הווארד פלורי
הווארד וולטר פלורי, ברון פלורי מאדלייד ומרסטון (Howard Walter Florey, Baron Florey of Adelaide and Marston) (24 בספטמבר 1898 – 21 בפברואר 1968) היה פרמקולוג ופתולוג אוסטרלי שחלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1945 עם ארנסט צ'יין (Ernst Chain) וסר אלכסנדר פלמינג (Sir Alexander Fleming) "עבור גילוי הפניצילין והשפעתו המרפאה במחלות זיהומיות שונות".
אף שפלמינג קיבל את רוב הקרדיט על גילוי הפניצילין, היו אלו פלורי וצוותו באוניברסיטת אוקספורד שהפכו אותו לתרופה שימושית ויעילה, עשר שנים לאחר שפלמינג נטש את פיתוחה. הם פיתחו טכניקות לגידול, טיהור וייצור התרופה, בדקו את רעילותה ויעילותה על בעלי חיים, וביצעו את הניסויים הקליניים הראשונים. ב-1941 הם השתמשו בה כדי לטפל בשוטר מאוקספורד. מצבו החל להשתפר, אך הוא מת מאוחר יותר מכיוון שפלורי לא הצליח, באותו זמן, לייצר מספיק פניצילין. ניסויים מאוחרים יותר בבריטניה, בארצות הברית ובצפון אפריקה היו מוצלחים ביותר.
בוגר אוניברסיטת אדלייד, פלורי למד באוניברסיטת אוקספורד כמלגאי רודז ובארצות הברית במלגה מקרן רוקפלר. בשנת 1935 הוא הפך למנהל בית הספר לפתולוגיה ע"ש סר ויליאם דאן באוקספורד. הוא גיבש צוות רב-תחומי שיכול היה להתמודד עם פרויקטי מחקר גדולים. בנוסף לעבודתו על פניצילין, הוא חקר נושאים רבים אחרים, בולטים שבהם הם ליזוזים, מניעת הריון וצפלוספורינים. הוא היה מעורב בהקמת האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה בקנברה ובהקמת בית הספר למחקר רפואי ע"ש ג'ון קרטין שבו, ושימש כקנצלר האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה מ-1965 ועד מותו ב-1968. הוא נבחר לעמית החברה המלכותית ב-1941, וכנשיאה מ-1960 עד 1965 הוא פיקח על מעברה למשכנה החדש בקרלטון האוס טרס ועל יצירת קשרים עם ארגונים אירופיים. בשנת 1962 הפך לראש קולג' המלכה (The Queen's College) באוקספורד.
תגליותיו של פלורי מוערכות ככאלו שהצילו מעל 80 מיליון חיים, והוא נחשב על ידי הקהילה המדעית והרפואית האוסטרלית לאחת הדמויות הגדולות ביותר שלה. ראש ממשלת אוסטרליה סר רוברט מנזיס אמר: "במונחים של רווחת העולם, פלורי היה האדם החשוב ביותר שנולד אי פעם באוסטרליה."
חיים מוקדמים והשכלה
הווארד וולטר פלורי נולד במלוורן, פרבר דרומי של אדלייד, דרום אוסטרליה, ב-24 בספטמבר 1898. שם משפחתו מתחרז עם המילה "סורי" (sorry) באנגלית. הוא היה בנם היחיד של ג'וזף פלורי, יצרן נעליים מאוקספורדשייר שבאנגליה, שעבר כנער ללונדון שם הקים סבו של פלורי עסק לייצור נעליים. אשתו הראשונה של ג'וזף פלורי הייתה שרלוט איימס, שאיתה נולדו לו שתי בנות, שרלוט, שנולדה ב-1880, ואן, שנולדה ב-1882. לאחר שאשתו חלתה בשחפת ריאתית, המשפחה היגרה לדרום אוסטרליה, מתוך תקווה שהאקלים יהיה נוח יותר. בריאותה הידרדרה בהדרגה והיא מתה באפריל 1886. ג'וזף פלורי הקים עסק עצמאי לייצור נעליים באדלייד, ונישא לברתה מרי וולדהאם, בתה של סוכנת הבית שלו. ילדתם הראשונה המשותפת, הילדה, נולדה ב-6 בספטמבר 1890. היא הפכה לבקטריולוגית וחלוצה ברפואת מעבדה. בת שנייה, ואלטה, נולדה ב-1891. כך, לפלורי היו שתי אחיות גדולות ושתי אחיות חורגות גדולות.
