מתיו פונטיין מורי
מתיו פונטיין מורי (Matthew Fontaine Maury) (14 בינואר 1806 – 1 בפברואר 1873) היה אוקיינוגרף וקצין ימי אמריקאי, ששירת בצי ארצות הברית ולאחר מכן הצטרף לקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית.
הוא זכה לכינוי "סולל הדרכים של הימים" (Pathfinder of the Seas) ונחשב לאחד ממייסדי האוקיינוגרפיה המודרנית. הוא כתב רבות בנושא, וספרו, "הגיאוגרפיה הפיזיקלית של הים" (1855), היה העבודה המקיפה הראשונה על אוקיינוגרפיה שפורסמה אי פעם.
בשנת 1825, בהיותו בן 19, השיג מורי באמצעות חבר הקונגרס סם יוסטון (Sam Houston) צו מינוי לפרח קצונה בצי ארצות הברית. כפרח קצונה על סיפון הפריגטה USS Brandywine, הוא החל כמעט מיד לחקור את הימים ולתעד שיטות ניווט. כאשר פציעה ברגלו הותירה אותו בלתי כשיר לשירות בים, הקדיש מורי את זמנו ללימוד ניווט, מטאורולוגיה, רוחות וזרמים.
בשנת 1844 מונה למפקח על מחסן המפות והמכשירים, ששמו שונה מאוחר יותר למצפה הכוכבים הימי של ארצות הברית. שם, מורי חקר אלפי יומני אוניות ומפות. הוא פרסם את "תרשים הרוחות והזרמים של צפון האוקיינוס האטלנטי", שהראה למלחים כיצד לנצל את זרמי האוקיינוס והרוחות לטובתם, ובכך קיצר באופן דרסטי את משך הפלגות האוקיינוס. מערכת הנתונים האוקיינוגרפיים האחידה של מורי אומצה על ידי ציים וציי סוחר ברחבי העולם ושימשה לפיתוח מפות עבור כל נתיבי הסחר העיקריים.
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, מורי, יליד וירג'יניה, התפטר מתפקידו כמפקד בצי ארצות הברית והצטרף לקונפדרציה. הוא בילה את שנות המלחמה בדרום ארצות הברית, בבריטניה ובצרפת כשליח הקונפדרציה. הוא סייע לקונפדרציה לרכוש אונייה, ה-CSS Georgia, תוך ניסיון לשכנע כמה מעצמות אירופיות להתערב לטובת הקונפדרציה. לאחר המלחמה, מורי זכה לבסוף לחנינה; הוא קיבל משרה הוראה במכון הצבאי של וירג'יניה (Virginia Military Institute) בלקסינגטון, וירג'יניה.
הוא נפטר במכון בשנת 1873 לאחר שהשלים מסע הרצאות מפרך בין מדינות בנושא חיזוי מזג אוויר לאומי ובינלאומי. הוא השלים גם את ספרו, "סקר גיאולוגי של וירג'יניה", וסדרה חדשה בנושא גיאוגרפיה לצעירים.
חיים מוקדמים וקריירה
מורי היה צאצא למשפחת מורי, משפחה וירג'ינית בולטת ממוצא הוגנוטי שניתן לעקוב אחר שורשיה עד צרפת של המאה ה-15. סבו (הכומר ג'יימס מורי) היה מורה מעורר השראה עבור נשיא ארה"ב לעתיד, תומאס ג'פרסון. למורי היה גם מוצא הולנדי-אמריקאי ממשפחת מיינור (Minor) מוירג'יניה המוקדמת.
הוא נולד בשנת 1806 במחוז ספוטסילבניה, וירג'יניה, ליד פרדריקסבורג; הוריו היו ריצ'רד מורי ודיאן מיינור מורי. המשפחה עברה לפרנקלין, טנסי, כשהיה בן חמש. הוא רצה לחקות את הקריירה הימית של אחיו הבכור, סגן דגל ג'ון מיינור מורי, קצין בצי הארה"ב, שחלה בקדחת צהובה לאחר לחימה בפיראטים. כתוצאה ממותו הכואב של ג'ון, אביו של מתיו, ריצ'רד, אסר עליו להצטרף לצי. מורי שקל ברצינות ללמוד בווסט פוינט כדי לקבל השכלה טובה יותר מזו שהצי יכול היה להציע. במקום זאת, הוא השיג מינוי ימי דרך השפעתו של נציג טנסי סם יוסטון, ידיד המשפחה, בשנת 1825, בגיל 19, בדרגת פרח קצונה בפועל.
משימתו הראשונה של מורי הייתה על הפריגטה שנבנתה לאחרונה, Brandywine, שהייתה אמורה להשיב את המרקיז דה לה פאייט (Marquis de Lafayette) הקשיש הביתה לצרפת בעקבות ביקורו המפורסם בארצות הברית בשנת 1824. Brandywine יצאה מנהר הפוטומק ב-9 בספטמבר 1825, ועד מהרה התגלתה כאונייה מהירה, המגיעה ל-11 קשרים כשיצאה ממפרץ צ'ספיק ונכנסה לאוקיינוס האטלנטי. הם הגיעו לצרפת ב-4 באוקטובר, והמרקיז ירד לחוף בלה האבר. לאחר מכן הם הפליגו לקאוס שבאי וייט, שם עברה האונייה איטום. מורי היה להוט ללמוד כמה שיותר על ניווט, ובזמן שהותו על החוף הצליח לקנות עותק של "תמצית הניווט המעשי" (Epitome of Practical Navigation) של נורי. לאחר מכן הפליגו לים התיכון, והגיעו לגיברלטר ב-2 בנובמבר, שם ניתן שוב חופשת חוף. מורי רצה ללמוד ספרדית וקנה מילון ספרדי וספר לימוד ספרדי לניווט. לאחר מכן עזבו לפורט מאהון שבמינורקה, נקודת המפגש של הצי האמריקאי בחורף. Brandywine חזרה אז לארצות הברית, עזבה ב-26 בפברואר 1826 והגיעה לסנדי הוק ב-17 באפריל. ברגע שחזר לניו יורק, קיבל מורי את כתב המינוי המאשר את דרגתו כפרח קצונה.
