פרוקלוס
פרוקלוס הליקיאני (Proclus Lycius; 8 בפברואר 412 לספירה – 17 באפריל 485 לספירה), שנקרא פרוקלוס הדיאדוכוס (ביוונית עתיקה: Πρόκλος ὁ Διάδοχος, Próklos ho Diádokhos), היה פילוסוף נאופלאטוני יווני, ואחד הפילוסופים הקלאסיים הגדולים האחרונים של העת העתיקה. הוא הציג את אחת המערכות המורכבות והמפותחות ביותר של הנאופלאטוניזם, ודרך פרשנים ומתרגמים מאוחרים יותר, השפיע על הפילוסופיה הביזנטית, הפילוסופיה האסלאמית המוקדמת, הפילוסופיה הסכולסטית והאידיאליזם הגרמני, ובמיוחד על ג. ו. פ. הגל, שכינה את ה"תיאולוגיה אפלטונית" של פרוקלוס "נקודת המפנה האמיתית או המעבר מהעת העתיקה לעת החדשה, מהפילוסופיה העתיקה לנצרות."
ביוגרפיה
המקור העיקרי לחייו של פרוקלוס הוא ההספד "פרוקלוס, או על האושר" שנכתב עליו לאחר מותו על ידי יורשו, מרינוס. הביוגרפיה של מרינוס ביקשה להוכיח שפרוקלוס הגיע לשיא המידה הטובה וזכה באאודאימוניה. ישנם גם כמה פרטים על התקופה שבה חי בחיבור הדומה במבנהו, "חיי איסידורוס", שנכתב על ידי הפילוסוף דמאסקיוס במאה שלאחר מכן.
לדברי מרינוס, פרוקלוס נולד בשנת 412 לספירה בקונסטנטינופול למשפחה בעלת מעמד חברתי גבוה מליקיה, וגדל בקסנתוס. הוא למד רטוריקה, פילוסופיה ומתמטיקה באלכסנדריה, מתוך כוונה לעסוק במקצוע משפטי כמו אביו. לפני שסיים את לימודיו, הוא חזר לקונסטנטינופול כאשר הרקטור שלו, המדריך הראשי שלו (אדם בשם ליאונאס), נזקק לטפל שם בענייניו. פרוקלוס הפך לעורך דין מצליח. עם זאת, הניסיון בעיסוק בעריכת דין גרם לפרוקלוס להבין שהוא מעדיף באמת פילוסופיה. הוא חזר לאלכסנדריה והחל ללמוד בנחישות את עבודותיו של אריסטו תחת אולימפיודורוס הזקן. בתקופה זו החל גם ללמוד מתמטיקה אצל מורה בשם הרון (אין קשר להרון מאלכסנדריה, שהיה ידוע גם הוא בשם הרון). כתלמיד מחונן, הוא לא היה מרוצה בסופו של דבר מרמת ההוראה הפילוסופית שהייתה זמינה באלכסנדריה, ונסע לאתונה, המרכז הפילוסופי של התקופה, בשנת 431 כדי ללמוד במוסד הנאופלאטוני שהמשיך את האקדמיה החדשה, שם למד אצל פלוטרכוס מאתונה (אין לבלבל בינו לבין פלוטרכוס מכיירונאה), סיריאנוס ואסקלפיגניה; הוא החליף את סיריאנוס כראש האקדמיה בשנת 437, ובתורו הוחלף לאחר מותו על ידי מרינוס מנאפוליס. הוא חי באתונה כרווק צמחוני, אמיד ונדיב לחבריו, עד סוף חייו, למעט גלות של שנה אחת, כדי להימנע מלחץ מצד הרשויות הנוצריות. מרינוס מדווח כי הוא היה כותב שבע מאות שורות בכל יום.
פילוסופיה
אחד האתגרים בקביעת הדוקטרינות הספציפיות של פרוקלוס הוא שהנאופלאטונים של זמנו לא ראו בעצמם חדשנים; הם האמינו שהם מפיצים את הפירושים הנכונים לאפלטון עצמו. אף על פי שהדוקטרינות הנאופלאטוניות שונות מאוד מהדוקטרינות בדיאלוגים של אפלטון, לעיתים קרובות קשה להבחין בין הוגים נאופלאטוניים שונים ולקבוע מה מקורי לכל אחד מהם. עבור פרוקלוס, הדבר אפשרי במידה רבה רק מול פלוטינוס, הסופר הנאופלאטוני היחיד הנוסף ששרדו ממנו כמות משמעותית של כתבים.
פרוקלוס, כמו פלוטינוס ורבים מהנאופלאטונים האחרים, הסכים על שלוש ההיפוסטאזות של הנאופלאטוניזם: האחד (hen), השכל (nous) והנפש (psyche), וכתב פרשנות על ה"אנאדות", שמתוכה שרדו רק קטעים. בזמנים אחרים הוא מבקר את השקפותיו של פלוטינוס, כגון המניע הראשוני. בניגוד לפלוטינוס, פרוקלוס גם לא החזיק בדעה שהחומר הוא רע, רעיון שגרם לסתירות במערכת של פלוטינוס. קשה לקבוע מה, אם בכלל, שונה בין הדוקטרינות של פרוקלוס לסיריאנוס: עבור האחרון, שרדה רק פרשנות על ה"מטאפיזיקה" של אריסטו, ופרוקלוס לעולם אינו מבקר את מורהו באף אחד מכתביו שנשתמרו.
