה. בסוף חייה, האמינו שהיא דוברת את השפות הוולשית, הקורנית, הסקוטית והאירית בנוסף לשפות שהוזכרו לעיל. השגריר הוונציאני ציין ב-1603 כי היא "שלטה [בשפות אלו] כל כך ביסודיות עד שכל אחת מהן נראתה כשפת אם שלה". ההיסטורורן מרק סטואיל (Mark Stoyle) מציע כי סביר להניח שלימדו אותה קורנית על ידי וויליאם קיליגרו (William Killigrew), משרת בחדר השינה המלכותי ולימים גזבר האוצר. אליזבת גם גדלה להיות מוזיקאית מיומנת, שניגנה בווירג'ינל (צ'מבלו) ובלאוטה (בהדרכת פיליפ ואן ווילדר [Philip van Wilder]). יתכן שאליזבת ניגנה ביצירות המקלדת המוקדמות של תומאס טاليس (Thomas Tallis), השורדות כיום בספר מולינר (Mulliner Book), מגיל צעיר.

### נעורים

הנרי השמיני מת ב-1547 ואחיה למחצה של אליזבת, אדוארד השישי, הפך למלך בגיל תשע. קתרין פאר, אלמנתו של הנרי, התחתנה במהרה עם תומאס סימור, ברון סימור מסודלי (Thomas Seymour, Baron Seymour of Sudeley), דודו של אדוארד השישי ואחיו של הלורד פרוטექტור אדוארד סימור, דוכס סומרסט. הזוג לקח את אליזבת אל ביתם בצ'לסי (Chelsea). שם אליזבת חוותה משבר רגשי שחלק מההיסטורונים מאמינים כי השפיע עליה במשך כל שארית חייה. תומאס סימור עסק בשעשועים ומשחקי גסויות עם אליזבת בת ה-14, כולל כניסה לחדר השינה שלה בחלוק רחצה, דגדוג שלה, וטפיחה על ישבנה. אליזבת קמה מוקדם והקיפה את עצמה בשפחות כדי להימנע מביקוריו הלא רצויים בבוקר. פאר, במקום לעמת את בעלה על פעולותיו הבלתי הולמות, הצטרפה אליו. פעמיים היא לוותה אותו בדגדוג אליזבת, ופעם אחת החזיקה אותה בזמן שהוא גזר את שמלתה השחורה לגזרים "אלף חתיכות". אולם, לאחר שפאר גילתה את השניים בחיבוק, היא שמה קץ למצב עניינים זה. במאי 1548, אליזבת נשלחה משם.

תומאס סימור בכל זאת המשיך לתכנן תוכניות לשלוט במשפחה המלכותית וניסה למנות את עצמו כמושל על גופו של המלך. כאשר פאר מתה לאחר לידה ב-5 בספטמבר 1548, הוא חידש את חיזוריו כלפי אליזבת, כשהוא נחוש להתחתן איתה. האומנת שלה קאט אשלי, שחיבבה את סימור, ניסתה לשכנע את אליזבת לקחת אותו כבעל. היא ניסתה לשכנע את אליזבת לכתוב לסימור ו"לנחם אותו באבלו", אך אליזבת טענה שתומאס לא היה עצוב כל כך ממות אמה החורגת עד כדי כך שיזדקק לנחמה.

בינואר 1549, סימור נעצר ונכלא במצודה (Tower) בחשד לקשירת קשר להדיח את אחיו סומרסט כמגן, להתחתן עם ליידי ג'יין גרי למלך אדוארד השישי, ולקחת את אליזבת כאשתו שלו. אליזבת, שגרה בבית האטפילד (Hatfield House), לא הודתה בדבר. עקשנותה הרגיזה את חוקרה, רוברט טירוויט (Robert Tyrwhitt), שדיווח: "אני רואה זאת על פניה שהיא אשמה". סימור הועלה על המוקד ב-20 במרץ 1549.

