ריטה לוי-מונטלצ'יני: המעבדה בחדר השינה
לאחר שנאסר עליה לעסוק במחקר אקדמי בשל חוקי הגזע של מוסוליני ב-1938, היא הקימה מעבדה בחדר השינה שלה בטורינו וניתחה עוברי תרנגולות בעזרת מחטי תפירה מושחזות מתחת למיקרוסקופ, בזמן שהמלחמה התנהלה בחוץ. העבודה שעשתה שם — לא חוקית, ללא מימון, שבוצעה על ידי אישה שהמדינה הכריזה עליה כמי שאינה כשירה להחזיק במשרה — הפכה לבסיס התגלית שהעניקה לה את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1986. היא האריכה ימים עד גיל 103, וכיהנה בסנאט האיטלקי עד יום מותה.
טורינו, והתנגדותו של אב
ריטה לוי (Rita Levi) נולדה בטורינו ב-22 באפריל 1909 לאדאמו לוי, מהנדס חשמל ומתמטיקאי, ולאדלה מונטלצ'יני, ציירת. המשפחה הייתה יהודית-איטלקית, עם שורשים שהמאמר עוקב אחריהם עד האימפריה הרומית ומורשת ספרדית מאסטי ומקזאלה מונפראטו. הייתה לה אחות תאומה, פאולה (Paola), שהפכה לאמנית, אח בשם ג'ינו (Gino), שהפך לאדריכל, ואחות בשם אנה (Anna). כנערה העריצה את הסופרת השוודית סלמה לגרלף (Selma Lagerlöf) וחשבה להפוך לסופרת בעצמה; צפייה בחבר משפחה קרוב גוסס מסרטן קיבה שינתה את דעתה והובילה אותה לעבר הרפואה. אביה התנגד בתחילה להשכלה גבוהה עבור בנותיו, מתוך אמונה שהיא אינה מתיישבת עם חיי אישה ואם, אך בסופו של דבר התרצה.
מניפסט הגזע
היא התקבלה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טורינו וסיימה בהצטיינות יתרה (summa cum laude) עם תואר דוקטור לרפואה ב-1936, לאחר שלמדה אצל הנוירוהיסטולוג ג'וזפה לוי (Giuseppe Levi), שהפנה את תשומת לבה למערכת העצבים המתפתחת — הנושא שלא עזבה מעולם. היא נשארה כעוזרת מחקר שלו עד 1938, אז מנע "מניפסט הגזע" של מוסוליני מיהודים קריירה אקדמית ומקצועית. מ-1939 עד 1943 היא ניהלה את מעבדתה המחתרתית בחדר השינה, תוך חקר צמיחת סיבי עצב בעוברי אפרוחים. לאחר הפלישה הגרמנית ב-1943, המשפחה ברחה לפירנצה ושרדה את השואה תחת זהויות בדויות, תחת חסותם של חברים לא-יהודים. כאשר פירנצה שוחררה באוגוסט 1944, היא התנדבה עם הכשרתה הרפואית בשירותי הבריאות של בעלות הברית, ועבדה בקרב פליטים.
שלושים שנה בסנט לואיס
בשנת 1946 היא קיבלה הצעה למה שהיה אמור להיות מלגת מחקר של סמסטר אחד עם ויקטור המבורגר (Viktor Hamburger) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. היא נשארה שלושים שנה. בעת עבודתה שם בשנת 1952, היא השתילה שברי רקמת גידול של עכבר לתוך עוברי אפרוחים וצפתה בסיבי עצב מתרבים בהילה צפופה סביב תאי הגידול — גדילה כה שופעת שהיא תיארה אותה כנראית "כמו פלגי מים הזורמים בהתמדה על מיטת אבנים". הגידול, כך הסיקה, משחרר חומר שגורם לעצבים לצמוח. יחד עם הרתה מאייר (Hertha Meyer) היא פרסמה את העדות החד-משמעית הראשונה לחלבון בכתב העת Cancer Research בשנת 1954, במאמר על השפעות סרקומה 180 ו-37 של עכברים על הגנגליונים השדרתיים והסימפתטיים של עובר האפרוח. בשנת 1958 קודמה לדרגת פרופסור מן המניין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →גורם גדילה עצבי
גורם גדילה עצבי (Nerve growth factor) התגלה כחלבון האחראי על הגדילה והתחזוקה של נוירונים במערכת העצבים הסימפתטית והתחושתית — הראשון מבין גורמי הגדילה שזוהו, והפתיחה של תחום שלם. הוא הדגים קשרים בין מערכת העצבים, המערכת החיסונית והמערכת האנדוקרינית ועיצב מחדש את האופן שבו חוקרים ניגשים למחלות ניווניות של מערכת העצבים. הביוכימאי סטנלי כהן (Stanley Cohen), שבודד את הגורם, חלק איתה את פרס נובל לשנת 1986, יחד עם פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי באותה שנה. היא קיבלה את המדליה הלאומית למדעים ב-1987. בשנת 1962 פתחה מעבדה שנייה ברומא ומאז חילקה את זמנה בין שתי הערים, כשהיא מנהלת את מרכז המחקר לנוירוביולוגיה של המועצה הלאומית למחקר של איטליה מ-1961 עד 1969, את המעבדה לביולוגיה תאית מ-1969 עד 1978, ואת המכון לביולוגיה תאית מ-1977 עד 1979. בשנת 1993 היא זיהתה פלמיטואילאתנולאמיד (palmitoylethanolamide) כווסת חשוב של תאי פיטום, והייתה בין המדענים הראשונים בשנות ה-90 שלחצו להכרה בתפקידם של תאי הפיטום בפתולוגיה אנושית.