לאחר שניצל את ההזדמנות לבקר קרובי משפחה, חזר מורי לניו יורק ב-1 ביוני 1826 כדי להצטרף מחדש ל-Brandywine. הם היו אמורים להפליג יחד עם הסלופ המלחמתי שנבנתה לאחרונה, USS Vincennes, למשימה באוקיינוס השקט. הם עזבו באוגוסט לכיוון ריו דה ז'ניירו. כשהפליגו לתוך דרום האוקיינוס האטלנטי, מורי זכה לראות את קבוצות הכוכבים של שמי הדרום ואת ענני מגלן בפעם הראשונה. הם הגיעו לריו ב-28 באוקטובר. לאחר כמה קשיים עם הרשויות שנגרמו בשל המלחמה המתמשכת בין ברזיל לארגנטינה, הם עזבו ב-18 בנובמבר, וכשהפליגו דרומה, האוניות הוכנו למעבר הסוער סביב כף הורן, שנמשך 17 ימים. ב-26 בדצמבר עגנו שתי האוניות בוואלפראיסו, שם יצרו קשר עם אוניות אמריקאיות אחרות, וכן עם ה-HMS Cambridge של הצי המלכותי, וביצעו עבודות תחזוקה. ב-24 בינואר, Brandywine ו-Vincennes, יחד עם United States ו-Dolphin הפליגו צפונה לקאלאו, והגיעו לשם ב-9 בפברואר.
ב-9 במרץ 1827 קיבל מורי הוראה לעבור ל-Vincennes, שהייתה עסוקה במשימות סיור בחוף המערבי של דרום אמריקה בין 1827 ל-1829. אלו היו זמנים לא יציבים בעקבות תבוסת השלטון הקולוניאלי הספרדי, והיה צורך לספק הגנה לספנות האמריקאית במקרה של מלחמה. בתקופה זו המשיך מורי בלימודיו האישיים, שכללו בשלב זה את עבודותיו של המתמטיקאי אדוארד רידל (Edward Riddle) על טריגונומטריה כדורית ותצפיות ירח. ביוני 1829, קיבלה Vincennes הוראה להפליג על פני האוקיינוס השקט לקנטון. הם יצאו לדרך ב-4 ביולי. כומר האונייה היה צ'ארלס סמואל סטיוארט (Charles Samuel Stewart), שכלל את מורי ברבים מהטיולים שערך במהלך ההפלגה. סטיוארט כתב דין וחשבון על השייט, שפורסם בשני כרכים בשנת 1833.
נמל הקריאה הראשון היה נוקו היבה באיי מרקיז (שנקראו אז קבוצת וושינגטון). למורי הייתה סיבה טובה להתעניין באי הזה, שכן אחיו ג'ון מיינור נתקע שם כמעט שנתיים במהלך מלחמת 1812. הוא ערך כמה טיולים לאי עם סטיוארט, שבאחד מהם הצליח לפגוש את ראש השבט הזקן שהכיר את אחיו. לאחר מכן הפליגו לטהיטי, והגיעו לפאפיטה ב-17 באוגוסט, ולאחר מכן לאיי הוואי. גם בטהיטי וגם בהוואי, לוויליאם בולטון פינץ' (William Bolton Finch), מפקד האונייה, היו משימות דיפלומטיות, הקשורות לסחר, לרווחת האמריקאים באיים, החזרת עריקים והסדרת חובות. Vincennes עזבה אז את איי הוואי לכיוון סין, ועגנה מול מקאו ב-1 בינואר 1830. המשימה של פינץ' הייתה גם דיפלומטית, מול הרשויות הסיניות, וגם השגת מידע מהסוחרים האמריקאים הרבים שם. מורי הצליח לבקר במפעלי הסוחרים מחוץ לחומות קנטון, 70 מיילים במעלה הנהר ממקאו, אך לא להיכנס לעיר. Vincennes הפליגה אז ממקאו ב-22 בינואר, והגיעה למפרץ מנילה בפיליפינים ב-29 בינואר. מורי הצליח לבקר במנילה עם קצינים אחרים והכומר סטיוארט. ב-9 בפברואר עזבו את מנילה, הצטיידו בג'אווה, ואז פנו מערבה לאוקיינוס ההודי לעבר דרום אפריקה. במהלך טיול זה, מורי למד את אוקלידס ואת המתמטיקה של לפלס (Laplace). הם הגיעו לקייפטאון ב-7 באפריל. התחנה הבאה הייתה סנט הלנה, שם ביקרו בקברו של נפוליאון. הם הגיעו לחופי ניו ג'רזי ב-8 ביוני 1830. Vincennes הפכה לאוניית המלחמה האמריקאית הראשונה שהקיפה את העולם. מורי נעדר מארצות הברית כמעט ארבע שנים, ולמד רבות על שיט, מזג אוויר וניווט, אך גם ראה את החשיבות של דיפלומטיה מעשית.
לאחר שקיבל חופשה של שלושה חודשים, נסע מורי לבקר קרובי משפחה, כולל אביו בטנסי. בחזרתו דרך וירג'יניה, הוא התארח אצל משפחת הרנדון (Herndon) בפרדריקסבורג, וחידש את היכרותו עם אן האל הרנדון בת ה-19. באוקטובר 1830, התייצב מורי בבית הספר לפרחי קצונה בניו יורק שם היה אמור להתכונן לבחינותיו. הוא לא היה מרוצה מההוראה בבית הספר, וביקש חופשה ללימוד עצמי. זה אושר, ובדצמבר עבר לוושינגטון, והתגורר עם בן דודו ריצ'רד ב. מורי, שהיה רשם מחלקת הצי וגר בג'ורג'טאון. בתקופה זו הגיעה אן לביקור. מורי זומן לגשת לבחינתו ב-3 במרץ 1831. הוא עבר, אך דורג במקום ה-27 מתוך כיתה של 40. את הדירוג הנמוך הזה ניתן להסביר בתיאור שמורי כתב מאוחר יותר על חוויותיו:
> מי שחוזר "בעל פה" על הכללים של בודיץ' (Bowditch), אף על פי שאינו מבין את העקרונות המתמטיים הכרוכים באחד מהם, מקבל מספר גבוה יותר מהוועדה מאשר זה, המיומן במתמטיקה, ניגש ללוח, ומצייר את התרשים שלו, ויכול להוכיח כל בעיה בניווט.