המאפיין המיוחד של המערכת של פרוקלוס הוא פירוטו על רמה של אחדויות פרטניות, הנקראות "הנאדות" (henads), בין ה"אחד" שנמצא לפני ההוויה לבין האלוהות המובנת. ההנאדות קיימות באופן "עודף", גם מעבר להוויה, אך הן ניצבות בראש שרשראות סיבתיות (seirai) ובאופן כלשהו מעניקות לשרשראות אלו את אופיין המיוחד. הוא מזהה אותן עם האלים היווניים, כך שהנאדה אחת עשויה להיות אפולו ולהיות הגורם לכל הדברים האפולוניים, בעוד שאחרת עשויה להיות הליוס ולהיות הגורם לכל הדברים השמשיים. כל הנאדה משתתפת בכל הנאדה אחרת, בהתאם לאופייה. מה שנראה כריבוי אינו ריבוי כלל, מכיוון שכל הנאדה עשויה להיחשב בצדק למרכז המערכת הרב-מרכזית. לדברי פרוקלוס, פילוסופיה היא הפעילות שיכולה לשחרר את הנפש מכפיפות ליצרים גופניים, להזכיר לה את מקורה בנפש, בשכל ובאחד, ולהכין אותה לא רק לעלות לרמות גבוהות יותר בעודה בחיים אלו, אלא להימנע מנפילה מיידית חזרה לגוף חדש לאחר המוות. מכיוון שתשומת הלב של הנפש, בעודה שוכנת בגוף, מופנית רחוק כל כך ממקורה בעולם המובן, פרוקלוס חושב שאנו צריכים להשתמש בתזכורות גופניות למקור הרוחני שלנו. בהדגישו את החשיבות של תרגול מגולם של פילוסופיה, הוא מסכים עם דוקטרינות התיאורגיה שהציג יאמבליכוס. תיאורגיה אפשרית מכיוון שכוחות האלים (ההנאדות) משתרעים דרך סדרות הסיבתיות שלהם עד לעולם החומרי. ועל ידי מילים, מעשים וחפצים טעוני כוח מסוימים, ניתן למשוך את הנפש חזרה במעלה הסדרה, כביכול. פרוקלוס עצמו היה חסיד של רבות מהדתות באתונה, מתוך מחשבה שכוחם של האלים יכול להיות נוכח בגישות שונות אלו.
עבודות
### פרשנויות על אפלטון
רוב עבודותיו של פרוקלוס הן פרשנויות לדיאלוגים של אפלטון (אלקיביאדס, קראטילוס, פרמנידס, המדינה, טימאיוס). בפרשנויות אלו, הוא מציג את המערכת הפילוסופית שלו כפרשנות נאמנה לאפלטון, ובכך הוא לא היה שונה מנאופלאטונים אחרים, שכן הוא סבר כי "שום דבר בקורפוס של אפלטון אינו לא מכוון או נמצא שם במקרה", כי "כתביו של אפלטון היו בהשראה אלוהית" (ὁ θεῖος Πλάτων ho theios Platon – האפלטון האלוהי, בהשראת האלים), כי "המבנה הפורמלי והתוכן של הטקסטים האפלטוניים חיקו את אלו של היקום", ולכן הם דיברו לעיתים קרובות על דברים תחת רעלה, תוך הסתרת האמת מהבלתי מנוסים בפילוסופיה. עם זאת, פרוקלוס היה קורא קפדני של אפלטון, ולעיתים קרובות מאוד מעלה נקודות חדות מאוד על מקורותיו האפלטוניים.
פרשנות על הטימאיוס
בפרשנותו על ה"טימאיוס" של אפלטון, פרוקלוס מסביר את התפקיד שיש לנפש כעיקרון בתיווך האידיאות בשכל לגופו של העולם החומרי ככלל. הנפש בנויה דרך פרופורציות מסוימות, המתוארות מתמטית בטימאיוס, המאפשרות לה להפוך את הגוף לדימוי מפוצל של הרעיונות האריתמטיים והגאומטריים של עצמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### עבודות שיטתיות
בנוסף לפרשנויות שלו, פרוקלוס כתב שתי עבודות שיטתיות מרכזיות. "יסודות התיאולוגיה" (Στοιχείωσις θεολογική) מורכבים מ-211 טענות, שכל אחת מהן מלווה בהוכחה, המתחילות בקיומו של האחד (האחדות האלוהית) ומסתיימות בירידת הנפשות האינדיבידואליות לעולם החומרי. ה"תיאולוגיה אפלטונית" (Περὶ τῆς κατὰ Πλάτωνα θεολογίας) היא שיטתיות של חומר מדיאלוגים אפלטוניים, המראה מתוכם את המאפיינים של הסדרים האלוהיים, החלק של היקום הקרוב ביותר לאחד.