### יורשת עוצרת

אדוארד השישי מת ב-6 ביולי 1553, בגיל 15. צוואתו התעלמה מחוק הירושה לכתר 1543, הוציאה מכלל סדר הירושה את מרי ואת אליזבת גם יחד, והכריזה במקום זאת كيורשת את ליידי ג'יין גרי, נכדתו של אחותו הצעירה של הנרי השמיני, מרי טיודור, מלכת צרפת. ג'יין הוכרזה כמלכה על ידי המועצה המלכותית, אך התמיכה בה התפוררה במהרה, והיא הודחה לאחר תשעה ימים. ב-3 באוגוסט 1553, מרי רכבה באצילות לתוך לונדון, כשאלזבת לצידה. הפגנת הסולידריות בין האחיות לא נמשכה זמן רב. מרי, קתולית אדוקה, הייתה נחושה למחוץ את האמונה הפרוטסטנטית שבה התחנכה אליזבת, והיא הורתה שכולם ישתתפו במיסה הקתולית; אליזבת התאימה את עצמה כלפי חוץ. הפופולריות הראשונית של מרי שככה ב-1554 כאשר היא הכריזה על תוכניות להתחתן עם פיליפ מספרד, בנו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל החמישי (Charles V) וקתולי. חוסר שביעות רצון התפשט במהירות במדינה, ורבים ראו באליזבת מוקד להתנגדותם למדיניות הדתית של מרי.

בינואר ובפברואר 1554, מרד ווייאט (Wyatt's rebellion) פרץ; הוא דוכא במהרה. אליזבת הובאה לחצר מאשרידג' (Ashridge) ונחקרה בנוגע לתפקידה, וב-18 במצאר, היא נכלאה במצודת לונדון. אליזבת מחתה בתוקף על חפותה. למרות שזה לא סביר שהיא קשרה קשר עם המורדים, ידוע כי חלק מהם פנו אליה. בן סודו הקרוב של מרי, שגרירו של הקיסר קרל, סימון רנאר (Simon Renard), טען שכס מלכותה לעולם לא יהיה בטוח כל עוד אליזבת חיה, ולורד צ'נסלור סטפן גרדינר (Stephen Gardiner) פעל כדי להעמיד את אליזבת למשפט. תומכיה של אליזבת בממשלה, כולל וויליאם פאג'ט, ברון פאג'ט הראשון (William Paget, 1st Baron Paget), שכנעו את מרי לחוס על אחותה בהיעדר ראיות מוצקות נגדה. במקום זאת, ב-22 במאי, אליזבת הועברה מהמצודה לארמון וודסטוק (Woodstock Palace), שם עמדה לבלות כמעט שנה במעצר בית תחת השגחתו של הנרי בדิงפילד (Henry Bedingfeld). קהלים עודדו אותה לאורך כל הדרך.

ב-17 באפריל 1555, אליזבת נקראה חזרה לחצר כדי להשתתף בשלבים האחרונים של הריונה לכאורה של מרי. אם מרי וילדה ימותו, אליזבת תהפוך למלכה, אך אם מרי תלד ילד בריא, סיכוייה של אליזבת להפוך למלכה ייסוגו בחדות. כאשר התברר שמרי אינה בהריון, איש כבר לא האמין שהיא יכולה להביא ילד לעולם. ירושתה של אליזבת נראתה מובטחת.

המלך פיליפ, שעלה לכס המלכות הספרדי ב-1556, הכיר במציאות הפוליטית החדשה וטיפח את גיסתו. היא הייתה בעלת ברית טובה יותר מהחלופה המרכזית, מרי, מלכת הסקוטים, שגדלה בצרפת והייתה מאורסת לפראנסואה, דופן צרפת (Francis, Dauphin of France). כאשר אשתו חלתה ב-1558, פיליפ שלח את הרוזן מפריה (Count of Feria) להתייעץ עם אליזבת. ראיון זה נערך בבית האטפילד, לשם חזרה לגור באוקטובר 1555. עד אוקטובר 1558, אליזבת כבר עשתה תוכניות לממשלתה. מרי הכירה באליזבת כיורשת שלה ב-6 בנובמבר 1558 ואליזבת הפכה למלכה כאשר מרי מתה ב-17 בנובמבר.

