אליזבת קני: האחות חסרת ההכשרה שערערה על הממסד הרפואי
כאשר רופאים אמרו לאליזבת קני (Elizabeth Kenny) שקיבוע גפה שנפגעה משיתוק ילדים בגבס הוא הטיפול האחראי היחיד, היא שאלה ילדה משותקת כיצד היא מרגישה את שריריה. "בבקשה, אני רוצה את הסמרטוטים האלה שעושים טוב לרגליים שלי", אמרה הילדה ככל הנראה, כשהיא מתארת את הבדים הצמריריים החמים שקני כרכה סביב גפיה המתוחות והמתכווצות. זו לא הייתה אבחנה מתוך ספר לימוד — לקני לא היה כזה — אך היא הפכה ליסוד של טיפול שוועדה מלכותית בקווינסלנד בשנת 1938 גינתה רשמית כ"טעות חמורה" ושהרפואה האמריקאית אימצה במלואו תוך עשור.
אחות מהפריפריה ללא תעודה
אליזבת קני נולדה ב-20 בספטמבר 1880, בוואריאלדה (Warialda), ניו סאות' ויילס, לחקלאי מהגר אירי ואם ילידת אוסטרליה, וקיבלה השכלה פורמלית מוגבלת בלבד. לאחר ששברה את פרק כף ידה בגיל שבע-עשרה, היא למדה אנטומיה באופן לא פורמלי אצל רופא מקומי, איניאס מקדונל (Aeneas McDonnell), שנותר מנטור ותומך שלה לאורך כל הקריירה שלה. היא מעולם לא קיבלה תואר בסיעוד או הסמכה רפואית פורמלית; עד שנת 1907 היא עבדה כאחות רפואית וכירורגית המכנה את עצמה כך בזכות מכתב המלצה מרופא מקומי אחר. בסביבות שנת 1910 החלה לטפל בחולי שיתוק ילדים מבית משפחתה בנובי (Nobby), שבאזור דארלינג דאונס הכפרי בקווינסלנד, תוך שימוש בקומפרסים של בד חם על פי עצתו של מקדונל — טיפול שבילתה את ארבעת העשורים הבאים בשכלולו, בהגנה עליו ובהרחבתו אל מול התנגדות מקצועית מתמשכת.
שירות צבאי
קני הפליגה לבריטניה בשנת 1915 ושירתה כאחות אזרחית על סיפון אוניית הובלת החיילים "סוביק" (Seuvic) לפני שהצטרפה רשמית לשירות הסיעוד של הצבא האוסטרלי, כשהיא משלימה אחת-עשרה הפלגות בין אוסטרליה לבריטניה ומקבלת דרגת "אחות" (Sister) — המקבילה לסגן משנה — בשנת 1917. שירותה הסתיים במרץ 1919, מה שהעניק לה תיעוד צבאי רשמי ותואר, "האחות קני" (Sister Kenny), שליווה אותה לאורך שארית חייה הציבוריים, על אף שהוא תיאר את דרגתה הצבאית ולא כל הסמכה רפואית אזרחית.
השיטה והמאבק להגנה עליה
עד תחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 גיבשה קני את גישתה: קומפרסים חמים להרפיית שרירים מתכווצים, תנועה פסיבית למניעת התקצרות שרירים, ותרגילים אקטיביים לבניית כוח מחדש, כל זאת בניגוד גמור לפרקטיקה המקובלת של קיבוע גפיים מושפעות בגבס או בסדים ממתכת. היא פתחה מתקן טיפולי בסיסי בטאונסוויל (Townsville) בשנת 1933 והתרחבה למרפאות ברחבי ערי אוסטרליה במהלך שנות ה-30, תוך פרסום תיאוריות שלה בספר "שיתוק ילדים ושיתוק מוחין" (Infantile Paralysis and Cerebral Diplegia) בשנת 1937. תגובת הממסד הרפואי הייתה לעיתים קרובות עוינת: ההתאחדות הרפואית הבריטית וההתאחדות האוסטרלית למסאז' התנגדו לה, ומנכ"ל הבריאות של קווינסלנד, ד"ר רפאל סילנטו (Raphael Cilento), האשים אותה בפומבי בהגזמת תוצאותיה. ועדה מלכותית של קווינסלנד משנת 1938 קבעה כי "זניחת הקיבוע היא טעות חמורה הטומנת בחובה סכנה גדולה", גם בעודם מודים שהמרפאה שלה בבריסביין עצמה הייתה "מעוררת הערצה" — וחשוב לציין שממשלת קווינסלנד המשיכה לממן את המרפאות שלה למרות הסתייגות הוועדה שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה באמריקה
בשנת 1940 שלחה ממשלת ניו סאות' ויילס את קני ואת בתה המאומצת, מרי, לארצות הברית כדי להדגים את שיטותיה באופן ישיר. באוניברסיטת מינסוטה, הרופאים מילאנד נאפ (Miland Knapp) וג'ון פוהל (John Pohl) חקרו את הטכניקה שלה על חולים אמיתיים והפכו למאמינים בשיטה; עד שנת 1943 לימדה קני אישית את השיטה ליותר משלוש מאות רופאים שם. מכון האחות קני (Sister Kenny Institute) נפתח במיניאפוליס ב-17 בדצמבר 1942 — כיום מכון השיקום קוראז'-קני (Courage Kenny Rehabilitation Institute) — ומרכזים נוספים נפתחו בניו ג'רזי ובקליפורניה. היא פגשה את הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, שבעצמו שרד שיתוק ילדים, כדי לדון בגישות טיפול, ובשנת 1950 חתם הנשיא טרומן על הצעת חוק קונגרס המעניקה לה כניסה ללא ויזה לארצות הברית, כבוד שהוענק בעבר רק למרקיז דה לה פאייט. בשנת 1951, סקר של גאלופ על הנשים המוערכות ביותר באמריקה דירג את קני מעל אלינור רוזוולט.