לאחר שעבר את בחינתו, חזר מורי לפרדריקסבורג כדי לבקר את אן, והם התארסו זמן קצר לאחר מכן. המשימה הבאה של מורי הייתה עם ה-Falmouth, שתוכננה לסיור באוקיינוס השקט. הוא הצטרף לאונייה ב-11 ביוני 1831 כרב-חובל בפועל. בהיותו אחראי ישירות על הניווט, הוא רצה לברר על הרוחות והזרמים שהוא עשוי להיתקל בהם במהלך ההפלגה, אך להפתעתו לא הצליח למצוא מידע כזה. האונייה עזבה את סנדי הוק ב-5 ביולי. לאחר שעצרה בריו דה ז'ניירו, פנתה Falmouth דרומה לכיוון כף הורן. בהקפתו השנייה של הכף, מורי, שהתמודד עם רוח מערבית נגדית, בחר באופציה של מסלול ארוך לדרום ומצא רוחות נוחות יותר. אונייה אחרת, ה-HMS Volage שהקיפה את הכף בערך באותו זמן, בחרה במעבר הקרוב לחוף ונדחפה לאחור פעמיים לפני שהצליחה לבסוף לפלס את דרכה מערבה, כשהיא לוקחת ימים נוספים וסובלת מנזק משמעותי בתהליך. ניסיון זה הוביל את מורי לכתוב את אחת מעבודותיו הראשונות שפורסמו, "על הניווט של כף הורן". כמו בהפלגתו הקודמת, ביקר מורי בוואלפראיסו ובקאלאו. בנוסף לתפקידי הניווט שלו, מורי ערך מספר סקרים בזמן שהיה בסיור בחוף דרום אמריקה. ביצועיו אושרו במידה מספקת עד שקיבל שכר של סגן עבור החלק האחרון של תקופת שירות זו. בנובמבר 1833 בקאלאו, עבר מורי ל-Potomac, שהייתה בדרכה חזרה לארצות הברית. ב-10 במרץ, לאחר הקפת הכף, נתקלה Potomac ברוחות חזקות ובקרחונים רבים, והתנגשה באחד מהם בערפל, אך ללא נזק חמור. לאחר תיקונים בריו דה ז'ניירו, פנתה האונייה הביתה, והגיעה לבוסטון ב-24 במאי. לאחר שקיבל חופשה של שלושה חודשים, נסע מורי לפרדריקסבורג, וב-15 ביולי 1834 הוא ואן נישאו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה מדעית
באותו חודש של החתונה, פרסם ה-American Journal of Science and Arts מאמר של מורי על הניווט של כף הורן, כמו גם מאמר המתאר מכשיר שהמציא לקביעת מרחקי ירח. בעודו על ה-Falmouth, שקל מורי לכתוב ספר לימוד על ניווט להדרכת פרחי קצונה. הוא יכסה גם את ההיבטים התיאורטיים וגם את המעשיים של הנושא, בניגוד לבודיץ', שהתבסס על לימוד כללים בעל פה. ללא אינדיקציה מתי הוא עשוי לקבל הוראה להצבה חדשה, הוא החל לעבוד על הספר, אותו השלים בסוף אפריל 1835. כתב היד התקבל על ידי המוציאים לאור מפילדלפיה, Key and Biddle. מורי היה מתוסכל מההתקדמות האיטית של הפרסום, ונסע לפילדלפיה כדי לנסות לזרז את העניינים. הספר, "חיבור תיאורטי ומעשי חדש על ניווט" (A New Theoretical and Practical Treatise on Navigation), פורסם לבסוף ב-29 באפריל 1836.
"ניווט", כפי שכונה הספר בדרך כלל, התקבל היטב, עם ביקורות חיוביות מאת אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe) וכן מספר קציני צי, כולל הקפטן הקודם של מורי ב-Brandywine, פרנסיס גרגורי, שתיאר אותו כ"עדיף בהרבה כספר הוראה מאשר בודיץ'". בנג'מין סילימן (Benjamin Silliman), עורך ה-American Journal of Science and Arts שפרסם את מאמריו של מורי ב-1834, ואליו הקדיש מורי את ספרו, כתב: "ההערכה שבה מוחזקת העבודה בקרב אלו המוסמכים ביותר להעריך את ערכה, ניתן להסיק מהעובדה שעותק הוזמן להיות ממוקם על סיפון כל כלי השיט שלנו. זה לא יכול להיכשל מלהיות שירות חשוב לאינטרסים של המדע הימי". זה הפך לספר הלימוד הסטנדרטי לפרחי קצונה במשך שנים רבות. מורי הועלה לדרגת סגן ב-10 ביוני 1836.
בקיץ 1836 קיבל מורי עבודה במכרה זהב מקומי. מורי היה אחראי על צוות של חמישים גברים שעסקו בפעולות כרייה וזיקוק. הזיקוק כלל ערבוב העפרה עם כספית כדי להפיק את הזהב, ולאחר מכן זיקוק להפרדת הזהב מהכספית. הייתה אובדן של שתי המתכות בתהליך זה שלדעת מורי היה מוגזם, והוא המציא אלמביק (מכשיר זיקוק) שימנע אובדן זה. זה תואר במאמר ב-American Journal of Arts. ב-30 באוגוסט ביקר פרופסור סילימן במכרה כחלק מסיור באזור כריית הזהב. מורי הראה לו את המכרה ואת מתקניו, ובכך הצליח לפגוש בפעם הראשונה את האדם לו הקדיש את ה"ניווט" שלו.