הכתרה

אליזבת הפכה למלכה בגיל 25, והכריזה על כוונותיה בפני המועצה שלה ובפני אצילים אחרים שהגיעו להאטפילד כדי להישבע אמונים. הנאום מכיל את התיעוד הראשון לאימוצה את התיאולוגיה הפוליטית ימי-ביניימית של "שני הגופים" של הריבון: הגוף הטבעי והגוף הפוליטי:

> אדוניי, חוק הטבע מניע אותי לאבל על אחותי; המשא שנפל עליי מדהים אותי, ובכל זאת, בהתחשבי בכך שאני יציר האל, שנועד לציית לפקודתו, אציית לכך, ומבקשת מקרב לב לקבל את עזרת חסדו כדי להיות שרת רצונו השמימי בתפקיד זה המוטט עלי כעת. וכיוון שאני רק גוף אחד הנחשב בטבע, הגם שברשותו גוף פוליטי לשלוט, כך אבקש מכולכם... לסייע לי, כדי שאני בשלטוני ואתם בשירותכם נוכל לתת דין וחשבון טוב לאל כל יכול ולהותיר נחמה כלשהי לצאצאינו על פני האדמה. כוונתי לכוון את כל מעשיי בעצת טובים ובעצה.

בעוד התהלוכה המנצחת שלה מתפתלת בעיר ערב טקס ההכתרה, היא התקבלה בלב שלם על ידי התושבים וברכה בנאומים ובמופעים, רובם בעלי אופי פרוטסטנטי חזק. תגובותיה הפתוחות והחינניות של אליזבת קרבו אותה לצופים, שהיו "נדהמים להפליא". ביום שלמחרת, 15 בינואר 1559, תאריך שנבחר על ידי האסטרולוג שלה ג'ון די (John Dee), אליזבת הוכתרה ונמשחה על ידי אוון אוגלטורפ (Owen Oglethorpe), הבישוף הקתולי של קרלייל, במנזר וסטמינסטר. לאחר מכן היא הוצגה לקבלת העם, בתוך רעש מחריש אוזניים של עוגבים, חלילי צד, חצוצרות, תופים ופעמונים. למרות שאליזבת התקבלה כמלכה באנגליה, המדינה עדיין הייתה במצב של חרדה מפני האיום הקתולי הנתפס בבית ומעבר לים, כמו גם שאלת בחירת בן זוגה.

הסדר הכנסייה

אמונותיה הדתיות האישיות של אליזבת היו נתונות לוויכוח רב בקרב מלומדים. היא הייתה פרוטסטנטית, אך שמרה על סמלים קתולים (כגון הצלב), והמעיטה בתפקידם של דרשות בניגוד לאמונה פרוטסטנטית מרכזית.

אליזבת ויועציה תפסו את האיום של מסע צלב קתולי נגד אנגליה הכופרת. לכן המלכה חיפשה פרון פרוטסטנטי שלא יפגע קשות בקתולים תוך מענה לרצונות הפרוטסטנטים האנגלים, אך היא לא סבלה את הפוריטנים, שלחצו מרחיק לכת לרפורמות. כתוצאה מכך, הפרלמנט של 1559 החל לחוקק חוקים לכנסייה המבוססת על ההסדר הפרוטסטנטי של אדוארד השישי, כאשר המונרך בראשה, אך עם אלמנטים קתולים רבים, כגון בגדי כהונה.

בית הנבחרים תמך בהצעות בעוצמה, אך הצעת חוק העליונות נתקלה בהתנגדות בבית הלורדים, במיוחד מצד הבישופים. אליזבת הייתה בת מזל שבישופויות רבות היו פנויות באותה עת, כולל הארכיבישופות של קנטרברי. הדבר אפשר לתומכים בקרב האצילים להצביע יותר מהבישופים והאצילים השמרנים. אף על פי כן, אליזבת נאלצה לקבל את התואר מושלה העליון של הכנסייה של אנגליה במקום את התואר השנוי במחלוקת ראש עליון, שרבים חשבו שאינו מקובל לאישה לשאת. חוק העליונות החדש הפך לחוק ב-8 במאי 1559. כל פקידי הציבור חויבו להישבע אמונים למונרך כמושל עליון או להסתכן בפסילה מתפקיד; חוקי הכפירה בוטלו, כדי להימנע فحזרה על רדיפת החולקים על ידי מרי. במקביל, הועבר חוק אחידות חדש, שהפוך חובה את ההשתתפות בכנסייה ואת השימוש בספר התפילה המשותפת של 1559 (גרסה מעובדת של ספר התפילה של 1552), אם כי העונשים על סירוב להשתתף, או אי-הגעה והתאמה, לא היו קיצוניים. למרות שצווים מ-1559 קבעו שמוזיקה צריכה להיות "מובנת בפשטות, כאילו נקראה ללא שירה", יצירות מורכבות יותר הותרו בזמנים מסוימים ביום, ומנהג הנגינה של מוטטים לטיניים עם טקסטים של סארום (Sarum) נמשך בקפלה המלכותית.