בשנת 1906 עברה המשפחה ל-"קוריגה" (Coreega), אחוזה בפרבר מיצ'אם של אדלייד. פלורי למד בבית הספר היסודי יאנלי פארק, בית ספר פרטי מקומי, וביצע את הנסיעה של שני המיילים (3.2 ק"מ) לבית הספר מדי יום בחשמלית רתומה לסוסים עם מולי קלמפט, חברה שהתגוררה בבית הכומר הסמוך לקוריגה. בבית הספר הוא רכש את כינוי הילדות "פלום" (Floss), שהיה, בדומה ל-"פלורי", צורת חיבה נפוצה לשם "פלורנס". הוא עבר לקולג' קייר (Kyre College), בית ספר פרטי לבנים, ב-1908. ב-1911 נכנס לקולג' סנט פיטר באדלייד, שם הצטיין בכימיה, פיזיקה, מתמטיקה והיסטוריה. הוא שיחק במגוון ענפי ספורט בבית הספר: קריקט, פוטבול אוסטרלי, טניס, ואתלטיקה קלה כרץ וכקופץ לגובה. עלות השכלתו כוסתה על ידי ארבע מלגות. הוא שירת ביחידת הקדטים הבכירה, בה הוסמך כסגן משנה באוגוסט 1916. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, רצה להתגייס, אך נדרש אישור הורי שלא ניתן. הוא היה ראש התלמידים בשנה האחרונה ללימודיו, ודורג במקום ה-12 במדינה בבחינות הגמר שלו.
במקום להפוך לאיש עסקים כמו אביו, בחר פלורי ללכת בעקבות אחותו הילדה, שלמדה רפואה. הוא נכנס לאוניברסיטת אדלייד במרץ 1917, כששכר הלימוד שלו שולם במלואו על ידי מלגת מדינה. זה אפשר לו להמשיך בלימודיו לאחר שאביו מת מהתקף לב ב-15 בספטמבר 1918, וחברת הנעליים נמצאה חדלת פירעון ונכנסה לפירוק. קוריגה ונכסים אחרים נאלצו להימכר, וב-1920 עברה המשפחה לבית בונגלו בגלן אוסמונד. פלורי השתתף באתלטיקה ובטניס באוניברסיטה. הוא היה עורך של ה-Review של אגודת הסטודנטים לרפואה ומגזין אוניברסיטת אדלייד. דרך האחרון הוא פגש את מרי אתל הייטר ריד, סטודנטית לרפואה, כשביקש ממנה לתרום מאמר על נשים ברפואה.
מלגאי רודז
פלורי החליט לעסוק במחקר רפואי, התמחות שדרשה לימודים בחו"ל. באוגוסט 1920 הגיש מועמדות למלגת רודז (Rhodes Scholarship) כדי להמשיך את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. בחירתו כמועמד המוצלח של דרום אוסטרליה הוכרזה ב-8 בדצמבר. זה היה כבוד רב, והוא הגיע עם מלגה של 300 ליש"ט (שווה ערך ל-47,000 דולר ב-2022). ועדת רודז רצתה שיתחיל באוקטובר, תחילת שנת הלימודים באוקספורד. המשמעות הייתה או לדחות את המלגה בשנה או לדחות את בחינות ההסמכה הסופיות לתארי הרפואה שלו עד שיחזור. פלורי התעקש שלא יעשה אף אחד מהם; הוא ייגש לבחינות ויתחיל באוקספורד בתחילת סמסטר הילארי (Hilary term) בינואר 1922. בעזרתו של מושל דרום אוסטרליה, סר ארצ'יבלד ויגול (Sir Archibald Weigall), ניצח פלורי בוויכוח. הוא עבר את בחינותיו בהצטיינות מדרגה שנייה, וקיבל את התואר בוגר ברפואה ובוגר בכירורגיה בהיעדרו בדצמבר 1921. במהלך חופשת הקיץ נסע לבית החולים ברוקן היל, שם עבד כעוזר קליני.
