פרנק קמרון ג'קסון: האיש שהפריך את עצמו
הציבו מדענית מבריקה בשם מרי בחדר שחור-לבן. ספקו לה כל עובדה פיזיקלית הקיימת על ראיית צבעים אנושית — אורכי גל, כימיה של הרשתית, הפעילות של כל נוירון, וכל המדע ההתנהגותי של מה שאנשים אומרים כשהם רואים עגבניות בשלות. לאחר מכן, פתחו את הדלת. האם היא לומדת משהו חדש? פרנק ג'קסון (Frank Jackson) אמר שכן, ובמילה אחת זו הוא גרם לפילוסופיה של הנפש להתווכח במשך ארבעה עשורים. לאחר מכן, לאחר שהפך למתנגד המצוטט ביותר של הפיזיקליזם, הוא שינה את דעתו והצטרף לצד השני.
מורשת משפחתית
ג'קסון נולד במלבורן ב-31 באוגוסט 1943 לתוך מה שעשוי להיות משק הבית היחיד באוסטרליה שבו פילוסופיה הייתה העסק המשפחתי. אביו, אלן קמרון ג'קסון (1911–1990), למד אצל לודוויג ויטגנשטיין (Ludwig Wittgenstein) בקיימברידג'. אמו, אן א' ג'קסון, לימדה פילוסופיה באוניברסיטת מלבורן מ-1961 עד 1984, והגיעה לדרגת מדריכה בכירה. ג'קסון תיאר אותם כפילוסופים "מהאסכולה הישנה", שעבדו באופן ישיר במסורת הוויטגנשטיינית ששלטה בהגות האנגלופונית של אמצע המאה.
אותה ירושה הולידה את אחת מהערות השוליים המוזרות יותר בהיסטוריה האקדמית. בשנת 1995 נשא ג'קסון את הרצאות ג'ון לוק באוקספורד, סדרת ההרצאות היוקרתית ביותר בפילוסופיה אנליטית. אביו נשא אותן בשנים 1957–1958. הם נותרו זוג האב ובנו הראשון שעשו זאת. הוא נשא לאישה את מורג א' פרייזר בשנת 1966.
מתמטיקה, ננטשה
ג'קסון הצעיר לא התכוון לרשת את המקצוע. הוא למד מתמטיקה ומדעים באוניברסיטת מלבורן, סיים תואר בוגר במדעים (B.Sc.), והתכוון להישאר שם. רק בשנתו האחרונה לתואר הראשון הוא עבר לפילוסופיה, לאחר שהגיע למסקנה — עם הפרקטיות הישירה שמאפיינת את כתיבתו — שהוא פשוט טוב בזה יותר ונהנה מכך יותר. הוא השלים תואר בוגר בהצטיינות בפילוסופיה במלבורן ולאחר מכן דוקטורט באוניברסיטת לה טרוב (La Trobe University) בהנחיית בריאן אליס.
ההכשרה המתמטית מעולם לא עזבה אותו. הטיעונים של ג'קסון הם בעלי איכות דחוסה ונושאת משקל של הוכחות: שלוש הנחות, מסקנה, ללא עיטורים.
האישה בחדר השחור-לבן
ג'קסון בילה שנה באוניברסיטת אדלייד ב-1967, לימד בלה טרוב, וב-1978 קיבל את הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת מונאש — כשהוא יורש את אביו בתפקיד. במהלך שנותיו במונאש פרסם את המאמר שהקנה לו את שמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →"קוואליה אפיפנומנלית" ("Epiphenomenal Qualia") פורסם ב-1982; "מה מרי לא ידעה" ("What Mary Didn't Know") הגיע בעקבותיו ב-1986. הטיעון שהם מכילים נקרא כיום בפשטות טיעון הידע, והשלד שלו קצר באכזריות. למרי יש את כל המידע הפיזיקלי הנוגע לראיית צבעים אנושית לפני שחרורה. אך יש מידע כלשהו על ראיית צבעים אנושית שאין לה לפני שחרורה. לכן, לא כל המידע הוא מידע פיזיקלי. הסיכום של ג'קסון עצמו הוא המשפט שכל סטודנט לפילוסופיה משנן: "אבל היה לה את כל המידע הפיזיקלי. מכאן שיש יותר מזה, והפיזיקליזם שקרי."
השפעתו של ניסוי המחשבה חרגה מעבר לחדר הסמינרים. "החדר של מרי" הופיע בסרט התיעודי של ערוץ 4 משנת 1996 Brainspotting וצץ כאמצעי עלילתי ברומן של דייוויד לודג' משנת 2001 Thinks…. מעט טיעונים פילוסופיים של סוף המאה העשרים זכו לכינוי; מעטים עוד יותר זכו לדמות.
אפיפנומנליזם, ומחירו
מה שג'קסון בנה במקור על הטיעון היה דואליזם צנוע ולא זוהר במכוון. מצבים מנטליים איכותיים מסוימים, הוא הציע, הם לא-פיזיקליים: הם מופקים על ידי שינויים פיזיקליים במוח אך אינם גורמים לדבר בעצמם. הם תוצרי לוואי חסרי השפעה סיבתית — אפיפנומנות. תודעה, בתמונה זו, היא העשן, לא המנוע.