הסנאטורית
הנשיא קרלו אזליו צ'אמפי (Carlo Azeglio Ciampi) מינה אותה לסנאטורית לכל החיים בשנת 2001, תפקיד שמילאה עד מותה ברומא ב-30 בדצמבר 2012. זו לא הייתה פרישה טקסית. סנאטורים מהימין תקפו את הצבעותיה התומכות בממשלתו של רומנו פרודי (Romano Prodi) בין השנים 2006 ו-2008, והפוליטיקאי הימני הקיצוני פרנצ'סקו סטוראצ'ה (Francesco Storace) לגלג על גילה. בשנת 2003 היא תבעה את הקומיקאי בפה גרילו (Beppe Grillo) בגין לשון הרע לאחר שכינה אותה "זקנה זונה" במהלך הופעה. היא מעולם לא נישאה, ולא התנצלה על כך: "מעולם לא היו לי היסוסים או חרטות במובן הזה... חיי הועשרו על ידי יחסים אנושיים מצוינים, עבודה ותחומי עניין. מעולם לא הרגשתי בודדה". היא ייסדה את המכון האירופי לחקר המוח בשנת 2002 ואת קרן ריטה לוי-מונטלצ'יני, התומכת בחינוך ומחקר עבור נשים צעירות באפריקה ובאיטליה.
מדוע ריטה מכונה גאונה
האיכות הקוגניטיבית היא עצב מפרש המיושם על אנומליה ויזואלית. הילת סיבי העצב סביב הגידול המושתל הייתה, במובנים מחמירים, סקרנות; מה שהבדיל את לוי-מונטלצ'יני היה הסירוב להתייחס אליה כאל עיוות ותחת זאת הסקת קיומו של אות כימי מופץ — ישות שאף אחד לא הוכיח את קיומה. הגילוי שרקמה מתפתחת מונחית על ידי גורמים מסיסים ולא רק על ידי מגע ומיקום, ארגן מחדש את הביולוגיה ההתפתחותית, וההכרה של ועדת פרס נובל ב-1986 משקפת שהתגלית פתחה תחום במקום לסגור שאלה. האיכות השנייה, המדוברת פחות, היא התמדה גרידא בתנאים שנועדו לעצור אותה: איסור שנאכף על ידי המדינה, שולחן עבודה בחדר שינה, מכשירים ביתיים, ומאוחר יותר שלושה עשורים של עבודה לא זוהרת במדינה זרה לפני שהפרס הגיע.
טיעון הנגד הכן הוא שהתגלית הייתה שיתופית ולא שלמה ללא אחרים. המעבדה של ויקטור המבורגר סיפקה את המסגרת האמבריולוגית ואת השאלה; סטנלי כהן עשה את הביוכימיה שבודדה ואפיינה את החלבון, וחלק את הפרס מסיבה טובה. הרקורד המאוחר שלה מעורב באמת: הקשר הארוך עם חברת התרופות פידיה (Fidia) ותמיכתה ב-Cronassial, תכשיר גנגליוזידים ממוח בקר שנקשר מאוחר יותר אצל חלק מהמטופלים לתסמונת גילן-ברה ונאסר בגרמניה ב-1983 ובאיטליה ב-1993, עורר ביקורת ציבורית לאחר שחוקרים גילו שפידיה שילמה למשרד הבריאות האיטלקי עבור אישור מהיר וקידום בשימושים שלא נבדקו. ניהולה את המכון האירופי לחקר המוח ספג ביקורת ב-2010 כסמכותני. גאונות בהתבוננות לא חיסנה אותה מפני שיקול דעת מוסדי מוטעה.
מורשת
היא הייתה האישה העשירית שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ב-1968, חברה זרה של החברה המלכותית מ-1995, וב-2009 כלת פרס נובל הראשונה שהגיעה לגיל מאה. סחלב, Ophrys × montalciniae, נושא את שמה. כך גם דור של מדעניות איטלקיות ואפריקאיות שהקרן שלה מימנה את השכלתן.