שאלת הנישואים

מתחילת שלטונה של אליזבת היה צפוי שהיא תתחתן, ועלתה השאלה עם מי. למרות שקיבלה הצעות רבות, היא מעולם לא התחתנה ונשארה ללא ילדים; הסיבות לכך אינן ברורות. היסטורונים שיערו שתומאס סימור הרחיק אותה ממערכות יחסים מיניות. היא שקלה מספר מחזרים עד שהייתה בת 50 בערך. החיזור האחרון שלה היה עם פרנסיס, דוכס אנז'و (Francis, Duke of Anjou), הצעיר ממנה ב-22 שנים. תוך סיכון באובדן כוח אפשרי כמו אחותה, ששיחקה לידי המלך פיליפ השני מספרד, הנישואים הציעו את הסיכוי ליורש. אולם, בחירת בעל עלולה גם לעורר חוסר יציבות פוליטית או אפילו מרד.

### רוברט דודלי

באביב 1559, התברר כי אליזבת מאוהבת בחבר ילדותה רוברט דודלי (Robert Dudley). נאמר שאשתו איימי סובלת מ"מחלה באחד משדיה" ושהמלכה תרצה להתחתן עם רוברט אם אשתו תמות. בסתיו 1559, מספר מחזרים זרים התחרו על ידה של אליזבת; שליחיהם חסרי הסבלנות עסקו בשיחות שערורייתיות עוד יותר ודיווחו שנישואים עם האהוב עליה אינם רצויים באנגליה: "אין אדם שאינו צועק עליו ועליה בזעם... היא לא תתחתן עם איש מלבד רוברט המועדף". איימי דודלי מתה בספטמבר 1560, מנפילה ממדרגות ולמרות ממצאי חקירת המוות של תאונה, אנשים רבים חשדו שבעלה ארגן את מותה כדי שיוכל להתחתן עם המלכה. אליזבת שקלה ברצינות להתחתן עם דודלי במשך זמן מה. אולם, וויליאם ססיל, ניקולס ת'רוקמורטון (Nicholas Throckmorton), וכמה אצילים שמרנים הבהירו את אי-שביעות רצונם באופן חד-משמעי. היו אפילו שמועות שהאצולה תקום אם הנישואים יתרחשו.

בין מועמדים אחרים לנישואים שנשקלו עבור המלכה, רוברט דודלי המשיך להיחשב כמועמד אפשרי במשך כמעט עשור נוסף. אליזבת הייתה קנאית קיצונית לחיבתו, גם כאשר כבר לא התכוונה להתחתן איתו בעצמה. היא העלתה את דודלי למעמד אצולה כרוזן לסטר (Earl of Leicester) ב-1564. ב-1578, הוא התחתן סוף סוף עם לטיס נոլις (Lettice Knollys), לה המלכה הגיבה בסצנות חוזרות ונשנות של חוסר שביעות רצון ושנאה לכל החיים. בכל זאת, דודלי תמיד "נשאר במרכז חייה הרגשיים [של אליזבת]", כפי שהיסטוריונית סוזן דוראן (Susan Doran) תיארה את המצב. הוא מת זמן קצר לאחר תבוסת הארמדה הספרדית ב-1588. לאחר מותה של אליזבת עצמה, פתק ממנה נמצא בין חפציה האישיים ביותר, מסומן "מכתבו האחרון" בכתב ידה.

### מועמדים זרים

משא ומתן לנישואים היווה מרכיב מפתח במדיניות החוץ של אליזבת. היא דחתה את ידו של פיליפ, אלמנה של אחותה למחצה, בתחילת 1559 אך במשך מספר שנים שקלה את הצעתו של המלך אריק ה-14 משვדיה (Eric XIV of Sweden). מוקדם יותר בחייה של אליזבת, התאמה דנית עבורה נדונה; הנרי השמיני הציע אחת עם הנסיך הדני אדולף, דוכס הולשטיין-גוטורפ (Adolf, Duke of Holstein-Gottorp), ב-1545, ואדוארד סימור, דוכס סומרסט, הציע נישואים עם הנסיך פרידריך (לימים פרידריך השני) מספר שנים לאחר מכן, אך המשא ומתן דעך ב-1551. בשנים סביב 1559, נשקלה ברית פרוטסטנטית דנית-אנגלית, וכדי לנגד את הצעת שვדיה, המלך פרידריך השני הציע נישואים לאליזבת בסוף 1559.

