מבוא
האלוהים הוא מעגל שמרכזו בכל מקום והיקפו בשום מקום. אמפדוקלס היה פילוסוף יווני טרום-סוקראטי ואזרח יליד אקראגס, עיר יוונית בסיציליה. הפילוסופיה של אמפדוקלס ידועה ביותר בזכות יצירת התיאוריה הקוסמוגונית של ארבעת היסודות הקלאסיים. הוא גם הציע כוחות שקרא להם אהבה ומאבק שיערבבו ויפרידו את היסודות, בהתאמה. בהשפעת פיתגורס, שמת בסביבות שנת 495 לפני הספירה, והפיתגוראים, אמפדוקלס קרא תיגר על מנהג הקרבת בעלי חיים והריגת בעלי חיים למאكل. הוא פיתח דוקטרינה מובחנת של גלגול נשמות. הוא נחשב בדרך כלל לפילוסוף היווני האחרון שתיעד את רעיונותיו בחרוזים. חלק מעבודתו שרד, יותר מאשר במקרה של כל פילוסוף טרום-סוקראטי אחר. מותו של אמפדוקלס מיתולוג על ידי סופרים עתיקים, והיווה נושא למספר עיבודים ספרותיים.
חיים וקריירה ציבורית
חייו אמפדוקלס (Empedokles) היה אזרח יליד אקראגס בסיציליה. הוא בא ממשפחה עשירה ואצילה. מעט מאוד ידוע על חייו. סבו, שנקרא גם אמפדוקלס, זכה בניצחון במרוץ הסוסים באולימפיה באולימפיאדה ה-71 ב-496–495 לפני הספירה. שמו של אביו, על פי הדיווחים המהימנים ביותר, היה מטון. כל מה שניתן לדעת על תאריכי חייו של אמפדוקלס הוא שסבו עדיין היה בחיים בשנת 496 לפני הספירה; שהוא עצמו היה פעיל באקראגס לאחר שנת 472 לפני הספירה, שנת מותו של תרון; ושהוא מת מאוחר יותר משנת 444 לפני הספירה. מקדש הרה באקראגס, שנבנה כאשר אמפדוקלס היה צעיר, בערך בשנת 470 לפני הספירה. אמפדוקלס "פירק את אספת אלף האנשים".
אולי איזה התאגדות אוליגרכית או מועדון." הוא אמר שהיה נדיב בבסיס תמיכתו בעניים; קשים ברדיפת התנהגותו השחצנית של האוליגרכים; ואפילו סירב לשלטון העיר כאשר הוצע לו. לדברי ג'ון בורנט: "יש צד אחר לאופיו הציבורי... הוא טען שהוא אל, ולקבל את הערצתם של בני ארצו כישות כזו. האמת היא שאמפדוקלס לא היה סתם מדינאי; היה בו הרבה מ'איש הרפואה'. ... אנחנו יכולים לראות למה הכוונה מתוך הקטעים של הטהרות. אמפדוקלס היה מטיף של הדת החדשה שניסתה להבטיח שחרור מ'גלגל הלידה' באמצעות טוהר וסיגוף.
נראה כי האורפיזם היה חזק באקראגס בימי תרון, ויש אפילו כמה התאמות מילוליות בין שיריו של אמפדוקלס לבין האודות האורפיות שפינדרוס הפנה אל הנסיך ההוא." הנאום המבריק שלו, הידע החודר שלו בטבע, והמוניטין של כוחותיו המופלאים, כולל ריפוי מחלות ומניעת מגיפות, הולידו מיתוסים וסיפורים רבים סביב שמו. בשירו הטהרות הוא טען לכוחות מלאכים, כולל השמדת הרעה, ריפוי הזקנה, ושליטה ברוח ובגשם. אמפדוקלס הכיר או קושר בידידות עם הרופאים פאוסניאס אהובו ואקרון; עם פיתגוראים שונים; ואפילו, כך אומרים, עם פרמנידס ואנקסגורס. התלמיד היחיד של אמפדוקלס שמוזכר הוא הסופיסט והרטוריקן גורגיאס.