מורי ראה ממקור ראשון את המחלוקות והעיכובים הכרוכים בהכנות למשלחת החקר של ארצות הברית שיצאה לבסוף לדרך ב-1838. מתוסכל מכך, ובאופן כללי יותר ממה שראה לגבי הדרך בה נוהל הצי, הוא כתב סדרה של מאמרים ביקורתיים מאוד תחת שם העט "הארי בלאף" (Harry Bluff), שהופיעו ב-Richmond Whig and Public Advertiser באוגוסט ובספטמבר של אותה שנה. לאחר מכן חיבר סדרה של מכתבים משם עט דומה באותה מידה, "ויל" (Will), לחברו הוותיק למסדר הארי. אלה העירו על הנושאים שהועלו, ופורסמו באותו עיתון בדצמבר. באותה תקופה כתב מורי את מאמרו הראשון בנוגע לנושאים הספציפיים למדינות הדרום של ארה"ב. "תוכנית לבנייה מחדש של מסחר הדרום: סחר ישיר עם הדרום" פורסמה ב-Southern Literary Messenger בינואר 1839. המשימה הימית הבאה של מורי הייתה מקומית, החל מדצמבר 1838, סקר בחוף האטלנטי בין צפון קרוליינה לג'ורג'יה, בתחילה בספינת קיטור קטנה, ה-Engineer. העבודה הועברה לאחר מכן לבריג Consort, שלא הייתה מוכנה עד אוקטובר. לאחר שקיבל חופשה עד אז, ביקר מורי את הוריו בטנסי.
כשחזר מחופשה כדי להצטרף ל-Consort בניו יורק, נסע מורי בכרכרה דרך אוהיו. בליל ה-17 באוקטובר 1839, התהפכה הכרכרה, ומורי, שנסע על הגג, נזרק לקרקע. רגלו הימנית ספגה שברים מרובים, וברכו יצאה ממקומה. כתוצאה מפציעה קשה זו הוא בילה שנתיים בהחלמה, אך למרות שהשתפר משמעותית, בנובמבר 1841 הוסכם סופית שהוא לעולם לא יהיה כשיר מספיק לחזור לשירות בים. בתקופה זו, הוא סקר את חוויותיו בצי, והחליט לכתוב על הכשלים וחוסר היעילות בצי, שלדעתו עלולים לסכן את עתיד האומה. הוא החייה את שם העט "הארי בלאף", ובחר להגיש את המאמרים ל-Southern Literary Messenger שהיה בעל תפוצה רחבה, וכבר פרסם אחד ממאמריו. הסדרה כוונה לקהל כללי, שאולי לא היה בקיא בנושאים ימיים, ונקראה "שאריות מתיק המזל" (Scraps from the lucky bag), כאשר "תיק המזל" היה כלי לאובדן ומציאה של חפצים בים. המאמרים עסקו בצורך בצי הן לביטחון והן ליוקרה לאומית, בצורך בביצורי חוף, במצב החינוך ובמעמד הקצינים, בעלות בניית ותיקון אוניות המלחמה, ובצורך בארגון מחדש. המאמרים זכו לקוראים רבים, הודפסו מחדש וגם הופצו על ידי קציני צי, ויצרו מחלוקת משמעותית.
מורי נבחר לחבר בהתכתבות במכון הלאומי לקידום המדע. העלון הראשון של המכון שפורסם בשנת 1841 כלל מכתב ממנו שדגל בחקר קרקעית האוקיינוס, והציע שניתן לעשות זאת על ידי אבזור ספינות המכס בטרולים כדי לגרור את הקרקעית באזורים שבהם עבדו, והדרכת צוותיהם בביצוע ותיעוד תוצאות עבודה זו. מורי המשיך לכתוב מאמרים ל-Messenger הן תחת שם העט "הארי בלאף" וגם "יוניון ג'ק" (Union Jack). במכתב משנת 1841 למר קליי (Clay) הוא דגל בפיתוח מספנה ימית בממפיס שתסייע לתמוך בהגנות במפרץ מקסיקו, וכן הציע לבנות תעלה שתקשר את נהר המיסיסיפי העליון לאגמים הגדולים כדי לתמוך בהגנה הימית של אותו אזור. בשנה שלאחר מכן, הוא העלה את שאלת החיפוש באוניות אמריקאיות על ידי הצי המלכותי בסיור נגד עבדות. הוא השווה את ההתנהגות הבריטית לחזרה להתעללויות שהובילו למלחמה בין בריטניה הגדולה לארצות הברית שלושים שנה קודם לכן. מורי הבהיר שהוא לא רוצה מלחמה עם בריטניה, אך הצהיר: "בצי, יש רק סנטימנט אחד... למנוע מלחמה בכבוד אם אפשר: אם לא, תבוא: צודקים או טועים, ה-stars and stripes לא יושפלו על האוקיינוס."
ביוני 1842 מונה מורי לקצין האחראי על "מחסן המפות והמכשירים" של הצי. הוא הגיע לוושינגטון ב-4 ביולי. זו הייתה תקופה משמעותית עבור הצי, שכן שני הצעות חוק נדונו בקונגרס. הראשונה הייתה הצעת חוק לארגון מחדש של הצי, והיא כללה רבות מהצעדים שמורי תמך בהם במאמרי ה"הארי בלאף" שלו, כולל ביטול מועצת הנציבים בעלת שלושת הקצינים, שמורי וקצינים רבים אחרים ראו כמקור לחוסר יעילות ברכש ימי. השנייה הייתה הצעת חוק תקציבית המאשרת הוצאות על בניין חדש למחסן וכן מצפה כוכבים צמוד. שתי הצעות החוק עברו באוגוסט. מורי איתר בניין מתאים בשדרות פנסילבניה, והעביר לשם את הרישומים והציוד של המחסן. הציוד כלל כרונומטרים, סקסטנטים, ברומטרים ומדחום, וכן טלסקופ שהותקן לקביעת זמני מעבר ובכך לדרג כרונומטרים לפי זמן שמש וכוכבים. עם אישור כספים נוספים, אורגן רכישת מכשירים אסטרונומיים באירופה, כמו גם ייצור מקומי.
