תומאס בראון
סר תומאס בראון (Sir Thomas Browne; 19 באוקטובר 1605 – 19 באוקטובר 1682) היה הוגה דעות וסופר אנגלי, שחיבוריו המגוונים חושפים את השכלתו הרחבה בתחומי המדע, הרפואה, הדת והתחומים האזוטריים. כתביו מפגינים סקרנות עמוקה כלפי העולם הטבעי, בהשפעת המהפכה המדעית של החקירה הבייקונית, והם חדורים בהפניות למקורות קלאסיים ומקראיים, לצד מאפייני אישיותו הייחודיים. אף שכתביו מתוארים לעיתים קרובות כספוגים במלנכוליה, הם מתאפיינים גם בשנינות ובהומור מעודן, בעוד שסגנונו הספרותי משתנה בהתאם לסוגה, מה שמוביל לפרוזה עשירה וייחודית הנעה בין רשימות מחברת גולמיות לרהיטות בארוקית מלוטשת.
ביוגרפיה
### חיים מוקדמים
תומאס בראון נולד בקהילת סנט מייקל, צ'יפסייד, בלונדון ב-19 באוקטובר 1605. הוא היה הצעיר בילדיהם של תומאס בראון, סוחר משי מאפטון שבצ'שייר, ואן בראון, בתו של פול גארווי מלווס שבסאסקס. היו לו אח בכור ושתי אחיות בוגרות. המשפחה, שהתגוררה באפטון במשך כמה דורות, הייתה "ניכרת כאנשים בעלי חשיבות מסוימת" ש"השתדכו עם משפחות בעלות מעמד באותה סביבה", והיו בעלי זכות לשילוט הרלדי. סבתו מצד אביו, אליזבת, הייתה בתו של הנרי בירקנהד, פקיד ה-Green Cloth של אליזבת הראשונה מלכת אנגליה ופקיד הכתר עבור מחוזות צ'שייר ופלינטשייר. אביו של בראון מת בעודו צעיר, ואמו נישאה לסר תומאס דאטון מגלוסטר ואיילזוורת' שבמידלסקס, ממנו נולדו לה שתי בנות.
בראון התחנך בווינצ'סטר קולג'. בשנת 1623 עבר לאולם ברודגייטס באוניברסיטת אוקספורד. בראון נבחר לשאת את נאום הסטודנטים כאשר האולם אוחד לקולג' פמברוק באוגוסט 1624. הוא סיים את לימודיו באוקספורד בינואר 1627, ולאחר מכן למד רפואה באוניברסיטאות פאדובה ומונפלייה, והשלים את לימודיו בליידן, שם קיבל תואר ברפואה בשנת 1633. הוא התיישב בנוריץ' ב-1637 ועסק ברפואה שם עד מותו ב-1682.
בשנת 1641 נשא בראון לאישה את דורותי מילהאם מברלינגהאם סנט פיטר שבנורפוק. נולדו להם 10 ילדים, שישה מהם מתו לפני הוריהם.
### קריירה ספרותית
עבודתו הספרותית הראשונה של בראון הייתה Religio Medici (דת הרופא). הוא הופתע כאשר מהדורה לא מורשית הופיעה ב-1642, שכללה השערות דתיות לא אורתודוקסיות. טקסט מורשה הופיע בשנת 1643, עם כמה מהדעות השנויות ביותר במחלוקת שהוסרו. הצנזורה לא סיימה את המחלוקת. הסופר הסקוטי אלכסנדר רוס תקף את Religio Medici בספרו Medicus Medicatus (1645). ספרו של בראון הוכנס לרשימת הספרים האסורים של האפיפיור (Index Librorum Prohibitorum) באותה שנה.
בשנת 1646 פרסם בראון את האנציקלופדיה שלו, Pseudodoxia Epidemica, או "בירורים על אמיתות נפוצות וטעויות נפוצות", שכותרתה מתייחסת לשכיחותן של אמונות שגויות ו"טעויות עממיות". זוהי עבודה ספקנית המפריכה בדרך שיטתית ושנונה אגדות רבות שהסתובבו באותה תקופה, והיא מציגה את הצד הבייקוני של בראון – הצד שלא פחד ממה שכונה אז "הלמידה החדשה". הספר משמעותי בהיסטוריה של המדע מכיוון שקידם מודעות לעיתונות מדעית.