טימאוס ודיקארכוס דיברו על מסעו של אמפדוקלס לפלופונסוס, ועל ההערצה שניתנה לו שם; אחרים הזכירו את שהותו באתונה, ובמושבה שנוסדה לאחרונה תוריוי, 446 לפני הספירה; ישנם גם דיווחים דמיוניים על כך שנסע רחוק מזרחה אל ארצות המאגים. חייו העכשוויים של אמפדוקלס מאת קסנתוס אבדו. מותו לפי אריסטו, הוא מת בגיל שישים בסביבות שנת 430 לפני הספירה, למרות שסופרים אחרים מציגים אותו כמי שחי עד גיל מאה ותשע. כמו כן, ישנם מיתוסים הנוגעים למותו: מסורת, שמקורה בהרקלידס פונטיקוס, הציגה אותו כמי שהוסר מהארץ; בעוד שאחרים טענו שהוא אבד בלהבות הר אטנה.
אמפדוקלס כפי שמתואר בכרוניקה של נירנברג לפי בורנט: "אנו שומעים שאמפדוקלס קפץ לתוך לוע האטנה כדי להיחשב כאל. נראה כי זו גרסה זדונית לסיפור שהופץ על ידי תומכיו לפיו הוא נחטף לשמיים בלילה. שני הסיפורים יתקבלו בקלות; שכן לא הייתה מסורת מקומית. אמפדוקלס לא מת בסיציליה, אלא בפלופונסוס, או אולי בתוריוי. אין זה בלתי סביר כלל שביקר באתונה. ... טימאיos הפריך את הסיפורים הנפוצים.. הוא היה בטוח לחלוטין שאמפדוקלס מעולם לא חזר לסיציליה לאחר שהלך לאולימפיה כדי לדקלם את שירו להלנים. התוכנית ליישוב תוריוי הייתה כמובן נדונה באולימפיה, ואנו יודעים שיוונים מהפלופונסוס וממקומות אחרים הצטרפו אליה.
יבודות וסגנון ספרותי
ייתכן מאוד שהוא הלכי לאתונה בקשר לכך." יצירות אמפדוקלס נחשב לפילוסוף היווני האחרון שכתב בחרוזים. יש דיון בשאלה האם הקטעים ששרדו ממשנתו צריכים להיות מיוחסים לשני שירים נפרדים, הטהרות ועל הטבע, עם נושאים שונים, או שמא כולם נובעים משיר אחד עם שני כותרים, או האם כותרת אחת מתייחסת לחלק מכל השיר. חוקרים מסוימים טוענים שהכותרת הטהרות מתייחסת לחלק הראשון של יצירה גדולה יותר המכונה בכללותה על הטבע. ישנו גם דיון אודות אילו קטעים יש לייחס לכל אחד מהשירים, אם ישנם שני שירים, או אם חלק ממנו נקרא "הטהרות"; משום שסופרים עתיקים ציינו לעתים רחוקות איזה שיר ציטטו.
חתיכה מהפפירוס של אמפדוקלס משטרסבורג בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית, שטרסבורג אמפדוקלס היה ללא ספק מקורב לשירי הדידקטיקה של קסנופנס ופרמנידס — רמזים לאחרון ניתן למצוא בקטעים — אך נראה כי הוא התעלה עליהם באנימציה ובעושר של סגנונו, ובבהירות של תיאוריו ודקציה שלו. אריסטו כינה אותו אבי הרטוריקה, ולמרות שהוא הכיר רק במשקל כנקודת השוואה בין שיריו של אמפדוקלס לאפוסים של הומר, הוא תיארו כהומרי ועוצמתי בדיקציה שלו. לוקרטיוס מדבר עליו בהתלהבות, וברור שראה בו את מודל החיקוי שלו. שני השירים יחד כללו 5000 שורות. כ-550 שורות משירתו ששרדו.
