ויליאם קאופר
ויליאם קאופר (William Cowper; 26 בנובמבר [לפי הלוח היוליאני 15 בנובמבר] 1731 – 25 באפריל 1800) היה משורר אנגלי ומחבר מזמורים אנגליקני.
קאופר, שהיה אחד המשוררים הפופולריים ביותר בתקופתו, שינה את כיוון שירת הטבע של המאה ה-18 בכתיבה על חיי היומיום ועל נופי הכפר האנגלי. בדרכים רבות, הוא היה אחד ממבשרי השירה הרומנטית. סמואל טיילור קולרידג' (Samuel Taylor Coleridge) כינה אותו "המשורר המודרני הטוב ביותר", בעוד שויליאם וורדסוורת' (William Wordsworth) העריץ במיוחד את שירו "Yardley-Oak".
לאחר שאושפז בשל אי-שפיות, מצא קאופר מקלט בנצרות אוונגליסטית לוהטת. הוא המשיך לסבול מספקות בנוגע לישועתו, ולאחר חלום בשנת 1773, האמין שהוא נידון לגיהינום נצחי. הוא החלים והמשיך לכתוב מזמורים דתיים נוספים.
הרגש הדתי שלו והקשר שלו עם ג'ון ניוטון (John Newton) (שכתב את המזמור "Amazing Grace") הובילו לחלק ניכר מהשירה שבזכותה הוא זכור ביותר, וכן לסדרת ה-Olney Hymns. שירו "Light Shining out of Darkness" (משנת 1773) העניק לשפה האנגלית את הביטוי: "God moves in a mysterious way/ His wonders to perform."
הוא גם כתב מספר שירי התנגדות לעבדות, וחברותו עם ניוטון, שהיה פעיל נלהב נגד העבדות, הובילה לכך שקאופר התבקש לכתוב תמיכה במסע הפרסום לביטול העבדות. קאופר כתב שיר בשם "The Negro's Complaint" (1788) אשר הפך במהירות למפורסם מאוד, וצוטט לעיתים קרובות על ידי מרטין לותר קינג הבן (Martin Luther King Jr.) במהלך התנועה לזכויות האזרח במאה ה-20. הוא גם כתב כמה שירים אחרים, מוכרים פחות, על עבדות בשנות ה-80 של המאה ה-18, שרבים מהם תקפו את הרעיון שעבדות היא כדאית מבחינה כלכלית.
קאופר כתב גם את הפואמות The Diverting History of John Gilpin (1782) ו-The Task (1785).
חיים מוקדמים
קאופר נולד בברקהמסטד (Berkhamsted), הרטפורדשייר, שם היה אביו ג'ון קאופר כומר של כנסיית סנט פיטר. אחותו של אביו הייתה המשוררת ג'ודית מאדן (Judith Madan). אמו הייתה אן לבית דון (Ann née Donne). הוא ואחיו ג'ון היו היחידים מבין שבעה ילדים ששרדו את הינקות. אן מתה בלידת ג'ון ב-7 בנובמבר 1737. מות אמו בגיל כה צעיר הטריד את ויליאם עמוקות והיה נושא שירו "On the Receipt of My Mother's Picture", שנכתב יותר מחמישים שנה לאחר מכן. הוא התקרב למשפחתה בשנותיו הראשונות. הוא היה קרוב במיוחד לאחיה רוברט ולאשתו הרייט (Harriot). הם השרישו בויליאם הצעיר אהבה לקריאה והעניקו לו כמה מספריו הראשונים – "הקידמה של הנוסע" (Pilgrim's Progress) מאת ג'ון באניין (John Bunyan) ו"משלי איסופוס" (Fables) מאת ג'ון גיי (John Gay).
קאופר נרשם לראשונה לבית הספר וסטמינסטר (Westminster School) באפריל 1742 לאחר שעבר מבית ספר לבית ספר במשך מספר שנים. הוא החל ללמוד לטינית בגיל צעיר, והיה חוקר נלהב של לטינית כל ימי חייו. ילדים גדולים יותר הציקו לקאופר לאורך רבות משנות צעירותו. בבית הספר וסטמינסטר למד אצל המנהל ג'ון ניקול (John Nicoll). באותה תקופה, בית הספר וסטמינסטר היה פופולרי בקרב משפחות שהשתייכו למפלגה הוויגית של אנגליה. עם זאת, נערים אינטליגנטים רבים ממשפחות בעלות מעמד חברתי נמוך יותר למדו שם גם כן. קאופר רכש חברים לכל החיים מוסטמינסטר. הוא קרא את ה"איליאדה" וה"אודיסאה", מה שהצית את מלגתו ואהבתו ארוכת השנים לאפוסים של הומרוס (Homer). הוא הפך מיומן בפרשנות ותרגום לטינית, יכולת שבה השתמש לשאר ימי חייו. הוא היה מיומן גם בכתיבה בלטינית וכתב פסוקים רבים משלו.