ב-11 בדצמבר 1921 יצא פלורי לאנגליה מנמל אדלייד על סיפון האונייה SS Otira, אוניית נוסעים של חברת Shaw, Savill & Albion Line, כשהוא נוסע בחינם כרופא האונייה. האונייה הגיעה להאל ב-24 בינואר 1922, ופלורי נסע ברכבת ללונדון, שם פגשה אותו אחותו אן בתחנת קינגס קרוס. יומיים לאחר מכן יצא לאוקספורד, שם נפגש עם מזכיר קרן רודז, פרנסיס ג'יימס ויילי. הוא היה צריך לבחור קולג', ובחר ללמוד במגדלן קולג' (Magdalen College), אוקספורד, לשם הלך מנהל בית הספר התיכון שלו, הנרי גירדלסטון. הוא נרשם לבית הספר המכובד לפיזיולוגיה, שם למד תחת הדרכתו של סר צ'ארלס סקוט שרינגטון (Sir Charles Scott Sherrington). במהלך חופשות הקיץ ביקר בצרפת, בלגיה, גרמניה, איטליה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה. הוא הפך למדריך במחלקה לפיזיולוגיה, והגיש מועמדות למלגת פיזיולוגיה במרטון קולג', אך נעקף לטובת גאווין דה בר. הוא קיבל תואר בוגר באמנויות ב-1924. בהנחייתו של שרינגטון, הוא חקר את קליפת המוח של חתולים. מאמר פורסם בכתב העת Brain במרץ 1925. התזה שלו על "מחזור הדם הנימי יחד עם תצפיות נלוות שנעשו בקשר לחקירה זו" נבחנה מאוחר יותר על ידי ג'ון סקוט הלדיין וג'ון גיליס פריסטלי ב-2 במאי 1925, והוא קיבל תואר מוסמך למדעים.
פלורי נבחר למלגת ג'ון לוקאס ווקר באוניברסיטת קיימברידג' לשנת הלימודים 1924–1925. מלגה זו הגיעה עם קצבה של 300 ליש"ט בתוספת 200 ליש"ט לציוד. לפני שנכנס לתפקידו החדש, הוא השתתף במשלחת הארקטית של אוניברסיטת אוקספורד ב-1924 כרופא המשלחת. ביולי 1925 זכה במלגה מקרן רוקפלר ללימודים בארצות הברית. הוא הפליג לניו יורק על ה-RMS Caronia ב-19 בספטמבר 1925, בכוונה ללמוד תחת רוברט צ'יימברס בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל, אך המיקרו-מניפולטור שנזקק לו למחקרו על כלי הדם של המוח לא היה זמין, אז הוא הסדיר עבודה במעבדה של אלפרד ניוטון ריצ'רדס באוניברסיטת פנסילבניה. לבסוף הצטרף לצ'יימברס במרץ 1926. הוא קיווה שיוכל לחזור לבריטניה דרך אוסטרליה ולהתחתן עם אתל ריד באדלייד, אך בנובמבר 1925 קיבל הצעת משרה מחקרית בבית החולים לונדון (London Hospital). המשרה הגיעה עם קביעות לחמש שנים ומשכורת של 850 ליש"ט לשנה (שווה ערך ל-45,000 ליש"ט ב-2025), אך הם רצו שיתחיל מיד. פלורי הצליח לנהל משא ומתן על עיכוב, אך רק עד מאי 1926. הוא חזר לבריטניה ב-13 במאי. אתל הצטרפה אליו שם בספטמבר, והם נישאו בכנסיית הולי טריניטי, פדינגטון, ב-19 באוקטובר.
קריירה מוקדמת
### בית החולים לונדון
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פלורי לא היה מרוצה מעבודתו בבית החולים לונדון; הוא לא אהב את הנסיעה היומית הארוכה מצ'ובהאם שהעמידה את עבודתו הניסיונית לחסדי לוח הזמנים של הרכבת. בקיץ חיו הווארד ואתל בדירה בבלסייז פארק כדי שיוכל להקדיש זמן רב יותר לעבודתו. הוא כתב את תוצאות המחקר שביצע בניו יורק על צינוריות הלימפה ונימי הלימפה, אשר פורסמו ב-Journal of Physiology ב-1927.