היצירות האחרונות שפורסמו על ידי בראון היו שני דיונים פילוסופיים. הם קשורים זה לזה מבחינה מושגית. הראשון, Hydriotaphia, קבורת כדים, או דיון קצר על כדי הקבורה שנמצאו לאחרונה בנורפוק (1658), קיבל השראה מגילויים בנורפוק של כ-40 עד 50די כדים קבורה אנגלו-סקסיים. זוהי מדיטציה ספרותית על המוות, מנהגי הקבורה בעולם וארעיות התהילה. הדיון השני בדו-שיח הוא אנטי-תטי בסגנון, בנושא ובדימויים. גן כורש, או המעוין החמישי, או מטעי הרשת של הקדמונים, הנשקלים במלאכותיות, בטבעיות ובמיסטיקה (1658) מציג את החמישייה (Quincunx) שבראון השתמש בה כדי להוכיח ראיות לצורות האפלטוניות באמנות ובטבע.
### חיים מאוחרים ותואר אבירות
בראון האמין בקיומם של מלאכים וכישוף. הוא נכח במשפט המכשפות בבורי סנט אדמונדס ב-1662, שם הציטוט שלו על משפט דומה בדנמרק עשוי היה להשפיע על דעת המושבעים בנוגע לשתי נשים מואשמות, שנמצאו מאוחר יותר אשמות בכישוף.
בנובמבר 1671 ביקר המלך צ'ארלס השני, מלווה בחצרו, בנוריץ'. איש החצר ג'ון אוולין, שהתכתב לעיתים עם בראון, ניצל היטב את הביקור המלכותי כדי לבקר את "הרופא המלומד" בעל התהילה האירופית, וכתב על ביקורו, תוך ציון כי "כל ביתו וגנו הם גן עדן וארון של נדירויות ושל האוסף הטוב ביותר, בין מדליות, ספרים, צמחים ודברים מהטבע". במהלך ביקורו, צ'ארלס פקד את ביתו של בראון. משתה נערך באולם סנט אנדרו עבור הביקור המלכותי. מתוך מחויבות לכבד אישיות מקומית בולטת, שמו של ראש עיריית נוריץ' הוצע למלך לתואר אבירות. ראש העיר, לעומת זאת, סירב לכבוד והציע את שמו של בראון במקומו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### מוות ואחרית דבר
בראון מת ב-19 באוקטובר 1682, ביום הולדתו ה-77. הוא נקבר בבית המקהלה של סנט פיטר מנקרופט, נוריץ'. גולגולתו הוצאה כאשר ארון העופרת שלו נפתח בטעות על ידי פועלים ב-1840. היא לא הובאה לקבורה מחדש בסנט פיטר מנקרופט עד 4 ביולי 1922, אז נרשמה ברישום הקבורה כבת 317 שנים. לוחית הארון של בראון, שנגנבה באותו זמן של הגולגולת, נמצאה גם היא בסופו של דבר, שבורה לשני חצאים, שאחד מהם מוצג בסנט פיטר מנקרופט. בהתייחסו לאופוס האלכימיה הנפוץ, נכתב עליה: Amplissimus Vir Dns. Thomas Browne, Miles, Medicinae Dr., Annos Natus 77 Denatus 19 Die mensis Octobris, Anno. Dni. 1682, hoc Loculo indormiens. Corporis Spagyrici pulvere plumbum in aurum Convertit. - בתרגום מלטינית כ"הג'נטלמן המוערך תומאס בראון, אביר, דוקטור לרפואה, בן 77 שנים, נפטר ב-19 באוקטובר בשנת אדוננו 1682 וישן בארון זה. עם אבקת גופו האלכימי הוא הופך עופרת לזהב". מקור המילה המומצאת spagyrici הוא מיוונית spao שפירושו לקרוע + ageiro לאסוף, ניאולוגיזם חתימה שטבע פאראצלסוס כדי להגדיר את האלכימיה מוכוונת הרפואה שלו; מקורות האיאטרוכימיה, שהועלו לראשונה על ידו.
פסוק לוחית הארון של בראון, לצד האוסף השלם של כתבי פאראצלסוס וכמה מחסידיו של הרופא השוויצרי הרשומים בספרייתו, מהווה עדות לכך שאף שהיה לעיתים ביקורתי ביותר כלפי פאראצלסוס, בכל זאת, כמו 'לותר של הרפואה', הוא האמין בפאלינגנזיס (לידה מחדש), בפיזיונומיה, באלכימיה, באסטרולוגיה ובקבלה.
