רישי קאפור: הרומנטיקן מהדור השלישי של בוליווד
רישי קאפור זכה בפרס הקולנוע הלאומי הראשון שלו עוד לפני גיל ההתבגרות, כאשר גילם את גרסת הילדות של דמותו הקולנועית של אביו בסרט "מירה נאם ג'וקר" (Mera Naam Joker). הוא הקדיש את חמשת העשורים הבאים להוכחה שילדות שבילה בתוך השושלת ההודית המפורסמת ביותר בתחום הקולנוע יכולה עדיין להצמיח שחקן שמצא את קולו הייחודי. הוא הפך לנער שכל מתבגר בהודו של שנות ה-70 רצה להיות בעקבות הסרט "בובי" (Bobby), ולאחר מכן הקדיש את הקריירה המאוחרת שלו לפירוק מכוון של אותה תדמית, כשהוא מגלם סרסורים ונבלים בהנאה שהפתיעה קהלים שחשבו שהם כבר מכירים אותו.
נולד אל תוך משפחת מלוכה קולנועית
רישי ראג' קאפור (Rishi Raj Kapoor) נולד ב-4 בספטמבר 1952 בצ'מבור שבמומבאי, בנו השני של הבמאי והשחקן האגדי ראג' קאפור (Raj Kapoor) ונכדו של השחקן והבמאי החלוצי פריתווי ראג' קאפור (Prithviraj Kapoor) — ייחוס שהפך אותו, מלידה, לחלק מאחת השושלות המייסדות של הקולנוע ההודי. הוא כונה "צ'ינטו" (Chintu) ובשל מראהו הצעיר "הילד השוקולד" (The Chocolate Boy). את הופעת הבכורה שלו על המסך עשה כשחקן ילד בסרטו של אביו "מירה נאם ג'וקר" (1970), וזכה בפרס הקולנוע הלאומי לשחקן הילד הטוב ביותר עבור הופעה שנבנתה כולה בתוך העסק המשפחתי, עוד לפני שבחר בכך בעצמו. כפי שאמר מאוחר יותר: "המשחק היה בדמי ופשוט לא הייתה דרך לברוח ממנו".
"בובי" והולדתו של תפקיד ראשי רומנטי
הכוכבות של קאפור כשחקן בוגר הגיעה כמעט מיד, כאשר אביו שוב ישב בכיסא הבמאי: הסרט "בובי" (1973), בכיכובה של דימפל קפדיה (Dimple Kapadia), הפך אותו בגיל עשרים ואחת למודל לסוג חדש של תפקיד ראשי רומנטי וצעיר בבוליווד. הצלחת הסרט השיקה רצף של להיטים שנמשך עוד שני עשורים. הסרטים "קארז" (Karz, 1980), "עמר אכבר אנתוני" (Amar Akbar Anthony, 1977) ו"צ'אנדני" (Chandni, 1989) ביססו את תדמיתו כגיבור הרומנטי השולט של הקולנוע ההינדי לאורך סוף המאה העשרים, רצף תפקידים כה דומיננטי עד שהערכה אחת בתעשייה הכתירה אותו כ"מלך הרומנטיקה של בוליווד". במהלך קריירה המשתרעת על פני יותר מ-150 סרטים, הוא עבד מול רוב השחקניות המובילות בתעשייה והופיע פעמים רבות לצד ניטו סינג (Neetu Singh), שותפתו ל-12 סרטים, לה נישא בשנת 1980. לזוג נולדו שני ילדים, השחקן רנביר קאפור (Ranbir Kapoor) ומעצבת האופנה רידהימה קאפור סאהני (Riddhima Kapoor Sahni), ובכך הרחיבו את שושלת קאפור לדור רביעי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המצאה מחדש כשחקן אופי
מה שמבדיל את קאפור מרבים מכוכבי דורו הוא המערכה השנייה שבנה לעצמו ברגע שהסתיימו שנים של תפקידים רומנטיים. החל משנות ה-2000 ואילך הוא המציא מחדש את דמותו הקולנועית לחלוטין, ולקח על עצמו תפקידים אפלים ומאיימים יותר שהיו בלתי נתפסים עבור הלב הנערץ של "בובי" — הבולט שבהם הוא ראוף לאלה, סוחר בבני אדם חסר רחמים, בסרט "אגניפת" (Agneepath, 2012), הופעה שחשפה את מה שהערכה אחת כינתה "צד אפל ומאיים" שקהלים מעולם לא ראו ממנו. הוא המשיך למתוח את גבולות היכולת שלו בסרטים כמו "דו דוני צ'אר" (Do Dooni Chaar) ו-"102 נוט אאוט" (102 Not Out), מה שהוכיח עמידות לאורך ז'אנרים שמעטים מבני דורו בתקופה הרומנטית השתוו לה, והוא לקח על עצמו חומרים בעלי מודעות חברתית כגון "מולק" (Mulk) בשנות פעילותו האחרונות. הוא פרסם ספר זיכרונות כנה ובוטה באופן חריג בשם "קולאם קולה" (Khullam Khulla) בשנת 2017, ונודע בשנותיו המאוחרות בזכות פרשנות חברתית גלויה ולעיתים שנויה במחלוקת ברשתות החברתיות, שהוסיפה בוטות פומבית לדמות שהוגדרה פעם על ידי קסם על המסך.
