אנרי דה סן-סימון
קלוד אנרי דה רוברואה, רוזן דה סן-סימון (Claude Henri de Rouvroy, Comte de Saint-Simon) (17 באוקטובר 1760 – 19 במאי 1825), הידוע יותר בשם אנרי דה סן-סימון, היה תיאורטיקן פוליטי, כלכלי וסוציאליסטי ואיש עסקים צרפתי, שהגותו השפיעה רבות על הפוליטיקה, הכלכלה, הסוציולוגיה ופילוסופיה של המדע. הוא היה קרוב משפחה צעיר של כותב הזיכרונות המפורסם, הדוכס דה סן-סימון.
סן-סימון יצר אידיאולוגיה פוליטית וכלכלית המכונה "סן-סימוניזם", אשר טענה כי יש להכיר בצרכיו של מעמד תעשייתי, שאותו כינה גם מעמד הפועלים, ולמלא אותם כדי ליצור חברה אפקטיבית וכלכלה יעילה. בניגוד לתפיסות בחברות מתועשות שראו במעמד הפועלים פועלי כפיים בלבד, התפיסה של סן-סימון מסוף המאה ה-18 כללה את כל האנשים העוסקים במה שהוא ראה כעבודה יצרנית התורמת לחברה, כגון אנשי עסקים, מנהלים, מדענים, בנקאים ופועלי כפיים, בין היתר.
סן-סימון האמין שהאיום העיקרי על צורכי המעמד התעשייתי היה מה שהגדיר כ"מעמד הבטלנים": רובד בחברה שכלל אנשים בריאים, שבמקום להשתמש בעבודתם לטובת הסדרים החברתיים והכלכליים, העדיפו את מה שתפס כחיים טפיליים של הימנעות מעבודה. סן-סימון הדגיש הכרה משולשת בערכו של הפרט, בהיררכיה חברתית ובכלכלה הרחבה, כגון ארגונים היררכיים מבוססי כישורים של מנהלים ומדענים; אלו שנמצאים בראש ההיררכיה יהיו מקבלי ההחלטות בממשלה. סן-סימון גינה כל התערבות של הממשלה בכלכלה מעבר להבטחת תנאי עבודה יצרניים והפחתת הבטלה בחברה. סן-סימון תמך במה שמבקרים תיארו כאמצעים סמכותניים או טוטליטריים להשגת מטרותיו, באומרו כי יש "להתייחס כמו לבקר" למתנגדי הרפורמות שהציע.
ההכרה המושגית של סן-סימון בערך התרומה הסוציו-אקונומית הרחבה והערכת הידע המדעי בתקופת הנאורות העניקו השראה והשפיעו על הסוציאליזם האוטופי, על התיאורטיקן הפוליטי התועלתני ג'ון סטיוארט מיל, על האנרכיזם (דרך מייסדו, פייר-ז'וזף פרודון) ועל המרקסיזם – קארל מרקס ופרידריך אנגלס זיהו את סן-סימון כמקור השראה לרעיונותיהם וסיווגו אותו בין הסוציאליסטים האוטופים. השקפותיו של סן-סימון השפיעו גם על הסוציולוג והכלכלן בן המאה ה-20 תורסטיין ובלן, כולל על האסכולה המשפיעה של ובלן בכלכלה מוסדית.
ביוגרפיה
### שנים מוקדמות
אנרי דה סן-סימון נולד בפריז לאריסטוקרטיה הצרפתית, בנם של בלתזאר אנרי דה רוברואה דה סן-סימון, מרקיז דה סנדריקון (1721–1783) ואשתו ובת דודתו, בלאנש איזבל דה רוברואה דה סן-סימון (נולדה ב-1737), בת הלוויה של מארי ז'וזפין מסבויה, רוזנת פרובנס. בן דודו של סבו היה הדוכס דה סן-סימון. אחותו הצעירה מארי לואיז דה רוברואה דה סן-סימון (1763–1834) הייתה חמותה של הנסיכה מריה כריסטינה מסקסוניה, נסיכת קריניאנו האלמנה.
