אליזבת טיילור: עיניים סגולות, תהילה ממונפת
במאי ליהוק באולפני יוניברסל הביט בילדה ודחה אותה: "לילדה הזו אין כלום... העיניים שלה זקנות מדי, אין לה פנים של ילדה". שני עשורים לאחר מכן היא הפכה לכוכבת הקולנוע הראשונה שקיבלה מיליון דולר עבור תפקיד. ארבעה עשורים לאחר מכן השתמשה באותם פנים כדי לאלץ נשיא אמריקאי להגות את המילה איידס בקול רם. חייה של טיילור הם סיפור על מצרך שלמד מה הוא וכיצד לבזבז את עצמו.
הילדה עם הפנים הלא נכונות
היא נולדה ב-27 בפברואר 1932 בהמפסטד גארדן סאברב, לונדון, להורים אמריקאים מארקנסו סיטי, קנזס: פרנסיס לן טיילור, סוחר אמנות, ושרה סות'רן, שחקנית תיאטרון. המשפחה עברה ללונדון ב-1929 ועזבה ללוס אנג'לס ב-1939, כשאליזבת הייתה בת שבע, לפני המלחמה. היא למדה בבית הספר מונטסורי ביירון האוס בהייגייט, וגדלה בדת המדע הנוצרי; קולונל ויקטור קזלט שימש כסנדקה הלא-רשמי שלה והשפיע עליה בצעירותה. היא החזיקה באזרחות בריטית ואמריקאית מלידה.
העיניים שיוניברסל לא אהבו היו בצבע כחול-סגול וממוסגרות בשורה כפולה של ריסים — תוצאה של מצב גנטי בשם דיסטיכיאזיס. זהו מקרה נדיר של תאונה פיזית שהפכה לקריירה.
נשיונל ולווט ומכונת MGM
יוניברסל החתימו אותה ב-1941, העניקו לה הופעת בכורה בסרט There's One Born Every Minute (1942), ופיטרו אותה לאחר שנה. MGM החתימו אותה על חוזה לשבע שנים ב-1943 לאחר אודישן לסרט Lassie Come Home. הסרט נשיונל ולווט (1944), שצולם כשהייתה בת שתים-עשרה, היה להיט קופתי והפך אותה לכוכבת. הניו יורק טיימס מצא כי "כל התנהלותה בסרט הזה היא בחן מרענן"; מבקר אחר כתב שהיא "יפה בצורה מהפנטת... אני בקושי יודע או אכפת לי אם היא יודעת לשחק או לא" — משפט שירדוף אותה במשך חמישים שנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המעבר לתפקידי מבוגרים נוהל במיומנות יוצאת דופן. הסרט Father of the Bride (1950) הכניס 6 מיליון דולר; A Place in the Sun (1951) הביא שבחים ביקורתיים; היא לוביסטית אישית עבור ג'ורג' סטיבנס בסרט Giant (1956), שהחיה את מעמדה. הסרט Raintree County (1957) הביא לה את מועמדותה הראשונה לפרס האוסקר. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב על Suddenly, Last Summer (1959) ובפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על BUtterfield 8 (1960), סרטה האחרון ב-MGM.
קלאופטרה, והוותיקן
הסרט קלאופטרה (1963) עלה 62 מיליון דולר ושילם לה את שכר המיליון דולר הראשון בהיסטוריה של הקולנוע. התוצר המשמעותי יותר שלו היה הרומן שלה עם ריצ'רד ברטון, שהפך לשערורייה בינלאומית חמורה מספיק כדי שהוותיקן יגנה את הזוג על "הפקרות ארוטית". הם נישאו ב-15 במרץ 1964 ועשו אחד-עשר סרטים יחד, והרוויחו במשותף 88 מיליון דולר במהלך העשור. לאחר מכן, ב-1966, הגיע מי מפחד מווירג'יניה וולף? — שעבורו עלתה במשקל, חבשה פאה והשתמשה באיפור כדי לגלם את מרתה בת החמישים, וזכתה בפרס האוסקר השני שלה. מבקר הניו יורק טיימס כתב שהיא "עושה את העבודה הטובה ביותר בקריירה שלה, מתמשכת ודחופה".
שבעה בעלים
הנישואים היו: קונרד הילטון ג'וניור (1950–51), שהסתיים בגירושין בשל אכזריות נפשית וכלל הפלה במהלך התפרצות אלימה; מייקל וילדינג (1952–57), שני בנים; מייק טוד (1957–58), בת אחת, שהסתיים במותו בהתרסקות מטוס; אדי פישר (1959–64), שלדבריה נישאה לו "רק בגלל אבלה" ושאת נישואיו לדבי ריינולדס סיימה; ריצ'רד ברטון פעמיים (1964–74, 1975–76); הסנאטור ג'ון וורנר (1976–82), תקופה של דיכאון, עלייה במשקל והתגברות התלות בתרופות מרשם ואלכוהול; ולארי פורטנסקי (1991–96), פועל בניין שפגשה במרכז בטי פורד, ונישאה לו בחוות נוורלנד של מייקל ג'קסון. היא מכרה את תמונות החתונה למגזין People תמורת מיליון דולר ותרמה את הכסף לקרן האיידס שלה. על ברטון אמרה בפשטות: "אחרי ריצ'רד, הגברים בחיי היו שם רק כדי להחזיק את המעיל, לפתוח את הדלת".