יש לנו גם שלוש מסות, ששרדו רק בתרגום ללטינית: "עשר ספקות בנוגע להשגחה" (De decem dubitationibus circa providentiam); "על השגחה וגורל" (De providentia et fato); "על קיום הרעות" (De malorum subsistentia).
### עבודות אחרות
פרשנות על יסודות של אוקלידס
פרוקלוס, הסכוליסט לאוקלידס, הכיר היטב את "היסטוריית הגאומטריה" של אודמוס מרודוס, ונתן שרטוט קצר של ההיסטוריה המוקדמת של הגאומטריה, שנראתה כמבוססת על הספר הישן והאבוד של אודמוס. הקטע מכונה "הסיכום האודמי" (the Eudemian summary), והוא קובע כמה תאריכים משוערים, שאחרת היו עלולים להישאר לא ידועים. הפרשנות המשפיעה על הספר הראשון של "יסודות" מאת אוקלידס היא אחד המקורות החשובים ביותר בנוגע להיסטוריה של המתמטיקה העתיקה, והתיאור האפלטוני שלו על מצבם של אובייקטים מתמטיים היה משפיע.
בעבודה זו, פרוקלוס רשם גם את המתמטיקאים הראשונים הקשורים לאפלטון: קבוצה בוגרת של מתמטיקאים (ליאודמאס מתאסוס, ארכיטס מטרנטום ותאיטטוס), קבוצה שנייה של מתמטיקאים צעירים יותר (ניאוקלידס, אאודוקסוס מקנידוס), וקבוצה שלישית צעירה עוד יותר (אמינטאס, מנאייכמוס ואחיו דינוסטראטוס, תאודיוס ממגנסיה, הרמוטימוס מקולופון ופיליפוס מאופוס). חלק מהמתמטיקאים הללו היו משפיעים בארגון ה"יסודות" שאוקלידס פרסם מאוחר יותר.
תיאולוגיה של אפלטון
פרוקלוס חיבר תיאולוגיה של אפלטון, שהיא טקסט העוסק בהיררכיות אלוהיות ובסתעפויותיהן המורכבות.
אחרים
פרשנות על "עבודות וימים" של הסיודוס (לא שלמה); כמה סכוליה על הומרוס.
### עבודות אבודות
מספר פרשנויות אפלטוניות שלו אבדו. בנוסף לאלקיביאדס, הקראטילוס, הטימאיוס והפרמנידס, הוא כתב גם פרשנויות על שאר הדיאלוגים בתוכנית הלימודים הנאופלאטונית. הוא כתב גם פרשנות על ה"אורגנון", כמו גם פרולוגומנה על אפלטון ועל אריסטו.
מורשת
פרוקלוס השפיע רבות על הפילוסופיה של ימי הביניים, אם כי במידה רבה בעקיפין, דרך עבודותיו של הפרשן פסאודו-דיוניסיוס האראופגיטי. סופר יווני נוצרי זה מהמאה ה-5 או ה-6 כתב תחת שם העט דיוניסיוס האראופגיטי, הדמות שהומר לנצרות על ידי פאולוס הקדוש באתונה. בגלל שם עט זה, כתביו נחשבו כבעלי סמכות כמעט שליחית. הוא סופר נוצרי מקורי, ובעבודותיו ניתן למצוא מספר רב של עקרונות מטפיזיים של פרוקלוס.
מקור חשוב נוסף להשפעת פרוקלוס על ימי הביניים הוא "נחמת הפילוסופיה" של בואתיוס, שיש בה מספר עקרונות ומוטיבים של פרוקלוס. השיר המרכזי של ספר III הוא סיכום של ה"פרשנות על הטימאיוס" של פרוקלוס, וספר V מכיל את העיקרון החשוב של פרוקלוס שדברים ידועים לא לפי טבעם שלהם, אלא לפי אופיו של הסובייקט היודע.
סיכום של "יסודות התיאולוגיה" של פרוקלוס הופץ תחת השם Liber de Causis ("ספר הסיבות"). לספר זה מקור לא ברור, אך הוא הופץ בעולם הערבי כעבודה של אריסטו, ותורגם ללטינית ככזה. הייתה לו סמכות רבה בגלל מקורו האריסטוטלי כביכול, ורק כאשר "היסודות" של פרוקלוס תורגמו ללטינית הבין תומאס אקווינס את מקורו האמיתי. עבודותיו של פרוקלוס הפעילו השפעה גם במהלך הרנסנס דרך דמויות כגון ניקולאוס קוזאנוס ומרסיליו פיצ'ינו. המלומד המוקדם המשמעותי ביותר של פרוקלוס בעולם דובר האנגלית היה תומאס טיילור, שהפיק תרגומים לאנגלית של רוב עבודותיו.
המכתש פרוקלוס על הירח נקרא על שמו.