לאחר מכן יצא פלורי לכתיבת תזה למלגה בקולג' גונוויל וקאיוס (Gonville and Caius College), קיימברידג', שם הפך לעמית לא רשמי ב-1926. התזה שלו על "פיזיולוגיה ופתולוגיה של מחזור הדם והלימפה" התקבלה, והמלגה הוענקה לו ב-1927. הוא גם המשיך את עבודתו על הפרשת ריר. המתקנים של בית החולים לונדון עבור חיות המעבדה שהיה זקוק להן למחקרו לא היו משביעי רצון, ולכן ניסויים אלו בוצעו באוקספורד ובקיימברידג'. עם זאת, הוא הצליח לחקור את צינוריות הלימפה אצל חולים שעברו ניתוחי בטן.
### אוניברסיטת קיימברידג'
מותו הפתאומי של הפתולוג הבריטי תומאס סטריינג'ווייז ב-23 בדצמבר 1926 יצר משרה פנויה בהרצאת האדרספילד בפתולוגיה מיוחדת בקיימברידג', והיא הוצעה לפלורי. בקיימברידג', לפלורי היה מינוי בטוח ומתקני מעבדה מצוינים, אם כי המשכורת של 900 ליש"ט (שווה ערך ל-48,000 ליש"ט ב-2025) הייתה גבוהה רק במעט. הוא היה צריך ללמד, דבר שלא אהב, והעדיף מחקר, אך הייתה שביעות רצון מכך שקורס הטריפוס החדש תוכנן ברובו על ידי עצמו ועל ידי אלן נייג'ל דרורי. הוא גייס את ג'ים קנט בן ה-14 כעוזרו. הנוהג בקיימברידג' היה שטכנאי מעבדה יסובבו בין מחלקות המעבדה השונות, מה שסיפק להם הכשרה יסודית, אך היה מתסכל עבור החוקר, שנאלץ להכשיר עוזר חדש בכל כמה חודשים. מציאת עוזר טוב הייתה קשה עבור פלורי; המוניטין שלו לעבודה קשה, שעות ארוכות וסטנדרטים תובעניים הקדים אותו. הוא הסדיר שקנט יוקצה לצמיתות כעוזרו, וקנט יישאר בתפקיד זה ב-40 השנים הבאות.
בני הזוג פלורי קנו בית בקיימברידג', ופלורי רכב על אופניים לעבודה בכל יום, כולל ימי ראשון, כשהוא מגיע ב-10:00, למעט בימי לימודים שבהם היה צריך להיות שם מוקדם יותר. אתל שיתפה פעולה בשני מאמרים, שנכתבו במשותף עם דרורי ואלברט סנט-גיירגי בהתאמה, אך הפסיקה להגיע למעבדה לאחר שנכנסה להריון. עם זאת, במהלך חופשת הקיץ ב-1929, היא ליוותה את פלורי לספרד, שם סידר לו שרינגטון ללמוד שיטות צביעת עצבים אצל סנטיאגו רמון אי קחאל. הם החליטו להנציח טיול זה בכך שקראו לבתם, שנולדה ב-26 בספטמבר 1929, פקיטה מרי ג'ואנה. שנתיים לאחר מכן הם בילו את הקיץ עם ההיסטולוג והאנדוקרינולוג הצרפתי פול בואן באוניברסיטת שטרסבורג, שם למד פלורי מוצינוגן, המבשר הכימי למוצין.
בינואר 1929 החל פלורי מחקר על ליזוזים, אנזים המהווה חלק ממערכת החיסון אצל בעלי חיים. עבור פלורי זה היה המשך טבעי לעבודתו עם ריר. ליזוזים קיים בהפרשות המכילות ריר, ופלורי תהה אם זהו מאפיין של ריר. הוא השתלט על בדיקת הליזוזים וזיהה אותו כימית. הוא בדק בעלי חיים שונים לנוכחותו; לכלבים, ארנבות ושרקנים היה אותו בהפרשות, אך לחתולים היה מעט מאוד, ולעיזים לא היה בכלל, למעט בדמעותיהן. במאמר שפורסם ב-1930 הגיע פלורי למסקנה שליזוזים משחק תפקיד קטן בחסינות טבעית.
