פרנק דרייק
פרנק דונלד דרייק (Frank Donald Drake; 28 במאי 1930 – 2 בספטמבר 2022) היה אסטרופיזיקאי ואסטרוביולוג אמריקאי.
הוא החל את הקריירה שלו כאסטרונום רדיו, חקר את כוכבי הלכת של מערכת השמש ובהמשך את הפולסארים. דרייק הרחיב את תחומי התעניינותו לחיפוש אחר אינטליגנציה חוץ-ארצית (SETI), החל במיזם אוזמה בשנת 1960, ניסיון לתקשורת חוץ-ארצית. הוא פיתח את משוואת דרייק, המנסה לכמת את מספר צורות החיים התבוניות שניתן לגלות. בעבודה עם קארל סייגן, דרייק עזר לעצב את הלוחית של פיוניר, המסר הפיזי הראשון שנשלח אל מעבר למערכת השמש, והיה חלק מהצוות שפיתח את תקליט הזהב של וויאג'ר. דרייק תכנן והוציא לפועל את הודעת ארסיבו בשנת 1974, שידור רדיו חוץ-ארצי של מידע אסטרונומי וביולוגי על כדור הארץ. הוא נחשב לאבי ה-SETI המתקדם.
דרייק עבד במצפה הרדיו-אסטרונומיה הלאומי, במעבדה להנעה סילונית, באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ובמכון SETI.
חיים מוקדמים וחינוך
דרייק נולד ב-28 במאי 1930 בשיקגו, אילינוי, והפגין עניין מוקדם באלקטרוניקה ובכימיה. אביו היה מהנדס כימי ואמו מורה למוזיקה. היו לו שני אחים צעירים.
הוא נרשם לאוניברסיטת קורנל (Cornell University) במסגרת מלגת חיל ההכשרה של קציני המילואים של הצי. שם החל ללמוד אסטרונומיה. רעיונותיו בנוגע לאפשרות של חיים חוץ-ארציים התחזקו בעקבות הרצאה של האסטרופיזיקאי אוטו סтруב (Otto Struve) בשנת 1951. לאחר שקיבל תואר ראשון בפיזיקה הנדסית, שירת דרייק תקופה קצרה כקצין אלקטרוניקה בסיירת הכבדה USS Albany. לאחר מכן המשיך ללימודים מתקדמים באוניברסיטת הרווארד (Harvard University) מ-1952 עד 1955, שם קיבל תואר שני ודוקטורט באסטרונומיה. מנחה הדוקטורט שלו הייתה ססיליה פיין-גפושקין (Cecilia Payne-Gaposchkin).
קריירה
דרייק החל את קריירת המחקר שלו כאסטרונום רדיו, בעבודה במצפה הרדיו-אסטרונומיה הלאומי (NRAO) בגרין בנק, וירג'יניה המערבית, בין השנים 1958 עד 1963. ב-NRAO הוא ערך מחקר על פליטות רדיו מכוכבי הלכת של מערכת השמש: באמצעות טלסקופ הרדיו בגרין בנק, גילה דרייק את היונוספירה והמגנטוספירה של צדק, וצפה באטמוספירה של נוגה. הוא גם מיפה את פליטת הרדיו ממרכז הגלקסיה. דרייק הרחיב את היכולות של מצפה ארסיבו שהיה אז בבנייה כדי לאפשר לו לשמש לאסטרונומית רדיו (במקור הוא תוכנן רק לפיזיקה של היונוספירה).
באפריל 1959 קיבל דרייק אישור מהמנהל אוטו סтруב מ-NRAO להתחיל במיזם אוזמה, חיפוש אחר תקשורת רדיו חוץ-ארצית. בתחילה הם הסכימו לשמור על המיזם בסוד, מחשש ללעג ציבורי. עם זאת, דרייק החליט לפרסם את המיזם שלו לאחר שג'וזפה קוקוני (Giuseppe Cocconi) ופיליפ מוריסון (Philip Morrison) פרסמו מאמר בכתב העת Nature בספטמבר 1959, שכותרתו "חיפוש אחר תקשורת בין-כוכבית". דרייק החל את תצפיות מיזם אוזמה בשנת 1960, תוך שימוש בטלסקופ הרדיו בקוטר 26 מטרים של NRAO, בחיפוש אחר אותות אפשריים ממערכות הכוכבים טאו קետ (Tau Ceti) ואפסילון ארידני (Epsilon Eridani). לא התגלו אותות חוץ-ארציים והמיזם הופסק ביולי 1960. לאחר שנודע לו על מיזם אוזמה, קארל סייגן (שהיה אז סטודנט לתואר שני) יצר קשר עם דרייק, מה שהחל שיתוף פעולה לכל החיים ביניהם.