מנעוריו היה סן-סימון שאפתן מאוד. הוא הורה למשרתו להעיר אותו בכל בוקר במילים: "זכור, אדוני הרוזן, שיש לך דברים גדולים לעשות". בין תוכניותיו המוקדמות הייתה אחת לחיבור האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט באמצעות תעלה, ואחרת לבניית תעלה ממדריד אל הים.
במהלך המהפכה האמריקאית, הצטרף סן-סימון לאמריקאים, מתוך אמונה שהמהפכה שלהם מסמלת את תחילתו של עידן חדש. הוא לחם לצד המרקיז דה לה פאייט בין השנים 1779–1783, ולקח חלק במצור על יורקטאון תחת פיקודו של הגנרל ג'ורג' וושינגטון. סן-סימון נלכד ונכלא על ידי כוחות בריטיים בסוף שירותו, ולאחר שחרורו חזר לצרפת כדי ללמוד הנדסה והידראוליקה בבית הספר של מזייר (Ecole de Mézières).
עם תחילת המהפכה הצרפתית ב-1789, סן-סימון אימץ במהירות את האידיאלים המהפכניים של חירות, שוויון ואחווה. בשנים הראשונות של המהפכה, הקדיש סן-סימון את עצמו לארגון מבנה תעשייתי גדול כדי לייסד בית ספר מדעי לשיפור. הוא נזקק לגיוס כספים כדי להשיג את מטרותיו, דבר שעשה באמצעות ספקולציות בקרקעות. הדבר התאפשר רק בשנים הראשונות של המהפכה בשל חוסר היציבות הגובר של המצב הפוליטי בצרפת, שמנע ממנו להמשיך בפעילותו הפיננסית ואף העמיד את חייו בסכנה. סן-סימון וטליראן תכננו להפיק רווחים במהלך שלטון הטרור על ידי קניית קתדרלת נוטרדאם, הסרת גג המתכת שלה ומכירת המתכת כגרוטאות. סן-סימון נכלא בחשד לעיסוק בפעילות אנטי-מהפכנית. הוא שוחרר ב-1794 בסוף תקופת הטרור. לאחר שחזר לחופשי, מצא סן-סימון את עצמו עשיר מאוד עקב פיחות המטבע, אך הונו נגנב לאחר מכן על ידי שותפו העסקי. מאז ואילך החליט להקדיש את עצמו ללימודים פוליטיים ומחקר. לאחר הקמת האקול פוליטקניק (Ecole Polytechnique) ב-1794, בית ספר שהוקם כדי להכשיר גברים צעירים באומנויות המדעים והתעשייה ובמימון המדינה, החל סן-סימון להיות מעורב במוסד החדש.
### חייו כאדם עובד
כשהיה כמעט בן 40 עבר מסלול מגוון של לימודים וניסויים כדי להרחיב ולהבהיר את השקפת עולמו. אחד הניסויים הללו היה נישואין לא מאושרים ב-1801 לאלכסנדרין-סופי גורי דה שאמגראן, שנעשו כדי שיוכל לקיים סלון ספרותי. לאחר שנה, הנישואין בוטלו בהסכמה הדדית. התוצאה של ניסוייו הייתה שמצא את עצמו מרושש לחלוטין, וחי בדוחק לשארית חייו. הראשון מבין כתביו הרבים, בעיקר מדעיים ופוליטיים, היה "מכתבים של תושב ז'נבה" (Lettres d'un habitant de Genève), שהופיע ב-1802. בעבודה ראשונה זו קרא להקמת דת של מדע עם אייזק ניוטון כקדוש.
פרסומיו המוקדמים של סן-סימון, כגון "מבוא לעבודות המדעיות של המאה ה-19" (Introduction aux travaux scientifiques du XIXe siècle) (1803) ו"מאמר על מדע האדם" (Mémoire sur la science de l'homme) (1813), (שהאחרון שבהם הוא הספד לנפוליאון), מדגימים את אמונתו במדע כאמצעי להתחדשות החברה.