אופי ומוניטין
בני דורה תיארו את קני כדמות מרשימה ותנודתית, המסוגלת לעבור בתוך דקות מחמימות עדינה ליד מיטת ילד לבוז גלוי כלפי רופא שהיא החשיבה לטועה. הווירולוג סר מקפרלן ברנט (Macfarlane Burnet), שפגש אותה בשלהי חייה, כתב ש"היא טיפלה ביותר מקרים מכל אדם אחר בעולם" וכי "הייתה סביבה הילה של גדולה", הודאה מרשימה מצד מדען ממסדי כלפי אישה שהעבירה את הקריירה שלה מחוץ למוסדותיו. הוליווד עשתה דרמטיזציה לסיפורה בסרט משנת 1946 "האחות קני" (Sister Kenny), בכיכובה של רוזלינד ראסל בהופעה שהייתה מועמדת לפרס האוסקר.
מוות ומורשת מיידית
קני הלכה לעולמה ב-30 בנובמבר 1952, בטואומבה (Toowoomba), קווינסלנד, בגיל שבעים ושתיים. היא הוכנסה לאחר מותה להיכל התהילה של הנשים בוויקטוריה בשנת 2001, ובשנת 2009 הוכרה תוכנית הטיפול שלה בשיתוק ילדים רשמית במהלך חגיגות ה-Q150 של קווינסלנד כפעולה יוצאת דופן של חדשנות.
מדוע אליזבת נחשבת לגאונה
המקרה של קני כגאונה הוא יוצא דופן ברשימה זו מכיוון שהוא נשען במפורש על תצפית קלינית ומיומנות מעשית עקשנית ולא על הכשרה מדעית פורמלית או תובנה תיאורטית — לא היה לה תואר רפואי ולפי פסק הדין הרשמי של תקופתה, היה לה הסבר לא נכון לפתולוגיה הבסיסית, ובכל זאת הטיפול שלה הניב תוצאות שרופאים עם הסמכות מלאות לא יכלו לבטל ברגע שבדקו זאת בעצמם. תרומתה הייתה בעיקרה מלאכת אבחון וטיפול: עין מאומנת למה ששריר מתכווץ באמת צריך, שנבנתה משנים של ניסיון מעשי ליד מיטת החולה ולא ממחקר מעבדתי, והתמדה עצומה להמשיך ולהציע את הטיפול הזה דרך ועדה ממשלתית רשמית שגינתה אותו במפורש. טיעון הנגד הכן הוא ישיר ורשמי: ועדה מלכותית חקרה את שיטותיה וכינתה את ליבת גישתה "טעות חמורה", וחלק גדול מההסבר התיאורטי שלה לסיבה שהשיטה עבדה מעולם לא התקבל על ידי הרפואה המיינסטרימית גם כשהשיטה עצמה אומצה. מה שבסופו של דבר זיכה אותה לא היה תיאוריה אלא נתוני תוצאות — מטופלים שהחלימו — שהיא צורה מצומצמת ואמפירית יותר של חזון מאשר הקפיצות המושגיות המיוחסות למדעני מעבדה, אך בכל זאת כזו שעיצבה מחדש את הפיזיותרפיה כדיסציפלינה.
מורשת
הדגש של קני על תנועה אקטיבית ושיקום שרירים, במקום קיבוע, הפך לעיקרון יסוד של הפיזיותרפיה המודרנית, והמכון במיניאפוליס שקיבל השראה ממנה ממשיך לפעול כיום כמרכז שיקום מרכזי תחת שם מאוחר יותר.