בין הרישומים עליהם היה מורי אחראי היו יומני האונייה שקצינים ניהלו במהלך הפלגה עם רישום יומי של מיקום, מהירות, רוחות, זרמים ותנאי מזג אוויר ותצפיות אחרות. הארכיון הכיל יומנים עבור רוב ההפלגות שבוצעו על ידי אוניות הצי מאז הוקם הצי. מורי הבין במהירות את הערך של מידע זה, שאם יאורגן כראוי יוכל לספק את סוג הנתונים שחיפש ללא הצלחה בזמן שהתכונן למשימתו ב-Falmouth כרב-חובל. מורי החליט להתחיל בהפלגות מניו יורק לריו דה ז'ניירו, הפלגה שבוצעה לעיתים קרובות שעבורה היו יומנים רבים. מורי ועוזריו עבדו על חילוץ וסיכום הנתונים כדי לספק תנאים ממוצעים לכל עונה בשנה עבור אזורי הים לאורך הנתיב. ניתוח היומנים הרבים שכנע את מורי שהנווטים אינם עוקבים אחר הנתיבים הטובים ביותר, ושניתן להשיג חיסכון משמעותי, ובטיחות משופרת, אם הנתונים יהיו זמינים באופן כללי. אבל היו פערים רבים, והוא היה זקוק לנתונים נוספים כדי להפיק מפות מספקות. מורי הכין יומן מופשט לאיסוף נתונים בפורמט סטנדרטי. זה אושר על ידי הצי, וניתנה הוראה לשימוש בו על ידי כל אוניות הצי בסוף 1842. גרסה של היומן הוכנה גם עבור שירות הסוחרים.
המוצר המפורסם הראשון של העבודה על היומנים היה "הנחיות להתקרבות לחוף המערבי של סומטרה" שהופיע במרץ 1843. זה עזר למורי לפרסם את תוכניתו, אותה הציג בפגישה של המכון הלאומי לקידום המדע ביולי. הוא גם פרסם מאמר המיועד לציבור הרחב ב-Southern Literary Messenger באוגוסט. בזמן שהמתין לנתונים נוספים, המשיך מורי לנתח את יומני האונייה הישנים, והמשיך גם בעבודה אחרת של המחסן, כולל תחזוקה וכיול של מכשירים ימיים, ניהול מפות והכנת דוחות מזג אוויר, שהונפקו מדי שבוע. הוא היה מעורב מאוד בארגון "הקונגרס הלאומי הראשון של אנשי מדע" שהמכון הלאומי קיים באפריל 1844. מורי נתן מצגת שכותרתה "זרם הגולף וזרמי הים" ב-2 באפריל. זה פורסם ב-Southern Literary Messenger. במהלך 1844, העבודה על בניין המצפה החדש, שאושר ב-1842, הייתה לקראת סיום. הוא אושר כראש המצפה, כמו גם של המחסן.
בהיכנסו לתפקידיו במצפה ב-8 באוקטובר 1844, מורי היה מצוקה לגלות שהמכשירים ניזוקו כתוצאה מהתקנתם לפני שהבניין התייצב והאבק שקע, ובגלל השימוש בחומרים לא מתאימים בבנייה. עיכובים נבעו בזמן שהמכשירים נוקו ותוקנו, והתושבות הוכנו כראוי. הכל היה בסדר עד ה-1 באפריל 1845, כאשר הנשיא לשעבר ג'ון קווינסי אדמס (John Quincy Adams), שהיה תומך מוקדם במצפה, ביקר, והיה סקרן לראות את "המגדלור בשמיים". הוא חשב שצריכה להיות בית למפקח, ואמר שהוא רוצה לחזור ולהסתכל דרך חלק מהמכשירים. מורי סידר זאת בלילה בהיר, ואדמס רשם בזיכרונותיו ש"סגן מורי הגיע עם כרכרה ולקח אותי למצפה, שם הסתכלתי דרך שובר האור הגדול של פראונהופר (Fraunhofer) על ערפילית אוריון, על צביר הנצנצים באוריגה, על האור הבוער של סיריוס, ועל הכוכבים הכפולים, הכתומים והכחולים, באנדרומדה."
מורי הקים צוות של תשעה קציני צי שאומנו כצופים אסטרונומיים, והוא עצמו ביצע תצפיות רבות. חלק חשוב מהעבודה היה קטלוג כוכבים, גם כדי לספק מידע נוסף לזה הקיים בקטלוגים, וגם כדי לחקור אזור חדש בשמיים. קטלוגי הכוכבים הקיימים כיסו את השמיים רק עד 15° דרום. מצפה הכוכבים של וושינגטון, בהיותו דרומי משמעותית מהמצפים העיקריים באירופה, יכול היה לכסות את השמיים עד 30° דרום, ובכך לספק מידע חדש ובעל ערך. מורי ציין גם שהשמיים אינם סטטיים. כוכבים משתנים בבהירותם, לעיתים באופן דרמטי, וכוכבים וערפיליות אינם קבועים במיקומם. עם העוצמה של טלסקופים התאפשר להראות תנועה זו, שהצביעה על כך שהגלקסיה שלנו מסתובבת סביב מרכז רחוק ממערכת השמש שלנו. לפיכך נדרשות תצפיות מתמידות כדי לעקוב אחר תהליכים אלו. מורי ביצע תצפית בלתי צפויה בליל ה-13 בינואר 1846. הוא צפה בשביט ביילה (Biela's Comet) שהיה בעל זמן מסלול קצר של 6.6 שנים. עד אז, הוא היה בולט בעיקר כשביט היחיד הידוע כחוצה את מסלול כדור הארץ. כשמורי הפנה אליו את הטלסקופ שלו, הוא ראה אובייקט שני מעט צפונה, ושיער שביילה התפצל לשניים. זה אושר לאחר מכן, ובחזרה הצפויה הבאה ב-1852 נראו שני המלווים. אך ב-1872 במקום השביטים היה מטר מטאורים מרהיב, המצביע על כך שהשביט התפרק.