כמה שנים לאחר תחילת קריירת הכתיבה שלו, מצא סן-סימון את עצמו חסר כל ונאלץ לעבוד למחייתו. לאחר כמה ניסיונות להחזיר את כספו משותפו לשעבר, קיבל תמיכה כספית מדיאר (Diard), עובד לשעבר, והצליח לפרסם ב-1807 את ספרו השני, "מבוא לעבודות המדעיות של המאה ה-19". דיאר מת ב-1810 וסן-סימון מצא את עצמו שוב עני, והפעם גם בבריאות לקויה. הוא נשלח לסנטוריום ב-1813, אך בעזרת עזרה כספית מקרובי משפחה, היה לו זמן להחלים ולהשיג הכרה אינטלקטואלית מסוימת באירופה. בפברואר 1821 הופיע "על המערכת התעשייתית" (Du système industriel), ובשנים 1823–1824 פורסם "קאטכיזם של התעשיינים" (Catéchisme des industriels).
בסביבות 1814 כתב את המסה "על ארגון מחדש של הקהילה האירופית" ושלח אותה לקונגרס וינה. הוא הציע ממלכה אירופית, שתיבנה על בסיס צרפת והממלכה המאוחדת.
בעשור האחרון לחייו, התרכז סן-סימון בנושאי כלכלה פוליטית. יחד עם אוגוסט קונט (Auguste Comte) (שהיה אז רק נער), תכנן סן-סימון חברה שתעקוף את השינויים של המהפכה הצרפתית, שבה המדע והתעשייה יקחו את הכוח המוסרי והזמני מהתאוקרטיה של ימי הביניים. בעבודתו האחרונה, לעומת זאת, "הנצרות החדשה" (Le Nouveau Christianisme) (1825), חזר סן-סימון לרעיונות מסורתיים יותר של חידוש החברה באמצעות אהבת אחים נוצרית. הוא מת זמן קצר לאחר פרסומה.
### ניסיון התאבדות
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ב-9 במרץ 1823, מאוכזב מחוסר התוצאות של כתביו (הוא קיווה שהם ינחו את החברה לעבר שיפור חברתי), ניסה להתאבד בייאושו. באופן מדהים, הוא ירה בראשו שש פעמים מבלי להצליח, ואיבד את ראייתו בעין אחת.
### מוות
שנתיים לאחר ניסיון ההתאבדות שלו, סן-סימון מת ב-19 במאי 1825 ונקבר בבית הקברות פר לשז (Le Père Lachaise) בפריז, צרפת.
### מורשת
לאחר מותו של סן-סימון ב-1825, תלמידיו רשמו את רעיונותיו לתנועה "סן-סימונית", תוך דגש על כלכלה מתוכננת, ביטול הירושה ואמנציפציה של נשים. הוא נחשב באופן נרחב למייסד הסוציאליזם הצרפתי ולאחד האבות הקדומים העיקריים של הסוציולוגיה. חזונו על חברה מאורגנת מדעית בהובלת "תעשיינים" (מעמדות יצרניים הכוללים פועלים, מדענים ומהנדסים) השפיע משמעותית על התפתחות המחשבה הפוליטית במאות ה-19 וה-20.
מרקס ואנגלס רדיקליזו את מושגי המעמד ומלחמת המעמדות של סן-סימון. הם זקפו לזכותו את ההבנה שגם המהפכה הצרפתית וגם שלטון הטרור היו "מלחמת מעמדות", ואת ההכרה בכך שתנאים כלכליים הם הבסיס למוסדות פוליטיים על ידי רובספייר. בעוד שמרקס ואנגלס העריצו את "רוחב היריעה" של השקפתו, הם ביקרו אותו על האמונה שניתן להשיג שינוי חברתי באמצעות שכנוע של שלום בקרב האליטות ולא באמצעות מהפכה פרולטרית. המניפסט הקומוניסטי פורסם בלונדון ב-1848, בהזמנת הליגה הקומוניסטית, לאחר המהפכה בצרפת, הממשלה הזמנית הזמינה את מרקס חזרה. הסמכות המרכזית של הליגה הקומוניסטית הוקמה מחדש באופן רשמי בפריז בתקופה זו.