שירה וטקסטים פילוסופיים
הטהרות במהדורות הישנות של אמפדוקלס, רק כ-100 שורות יוחסו בדרך כלל לטהרות שלו, שנחשב לשיר על טיהור טקסי, או השיר שהכיל את כל המחשבה הדתית והאתית שלו. עורכים מוקדמים הניחו כי זהו שיר המציע חשבון מיתי של העולם אשר עשוי להיות, אף על פי כן, חלק מהמערכת הפילוסופית של אמפדוקלס. לפי דיוגנס לארטיוס, הוא החל בפסוקים הבאים: חברים המאכלסים את העיר האדירה ליד אקראגס הצהובה המכתרת את המצודה, הדואגים למעשים טובים, שלום עליכם; אני, אל בן אלמוות, לא עוד בן תמותה, נודד ביניכם, מכובד על ידי הכל, מעוטר בדיאדמות קדושות וזרים פורחים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לאילו ערים מהוללות שאגיע, אני מהלל על ידי גברים ונשים, ומלווה באלפים, הצמאים לגאולה, חלקם מבקשים נבואות, וחלקם מתחננים, לתרופות נגד כל מיני מחלות. במהדורות הישנות, ליצירה זו ייחסו העורכים את הסיפור על הנשמות, שבו אנו שומעים שפעם היו רוחות שחיו במצב של אושר, אך לאחר שעברו פשע שטיבו אינו ידוע הם נענשו בכך שאולצוו להפוך לבני תמותה, מתגלגלים مجدداً מגוף לגוף. בני אדם, בעלי חיים, ואפילו צמחים הם רוחות כאלו. ההתנהגות המוסרית המומלצת בשיר עשויה לאפשר לנו להיות כמו אלים שוב. אם, כפי שמקובל כיום ברבים, כותרת זו "הטהרות" מתייחסת לשיר על הטבע, או לחלק מאותו שיר, סיפור זה יהיה בתחילת היצירה המרכזית על הטבע והמחזור הקוסמי.
הפסוקים הרלוונטיים מיוחסים לעתים גם לפרוזיום של על הטבע, אפילו על ידי מי שחושב שהיה שיר נפרד בשם "הטהרות". על הטבע ישנם כ-450 שורות משירו על הטבע ששרדו, כולל 70 שורות ששחזורן נעשה משאריות פפירוס הידועות כפפירוס שטרסבורג. השير המקורי הכיל במקור 2000 שורות של משקל הסקזמטר, והופנה לפאוסניאס. היה זה שיר זה שתאר את המערכת הפילוסופית שלו. בו, אמפדוקלס מסביר לא רק את הטבע וההיסטוריה של היקום, כולל התיאוריה שלו על ארבעת היסודות הקלאסיים, אלא הוא מתאר תיאוריות על סיבתיות, תפיסה, ומחשבה, כמו גם הסברים לתופעות קרקעיות ותהליכים ביולוגיים. פילוסופיה למרות שהכיר את התיאוריות של האליאתים והפיתגוראים, אמפדוקלס לא השתייך לאף אסכולה מוגדרת אחת.
אקלקטי במחשבתו, הוא שילב הרבה ממה שהוצע על ידי פרמנידס, פיתגורס ואסכולות איוניה. הוא האמין אמונה שלמה במסתורין האורפיים, כמו גם הוגה מדעי ומבשר פיזיקה. אריסטו מזכיר את אמפדוקלס בין הפילוסופים האיוניים, והוא מציב אותו בקשר הדוק מאוד לפילוסופים האטומיסטים ולאנקסגורס. לדברי האוס 1956 קטע נוסף מהדיאלוג על המשוררים (אריסטו) דן ביתר פירוט במה שנאמר ב-Poetics פרק א' על אמפדוקלס, כי למרות שברור שהעיד כי לא היה משורר, אריסטו אומר שם שהוא הומרי, ואמן בלשון, מיומן במטאפורה ובאמצעים האחרים של השירה. אמפדוקלס, כמו הפילוסופים האיוניים והאטומיסטים, המשיך את מסורת המחשבה הטרגית שניסתה למצוא את הבסיס ליחסים של האחד והרבים.
יסודות וכוחות
כל אחד מהפילוסופים השונים, בעקבות פרמנידס, שאב מהאליאתים, את האמונה כי קיום אינו יכול לעבור לאי-קיום, ולהפך. עם זאת, לכל אחד הייתה דרך משלו לתאר את היחס הזה של מחשבה אלוהית ובן תמותה וכך את היחס של האחד והרבים. כדי להסביר את השינוי בעולם, בהתאם לדרישות האונטולוגיות של האליאתים, הם ראו בשינויים תוצאה של ערבוב והפרדה של מציאויות יסוד בלתי משתנות. אמפדוקלס טען כי ארבעת היסודות מים, אוויר, אדמה ואש היו אותן מציאויות יסוד בלתי משתנות, אשר בעצמן הפכו לעולמות עוקבים על ידי כוחות האהבה והמאבק הרקליטוס הבהיר את הלוגוס או את "אחדות הניגודים".
