רואלד אמונדסן: המקצוען בין החובבנים
מברק הגיע לרוברט פלקון סקוט במלבורן ב-10 באוקטובר 1910, ובו נכתב במלואו: "מבקש רשות להודיע לך שאני בדרכי לאנטארקטיקה. אמונדסן". תשע מילים, ללא הסבר, ומרוץ שסקוט לא ידע שהוא נמצא בו. ארבעה עשר חודשים לאחר מכן אחד משני הגברים עמד בקוטב הדרומי עשרה ימים לפני לוח הזמנים שלו; השני הגיע שני ומת בדרך הביתה. ההבדל לא היה מזל. זו הייתה שיטה.
בנו של בעל ספינה
רואלד אנגלברגט גראבנינג אמונדסן נולד ב-16 ביולי 1872 בבורגה, באוסטפול, למשפחה של בעלי ספינות נורווגים; אביו העביר את משק הבית לאוסלו שלושה חודשים לאחר מכן. כשמת אביו, אמונדסן היה בן ארבע עשרה, ואמו קבעה שבנה הצעיר ילמד רפואה באוניברסיטה.
הוא קרא במקום זאת את הדיווחים של סר ג'ון פרנקלין על האזור הארקטי, והקריירה הרפואית מתה בשקט. מה שבא לאחר מכן היה שמונה שנים של הכנה פיזית מכוונת — סקי, שינה בקור, חיסון עצמו נגד טמפרטורות מתחת לאפס — שבוצעו ברצינות של ספורטאי באימון ולא בהתלהבות של צעיר עם חלום. בגיל עשרים ושתיים משלחת סקי כמעט הרגה אותו וכמעט סיימה את הקריירה לפני שהתחילה.
הבלגיקה
מ-1897 עד 1899 שירת כקצין ראשון על הבלגיקה תחת אדריאן דה ז'רלאש. הספינה נלכדה בקרח של ים בלינגסהאוזן במשך שלושה עשר חודשים והפכה, שלא במתכוון, לכלי השיט הראשון שחורף באנטארקטיקה. זה היה ניסיון לא מתוכנן, ואמונדסן התייחס אליו כאל קורס שטח: איך גברים נשברים בחושך תמידי, איזה מזון מונע מחלות, איך נראית משלחת כשהתכנון שלה נכשל.
המעבר הצפון-מערבי
בשנת 1903 קיבל פיקוד על הגיואה (Gjøa), כלי שיט קטן מצויד במנוע בנזין עזר, ויצא בעקבות המעבר שהביס נווטים אירופאים במשך מאות שנים. במשך שלוש שנים הוא עבד מערבה מגרינלנד דרך הארכיפלג הקנדי לאלסקה, והשלים את המעבר הצפון-מערבי בדרך הים בפעם הראשונה.
החלק המשמעותי ביותר של המסע היה שני החורפים שבילה באי המלך ויליאם, שם ביצע תצפיות מגנטיות ליד הקוטב המגנטי הצפוני ו—באופן מכריע — חי בקרב האינואיטים נטסיליק ולמד איך הם שרדו. הוא למד את נהיגת הכלבים שלהם, את הטיפול במזחלות שלהם, את הלבוש שלהם. כמעט כל יתרון שהיה לו מאוחר יותר על הבריטים באנטארקטיקה נבע מאותה התמחות. זו העובדה החשובה ביותר על אמונדסן כחוקר: הוא הניח שאנשים שחיו בקרח ידעו יותר ממנו, והוא הלך ושאל אותם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המברק
התוכנית הבאה שלו הייתה הקוטב הצפוני. כשנודע שרוברט פירי טען עליו, אמונדסן סובב את המשלחת שלו מבלי לספר לתומכיו — או, בתחילה, לצוות שלו. הייתה לו הלוואה של הפראם (Fram), ספינה שנבנתה במיוחד לעבודה קוטבית, שגופה המעוגל תוכנן להיסחט כלפי מעלה על ידי קרח דחוס במקום להימחץ על ידו, והוא הפליג מנורווגיה באוגוסט 1910 עם אספקה לשנתיים וכ-97 כלבי גרינלנד. רק מפקד הספינה שלו ושניים אחרים ידעו את היעד האמיתי. הוא סיפר לשאר הצוות במדיירה, ושלח לסקוט את תשע המילים.
מפרמהיים לפולהיים
הוא הקים את הבסיס שקרא לו פראמהיים במפרץ הלווייתנים ב-14 בינואר 1911, קרוב יותר לקוטב מעמדתו של סקוט, ובילה את החורף בהנחת מחסנים ועיבוד מחדש של ציוד באובססיביות. ניסיון ראשון ב-8 בספטמבר בוטל ב-56°C- עם גברים עם כוויות קור וכלבים מתים; בהאשמות ההדדיות שבאו לאחר מכן, היאלמר יוהנסן ביקר את שיקול דעתו של אמונדסן בפומבי והודח מהמשלחת הקוטבית לחלוטין.