ספרייתו של סר תומאס בראון הוחזקה בטיפולו של בנו הבכור אדוארד עד 1708. במכירה הפומבית של ספריות בראון ובנו אדוארד בינואר 1711 נכח האנס סלואן. מהדורות מהספרייה נכללו לאחר מכן באוסף המייסד של הספרייה הבריטית.
אוטוביוגרפיה
ב-14 במרץ 1673 שלח בראון אוטוביוגרפיה קצרה לעתיקן ג'ון אוברי, ככל הנראה עבור אוסף ה-Brief Lives של אוברי, המספק מבוא לחייו וכתביו:
> ...נולדתי בסנט מייקל צ'יפ בלונדון, למדתי בווינצ'סטר קולג', אחר כך הלכתי לאוקספורד, ביליתי כמה שנים בחלקים זרים, התקבלתי כחבר כבוד (Socius Honorarius) של הקולג' לרופאים בלונדון, קיבלתי תואר אבירות בספטמבר 1671, כאשר המלך, המלכה והחצר הגיעו לנוריץ'. [כתבתי את] Religio Medici באנגלית, אשר תורגם מאז ללטינית, צרפתית, איטלקית, הולנדית גבוהה ונמוכה. Pseudodoxia Epidemica, או בירורים על שגיאות נפוצות ועממיות שתורגם להולנדית לפני ארבע או חמש שנים. Hydriotaphia, או קבורת כדים. Hortus Cyri [גן כורש], או de Quincunce. יש לי כמה חיבורים שונים שעשויים להתפרסם...
השפעה ספרותית
בראון נחשב בעיני רבים לאחד הסופרים המקוריים ביותר בשפה האנגלית. הרעננות והתושייה של מוחו העניקו עניין לכל דבר שנגע בו; בעוד שעל נושאים חשובים יותר, סגנונו, אם לעיתים קרובות מקושט ולטיני, מתרומם לעיתים לשיא הגבוה ביותר של רהיטות מלכותית. יש לו מקום פרדוקסלי ומעורפל בהיסטוריה של הרעיונות, בהיותו נוצרי אדוק, מקדם של המדע האינדוקטיבי החדש, וחסיד של למידה אזוטרית עתיקה. מסיבות אלו, מבקר ספרותי אחד העריך אותו בקצרה כ"מקרה של היגיון מדעי המואר על ידי מיסטיקה בכנסייה של אנגליה". עם זאת, המורכבות של תהליכי המחשבה המפותלים של בראון, שפתו המסוגננת מאוד, הרמיזות הרבות שלו ללמידה מקראית, קלאסית ועכשווית, יחד עם מחברים אזוטריים, הם גורמים תורמים לכך שהוא נותר עלום שם, נקרא מעט, ובכך לא מובן.
כאמן ניאולוגיזם, בראון מופיע במקום ה-69 ברשימת המקורות המצוטטים ביותר של מילון אוקספורד האנגלי (OED). יש לו 775 ערכים ב-OED של שימוש ראשון במילה, הוא מצוטט בסך הכל ב-4131 ערכים של עדות ראשונה למילה, ומצוטט 1596 פעמים כעדות ראשונה למשמעות מסוימת של מילה. דוגמאות למטבעות הלשון שלו, שרבים מהם בעלי אופי מדעי או רפואי, כוללות: 'ambidextrous' (דו-ידני), 'analogous' (אנלוגי), 'anomalous' (חריג), 'antediluvian' (קדם-מבול), 'approximate' (מקורב), 'ascetic' (סגפני), 'carnivorous' (טורף), 'coexistence' (דו-קיום), 'coma' (תרדמת), 'compensate' (לפצות), 'computer' (מחשב), 'cryptography' (קריפטוגרפיה), 'cylindrical' (גלילי), 'disruption' (שיבוש), 'electricity' (חשמל), 'ergotisms' (הרעלת ארגו), 'exhaustion' (מיצוי), 'ferocious' (אכזרי), 'follicle' (זקיק), 'generator' (גנרטור), 'gymnastic' (התעמלות), 'hallucination' (הזיה), 'herbaceous' (עשבוני), 'holocaust' (שואה), 'indigenous' (ילידי), 'insecurity' (חוסר ביטחון), 'jocularity' (בדיחות הדעת), 'literary' (ספרותי), 'locomotion' (תנועה), 'medical' (רפואי), 'migrant' (מהגר), 'mucous' (רירי), 'prairie' (ערבה), 'precocious' (מפותח לגילו), 'polarity' (קוטביות), 'prostate' (ערמונית), 'pubescent' (מתבגר), 'suicide' (התאבדות), 'therapeutic' (טיפולי), 'ulterior' (נסתר), 'ultimate' (סופי) ו-'veterinarian' (וטרינר).