במשך מספר שנים, היא ניהלה משא ומתן רציני להתחתן עם בן דודו של פיליפ, קרל השני, ארכידוכס אוסטריה (Charles II, Archduke of Austria). עד 1569, היחסים עם הבסבורג התדרדרו. אליזבת שקלה נישואים לשני נסיכים ולואה צרפתים בתורם, תחילה הנרי, דוכס אנז'و, ואז מ-1572 עד 1581 אחיו פרנסיס, דוכס אנז'و, לשעבר דוכס אלנסון (Duke of Alençon). הצעה אחרונה זו קשורה לברית מתוכננת נגד השליטה הספרדית בדרום הולנד. נראה שלקחה את החיזור ברצינות במשך זמן מה, וענדה עגיל בצורת צפרדע שפרנסיס שלח לה.

ב-1563, אליזבת אמרה לשליח אימפריאלי: "אם אלך בעקבות נטיית טבעי, הרי היא זו: קבצנית ויחידה, הרבה יותר מאשר מלכה ונשואה". בהמשך השנה, בעקבות מחלתה של אליזבת באבעبوעות שחורות, שאלת הירושה הפכה לנושא לוהט בפרלמנט. חברי הפרלמנט הפצירו במלכה להתחתן או למנות יורש, כדי למנוע מלחמת אזרחים במותה. היא סירבה לעשות את שניהם. באפריל היא דחתה את הפרלמנט, שלא התכנס מחדש עד שהזדקקה לתמיכתו לגייס מיסים ב-1566.

לאחר שהבטיחה בעבר להתחתן, אמרה לבית חסר שליטה:

> לעולם לא אפר את מילתו של נסיך שנאמרה במקום ציבורי, למען כבודי. ולכן אני אומרת שוב, אתחתן ברגע שאוכל בנוחות, אם האל לא ייקח את זה שאיתו בדעתי להתחתן, או אותי, או שמא מניעה גדולה אחרת תתרחש.

עד 1570, דמויות בכירות בממשלה קיבלו באופן פרטי כי אליזבת לעולם לא תתחתן או תמנה יורש. וויליאם ססיל כבר חיפש פתרונות לבעיית הירושה. על כישלונה להתחתן, אליזבת הואשמה לעיתים קרובות בחוסר אחריות. שתיקתה, עם זאת, חיזקה את ביטחונה הפוליטי שלה: היא יָדעה שאם תמנה יורש, כס מלכותה יהיה פגיע להפיכה; היא זכרה את הדרך שבה "אדם שני, כמו שהייתי" שימש כמוקד למזיקות נגד קודמה.

### בתולים

מעמדה הלא-נשואי של אליזבת השראה פולחן בתולים הקשור לזה של הבתולה מררי. בשירה ובדיוקנאות, היא תוארה כבתולה, אלה, או שניהם, ולא כאישה רגילה. בהתחלה, רק אליזבת הפכה את בתוליה הלכאורה למעלה: ב-1559, אמרה לבית הנבחרים, "ובסוף, זה יהיה מספיק עבורי, שאבן שיש תכריז שמלכה, שמלכה זמן כזה, חיה ומתה בתולה". בהמשך, משוררים וסופרים תפסו את הנושא ופיתחו איקונוגרפיה שהאדירה את אליזבת. מחוות ציבוריות לבתולה עד 1578 שימשו כטענה מקודדת של התנגדות למשא ומתן הנישואים של המלכה עם הדוכס מאלנסון. בסופו של דבר, אליזבת התעקשה שהיא נשואה לממלכתה ולנתיניה, תחת הגנה אלוהית. ב-1599, היא דיברה על "כל בעליי, עמי הטוב".

טענת בתולים זו לא התקבלה באופן אוניברסלי. קתולים האשימו את אליזבת בעיסוק ב"תאוווה מטונפת" שטימאה סמלית את האומה יחד עם גופה. הנרי הרביעי מצרפת אמר שאחת השאלות הגדולות של אירופה הייתה "האם המלכה אליזבת הייתה עלמה או לא".