### אוניברסיטת שפילד
היו מעט סיכויים לקידום בקיימברידג'; פלורי קיווה שתוקם קתדרה לרפואה ניסיונית, אך זה לא קרה עד 1945. הוא שיתף פעולה עם הביוכימאית מרג'ורי סטיבנסון בפרויקט הליזוזים שלו, אך לא היה לה מספיק זמן פנוי לחוקר במחלקה אחרת, ותוצאותיהם לא פורסמו. הוא השתוקק לקבל צוות בינתחומי וקרנות לעבודה שאינה שלו בלבד. מותו של ג'יימס שולטו קמרון דאגלס ב-30 באוקטובר 1931 יצר משרה פנויה בקתדרה לפתולוגיה ע"ש ג'וזף האנטר באוניברסיטת שפילד, ופלורי החליט להגיש מועמדות.
העובדה שפלורי לא היה פתולוג לא נעלמה מעיניו; הפתולוג הסקוטי רוברט מיור הצהיר: "אין פתולוג בשם פלורי". מועצת הפקולטה החליטה להמר על פלורי, והוא מונה ב-9 בדצמבר. הוא נכנס לתפקידו במרץ 1932. בני הזוג פלורי עברו בפעם הרביעית בחמש שנים, הפעם לאחוזה ויקטוריאנית על דונם אחד (0.40 הקטאר) של קרקע במרחק של כ-מייל (1.6 ק"מ) מהאוניברסיטה, שלימים הפכה למגורי סטודנטים בשם "פלוֹרי לודג'". הקתדרה הגיעה עם משכורת של 1,000 ליש"ט (שווה ערך ל-57,000 ליש"ט ב-2025) לשנה, אך לא הייתה הוראה לעוזר. הוא לקח את קנט איתו בכל מקרה, ובסופו של דבר הבטיח לו 50 שילינג לשבוע (שווה ערך ל-141 ליש"ט ב-2025) מהמועצה למחקר רפואי (MRC). בית החולים גאי'ס בלונדון הציע לפלורי קתדרה בפתולוגיה בפברואר 1933. זה גרם לבהלה באוניברסיטה, שכן היא איבדה לאחרונה שניים מהפרופסורים הבכירים שלה עקב פרישתו של ג'ון ברספורד ליתס ועזיבתו של אדוארד מלנבי לתפקיד מזכיר ה-MRC. פקידי האוניברסיטה לא רצו לאבד גם את פלורי, והם העלו את משכורתו ל-1,200 ליש"ט לשנה כדי לשכנעו להישאר.
בית הספר לרפואה בשפילד היה קטן, עם כ-14 סטודנטים בלבד בכל שנה. חסרונו של פתולוג מדרגה ראשונה תוקן כאשר ביאטריס פולינגר הצטרפה לסגל בינואר 1934, והיא הפכה לבעלת בריתו של פלורי בהעלאת הסטנדרט של המחקר וההוראה במחלקה בהצלחה. בעוד שעניינו העיקרי של פלורי היה ליזוזים, הוא עסק גם בקווי מחקר אחרים. מותו של גיסו, ג'ון גרדנר, מטטנוס הוביל לעניין בטיפול במחלה, אותו עסק בשיתוף פעולה עם פול פילדס וה. א. הארדינג. הוא גם חקר את המבנה והתפקוד של מערכת הלימפה עם פולינגר, והמשיך את מחקריו על מניעת הריון עם הארי קרלטון שהחלו בבית החולים לונדון.
בנו של פלורי, צ'ארלס דו-וֶה, נולד בשפילד ב-11 בספטמבר 1934, אך לזמן מה היחסים של פלורי עם אתל הידרדרו עד כדי כך שהם התקשרו בכתב ושקלו פרידה משפטית. זה נחשב לעניין רציני; אף עמית באוקספורד לא התגרש מבלי להתפטר מהמלגה שלו עד שנות ה-50.
