תומאס צ'למרס
תומאס צ'למרס (Thomas Chalmers) עמית החברה המלכותית של אדינבורו (17 במרץ 1780 – 31 במאי 1847), היה כומר פרסביטריאני סקוטי, פרופסור לתאולוגיה, כלכלן פוליטי ומנהיג של כנסיית סקוטלנד (Church of Scotland) ושל הכנסייה החופשית של סקוטלנד (Free Church of Scotland). הוא כונה "איש הכנסייה הדגול ביותר של סקוטלנד במאה ה-19".
הוא כיהן כסגן נשיא החברה המלכותית של אדינבורו בין השנים 1835 ל-1842.
העיירה פורט צ'למרס (Port Chalmers) בניו זילנד נקראה על שמו של צ'למרס. פסל חזה של צ'למרס מוצג בהיכל הגיבורים של אנדרטת וואלאס הלאומית בסטירלינג.
מרכז תומאס צ'למרס בקירקליסטון קרוי על שמו.
חיים מוקדמים
הוא נולד באנסטרוטר שבפייף, בנם של אליזבת הול וג'ון צ'למרס, סוחר.
בגיל 11 למד צ'למרס באוניברסיטת סנט אנדרוז ושאף ללימודי מתמטיקה. בינואר 1799 הוסמך כמטיף של הבשורה על ידי הכנסייה המקומית בסנט אנדרוז. במאי 1803, לאחר שלמד קורסים נוספים באוניברסיטת אדינבורו ושימש כעוזר לפרופסור למתמטיקה בסנט אנדרוז, הוא הוסמך ככומר של קילמני, כ-9 מיילים מהעיר האוניברסיטאית, שם המשיך להרצות. קילמני הייתה קהילה קטנה וחקלאית בעיקרה, עם אוכלוסייה של פחות מ-800 תושבים בשנת 1811.
מרצה וכומר
צ'למרס הפך את איכות הוראת המתמטיקה לנושא שנוי במחלוקת בתוך אוניברסיטת סנט אנדרוז. הדבר הוביל להתקפות על ג'ון רות'ראם, הפרופסור לפילוסופיה של הטבע. הרצאותיו במתמטיקה עוררו התלהבות, אך הופסקו בהוראת הרשויות. צ'למרס פתח לאחר מכן שיעורי מתמטיקה על דעת עצמו שמשכו סטודנטים רבים; במקביל העביר קורס בהרצאות על כימיה, ושימש ככומר בקהילתו בקילמני. בשנת 1805 הגיש מועמדות למשרת הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אדינבורו, אך לא נבחר.
בשנת 1815 הפך לכומר של כנסיית טרון בגלזגו, למרות התנגדות נחושה מצד מועצת העיר בשל תורתו האוונגליסטית. מגלזגו התפשט המוניטין שלו כמטיף בכל רחבי הממלכה המאוחדת. כשביקר בלונדון כתב סמואל וילברפורס, "כל העולם משתגע אחרי ד"ר צ'למרס". בתקופה זו הוא התגורר בוולינגטון פלייס בגלזגו.
עבודה קהילתית
בנובמבר 1817 השתמש צ'למרס בדרשת זיכרון לנסיכה שרלוט מוויילס כדי לקרוא למאמץ נוצרי להתמודדות עם המצב החברתי בגלזגו. הקהילה שלו הכילה כ-11,000 איש, ומתוכם כשליש לא היו מחוברים לשום כנסייה. הוא סבר כי הארגונים הקהילתיים לא עמדו בקצב גידול האוכלוסייה בעיר. הוא הצהיר כי יש להקים עשרים כנסיות חדשות עם קהילות בגלזגו; והוא החל לעבוד על החייאת הכלכלה הקהילתית הישנה של סקוטלנד. מועצת העיר הסכימה לבנות כנסייה אחת חדשה, אליה צורפה קהילה של 10,000 איש, רובם אורגים, פועלים ועובדי מפעלים, וכנסייה זו הוצעה לצ'למרס.