השפעת סגנונו הספרותי משתרעת על פני ארבע מאות שנים. במאה ה-19, המוניטין של בראון קם לתחייה על ידי הרומנטיקנים. תומאס דה קווינסי, סמואל טיילור קולרידג' וצ'ארלס למב (שראה בעצמו את המגלה מחדש של בראון) היו כולם מעריצים. קרלייל הושפע גם הוא ממנו.
המלחין ויליאם אלווין כתב סימפוניה ב-1973 המבוססת על המקצבים של היצירה הספרותית של בראון Hydriotaphia, קבורת כדים.
הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס רמז על בראון לאורך כל כתביו הספרותיים, מפרסומו הראשון, Fervor de Buenos Aires (1923) ועד שנותיו האחרונות. הוא תיאר את בראון כ"סופר הפרוזה הטוב ביותר בשפה האנגלית".
לאורך הרומן שלו משנת 1995 טבעות שבתאי (The Rings of Saturn), האקדמאי והסופר הגרמני ו. ג. זבאלד מתייחס שוב ושוב לחייו, יצירותיו ושרידיו של בראון.
הכרה
במאה ה-18, סמואל ג'ונסון, שחלק עם בראון את האהבה לשפה הלטינית, כתב ביוגרפיה קצרה שבה שיבח את בראון כנוצרי נאמן והעריך את הפרוזה שלו.
הסופרת האנגלייה וירג'יניה וולף כתבה שני מאמרים קצרים עליו, וציינה בשנת 1923: "מעטים האנשים שאוהבים את כתביו של סר תומאס בראון, אך אלה שאוהבים אותם הם מלח הארץ."
קלייב ג'יימס כלל מאמר על בראון באוסף שלו Cultural Amnesia. ג'יימס חגג את סגנונו ומקוריותו של בראון, וקבע שבראון "מטביע מטבעות חדשים" עם כל מה שכתב.
דיוקנאות והשפעה באמנויות החזותיות
בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון יש דיוקן עכשווי מאת ג'ואן קרלייל של סר תומאס בראון ואשתו דורותי, שכנראה הושלם בין 1641 ל-1650.
דיוקנאות פיסוליים עדכניים יותר כוללים את פסלו של הנרי אלפרד פגראם מ-1905 בנוריץ' של סר תומאס המתבונן בכד. פסל זה תופס את המיקום המרכזי בשוק היימרקט לצד סנט פיטר מנקרופט, לא רחוק מאתר ביתו. הוא נחשף ב-19 באוקטובר 1905, הועבר ממיקומו המקורי בשנת 1973 ושוב בשנת 2023.
- בשנת 1931, הצייר האנגלי פול נאש הוזמן לאייר ספר לבחירתו. נאש בחר בקבורת כדים וגן כורש של סר תומאס בראון, וסיפק למוציא לאור סט של 32 איורים שילוו את הדיונים של בראון. המהדורה פורסמה ב-1932. רישום בעיפרון מאת נאש בשם "קבורת כדים: שיניים, עצמות ושיער" מוחזק על ידי קרן מוזיאוני ברמינגהאם.
- בשנת 2005, דמות עומדת קטנה מכסף וברונזה, שהוזמנה לציון יום השנה ה-400 להולדתו של בראון, פוסלה על ידי רוברט מילהאם.
- בשנת 2016, האמנים פיטר רודולפו ומארק בארל בחרו בבראון כסבא-רבא של כבוד של תנועת האמנות "ריאליזם קסום של הים הצפוני". בו בזמן, הם מימשו בציור פריטים שנלקחו מה-Musaeum Clausum של בראון בחלק של "נדירויות בתמונות".
פרסומים
- Religio Medici (1642; מורשה ב-1643)
- Musaeum Clausum Tract 13 מתוך חיבורים שונים (1684)