בשנת 1961 הגה דרייק את משוואת דרייק, שניסתה להעריך את מספר הציוויליזציות החוץ-ארציות שעשויות להיות ניתנות לזיהוי בשביל החלב. משוואת דרייק תוארה כ"משוואה השנייה הכי מפורסמת במדע", אחרי E=mc².
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1963 שימש דרייק כראש מדור מדעי הירח וכוכבי הלכת במעבדה להנעה סילונית. הוא חזר לקורנל ב-1964, הפעם כחבר סגל, שם בילה את שני העשורים הבאים. הוא קודם לדרגת פרופסור לאסטרונומיה על שם גולדווין סמית' בשנת 1976. דרייק כיהן כמנהל עמית של המרכז לפיזיקת רדיו ומדעי החלל בקורנל, כמנהל מצפה ארסיבו מ-1966 עד 1968, וכמנהל המרכז הלאומי לאסטרונומיה ויונוספירה (NAIC, הכולל את מתקן ארסיבו), מהקמתו ב-1971 ועד 1981.
בשנת 1972 עיצב דרייק יחד עם קארל סייגן ולינדה זלצמן סייגן את הלוחית של פיוניר. הלוחית הייתה המסר הפיזי הראשון שנשלח לחלל שנועד להיות מובן על ידי כל צורת חיים חוץ-ארצית בעלת טכנולוגיה מתקדמת מספיק שעשויה ליירט אותו. בשנת 1974 כתב דרייק את הודעת ארסיבו, המסר הבין-כוכבי הראשון ששודר במכוון מכדור הארץ. מאוחר יותר הוא שימש כמנהל טכני, יחד עם קארל סייגן ואן דרויאן, בפיתוח תקליט הזהב של וויאג'ר, גרסה משופרת של לוחית פיוניר שכללה גם הקלטות שמע.
בשנת 1984 עבר דרייק לאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז (UCSC), והפך לדקאן למדעי הטבע שם. מכון SETI ללא מטרות רווח נוסד באותה שנה, עם דרייק כנשיא חבר הנאמנים שלו. דרייק עזב את תפקידו כדקאן ב-1988, אך נשאר פרופסור ב-UCSC והפך גם למנהל מרכז קארל סייגן של מכון SETI. דרייק היה נשיא האגודה האסטרונומית של האוקיינוס השקט מ-1988 עד 1990. מ-1989 עד 1992 היה יו"ר מועצת הפיזיקה והאסטרונומיה של מועצת המחקר הלאומית. בשנת 1991 שירת דרייק בוועדת מומחים שהקימה מחלקת האנרגיה של ארצות הברית במטרה להעריך את היעילות של הודעות אזהרה שונות מפני פסולת גרעינית לטווח ארוך, שיושמו במתקן הפיילוט לבידוד פסולת בניו מקסיקו. הוא פרש מהוראה ב-1996 אך נותר פרופסור אמריטוס לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ב-UCSC. בשנת 2010 פרש דרייק מתפקידו כמנהל מרכז קארל סייגן אך המשיך לשרת בחבר הנאמנים של מכון SETI.
בנושא החיפוש אחר קיומם של חיים חוץ-ארציים, אמר דרייק: "עד כמה שידוע לי, הדבר המרתק והמעניין ביותר שניתן למצוא ביקום אינו סוג אחר של כוכב או גלקסיה... אלא סוג אחר של חיים."
חיים אישיים
התחביבים של דרייק כללו ליטוש אבני חן וגידול סחלבים.
דרייק התחתן עם המוזיקאית אליזבת בל בשנת 1953; הם התגרשו ב-1976. נולדו להם שלושה בנים. בשנת 1978 התחתן דרייק עם אמאל שקאשירי, איתה נולדו לו שתי בנות, ביניהן עיתונאית המדע נדיה דרייק.
דרייק הלך לעולמו ב-2 בספטמבר 2022, בביתו באפטוס, קליפורניה, מסיבות טבעיות בגיל 92.
אותות כבוד
- האסטרואיד 4772 Frankdrake קרוי על שמו.
- נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1972.
- נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1974.
- פרס דרייק לשנת 2001 ממכון SETI.
- פרס חלוץ החלל למדע והנדסה של האגודה הלאומית לחלל לשנת 2018.
- טרקלין דרייק במצפה גרין בנק קרוי על שמו.