### אוניברסיטת אוקספורד
למרות הצלחתו בהחייאת המחלקה לפתולוגיה בשפילד, לפלורי היו שאיפות גדולות יותר מאשר ללכת בעקבות דוגמתו של דאגלס ולמות בתפקיד. הזדמנות צצה עם מותו של ג'ורג' דריר ב-17 באוגוסט 1934, בעל הקתדרה לפתולוגיה בבית הספר לפתולוגיה ע"ש סר ויליאם דאן באוקספורד. דריר פיקח על בניית מעבדה חדשה ומפוארת, אך עד 1934 היא משכה מעט סטודנטים וחוקרים. בעוד שלפלורי היו הסתייגויות מעזיבת שפילד לטובת גאי'ס, לא היו לו כאלו לגבי אוקספורד. מועצת הבוחרים התכנסה ב-22 בינואר 1935, ופלורי מונה לפרופסור לפתולוגיה ועמית בלינקולן קולג', אוקספורד, ששלט בקתדרה, החל מ-1 במאי 1935. הקתדרה הגיעה עם משכורת שנתית של 1,700 ליש"ט (שווה ערך ל-105,000 ליש"ט ב-2025). התקציב של בית הספר היה 3,432 ליש"ט בשנה (שווה ערך ל-211,000 ליש"ט ב-2025) עבור כל הציוד והמשכורות למעט זו של פלורי. הוא אכף אמצעי חיסכון קפדניים כמו איסור השימוש במעלית, שחסך 25 ליש"ט בשנה.
בעוד שהבניין יכול היה להכיל צוות של 30 חוקרים, 25 טכנאים ו-40 עד 50 סטודנטים, היה שם רק חלק קטן ממספר זה, והמורל היה נמוך. פלורי שמר על ג'ין אור-יואינג ומרגרט קמפבל-רנטון, שעבדו עם דריר, והביא את קנט איתו. פולינגר הצטרפה אליהם זמן קצר לאחר מכן כמדריכה בפתולוגיה. פלורי ופולינגר ארגנו מחדש את קורס הפתולוגיה. הוא שכר את מרגרט ג'נינגס כגסטרואנטרולוגית באוקטובר 1936, והיא עבדה איתו על מחקריו על הפרשת ריר. היא הפכה למאהבת של פלורי ב-1940; הרומן שלהם היה סוד שנשמר בצורה גרועה. הוא מינה את פ. ג'. סמארט למנהלת המשרד, והיא נשארה בתפקיד עד פרישתה ב-1976. הוא משך מלגאי רודז כמו האוסטרלי בריאן מייגריית' והאמריקאים רוברט ה. אברט ולסלי אפשטיין לבית הספר לפתולוגיה ע"ש סר ויליאם דאן; סטודנטים לדוקטורט אחרים כללו את פיטר מדאוור, גורדון סנדרס וג'ין טיילור.
ארתור דאנקן גרדנר עמד בראש מעבדת התקנים של ה-MRC, שהייתה ממוקמת במקום, וגרדנר ציפה שהיחידה שלו תצטרך לצאת, אך פלורי פעל כדי להשאירו, שכן נזקק לבקטריולוג טוב. הוא דאג שגרדנר יהפוך לראש מדור הבקטריולוגיה שלו, עם התואר רדר (reader) בבקטריולוגיה ב-1936. מעבדת התקנים עברה בסופו של דבר למעבדות ה-MRC בקולינדייל, אך לא לפני 1946.
פלורי רצה גם ביוכימאי בצוות שלו, אך זה התברר כקשה. הוא רכש את שירותיו של א. א. ה. רוברטס עם מענק MRC של 300 ליש"ט ביולי 1935, ובשנתיים הבאות עבד רוברטס עם פלורי ומייגריית' על פרויקט הליזוזים של פלורי. עדיין, פלורי רצה ביוכימאי בצוות שלו. הוא ניסה להשיג את יו מקדונלד סינקלייר, אך סינקלייר דחה את ההצעה. נורמן פירי שאל את פלורי אם יוכל לקחת על עצמו את התפקיד, אך כשפלורי פנה לסר פרדריק גאולנד הופקינס, הבוס של פירי, הופקינס סירב לשחרר את פירי. הוא המתיק את הסירוב הזה בהמלצה על ארנסט בוריס צ'יין, אחד מרבים מפליטי גרמניה הנאצית היהודים שמצאו מקלט בבריטניה. צ'יין סיים לאחרונה את עבודת הדוקטורט שלו תחת הדרכתו של הופקינס. הוא קיבל בהכרת תודה את הצעת המינוי של פלורי, אף שהייתה לשנה אחת בלבד, ועם משכורת שנתית של 200 ליש"ט (שווה ערך ל-12,000 ליש"ט ב-2025). בתורו, צ'יין הרגיש שהוא זקוק למשתף פעולה, והיה לו אחד כזה בחשבון: נורמן היטלי, שסיים את הדוקטורט שלו במחלקה של הופקינס. היטלי שמח לבוא, ופלורי הצליח להסדיר את מימון התפקיד על ידי ה-MRC.