בספטמבר 1819 הפך לכומר של הכנסייה והקהילה של סנט ג'ון, שם מתוך 2000 משפחות ליותר מ-800 לא היה קשר לאף כנסייה נוצרית. הוא פנה תחילה לספק בתי ספר לילדים. הוקמו שני בתי ספר עם ארבעה מורים בעלי קצבה, שבהם למדו 700 ילדים בשכר לימוד מתון. בין 40 ל-50 בתי ספר מקומיים של יום ראשון נפתחו, שבהם למדו יותר מ-1000 ילדים. הקהילה חולקה ל-25 מחוזות עם 60 עד 100 משפחות. צ'למרס היה במרכז המערכת כולה, ביקר משפחות וקיים פגישות ערב.
פילוסוף מוסרי ותאולוג
בשנת 1823 קיבל צ'למרס את הקתדרה לפילוסופיה מוסרית באוניברסיטת סנט אנדרוז, ההצעה האקדמית השביעית שהוגשה לו במהלך שמונה שנותיו בגלזגו. הרצאותיו הובילו כמה סטודנטים להקדיש את עצמם לעבודה מיסיונרית. בין תלמידיו היו ויליאם לינדזי אלכסנדר, אלכסנדר דאף וג'יימס אייטקן ויילי. בתקופה זו ביקרו רוברט מוריסון וג'ושוע מארשמן בסנט אנדרוז.
בנובמבר 1828 הועבר צ'למרס לקתדרה לתאולוגיה באוניברסיטת אדינבורו. הוא הנהיג את הנוהג של מעקב אחר ההרצאה בבחינה בעל פה על מה שנלמד. הוא גם הנהיג ספרי לימוד.
בשנת 1834 נבחר צ'למרס לעמית החברה המלכותית של אדינבורו, ובאותה שנה הפך לחבר מתכתב של המכון של צרפת; בשנת 1835 העניקה לו אוקספורד תואר דוקטור למשפט אזרחי (DCL). בתקופה זו התגורר ברחוב פורס 3 באחוזת מוריי בקצה המערבי של אדינבורו.
בשנת 1834 הפך למנהיג האגף האוונגליסטי של הכנסייה הסקוטית באספה הכללית. הוא מונה ליו"ר ועדה להרחבת הכנסייה, ובמסגרת תפקידו ערך סיור בחלק גדול מסקוטלנד, פנה לכנסיות וערך פגישות ציבוריות. הוא גם פרסם פניות רבות, עם התוצאה שבשנת 1841, כאשר התפטר מתפקידו כמרכז ועדת הרחבת הכנסייה, הוא היה יכול להודיע כי בשבע שנים נתרמו למעלה מ-300,000 ליש"ט, ונבנו 220 כנסיות חדשות. מאמציו לשכנע את ממשלת הוויגים לסייע במאמץ זה לא צלחו.
בשנת 1840 לא צלח צ'למרס בהגשת מועמדות לקתדרה לאלוהות באוניברסיטת גלזגו. היא ניתנה לאלכסנדר היל המתון.
אי-התערבות והכנסייה החופשית
צ'למרס מצא את עצמו בראש המפלגה בכנסיית סקוטלנד שתמכה ב"אי-התערבות": העיקרון שאסור לכפות כומר על שום קהילה בניגוד לרצון המתפללים. מקרים של סכסוך בין הכנסייה לכוח האזרחי התעוררו באוצ'טרדר, דנקלד ומרנוך. בתי המשפט הבהירו כי הכנסייה, לדעתם, מחזיקה בנכסיה בתנאי שתשמע להוראות בתי המשפט. הכנסייה פנתה לממשלה בבקשת עזרה. בתמרונים פוליטיים מול פוליטיקאים מווסטמינסטר, התנגד לצ'למרס ג'ון הופ.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בינואר 1843 הטילה הממשלה וטו סופי על תביעות הכנסייה לעצמאות רוחנית. תנועת אי-ההתערבות הסתיימה בפיצול: ב-18 במאי 1843, 470 כמרים פרשו מהאספה הכללית והקימו את הכנסייה החופשית של סקוטלנד, עם צ'למרס כמנחה. הוא הכין תוכנית קרן תמיכה לפרנסת הכמרים הפורשים.