ארבעת היסודות אמפדוקלס ביסס ארבעה יסודות סופיים המרכיבים את כל המבנים בעולם — אש, אוויר, מים, אדמה. אמפדוקלס קרא לארבעת היסודות הללו "שורשים", אותם זיהה גם עם השמות המיתיים של זאוס, הרה, נסטיס ואיידונאוס למשל, "עכשיו שמע את ארבעת שורשי הכל: הרה מעוררת החיים, האדס, זאוס הזוהר. ונסטיס, המרטבת מעיינות בני תמותה בדמעות". אמפדוקלס מעולם לא השתמש במונח "יסוד" στοιχεῖον, סתוחיון, שנראה כי נעשה בו שימוש לראשונה על ידי אפלטון. על פי הפרופורציות השונות שבהן ארבעת יסודות בלתי מתכלים ובלתי משתנים אלו משולבים זה בזה נוצר השוני במבנה. בהצטברות והפרדה זו של יסודות הנובעים מכך, אמפדוקלס, כמו האטומיסטים, מצא את התהליך האמיתי התואם את מה שמכונה פופולרית צמיחה, גידול או ירידה.
שום דבר חדש אינו בא או יכול לבוא לידי קיום; השינוי היחיד שיכול להתרחש הוא שינוי במיקום יסוד מול יסוד. תיאוריה זו של ארבעת היסודות הפכה לדוגמה סטנדרטית לאלפיים השנים הבאות. אהבה ומאבק ארבעת היסודות, עם זאת, הם פשוטים, נצחיים ובלתי משתנים, ומכיוון ששינוי הוא תוצאה של ערבוב והפרדה שלהם, היה צורך גם להניח את קיומם של כוחות מניעים המביאים לערבוב והפרדה. ארבעת היסודות מובאים תמיד יחד לאיחוד ונפרדים זה מזה על ידי שני כוחות אלוהיים, אהבה ומאבק פילוטס וניקוס. אהבה φιλότης אחראית למשיכת צורות שונות של מה שאנו מכנים כיום חומר, ומאבק νεῖκος הוא הסיבה להפרדתם. אם ארבעת היסודות מרכיבים את היקום, הרי שהאהבה והמאבק מסבירים את השונות וההרמוניה שלהם.
אהבה ומאבק הם כוחות משיכה ודחייה, בהתאמה, הניתנים לצפייה בבירור בהתנהגות אנושית, אך גם חודרים את היקום. שני הכוחות גדלים וקטנים בדומיננטיות שלהם, אך אף כוח אינו נמלט לחלוטין מכפיית האחר. המחזור הקוסמי של אמפדוקלס מבוסס על הסכסוך בין אהבה למאבק לפי בורנט: "אמפדוקלס העניק לפעמים כוח יעיל לאהבה ומאבק, ולפעמים העמיד אותם ברמה אחת עם ארבעת האחרים. הקטעים אינם משאירים מקום לספק שהם נתפסו כמרחביים וגופניים. ... אהבה מכונה 'שווה באורכה וברוחבה' לאחרים, ומאבק מתואר כשווה לכל אחד מהם במשקל fr. 17.
הספקולציות הפיזיות הללו היו חלק מהיסטוריה של היקום שעסקה גם במקור והתפתחות החיים." הספירה של אמפדוקלס כמצב הטוב והמקורי ביותר, היה זמן שבו היסודות הטהורים ושני הכוחות התקיימו יחד במצב של מנוחה וחוסר פעילות בצורה של ספירה. היסודות התקיימו יחד בטוהרם, ללא ערבוב והפרדה, וכוח האיחוד של האהבה שלט בספירה: כוח ההפרדה של המאבק שמר על הקצוות הקיצוניים של הספירה. מאז אותו זמן, המאבק תפס יותר שליטה והקשר שהחזיק את חומרי היסוד הטהורים יחד בספירה התמוסס. היסודות הפכו לעולם התופעות שאנו רואים כיום, מלא ניגודים והתנגדויות, המופעל על ידי אהבה ומאבק כאחד. הספירה של אמפדוקלס המהווה את גילומו של הקיום הטהור היא הגילום או הנציג של אלוהים.