בשנת 1936 קיבל פלורי מכתב מהילדה שציין שלאמם ברתה יש סרטן סופני, ולכן הוא הסדיר נסיעה לאוסטרליה עם אתל, פקיטה וצ'ארלס במהלך חופשת הקיץ. הם נסעו על ה-SS Orsova למלבורן, שם פגשו אותם ברתה, שרלוט, הילדה, ואלטה ובתה של הילדה, ג'ואן גרדנר. בנוסף לזמן שבילה עם משפחתו, הוא ביקר את פיטר מקאלום במעבדה שלו. מקאלום הציג את פלורי בפני רוי דאגלס (פנסי) רייט, פיזיולוג ניסיוני, והם הסדירו שרייט יבוא לאוקספורד בשנה שלאחר מכן כדי לסייע לפלורי וג'נינגס בעבודתם על הפרשת ריר. פלורי הצטרף אז לאתל ולילדים באדלייד. המשפחה חזרה לאוקספורד באוקטובר. ברתה מתה ב-27 בנובמבר.
מעתה ואילך, פלורי יוביל צוות בינתחומי בהתקפה על בעיה מסוימת. כל חבר בצוות התמודד עם היבט מסוים בדרכו שלו, עם מחקר בו-זמני בקווים שונים שבנו תמונה שלמה. זו הייתה דרך שיתוף פעולה שהייתה כמעט לא ידועה בבריטניה באותה תקופה. עם זאת, חברי הצוות, כולל פלורי, עבדו כולם על מספר פרויקטים במקביל. פלורי היה קפדן עם משתפי הפעולה שלו, אך העניק מרחב פעולה ניכר לאלו שעבדו על היבטים אחרים של פרויקט. הוא לא קיים ישיבות צוות, אם כי עודד את חברי הצוות לדון בנושאים איתו וזה עם זה, והוא היה קופץ לכל מעבדה כמעט בכל יום כדי לראות את ההתקדמות ולספק הצעות.
הפרויקט הראשון מסוג זה היה חקירה של לימפוציטים. פלורי פיתח תוכנית פרויקט מפורטת ופרס עליה שמונה חוקרים בוגרים, ביניהם סנדרס, מדאוור וטיילור. פלורי ביצע ניתוח עדין בארנבות כדי לבחון את השפעות המחסור בלימפוציטים. הפרויקט, שלא הושלם במשך שנים רבות, הניב מספר מאמרים והתקדמות בהבנת מערכת החיסון.
פלורי המשיך עם פרויקט הליזוזים שלו. למרות שה-MRC הסכימה לשלם את משכורתו של רוברטס, היא נרתעה ממתן כסף עבור מכשיר שהיה זקוק לו. פלורי פנה אז לקרן רוקפלר לקבלת סיוע, וסופקו לו 1,250 דולר ארה"ב (כ-320 ליש"ט) (שווה ערך ל-29,000 דולר ב-2025). פלורי ומייגריית' אספו ליזוזים מבעלי חיים, ורוברטס הצליח לטהר אותו. אדוארד אברהם הצליח אז לגבש אותו ב-1937. צ'יין ואפשטיין חקרו אותו אז וקבעו שהוא פוליסכרידאז ו, בעזרתו של גרדנר, הצליחו לקבוע את המבנה שלו, וכיצד הוא פעל על פוליסכרידים. מחקר הליזוזים היה מוצלח, אך בעוד שהוא היה קטלני למיקרוקוקים, חיידקים אלו אינם בדרך כלל פתוגניים, והיו בעלי דאגה מועטה לרפואה.