רעיונות
### תעשיינות
בשנת 1817 פרסם סן-סימון מניפסט שנקרא "הצהרת עקרונות" בעבודתו שכותרתה "התעשייה" (L'Industrie). ההצהרה עסקה בעקרונות של אידיאולוגיה שנקראה תעשיינות, שקראה ליצירת חברה תעשייתית בהובלת אנשים בתוך מה שהגדיר כמעמד התעשייתי. המעמד התעשייתי, המכונה גם מעמד הפועלים, הוגדר ככולל את כל האנשים העוסקים בעבודה יצרנית התורמת לחברה, תוך הדגשת מדענים ותעשיינים, אך כולל גם מהנדסים, אנשי עסקים, מנהלים, בנקאים, פועלי כפיים ואחרים.
סן-סימון אמר שהאיום העיקרי על צורכי המעמד התעשייתי היה מעמד אחר שאותו כינה מעמד הבטלנים, שכלל אנשים בעלי יכולת שהעדיפו להיות טפיליים ולהרוויח מעבודתם של אחרים תוך שהם מנסים להימנע מעבודה. הוא ראה את המקורות לפעילות טפילית זו של בטלנים במה שראה כעצלות הטבעית של האנושות. הוא האמין שהתפקידים הכלכליים העיקריים של הממשלה הם להבטיח שהפעילות היצרנית בכלכלה לא תהיה מופרעת ולהפחית את הבטלה בחברה.
בהצהרה, סן-סימון מתח ביקורת חריפה על כל הרחבה של התערבות ממשלתית בכלכלה מעבר לשני תפקידים כלכליים עיקריים אלו, באומרו שכאשר הממשלה חורגת מתפקידים אלו, היא הופכת ל"אויב עריץ של התעשייה" ושהכלכלה התעשייתית תרד כתוצאה מהתערבות ממשלתית מופרזת כזו. סן-סימון הדגיש את הצורך בהכרה בערכו של הפרט ואת הצורך בהיררכיה של כישורים בחברה ובכלכלה, כגון חברה בעלת ארגונים היררכיים מבוססי כישורים של מנהלים ומדענים שיהיו מקבלי ההחלטות בממשלה. השקפותיו היו רדיקליות לזמנו. הוא נשען על רעיונות הנאורות שקראו תיגר על דוקטרינת הכנסייה ועל המשטר הישן עם הרעיון של קידמה מהתעשייה והמדע.
בהשפעת היעדר הפריבילגיות החברתיות שראה בארצות הברית המוקדמת, ויתר סן-סימון על תוארו האריסטוקרטי והחל לתמוך בצורה של מריטוקרטיה, מתוך אמונה שהמדע הוא המפתח לקידמה ושאפשר לפתח חברה המבוססת על עקרונות מדעיים אובייקטיביים. הוא טען כי החברה הפיאודלית בצרפת ובמקומות אחרים צריכה להתמוסס ולהפוך לחברה תעשייתית. ככזה, הוא המציא את המושג של החברה התעשייתית.
השקפותיו ורעיונותיו הכלכליים של סן-סימון הושפעו מאדם סמית' שאותו העריץ סן-סימון עמוקות, והתייחס אליו בשבח כ"אדם סמית' האלמותי". הוא חלק עם סמית' את האמונה שיש להפחית את המיסים באופן משמעותי ממה שהיו אז כדי ליצור מערכת תעשייתית צודקת יותר. סן-סימון ביקש למזער את התערבות הממשלה בכלכלה כדי למנוע הפרעה לעבודה יצרנית. הוא הדגיש באופן נחרץ יותר מסמית' כי המינהל הממלכתי של הכלכלה הוא בדרך כלל טפילי ועוין לצרכי הייצור. כמו אדם סמית', המודל של סן-סימון לחברה חיקה את השיטות המדעיות של האסטרונומיה, ואמר: "האסטרונומים קיבלו רק את העובדות שאומתו על ידי תצפית; הם בחרו את המערכת שקישרה אותן בצורה הטובה ביותר, ומאז ועד היום, הם מעולם לא הטעו את המדע".