בסתיו 1847 שלח מורי דוח על התקדמות לג'ון קווינסי אדמס בצורת מכתב, שפורסם בתחילת השנה שלאחר מכן ב-Southern Literary Messenger. הוא ציין שאסטרונומיה היא נושא המתקדם במהירות, ודן בכמה מההתקדמויות האחרונות, הן במדע והן בעמדות כלפיו. לפיכך, שביטים נראו במאות הקודמות כסימני אבדון, אך כעת היו נושאים לעניין נלהב. הוא נתן תיאור של המכשירים במצפה ומטרותיהם, ותיאר את תוכנית התצפיות והקטלוג לביצוע, וציין את ההתקדמות שכבר נעשתה. הוא הזכיר לקוראיו את השימושים המעשיים באסטרונומיה, במיוחד בניווט וסקרים, אך גם את הפוטנציאל לעזור לספק בסיס אוניברסלי לסטנדרטים של משקולות ומידות. הוא עסק גם בפעילויות האחרות שעליהן היה אחראי, אלו של המחסן המקורי, של ניהול מפות, רישומים ומכשירים, וביצוע תצפיות מטאורולוגיות. הוא תיאר את התקדמות ההכנה של תרשימי רוחות וזרמים, שיציגו את תוצאות העבודה בסיכום נתונים מיומני האוניות. הראשון מתוך שמונה גיליונות של האטלנטי כבר פורסם, האחרים היו אצל החורט.
על בסיס נתוני הרוחות והזרמים, מורי היה משוכנע שיורדי ים המפליגים לריו דה ז'ניירו ממזרח ארה"ב נוקטים במסלול עקלקל שלא לצורך, ובמיוחד מפליגים רחוק מדי מזרחה. הוא המליץ לא להפליג רחוק יותר מזרחה מ-30° מערב בעת חציית קו המשווה. ה-Doldrums (אזור השקט), אזור של רוחות משתנות, קלות ולעיתים קרובות לא קיימות, שוכן ליד קו המשווה, אך הרוחות אמינות יותר רחוק יותר מערבה. לאחר מכן הוא המליץ להישאר קרוב יחסית לחוף הברזילאי בעת הקפת כף סאו רוקה (Cape St. Roque) ב"בליטה" המזרחית של ברזיל. זה היה בניגוד לחוכמה המקובלת בקרב יורדי ים, שהעדיפו להישאר רחוק מהחוף הברזילאי, אך בסיכון של שקט או רוחות נגדיות. הראשון שניסה את המסלול החדש היה קפטן ג'קסון מהאונייה הבולטימורית W. H. D. C. Wright שהפליגה לריו בתחילת 1848. הוא לקח 38 ימים, שהיה חיסכון של 17 ימים בהשוואה לזמן הרגיל. בטיול החזור שלו הוא עשה חיסכון דומה. הישג זה פורסם ברבים, ועשה רבות כדי להגדיל את הביקוש למפות של מורי. מכיוון שמורי לא מכר את המפות, אלא הפך אותן לזמינות בחופשיות למי שישלים את יומני ההפשטה, זה גם עשה רבות להגדלת כמות המידע שנכנס למחסן.
בשנת 1848 הוקם האגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS) על ידי מיזוג של האגודה האמריקאית של גאולוגים וטבעוניים והמכון הלאומי, שמורי היה חבר בו. הוא נתן מצגת בפגישה הראשונה של האגודה בספטמבר, ונתן דין וחשבון מדעי על תרשימי הרוחות והזרמים ועל ההצלחה בהשגת שיתוף הפעולה של הנווטים בהגשת מידע. הוא טען ש"מעולם לא נודע גוף כזה של צופים; ומעולם לא יכלה הצי המסחרי של אף מדינה להתפאר בגוף כזה של נווטים כמו אלו של אמריקה." הפגישה אימצה החלטה להקים ועדה לקידום שיתוף פעולה עם מדינות אחרות כדי להשיג תצפיות כדי "להרחיב ולשכלל" את התרשימים לטובת כולם. התרשימים בהחלט זכו להכרה בינלאומית. ה"דרך הנכונה לריו", כפי שמורי כינה זאת, הייתה רק הראשונה מבין נתיבים רבים שנהנו ממאמציו של מורי. הוא הציע שעל ידי הפלגה צפונה יותר, אוניות מניו יורק יוכלו לחסוך יום בהפלגה לליברפול, ושבוע בזו ללה האבר. הוא גם הסתכל על הפלגות מאירופה לדרום קו המשווה. בין אם פנו לכף הורן או לכף התקווה הטובה, העצה הייתה זהה למעבר לריו - להפליג רחוק יותר מערבה כדי להימנע מהגרוע שב-Doldrums.
סדרת המפות הראשונה של מורי, מפות המסלול, כיסתה את כל האוקיינוסים הגדולים, וכונתה סדרה A. סדרה B כיסתה רוחות סחר ומונסונים. סדרה C, הידועה כמפות פיילוט, הראתה נתונים מסוכמים עבור מלבני רוחב ואורך של 5° X 5°, עם הרוחות מכל אחת מ-16 נקודות המצפן ממופות לפי חודש בשנה. סדרה D היו מפות טמפרטורה, עם קידוד צבעים. סדרה E היו מפות סערה, וסדרה F היו מפות לווייתנים. עבודתו של מורי על זרמי אוקיינוס וחקירות של תעשיית הציד לווייתנים הובילה אותו לחשוד שקיים מעבר צפוני חופשי מקרח ומים חמים בין האטלנטי לשקט. הוא חשב שהוא מזהה זרם שטח חם שדוחף לאזור הארקטי, ויומנים של אוניות ציד לווייתנים ישנות הצביעו על כך שלווייתנים שניצודו באטלנטי נשאו צלצלים מאוניות בשקט (ולהיפך). תדירות המקרים הללו נראתה לא סבירה אם הלווייתנים היו עוברים סביב כף הורן.