מאבק של שנתיים בלוקמיה
קאפור אובחן כחולה לוקמיה ובילה כשנה בניו יורק בטיפולים לפני שחזר למומבאי בספטמבר 2019. משפחתו תיארה אותו לאורך כל מחלתו כמי שנשאר עליז ונחוש לחיות את החיים במלואם, ושומר על ההומור האופייני לו גם במהלך הטיפולים. הוא אושפז עם קשיי נשימה זמן קצר לפני מותו במומבאי ב-30 באפריל 2020, בגיל 67, ובכך חתם קריירה של חמישה עשורים שהחלה מול המצלמה כילד בהפקה של אביו.
מדוע רישי מכונה גאון
התיעוד הקיים תומך בכינוי "גאון" עבור קאפור רק במובן חופשי ומכובד ולא במובן מחמיר — המחווה החזקה ביותר שנרשמה, מצד ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי (Narendra Modi), כינתה אותו "רב-פנים, חביב ומלא חיים" ו-"תחנת כוח של כישרון", שפה המשבחת רבגוניות וכריזמה במקום לטעון לכל פריצת דרך יצירתית או אינטלקטואלית ייחודית. ההבחנה האמיתית שלו היא כישרון של מבצע שהתקיים והומצא מחדש לאורך חמישה עשורים: הוא היה התפקיד הרומנטי המגדיר של בוליווד במשך שני עשורים, ולאחר מכן, באופן יוצא דופן עבור כוכב שנבנה על קסם נעורים, בנה את עצמו בהצלחה כשחקן אופי המסוגל לאיום אמיתי בשנות השישים לחייו, מעבר שרבים מכוכבי העבר לעולם לא מצליחים להשיג.
טיעון הנגד הכנה הוא שהקריירה של קאפור, ארוכה ואהובה ככל שתהיה, היא סיפור של מלאכת מחשבת עקבית ויכולת הסתגלות ולא של חדשנות פורמלית — הוא לא המציא דרך חדשה למשחק קולנועי כפי שאולי ניתן לומר על חלק מעמיתיו בקולנוע העולמי, ואף מקור שהתייעצנו בו כאן לא מייחס לו את המילה "גאון" באופן ישיר. מה שהתיעוד תומך בו באופן חד-משמעי הוא אריכות ימים וטווח יוצאי דופן: כוכב מהדור השלישי שהמשיך לעבוד, המשיך להפתיע את הקהל, ושמר על חוש ההומור שלו לאורך מחלה פומבית, עד סוף קריירה שהחלה לפני שיכול היה לבחור בכך.
מורשת
קאפור הותיר אחריו את רעייתו, ניטו סינג, וילדיו רנביר ורידהימה, כשהוא מותיר מאחוריו פילמוגרפיה של למעלה מ-150 סרטים ושושלת שנמצאת כעת בדור הרביעי שלה בזכות הכוכבות של בנו. המסלול שלו — מכוכבות ילדות מורשת דרך תקופה רומנטית מגדירה ועד להמצאה מחדש בשלב מאוחר של הקריירה כשחקן אופי שאינו חושש מנבלות — נותר מודל נדיר בקולנוע ההודי לאופן שבו שם של מורשת יכול להפוך לגוף עבודה עצמאי ומתפתח במקום לתדמית קבועה אחת.