סן-סימון בחן את המהפכה הצרפתית וראה בה תהפוכה המונעת על ידי שינוי כלכלי ומלחמת מעמדות. בניתוח שלו, הוא האמין שהפתרון לבעיות שהובילו למהפכה הצרפתית יהיה יצירת חברה תעשייתית, שבה היררכיה של כישורים וכבוד לעבודה יצרנית יהיו הבסיס לחברה, בעוד שדרגות היררכיה תורשתית וצבאית יפחתו בחשיבותן בחברה כי לא היו מסוגלים להוביל חברה יצרנית.
### השקפות גזעיות
סן-סימון האמין שהאירופים עליונים. בעבודה "על הארגון מחדש של החברה האירופית" (De la réorganization de la société européenne), שנכתבה עם אוגוסטן טיירי ופורסמה ב-1814, דגל סן-סימון בכך שאירופה המאוחדת שחזה צריכה לנסות ליישב את שאר העולם: "ליישב את העולם עם הגזע האירופי, העליון על כל גזע אחר: להפוך את העולם לנגיש וראוי למגורים כמו אירופה – זהו סוג המפעל שבו הפרלמנט האירופי צריך להשאיר את אירופה פעילה ומאושרת ללא הרף". בכתיבתו ב"מבוא לעבודות המדעיות של המאה ה-19", מציין סן-סימון כי אינו מאמין שהכושים שווים לאירופים מסיבות פיזיולוגיות. ב"מכתבים", הוא כותב: "המהפכנים יישמו את עקרונות השוויון על הכושים. לו התייעצו בפיזיולוגים, היו לומדים שהכושי, בגלל המבנה הפיזי הבסיסי שלו, אינו מסוגל, גם עם אותה השכלה, לעלות לרמה האינטלקטואלית של האירופים". יאן אייקינג כותב כי "ההבנה של סן-סימון לגבי מרחב בינלאומי ניטרלי וטכנוקרטי ראתה בהיררכיות חברתיות, כלכליות וגזעיות קיימות מובן מאליו".
### השקפות דתיות
פורטל הנצרות
לפני פרסום "הנצרות החדשה", סן-סימון לא עסק בתאולוגיה. ב"הנצרות החדשה", סן-סימון מניח אמונה באלוהים; מטרתו בחיבור היא לצמצם את הנצרות ליסודותיה הפשוטים והמהותיים. הוא עושה זאת על ידי ניקויה ממה שחשב שהם הדוגמות ופגמים אחרים שהגדירו את הצורות הקתוליות והפרוטסטנטיות של הנצרות.
סן-סימון הציע נוסחה מקיפה ל"נצרות חדשה": "על כל החברה לשאוף לשיפור המוסרי והפיזי של המעמד העני ביותר; על החברה לארגן את עצמה בצורה המתאימה ביותר להשגת מטרה זו".
השפעה
להגותו של סן-סימון הייתה השפעה משמעותית על המחשבה הטכנוקרטית הצרפתית והאירופית, על התפתחות הטכנוקרטיה הבינלאומית, וכן על פרויקטים תעשייתיים ופיננסיים גדולים כולל תעלת סואץ, מנהרת התעלה, קרדי מוביליה (Crédit Mobilier) וחברת הרכבות פריז-ליון-ים התיכון. לאחר מותו של סן-סימון ב-1825, תלמידיו החלו להיות חלוקים לגבי האופן שבו יש להפיץ את רעיונותיו. התלמיד המוערך ביותר של סן-סימון היה אוגוסט קונט.
בשנת 1831 רכשו ברתלמי פרוספר אנפנטן (Barthélemy Prosper Enfantin) ואמנד בזאר (Amand Bazard) את העיתון "לה גלוב" (Le Globe) כביטאון הרשמי של האחווה המהפכנית שלהם "חברי האמת". בתחילה, שני הגברים היו אמורים להיות מנהיגים משותפים שכינו את עצמם "אבות עליונים". עם זאת, בזאר עזב את הקבוצה כשהפכה ליותר ויותר טקסית ודתית, כאשר אנפנטן ייסד קהילה במנילמונטן שבה גינה את הנישואין כעריצות, קידם אהבה חופשית, הכריז על עצמו "נבחר על ידי אלוהים", והחל לחזות ש"משיחית" תציל בקרוב את האנושות. אנפנטן המשיך לארגן משלחת של תלמידים לקונסטנטינופול, ולאחר מכן למצרים, שם השפיע על יצירת תעלת סואץ.