הדעיכה, והבמה
סוף שנות ה-60 עברו רע. הסרטים Reflections in a Golden Eye ו-The Comedians (שניהם מ-1967) התקבלו בצורה גרועה; שני סרטים של ג'וזף לוזי נכשלו ב-1968. היא לא התאימה לאסתטיקה של הוליווד החדשה, והציבור התעייף מהסיקור. היא זכתה בפרס דוד די דונטלו על X Y & Zee (1972), עשתה את סרטה האחרון עם ברטון ב-1973, ונעלמה במידה רבה מהקולנוע. היא חזרה ב-The Mirror Crack'd (1980), ואז לקחה את תפקיד הבמה המשמעותי הראשון שלה כרג'ינה גידנס בהפקה בברודוויי של The Little Foxes ב-1981 — ריצה של שישה חודשים עם כרטיסים אזולים למרות ביקורות מעורבות. היא גילמה את הלנה קסאדין ב-General Hospital באותה שנה, הפיקה במשותף וכיכבה ב-Private Lives עם ברטון ב-1983, וסגרה את קריירת הקולנוע התיאטרלית שלה עם הפלינסטונס ב-1994. היא התגיירה, וב-2001 הודיעה על פרישתה ממשחק כדי להתרכז בפילנתרופיה.
מדוע אליזבת מכונה גאונה
המקרה לא נשען בעיקר על משחק, ולהעמיד פנים אחרת יהיה לא ישר. הוא נשען על פעולה של הבנה עצמית אסטרטגית שכמעט ואין לה אח ורע בקרב ידוענים. טיילור תפסה, מוקדם וברור יותר מכל אחד במעמדה, שתהילה היא נכס בר-החלפה עם ערך שוק, וניתן להעביר את הערך הזה למטרה. היא אמרה זאת ללא שום סנטימנטליות: "החלטתי שעם השם שלי, אני יכולה לפתוח דלתות מסוימות, שאני מצרך בפני עצמו... ולהשתמש בו כדי לעשות קצת טוב. רציתי לפרוש, אבל הצהובונים לא נתנו לי. אז, אם אתם הולכים לדפוק אותי, אני אשתמש בכם". זהו היגיון של אסטרטגית, והיא הוציאה אותו לפועל — התרמת האיידס הראשונה ב-1984, הקמת הארגון שהפך ל-amfAR ב-1985, עדות לסנאט ולבית הנבחרים עבור חוק הטיפול של ריאן וייט ב-1986, ולחץ אישי שדחף את רונלד רייגן להכיר בפומבי במחלה בנאום ב-1987. יותר מ-270 מיליון דולר הגיעו בעקבות זאת.
טיעון הנגד: שני פרסי האוסקר שלה הם על BUtterfield 8, שנחשב באופן נרחב לסרט פחות טוב, ועל מי מפחד מווירג'יניה וולף?, שבו השינוי היה פיזי בעיקרו. מההתחלה מבקרים שיבחו את המראה שלה והסתייגו מהמשחק שלה — "אני בקושי יודע או אכפת לי אם היא יודעת לשחק או לא". היא מעולם לא למדה משחק, יוצרה על ידי שיטת האולפנים, והונה הגיע פחות מסרטים ויותר מבישום: ביוגרפים מעריכים שהיא הרוויחה יותר מאחד-עשר ניחוחות אליזבת ארדן שלה מאשר מכל קריירת המסך שלה. מה שהיה לה לא היה גאונות פרשנית אלא בהירות חסרת רחמים לגבי מה שהיא שווה ומה זה יכול לקנות.
העיזבון שממשיך לעבוד
היא נפטרה ב-23 במרץ 2011. תאריה הצטברו לאורך שתי הקריירות: פרס צ'פלין (1986), תואר אבירות לגיון הכבוד הצרפתי (1987), פרס מפעל חיים של AFI (1993), פרס ז'אן הרשולט ההומניטרי (1993), פרס CFDA לכל החיים של גלאמור (1997), פרסי הכבוד וההומניטריים של גילדת שחקני המסך (1997), עמית BAFTA (1999), פרס GLAAD Vanguard (2000), מינוי כגברת מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה ב-2000, ומדליית האזרחים הנשיאותית ב-2002. ה-AFI דירג אותה כאגדת המסך הנשית השביעית בגודלה ב-1999. התכשיטים שלה — יהלום קרופ, יהלום טיילור-ברטון, פנינת לה פרגרינה, כולם מתנות מברטון — נמכרו במכירה פומבית על ידי כריסטי'ס תמורת 156.8 מיליון דולר, שעברו לקרן האיידס שלה. העיזבון עדיין מפנה רבע מתמלוגי התמונה שלה אליה. היא בזבזה את תהילתה עד הסנט האחרון, בכוונה.