בשנת 1844 הכריז צ'למרס על קמפיין להרחבת הכנסייה, לבנייה חדשה. בשנת 1846 הפך למנהל הראשון של האולם התאולוגי של הכנסייה החופשית של סקוטלנד, כפי שנקראה בתחילה.
מאוחר יותר בחייו צוטט כאומר: "מי דואג לכנסייה החופשית בהשוואה לטוב הנוצרי של תושבי סקוטלנד? מי דואג לכל כנסייה, אלא ככלי לטוב נוצרי?"
מוות
ב-28 במאי 1847 חזר צ'למרס לביתו בצ'רץ' היל במורנינגסייד, ליד אדינבורו, ממסע ללונדון בנושא חינוך לאומי. ביום המחרת (שבת) עסק בהכנת דו"ח לאספה הכללית של הכנסייה החופשית, ששכנה אז במקום. ביום ראשון, ה-30, המשיך בשגרת בריאותו ורוחו הרגילה, ופרש לנוח בכוונה לקום בשעה מוקדמת כדי לסיים את הדו"ח. למחרת בבוקר הוא לא הופיע, והתגלה מוטל מת במיטתו.
צ'למרס נקבר בבית הקברות גריינג' ב-4 ביוני, הקבורה הראשונה אי פעם בבית קברות זה. קברו נמצא על החומה הצפונית, ליד הגישה הצפון-מערבית. קהל גדול של אנשים מכל הדתות ליווה את גופתו לקבר. אשתו גרייס פראט נפטרה ב-16 בינואר 1850 וקבורה עמו, וכך גם בתו גרייס פראט צ'למרס (1819–1851) ושתיים מתוך שש בנותיו האחרות. ג'יימס סיברייט, המנחה בשנה שבה נפטר, נשא הספד.
יצירות
שנותיו האקדמיות של צ'למרס הניבו ספרות פורייה מסוגים שונים: כתביו ממלאים יותר מ-30 כרכים. בני זמנו העריכו אותו מאוד כתאולוג טבעי. סדרת דרשות על הקשר בין תגליות האסטרונומיה להתגלות הנוצרית פורסמה בינואר 1817, ובתוך שנה היו בתפוצה תשע מהדורות ו-20,000 עותקים.
### כלכלה פוליטית
בשנת 1808 פרסם צ'למרס "מחקר על היקף ויציבות המשאבים הלאומיים", תרומה לדיון שיצרה המדיניות המסחרית של בונפרטה. הוא דגל במיסוי של "עודף ההכנסה מעבר למה שמושקע ברכישת מצרכי הקיום", וטען כי צריכה להיות קצבה אישית (פטורה ממס) במס הכנסה. הוא טען לצורך במיסוי כדי לקיים הוצאות מדינה תקפות, "אם מיסים היו מוטלים בצורה נכונה, ותוצרתם מנוצלת בצורה נכונה, הם מאפשרים להגדילם בצורה מועילה ביותר לטובת האינטרסים הטובים ביותר של האומה; וללא הקרבה אחרת, מלבד הקרבה של מותרות ופאר מצד בעלי הקרקעות."
ככלכלן פוליטי הוא עסק תחילה ב: הקשר בין מידת פוריות הקרקע למצב החברתי של קהילה; צבירת הון; והדוקטרינה הכללית של גבול לכל הדרכים שבהן עושר לאומי עשוי להצטבר. הוא היה גם הראשון שקידם את הטיעון בעד מוסדות דתיים שפגש בדרכו שלו את הדוקטרינה של אדם סמית', שדת - כמו דברים אחרים - צריכה להישאר לפעולת חוק ההיצע והביקוש.