מורי היה פעיל בוויכוחים הנוגעים למסילות ברזל חוצות יבשת. ב-1849, כשהבהלה לזהב לקליפורניה התגברה, מורי דגל בבניית מסילת ברזל מעבר למצר פנמה. זו נבנתה, ונפתחה לתנועה ב-1855. באוקטובר 1849 התקיימה ועידה בממפיס כדי לדון בנתיבי מסילות ברזל ובמדיניות. מורי נבחר לנשיא הוועידה. הוצעו נתיבים שונים, המתחילים בנאצ'ז, אלבמה, ויקסבורג וממפיס. המועדף ביותר היה נתיב מממפיס למונטריי, קליפורניה, שיכול היה גם לפתוח מסחר עם המדינות הצפוניות של מקסיקו. זה היה ידוע בכינוי "תוכנית מורי".
הפגישה השלישית של ה-AAAS התקיימה בצ'רלסטון במרץ 1850. מורי הציג ארבעה מאמרים: "על זרם הגולף"; "אלקטרו-כרונוגרפיה בקביעת דמות כדור הארץ"; "זרמי האטלנטי"; ו"סירקולציה אטמוספרית".
בשנת 1851, מורי הצליח לדווח שהשימוש במפות שלו קיצר את ההפלגה מניו יורק לסן פרנסיסקו ב-40–44 ימים. הממוצע לאוניות שהשתמשו במפות היה 144.5 ימים, לאלו שלא השתמשו במפות זה היה 187.5 ימים. הקליפרים, שהפכו לפופולריים יותר ויותר בתקופה זו, השיגו זמנים מהירים יותר. ה-Flying Cloud קבעה שיא של 90 יום בשנת 1851, תוך שימוש במפות של מורי. זה עורר תחרות גדולה בין קפטני קליפרים. למעשה, הנתיב של 15,000 המיילים בין ניו יורק לסן פרנסיסקו הפך למסלול מירוצים. מירוץ מפורסם, ב-1852, היה בין ה-Wild Pigeon, ה-John Gilpin, ה-Flying Fish, וה-Trade Wind. Flying Fish ניצחה עם זמן של 92 ימים. ההפלגה האיטית ביותר הייתה 118 ימים. המירוץ תואר בפירוט על ידי מורי ב"גיאוגרפיה הפיזיקלית של הים" שלו. מירוץ מפורסם נוסף היה בין ה-Flying Cloud ל-Hornet, אותו Flying Cloud ניצחה עם הפלגה של 104 ימים, לעומת 106 עבור Hornet. זמני הפלגה אלו היו בשימוש רב בפרסום על ידי חברות הספנות. החיסכון בזמן פירושו גם חיסכון בעלויות, וגם ירידה בסכנות של הפלגות אלו. אלה הוערכו על ידי סוחרים ומשלחים, על ידי חברות ביטוח, ועל ידי ממשלות. לדוגמה, ממשלת בריטניה ציינה את הנדיבות של האספקה האמריקאית של תרשימי רוחות וזרמים, בכפוף רק לתנאים שנחשבו "קלים וצודקים". החיסכון הוערך, לפחות, ב-2,000,000 פאונד בשנה בנתיבי האוקיינוס ההודי.
על מאמציו המדעיים, מורי נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית (American Philosophical Society) בשנת 1852.
ועידה מטאורולוגית בינלאומית
מורי קרא גם לשירות מזג אוויר ימי ויבשתי בינלאומי. לאחר שמיפה את הימים והזרמים, הוא עבד על מיפוי חיזוי מזג אוויר יבשתי. הקונגרס סירב להקצות כספים למערכת תצפית מזג אוויר יבשתית בפריסה ארצית.
מורי השתכנע שידע מדעי הולם על הים ניתן להשיג רק באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי. הוא הציע שארצות הברית תזמין את האומות הימיות של העולם לוועידה כדי להקים "מערכת אוניברסלית" של מטאורולוגיה, והוא היה הרוח המובילה של ועידה מדעית חלוצית כאשר התכנסה בבריסל ב-1853. בתוך שנים ספורות, אומות המחזיקות בשלושה רבעים מהספנות העולמית שלחו את התצפיות האוקיינוגרפיות שלהן למורי במצפה הימי, שם המידע הוערך והתוצאות הופצו ברחבי העולם.
כנציגתה בוועידה, שלחה ארצות הברית את מורי. כתוצאה מוועידת בריסל, מדינות רבות, כולל אויבות מסורתיות רבות, הסכימו לשתף פעולה בשיתוף נתוני מזג אוויר יבשתיים וימיים תוך שימוש בסטנדרטים אחידים. זמן קצר לאחר ועידת בריסל הסכימו פרוסיה, ספרד, סרדיניה, העיר החופשית המבורג, רפובליקת ברמן, צ'ילה, אוסטריה, ברזיל ואחרות להצטרף למיזם.
האפיפיור הקים דגלי כבוד מיוחדים עבור אוניות מדינות האפיפיור, שיכולים להינתן רק לאוניות שמילאו ושלחו למורי בוושינגטון, הבירה, את יומני ההפשטה של מורי.