הניסיון האמיתי יצא ב-19 באוקטובר 1911: חמישה גברים — אמונדסן, אולב ביאלנד, הלמר הנסן, סוורה האסל ואוסקר ויסטינג — עם ארבע מזחלות וחמישים ושניים כלבים. במקום לעקוב אחר המסלול הידוע של סקוט במעלה קרחון בירדמור, אמונדסן לקח את קרחון אקסל הייברג התלול והקצר יותר, שנקרא על שם אחד התומכים הפיננסיים שלו. הם הגיעו לקוטב הדרומי בשלוש אחר הצהריים ב-14 בדצמבר 1911 והקימו אוהל שקראו לו פולהיים.
הם חזרו לפראמהיים ב-25 בינואר 1912, לאחר תשעים ותשעה ימים, עשרה ימים לפני לוח הזמנים. אחד עשר מתוך חמישים ושניים הכלבים חזרו. המשלחת של סקוט הגיעה לקוטב שבועות לאחר מכן, לאחר שגררו את המזחלות שלהם בעצמם, ומתו בדרך חזרה.
שנות האוויר
אמונדסן פרסם את הקוטב הדרומי ב-1912 ובילה את הקריירה המאוחרת שלו בניסיון להגיע לקוטב הצפוני מהאוויר. ניסיון עם מטוסים ימיים במאי 1925, לצד האמריקאי לינקולן אלסוורת', הסתיים בנחיתת אונס על הקרח. לאחר מכן קנה ספינת אוויר איטלקית, הנורגה (Norge), שהוטסה על ידי המתכנן שלה אומברטו נובילה, ובמאי 1926 חצה את האזור הארקטי באוויר — הישג שהוכתם מיד על ידי ויכוח ציבורי מר עם נובילה על מי ראוי לקרדיט. הוא ואלסוורת' כתבו את החצייה הראשונה של הים הקוטבי ב-1927.
מדוע רואלד מכונה גאון
אמונדסן לא היה מדען ולא עשה תגלית ששינתה תחום. המילה חלה עליו בגלל יכולת אחרת: הוא היה אחד מהוגי המערכות הגדולים של התקופה, בתחום שבו שגיאת מערכת הורגת את כולם. התכנון שלו פעל על שוליים: כלבים ומגלשיים במקום סוסי פוני וגרירה אנושית, אספקה מחושבת במקום מוערכת, מחסנים שהונחו לאורך חורף שלם לפני שהיו נחוצים, מסלול שנבחר לפי שיפוע במקום היכרות, לבוש וטכניקה שהועתקו מאנשים שפתרו את הבעיה מאות שנים קודם לכן. בריטניקה מכנה אותו "אחת הדמויות הגדולות בתחום חקר הקטבים", והטיול הלוך-חזור של תשעים ותשעה ימים, שהסתיים לפני לוח הזמנים עם המשלחת שלמה, הוא ההדגמה הנקייה ביותר בהיסטוריה של החקר שסביבה קיצונית מתגמלת הנדסה על פני אומץ.
הטיעון הנגדי משמעותי. הוא היה מטעה: הוא הטעה את נותני החסות שלו, הסתיר את היעד שלו מהצוות שלו, וארב ליריב עם מברק. הוא היה אוטוקרטי, והוא הרס את מעמדו של יוהנסן על כך שערער עליו ברגע שבו יוהנסן אולי צדק. הוא כפף במכוון את המדע למהירות, וזו הסיבה שהמשלחת האבודה של סקוט הפיקה יותר מחקר מהמשלחת המוצלחת של אמונדסן. היתרון המכריע שלו היה ידע של נטסיליק, שנרכש מאנשים שלא קיבלו שום תהילה; הכנות שלו בהכרה בחוב היא לזכותו, אך האסימטריה נותרה. והקריירה המאוחרת מראה אדם שרודף יותר ויותר אחרי שיאים במקום לפתור בעיות, ומסתיים במריבה על ספינת אוויר. הגאונות כאן אמיתית אך ספציפית: זו הגאונות של לוגיסטיקה, של הכנה חסרת רחמים, ושל הענווה ללמוד מאלה ששאר אירופה לא הקשיבה להם.
מורשת
ב-18 ביוני 1928 עלה אמונדסן על מטוס ימי צרפתי כדי לחפש את נובילה, שספינת האוויר שלו איטליה התרסקה באזור הארקטי. הוא והצוות שלו מעולם לא נשמעו שוב; הוא היה בן חמישים וחמש, ויריבו חולץ על ידי אחרים.
עבודתו הזינה את האוקיינוגרפיה, הקלימטולוגיה, הגיאומגנטיות והקרטוגרפיה, והוא נותר האדם היחיד שהשלים גם את הניווט הראשון של המעבר הצפון-מערבי וגם הוביל את המשלחת הראשונה לקוטב הדרומי. אבל הלקח העמיד הוא הלא-הרואי. אמונדסן ניצח כי הוא התכונן טוב יותר, שאל בצורה מושכלת, וסירב לבלבל בין סבל להישג. מאה שנים של פעולות קוטביות מתנהלות על פי עקרונותיו מאז.