בשנת 1826 פרסם כרך שלישי של "הכלכלה הנוצרית והאזרחית של ערים גדולות", המשך לעבודה שהחלה בסנט ג'ון, גלזגו. בשנת 1832 פרסם "כלכלה פוליטית", שמטרתה העיקרית הייתה לטעון שהמצב הכלכלי הנכון של ההמונים תלוי במצבם המוסרי הנכון, כך שהאופי הוא ההורה של הנוחות, ולא להפך.
### רפורמה בחוק העניים
מנגנונים קהילתיים העניקו לצ'למרס ניסיון בהתמודדות עם בעיית הסעד לעניים. הוא הפך להוגה משפיע בנושא עוני. צ'למרס היה מלתוסיאני באמונתו שהסיבה לעוני היא שלעניים יש יותר מדי ילדים. הוא גם חשב שפקידי הסעד צריכים להיות בעלי קביעות ומקצועיים; ומיסוי וולונטרי היה הדרך הנכונה לתמוך בסיוע לעניים.
כאשר צ'למרס לקח על עצמו את ניהול קהילת סנט ג'ון, העניים בקהילה עלו לעיר 1400 ליש"ט לשנה, ובתוך ארבע שנים הופחתה הוצאת העוני ל-220 ליש"ט לשנה. החקירה של בקשות חדשות לסיוע ניתנה לדיאקון של המחוז, ונעשה מאמץ לאפשר לעניים לעזור לעצמם. בתקופה זו היו מעט קהילות מצפון לפורת' ולקלייד שבהן היה הערכה כפויה לעניים, אך השיטה האנגלית של הערכה התפשטה. צ'למרס התנגד להערכה כפויה כלא מועילה, והאמין שיש לגייס ולנהל את הסיוע באמצעים וולונטריים. נטען כי צ'למרס היה גם פטרנליסט, במישור המוסרי, וגם תומך באינדיבידואליזם כלכלי.
מבקרים השיבו לצ'למרס שגישתו בלתי אפשרית בערים גדולות. ויליאם פולטני אליסון עסק במחלוקת עמו; צ'למרס השיב בטיעונים מוסריים. בטענה שצדקה פרטית צריכה לגבור על הוצאות ציבוריות בהקלת עוני, הוא היה אחד מקבוצת כותבים בריטים של התקופה בעלי דעות דומות, שכללה גם את סמואל ריצ'רד בוסאנקט, תומאס מוזלי ופרדריק אוקלי. לדעותיו של צ'למרס ואדינבורו הייתה השפעה בולטת בוויילס, דרך לואיס אדוארדס, יא טראת'ודיד (Y Traethodydd), ואוון תומאס.
### מוסרן
בהרצאותיו בסנט אנדרוז צ'למרס הדיר פילוסופיה נפשית וכלל את כל מרחב החובה המוסרית, העוסקת בחובת האדם לאלוהים ולעמיתיו לאור ההוראה הנוצרית. רבות מהרצאותיו הודפסו בכרך הראשון והשני של יצירותיו המפורסמות.
בתחום האתיקה הוא תרם תרומות בנוגע למקום ותפקידי הרצון ותשומת הלב, האופי הנפרד והלא-נגזר של הרגשות המוסריים, וההבחנה בין סגולות של חובה מושלמת ובלתי מושלמת.
### דת
על פי בקשתו האישית הוקצה לו המאמר על הנצרות באנציקלופדיה של אדינבורו בעריכת דייוויד ברוסטר. פרסום נפרד של מאמר זה, ותרומות ל"מדריך הנוצרי של אדינבורו" ול"סקירה האקלקטית", חיזקו את המוניטין שלו כסופר.