גירוש מוצע של אנשים משועבדים לברזיל
מורי התעניין מזה זמן רב באמריקה הלטינית, וטען בעד סחר ישיר מוגבר מנמלי דרום כמו נורפוק וצ'רלסטון לאמריקה הלטינית כדרך לחיזוק כלכלת הדרום האמריקאי. התעניינותו בברזיל התעוררה במיוחד על ידי מדיניות ה"דלת הסגורה" של ברזיל כלפי הניווט באמזונס, האוסרת גישת ספינות קיטור הן לסחר והן לחקר. בשנת 1852 הגיש אנדרטה לקונגרס הדוגלת בהקמת קו ספינות קיטור של דואר בין נורפוק או צ'רלסטון לבין פארה בשפך האמזונס, שימריץ גם את המסחר של מדינות הדרום, ויקל על סחר ישיר בין ארה"ב לברזיל. למורי הייתה סיבה נוספת לרצות לראות את עמק האמזונס נפתח. הוא ראה באוכלוסייה השחורה של מדינות הדרום בעיה. הוא ציין שכאשר מדינות הצפון ביטלו את העבדות, הן לא בהכרח שחררו את עבדיהן. לרוב המדינות הייתה מדיניות הדרגתית שאפשרה לבעלי עבדים לנסוע דרומה עם עבדיהם או להתיישב בדרום או למכור את העבדים ולחזור הביתה. לפיכך הוא ראה במדיניות הצפונית גירוש יעיל של האוכלוסייה השחורה שלהן. אבל לא הייתה קיימת אופציה כזו עבור הדרום. עבדים לא יכלו לצאת משטח עבדות: "הדרום לא יכול היה, גם אילו רצה, לגרש את עבדיו ולומר לעולם שזו שחרור; שכן אין לה מקום גירוש לשלוח אותם אליו". מורי לא האמין ששחורים ולבנים יכולים להתקיים יחד בשלום בחופשיות: "יבוא הזמן... שבו שני הגזעים יצטרפו למאבק המוות על השליטה". הוא לא החשיב את הקולוניזציה האפריקאית כאופציה מעשית, אך חשב שעמק האמזונס הוא הפתרון. זה כבר היה שטח עבדות; וזה היה, לדעתו, ברובו שממה שניתן לאלף על ידי עבודה אפריקאית. לפיכך הוא ראה בעמק האמזונס את "שסתום הביטחון של הדרום". מורי הביע דעות אלו במאמר ב-Southern Literary Messenger, ובמכתב לבן דודו בניו יורק.
עמדתו של מורי ספגה ביקורת באותה עת, במאמר ב-Southern Literary Review, על כך שרמזה על ההכחדה העתידית הסבירה של העבדות בדרום. המחבר טען שתנועת נגד העבדות הולכת ונעלמת, שבריטניה תקים מחדש את העבדות במושבותיה בבוא העת, ש"העבדות, כיום, עומדת על בסיס איתן יותר ממה שעמדה אי פעם!", ושאם יהיה צורך הדרום יכול לשבור את הכתר המגביל את העבדות על ידי כיבוש מקסיקו כדי להקים שם עבדות, או יכול להכניס עבדות לקליפורניה ואורגון. בעוד שמורי עצמו לא היה בעל עבדים, מבקרים מודרניים נטו לראות את עמדתו כתומכת עבדות, בינלאומית ואימפריאליסטית, תוך שימת דגש על התייחסותו לעבודה בפינוי "השממה" האמזונית לעיבוד ש"צריכה להיעשות על ידי האפריקאי עם הגרזן האמריקאי בידו."
בעוד שחקר האמזונס בספינת קיטור היה אסור, מורי הציע תוכנית חלופית לחקר לוויליאם אלכסנדר גרהם (William Alexander Graham), מזכיר הצי. זה כלול שליחת חוקרים לחצות את האנדים מלימה שבפרו אל מקורות האמזונס, ולאחר מכן לרדת בנהר "ככל שיוכלו", תוך איסוף מידע בדרך. שני קציני צי הובילו את המשלחת. אחד היה גיסו של מורי, סגן ויליאם לואיס הרנדון, השני היה פרח הקצונה לרדנר גיבון (Lardner Gibbon). המשלחת עזבה את לימה ב-21 במאי 1851. הרנדון וגיבון חזרו לארה"ב בשנה שלאחר מכן, לאחר שנקטו בנתיבים שונים וחוו קושי רב, ושני הגברים דנו בממצאיהם עם מורי בפירוט. מורי כתב רבות על ברזיל תחת שם העט "אינקה" (Inca). המאמרים הראשונים הופיעו בסוף 1852 כסדרת מכתבים ב-Daily National Intelligencer. באלה, הוא כתב בהרחבה על הגיאוגרפיה והאקלים של עמק האמזונס ולה פלאטה, תוך הדגשת פוריותם, והמתינות היחסית של האקלים בהשוואה לאזורים ביבשות אחרות בקווי רוחב דומים. הוא תיאר משאבים כולל זהב, יהלומים, עצי נוי וצמחים חשובים אחרים. הוא הצביע על החשיבות של חמש הרפובליקות ששטחן כלל יובלים ניתנים לשיט של האמזונס, בוליביה, פרו, גרנדה (בעיקר קולומביה של ימינו), אקוודור וונצואלה, ואשר נאלצו על ידי המדיניות של ברזיל לייצא סחורות מעל ההרים לחופי האוקיינוס השקט או הקריביים, ולא במורד האמזונס לאטלנטי. הוא טען שלברזיל אין זכות לסגור את הניווט של מדינות אלו, והשווה את מדיניותן באופן לא מחמיא לזו של יפן, שסגרה מסחר רק עם שטחה שלה. הוא הציע שזו צריכה להיות המדיניות של המעצמות המסחריות הגדולות לא לאפשר למצב כזה להימשך.
העניין שעורר פרסום הדין וחשבון על משלחתם של הרנדון וגיבון הוביל את עורך ה-De Bow's Review לבקש מאמרים נוספים ממורי, שפורסמו ב-1853. מצבה של לה פלאטה השתנה, ואותו עמק נפתח לניווט. כמו כן, ברזיל החלה בניווט ספינות קיטור באמזונס, אך רק על ידי אוניותיה שלה. מורי חזר על הדרישה שברזיל תפתח את מימיה לתנועה בינלאומית, בטענה שזה יהיה מועיל לשגשוגה של ברזיל כמו גם לאומות אחרות. הוא ציין את העובדה שברזיל הורתה על מעצרו של החוקר אלכסנדר פון הומבולדט (Alexander von Humboldt) אם אי פעם יכנס לברזיל, כראיה לאבסורד של המדיניות. עם זאת, ממשלתו של הקיסר פדרו השני דחתה בתוקף את ההצעות, וברזיל שמרה על מדיניות ה"דלת הסגורה" שלה עד 1866, כאשר הייתה במלחמה נגד פרגוואי, וניווט חופשי באזור הפך להכרחי.