העמדה ספגה אש באופן מיידי, וחלק גדול מהפילוסופיה הטובה ביותר של הנפש שנכתבה מאז היוותה תגובה לה. דייוויד לואיס (David Lewis) ולורנס נמירוב (Laurence Nemirow) טענו שמרי אינה מקבלת עובדה אלא קבוצה של יכולות — לזהות, לדמיין, לזכור צבע. ארל קוני (Earl Conee) טען שהיא רוכשת היכרות, מודעות ישירה לקוואליה, ולא טענה כלשהי. התגובה הפיזיקליסטית הרובנית מודה שמרי לומדת משהו טענתי אך מתעקשת שהיא לומדת עובדה פיזיקלית ישנה תחת מושג פנומנלי חדש — דרך רעננה לתפוס משהו שכבר ידעה.
קנברה
ג'קסון עבר לאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה (Australian National University) בשנת 1986 ונשאר בה במשך כמעט שלושה עשורים, והפך לפרופסור מובחן ב-2003 ופרופסור אמריטוס ב-2014. הקריירה המנהלית שלו שם הייתה משמעותית: ראש תוכנית הפילוסופיה, מנהל המכון למחקרים מתקדמים (1998–2001), סגן סגן-נשיא למחקר ב-2001, ומנהל בית הספר למחקר של מדעי החברה בין 2004 ל-2007. בין 2007 ל-2014 הוא היה גם פרופסור אורח בפרינסטון.
קנברה העניקה את שמה לפרויקט הגדול השני שלו. "תוכנית קנברה", כפי שהוצגה ב-ממטאפיזיקה לאתיקה: הגנה על ניתוח מושגי (1998) — הספר שצמח מהרצאות לוק הללו — טוענת שניתוח מושגי אינו תחביב מוזר של טרום המלחמה אלא המנוע של מטאפיזיקה רצינית. לא ניתן לומר אם רצון חופשי או ערך מוסרי קיימים בעולם פיזיקלי, טוען ג'קסון, עד שלא הגדרת בבירור למה התכוונת במילים. התוכנית הזינה ישירות את הפונקציונליזם המוסרי שלו ועיצבה דור של מטא-אתיקה אוסטרלית. ספריו האחרים כוללים את תפיסה: תיאוריה ייצוגית (1977), תנאים (1987), פילוסופיה של הנפש וקוגניציה (1996, עם דייוויד בראדון-מיטשל), נפש, מוסר והסברים (2004, עם פיליפ פטיט ומייקל סמית') ו-שפה, שמות ומידע (2010).
כניעה
ואז הגיע ההיפוך. פוסט-סקריפטום מ-1995 כבר הודה בסדק מבני: "ידע על קוואליה הוא בלתי אפשרי אם קוואליה הם אפיפנומנליים" — אם חוויות אינן גורמות לדבר, הן אינן יכולות לגרום לאמונות שלנו עליהן. עד 2003, ב-"נפש ואשליה", ג'קסון הלך את כל הדרך. "אף על פי שפעם חלקתי על הרוב", כתב, "נכנעתי ועכשיו אני רואה את הסוגיה המעניינת ככזו שבה הטיעונים מהאינטואיציות נגד פיזיקליזם… משתבשים". הוא הגיע לתמוך בייצוגיות: חוויה פנומנלית מייצגת תכונות אובייקטיביות, ואלו ניתנות להסבר במונחים פיזיקליים. הטיעון שהפך אותו למפורסם, הוא סבור כעת, הוא מלכודת שהציבה האינטואיציה.
מדוע פרנק מכונה גאון
האיכות הספציפית כאן היא דחיסה — היכולת לצמצם מחלוקת מטאפיזית רחבת ידיים לסצנה שילד יכול לדמיין ושלושה משפטים שלא ניתן לנפנף אותם. זה נדיר יותר מכישרון טכני וקשה יותר לזיוף. הפיזיקליזם היה נתון לוויכוח במשך מאה שנה; ג'קסון נתן לטיעון פנים, חדר ודלת, והתחום כולו אורגן מחדש סביבו. נפח התגובות שפורסמו — השערת היכולות, השערת ההיכרות, אסטרטגיית המושגים הפנומנליים — הוא המדד הכן: אלו עמדות מרכזיות בפילוסופיה של הנפש שקיימות בעיקר בגלל שמרי קיימת.
מקרה הנגד הוא רציני וג'קסון עצמו יצר אותו. הוא כבר לא מאמין שהטיעון עובד. ניסוי מחשבה שהמחבר שלו עצמו דוחה הוא פרובוקציה מפוארת, לא תגלית, והפילוסופיה רצופה בפרובוקציות מבריקות שהתברר שאינן מוכיחות דבר. אפשר גם לציין שתהילתו של ג'קסון נשענת בצורה לא פרופורציונלית על כעשרה עמודים שפורסמו ב-1982; תוכנית קנברה, שניתן לטעון שהיא הישגו האינטלקטואלי המתמשך יותר, ידועה בעיקר למומחים. מה שהתיעוד תומך בו באופן חד-משמעי הוא אומץ אינטלקטואלי מסוג נדיר. מעט מאוד הוגים בונים קריירה על טיעון ואז מפרסמים, תחת שמם, את הסיבות לכך שהוא נכשל.
מורשת
ג'קסון נבחר לעמית באקדמיה האוסטרלית למדעי הרוח בשנת 1981, עמית באקדמיה למדעי החברה באוסטרליה בשנת 1998, ועמית באקדמיה הבריטית. הוא קיבל את מדליית המאה בשנת 2001, הוענק לו התואר קצין מסדר אוסטרליה בשנת 2006 על שירות לפילוסופיה ולמדעי החברה, וקיבל את פרס פיטר באום בשנת 2018. הוא פרש מה-ANU ב-2014. מרי, בינתיים, עדיין בחדרה, עדיין בסילבוס, עדיין מסרבת להכריע בשאלה — מה שבסופו של דבר הוא המקסימום שניסוי מחשבה יכול לקוות לו.