קוסמוגוניה ותפיסה
אמפדוקלס הניח יקום מחזורי שבו היסודות חוזרים ומכינים את היווצרות הספירה לתקופה הבאה של היקום. קוסמוגוניה אמפדוקלס ניסה להסביר את הפרדת היסודות, יצירת אדמה וים, של שמש וירח, של אטמוספירה. הוא עסק גם במקור הראשון של צמחים ובעלי חיים, ובפיזיולוגיה של בני אדם. כאשר היסודות נכנסו לשילובים, הופיעו תוצאות מוזרות — ראשי ללא צוואר, זרועות ללא כתפיים. ואז כאשר מבנים מקוטעים אלו נפגשו, נראו ראשי קרניים על גופי אדם, גופי שוורים עם ראשי אדם, ודמויות דו-מיניות. אך רוב התוצרים הללו של כוחות טבע נעלמו מהר ככל שהופיעו; רק באותם מקרים נדירים שבהם נמצאו החלקים מתאימים זה לזה, החזיקו מעמד המבנים המורכבים.
כך היקום האורגני פרח מהצטברויות ספונטניות שהתאימו זו לזו כאילו דבר זה נועד מראש. עד מהרה השפעות שונות צמצמו יצורים דו-מיניים לזכר ונקבה, והעולם התמלא מחדש בחיים אורגניים. ניתן לראות בתיאוריה זו הקדמה לתיאוריית הברירה הטבעית של צ'ארלס דרווין, למרות שאמפדוקלס לא ניסה להסביר אבולוציה. תפיסה וידע אמפדוקלס זוכה לזכות על התיאוריה המקיפה הראשונה של אור וראייה. הוא העלה את הרעיון שאנו רואים עצמים משום שאור זורם החוצה מעינינו ונוגע בהם. למרות שהיא פגומה, הפכה זו לבסיס היסוד עליו פילוסופים ומתמטיקאים יוונים מאוחרים יותר כמו אוקלידס יבנו כמה מהתיאוריות החשובות ביותר של אור, ראייה ואופטיקה.
הידע מוסבר על ידי העיקרון שחומרים בדברים מחוץ לנו נתפסים על ידי היסודות המקבילים בעצמנו. הדומה ידוע על ידי הדומה. כל הגוף מלא בנקבוביות ולכן הנשימה מתרחשת לאורך כל המסגרת. באיברי החושים נקבוביות אלו מותאמות במיוחד לקבל את הפליטות שעולות כל העת מגופים סביבנו; כך מתרחשת תפיסה. בראייה, חלקיקים מסוימים יוצאים מהעין כדי לפגוש חלקיקים דומים הנפלטים מהעצם, והמגע הנובע מכך מהווה ראייה. תפיסה אינה רק השתקפות פסיבית של עצמים חיצוניים. אמפדוקלס ציין את המגבלה והצרות של התפיסות האנושיות. אנו רואים רק חלק אך מדמיינים שתפסנו את הכל. אך החושים אינם יכולים להוביל לאמת; מחשבה והרהור חייבים להסתכל על הדבר מכל צד.
זהו תפקידו של פילוסוף, תוך חשיפת ההבדל היסודי של יסודות, להראות את הזהות הקיימת בין מה שנראה כחלקים לא מחוברים של היקום. נשימה בקטע מפורסם, אמפדוקלס ניסה להסביר את תופעת הנשימה באמצעות אנלוגיה מורכבת עם הקלפסידרה, מכשיר עתיק להעברת נוזלים מכלי אחד לאחר. קטע זה קושר לעתים לקטע בפיזיקה של אריסטו שבו אריסטו מתייחס לאנשים שסובבו נאדות יין ותפסו אוויר בקלפסידרוות כדי להדגים שריק אינו קיים. עם זאת, אין ראיה לכך שאמפדוקלס ביצע ניסוי כלשהו עם קלפסידרוות. הקטע בהחלט רומז לכך שאמפדוקלס ידע על הגופניות של האוויר, אך הוא אינו אומר דבר על הריק.