קריירה
לאחר לימודיו בבית הספר וסטמינסטר, התמחה קאופר אצל מר צ'פמן, עורך דין מאלי פלייס, הולבורן, כדי להתכונן לקריירה במשפטים. בתקופה זו בילה את זמנו הפנוי בבית דודו בוב קאופר, שם התאהב בבת דודתו תיאודורה (Theodora), לה רצה להינשא. אך כפי שכתב ג'יימס קרופט (James Croft), שפרסם לראשונה בשנת 1825 את השירים שקאופר כתב לתיאודורה, "אביה, מתוך תפיסה שאיחוד בין קרובי משפחה כה קרובים אינו הולם, סירב להיענות למשאלותיהם של בתו ואחיינו". סירוב זה הותיר את קאופר המום. הוא חווה את התקף הדיכאון/מחלת הנפש החמור הראשון שלו, המכונה בתקופה ההיא מלנכוליה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1763 הוצע לו תפקיד פקיד יומנים בבית הלורדים, אך הוא קרס תחת עומס הבחינה המתקרבת; הוא חווה תקופה קשה יותר של דיכאון ואי-שפיות. בתקופה זו ניסה שלוש פעמים להתאבד ונשלח לבית החולים הפסיכיאטרי של נתנאל קוטון (Nathaniel Cotton) בסנט אלבנס לצורך החלמה. שירו המתחיל במילים "Hatred and vengeance, my eternal portion" (המכונה לעיתים "Sapphics") נכתב בעקבות ניסיון ההתאבדות שלו.
לאחר שהחלים, השתקע בהנטינגדון עם כומר בדימוס בשם מורלי אנווין (Morley Unwin) ואשתו מרי. קאופר הגיע ליחסים כה טובים עם משפחת אנווין שהוא עבר לגור בביתם, ועבר איתם לאולני (Olney). שם פגש את הכומר ג'ון ניוטון, קפטן לשעבר של ספינות עבדים שהקדיש את חייו לבשורה הנוצרית. זמן לא רב לאחר מכן, מורלי אנווין נהרג בנפילה מסוסו; קאופר המשיך לגור בבית אנווין ונקשר מאוד לאלמנה מרי אנווין.
באולני, הזמין ניוטון את קאופר לתרום לספר מזמורים שערך. הכרך שהתקבל, הידוע בשם Olney Hymns, לא פורסם עד 1779 אך כולל מזמורים כגון "Praise for the Fountain Opened" (המתחיל במילים "There is a fountain fill'd with blood") ו-"Light Shining out of Darkness" (המתחיל ב-"God Moves in a Mysterious Way"), אשר נותרו כמה מהפסוקים המוכרים ביותר של קאופר. כמה מהמזמורים של קאופר, כמו גם אחרים שפורסמו במקור ב-Olney Hymns, נשמרים כיום ב-"Sacred Harp", האוסף גם שירי תווים בצורות.
בשנת 1773 חווה קאופר התקף של אי-שפיות, בדמיינו לא רק שהוא נידון לנצח לגיהינום, אלא שאלוהים מצווה עליו להקריב את חייו שלו. מרי אנווין טיפלה בו במסירות רבה, ואחרי שנה הוא החל להחלים. בשנת 1779, לאחר שניוטון עבר מאולני ללונדון, החל קאופר לכתוב שירה שוב. מרי אנווין, שרצתה להעסיק את מוחו של קאופר, הציעה לו לכתוב על הנושא של The Progress of Error. לאחר שכתב סאטירה בשם זה, הוא כתב שבע אחרות. שירים אלו לוקטו ופורסמו בשנת 1782 תחת הכותרת Poems by William Cowper, of the Inner Temple, Esq.
בשנת 1781 פגש קאופר אלמנה מתוחכמת ומקסימה בשם ליידי אוסטן (Lady Austen), אשר נתנה השראה לשירה חדשה. קאופר עצמו מספר על לידתה של מה שחלק ראו כיצירתו המשמעותית ביותר, The Task, ב-"פרסומת" שלו למהדורה המקורית של 1785:
> ...גברת, חובבת שירים ללא חריזה, דרשה מהמחבר שיר מסוג זה, ונתנה לו את הספה (SOFA) כנושא. הוא ציית; ובהיותו בעל פנאי רב, חיבר אליו נושא אחר; ובהמשיכו את רצף המחשבות שאליו הובילו אותו מצבו ונטיית לבו, הוציא לבסוף, במקום השטות שעליה חשב בתחילה, עניין רציני – כרך!
באותו כרך הדפיס קאופר גם את "The Diverting History of John Gilpin", יצירה בולטת של שירה קומית. ג. ק. צ'סטרטון (G. K. Chesterton), ב-"אורתודוקסיה" (Orthodoxy), ייחס מאוחר יותר לכתיבת "ג'ון גילפין" את הצלת קאופר מלהפוך לחולה נפש לחלוטין.