נושא מרכזי, כאשר מדובר בשאלת בתוליה של אליזבת, היה האם המלכה אי פעם מימשה את רומן האהבה שלה עם רוברט דודלי. ב-1559, היא העבירה את חדרי השינה של דודלי צמוד לדירותיה שלה. ב-1561, היא הייתה מרותקת למיטה באופן מסתורי עם מחלה שגרמה לגופה להתנפח.

ב-1587, צעיר שקרא לעצמו ארתור דודלי נעצר בחופי ספרד בחשד להיות מרגל. האיש טען שהוא בנו הבלתי חוקי של אליזבת ורוברט דודלי, וגילו תאם ללידה במהלך המחלה של 1561. הוא הובא למדריד לחקירה, שם נחקר על ידי פרנסיס אנגלפילד (Francis Englefield), אציל קתולי שהוגלה לספרד ומזכירו של המלך פיליפ השני. שלושה מכתבים קיימים כיום המתארים את הראיון, ומפרטים את מה שאררת הכריז כסיפור חייו, מלידה בארמון המלכותי ועד הגעתו לספרד. אולם, דבר זה לא שכנע את הספרדים: אנגלפילד הודה למלך פיליפ כי "תביעתו של ארתור כיום אינה מסתכמת בדבר", אך הציע ש"אין לאפשר לו לברוח, אלא [...] לשמור עליו מאובטח מאוד". המלך הסכים, ומאז לא נשמע עוד על ארתור. המחקר המודרני דוחה את ההנחה הבסיסית של הסיפור כ"בלתי אפשרית", וטוען שחייה של אליזבת צופו כל כך מקרוב על ידי בני דורה עד שלא יכלה להסתיר היריון.

מרי, מלכת הסקוטים

מדיניותה הראשונה של אליזבת כלפי סקוטלנד הייתה להתנגד לנוכחות הצרפתית שם. היא חששה שהצרפתים מתכננים פלוש לאנגליה ולשים על כס המלכות את בת דודתה הקתולית מרי, מלכת הסקוטים. מרי נחשבה בעיני רבים כיורשת לכתר האנגלי, בהיותה נכדתו של אחותו הבכורה של הנרי השמיני, מרגרט. מרי התפארה בהיותה "קרובת המשפחה הקרובה ביותר שיש לה". אליזבת שוכנעה לשלוח כוח לסקוטלנד כדי לסייע למורדים הפרוטסטנטים, ולמרות שמסע הפרסום היה מגושם, הסכום אדינבורו שנוצר ביולי 1560 הסיר את האיום הצרפתי בצפון. כאשר מרי חזרה מצרפת לסקוטלנד ב-1561 כדי לקחת לידיה את השלטון, למדינה הייתה כנסייה פרוטסטנטית מבוססת והיא נוהלה על ידי מועצת אצילים פרוטסטנטים שנתמכה על ידי אליזבת. מרי סירבה לאשר את ההסכם.

ב-1563, אליזבת הציעה את המחזר שלה עצמו, רוברט דודלי, כבעل למרי, מבלי לשאול אף אחד משני האנשים הנוגעים בדבר. שניהם התגלו כלא נלהבים, וב-1565, מרי התחתנה עם הנרי סטיוארט, לורד דארנלי (Henry Stuart, Lord Darnley), שנשא תביעה משל עצמו לכתר האנגלי. הנישואים היו הראשונים בשורת שגיאות שיפוט של מרי שמסרו את הניצחון לפרוטסטנטים הסקוטים ולאליזבת. דארנלי הפך במהרה לבלתי פופולרי ונרצח בפברואר 1567 על ידי קושרים שכמעט בוודאות הונהגו על ידי ג'יימס הפבורן, רוזן בוות'וול (James Hepburn, Earl of Bothwell). זמן קצר לאחר מכן, ב-15 мая 1567, מרי התחתנה עם בוות'וול, דבר שעורר חשדות שהיא הייתה שותפה לרצח בעלה. אליזבת התעמתה עם מרי לגבי הנישואים, וכתבה לה:

> כיצד ייתכן שתבחרי בחירה גרועה יותר לכבודך מאשר להתחתן בחיפזון כזה עם נתין שכזה, אשר מלבד חסרונות אחרים וידועים לשמצה, השם הציבורי האשים ברצח בעלך המנוח, מלבד נגיעה בך עצמך בחלקה מסוימת, אם כי אנו מקוות שבעניין זה לשווא.