כתביו של צ'למרס הם מקור לטיעון והמחשה בשאלת הממסד. "אין לי הערצה", אמר לנציבים המלכותיים בסנט אנדרוז, לפני שקמו המחלוקות הוולונטריות או אי-ההתערבות, "לכנסיית סקוטלנד ככלי ממסדי, אך יש לי את מירב ההערצה אליה ככלי לטוב נוצרי."
### תאולוגיה טבעית
ה"ברידג'ווטר טריטיז" (Bridgewater Treatise) של צ'למרס, בסדרה "על הכוח, החוכמה והטוב של אלוהים כפי שבאו לידי ביטוי בהתאמת הטבע החיצוני לחוקה המוסרית והאינטלקטואלית של האדם", הופיעה בשני כרכים ב-1833 ועברה 6 מהדורות. כפי שציין רוברט מ. יאנג, ספרים אלו מייצגים למעשה אנציקלופדיה של היסטוריה טבעית פרה-אבולוציונית, שהוזמנה ופורסמה בזמן שצ'ארלס דרווין היה על סיפון הביגל.
בתחום התאולוגיה הטבעית והעדויות הנוצריות הוא דגל בשיטה של פיוס הנרטיב המוזאי עם העתיקות הבלתי מוגדרת של כדור הארץ, שוויליאם באקלנד קידם ב"ברידג'ווטר טריטיז" שלו, ושצ'למרס תקשר אליו בעבר.
### בריאתנות הפער
בשנת 1814 הרצה צ'למרס על המושג של בריאתנות הפער, הידועה גם כ"תאוריית הפער", ובעקבות זאת הפיץ את הפופולריות של רעיון זה אותו ייחס לאפיסקופיוס. הוא כתב על ספר בראשית א:א: "הדעה האישית שלי, כפי שפורסמה ב-1814, היא שהיא אינה מהווה חלק מהיום הראשון אלא מתייחסת לתקופה של עתיקות בלתי מוגדרת כאשר אלוהים ברא את העולמות מתוך לא כלום. את תחילת עבודת היום הראשון אני מחזיק כהזזת רוחו של אלוהים על פני המים. אנו יכולים לאפשר לגאולוגיה את הזמן הרב ביותר... מבלי לפגוע אפילו באותיות של הרשומה המוזאית."
צורה זו של בריאתנות עולם עתיק גורסת כי בריאת ששת הימים, כמתואר בספר בראשית, כללה ימים מילוליים של 24 שעות, אך היה פער זמן בין שתי בריאות נפרדות בפסוקים הראשון והשני של בראשית, המסביר תצפיות מדעיות רבות, כולל גיל כדור הארץ. בריאתנות הפער שונה מבריאתנות יום-עידן (הגורסת כי "ימי" הבריאה היו תקופות ארוכות בהרבה - של אלפי או מיליוני שנים), ומבריאתנות עולם צעיר (שעל אף שהיא מסכימה בנוגע לששת הימים המילוליים של 24 שעות של בריאה, אינה מציבה שום פער זמן).
ה"קולג' החדש", כפי שנודע בית הספר לתאולוגיה, היה מרכז להתנגדות ל"עקבות ההיסטוריה הטבעית של הבריאה" (1844). צ'למרס עצמו לא הזכיר את העבודה, אך תקף בעקיפין את השקפתה על התפתחות בכתיבה ל"סקירה הצפון-בריטית".
משפחה
לצ'למרס ולאשתו, גרייס, היו שש בנות. בתו הבכורה של צ'למרס, אן, נישאה לוויליאם האנה, שכתב ביוגרפיה ארוכה על חמיו. בתו השנייה, אליזבת (אליזה) מקנזי, נסעה לתרפיה במהלך מלחמת קרים כדי לעבוד כמפקחת על אחיות.
אחיו, צ'ארלס צ'למרס, ייסד את בית הספר מרצ'יסטון קאסל. בנו של צ'ארלס, דייוויד (אחיינו של תומאס), היה תעשיין בולט ובעלים של מפעלי הנייר Cowan & Co.