קאופר ומרי אנווין עברו לווסטון אנדרווד (Weston Underwood), בקינגהמשייר, בשנת 1786, לאחר שהתקרבו לבת דודתו הארייט הסקת' (Harriett Hesketh) (אחותה של תיאודורה). במהלך תקופה זו החל בתרגומיו ל"איליאדה" ול"אודיסאה" של הומרוס לחרוז לבן. גרסאותיו (שפורסמו ב-1791) היו התרגומים האנגליים המשמעותיים ביותר של פואמות אפוס אלו מאז אלו של אלכסנדר פופ (Alexander Pope) מוקדם יותר במאה. מבקרים מאוחרים יותר מצאו דופי בתרגום הומרוס של קאופר כיוון שהיה תואם מדי לדפוס של ג'ון מילטון (John Milton).
בשנת 1789 התיידד קאופר עם בן דודו, ד"ר ג'ון ג'ונסון (John Johnson), כומר מנורפוק, ובשנת 1795 עברו קאופר ומרי לנורפוק כדי להיות קרובים אליו ואל אחותו קתרין (Catharine). הם שהו בתחילה בצפון טודהאם (North Tudham), לאחר מכן בדנהאם לודג' (Dunham Lodge) ליד סוואפהאם (Swaffham), ולאחר מכן במאנדסלי (Mundesley) לפני שהשתקעו לבסוף באיסט דירהאם (East Dereham) (כל המקומות בנורפוק) אצל משפחת ג'ונסון, לאחר שמרי אנווין הפכה משותקת.
מרי אנווין מתה ב-1796, מה שהשקיע את קאופר בעצבות שממנה לא התאושש מעולם באופן מלא. הוא אכן המשיך לעדכן את הומרוס שלו עבור מהדורה שנייה של תרגומו. מלבד כתיבת השיר העוצמתי והקודר "The Castaway", הוא חיבר כמה תרגומים אנגליים לשירה יוונית ותרגם כמה מ"משלי איסופוס" של ג'ון גיי ללטינית.
מוות והנצחה
קאופר נתקף בבצקת, או מיימת, באביב 1800 ומת ב-25 באפריל. הוא קבור בקפלה של סנט תומאס מקנטרברי (St Thomas of Canterbury), כנסיית סנט ניקולס (St Nicholas's Church) באיסט דירהאם, וחלון ויטראז' שם מנציח את חייו.
בכנסיית סנט פיטר בברקהמסטד ישנם שני חלונות לזכרו של קאופר: החלון המזרחי מאת קלייטון ובל (Clayton & Bell) (1872) מתאר את קאופר בשולחן הכתיבה שלו מלווה בארנבות המחמד שלו, ונושא את הכתובת "Salvation to the dying man, And to the rising God" (שורה משירו של קאופר "The Saviour, what a noble flame"); ובמעבר הצפוני, חלון זכוכית חרוט מעוטר בשורות מתוך "Oh! for a closer walk with God" ו-"The Task". באותה כנסייה יש גם לוח זיכרון לאמו של המשורר, אן קאופר. קאופר מונצח גם (יחד עם ג'ורג' הרברט (George Herbert)) על ידי חלון ויטראז' נוסף של קלייטון ובל בקפלת סנט ג'ורג', במנזר וסטמינסטר.
בשנת 1823 פורסמה התכתובת של קאופר לאחר מותו מתוך המכתבים המקוריים שהיו ברשות קרובו ג'ון ג'ונסון.
ליד הכפר וסטון אנדרווד, בקינגהמשייר, שבו התגורר קאופר פעם, ישנו מבנה נוי (folly) בשם "הגומחה של קאופר" (Cowper's Alcove). מבנה הנוי נבנה על ידי הלורד של אחוזת וסטון האוס, בן למשפחת תרוקמורטון (Throckmorton), בשנת 1753. קאופר היה ידוע כמבקר שם לעיתים קרובות בשביל השראה לשירתו. הגומחה מוזכרת ב-"The Task" של קאופר. מבנה הנוי הוקדש לקאופר על ידי מועצת מחוז בקינגהמשייר, והותקן שלט עם הפסוק מ-"The Task" המתייחס לגומחה.
מורשת
כמה נוצרים מהמאה ה-21, כמו ג'ון פייפר (John Piper), פירשו את חייו של קאופר כחייו של נוצרי הנאבק בדיכאון כרוני. הוא משער ששורשיו עשויים היו להיות נעוצים במות אמו בגיל שש, ובניתוק מאביו שחווה בפנימייה.
### קוויריות
חוקר הספרות המודרני קונרד ברונסטרום (Conrad Brunstrom) תיאר את מערכות היחסים של קאופר עם נשים וגברים בתקופה זו כקוויריות ואנטי-הטרונורמטיביות באופן רדיקלי. "לא רק שקאופר סירב לתפקיד הטרוסקסואלי מסורתי, הוא גם סירב לתכונות רבות המיוחסות לאלו שאמורים היו לסרב לתפקיד כזה... מה שהופך אותו לאנטי-הטרונורמטיבי ואנטי-הומונורמטיבי בו-זמנית." הבנתו של קאופר מהמאה ה-18 לגבי מצבו הייתה ש—בהיותו "מה שהעולם מכנה רווק זקן"—הוא היה בכל זאת "יצור רציונלי", שעבר התעללות מצד אלו שעשו ממנו צחוק.