אירועים אלו הובילו במהירות לתבוסתה של מרי וכליאתה בטירת לוךלבן (Lochleven Castle). האצילים הסקוטים הכריחו אותה להתפטר לטובת בנה בן השנה, ג'יימס השישי. ג'יימס הובא לטירת סטרלינג (Stirling Castle) כדי להתחנך כפרוטסטנטי. מרי ברחה ב-1568 אך לאחר תבוסה בלנגסייד (Langside) הפליגה לאנגליה, שם הובטחה לה פעם תמיכה מאליזבת. אינסטינקט הראשון של אליזבת היה להשיב את עמיתתה המונרכית, אך היא ומועצתה בחרו במקום זאת לשחק על בטחון. במקום לסכן את החזרת מרי לסקוטלנד עם צבא אנגלי או לשלוח אותה לצרפת ולאויביה הקתולים של אנגליה, הם עצרו אותה באנגליה, שם הייתה כלואה במשך תשע עשרה השנים הבאות.

### מטרה קתולית

מרי הפכה במהרה למוקד למרד. ב-1569 היה מרד קתולי מרכזי בצפון; המטרה הייתה לשחרר את מרי, להתחתן איתה לתומאס הווארד, דוכס נורפוק, ולשום אותה על כס המלכות האנגלי. לאחר תבוסת המורדים, מעל 750 מהם הוצאו להורג בהוראת אליזבת. מתוך אמונה שהמרד הצליח, האפיפיור פיוס החמישי (Pope Pius V) הוציא בול ב-1570, שכותרתו 'Regnans in Excelsis', שהכריז על "אליזבת, המלכה המתחזה של אנגליה ושפחת הפשע" כמי שהוחרמה וככופרת, ומשחררת את כל נתיניה מכל נאמנות אליה. קתולים שצייתו להוראותיה אוימו בהחרמה. הבול האפיפיורי עורר יוזמות חקיקה נגד קתולים על ידי הפרלמנט, אשר, עם זאת, רוסנו על ידי התערבותה של אליזבת. ב-1581, להמיר נתינים אנגלים לקתוליות עם "הכוונה" להרחיקם מנאמנותם לאליזבת הפך לעבירת בגידה, הנושאת את עונש המוות. משנות ה-70 של המאה ה-16 כהנים מיסיונריים מסמינרים יבשתיים הגיעו לאנגליה בסתר למען "גיור מחדש של אנגליה". חלקם הוצאו להורג בשל התנהגות בוגדנית, מה שיצר פולחן קדושים מעונים.

הבבול 'Regnans in Excelsis' נתן לקתולים האנגלים תמריץ חזק להתבונן במרי כריבונות החוקית של אנגליה. ייתכן שמרי לא יכלה לדעת על כל מזימה קתולית לשים אותה על כס המלכות האנגלי, אך מקשירת הקשר של רידולפי ב-1571 (שגרמה למחזרה של מרי, דוכס נורפוק, לאבד את ראשו) ועד לקשירת הקשר של באבינגטון ב-1586, אמן הביון של אליזבת פרנסיס ולסינגהם והמועצה המלכותית הרכיבו בקפידה תיק נגדה. בתחילה, אליזבת התנגדה לקריאות למותה של מרי. עד סוף 1586, היא שוכנעה לאשר את משפטה והוצאתה להורג של מרי על בסיס ראיות של מכתבים שנכתבו במהלך קשירת הקשר של באבינגטון. הכרזת ההוצאה להורג של אליזבת הודיעה כי "המרי האמורה, המתיימרת לתבוע את הכתר ההוא, הקיפה ודמיינה בתוך אותה ממלכה דברים שונים הנוטים לפגיעה, מוות והרס של גופנו המלכותי". ב-8 בפברואר 1587, מרי הועלתה על המוקד בטירת פות'רינגהיי (Fotheringhay Castle), נורת'המפטונשייר. לאחר ההוצאה להורג, אליזבת טענה שהיא לא התכוונה שצו ההוצאה להורג החתום יישלח, והאשימה את מזכירה, וויליאם דוויסון (William Davison), בביצועו ללא ידיעתה. כנות חרטתה של אליזבת והאם רצתה או לא רצתה לעכב את הצו הועמדו בספק הן על ידי בני דורה והן על ידי היסטורונים מאוחרים יותר.