גוסטב ד'אישטאל (Gustave d'Eichthal) היה אוהד של התנועה הסן-סימונית שפיתח את המושגים הסן-סימוניים באופן מעשי והיה מעורב בפיתוח הכלכלה הצרפתית, והקים מספר מיזמים מובילים כולל חברת תעלת סואץ, שהוקמה על ידי אוהד הסן-סימוניזם פרדיננד דה לספס, והבנק "קרדי מוביליה", שהוקם על ידי האחים פרייר שהיו חברים בתנועה הסן-סימונית. צוין גם כי לרעיונות סן-סימוניים הייתה השפעה משמעותית על תנועות דתיות חדשות כגון ספיריטואליזם ואוקולטיזם מאז שנות ה-50 של המאה ה-19. קארל מרקס החשיב את הסן-סימונים כ"פטריארכים של הסוציאליזם".
הסופרת הפמיניסטית והסוציאליסטית הצרפתייה פלורה טריסטן (1803–1844) טענה כי מרי וולסטונקראפט, מחברת "הגנה על זכויות האישה", הקדימה את רעיונותיו של סן-סימון בדור.
קארל מרקס זיהה את סן-סימון כאחד מאלו שכינה "סוציאליסטים אוטופים", אם כי ההיסטוריון אלן ריאן רואה בחסידים מסוימים של סן-סימון, ולא בסן-סימון עצמו, כאחראים לעליית הסוציאליזם האוטופי שהתבסס על רעיונותיו של סן-סימון. ריאן מבחין גם בין התפיסות של סן-סימון לבין המרקסיזם, שכן סן-סימון לא קידם ארגון ומנהיגות עצמאיים של מעמד הפועלים כפתרון לבעיות חברתיות קפיטליסטיות, ואף לא דבק בהגדרה המרקסיסטית של מעמד הפועלים כמי שאינו נכלל על ידי חוק קניין פרטי בסיסי בשליטה על אמצעי הייצור. בניגוד למרקס, סן-סימון לא ראה ביחסי מעמדות, ביחס לאמצעי הייצור, כמנוע של דינמיקה סוציו-אקונומית אלא כצורת ניהול. יתרה מכך, סן-סימון לא ביקר את הקפיטליסטים כבעלים בלעדיים, משתפי פעולה, בקרים ומקבלי החלטות. במקום זאת, הוא ראה בקפיטליסטים מרכיב חשוב ב"מעמד התעשייתי". ריאן מציע עוד כי עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה ברור שסן-סימון חזה את ההבנה ה"מודרנית" של חברה תעשייתית. הכלכלן דון לאבוי תיאר את סן-סימון כחלק מזרם סמכותני במחשבה הסוציאליסטית, על ידי קידום "בנייה מחדש מכוונת של החברה" שהייתה "מתוכננת באופן מקיף" ואשר, מתוך הכרח, דרשה כפייה המונית כדי להשיג את מטרותיה.
לדברי האב סיריל מרטינדייל, רוברט יו בנסון קיבל את הרעיון לרומן המדע הבדיוני הדיסטופי שלו על האנטיכריסט, שפורסם ב-1908 בשם "אדון העולם" (Lord of the World), מחברו והמנטור הספרותי שלו פרדריק רולף, שהכיר גם למונסיניור בנסון את כתביו של סן-סימון. לדברי האב מרטינדייל, כאשר קרא בנסון את כתביו של סן-סימון, "חזון של ציוויליזציה מנוצרת, שנולדה מהריסת המשטר הישן (Ancien Régime) הצרפתי, עלה לפניו והוא הקשיב להצעתו של מר רולף שעליו לכתוב ספר על האנטיכריסט".
עבודות
סן-סימון כתב תיאורים שונים של השקפותיו:
- Lettres d'un habitant de Genève à ses contemporains. 1803 – דרך Gallica.
- De la réorganisation de la société européenne (1814)
- Catéchisme des industriels (1823–1824)
- מהדורה של עבודות סן-סימון ואנפנטן פורסמה על ידי שורדי הכת (47 כרכים, פריז, 1865–1878).