הקלפסידרה הייתה כלי נפוץ וכל מי שהשתמש בה בוודאי ידע, במובן כלשהו, שלוויר הבלתי נראה יש יכולת להתנגד לנוזל. גלגול נשמות כמו פיתגורס, אמפדוקלס האמין בהעברת הנשמה/מטמפסוכוסיס, שנשמות יכולות להתגלגל מחדש בין בני אדם, בעלי חיים ואפילו צמחים. עבור אמפדוקלס, כל היצורים החיים היו על אותו מישור רוחני; צמחים ובעלי חיים הם חוליות בשרשרת שבה בני אדם הם חוליה גם כן. אמפדוקלס היה צמחוני ודגל בצמחונות, מאחר שגופי בעלי חיים הם מקומות מגורים של נשמות נענשות. אנשים חכמים, שלמדו את סוד החיים, קרובים לאלוהים, ונשמותיהם, המשוחררות ממעגל גלגולי הנשמות, מסוגלות לנוח באושר לנצח נצחים.
מוות ומורשת תרבותית
מוות ועיבודים ספרותיים דיוגנס לארטיוס מתעד את האגדה שאמפדוקלס מת על ידי השלכת עצמו לתוך הר אטנה בסיציליה, כדי שהאנשים יאמינו שגופו נעלם והוא הפך לאל בן אלמוות; הר הגעש, לעומת זאת, זרק חזרה את אחת מסנדלי הברונזה שלו, וחשף את התרמית. אגדה אחרת טוענת שהוא השליך עצמו לתוך הר הגעש כדי להוכיח לתלמידיו שהוא בן אלמוות; הוא האמין שיחזור כאל לאחר שייצרך על ידי האש. הורטיוס מתייחס גם למותו של אמפדוקלס ביצירתו ארס פואטיקה ומתיר למשוררים את הזכות להשמיד את עצמם. מותו של אמפדוקלס מאת סלבטור רוזה (1615 – 1673), המתאר את ההתאבדות האגדית הנטענת של אמפדוקלס הקופץ להר אטנה בסיציליה בדיאלוג הקומי איקרו-מניפוס, שנכתב על ידי הסאטיריקן מהמאה השנייה לוציאנוס מסמוסאטה, גורלו הסופי של אמפדוקלס מוערך מחדש.
במקום להישרף באש הר אטנה, הוא נישא אל השמיים על ידי התפרצות געשית. למרות חריכה קלה מהתלאות, אמפדוקלס שורד וממשיך את חייו על הירח, ומחזיק מעמד על ידי אכילת טל. מותו של אמפדוקלס השראה שני עיבודים ספרותיים מודרניים עיקריים. מותו של אמפדוקלס הוא נושא המחזה של פרידריך הלדרלין מותו של אמפדוקלס (Tod des Empedokles), ששתי גרסאות שלו נכתבו בין השנים 1798 ל-1800. גרסה שלישית פורסמה בשנת 1826. בשירו של מתיו ארנולד אמפדוקלס על אטנה, נרטיב של השעות האחרונות של הפילוסוף לפני שהוא קופץ למותו בלוע שפורסם לראשונה בשנת 1852, אמפדוקלס מנבא: אל היסודות ממנו בא הכל יחזור. גופינו לאדמה, דמנו למים, חום לאש, נשימה לאוויר.
בהיסטוריה של הפילוסופיה המערבית שלו, ברטראנד ראסל מצטט בהומור משורר אלמוני בנושא – "אמפדוקלס הגדול, אותה נפש להוטה, קפץ לאטנה, ונצלה בשלמותו." ב-JR מאת וויליאם גיידיס, האמרה המפורסמת של קרל מרקס "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" מיוחסת בטעות לאמפדוקלס. בשנת 2006, הר געש תת-מימי עצום מול חופי סיציליה נקרא אמפדוקלס. בשנת 2016, המוזיקאי הסקוטי מומוס כתב ושר את השיר "המוות של אמפדוקלס" לאלבומו Scobberlotchers.